חופת חתנים· רבי רפאל מילדולה
סימן א
השוה לכל בעל נפש בשידוכין ובהמשך זמנם:
יתבונן הנלבב האיש הירא את דבר ה' את אשר צווחו קמאי ובתראי על אשר פשתה המספחת בדורות האלו שהמשודך או המיועד מיום כלות גמר השידוכין נכנס בבית המשודכת ונעשית לו כהתר הנגיעה גפוף ונשוק עיין להר"ב של"ה באות קדושה. וז"ל הרב יונתן בספרו הנחמד יערות דבש דף כ"א ע"א שמעו נא גוי קדוש אשר קדושתנו בהתרחק מעריות לבל יקרב אל הטומאה זכאה חולקכון קדושי עליון אשר משמרין עצמן מאשה נדה אפי' בנגיעה ושיחה ופרישות וכאיש העובד ע"ז הוא מתועב בעיני הבריות ברוכים אתם לה' ומחניכם יהיה קדוש אבל למה תפסתם החבל במקצת אשר יזהר איש מאשתו הנדה בכל מיני הרחקות ובתולה נדה יבוא המיועד לה הנקרא חתן אל הנערה הנקראת כלה והיא נדה לא טהרה מטומאתה והוא יחבקנה וישק לה אין אומר דבר ואדרבה כל אשר לא יעשה כן הוא בחזקת כסיל ושוטה וידברו אתו אביה ואם הנערה וכל רעיה בפנים זועפות כאלו אינו יודע נמוס העולם או לבבו חלק ממנה וכהנה דברי שטות ומחלת לב אוי לי אמי כי ילדתני לראות הפרצה הזאת בדור הזה וכי יש חילוק בין אשתו נדה או בתולה נערה פנויה הלא הכל באיסור כרת מבלי הבדל ואף כי לפי דעת הרמב"ם ושיטתו וכן פסק הש"ע בהדי' וכמה הפליג הרמב"ן להחמיר ברופא אם מותר למשמש לאשתו נדה בדפק במקום סכנה ואין שם רופא אחר ודעתו להחמיר כי הוא בכלל ג"ע יהרג ואל יעבור ואפי' המתיר ס"ל הטעם דאין כוונתו לקריבה וחיבה רק להבחין החולי ולדעת סיבתה אבל זולת זה כ"ע מודים דהוא עומד במקום סכנת נפשות היש תירוץ ואמתלא בעונש לדבר הזה ואם יתלו עצמן במנהג קדמונים בלבד מה שייך מנהג נגד תורת ה' והמפקפק בזה הוא מין רשע ואפיקורוס ודבר ה' בזה אף גם בדורות הקדמונים היו נוהגים להשיא בהם בקטנות ורכות שנים אשר לא הגיע זמנם לראות ולא ראתה ולית כאן חשש נדה לכל הפחות אבל בזמננו אשר רובם ככולם בוגרות ולהם אורח כנשים א"כ מה נאמר ומה נדבר באיסור נדה כזה מלבד גירוי יצה"ר בקישוי עצומה לדעת ומוציא זרע לבטלה בעו"ה אף כי איסור כזה האמור בתורת משה להדיא הוא לאו שלוקי' עליו כמ"ש הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה מי הוא איש חכם ונבון וידע לומר תי' ע"ז או איזה דרך היתר יאמר לי אולי יתישב בזה דעתי למקצת כי מאוד לבבי הומה על עון כזה הנפרץ בישראל ועושה ממנו נימוס וסדר ואין שם על לב ויותר נעכר כאבי לי ימים המיועדים לקדושה ותהלות ה' פורים וחנוכה מועדי השם שהקב"ה משרה קדושתו ורוחו ממרום על עם קדשו אז יוסיפו לחטוא וכאשר יפקד אז מושב החתן אצל הכלה יבוא אליו אשם אצל משפחתה ונקה לא ינקה בנטינת שנאה תעורר מדנים הוי באשר במסיבת המלך מלכו של עולם בימים קדושים כאלה נרדו נתן ריחו הסריח חכמת סופרים ודודי נתנו ריח ועל פתחיכם כל בוגד וישב אל הנערה למען חלל קדוש ישראל הביטו וראו מאשר אזניכם ישמעו מאשר ספרו לכם מעון אבותינו מאשר מעלו מעל בה' ויעבדו אלקי נכר אשר הוליכו אבות בניהם לשרוף באש וחמר נביא האבות בעצמם מלקטים עצים לשרוף בניהם ונשים מבכות ולבל יכמרו רחמים עליהם הביאו תופים ומחולות לבל ישמע קול הנער באשר הוא שם וגלל כן נקרא תופת בגיהנם ידעתי כי יחשבו לדבר עליהם כי קלקלה השורה למאוד וכן לא יעשה ותחרקו שן לעולם ותחמרו הלואי שיהיה לפנינו לנקום מהם נקמת ה' ולהכות באגרוף רשע המשל עליכם ימשול עם ה' הלא תוסיפו סרה יותר מהם כי הם הרגו בניהם ושורפים מיתה זמנית ואש מכבה ברגע א' כאשר יבא האש בקרב הנער ומת ואין לו שום כאב מאש כלל. והתם שורפים בניכם ובנותיכם באש בגיהנם אש עד שחול תוקד אש אבדון שריפת נשמה וגוף קיים שריפת נצחי והאבות ואמהות מלקטים עצים כי הכינו טבח יום מטבח לשחוט בניהם ובנותיהם ויערכו שלחן מכל מגדים ומעדנים ויקראו לחתן וכלה ויאמרו יקומו הנערים הילדים אשר אין בהם מום מעבירה ת"ל ולהן כח לעמוד בהיכל מלך מלכו של עולם ויצחקו לפניהם בחיבוק ונישוק וכדומה מקריבת ג"ע ואם הבנים שמחה כחנה וז' בניה כי תאמרו לאברהם אתה שחטת בן א' ואנו שוחטים ילדים הרבה בחורים וגם בתולות ויעשו תופים ומחולות ושעירים ירקדו שם ושמה הרגיעה לילית שמה ישכנו השטן וכת דיליה משמה עלה באשם ותעל צחנתם ובעו"ה ימותו בלא חכמה כי אף יזקין לא יתוודה על עון כזה שעשה בימי היותו חתן שעלץ בנערה בחיבוק ונישוק כי במה נחשב אצלם והתם עם ה' יאמרו לא היש בכם איש שהתוודה ביו"כ על עון זה שעשה בימי היותו חתן שעלץ בנערה בחבוק ונשוק איסור נדה הוי גוי אכזרי ישכחו ולא יחמלו חבלי יולדת' ומה אעשה להם ביום הזה הבנים בני ובנות בנותי נפשי הומ' עליהם ונתאבלתי אבל יחיד לכן מכאן ולהלאה אראה אי"ה לגדור גדר בזה בכל יכולתי ולא אהיה מרש' לכתוב קישור תנאים עד שיתנו שניהם ת"כ לבל יגעו זה בזה יד עד ימי החתונה וע"ז חמר קהלת עת לחבוק ועת לרחוק מחבק והכי נקראים דברי תנאים וברית שכורתי' ברית לאלהי נכר לעבור על מצות ה' כל ימי קישור התנאים:
לכן הירא והחרד לדבר ה' יפן לקול דברי וישמע ואם יחוש שיצחקו עליו צעירים ויאמרו זה חסיד שוטה הטוב אתה בזה מאבותיך וכהנה דברים כי טוב לו שיהיה שוטה כל ימיו ואל יהיה רשע לפני המקום וכו' ע"כ: והחכם כמהור"ר מנחם בכה"ר יצחק נוייר בת' פתח על זה הכי קרא שמו איסור קדושה וברר הענין בטוב טעם ודעת ונסתבך ג"כ בפרטים אחרים השייכים בגדר ערוה הנה הוא בתוך הקונטרס רב האיכות פני יצחק הנדפס בעיר מנטובה יע"א ולבסוף העלה ז"ל כנל העולה מכל מאי דכתיבנא כי אין צד זכות והצלה כלל להמקילים כדהוכחנו מדברי הרמב"ם וסיעתו שכתבו דאיסור הקריבה אל העריות כ"א מהצדדים גם בלא ביאה כגון חבוק ונשיקה אסור מן הקורה וראוי לעשות עיקר מדבריו כי רב גובריה הוא ומה גם כי אחריו פסקו האחרונים כוותיה דרב קיימא לן. ואף לדברי האומרים שאיסורו מדרבנן כהרמב"ן וסייעתו אפ"ה איסורא מיהא רביץ עלייהו מדרבנן וראוי לעשות חיזוק לדבריהם:
עוד כתב ז"ל נקטינן מהכא דאיסור גמור הוא מה שנוהגים לעת עתה במדות מגונות אם מן הדין אם מן המוסר והאיש החפץ חיים לא ילך בדרך אתם ימנע רגליו מנתיבותם כי הם לרע ירוצו ועל הרודים בעם מורי הוראות בישראל להרק חנית וסגור לקראת החוטאים האלה בנפשותם ולא לעבור על ד"ת אלא לעשות סייג לתורה כ"ש היכא דבלת"ה לא סגי להעמיד משפטי תורתנו הקדושה שחייבים לבער כל חמירא ואסיר' ולא מחזקינן אינשי ברשיעי כי כאשר ידעו הדין ישובו מדרכם הרעה זכור יזכרו כי כל' דברי העוה"ז הבל ורעות רוח ואין לנו כי אם העולם הנבחר שכולו טוב ומי שטרח בעה"ז לכבוש את יצרו יאכל שכרו בעה"ב ושומע לעצתם ז"ל חכם אשריו ואשרי חלקו. ולשלמות הענין ראיתי להעתיק שתים ושלש הלכות אשר במתק לשונו סיים הרמב"ם ז"ל הלכות איסורי ביאה והם דברים ראויים אליו וז"ל אין לך דבר בכל התורה כולה שהיא קשה לרוב העם לפרוש אלא מן העריות והביאות האסורות אמרו חכמים בשעה שנצטוו ישראל על העריות בכו וקבלו מצוה זו בתרעומת ובכיה שנאמר בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו ואמרו חכמים גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהם פרוצים בעריות וביאות אסורות ועוד אמרו חכמים רוב בגזל ומיעוט בעריות והכל באבק לשון הרע לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה ולהרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה כדי להנצל מהם ויזהר מן היחוד שהוא הגורם הגדול גדולי חכמים היו אומרים לתלמידיהם הזהרו בי מפני בתי הזהרו בי מפני כלתי כדי ללמד לתלמידיהם שלא יתביישו מדבר זה ויתרחקו מן היחוד וכן ינהוג להתרחק מן הצחוק ומן השררות ומדברי עגבים שאלו גורמין גדולים והם מעלות של עריות ולא ישב בלא אשה שמנהג זה גורם לתאוה גדולה. יתירה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה ובחכמה הוא אומר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד עכ"ל ועיין להרב כנה"ג באה"ע סימן ס"ו בהגה"ה (א"ה עיין ג"כ מ"ש הרב שו"ת מעיל צדקה סי' נ"ט):