אור ברסלב

חופת חתנים· רבי רפאל מילדולה

סימן ז

סימן ו

דיני סעודת נשואין:

ערוך השלחן בליל יום חמישי לאכול משמנים. ולשתות ממתקים תתקדש חג ישמחו יעלצו לפני אלהים מושיב יחידים. בסעודת מצוה ובו יתבאר עיקרי הדינים השייכין בסעודות אלו. ודברי מוסר שינהג אדם בהם:

א אם רבים מסובין בסעודה הגדול נוטל ידיו תחלה והרח"ש היה רגיל ליטול באחרונה שלא להפסיק ושלא לדבר ורש"ל כתב שהוא יוהרא לנהוג כן אלא אדרבא יטול תחילה ויהיה נזהר מלדבר וילמדו אחרים ממנו וכתב הט"ז עליו ואין דבריו כדאי לדחות דברי הרא"ש ומה שאמרו כאן שלא לדבר כתב המ"א דהיינו שלא ידבר שום עסק וענין אתר דהוי הפסק אבל שיחה בעלמא ב' או ג' תיבות לא הוי הפסק וכ"ש כששואלין לו דבר שמותר להשיב הן או לאו ע"ש:

ב אם המסובים רבים וכולן בעה"ב גדול שבכולן בוצע אפילו יש עמהם בעה"ב הוא בוצע ואפי' האורח גדול והחתן בוצע ביום חתונתו אע"פ שיש גדול ממנו כדאיתא בפ' ג' שאכלו דרב"ח איעסק לבריה בי רב שמואל וכו' ומשמע דאפי' יש בעה"ב החתן בוצע ועיין במג"א ודוק ונהגו לחלוק כבוד לגדול דכן משמע בגמ' וכו' (מג"א ועיין מ"ש הר"ב מחזיק ברכה תי"ו) מיהו אם הוא חתן משמע קצת מהמעשה הנז' דרב"ח דאינו רשאי לחלוק כבוד לשום אדם ואצ"ל אם הוא חתן ובעל הבית דהכי מסתברא כיון דתרתי איתנהו ביה והמברך יאמר תחלה ברשות מורי ורבותי וצריך להזהר בסעודה גדולה דעיקר המצוה לתת מהפרוסה שחתך לכל א' וא' כזית ולא מהלחם הנשאר. מט"מ מהרי"ל ומג"א:

ג אין מסתכלין בפני האוכל והשותה ולא במנתו שלא לביישו:

ד הנכנס לבית כל מה שיאמר לו בעה"ב יעשה בעניני האכסניא והכבוד כיצד אמר לו שב ישב אפי' על מטה כבודה נתנו לו כוס לשתות יקבלנו מיד וישתה אם הוא צמא כל בעה"ב בביתו גדו' הוא אפי' קרח' בביתי' וכו' (היעב"ץ) ולאו דוקא הבעה"ב עצמו אלא ה"ה בנו הגדול או אחד מהגדולים של בני הבית כי כל חד מינייהו נחשב כמו הבעה"ב וגירי דבעה"ב נינהו וכבודם כבודו (ה"ר בר"י נר"ו) ומ"מ אין דרך ארץ שיעשה מיד עד שיפציר בו אבל לגדול עושין מיד דאין מסרבין וכו' מג"א ועיין להרב ברכי יוסף נר"ו אות ה':

ה נראה פשוט דאם האורח נוהג באיזה פרישות ואומר לו לעבור עליו אינו מחויב לשמוע לו ומיהו בדבר שאין בו סרך איסור רק פרישות בעלמא טוב לגבר להסתיר מעשיו וישמט כל מה שיוכל וע"ז נאמר אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי. הר' הנז' בסמוך אות ו':

ו לא יאכל אדם פרוסה כביצה ואם אוכל הרי זה גרגרן ואפילו אוכל מעט רק שאוחז פרוסה כביצה בידו. ולא יאכל דרך רעבתנוה ולא יאחז המאכל בידו אחת ויתלוש ממנו בידו השנית ולא ישוך פרוסה ויניחנה על גבי השלחן משום מיאוס:

ז לא ישתה כוסו בבת אחת ואם שתה הרי זה גרגרן שנים דרך ארץ שלשה הרי זה מגסי הרוח ואחת מג' דברים שאדם נבדק הוא בכוסו והמתיישב ביינו יש בו מדעת קונו מי שאינו משתכר הקב"ה אוהבו:

ח נקיי הדעת שבירושלים לא היו מסובין בסעודה אלא א"כ יודעין מי מסב עמהם (אפי' בסעודת מצוה מע"מ) מפני שגנאי הוא לת"ח לישב עם הארץ בסעודה ות"ח האוכל ושותה עם ע"ה ככלי חרס הנשבר שאין לו תקנה אבל מה נעשה כי בעונותינו הרבים. עתה ע"ה ומצויי' ת"ח ביניהם ושואלין בשלומן משום דרכי שלום וחוששין לאיבה וכו':

ט כתב הבה"י בענין חתני תורה (ומזה נלמוד ג"כ חכמה ומוסר לסעודת נשואין) ז"ל וכן לענין שאמרו להרבות במשתה ושמחה לא אמרו אלא ששון ושמחה של מצוה ולהאכיל לעניים בסעודתן שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמוח לב עניים ויתומים ואלמנות שכל מי שמשמח לב האומללים האלה משמח את קב"ה דאינון מאנין תבירין דיליה אך לא אמרו שמצוה להרבות סעודות וכל מיני שמחות לקרות ולזמן עשירי עם אשר המה שמחים דשנים ורעננים בקרב ביתם ולב טוב משתה תמיד כל הימים ולא יקוו לבני אדם לשמח את לבם כי המה שמחים מאליהן בלאו הכי ולסעודה ולשמחה מה זו עושה שקול טיבותא ושדי אחיזר' כי עיקר הכל לשמח למי שאינו שמח ולשבוע למי שאינו שבע שמחת התורה לא להצבות בטן השבעים ושמחים ולא עוד אלא שמרחקים מן עניי עמו ית' כמתרחק משור מועד ביומי ניסן כי יבושו ויכלמו להסב אותם יחד עשיר ואביון בקרב סעודתן חלילה למי שהוא זרע קודש ישראל ברוכי ה' לעשות ככה כי השכינה צועקת עליהן מי בקש זאת מידכם לעשות סעודות להצבות בטן עשירי עם ולדכא תחת רגליכם את עניי עמי מאנין תבירין דילי אוי להם כי נדדו ממני וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם כמו שהארכתי בפרקים הקודמים בעונשן ע"ש ואשרי אנוש יעשה זאת לעשות עיקר סעודתו לשמח לב האומללים ובשמחתו בל יתערב זר להסיתו ולבלעו חנם בפתויי יצרו הרע אשר יפתנו להרחיק העניים מעל שלחנו וכל עוד שרואה האיש הישראלי את יצרו הרע בתגבורת באיזה דבר מצוה שבא לידו לפי גודל תגבור' גירוי היצר הרע יכיר וידע גודל ערך שכר המצוה ההיא כי רבה היא וע"כ יצר הסמוך להתריס נגדו והחי יתן אל לבו וכלביא יקום לעומתו להשפילו ולהפילו ארצה לא יוסיף לקום ולשום שפלים למרום להביא עניים בני תורה בראש קרואיו ביום חתונתו ובכן בהיות מסובים לפניו עניים בני תורה הנאנחים והנאנקים יתן אל לבו עניים ומרודם ומורא יעלה על ראשו לבלתי יקל ראשו בשחוק וקלות ראש מתוך אכילה ושתיה כאשר רבי' שתו וישכרו בסעודה זו ועושים שמחה של הוללות וסכלות ויביאו אנשים לצים ופוחזים ויוצאים בשיר ונמשכים בשיר וינבלו את פיהם בשירי עגבים וככלותם מקול השיר יחלו מעט בשחוק וקלות ראש כי לא חסר העולם שוטים המטים עקלקלותם ולא יבצר מהן נותן טעם לפגם כי טוב לשמוע שיר כסילים לאמר כי לשמחת מצוה הם עושים ואין בהן לא דעת ולא תבונה לאמר כי שמח' לחוד ושחוק וקלות ראש לחוד כי אפי' לחסידי עליון חכמי התלמוד אשר להם יאתה לרבות כל מיני שמחות כאשר אזלת יד יצרם מעליהם ועל כל זה אמרו בפ' חמישי דברכות מר בריה דרבינא עביד הלולא לבריה חזינהו לרבנן דהוי קא בדחי טובא אייתי כסא דמוקרא בת מ' זוזי ותבר קמייהו ואעציבו וכן רב אשי וכו' ויהי מושבם בבית המשתה היין בהתעורר הנפש היפה ובמקום גילה שם תהא רעדה זכרון המות לנגד' ויהי שיר' ווי לן דמיתנן וכו' כ"ש וק"ו אנחנו אזובי קיר ויצר סמוך אינ' אלא שרף להב' תלהט סביבותם כאש צרב' לשורפ' באש להבה שחוק וקלות ראש ולהיות צופה בנשים העומדות על הקביצ"ה כאש בנעורת ח"ו שראוי באמת כל מי שיש סיפק בידו למחות להרחיק בכל כנסיות של עמי הארץ כי לא יראו חוצה אל הנשים המצריו"ת הצרים את נפשותם וגם אשר לא יקלו את ראשם בסעודה של שמחת התורה אשר תחת רבות השמחות התורה חוגרת שק לאמר איה איפה שמחתי ואיזה מקום מנוחתי כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום באפס היות שם משכיל וחכם דורש את אלהים וכו' עוד כתב בחלק י"ט וז"ל וכבר אמרנו כ"פ כי עת המאכל מבחן ומצרף לדעת אם אוהבים התורה או לא אם מורא מלכות שמים עליהם או לאו ואם בעת האוכל בחגים ובמועדים שהאדם שמח וטוב לב אם יזכור התורה והיראה לבלתי צאת מדלתי ביתו כנפי החסידות נבחן שאהבת השם קשורה בלבו וכשהוא שוכחה מתוך המאכל אז יתלהב היצר ויתחזק עומדו וכשל השכל ונפל והוא אומר' שזמן הסעודה מעבר מסוכן שאם ימשך אז אחרי תאותו וגבר עמלק וכאשר ירים ידו בתורת משה וגבר ישראל ובפ' חלק אמרו ת"ר הקורא פסוק משיר השירים ועושה אותו כעין זמר והקורא פסוק שלא בזמנו מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגר' שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת רבש"ע עשאוני בניך ככנור שמנגנים בו העכו"ם אמר לה הקב"ה בתי א"כ מה יעשו בני בשעה שהם אוכלים ושותים ושמחים אמרה לפניו רבש"ע אם בעלי מקרא הם יעסקו במקרא בנביאים ובכתובים ואם בעלי משנה הם יעסקו במשנה בהלכות ובאגדות ואם בעלי גמרא הם יעסקו בגמר' בהלכות פסח בפסח בהלכות עצרת בעצרת בהלכות התג בחג ע"כ וכ' הט"ז בא"ח ס' תק"ס דכ"ש שיש עון גדול במה שלוקחין ליצי"ן ועושין שחוק בפסוקים או בתיבות קדושות אשרי אנוש לא יעשה זאת וע"ז אמרו בניך עשאוני ככינור ועי"ש להר"ב ברכי יוסף נר"ו ובמה שציין מהר"ם לונזאנו וכו' והר"מ לונזאנו שם דבר קשות על שיר יביאני א"ל ש"ם ניר"א וכו' דמשתמע לתרי אנפי ושומר נפשו ירחק מאלו השירים לשורר ולשחוק בהם בחתונות וה' יכפר על המחברם ועל האומרם ומהר"ר חיד"א בקונט' מורה באצבע סי' ק"ז כ' וז"ל גם בשבת וי"ט שהיתר לאכול ולשבוע לא יאכל עם פחותי נפש שעושים שחוק וקלות ראש בשלחן כי אז שלחן נהפך לנחש אתווי דדין כאתווי דדין והשטן מרקד ביניהם רחמנא ליצלן:

י הנהנה מסעודת מצוה לשם מצוה ניצול מדינה של גיהנם מדה כנגד מדה ניצול מצער תחת מצות שמחה ואם אינו נהנה י"א שהוא מנודה לשמים ואלו הן סעודות מצוה כגון סעודת מילה ונישואין בת ת"ח לת"ח ובת כהן לכהן והוא שיהיו שם גם בני אדם מהוגנים. לבוש במנהגים שבס' הא"ח ועי' בפסחים דף קי"ג ע"ב:

בחו"מ שבש"ע בה"ט עם אשל אברהם הביא ממהרי"ט ז"ל לכן יצוה לשמש שלא לקרותו בתוך הקרואים אם אין דעתו לילך כדי שלא יהא ח"ו בכלל מנודה: א חתן ושושביניו וכל בני החופה פטורים מן הסוכה בסעודות אלו בכל ז' ימי המשתה וכ' המג"א ז"ל דאין שמחה אלא בחופה ובמקום סעודה ובסוכה א"א לעשות חופה משום צער חתן לפי שהמקום פרוץ והוא יבוש לשחק עם כלתו (גמרא) וא"כ בזמן הזה שיש לנו סוכה עם ד' דפנות צריך לישב בסוכה דקי"ל כרבא ועוד דהא הרא"ש וב"י והטור מחייבין בכל ענין ומיירי שנשא בערב הרגל ע"כ ואפשר דהאידנא סמכו לאכול חוץ לסוכה בסעודות אלו משום דסוכות שלנו קטנות הן להכיל כל הקרואים ואם החתן אינו אוכל עם כולם מצטער ואינו שמח ולהכריח לחתן שלא להרבות בקרואים אלא כדי שיעור שיכנסו בסוכה ויקיימו המצוה לא יתכן כיון דעיקר שמחתו לא יתער"ב כי אם בהרבות במסובין (עיין במג"א שם ס"ק י"ג) לא מצינן למעט משמחתו וחיישינן לצערא דידיה הראיה דלפי טעם הש"ס היינו יכולין לומר נמי דישב בסוכה ולא ישחוק עם כלתו אלא ודאי כדאמרן גם מה שנהגו עכשיו לסמוך על דין שושבינין כל הקרואים הגם שאינן שושבינין ממש עיין בש"ע אה"ע אפשר משום דכיון דקרא אותם לאותו יום לאכול ולשמוח עמהם והם יודעיו ומכיריו הוו כמו שושבינין וה"ה נמי דכל א' מן הקרואין דמותר לו לילך הגם דבלכתו שם פוטר עצמו מידי מצות סוכה וכדשנינו שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה והותר להם לילך לדבר מצוה אפילו דבאותה הליכה מתבטלין ממצות סוכה מטעם דכל העוסק במצוה פטור מן המצוה הגם דחל עליה כבר חיוב סוכה והקדים למצוה אחרת דהולך לעסוק וכדקאמר בש"ס גבי ק"ש דמטא זמן ק"ש ואפ"ה פטור החתן ה"ה הכא דאי לא אזלי לאכול התם מתבטלת מצות שמחת תתן כיון דניחא ליה בכך ופשוט ועי' בתוס' ד"ה שלוחי מצוה:

תוכן העניינים

חופת חתנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה