אור ברסלב
חושן אהרן חלק א הלכות ערב

חושן אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין

הלכות ערב

הלכות הרשאה

סימן קכט

סעיף א' בהג"ה ואם אמר לו אני, ערב לך בעד יום אחד, וכתב הש"ך דאם כתב בכת"י כל מי שיתנדב ללות לפלוני כך ממון אני נכנס עבורו ערב קבלן, ועיין בקצוה"ח שנדחק למצוא טעם למה לא מהני זה בערב כמו דמהני במודר כל הזן וכו', וברור אצלי דהכא לא שייך כלל ערבות עפמ"ש הרא"ש והר"ן (קדושין די"ט) גבי הא דאמר רבא אמר ר"נ אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קדושיך מדר' יוסי בר יהודה וז"ל הר"ן שם ואיכא למידק למה לו מדברי ר' יוסי בר יהודה תיפוק לי' דמקודשת מדין ערב, דכי אמר לה צאי וקבלי קדושיך הו"ל כאילו אמר לה כל הנותן לך פרוטה הרי את מקודשת לו ודמי לתן מנה לפלוני ואקדש אני לך דמקודשת מדין ערב, וי"ל דלא דמי, דבערב מדבר עם המלוה וגמר ומשעבד לי' נפשי', אבל זה אינו מתנה עם אדם ידוע, והכא היינו טעמא דמהני משום דהו"ל כתנם לפלוני שיקבלם לי וכו', הרי להדיא דבערב בעינן דוקא שידבר למלוה עצמו ולכך אף שאומר כל הנותן לבתו פרוטה תהא מקודשת אינה מקודשת מדין ערב, וא"כ הוה"ד לאומר כל מי שיתן לפלוני מנה אני ערב, לא נתחייב מדין ערבות, ולפ"ז אין מקום גם לדברי הש"ך ומוהרשד"ם והבאים אחריהם, ושוב ראיתי שגם השעה"מ כ"כ וק"ל:

שם בקצוה"ח ס"ק א' כתב בערב אינו מתחייב בדיבורו בעלמא אפילו לדעת הרמב"ם דסובר שאדם יכול להתחייב בדיבור בעלמא וכמו שהובא דעתו לעיל (סי' מ') ערב אינו משתעבד אלא בשעת מתן מעות ומטעם שליחות ע"ש, ולענ"ד צ"ע דהא לעיל בסי' מ' בדין דנתחייב לחבירו אעפ"י שאינו חייב לו, נתחייב לו בדיבור בעלמא, סיים המחבר והוא לשון הרמב"ם שהרי הוא משתעבד כמו שנשתעבד הערב ע"ש, הרי דילפינן לדין דיכול לחייב עצמו בדיבור מחיוב דערב ומשמע דערב מתחייב בדבור ולא מטעם שליחות דאי כהקצוה"ח שמחלק בין דין דמחייב עצמו לדין דערב, א"כ היאך יליף דין זה מערב, וכפי הנראה דטעם הרמב"ם דחיוב הערב הוה נמי מטעם אודיתא כמו מתחייב לחבירו:

תוכן העניינים

חושן אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה