חושן אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין
הלכות הלואה · סימן נט
סעיף א' במחבר מלוה שהוציא שט"ח מקוים וטען הלוה שהוא פרוע והמלוה אומר איני יודע אינו גובה, הבעה"ת כתב בטעם הדבר משום דדמי לחשוד דאפיק שטרא משום שא"י לישבע, ובקצוה"ח דחה לטעם דבה"ת וכתב טעם אחר דהכא כיון דהברי מסייע לחזקת ממון דלוה אמרינן ברי ושמא ברי עדיף, והוכיח זה מפ"ק (כתובות די"ב) גבי משארסתני נאנסתי דנאמנת משום דברי עדיף, ופריך שם לר' גמליאל ממתני' דנאמנות ומשני שאני הכא דקא מסייע לה חזקה דגופה, אלמא דהיכי דחזקה מסייע להברי אמרינן ברי עדיף, ומכ"ש הכא דחזקת ממון מסייע לברי דלוה ע"ש, ויש לפקפק בראי' זאת, די"ל דהתם בכתובות שאני משום שכבר מחויב הבעל ועומד בכתובת האשה והוא בא מספק לפטור עצמו ממה שהוא כבר מחויב, ובכה"ג שפיר חייב, משום דלמעלת הברי וחזקת הגוף דאשה מסייע נמי החזקת חיוב, אבל ברי בצירוף חזקה לחוד אימא דלא מהני להוציא, וראיה לזה דהא גבי מוכר שור לחבירו ונמצא נגחן, דהתם המוכר טוען שמא והלוקח ברי ואפ"ה לא מהני רובא דלרדיא להוציא ממון, ועיין בשמ"ק בב"ב ר"פ המוכר פירות, וא"כ כיון דאפי' ברי בצירוף רוב לא מהני נגד חזקת ממון, א"כ מכ"ש ברי בהדי חזקה דגרע מרוב, ודאי דלא מהני נגד חזקת ממון, אע"כ דהתם בכתובות שאני משום דגם חזקת חיוב מסייע, ובהדיא ראיתי בתורי"ד בכתובות שם דהקשה היכי פסק שמואל כר' גמליאל דאזיל בתר חזקה דגופא ומפיק ממונא עי"ז, והא בההיא דב"ק (דף מ"ו) גבי שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה דמשלם חצי נזק לפרה ורביע נזק לולד ואמרינן התם בגמרא דאפי' ניזק אומר ברי ומזיק שמא הא התם איכא לניזק חזקה דגופא דאוקי פרה אחזקתה ואימור מעוברת היתה בשעת נגיחה, הרי דאיכא התם לניזק ברי וחזקת הגוף ואפ"ה פסק שמואל כחכמים דאמרי' הממע"ה, וא"כ קשה דשמואל אדשמואל, ותי' דלא קשה, דדוקא לגבי אשה סובר דחייב משום דגם חזקת חיוב מסייע, אבל התם בב"ק שהמזיק לא נתחייב ממון לניזק מקודם לכן ובכה"ג סובר דמספיקא לא מחייבינן ממון ע"ש, ולפ"ז אפשר לומר דהא דמהני בכתובות ברי דאשה, היינו משום דהוה איני יודע אם פרעתיך וגם חזקת חיוב מסייע לה, אבל הכא הא החזקת חיוב מסייע אדרבה להמלוה ולכן אע"ג דאיכא ללוה נמי מעלת הברי וחזקת ממונא, מ"מ גם למלוה יש שני חזקות כנגדו, היינו החזקת חיוב וחזקת דשטרך בידי מה בעי, ולא אלים מעלת הלוה לבטל שני חזקות דמלוה:
ושוב הביא הקצוה"ח ראיה דאין המלוה גובה כשטוען שמא מהא דאמרינן (כתובות דפ"ז) בטעמא דפוגמת צריך שבועה משום דפרע דייק דמיפרע לא דייק והתם ודאי לשקר במזיד לא חיישינן וכמ"ש התוס' שם דלא מהימן במיגו דאינו פוגם משום טעמא דלא דייק, וא"כ מוכח דהיכי דהמלוה מסופק בפרעו אינו גובה, דאם גובה בספק נהי דלא דייק ויאמר בפני הב"ד איני יודע נמי גובה ושבועה זו מה טיבה ע"ש, ודבריו אינם מובנים דהשבועה דהתם לא באה בכדי להיטיב ולהגדיל הנאמנות, אלא שבאה לאיים עליו כדי שידקדק וכדמוכח מלשון הש"ס שם ורמו רבנן שבועה עלי' כי היכי דלידוק, הרי שעיקר השבועה הוא בכדי שידייק יותר ואולי לאחר שתידוק תודה שנפרעה כל דמי הכתובה ולא תרצה לישבע, ומיהו מדברי התוס' שם מוכח דהשבועה הוא באמת כדי להיטיב הנאמנות, דכתבו התם בד"ה דמיפרע דלא שייך מיגו הואיל דטעמא הוא משום דלא דייק והוא סבור לומר אמת, ואי נימא דהשבועה הוא בכדי לאיים לא הוצרכו התוס' לטעמא דלא שייך מיגו, דבלא"ה למי לא הוי קשיא לן דליהימנו במיגו כיון דטעם השבועה הוא לא משום חסרון נאמנות אלא בכדי שיתיירא מן השבועה וא"כ אפי' איכא מיגו מאי הוה, דמה יוכל להועיל כשיש לו מיגו דמ"מ השתא דטען דקיבל מקצת ועי"ז חוששין אנו שמא לא דייק מטילין עליו שבועה בכדי שידייק יותר, א"ו דהתוס' מפרשי דהשבועה הוא משום חסרון נאמנות, ומשו"ה היכי דאיכא מיגו דמהימן ע"י המיגו א"צ לשבועה, ולדידהו שפיר כתב הקצוה"ח, ועיין בחבורנו לכתובות שם מ"ש מזה: