חופת חתנים· רבי רפאל מילדולה
סימן ח
דיני סעודה:
א שנו חכמים ג' (הא דנקט ג' לאו דוקא עיין במפרשים אבל אין ה"נ דלענין דברי תורה אפי' באחד) שאכלו על שלחן א' ולא אמרו עליו ד"ת כאלו אכלו מזבחי מתים אמרו המפרשים שיצאו בבהמ"ז והקושיא מפורסמת אטו ברשיעי עסקינן כמ"ש התי"ט שם גם מבואר בכ"מ בתלמוד ובזוהר שצ"ל דוקא ד"ת מלבד בהמ"ז ואמנם לענין הסדר יראה לי שהוא אחר האכילה (קודם מים אחרונים) כדמוכח בהדיא בינוקא דבלק וכ"ה תלמוד ערוך בפ"ק דתענית (היעב"ץ בעש"מ) ומה טוב וישר חילם של אנשי מזרח ומערב ושאר מקומות הנוהגים להזכיר ולומר איזה חידוש על פסוק או מדרש לקיים מצות חכמים כתיקונה ובזה נפשו לא תשבע מלהגות לבו תבונות על שלחנו מעניינו של יום וניש"א בם את השלחן:
ב דברים הבאים לאחר סעודה קודם בהמ"ז שהיה מנהג בימי חכמי הגמרא שבסוף הסעודה היו מושכים ידיהם מן הפת ומסירים אותו וקובעים עצמם לאכול פירות ולשתות כל מה שמביאים אז לפניהם בין דברים הבאים מחמת הסעודה בין הבאים שלא מחמת הסעודה טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם דהמוציא ובהמ"ז אין פוטרין אלא מה שנאכל תוך עיקר הסעודה ודין זה אינו מצוי בינינו לפי שאין אנו רגילין למשוך ידינו מן הפת עד בהמ"ז (ש"ע) והאידנא מצוי בינינו בסעודות ומביאין פירות וכל מיני מתיקה וכו' וקורין אותו ריזי"ר ומסלקין ידיהן מן הפת לגמרי באופן דהדר דינא כמו בזמן התלמוד וכ"כ היעב"ץ ז"ל בימי חכמי התלמוד היה מנהגם וכו' אבל הנוהגים לסלק הפת קודם בהמ"ז (ואפי' אם מניח פתיתין) ולערוך השלחן מחדש ועליו מיני מתיקה ומעשה רוקח של צוקי"ר מגדנות הנאכלין לגמרי בלי פת ומשיחין דעתן מן הפת מכל וכל כמו שהוא מנהג עשירים בסעודות גדולות באופן זה ודאי הדין אמת וקיים לעד ולא נתבטל כל עיקר וצריך לברך על כל דבר ברכתו הראויה לו לפניו ולאחריו ע"כ.
וכן הוא דעת הלבוש והביא לשונו השיירי וכן כתב המי"ט והביאו הר' אלי"ר וכן נראה דעת מוהריק"ש בהגהותיו והירא את דבר ה' והמדקדק כן ראוי שיעשה וכמו שכתב הלבוש והגם דהב"ח והמנ"א לא ס"ל הכי מ"מ הנך רואה דרבו החולקים עליהם וכן ראוי לעשות ומהרה"א נר"ו בס' מחזיק ברכה באות ג' מייתי לן מהר' מהר"י זיין דאף אם אינם מסלקין השלחן כיון שמושכין ידיהם מן הפת יברך על הפירות לפניהם ואחריהם ע"ש אלא דבאות ב' מייתי לן מהר"ש אלגאזי זלה"ה דבארץ מצרים דמסלקין השלחן ומביאים שלחן אחר מלא פירות וכו' ופרוסה קטנה מפת על כלי המלח דדינא הוא לברך ברכה אחרונה על הפירות אחר בהמ"ז וכהוראת מהריק"ש ע"כ וכתב שהסכים עמו הר"י זיין ע"ש ויש לדקדק דכיון דחשיב ליה הר' כמו שמשכו ידיהם מן הפת אמאי לא הזכיר נמי על ברכה ראשונה וכמו שכתב בהדיא הר"י זיין ואת"ל דחשיב ליה דלא משכו ידיהם לגמרי מן הפת והוי כמו דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה א"כ טעונים ברכה לפניהם דוקא אבל לא לאחריהם ועוד דזה לא יתכן כיון דכתב דהסכים עמו מהר"י זיין דס"ל דהוו דברים הבאים לאחר הסעודה וכו' ואף אם אינם מסלקין השלחן וכמו שהביא מוהרר"א נר"ו באות ה' וכמ"ש לעיל גם מה שכתב ז"ל דדינא הוא שיברכו ברכה אחרונה אחר בהמ"ז לא ידעתי אמאי נקט אחר בהמ"ז דלפניהם ולאחריהם דאמרינן היינו קודם בהמ"ז עוד יש לדקדק על מה שפסק על היין ששותין על הפירות דלא יברך כלל אי חשיב ליה דבא לאחר הסעודה אמאי לא יברך לפחות מיהא לפניו וכמו שנכתוב בסמוך מהש"ס ומהר"י זיין נמי כתב דיכוין בתחלה וכו' ועל היין שמביאין בריזי"ר מברך לפניו כיון דאין אנו נוהגים ביין שלפני המזון וברכת יין שבתוך המזון אינו פוטרו כיון דזה לשרות וזה לשתות וכדאמר בש"ס וכ"כ המג"א בסי' קע"ד סק"ג והר' אלי"ר ס"ק י"ב ולענין ברכה אחרונה כ' המג"א שם בס"ק ט' משם הרשב"א ותו"י הביאו הב"י ז"ל דפת פוטרו ואין צריך לברך ע"ש ועיין מה שהגיד הרב מאמר מרדכי נר"ו ויש להסתפק לענין ברכה ראשונה כיון דמן הסתם היין שמביאין לאחר המזון הוי משונה מאי מברך אי מברך בפה"ג כיון דהוי מובדל ואין לו שייכות עם היין שבתוך המזון לברך עליו הטוב והמטיב וכן הדעת נוטה או דילמא כיון דלפי מה שכתב הרשב"א הובא בסמוך לע"ע הוא נמשך בקביעות הסעודה וא"כ אינו מובדל לגמרי לפחות מיהא לברך עליו הטוב והמטיב ולפענ"ד דכיון דטעון ברכה מברך עליו בפה"ג דמהיכא תיתי לפוטרו בהטוב והמטיב כיון דאינה הברכה המיוחדת לו דלא נתקנה ברכה זו אלא לתוספת שבח אחר שנפטר בברכה הראוי לו שהיא בפה"ג ולומר דיברך שניהם אין סברא ולא מצי למעבד הכי ואתיא מק"ו ממ"ש רמ"א בס' קע"ה ד המנהג לומר בסעודות אלו קודם בהמ"ז מזמור רחש לבי וכו' וביום ח' לחופה מזמור השמים מספרים וטוב לומר ג"כ מזמור שיר המעלות שמחתי כדי להעלות זכרון ירושלים תיב"ב (עיין בפלטין בית אל דף רצ"ב):
ה אם המסובין רבים עד חמשה מתחילין ליטול מים אחרונים מן המברך ואם הם יותר מתחילין מן הקטן ונוטלין דרך ישיבתן ואינן מכבדין זה את זה ליטול תחלה עד שמגיעין לה' הנשארים באחרונה שהמברך מכללן אז מתחילין בו ששיערו חכמים שבשיעור נטילת ד' בני אדם יוכל המברך לעיין בד' ברכות של בהמ"ז (ואולי שיעור כ"ב אמה וזה שוין. היעב"ץ) ויותר מזה אין להפסיק היכא דאפשר (והיכא דרבים נינהו בע"כ צריכין להמתין עד שיטלו כולם היכא דלא אפשר שאני וצריכין להשמר מהסח הדעת הנזכר) ובכדי אין להפסיק כלל דכן היא הלכה תיכף לנטילה ברכה. ואין להפסיק בין מים אחרונים לבהמ"ז אפי' בדברי תורה. ההבר"י נר"ו מגורי האר"י זצ"ל וע"ל סימן י"ב:
ו עיניך לנוכח יביטו בדברות ושתים אלו כהלכתן דברי חכמים כדרבונות בעניני דרך ארץ ובפרט בסעודות ובזה תהיה אהוב למעלה ונחמד למטה ומצא וגו' לכניסה הגדול קודם ליציאה הקטן קודם לעליית הסולם הגדול קודם לירידה הקטן קודם וכו' לברכה הגדול קודם לעולם יהא אדם יודע אצל מי הוא יושב ואצל מי הוא עומד ואצל מי הוא מיסב ואצל מי הוא מסיח וכו' לא יהא אדם בוכה בין השוחקים ולא שוחק בין הבוכים ולא עומד וכו' כללו של דבר אל ישנה אדם ממנהג הבריות: