חופת חתנים· רבי רפאל מילדולה
סימן ט
דיני ברכת המזון:
טוב עין הוא יברך למי שהשמחה במעונו פנים חדשות באו לכאן ובו יתבאר פרטי דינים אלו
א נוהגין לכסות הסכין בשעת ברכת המזון אבל לא בשבת ויו"ט וכתב בספר תפלת זכה ז"ל ומנהגנו להוציאו מן השלחן גם בשבת וי"ט והטעם דהשלחן מכפר כמו המזבח והברזל הוא מקצר ימיו של אדם אינו בדין וכו' כתוב בשלחן ארבע שיש לכסות הפת בשעת בהמ"ז שלא יראה בושתו:
כתוב בפנים מס' ס"א דיש לכסות הפת וכו' וכעת ראיתי בבר"י סי' ק"פ דהרב זקינו זי"ע דחה הטעם שלא לבייש הפת וכמו כן במאמר מרדכי עיין שם:
ב אורח מברך אפי' אם בעה"ב גדול ממנו כדי שיברך לבעה"ב ואם בעה"ב אינו מקפיד על ברכתו ולברך בהמ"ז בעצמו רשאי. וה"ה שיכול ליתן לברך למי שירצה ומנהגנו לחלוק כבוד לחכם לפי שניו אם אין שם ת"ח כהן: ג מי שנותנין לו לברך ואינו מברך מקצרין ימיו:
ד מקבל הכוס בשתי ידיו. ונוטל רשות וכו' וכשמתחיל לברך נוטלו בימינו ולא יסייע בשמאלו ומגביהו מעל השלחן טפח כדכתיב כוס ישועות אשא וגו' ונותן בו עיניו שלא יסיח דעתו. כתב הב"ח אם תופס באמצע הכוס משים יד השמאל תחת הכוס מסייע כזה אין בו ממש אבל האר"י ז"ל כ' צריך שיטול הכוס בימינו ויאחזנה בה' אצבעות של יד ימינו באופן שיהיה הכוס עומד על גבי ה' אצבעות על גבם ממש. ובשל"ה כ' קבלתי להניח הכוס על כף הימין והאצבעות זקופין וסי' ואתן את הכוס על כף פרעה ולא כאותן הנוהגים לאחוז הכוס בימין והיינו שהאצבעות מקיפות את הכוס. ונל"ה כי הנכון כמש"כ האר"י ז"ל והוא ע"פ הסוד והמ"י. ויאחוז הכוס כנגד החזה ואח"כ יאמר פסוק וידבר אלי זה השלחן וכו' (אור חדש):
ה אם הם עשרה או יותר אומר נברך אלהינו וכו' כ' הרב הנזכר בסמוך ז"ל ותקנו לומר זה השם יותר משאר שמות הקדש לפי שהוא לשון דין וחסד ע"ד חסד אל וכן ואת אילי הארץ שזן ומפרנס צדיקים ורשעים. צדיקים ניזונים בזרוע בסוד קשין מזונותיו של אדם ורשעים ניזונים ע"פ החסד והוא סוד בינה והמשכיל יבין וזהו נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו:
ו אם טעה המזמן והעונים בעשרה ולא הזכירו אלהינו אין יכולין לחזור אבל אם עדיין לא ענו אחריו יחזור ויזמן בשם:
ז יכולין להצטרף לי' אפי' לא שתה עמהם אלא כוס א' שיש בו רביעית מכל משקה חוץ מן המים ואפילו ז' אכלו דגן וג' ירק מצטרפין אבל ו' לא דרובא דמינכר בעינן. ולהצטרף לג' אחד בעינן שיאכל כזית פת ועי' בש"ע וקטן כבן ו' או כבן ז' ויודע למי מברכין מצטרף בין לג' בין לי'. והמג"א הביא מהב"ח שרבותיו נהגו ליתן לו לשתות אם לא רצה לאכול ומצטרף (לג') וכן נוהגים עכשיו:
ח כל שבעת ימי המשתה אומר שהשמחה במעונו. והא דנקט מעון טפי משחקי' לפי שהיו מה"ש במעון והיו מביאים לאדם סעודתו ביום שמחתו שנשא חוה לכך כשנושאין אשה אומרים שהשמחה במעונו. י"א מהגאונים וראיתי בס' תניא שהביא מבעל עשרת הדברות ז"ל ולפי שבמעון מקום השיר כדגרסינן בגמרא מעון שבו כתות שמה"ש שאומרים שירה לפני הקב"ה כדכתיב החדלתי את תירושי וגו' לפיכך אומר שהשמחה במעונו. ובהמ"ק נקרא מעון כדאמר המעון הזה אם אלין הלילה.
ולפי שבו השרה שכינתו והלוים אומרים שירה לפני הקב"ה בכל יום אומר שהשמחה במעונו:
ט כל המברך שהשמחה במעונו צריך לחקור אם קיימו וגילו ברעדה אם רעדה במקום גילה אבל אם לוקח אדם אשה שאינה הגונה או היא לוקחת איש שאינו הגון. או תרבות שם ונבול פה ביניהם או נשים יושבות בין האנשים שם לא יתכן לברך שהשמחה במעונו. לפי שאין שמחה לפני הקב"ה כשיש בו הרהורי עבירה. סה"ח וכתב הלבוש במנהגים ואין נזהרין עכשיו בזה ואפשר משום דעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין האנשים ואין כאן הרהורי עבירה כ"כ מתוך רוב הרגילים בינינו וכיון דדשו דשו:
י אלמן שנשא אלמנה אומרים שהשמחה במעונו בג' ימים שהוא שמח עמה. ומחזיר גרושתו יש מהחכמים שהורו שצריך לברך שה"ב. ומורי הרב ז"ל הרבה להביא ראיות שאין צריך וברור הוא דהיינו דוקא במחזיר גרושתו מן הנשואין אבל מן האירוסין צריך. כנה"ג:
כתוב בפנים ומורי הרב הרבה להביא ראיות שאין צריך ע"כ וכמו כן הסכים מוהר"ר חיד"א נר"ו בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות ז' וע' עוד שם באלמן שנשא אלמנה באות נ"ט:
אין ראוי שיברך החתן עצמו ז' ברכות לפי שהם שבח לשם יתעלה וברכה לחתן והכלה וישראל ולכן הראוי שיברך אותם הגדול שבנמצאים וכו' הנז' שם אות נ"ו:
יא צריך לברך בקול רם כ' הקול מעורר הכונה וגם כדי שיצאו בברכותיו השומעים שרוצים לצאת בברכתו בשמיעה. ועוד שלא ימנע אמן מן השומעים כי גדול העונה אמן יותר מן המברך לפי שהיא קיום השט' והברכ' ועוד כתיב ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם, קדשו ובקול רק כל הקרבים מתנועעים ונמשכי' אחר הקול (סה"ח) ונל"ה כי קול ר"ם גי' עשו כמד"א וישא עשו את קלו זש"ה הקול קול יעקב וגו' בזמן שהקול קול יעקב בברכו. אין הידים ידי עשו כי קו"ל ר"ם דיעקב מכניע לעש"ו ובהיפך ח"ו קו"ל מ"ר נעשה מקו"ל ר"ם. אור חדש: וכשמגיע לברכת הארץ לברכ' אתה נותן מעט מים בכוס:
יב יכול המברך להוסיף ולחדש הרחמן כפי רצונו וצחות לשונו ובס' תפלה זכה הוסיף שנים כאשר יבואו בסמוך אחר ברכת אורח:
הרחמן הוא יברך את השלחן הזה שאכלנו עליו ויסדר בו כל מעדני עולם ויהיה כשלחנו של אברהם אבינו כל רעב ממנו יאכל וכל צמא ממנו ישתה: הרחמן הוא יברך בעל הבית הזה ובעל הסעודה הזאת הוא (ובניו ואשתו) וכל אשר לו בבנים אשר לא ימותו ובנכסים שלא יתמו לא יבוש בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא ויהיו נכסיו מצליחים וקרובים לעיר ולא ישלוט שטן במעשה ידיו ואל יזדקק לפניו שום דבר חטא והרהור עון מעתה ועד עולם: הרחמן הוא יברך את החתן והכלה בבנים זכרים לעבודתו יתברך:
ומנהגנו להוסיף הרחמן הוא יברך את כל המסובין בשולחן הזה ויתן לנו הקדוש ברוך הוא משאלות לבנו לטובה:
וקודם סברי מרנן וכו'. אומר כוס ישועות אשא וכו' לרמוז לסעודה שיעשה הקב"ה לצדיקים לעתיד לבא ודוד יברך ויאמר כוס ישועות אשא וגו' דלו נאה לברך כדין אורח כיון דלא הוה ליה שנים כלל מגרמיה וא"כ הוא כאורח נטה ללון לזה אמר לי נאה לברך:
יג כתב בספר תפלה זכ' ז"ל מברכין ברכת חתני' אחר ברכת המזון בכל סעודה וסעודה שאוכלים שם ואין מברכין אותן שש ברכות אלא בי' והחתן מן המנין ופנים חדשות. ופ"ח היינו שלא אכלו שם עד עתה ואפי' היו בשע' החופ' ושמעו הברכות וכן פשט המנהג אצלנו וכן הוא דעת רש"י והרי"ף והרא"ש ז"ל וברכת אשר ברא לבדה נוהגין לברך אותה כשאין שס י' (דלא בעי י' אלא כשמברכין כל ברכת הזיווג דומיא דבועז) ואף כשאין שם פ"ח וכן נוהגים לברך אותה אף כשסועד החתן עם אנשי ביתו לבד והמברך ברכת המזון מברך בפה"ג על כוס ברכת המזון (וכ"כ הרמ"ע מפאנו הביאו הכנה"ג) ומביא כוס אחר ומברך עליו שש ברכות כמ"ש לעיל בדף קי"ד ע"א ועיין בפחד יצחק ערך ברכת חתנים בברכת המזון שתמצא סמיכות למנהגינו וגם כשמברכין ברכת אשר ברא לבדה מנהג לברך אותה על כוס אחר כמ"ש מהרמא"י ז"ל בסי' ס"ב וכתב על זה הרב"ח ז"ל וכן ראוי לנהוג עכ"ל: שאלתני ידידי רחימא דנפשאי אם העליתי על ס' בקונטרס הלזה כדת מה לעשות בליל פסח לפי מנהגינו דמברכין בהמ"ז בכוס א' וברכ' חתנים בכוס א' אי שפיר למעבד הכי מטעם דנראה כמוסיף על הכוסו' או לאו והשיבותי מלין דלא כתבתי מידי בזה. אלא דחקירת חכם צריכה תלמוד ובפרט בהלכה למעשה ומילתא דשכיחא היו הנשואים בפסח על כן אמרתי לגלות דעתי הקלוש' לרגל המלאכה אשר לפני ויהיה הקצ"ר אמי"ץ:
לפקעד"נ דאין לחוש כלל לברך אתרי כסי דבעלי הסברא הזאת ודאי דלא נתנו דבריהם לשיעורין לחלק בין הזמנים בין פסח לשאר ימות השנה וטעמם ונימוקם עמם. דמאי דתנא בין ג' לרביעי לא ישתה אינו מטעם דמחזי כמוסיף על הכוסות אלא כדי שלא ישתכר וכו' כמו שפירש רש"י מהירושלמי וא"כ היכא דאינו מוסיף בשתיית כוסות דליכא למיחש לש כרות ודאי דמותר ומאי דקתני לא ישתה דייקא ולא נאמ' טעם דמחזי כמוסיף אלא בענין שתיה אחר ד' כוסות וגמר הסדר דמחזי כמתחיל סדר אחר והיינו א' מהטעמים שכ' הר"ן הביאם הפר"ח שם בס' תפ"א הראיה דבין כוס ראשון לב' מותר לשתו' לדעת הר"ן גופיה וכמה רבוותא כמש"כ הפר"ח שם בסי' תע"ג ולא חיישי' למוסיף על הכוסות עי"ש. ומה שהביא הטור בשם אבי העזרי והר"מ מרוטנב' שיכוין לבו שלא יצטרך לברך פעם ב' שלא יהא כמוסיף על הכוסות. היינו משום דעביד מעשה המוכיח דמוסיף על הכוסות בסדר שתקנו רבנן לדעת אבי העזרי והר"מ בברכה ולדעת הרא"ש בהסיבה עי"ש בפר"ח אבל להוסיף בשתיית הכוסו' בלי שום היכר זו לא שמענו ומש"כ רמ"א בסי' תע"ב דאם לא שתה כוס ג' או רביעי בהסיבה דאין לחזור ולשתות בהסיבה מחשש שנראה שמוסיף על הכוסות התם נמי איכא הכירא כיון שצריך לברך נראה כמוסיף וכמש"כ המג"א שם ע"ע ועיין במה שהשיג המג"ד על דברי רמ"א ודוק וע' בפר"ח שם בסי' תע"ב שהכריע נגד רמ"א ופסק כדעת הר"ש דכיון דשתה בלא הסיבה כתקנת חכמים כשחזר לשתות בהסיב' הוברר הדבר וכו' ומייתי ראיה מדין שתאן בבת אחת וכו' ע"ש וא"כ בנ"ד דהכוס האחד דברכת חתנים דמייתי לא עביד ביה מעשה המוכיח דמוסיף על הכוסות לית לן בה:
אלא דכיון דכוס בהמ"ז בליל פסח נוסף בו דהוי כוס ג' מארבע כוסות של גאולה שתקנו רבנן על הסדר לפקעד"נ דיתנהג כסדר הזה בשתיתו מתחלה ישתה רובו בלי שום תערובות כיון דהוקבע בליל זה לחד מד' כוסו' של גאולה לחודיה קאי ואין מערבין ואח"כ יערב הנשאר מכוס חתנים ויגמור לשתותו וכן יעשו שאר המסובין א"נ לצאת מידי כל ספק ופקפוק אותו הנשאר מכוס בהמ"ז דהוסיף בו מכוס חתנים יגמור לשתותו בלי הסבה כיון דכבר שתה רובו בהסיב' ובזה ליכא שום היכר המוכיח דמוסיף על הכוסות הגם דליכא הכא בית מיחוש דכולה שתיה עביד בכוס א' לא חיישינן על מה שמוסיף בתוכה מהכוס האח' ואלה הדרכים טובים השנים לפי דעתי דעת הדיוט:
ומעתה אלכה אל הגדולים וראיתי שכבר הובא הענין מהרב חיד"א נר"ו בשו"ת חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות י"ג ושם מייתי מהר' יעב"ץ בסידורו דאם ירצה לעשות ב' כוסות יכול אלא דהכוס שיברך ברכת חתנים יניחנו לכוס ד' עי"ש ועין רואה דאין דרכו פשוט ואין צורך לזה ולפי דרכו דחייש לכל אופן ומין שתיה בין ג' לרביעי לפקעד"נ. דעדיף טפי לערב יין הכוסות זה בזה כמנהג בשאר ימות השנה ורוב התערובות יהי' מכוס בהמ"ז כיון דהוקבע לחד מד' כוסות דגאולה וכן יעשה כ"א מהמסובים וכוס א' שנשאר מלא לבסוף דאינם אלא שיריים בעלמא יניחנו מאן דבעי מהמסובים לכוס ד' כיון דהוי שיורי ברכ' ודוק ועיין מה שכתב הד"מ בס' תע"ג על מה שכתב הטור בה' פסח דעל שינוי יין יכול לברך הטוב והמטיב וכו' עיי"ש והנלפקע"ד כתבתי:
י"ד י"א שאינם נקראים פנים חדשות אא"כ הם בני אדם שמרבי' בשבילן. ש"ע ואם יש איזה אנשים ונכבדים פ"ח שמרבין בשבילן השמח' והסעודה אפילו בשביל ב' נראה פשוט שיברכו ז' ברכות. יד אהרן ממהר"י הלוי עי"ש ומנהגנו שלא להקפיד על זה ואפילו בא' נמי מברכין והגם דאינם מרבין בשבילו וכן הביא הבה"ט מהר"ן וב"ח דאפילו באחד:
ט"ו י"א דשבת ויו"ט ראשון ושני הוו כפנים ח' בסעודת הלילה ושחרית אבל לא בסעודה ג' וכן פ' המנהג ש"ע והרמ"ע מפאנו כתב דגם סעודה ג' נקרא פ"ח וכמנהג בני אשכנז שכ' רמ"א ומהטעמים שכ' שם ומנהג מה"ק הוא לברך בסעודה שעושין אחר חצות אלא דלא קים לן שפיר בדעת רוב בני העיר אי חשיבי לה סעוד' ב' או ג' וטעם דשבת הוי כפנים ח' כ' ר' בחיי בש"א ז"ל הנני מבאר לך עוד ענין פנים חדשות וזה נאמר על המעלה הסמוכה למלכות שעליה הזכיר הכתוב נעשה אדם בצלמינו כדמותינו וכיון שהוא השבת הגדול בודאי כיון שבא שבת באו פנים חדשות ומטעם זה תמצא ענין שבע ברכות כדאמרינן בגמרא במסכתא כתובות יומא קמא בירך כולהו מכאן ואילך אי איכא פנים חדשות אין אי לא לא ושבת עצמו כמו פנים חדשות הוא אבל כל דברי רבותינו ז"ל בנויים על החכמה המקובלת והוא היסוד הגדול שכל דבריהם נשענים עליו אשרי המתבונן בהם ומסתכל באספקלריא המאירה שלהם ומעתה אינו צריך להרחיב ביאור בענין הנשואין ביצירה התחתונה בזכר ובנקבה ממה שרמזתי בזכר ושמור ומתוך הרמוז המועט תוכל להבין המרובה:
בשו"ת חיים שאל למוהר"ר חיד"א נר"ו ח"א סי' ע"ד אות י"ב העלה דבשתי הסעודות של יום שבת בין בשחרית לסועדים ובוצעין בברכת המוציא ובין בסעודת בה"ע מברכין ז' ברכות עי"ש:
ט"ו פורים ביום י"ד פשיטא דהוי כפ"ח כי תבעי לך בט"ו וא"ה כיון דעיקר טעמא דבפנים חדשות הוא כדכתיבנא משום שמתה ומשתה בט"ו נמי איכא דימי כתיב ולא יום. מוהרש"א בס' גופי הלכות וכתב עוד ז"ל והרציתי הדברים לפני הר' החבי"ב וכתב אלי כי הן אמת ראיותי נכוחות מצד הדין אבל לא ראה נוהגין כן והחזרתי לו אין לא ראינו ראי' ע"כ ובכנה"ג כ' ופורים נק' פ"ח עיין בתשובותיו וכעת אינם מצויות אצלינו: י"ז אלמן שנשא אלמנה אין מברכין אלא יום ראשון ודוקא בסעודה ראשונה של יום ראשון אבל אם נשא אשה מבערב ואין עושין סעודה עד הלילה אין מברכין ז' ברכות ואפי' שהוא שבת הרדב"ז בחדשות ח"א וכן פי' הב"ח בתשובותיו ומשיב האגודה באלמן שנשא אלמנה ביום ו' שאין מברכין אלא בסעודת הלילה ולא למחר בשבת היינו שעשו הנשואין סמוך להכנסת כלה א"כ התחלת הנשואין היא תיכף בהכנסת כלה וחשבינן ליה ללילה ע' בהרמ"ע מפאנו ס' מ"ב שהביא מס' האגודה שמ"ש אלמן שנשא אלמנה ביום ו' היינו ביום ממש ולא עשו הסעודה עד הלילה וכ' משום רבו ז"ל דלרוח' דמלתא אם נשא ביום והיה שהות לעשות סעודה ולא עשו סעודה עד הלילה שאין מברכין ו' ברכות אבל אם אין פנאי לאכול יברכו ז' ברכות בלילה (י"א) וע' ב"ש וח"מ וברכת אשר ברא מברכין אותה כל ג'. ע' כנה"ג ומחזיר גרושתו בסעודה ראשונה צריך לברך ז' ברכות. א"ה:
ועיין בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ה אות נ"ו ובסוף אות נ"ז:
י"ח השמשין האוכלין אחר סעוד' נשואין י"א שאין מברכין ז' ברכות וי"א שמברכין ולזה הדעת נוטה ש"ע ואפי' לדברי החולקים דס"ל דאין מברכין ז' ברכות מ"מ אשר ברא יברכו. כנה"ג:
י"ט בתולה שנתפסה בזנות בין באונס בין ברצון אין לתת לה ברכה כל ז' ודיה להעמידה כדין האלמנה יא"ה מהר"ב גור ארי':
כ מקום שנהגו לעשות הנשואין ביום ד' אחר חצות ועושין סעודה ומברכין ז' ברכות וקודם חצות יום ד' השני עושין סעודה ומברכין ז' ברכות הסוברין שז' ימים מעת לעת בעינן טועים הם ומבטלין מנהגם שהם ברכות לבטלה וליכא משום מנהג מבטל הלכה אבל אם אינם עושים סעודה ביום הד' הראשון אחר החופה כי אם בליל ה' יעמדו במנהגם לברך עד יום ה' הנז' משו"ת כנסת יחזקאל ומנהג מה"ק בכל גוונא שלא לברך ביום ד' ובליל ד' לא ידעתי המנהג:
כתוב בפנים ובליל ד' לא ידעתי המנהג לפקעד"נ דאין לברך כלל דהא כבר נכנס יום ד' ולדידן הגם דאינם עושים סעודה עד ליל ה' ביום רביעי נוהגים שלא לברך וא"כ מאי שנא הלילה והרי זה חמר גמל ולומר דהלילה שאני הנמשכת בתר שמחת יום הז' ולכנס בספק ברכות לבטלה לאו שפיר למעבד הכי ובענינים כאלו בברכות שב וא"ת עדיף:
אח"כ נזדמן לידי ס' גינת ורדים ובא"ח כלל א' סי' כ"ח בירר ברוח בינתו וגודל בקיאותו כל מילי דאמרינן מקצת היום ככולו וכל מילי דבעינן ימים שלמים ובענין ברכת חתנים העלה דביום הז' שכבר חלה השמח' מברכין ברכת חתנים ולא אמרינן מקצת היום ככולו דלא דמי ליום ראשון וכ' עוד דאם סעדו בבית החתן ביום ז' לעת ערב וגמרו סעודתן קודם הלילה ועדיין לא בירכו בה"מ נראה דאין יכולים לברך ברכת חתנים בבהמ"ז כיון שכבר יצאו ז' ימי שמחה לגמרי ומכ"ש כשהתחילו לסעוד מבע"י ונמשכה סעודתם גם בליל ח' שאין לברך ולא דמי להזכרה בעלמא לומר דבתר תחילת סעודה אזלינן מ"מ שהשמחה במעונו מצי למימר וכו' עי"ש:
ה"ן מזהירין מן הדין והן משנין והן כל יקר ראת' עיני בשו"ת חיי' שאל למוהר"ר חיד"א נר"ו בח"א סי' מ"ד דמוכיח דלנוהגים לברך ברכת המזון וברכת חתנים אתרי כסי דצריך לברך בפה"ג לבסוף סמוך לשתיה דכיון דסברי דברכות חתנים לא שייכי לברכת המזון הראיה דבעי כסא אחרינא אם מברכין בתחלה בכה"ג הוי הפסק ולא דמי ליקנה"ז ע"ש וא"כ לדידן הנוהגים לברך אתרי כסי ואפי' בברכ' אשר ברא לחוד הוי תרתי דסתרי אהדדי וישתקע הדבר וכל מי שאינו משנ' לברך בפה"ג באחרונה ידו על התחתונה הגם דמדברי הרמ"ע בסי' מ' לא משמע הכי עי"ש וע' בפחד יצחק ערך ברכת חתנים בבהמ"ז בתשו' כ"י שהביא ממהר"י פינצי ודוק: כ"א אחר שברך כל הברכות מערב יין הכוסות זה בזה (עיין לעיל ס' י"ג) ויטעום המברך והמסובין וישתה המברך רביעית שלם ואם אינו רוצה יטעום א' מהמסובין כשיעור ודי בזה והמסופק אם יגיע לו כוס בהמ"ז צריך לברך בפה"ג וכתב המג"א דאם בשעה שבירך המברך נתכוין על כל א מהמסובין והמסובין נמי נתכוונו אם יגיע להם הכוס שיצאו בברכתו יוצאין בזה והר' אלי"ר העלה דטוב לכוין שלא יצאו בזה וכן מוכח מט"ז סוף סימן קע"ט: