חופת חתנים· רבי רפאל מילדולה
סימן ב
דיני ספירת ז' נקיים הכנה דרב"א:
בקדושה וטהרה ממקור דמיה לכלה הנכנסת לחופה:
א אמרו חכמינו ז"ל שהאשה כשתובעין אותה להנשא היא רואה מעט דם מחמת תאות החימום ואינה מרגשת לפיכך אמרו שכל אשה הנתבעת להנשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים בין גדולה בין קטנה ואפילו בדקה עצמה בשעת תביעה ומצאה טהורה שמא מחמת חימוד ראתה טפת דם כחרדל ולא הרגישה בו ומונה אותה ממחרת יום התביעה ואינה צריכה הפסק טהרה לפי שאינה מוחזקת בדם דהא לא ראתה ודאי. ועכשיו בזה"ז דרובם ככולם של נשים נישאות בספק זבות וכבר ראו וגם אינם טובלות בבית אביהן ודל מהכא חשש דם חימוד ודאי דצריכות להפסיק בבדיקה ובטהרה הידועה כשאר זבות דעלמא הנשואות ואם תשאל כיון שהכלות בתולות פתחן עדיין נעול היכי יכולין לבדוק עד מקום שהשמש דש כבר נשאל זה ממוהר"ר ליפמן ממהר"ש וכתבו מהרי"ל הובאו דבריהם בנחלת שבעה סי' ע' והרב דחה תשובה של מהר"ש וישב באופן אחר עי"ש:
והאידנא אנן סמכינן על מה שכתב מור"ם בהג"ה דבדיעבד לא עשתה כן שבדקה וכו' כמובא בפנים וכן כתב מוהרי"א בפסקים וכתבים סי' ע"ה דכיון דא"א לנשים לבדוק כולי האי אין להחמיר עליהן ביותר והנח להם לישראל וכו' עי"ש ובבתולה אין לך דיעבד גדול מזה ותבדוק באופן שלא ישירו בתוליה כיון דא"א כולי האי אין להחמיר עליה ביותר ודי בזה: ומוהרש"ל כתב דהאידנא נהגו להפסיק בטהרה דהיינו שצריכה לבדוק עצמה ביום תביעה סמוך לבין השמשות לראות אם פוסקת בטהרה ויכולה להתחיל למנות למחר ובודקים כל ז' נקיים והיינו לכתחלה אבל בדיעבד אפי' לא בדקה אלא פעם א' תוך ז' סגי וכ"כ רמ"א:
אם דחו הנשואין שעה אחת או שתים אינה צריכה לחזור למנות. בשיורי ברכה שבסוף שו"ת חיים שאל מהוחיד"א נר"ו ממוריט"ץ:
אם דחו הנשואין מחמת איזה סיבה וכו' עיין בש"ע ובט"ז ובש"ך. כלה שספרה ז' נקיים ודעתה ליכנס לחופה ביום פ' ולא בא החתן ולמחרתו שלח רץ א' לומר שבתוך יום או יומים יבא וכן היה אינה צריכה לחזור ולספור ז' נקיים כל זמן שלא עברו שבעה נקיים בלא בדיקה שהרי לא נתייאשה שיורי כנה"ג מתשובת מ"ב וסיים הש"ך ז"ל ובאמת אין להחמיר בדינים אלו דבלא"ה הרבה פוסקים סוברים דא"צ ז' נקיים וגם בדיעבד סגי בבדיקה א' תוך ז' לכ"ע וגם כל עיקר דין זה הוא מדבריהם: (
שם) מחזיר גרושתו צריכה לישב ז' נקיים ש"ע וכתב הט"ז דאם עבר וכנס תוך זמן דא"צ שמירה כיון דכבר בעלה כשהיתה אשתו בפעם הראשון לא תקיף יצריה עכשיו כ"כ וא"צ שמירה כנ"ל ומחזיר גרושתו מעוברת מחלוקת פוסקים הוא עי"ש להרב הנז"ל נר"ו. (שם) אשה נתעברה מאיש והכריחו לקחתה לו לאשה אף שהיא מעוברת ממנו צריכה לספור ז' נקיים הרב הנזכר משו"ת מקום שמואל והרדב"ז ח"ג ע"ש. (זקנה) שפסקה מלראות צריכה להמתין ז' נקיים ע' בבני יהודה סי' ס"ג בית דוד סי' צ"ו ובשו"ת חיים שאל ח"ב סי' כ':
ב שבעת ימים הללו מונים אותם משעה שהיא סומכת בדעתה ומכינה עצמה לחופה אע"פ שלא נתקדשה עדיין ועכשיו בזה"ז דמודיעין לה מן הנשואים חדש מקודם או יותר צריכה למנות ז' נקיים סמוך לכניסתה לחופה דיש לסמוך הטבילה סמוך לבעילת מצוה בכל מה דאפשר.
ואין להרחיק הבעילה מן הטבילה יותר מה' לילות וליל הטבילה והבעילה בכלל ונפקא מינה דאם לא בעל והרחיק הבעילה יותר מזה דלכתחלה יש לה לבדוק עצמה בכל יום עד בעילת מצוה אבל בדיעבד אין להחמיר אם בדקה רק פעם א' תוך ז': שבעת ימים הללו מונים אותן וכו' ביאור הדברים דלא תימא דאפי' אם תבעוה לינשא לאחר י"ב חדש מונה ז' נקיים מיד דהא זמנה רחוק ואינה חומדת בכך אלא בשעה שתכין עצמה לחופה או משעה שמודיעין לה ועכשיו בזה"ז שמודיעין לה זמן הנשואים חדש מקודם או יותר אם הוסת בא לה בתוך ז' ימים לכניסה לחופה אחר שפוסקת מתחילין לה הז' נקיים גם לדם חימוד כדעת מרן ורמ"א ושאר פוסקים דלעולם משתבעוה לינשא עד. שתבעל איכא לספוקי דילמא חזיא מחמת חימוד והחמירו שתבדוק משעה שמתחילין הז' נקיים עד שתבעל (לכתחלה וכמ"ש רמ"א) ודלא כהרשב"א (עי' בט"ז). ואם הוסת פוסקת לה ז' ימים או יותר קודם כניסתה לחופה מונה הז' סמוך לכניסתה לחופה. וכתב רמ"א דיש לסמוך הטבילה סמוך לבעילת מצוה ככל מה דאפשר והמנהג לטבול הכלה ליל ד' אעפ"י שלא תבעל קודם מוצאי שבת (עיין במג"א בא"ח סי' ר"ף ס"ק ב) אבל אין להרחיק הטבילה מן הבעילה יותר מזה. ואם לא תבעל במ"ש יש לה לבדוק עצמה בכל יום עד בעילת מצוה (והטעם דבאלו הד' ימים לא עיין בלבוש) ודוקא לכתחילה אבל בדיעבד אין להחמיר אם בדקה רק פעם א' תוך ז' ונפקא מינה מדברי רמ"א דקאי למנהגם שנושאים בע"ש דלדידן דנושאים ביום ד' אם טובלת בליל ב' ולאיזה סבה אינה נבעלה עד ליל ו' דבאלו הימים אינה צריכה לבדוק דאינה חומדת ומהטעם שכתב הלבוש והוי כמו לדידהו דנושאים ביום ו'. אמנם אם טובלת אחר אלו הד' ימים ואינה נבעלת מאיזה סיבה ודאי דכל כמה דלא נבעלה איכא למיחש דילמא חזיא מחמת חימוד ותבדוק:
ג ביום שבודקת עצמה בה"ש להתחיל למנות למחר כאמו' תלבוש חלוק הבדוק לה שאין בו כתם ובלילה תשים סדינים הבדוקים מכתמים ומיום המחרת תתחיל לספור ז' נקיים ומנהג כשר הוא כשהאשה פוסקת בטהרה שתרחץ ולובשת לבנים אמנם אם לא רחצה רק פניה של מטה די בכך וכן נוהגין ואין לשנות אבל בשעת הדחק כגון אשה ההולכת בדרך ואין לה בגדים תוכל לספור ז' נקיים רק שהחלוק יהיה נקי ובדוק מדם, וגם בשבוע שחל ט"ב להיות בתוכה יכולה לרחוץ מעט כדרכה בשאר השנה הואיל ואינה עושה לתענוג רק לצורך מצוה ומותרת לכבס וללבוש לבנים ולהציע תחתיה. אבל בט"ב עצמו לא תלבש לבנים רק לובשת חלוק בדוק ויפה. והמג"א כתב דמשמע מהב"י והב"ח שמותרת ללבוש לבנים. בתוך ז' ימי אבלה כתב הט"ז ז"ל בתשובת משאת בנימין מתיר אפי' לרחוץ בתוך ז' ללבוש לבנים. ודבריו נכונים אלא דמ"מ למעשה אין לה לרחוץ ללביש' לבון אלא שתרחץ פניה של מטה ותלבש חלוק נקי לא לבן ממש והמחמיר בזה לדחות לבישת הליבון לגמרי הוא מן התמיהין ומל' הש"ך משמע דמקי' טפי ובתשובת הרב הנזכר עי"ש כתב הש"ך
מתשובת מ"ב לענין רחיצה ללבון דבין בשבת בין בי"ט ובין בט"ב ובין ביה"כ תלבוש ותציע כדרכה בשאר ימות השנה והרחיצה צריך לשנות קצת שלא תרחוץ רק באותו מקום ובין ירכותי' בין בחמין בין בצונן ובשבת וי"ט בצונן אפי' כל גופה ובחמין דוקא באותו מקום ובין ירכותיה. ודוקא בחמין שהוחמו מע"ש ומעי"ט גם תזהר מאיסור סחיטה שלא תרחוץ בבגד רק בידים וכל זה מדינא אבל כמדומה לי שלא נהגו הנשים לרחוץ ולא ללבוש לבנים בשבת וי"ט ואפשר וכו' עי"ש והמנהג במקומותינו לא ידעתי ובקונטרס מ"ב הנז"ל מייתי מתשובת הר"י ראוינ"ה שהתיר להחם בי"ט ולרחוץ הרחיצה אשר היא הכרחי' ללבוש לבנים ע"ר. אלא דבענין בדיקה הפסק טהרה בבגד הצריכה ללביש' הלבון כשחל בשבת או י"ט לא כתבו מידי ויש לעמוד בזה דהקינוח שם בבגד נראה לכאורה דאסור משום צובע מידי דהוי אמניח בגד על מכה שיוצא ממנה דם דאסור משום צוב' והגם דמקלקל הוא ודרך לכלוך. עיין בא"ח שם סי' שכ"ה ובסוף סי' ש"ך. ועיין בדברי התוס' במתניתין דיוצאת אשה במוך שהתקינה לנדתה וכו' דף ס"ד ע"ב ודוק. ואפשר כיון דבאיסור צביע' לא עביד אלא איסורא דרבנן כיון שהוא מקלקל כמ"ש המג"א שם סי' סכ"ח ס"ק נ"ב והאי בדיקה אינה אלא בהש"מ ומצוה קא עבד' שבות במקום מצוה בהש"מ התירו וכמו שכתב שם בסי' שמ"ב עי"ש. ועל זה היסוד בנה וצדד להתיר בדיקה בבגד כנ"ל הרב המופלא כת"ר לי ועטרה על ראשי ויב"ן כמו רמים נר"ו יאיר כאו' החמה שבעתים. ועיי' במה שנסתפק שם בסי' שמ"ב במג"א ובבר"י ומה"ב:
ד כל בדיקות שאמרנו בין בדיקת הפסק בין בדיקת כל הז' צריכות להיות בבגד פשתן לבן ישן או בצמר גפן או בצמר לבן נקי וזך ותכניסנו באותו מקום בעומק בחורים ובסדקים עד מקום שהשמש דש. ותראה אם יש בו שום מראה אדמימות ולא שתכניסוהו מעט לקנח עצמה ואם יקשה בעיניה מאוד להכניס כ"כ בעומק לפחות בדיקה של יום הפסק טהרה ובדיקה של יום ראשון מהז' תהיינה עד מקום שהשמש דש. ואם לא עשתה כן בבדיקת יום ראשון תעשה פעם אחת כן בבדיקות שאר הימים. מיהו בדיעבד אם לא עשתה כן כלל רק שבדקה עצמה יפה בחורין ובסדקין בעומק היטב כפי כחה אעפ"י שלא הגיע למקום שהשמש דש סגי לה ה השבעה נקיים צריך שיהיו רצופים שלא תראה דם בהם שאם ראתה אפי' בסוף יום הז' סתרה כל הימים וצריכה לפסוק בטהרה ולחזור ולמנות ז' נקיים. י"א דבג' ימים ראשונים של ימי הספירה אם מצאה כתם אין תולין אותו להקל כמו שתולין שאר כתמים דג' ימים ראשונים צריכים להיות נקיים לגמרי אבל אח"כ דינו כשאר כתם וכן נוהגין. ודוקא כתם שהוא יותר מכגריס ועוד אבל פחות מכגריס ועוד תולה בכינה אפילו בג' ימים הראשונים וכתב עוד רמ"א דה"ה אם היה לה מכה בגופה ויודעת שמוציא' דם תולה בה אפילו ביתר מכגריס ועוד אלא שאין מקילין בג' ימים הראשונים לתלות במכה שאין ידוע שמוציאה דם או בשאר דברים שתלינן בהם כתם והש"ך חולק על הרמ"א בדין זה ופסק דאף ביודעת בודאי שמכתה מוציאה דם אפ"ה אינה תולה בה בג' ימים הראשונים של ז' נקיים וכ"מ מדברי הב"ח דאין להקל אלא דוקא במלאה שחין ודם יוצא ממנה תמיד דאז אמרינן אם לא תתלה בו לא תוכל לספור ז' נקיים לעולם הא לא"ה אסי' ידוע שמכתה מוציאה דם אין להקל ע"ש. והט"ז כתב דיש לכוין דברי הרמ"א דמיירי במכה שא"א לה להזהר שפיר אז תולה בה אבל כל שאפשר לה להזהר ולא עשתה כן אין לה לתלות כלל עכ"ל:
ו בשו"ת חיים שאל מהר' חיד"א נר"ו סי' ט"ו מייתי מהר' צ"ץ דמאן דמיקל במצאה כתם תוך ג' לתלות אפי' בטעם כל דהוא לא הפסיד כיון דבלאו הכי רבים מקילים בכתמים תוך ג'. והסכימו בזה חתנו הר' עבודת הגרשני והר' מ"י ובכרתי ופלתי כ' דדין זה דסה"ת דג' ימים הראשוני' הוא תמוה מסוגי' הש"ס ויש להתיר במכה כמור"ם. ובחנם החמירו האחרונים ע"כ. וע' עוד מה שכ' באותה תשובה על דברי הש"ך. וגם בתשובת הר"ם כרמי שהביא הרב שם בסי' י"ד. אין הנדה והזבה והיולדת עולות מטומאתן מיד אחר הימים הכתובים בתורה שהיא טמאה בהם בלא מעשה אחר דכתי' גבי נדה שבעת ימים תהיה בנדתה והאי תהיה יתירה הוא ודרשו בו אעפ"י שכלו הז' ימים עדיין תהיה בנדתה כלומר תהא בהווית טומאתה עד שתעשה מעשה אחר והוא הטבילה הנאמרת בשאר הטמאים שנא' בהם ורחצו במים אז"ל זה בנה אב לכל טמא שהוא בטומאתו עד שיטבול במים ועוד ק"ו הוא ממגעה שנ' והנוגע במשכבה ירחץ במים ק"ו היא עצמה. ועוד כתיב בכלי מדין אך במי נדה יתחטא ופירשו בו במים שהנדה טובלת בהם יתחטא. מכל אלו למדים שצריכה טבילה מן התורה וזה אין לומר שאם תטבול אפילו בתוך הז' ימים של טומאתה שתהא טהורה דכיון שהתורה קראתה טמא באותן הימים דכתיב גבי יולדת וטמאה ז' ימים כימי נדת דותה וגו' האיך תטהר בטבילה הא הוה כטובל ושרץ בידו אלא אחר ז' ימי טומאתה קאמר רחמנא שתטבול וכל זמן שלא טבלו הרי הן בטומאה והבא על א' מהן בלא טבילה אפילו אחר כמה שנים חייב כרת אלא א"כ טבלו כראוי כמו שיתבאר לקמן בע"ה: ז אסורה לטבול ביום הז' ואפי' שתטבול סמוך לחשיכה ותבא לביתה משתחשך אסור ואפי' אם ממתנת מלטבול עד יום ח' א"ה אינה יכולה לטבול ביום משום סרך בתה דהיינו דבוק הבת וקרובתה לעשות כמעשה האם שתטבול ביום כמוה ולא תבחין שאמה לאחר ז' טבלה ולא בז' עצמו ואפי' אין לה בת דינא הכי דלא פלוג. וכתב הב"ח דאפילו ללכת מביתה מבע"י אסור ואפי' לטבול סמוך לחשכה וביום ח' אעפ"י שתבא לביתה משתחשך יש להחמיר ש"ך ואפי' בשבוע שחל בה ט"ב מותרת לרחוץ ולטבול ואפילו אם טובלת ליל י' באב מותר לה לרחוץ בערב ט"ב אם א"א לרחוץ ליל י' ולמוצאי ט"ב חופפת מעט דבעינן סמוך לחפיפה טבילה. ואם נזדמנה ליל טבילתה בימי אבלה אינה טובלת. ואשה שאירע טבילתה אחר ז' תוך שלשים אם תטול צפרניה בידה או בשיניה אינה נוטלת יפה אלא תאמר לנכרית ליטלם לה במספרים ורמ"א כתב דלאו דוקא נכרית דה"ה ישראלית. והט"ז מתיר ע"י עצמה בלא שינוי והש"ך כתב דע"י נכרית דוקא:
והכלות הטובלות קודם החופה יכולות לטבול ביום דהא אינם באים אצל החתן עד הלילה אבל אחר החופה דינן כשאר נשים הגה. והש"ך כ' דאם טובלת ביום ז' לא תטבול ביום אבל הר' פנים מאירות כ' דהמקיל וסומך על מור"ם לא הפסיד כש"ך הנז"ל ונזדמן לידי ס' דגול מרבבה למוהרי"ח מפראג וכ' ז"ל על דברי הש"ך שכ' כדאיתא בש"ס ופוסקים ודבריו צ"ע דהא ההיתר משום שאין מביאין אותה אצל החתן וא"כ א"א לבא לבעילת זבה ואעפ"כ לא מלאו לבו של מנחת יעקב לחלוק על הש"ך אף שהרגיש ג"כ בהשגה זו ומ"מ בשעת הדחק נלע"ד להקל אבל באופן שלא יעמידו החופה עד צאת הכוכבים ממש. אבל להעמיד החופה ביום ולסמוך שאין מיחדין אותן עד הלילה לא מהני בזה עכ"ל: (
שם) ביום ח' יכולות לטבול סמוך לחשכה כיון שאינם באות לביתם עד שתחשך כש"ך הנז' מהר"ש ן' הרשב"ץ) שם) כתב מהר"ם מלובלין נסתפק השואל במי שלא טבלה כראוי בענין שלאחר ב' או ג' ימים צריכ' לחזור ולטבול אי יכול' לטבול ביו' ואם צריכה לשמור ז' ימים נקיים אחרים משום סרך בתה שתאמר שראתה דם וטבלה לאחר ג' ימים ומהר"ם לא השיב לו על זה דבר ונ"ל דלענין שאלה קדמייתא יש להחמי' לכתחלה ובדיעבד שרי ולענין שאלה תנינא הדבר פשוט דיכולה לטבל לאחר ב' או ג' ימים ולא מצינו גזרה דסרך בתה אלא לענין טבילה ביום וראיה ממה שכתב וכו' במי שטעתה במנין יכולה לטבול אחר ד' ימים וכן אם לא טבלה כראוי יכולה לטבול בכל עת ע"ש הביאו הש"ך: