חופת חתנים· רבי רפאל מילדולה
סימן יז
דיני כתמים:
דברים שאין להם שיעור ויש להם שיעור. כתמים הנאמנים הן בגופה הן בחלוקה וספיקא דרבנן לקולא:
א אשה שראתה טפת דם כחרדל או אפי' פחות מזה תשב עליו ז' נקיים כאשר נתברר משפטן ואין חילוק בין פנויה לנשואה לענין איסור נדה כי כל הבא על הנדה חייב כרת. אשה שיצא דם ממקורה בין באונס בין ע"י קפיצה בין ברצון דהיינו כפי טבע האשה מחמת עצמה טמאה ומדכתיב והיא גלתה את מקור דמיה למדו חז"ל שאינה טמאה אלא דם הבא מן המקור (באשל אברהם שבש"ע בה"ט ממהרי"ט) ואשה שראתה טפת דם כחרדל וכו' ככתוב בפנים: דבר תורה אין האשה מטמאה ולא אסורה לבעלה עד שתרגיש שיצא דם מבשרה לפי שנאמר בבשרה עד שתרגיש בבשרה וכו' וחכמים גזרו על כתם שנמצא בגופה או בבגדיה שהיא טמאה שאני אומר דם יצא כחרדל ונתקנח או נמוק דהרגשה דאורייתא היא היכא דליכא למתלי במידי אחריני ט"ז. ואסורה לבעלה אפי' לא הרגישה ואפי' בדקה עצמה ומצאה טהורה וצריכה הפסק טהרה שתבדוק עוצמה תמצא טהורה ואח"כ תמנה ז' נקיים חוץ מיום המציאה כאילו ראתה נדה (עיין בס' י"ב סעי' ד') ואם הרגישה שנפתח מקורה להוציא דם ובדקה אח"כ ולא מצאה כלום יש מי שאומר שהיא טמאה:
כתוב בפנים שאני אומר דם יצא כחרדל וכו' עד במידי אחריני שהוא לשון הט"ז מהר' ת"ה שייך בסוף הסעיף יש מי שאומר שהיא טמאה ובאשלי רברבי דפוס אמשטרדם בטעות נתנה אית ג' חוץ למקומה וכ' בח"י דראוי לדרוש דין זה ברבים ובפרט לנשים כי מאחר שבודקת עצמה ואינה מוצאת כלום סברה שהיא טהורה ובאמת יש לחוש שמא נמוק אי נתקנח ע"כ וכמו כן יש לחקור לנשים הבאות לשאול על הכתם שאין בו שיעור אם הרגישו שום דבר דאינם יודעות דאם רואות בהרגשה לא תלי בשיעורא ואפי' בט"ד כחרדל טמאות אם הרגישה שהותז ממנה מי רגלים ואם א"א לבדוק בעת ההיא שהיתה בבית הכסא וכן שכחה אח"כ עד לילה וראתה אח"כ בכתונת כתם קטן פחות מכשיעור העלה בתוס' ש"י סי' מ"ד דטהורה וכו' ולא דמי לדינא דש"ע דהא ודאי לא לחנם נפתח מקורה וכו' (ע"ש בא"א):
אשה שהיה לה שברון ומאותו זמן שבא לה השברון כשבודקת עצמה מוצאת תמיד כתמים ומראיהן ירוק וכו' עיין בתשו' ב"ח ס"י:
ג אין בכתמים משום וסת כיצד מצאה כתם בר"ח אפי' ג"פ לא אמרי' משום זה שכן תמצא כתם בכל ר"ח דזה לא שייך ולא קבעתו ולא עוקרתו חוץ מכתמי עד הבדוק לה שהיא מקנחת בו גופה שהם מטמאים בכל שהוא אפילו בפחות מכגריס כמו בראיית עצמה הוה ליה כראיה לכל דבר שהרי אנו רואין שביום זה יצא דם מגופה ג"פ וזה הוא וסתה ודוקא בעד הבדוק הוא דאמרי' דהוי כראייתה לכל דבר אבל בעד שאינו בדוק אין בו משום נדה רק משום ספק טומאה כמו בכתם ע"כ לא הוי כראיה ממש גם לענין וסת. ט"ז: דלא גזרו על הכתם אא"כ יש בו כגריס ועוד ושיעור הגריס הוא כט' עדשים במרובע דהיינו ג' על ג' וכל זמן שאין בו כזה השיעור אנו תולין לומר דם כינה הוא אעפ"י שלא הרגה כינה אבל כשיש בו כזה השיעור אין תולין בכינה בין אם הוא מרובע או אם הוא ארוך: ואם נזדמן לה גריס יותר גדול מזה השיעור משערין בו דאפשר דיש כינה יותר גדולה:
ה הא דבעינן שיעורא בין בכתם הנמצא על חלוקה בין בכתם הנמצא על בשרה וי"א שלא אמרו אלא בכתם הנמצא על חלוקה אבל הנמצא על בשרה בלבד במקומות שחוששין להם אין לו שיעור וכן הסכים הש"ך:
בד"א כשנמצא על גופה בלבד אבל אם נמצא על בשרה ועל בגדיה כאחד תולין בכל מה שיש לתלות בבגדיה לבדן. לבוש:
ו אם אין בכתם במקום א' כגריס ועוד אעפ"י שיש שם טיפין הרבה סמוכין זה לזה עד שאם נצרפם יש בהם יותר מכגריס טהורה שאנו תולין כל טפה וטיפה בכינ'. י"א דה"מ כשנמצאו על חלוקה אבל אם נמצאו על בשרה טמאין בכל שהוא כן דעת הש"ך:
ז כתם הנמצא על בשרה שהוא ארוך כרצועה או עגול או שהיו טיפין טיפין או שהיה אורך הכתם על רוחב יריכה או שהיה נראה כאילו הוא ממטה למעלה הואיל והוא כנגד בית תורפה טמאה ואין אומרים אילו נטף מן הגוף לא היה כזה:
ח נמצא הכתם על חלוקה למטה מהחגור או במקום החגור עצמו טמאה אפילו נמצא לצד חוץ (ואין חילוק בין נמצא בחלוק לפניה או מאחריה או מן הצדדים מפני שהבגדים חוזרין הנה והנה) ואם עברה בשוק של טבחים טהורה אפילו נמצא לצד פנים ועל בשרה ואם נמצא על חלוקה בלבד מהחגור ולמעלה טהורה אפי' נזדקרה והגביהה רגלי' ואפי' לא עברה בשוק של טבחים שאילו בא מן המקור היה נמצא על בשרה:
ט כיון שכתמים דרבנן מקילין בהם ותולה בכל דבר שיכולה לתלות כיצד שחטה בהמה חיה או עוף או נתעסקה בכתמים או ישבה בצד המתעסקים בהם או שעברה בשוק של טבחים ונמצא דם בבגדיה תולה בה וטהורה אפילו לובשת ג' חלוקים זה על זה ונמצא אפי' בתחתון טהורה אבל אם נמצא על בשרה אינה תולה אא"כ יש לה מכה בגופה אז תולה בה אפי' על בשרה אם הוא במקום שאפשר לדם לנטף משם ואפי' נתרפאה אם אפשר לה להתגלע ולהוציא דם ע"י חיכוך תולה בה ואע"פ שעכשיו עלה עליה קרו' ואינה מטפטפת:
י כשם שתולה בה כך תולה בבנה ובבעלה אם נתעסקו בכתמים או אם יש בהם מכה לפי שדרכם ליגע בה אבל אם היו עוסקים בדם ולא נמצא בהם דם אינה תולה בהם אא"כ היו עוסקים בדבר שדרכו לנתז כגון שחיטה וכיוצא בה (ש"ע) אבל אם היה נודע שהיה נמצא בהם דם אע"פ דעכשיו אין בהם דם תלינן דבשעה שנגעו היה בהם דם (ב"ח) וה"ה אם שכבה במטה עם נשים שיש להם מכות בגופן תולה בהן כמו בבנה ובבעלה. הג"ה:
יא אם הרגה פשפש או הריחה ריחו תולה בו עד כתורמוס ודעת הרשב"א דבמקומות שהפשפש והרחש מצויים תולין בהם כתורמוס אעפ"י שלא הרגה וכן פ' הט"ז והש"ך ושיעור התורמוס לענין הפשפש הרי הוא כשיעור הגריס לכל הדינים שאמרנו:
יב האשה שבדקה עצמה בעד (פי' סמרטוט מענין וכבגד עדים כל צדקותינו) הבדוק לה ונמצא עליו אפילו טיפה כחרדל בין עגול בין משוך טמאה ולא עוד אלא אפילו נמצא על הכתם מאכולת מעוכה טמאה וכן הדין כשבדקה בו והניחתו בקופסא ואחר שעות בדקה אותו ומצאה עליו דם כל שהוא בין משוך בין עגול טמאה. ובהנחתו בקופסא כתב הש"ך אעד הבדוק לה דלעיל קאי דהעד שאינו בדוק לה לכ"ע בכל שהוא טהורה דבעינן כגריס ועוד וכן פ' הט"ז וכ' דלא בא המחבר למעט אם הניחתו במקום מגולה דטהור אם נמצא לאחר זמן עליו דם דזה אינו דפשוט במתניתין בנמצא על עד שלה לאחר זמן דטמא מספק אלא הפוך דסיפא קאמר דהיינו אם הניחתו תחת כר או כסת או טחתו ביריכה וביאור דבריו דבנמצא תכף על העד הבדוק פשיטא דטמאה אלא אפי' לא נמצא הדם עד למחר נמי טמאה אם היה מונח בנתיים בקופסא ולא הוטח בירכה משא"כ הוטח בירכה דסיפא עכ"ל אלא אפי' נמצא על הכתם מאכולת מעוכה טמאה הטעם דחמור העד מחלוק ע' בתו"מ שבאשל אברהם: יג בדקה עצמה בעד הבדוק לה והניחתו תחת הכר או תחת הכסת דאיכא למימר שמאכולת נתמעכה שם ולמחר נמצא עליה דם אם משוך טמאה שחזקתי מהקינוח (וכתב הש"ך דוקא הכא כשבדקה עצמה אמרי' הכי אבל בכל שאר כתמים לא מחלקינן בין משוך לעגול דלעולם פחות מכגריס טהורה) ואם עגול ואין בו כגריס ועוד טהורה שאין זה אלא דם מאכולת שנהרגה תחת הכר וה"ה אם הוא יותר מכגריס ויש מקום לתלות בו. וכתב הט"ז באשה שרגילה להוציא דם מבית הרעי שלה ע"י איזה סבה ובדקה עצמה אפי' בעד הבדוק ובשעת בדיקה נגעה גם שם דתולה בה שלא בשעת וסתה דאין כאן ספק דאורייתא כיון שלא הרגישה בדם מן המקור וכתבתי זה לפי שראיתי מורה א' שהורה להחמיר בזה ונ"ל דטעם בדבר פשוט עכ"ל:
יד בדקה עצמה בעד שאינו בדוק לה אפי' הניחתו שמור בתיבתה ומצאה עליו דם אינה טמאה אלא אם יש בו כגריס ועוד (וכתב הש"ך ז"ל בב"י הוא מחלוקת הפוסקים לזה שקצתם הורו להקל ומ"מ חששו להחמיר לענין מעשה בספרי כתבתי שנראה עיקר בש"ס דלכ"ע טמאה משום כתם ושכן מוכח להדיא בירושלמי וכו') ודוקא בעד בינוני דהיינו שאין חזקתו בדוק ולא מלוכלך אבל אם בדקה עצמה בעד שחזקתו מלוכלך כגון שלקחה עד ממקום שדמים מצויים שם שחזקתו שכבר היו בו כתמים ובדקה עצמה בו ונמצא עליו כתם טהורה אפי' יותר מכגריס (הג"ה):
בדקה עצמה בעד הבדוק לה וטחתו בירכה ולמחר נמצא עליה דם אם משוך טמאה אפי' בכל שהוא ואם עגול טהורה אם אין בו כגריס ועוד וי"א שאף עגול טמא בכל שהוא ש"ס. והט"ז והש"ך נראה דפוסקים כי"א וכן פסק הב"ח:
טו בדקה עצמה בעד שאיני בדוק לה וטחתו בירכה ואח"כ נמצא עליו דם אפי' כגריס ועוד טהורה ש"ע (דהוי הרי ספיקי ולקולא חדא דילמא לא מן העד הוטח על ירכה ואת"ל מן העד כיון שאינו בדוק לה אימר מקמי הכי הוי שם) והש"ך השיג על דין זה דאין זה ס"ס כלל דמיד איכא למימר שמא מהמקור בא על העד וכה"ג לא מיקרי ס"ס כמ"ש בדיני ס"ס ומאריך בזה והניח הדבר בצ"ע וכ"ש אם הניחתו) פי' ולא טחתו בירכה וכן מש"כ אח"כ אבל וכו' קאי ג"כ אלא טחתו אבל טחתו טהור בכל גווני משום ס"ס כמו שכתבנו. ט"ז) אחר הבדיקה במקום שיש לתלות הכתם דטהור אפי' ביותר מכגריס אבל אם הניחתו במקום שאין דם שכיח טמאה אם הוא יותר מכגריס. הג"ה:
נתעסקה בתרנגולת תולה בו אדום ושחור וכרכומי לפי שדם שחיטה אדום ודם איבריה שחור ודם בני מעיה כרכומי:
שם על אשה מוכת שחין דבר פשוט שכתמיה טהורין אפי' אם בשעת וסתה לא בדקה עצמה ושוב בדקה ומצאה כתמים על סדינה או חלוקה טהורה וכ"ש בימי לבונה דתולין להקל (וע' לעיל בפנים סי' ב' סעיף ה' ט"ז בשם רש"ל שהעתיק ת' מהר"ם עי"ש):
טז איזהו עד הבדוק כל שבדקתו בין היא בין חברתה ולא נודע שנכנס בו כתם ולא העבירתו בשוק של טבחים ולא בצד המתעסקים בכתמים הרי זה בחזקת בדוק:
יז אין האשה טמאה משום כתם שמצאה בחלוקה אלא א"כ היה בדוק לה קודם שלבשתו אבל אם אינו בדוק קידם שלבשתו ולבשתו בלא בדיקה ומצאה בו כתם טהורה. ש"ע. ואפי' יודעת ממי לקחתו כיון שלא היה בדוק אני אומר כתם זה כבר היה שהכתמים מדבריהם והולכים בהם להקל. ש"ך:
יח לבשה חלוק בימי נדתה ולא בדקתו כשפושטתו ולבשתו בימי טהרתה (אבל בג' ימים הראשונים של ז' נקיים אינה תולה בימי נדותה. ש"ך) ג"כ בלא בדיקה אבל בדקתה קודם ימי נדותה ואפ"ה טהורה אם נמצא בו כתם דתולה בימי נדותה וכן במעוברת מניקת דבסעי' שאח"ז וכו' (ע' בש"ך ס"ק ס'):
יש לבשה חלוק קודם שהיתה מעוברת ואחר שנתעברה לבשתו בלא בדיקה ומצאה עליו כתם תולה ללבישת הימים שלא היתה מעוברת וכן המניקה תולה בעצמה כמו שתולה בחברתה (וכן זקינה תולה בעצמה בימים שלא היתה זקנה. הג"ה):
ך' כתב בס' של"ה סימני כתמים קצתם כשרקקה על הכתם חלף והלך לו מיד זהו סימן טהרה וגם כשאין לובן סביבו כנהוג בכתמים האסורים (וצ"ע בזה) עוד כ' שאם הכתם עגול ואף שאין לו מראה טמא אם כעין חוט אדמימות מקיפו סביב מטריפין אותו:
בקולת בדיקת הכתם אם רקקה עליה חלף והלך לו עיין למהר"ש אבוהב סי' רכ"ד דמסיק שאין לסמוך כלל להקל על זה וכדומה. עי"ש שו"ת זרע אמת חיד"א:
אשה שהיתה חוגרת בבגד לבן סביב בטנה ובגד זה רפוי באופן שהרבה פעמים היה יורד למטה מן המקור ויום שהפסיקה בטהרה בדקה עצמה כהלכה ולבשה חלוק לבן והציעה לבנים במטתה כדינה רק שכחה בגד לבן שהיתה חוגרת בו והיה בגד זה עליה עד יום ז' לספירתה וביום ז' הרגישה בזה ובדקתו והיה עליו כתמי דם יותר מכגריס ושאלה אשה אם יכולה לתלות שדם זה מדמי נדתה או לא. הר' כמהר"ר מרדכי כרמי נר"ו בתשובה הובאה בשו"ת חיים שאל סי' י"ד ממ"ש מור"ם סי' קצ"ו דבג' ימים הראשונים וכו' מחמיר וכמו כן בשאלתות הרב פנים מאירות הראשונים בדומה לנ"ד באשה שפירסה סדין שהיתה שוכבת שמה בימי נדתה והב' שביום ראשון לספירתה לבשה חלוק בעלה שפשט יום ש"ק והיה החלוק הזה בתוך כלים המוכנים לכביסה ובז' לספירתה מצאה עליו דם סתר דבריו שהקיל והעלה להחמיר ומהר"ר חיד"א נר"ו בסי' ט"ו השיב על דבריו ואל השלשה בא להקל עי"ש בדבריהם. אשה שמצאה כתם בעד שלה וספק בידה אם היה בדוק או לא מסתמא אמרי' בדוק היה. שירי כנה"ג מהר"מ מלובלין. מעשה באשה אחת דאחר לידה בבואה ליטהר ממקור דמיה בתוך ימי ספירתה לא פעם אחת ולא שתים ולא שלש נמצא על חלוקה הבדוק לה דבר הזב מגופה ומראהו ירוק וגם במקום אחר מהחלוק עצמו נמצאות טפות ברושם אדמומית שאין להן שיעור כגרים ועוד ומתמדת כך פעמים רבות ודין גרמ"א לפרישות דרך ארץ. ומעתה יש לחקור אי דיינינן להו לאלו הכתמים כדין כתם הנמצא ובדבר המובדל בפ"ע מהמראה הירוק והאי לחודיה קאי וכו' וכיון דאין להם שיעור טהורה או דילמא כיון דאיכא דבר הבא מגופה דהיינו המראה הירוק יגיד עליו ריעו דהוי ראיה ואי דיינין לה כראיה מטמאין בכל שהוא. לכאורה מצד הסברא היה נראה לטמא דכיון דאלו הטיפי דמים הן מעורבות בתוך המראה ירוק הבא מן המקור נימא יגיד עליו ריעו וממקום אחר באו ועלתה על דעתי דעת הדיוט לעמוד ולשנות פ' זה ולא סוקי שמעתתא אליבא דהלכתא כסי העולה במצודתי הקלה אלא דאח"כ ראיתי דחקירה זו במחלוקת שנויה בין גאוני בתראי ה"ה רמ"א בתשובותיו דס"ל מאחר שידוע שנפתח המקור למראה לובן וירוק חוששין שגם האודם יצא משם דתלינן מין אחד בחבירו לחומרא והט"ז בס' ק"ץ חילק עליו והשיב על כל דבריו וס"ל דאין פתיחת המקור למראה טהור כלל חזקה למראה אדום שניחוש בשבילו וא"כ אין כאן רק כתם בעלמא ואזלינן ביה לקולא אם יש עידי לתלות בו וכו' ע"ש אלא דבנ"ד דליכא שיעור במקום אחד כולהו מודו דתולין להקל וכמ"ש רמ"א בהדיא בסיף אותה תשובה ז"ל וכל זה דוקא בכתם שהוא כגריס ועוד שהוא שיעור הכתם הראוי לטמאות אבל בפחות מזה נראה שיש להקל ותלינן במאכולת שהוא שכיחא טפי וצריכין אנו לחלות בה דאל"כ אין לך אשה טהורה לבעלה שאין לך חלוק או סדין שאין בו כמה טיפי דמים ואפי' אם אתרמי שדם היא אצל המראה הטהורה מ"מ אמרי' דאיתרמי הכי אגב זוהמ' דם מאכולת הוא זהו הנ"ל ע"כ וה' ינהוג בדרך אמת: