חופת חתנים· רבי רפאל מילדולה
סימן טז
דיני קביעות הוסת:
היכא דהוי קביעותיה דוסת קביעות ובקביעות תליא מלתא:
א יש קובעת וסת על ידי מקרה שיארעי בגופה כגון שמפהק' דהיינו כאדם שפושט זרועותיו מחמת כובד או כאדם שפותח פיו מחמת כובד או כאדם שמוציא קול דרך הגרון מתוך המאכל שאכל וכן אם מעטשת דרך מטה וה"ה מלמעלה. ש"ך. או חוששת בפי כריסה נגד טיבורה ובשפולי מעיה בבית הרחם או שאחזה צירי הקדחת או שראשה ואבריה כבדים עליה בכל אחד מאלו אם יארע לה ג' פעמים וראתה קבע לה וסת שבכל פעם שהיא חוששת מהם אסורה לשמש ומיהו בפיהוק או עיטוש של פעם א' אין הוסת נקבע אלא כשעושה כן הרבה פעמים זה אחר זה ואם אירע לה ג' פעמים שבכל פעם עשתה כן הרבה פעמים ה"ז וסת וכל אלו הוסתות שבגופה אין להם זמן ידוע אלא בכל פעם שיקרה לה זה המקרה הוא וסת ואם בא וסת הגוף לזמן ידוע כגון מר"ח לר"ת או מכ' יום לכ' יום קבעה לה וסת לזמן ולמיחוש הוסת ואינה חוששת אלא לשניהם ביחד ואם הגיע העת ולא בא המיחוש או שבא המיחוש בלא עתו אינה חוששת (ש"ע) כלל אפי' כדין וסת שאינו קבוע לא לוסת המקרה ולא לוסת היום. ש"ך. ודוקא שקבעה לה וסת לשניהם ביחד אבל מתחילה חוששת לכל אחד בפ"ע כי אינה יודעת איזה מהם תקבע:
וכל אלו הוסתות שע"י מקרה הגוף אם קבעה לה וסת ג' פעמים לפיהוק או לעטוש לחודייהו אינה צריכה לפרוש אלא לשעתה כיצד היתה רגילה לראות עם התחלת הוסת מיד אסור כ"ז המשכת הוסת. היתה רגילה לראות בסופה אינה אסורה אלא בסופו בד"א בזמן שכל הראיה מובלע' בתוך הוסת אבל אם אין כל הראיה מובלעת בתוך הוסת אלא נמשכת גם אחר הוסת אסורה מתחלת הוסת עד סוף עונה אחת. ש"ע כדלעיל (בפנים סי' ט"ו סעיף ב') ואע"ג דשם סעיף ד' אמרינן דאם וסתה נמשך ב' או ג' ימים א"צ לפרוש אלא עונה ראשונה י"ל דס"ס מ"מ אסורה עונה א' ב"י. והב"ח כ' דס"ל להרשב"א לחלק וכו' עיין בש"ך סי' קפ"ט ס"ק ס"ב ע"ש:
ב מעוברת לאחר ג' חדשים לעיבורה ומניקה כל כ"ד חדש אחר לידת הולד אינה קובעת וסת אפי' מת הולד או גמלתו דמיה מסולקין ומ"מ חוששת לראיה שתראה כדרך שחוששת לוסת שאינו קבוע:
ג מעוברת משהוכר עוברה ומניקה כל כ"ד חדש אינה חוששת לוסת הראשון אפי' היה לה וסת קבוע והגיע תוך הזמן הזה אינה צריכה בדיקה אם ראתה ומותרות לבעליהן מפני דסתמן דמיהן מסולקין ואפי' שופעת ורואה דם באותן עונות שהן למודות לראות בהן אינה צריכה לחוש לו עוד אח"כ לאותה עונה שמה שראתה לא היה לה אלא מקרה ממותרי הדם שנקבץ בתוכה לפי שעה. עברו ימי העיבור וההנקה חוזרת לחוש לוסתן הראשון כיצד היה לה וסת לימים אם היתה למודה לראות בראשי חדשים חוששת לר"ח הראשון שהיא פוגעת בו ואף אם לא ראתה בו חוששת לר"ח שני וכן לג' שאינו עוקר בפחות מג' פעמים ולדעת הרמב"ן והראב"ד אינה חוזרת עד שתראה פעם אחת ומשתראה פ"א חוזרת לוסתה אפילו אינה רואה בזמן וסתה. ש"ך. וכן הדין אם היה לה וסת הגוף לחוד או לזמן ידוע אבל אם היה וסתה וסת ההפלגה (כגון שיש מראיה לראיה סך ימים כגון שרואה מכ' יום לכ' יום או כדומה) א"א לחוש עד שתחזור לראות (שהרי אין כאן שום ראיה שנשאר בהפלגה ממנה ש"ך) חזרה לראות ממנו אפילו פעם אחת חוששת יום ההפלגה שהיתה למודה להפליג: