חופת חתנים· רבי רפאל מילדולה
הקדמת המחבר
אמור רבנן בטעמ"א כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות. אמור רבנן בכפיל"ה ואם משמחו זוכה לתורה שניתנה בה' קולות בדין הוא שיטול שכרו. אמור רבנן בששי"ם חכמה במדה שאדם מודד בה מודדין לו זה כלל גדול על כן אמרתי אני אל לבי שאין בי לא תורה ולא מצוה בפתח"י שערי"ם הלא קו"ל האר"ש לפניך בה' קולות יוצאות וחולות. בתר חתימה אזלינן קרא כדכתיב בעינן והאר"ש תענה למאי דסמוך ליה כל חד תיקום אדוכתיה אחד באחד יגשו אל פתח הדבי"ר והיו לאחדים בקו"ל העובר הולך בישר"ו:
קול קורא מ' יום קודם יצירת הולד טפה זו מה תהא עליה מכרזת ואומרת חכם או טפש החכמה והמדע מן שמיא יהב יהבי איש אשר כברכתו ועיר פרא אדם יולד עד כי יגדל הלוך וגדל הרואה אומר ברקאי זו מתת אלהים היא הורתו בקדושה ולידתו יפוצו מעינותיו חוצה ברחובות פלגי מים הרוה את הארץ והולידה והצמיחה מטע ה' להתפאר נטעי נאמנים ברוח בינתו כנשר יעוף השמים ומילין לצד עלאה ימלל ופום ממלל רברבין בכל אשר יפנה יצליח קולע אל השערה ולא יחטיא כל אמת אמת תפסיה להאי צנה וסוחרה אמתו אין חקר לתבונתו רבים חקרי לב אשר אתו לא פנה אל רהבים ותענוגות בני האדם לאפס ותוהו נחשבו לו האי לחודיה קאי שמחה לאיש הלזה ודעת לנפשו ינעם גולו"ת עיליו"ת וגולו"ת תחתית דעת ומזימה לא זז מחבבן קרי להו:
ששון קול עידים ארזי לבנין הרמים הם אמרו לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן אם אין קמח אין תורה ושמעתתא בעיא צילותא לבא בכיסא תליא אי בעית אימא גמרא ואבע"א סברא גברא דמריה סייעיה מספיקין לו מים ומזון ספוק הראוי והן כסות די מחסורו אשר יחסר לו במדה גדושה במשקל ובמשורה ביעותי הזמן אל יבהלוהו שקט הוא אל שמריו כחמרא דיתיב אדורדייה אלו דברים מרחיבין דעתו של אדם מרבה ישיבה מרבה תורה. לאיש אשר אלה לו שפי"ר גזרת"ו שקדמה לו ידיעה בתחילה קודם יצירתו ול"ו דעת ול"ו תבונה למה הדבר דומה למאן דהקנו לו מן השמם קנין הגוף וקנין פירות ולא ימיש מעשות פרי הדרא פירי וארעא הדרא. תרוייהו צריכי אי לא חיימא הא לא קיימא הא הארץ השמנה והכנה דרב"ה לעבדה ולשמרה לא ימיש מתוך האהל בקביעות תליא מלתא אלוף נח"ת אלוף זר"ח תבא לו מאור"ה הולך ואור כצאת השמש בגבורתו המאיר לארץ ולדרים ליהודים היתה אורה זו תורה ושמחה קול שוועת עניים הני ברכי דרבנן דשלהי ברכי' כושלות זו הדחק להביא טרף לביתם שתין רהוטי רהוט ירדו לצעירים קמחא דצער"י לחם צר ומים לחץ אוכלי לחם העצבים מאה שערים. הני מני דרבנן דבלו אבד זכרם ובטל סכויים ביום קרה ועבר צינ"ה ועבר עצמונ"ה הכל חולים אצל הקור דיני דגרמ"י חבלים וצירים. חזקת הבתים שוכר חייב ובעל הבית דוחק פעם בחוץ פעם ברחובות דומה כמי שפגעו הדוב נעשה בשרן חידודין חידודין וי מברא וי מביתא בו ביום עמדו קיני"ם בכי תמרורים אלו הן תמידין כסדרן דבר יום ביומו. ומוספין ארבע אבות נזיקין מחבלים כרמים עדת אבירים אין הקומץ משביע ומה יתן ומה יוסיף להאי צורבא מרבנן דנקא וחצי דנקא בעודה בכפו יבלענה ואין ביאה כיציאה ושכן רע רואה הנכנסים ולא את היוצאים כמים הנגרים זאת נחלת עבדי ה' ודין גרמ"א דעתם מטורפת עליהם כים נגרש וכל חכמתם תתבלע ורמי הקומה גדועים קשת גבורים חתים ונכשלים והמה מתנכרים ורבא אמר להו לרבנן במטותא בעינא מינייכו דלא תיתו קמאי לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי וכו' והאידנא הן לא נזרע ולא נאסוף וכל העתים שוים לא שרירין ולא קיימין ניידי ממקום קביעותינו מהדרי"ן מן המהדרי"ן. איידי דטרידי כולי שתא מבוקר לערב יוכתו איידי דנפיש צערייהו נפשם ברעה תתמוגג לבם נשבר ונדכה כתותי מכתת שיעורייהו וכל רוח אין בקרבם לא מצו לאוקומי נפשייהו במזמוטי חתן קול מדבר בגנוחי מגנח באנחה שוברת באר"ש ערבה באר"ש ליה בשיחה דקלי"ם גברא דלית ביה חד מהני מילי מעלייתא דגמרי ומקנו קנין תורה משעת יצירה חסר דעת ותבונה וזאת שנית כמה הרפתקי דעדו עלי ישתרגו עלו על צוארי אל יתנוני השב רוחי מתוך כובד ראש לא קמה עוד רוח בי חלף הלך לו ועתה אנה פנה. אם אמרתי אספרה כמו קצרה היריעה מהכיל ומה מני יהלוך ברוב דברים לא יחדל פצ"ע וחבורה ומכה טריה זה המעלה בזכור"ו אתיא זכירה זכירה כיון דלזכרון קא אתי כלפני"ם דמי דיה לצרה בשעתה צועק לעתיד לבא אנה ה' הושיעה נא. אך בזאת לא יכולתי להתאפק אין בכלל אלא מה שבפרט דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים כי אזכרה ימים מקדם בהלו נרו עלי ראשי מר ניהו אבא מרי זלה"ה שעתא קיימא לו להסתופף בבית ה' רובץ בין המשפתים משמש בית אולפנא מיום שחלה את חליו לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז כי נתבקש משמי מרומים תנצב"ה במחיצתן של צדיקים והיתה מנוחתו כבו במנוחה נכונה לפני שוכן מעונה. חם לבי בקרבי ואת רם לא אחניף מדי זכרי הן אני נשארתי לבדי בלי משען ומשענה ואין דורש ואין מבקש עלי לאמר חזקו ידים רפות באגורת כסף וככר לחם ולא ימיש מתוך האוהל כל הימים וגם עד זקנה ואחרון הכביד בייא בייא היינו האי דאו ריב בתינו ועדיין מרקד ביננא כל ימות עולם לא תשכח גדול כבוד הבריות והצנועים מושכים את ידיהם נסוגו אחור יבושו בושה כל היום כלימתי נגדי ובושת פני כסתני חרפה שברה לבי אזיל חיוורא ואתי סומקא להודיע צערי לרבים ולסבת חטאים היינו עלובה היינו שכוחה זו קשה מן הראשונה הן אלה היו בעוכרי צלולה היתה החבית ועכרוה מחשבה מועלת אפי' לדבר תורה לא יכולתי עוד להסתופף בצל החכמה ישיבת קבע עמי היתה ושלחתיה טולטילא דגברא קשה רפוי המזג וחלוש ההרכבה קוצר המשיג ועומק המושג נחלה מטתי אל נא רפא נא. אלי אלי למה עזבתני אין מעצר לך להושיע השיבני ואשובה כירחי קדם שבתי בבית ה' ישיבה שיש בה סמיכה לחזות בנועם ה' הא למגמר הא לאגמורי תורה צוה לנו משה מאורסה לנו ולקשטה בעדי עדיים תעדה כליה ככלה: קול מצהלות חופ"ת חתנים קונטרס הלזה קטן הכמות והאיכות אינו אלא שרף הנוטף מעצי ברושים ברוש תדהר ותאשור הרמים והנשאים האיתנים מוסדי ארץ אשר בית ישראל נכון עליהם לתורה ולתעודה ראשון שבראשון לאסוף פסקי מרן הקדוש בשולחנו הטהור והגהות רמ"א איש על מחנהו ואיש על דגלו בסדר המוקדמים והמאוחרים ה"ן מוקדם ומאוחר מאי דמוקדם מוקדם ומאי דמאוחר מאוחר כך היא המדה דבר השכיח ומצוי דבר השוה לכל נפש אתיא אחל אחל מיום השדוכין עד כי חתן יצא מחדרו וכלה מחופתה נאה וחסודה אתי' הבאה הבאה אסיפ' דמגילת' מצות פרישת עונה ושעורה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כתמים דרבנן דין מעוברת ומניקה ולאיש אשר ישכב עם טמאה תורת היולדת משעת לידה. אתיא קדש קדש דברים שבקדושה דברים העומדים ברומו של עולם קונט' הצנע לכת וכל מידי דשייך לספרא דצניעות"א מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעש"ה מאן דזכי לעובר ל"ו קנה קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העה"ב וכל העם אומרים מקודש מבטן ומהריון ברוך שזה ילד חמד בחורים נחמד למראה על כל שכיות החמד' ואחרון אחרון חביב עלי קונט' מקוה טהרה נפיק מיניה הלכה למעשה עמד וימודד מדידה של מצוה המים אשר על המעלות בהמצאה חדשה על פי דרכי התשבור' בקו המדה לא כחדתי אמרי קדוש לקדושים אשר בארץ זי"ע המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם הנהו אשל"י רברב"י לאסוקי שמעתת' אליבא דהלכתא כוותייהו ומטעמייהו אינהו ואביזרייהו העומדים נכח השולח"ן הלכה כבתראי וכל דבריהם כגחלי אש דת למו ואסלדה. וכולהו מילי מטעם קא טעים מפי סופרים ומפי ספרים מה המצוה ומה טעם יש בה טעם כעיקר אעיקרא קאי ובפרט מן הפרט במנהגי העיר באיזה פרטים על מי יסמוכו ומי הוא זה ואיזה הוא הפוסק אשר עליו אדניהם הוטבעו כי לית כתיב"ה דלא רמי בה תגרא ועד אחוריו חרושה על לוח דבר השמי"טה וליקוטי בתר ליקוטי אשר אספתי בעומרים משאר אחרונים חדשים גם ישנים שלא הובאו בתוך הקונט' שלא לבלבל דעת השומעים והמורים הלא לאמונות אניני היודע כי מה יתן זה לפום רבנן דפקועי ומומחים כאילה ביבנה וכרב באיסורי וכד קיימי אחד כרעא ויורו המורי"ם ותצא דינ"א משנ"ה שינה צריכה היא וכל יתר כנטול דמי ועוד לקרא יהודה. ותהי זאת נחמתי והן תוחלתי ידינוני לכף זכות המה יהיו לי בעוזרי כיון דאנן יתמי דיתמי ותלמידי דבי רב כמוני באצבעתא בבירא לשכחה ובקירא לסברא ולגמרא כי סכתא בגודא אהניא לן מיהא דכי ישאל איש בדבר אלהים אחד כרעא ברגע קטון נתן לחשבון דמתוך סדרן של כתובי"ם ישכיל ויבין להיכן הדין נוטה מלתא פסיקתא קתני ולא יפנה אנה ואנה והמורה יורה על הין ולאו ולאו רפיא בידיה הלכה פסוקה לו יעדה ועדי בשמים כבדות המלאכה עלי לסדר הענינים. על מתכונתם בסדר הגון ונאה כי לאו בהעתקה בלבד תליא מלתא כאשר כל ישר הולך יראה בעיניו ולבבו יבין והנה צור"ף כי הזמן בוגד לא נדמי ישיבת קבע הפסקות מה היו משמשות לחזור על המקר"א נפקא מינה לטרחא יתירתא ואם כפעם בפעם יצאתי חוץ ממחיצתי מחיצת הדיוט להורות להלכה ולמעשה דברי אלה לאזהרה כי אין כונתי ח"ו להתגדל ולהתפאר להדמות לשרפים למאן דלביש מדא אלא לרגל המלאכה אשר לפני הלכתי ודרך סלולה דרכתי להביא כל הבא לידי אשר לא יחסר כל בה והמלאכה נכונה ומברכין על המוגמר בקול תודה ובקול אומרים:
הודו קו"ל חותמי ברכות אל מול פני חתן איש חמדתי ידבר נא עבדך דבר אם תעשה כי הדבר הזה לקוח את ספר התורה הזאת לדעת את החוקים ואת התורות. כבדני נא בזאת והריני כאילו הייתי באוכלי שולחנם ונהנתי מסעודתם והם אמרו כל הנהנה מסעודת חתן הוא העובר על הפקודים ע"כ נתתי את קול"י בפת"ה הדבו"ר בששון ושמחה לחתן וכלה ולאל להודות ואל תשת עלי חטאת לאמר אל תשמע קול"ך עמנו הן קו"ל ענות חלושה קלא דל"ה פסי' ורבה העצוב"ה בקרא האר"ש הנה באתי אליך עתה קו"ל המוסיף קו"ל חותמי ברכות אם לא מצאתי חן בעיניך קח נא את, ברכתי ברכת הדיוט כל"ה כמות שהיא. (קול ששון) ישמע באהלים אהל בל צען בל יסע יתדותיו לנצח ובנית לך בית נאמן יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה מנשים באהל תבורך ברכת שמים מעל (וקול שמחה) ושמחת אתה וביתך מרוב כל טוב יצו ה' אתך את הברכה בכל משלח ידיך השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך וימלאו אסמיך שבע ותירו' יקבי' יפרוצו עד שיבלו שפתותיך מלומ' די אשתך תהי כגפן פוריה בניך כשתילי זתים סביב לשלחנך דשנים ורעננים מלאה דעת ויראת ה' יחיו דגן ויפרחו כגפן בבנים ובני בנים מינייהו מלכי יאריכו ימיך על האדמה ועיניך רואות ואזניך תשמענה (קול חתן) חתניך לוקחי בנותיך (וקול כלה) לבנים הנאהבים והנעימים וראה בנים לבניך בני שלשים ודור רביעי סמוך לחתימה מצלינן האידנא במטות' מיניה דמר דלא לורכי' לוי"ו דתירוכין ולוי"ו דשביקין בעגלא ובזמן קרי' ייתי ונחמיני' בן ישי בראש מקבץ נפוצים מוליך ומביא מעלה בהיכלי ירושלים וכל הקהל כאיש א' חברים הטיבה ברצונך את ציון (לפ"ק) הראני נא את מבוא העיר וארמון על משפטו ישב נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים שמח תשמח בניך הלא זה העת אשר בו בחרת וישראל עושה חיל איש תחת גפנו בשמחה ובטוב לבב וישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה אומרים הודו. כ"ד שפל אנשים עמוס התלאות ומעוך וכתות כתותי מכתת שיעוריה יקר ממלל ועמיק לישן חסר פועל שממנה:
רפאל ס"ט בלא"א חזקיהו מילדולה זלה"ה:
בס"ד. ראשית הג"ש אור הלא כה דברי באר"ש הלזו אל נערי בני ישראל לנחותם הדרך ישכון אור לבקש מנוח אשר ייטב להם ותהיה להם לעזר ולהועיל ולהתריס נגד הדעות הכוזבות מההמוניים:
וזה החלי בעזרת צורי וגואלי:
ישתנו הרעיונים ויתחלפו הדעות בשנוי הזמנים וסדר הדורות. אמנם הדת האלהי לא תשתנה ולא תתחלף בשום צד בעולם ואפי' א' ממצותיה ומקרי הזמן הנולדים בכל דור ודור לא יכריחו לקבל שנוי מה וקושי הקיום בשום אחת מהנה כי היא החכמה היא המדע יתעלה שמו גלוי וידוע לפניו שבכל דור ודור ביכול הכתוב מדבר. כמו שאמר דהמע"ה יראת ה' טהורה עומדת לעד וגו' והכונה כיון שתכלית קיום המצות ויראת ה' הוא לתיקון הנפש ולשלמותה ולצורפה וללבנה עד כי תזכה לעלות מעלה מעלה אל המסילה העולה דרך בית אל. אם כן היא נצחית עומדת לעד שהאמת לא ישתנה לעולם ואם למראה עינינו לפעמים מסיבת מקרי הזמן ותולדותיו מקבל שינוי מה הוא מהשתנות דעותינו בעניני העולם ומצד המקבל ולא מצד הנותן ובחירה מן האנושי בדרכי העולם הנוטים מהדרך הסלולה. ולכתה אחר ההבל היתה סיבה למניעת קיומה והכל מחמת המציק יצרנו הרע כי גבר אויב בכל דור ודור:
אחת ממצות ה' אשר תעשנה הלא היא פריה ורביה ותועלתה לקיום מין האנושי וההעדר ממנה זולת מניעת התועלת ההפסד לא ימנע כי טבע האדם מוכן להתגברות תאות המשגל ולא ינצל להזדווג באיסור. ואם יש מתפאר להכחיש בזה אל תאמן לו כי הטבע לא ישתנה והעיכובים במצוה הזאת רבו כמו רבו וכולם מצד התחלפות דעות הדורות ומנהגי המדינה. ואם תתבונן במצוה כצורתה וכנתינתה תראה כי העיכובים באים מצדנו ומהנהגתינו ולא מזולת זה: העכוב העיקרי הוא מחמת הממון עד נמצא הסך הנראה בעינינו וכי הדת האלהי אמרה שלא לקיים מצוה זאת עד שיכניסו לנו סך נדוניא כך כך אדרבא אי אזלין בתר קראי צריך ליתן לאשה סך מה ושיערו חכמים ואסמכוהו אקראי נ' שקל כסף כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ואה"נ דאם לפי הדור או לפי מה שהוא אדם בזה הסך המועט תהא קלה בעיניו להוציאה יכולין אנו להוסיף וליתן כרצונינו אבל אם בהמשך הדורות נשתרבב המנהג שהיא מכנסת סך ממון לנדוניא האם בזה נאמר שקבל שנוי המצוה האלהי זמן חיובינו לקיים מצוה זו נשתדל ונחזור על אשה הגונה ונקבל מה שיתנו לנו המעט הוא אם רב ונכלכל דברינו במשפט כפי יכולתינו והשגת ידינו ולא נפנה דרך כרמי"ם רמי הקומה גדועים ומן השמים מסייעין וכתב רמ"א באה"ע ואם פסקו לו ממון הרבה לשדוכין וחזרו בהם לא יעגן כלתו משום זה ולא יתקוטט בעבור נכסי אשתו ומי שעושה כן אינו מצליח ואין זיווגו עולה יפה כי הממון שאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר וכל העושה כן או מעגן עצמו להמתין מלישא אשה בשביל חמדת ממון עד שימצא אשה שתתן לו ממון אסור ומקרי נושא אשה לשם ממון אלא כל מה שיתן לו חמיו וחמותו יקח בעין טוב ואז יצליחו: העכוב האחר ולפנים יותר עיקרי הוא כשאין ידינו משגת לזון ולפרנס אשה ובנים לפי הצריך וגם אחר ההשתדלות בכחנו ועוצם ידינו לחזור אחר אומנות אינו מספיק לנו כדי חיותנו והאמת כי העניות לא ימנע ממין האנושי והוא גלגל החוזר בעולם ויבא הסתירה ליסוד שקדמנו שסוף סוף מקבלת המצוה איזה שנוי וקושי קיומה מצד עצמה מסיבת חילוף מדרגת אנשים שאין בידם ולא מצד המקבל: התשובה בזה ברורה כשמש בצהרים אחר שנברר עיקר גדול עפ"י תורתנו הקדושה שרוב ההמוני מאומתנו טועים בו והוא כי האומה הישראלית הנבחרת איש באחיו יגשו ולא יתפרדו וכל פרטי ופרטי מהאומה הזאת אחוז בעבותות אהבה עם חבירו ויעשו כלם אגודה אחת וכמו שבאה הצווי ואהבת לרעך כמוך כי ע"כ אמרו חכמינו ז"ל על פסוק וכשלו איש באחיו ואיש ברעהו כל ישראל ערבין זה לזה וכמו כן כתבו כת הקודמים משם מהר"ש אלקב"ץ בטעם מחצית השקל הביאו מהר"י אלגאזי ז"ל כי טעם היות מחצית השקל ולא שקל שלם היה להורות ולהזהיר על היחוד כי זה נותן מחצית שקלו וזה מחצית שקלו והיה אחד כי כל אחד בלתי התייחד עם רעהו פלגא דגופא חשיב ואחד באחד יגשו והיו לאחדים וכיוצא בזה כ' מוהרימ"ט וכו' עי"ש והוא הדבר אשר דברנו לו ומעתה עוד תשוב תראה עד היכן מגיע ההתחברות והיחוד הלזה בענין הממון שחלק האל יתעלה לכל המון ישראל כי רובם ככולם עולה על רוחם כי להם לבדם לתועלתן ולתשמישם ניתן להם ואיך יתנו לאחרים חילם מה שקט בכחם ועוצם ידם ודי ליתן בכל ע"ש או פעם אחת בחדש פרוטות דנקא חצי דנקא ובזה מתקיימת מצות הצדקה ואלו דברים שאין להם שיעור וכל אחד ישער את עצמו כי הזמן אינו ראוי לבזבז את ממונו ומי יודע אם באחרית הימים יחסר להם המזג. ואם אין הקומץ משביע את העני יתפרנס בפת לחם כי ל"ו על הלחם לבדו יחיה האדם וכל אחד לפי מדרגתו ולפי כבודו. אבל אין הדבר כן כפי היסוד שיסדנו ומדת הכילות המבלה את העולם היא הנותנת במועצות ודעת כוזבת כזאת ופקדו את הארורה הזאת וקברוה וכדי שיהיו דברי אלו מיוסדות על אדני פז אמרתי להביא ולהעתיק איזה לשונות של הנשר הגדול בעל הכנפים ה"ה הרמב"ם ז"ל מהלכות מתנות עניים ובזה ישימו יד לפיהם הם יאמרו עלי ראו הביא לנו איש עברי מילי דחסידות והחד"ש אשר בדא מלבו כי מי יבוא אחרי המלך להתריס ולהרים יד זולת המכחיש גם במצות השכליות שהדעת והמוסר מחייבת אותם. בפ"ז כ' ז"ל מ"ע ליתן צדקה לעניי ישראל כפי מה שראוי לעני אם היתה יד הנותן משגת שנאמר פתוח תפתח את ידך לו ונאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך ונאמר וחי אחיך עמך וכל הרואה עני מבקש והעלים עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה עבר בל"ת שנאמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון לפי מה שחסר העני אתה מצווה ליתן לו. אם אין לו כסות מכסים אותו. אם אין לו כלי בית קונין לו.
אם אין לו אשה משיאין אותו. ואם היתה אשה משיאין אותה לאיש. אפילו היה דרכו של זה העני לרכוב על הסוס ועבד רץ לפניו והעני ירד מנכסיו קונין לו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו שנא' די מחסורו אשר יחסר לו ומצווה אתה להשלים חסרונו ואין אתה מצווה לעשרו. יתום שבא להשיא אשה שוכרין לו בית ומציעים לו מטה וכל כלי תשמישו ואח"כ משיאין לו אשה. בא העני ושאל די מחסורו ואין יד הנותן משגת נותנין לו כפי השגת ידו וכמה עד חמישית נכסיו מצוה מן המובחר. ואחד מעשרה בנכסיו בינוני.
פחות מכן עין רעה. ובפ"ט ז"ל כל עיר שיש בה ישראל חייבין להעמיד מהם גבאי צדקה אנשים ידועים ונאמנים שיהיו מחזרין על העם מערב שבת לערב שבת ולוקחין מכל אחד ואחד מה שהוא ראוי ליתן ודבר הקצוב עליו. והן מחלקין המעות מערב שבת לערב שבת ונותנין לכל עני ועני מזונות המספיקים לשבעה ימים וזו היא הנקראת קופה. וכן מעמידין גבאין שלוקחין בכל יום ויום מכל חצר וחצר פת ומיני מאכל או פירות או מעות ממי שמתנדב לפי שעה. ומחלקין את הגבוי לערב בין העניים ונותנין לכל עני ממנו פרנסת יומו וזהו הנקרא תמחוי. מעולם לא ראינו ולא שמענו בקהל מישראל שאין להן קופה של צדקה אבל תמחוי יש מקומות שנהגו בו ויש מקומות שלא נהגו בו. ובפ' י' ז"ל לעולם אין אדם מיעני מן הצדקה ואין דבר רע ולא היזק נגלל בשביל הצדקה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום כל המרחם מרחמין עליו שנאמר ונתן לך רחמים וגו' וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם יש לחוש ליחוסו. עוד שם שמנה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל המך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לישאל ועל זה נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי ערך כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך. פחות מזה הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נותן ולא ידע העני ממי לקח שהרי זו מצוה לשמה כגון לשכת חשאים שהיתה במקדש שהיו הצדיקים נותנים בה בחשאי והעניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי וקרוב לזה הנותן לתוך קופה של צדקה. ולא יתן אדם לתוך קופה של צדקה אא"כ יודע שהממונה נאמן וחכם ויודע להנהיג כשורה כר' חנינא בן תרדיון. פחות מזה שידע הנותן למי יתן ולא ידע העני ממי לקח כגון גדולי החכמים שהיו הולכין בסתר ומשליכין המעות בפתחי העניים. וכזה ראוי לעשות ומעלה טובה היא אם אין הממונין בצדקה נותנין כשורה. פחות מזה שידע העני ממי נטל ולא ידע הנותן כגון גדולי החכמים שהיו צוררים המעות בסדיניהן ומפשילין לאחוריהן ובאין העניים ונוטלין כדי שלא יהיה להן בושה. פחות מזה שיתן לו בידו קודם שישאל. פחות מזה שיתן לו אחר שישאל. פחות מזה שיתן לו פחות מן הראוי בסבר פנים יפות. פחות מזה שיתן לו בעצב ע"כ. ואחרי הדברים והאמת האלה אם אין ידו משגת לישא אשה הוברר לנו שהעכוב במצוה וההתחלפות לעולם בא מצדינו שכל א' ממנו לדרכו פנה ואין אנו מחזיקים כראוי (וכמו שהשיב חכם אחד בשמעו שבח המגיע לאיש אחד הנותן צדקה לכל שואל אבל פחות מן הראוי. ואמר שכיון שזאת המעלה היא השביעית והקודמת לתכלית הפחיתות כל פחות מג' כלבוד דמי ואוי לדור שזהו מקומן של שבחי"ם) אבל המצוה עצמה לא קבלה שינוי מה מצד עצמה בשום צד כיסוד המוסד אצלינו ואם יטעון הטוען לומר שהדת האלהי גזרה שלא יחדל אביון מקרב הארץ ומה יועיל ומה יציל להחזיק לאיש הלזה כראוי אם מזלו הורה לו העניות. אף אתה אמור לו בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דאפקדית למעבד עביד ומאי דניחא קמי שמיא לעביד. וכמו כן מזה הטעם גם העני אין לו מקום ליפטר מהמצוה הגם שהוא משולח ונעזב ואינם מחזיקים לו כראוי כיון שע"פ יסודי תורתנו הקדושה אין בידינו ליפטר משום מ"ע ובפרט בענינים הנוגעים בעתידות ומעשה ישעיה וחזקיה יוכיח והדבר היתה ודאית ומכ"ש אם יש צד ספק בדבר ומי הוא היודע אם לזה העני ישתנה מזלו בגלל הדבר הזה אם כוונתו תהיה רצויה לשמים לקיים מצות בוראו ולהנצל מעבירה יבטח בשם ה' ויאמין באמונה שלמה בהשגחתו על כל פרטי מין האנושי ואין מעצור לה' להושיע והרבה דרכים לפניו יתעלה להקים מעפר דל ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו:
ודע שעל כל פנים חיוב האיש הישראלי להשתדל מקודם בכל מאמצי כחו על אומנות לפרנס אשתו ופשוט נבילה בשוקא ואל תצטרך לבריות וכמו שאמרו בזוהר חדש פ' בראשית מדרש הנעלם ר' יוחנן פתח בחכמה יבנה בית ג' דברים צריך אדם לעשות בדרכי העולם ואלו הן לבנות בית מושבו וליטע כרם להתפרנס בו ואח"כ לקחת לו אשה ולהוליד בנים לפרנסם בהם ולא כדרך השוטים וכו' וכ"כ הר"מ בה' דעות:
העכוב האחד הוא לאהבת הכבוד להתחבר במשפחה הגונה וראוי לנו לברר מפי סופרים ומפי ספרים עד היכן מגעת פסול או כשרת היחוס והמשפחה אם להתרחק הימנה או להתקרב. במסכת תענית תנן מה היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך וכו' תן עיניך במשפחה שקר החן וכו' ופי' הרמב"ם ז"ל המיוחסות שלא היו נושאות חן בעיני רואין היו אומרות אל תתן וכו' שאין אשה אלא לבנים וכשיהיו בניך מיוחסין הכל קופצין עליהם בין זכרים בין נקבות וכן הוא בגמרא בברייתא. והר' תי"ט כ' ז"ל אשה יראת ה' שמן הסתם המיוחסות הן יראות ה' שעיקר יחוסו של ישראל שאין בהם פסול ממזרות וכיוצא בזה כדמוכח בריש קדושין והנהו חציפין דדרי נינהו כדאמרינן מדחציף כולי האי ש"מ ממזר הוא. אי נמי מיוחסות דהכא היינו אנשי חיל יראי ה' כדרך שקורין גם בזמנינו מיוחסין אותם שיש בהם גדולים בחכמה וביראה. ושאין במשפחותם חכמים ויראי ה' אותם בשם יקראו שאינם מיוחסים ע"כ. ומרן בשלחנו הטהור באה"ע כתב לא ישא אדם אשה שיש בה שום פסול. והחונים עליו כתבו דהיינו פסול דאסורה לו כגון חשש ממזר או חללה לכהן וכדומה. ופסול קלקול וכו' עיין בי"ד סי' רכ"ה סעיף מ"ג. עוד כתב ז"ל כל המשפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהם לכתחלה (וכתב הב"ש דהטור כתב בשם הרמ"ה מי שאין משפחתו ידועה לנו אמרינן שהיא בחזקת כשרות לכן יש להחמיר) ואעפ"כ אם ראית ב' משפחות שמתגרות זו בזו תמיד או ב' בני אדם שמתגרים זה בזה או ראית משפחה שהיא בעלי מצה ומריבה תמיד או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר חוששין להם וראוי להתרחק מהם שאלו סימני פסלות הם וכן כל הפוסל אחרים תמיד כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר עליהם שהם ממזרים חוששין לו שמא ממזר הוא ואם אומר להם שהם עבדים חוששין לו שמא עבד הוא שכל הפוסל במומו פוסל וכתב רמ"א שם ז"ל כל הנושא אשה פסולה משום ממון הויין לו בנים שאינה מהוגנים (וה"ה הנושא בלא ממון נמי איכא עונש) אבל בלאו הכי שאילה פסולה עליו אלא שנושאה משום ממון מותר ומי שרוצה לישא אשה פסולה בני משפחתו יכולין למחות בו ואם אינו רוצה להשגיח בהם יעשו איזה דבר לסימן שלא יתערב זרעו בזרעם ועיין בשו"ת הרשב"א סי' שע"ה שפי' ענין החציצה וסיים באותה תשובה ז"ל אבל אשה שאין בה שום פיסול הוגנת היא לגדול שבישראל דאין קטן וגדול בישראל כדאיתא וכו'. ובענין פיסול הבא מחמת המדות והדעות הנפסדות כתב מרן ז"ל וכן מי שיש בו עזות פנים ואכזריות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד חוששים לו ביותר שמא גבעוני הוא. ג' סימנים יש בישראל ביישנים וכו' וכל שאין בו ג' סימנים אין ראוי לדבק בו וכתב הב"ש דדוקא שאין לו סימן כלל אבל אם יש א' מהסימנים ראוי לידבק בו וגבעונים היה ניכר בהם שאין להם שום סימן. עוד אמרו חז"ל בג' דברים אדם ניכר אם הגון הוא בכיסו בכוסו בכעסו וכתב הרב בחידושי אגדות ז"ל לפי שהמדות נחלקים בכלל לג' חלקים והם טוב לשמים. וטוב לבריות. וטוב לעצמו. וכן בהיפך לרעה וז"ש בכיסו שהוא נושא ונותן באמונה עם הבריות וכן בהיפך רע לבריות. ובכוסו שמיושב ביינו ה"ז טוב לעצמו. ובכעסו שאם אינו כועס טוב לשמים. אבל הכועס כאלו עע"ז ועי"ל שהם ג' דברים כוללין פעולות אדם שהם הערב והמועיל והטוב.
בכוסו שהולך אחר תאותו במשתה בכיסו שהולך אחר המועיל לו במשא ומתן הטיב שאינו כועס שכל הכועס וכו'
הרי לך ברור שגזע היחס והמעלה הוא אושר מדות האדם וכשרון המעשה והכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלו להדבק במשפחתו ובהעדר הרחק כמטחוי קשת ואם תחת חטה יצא חוח תבער קוצים מכרמך ועיני לאה רכות יוכיחו וכן בהופכו מעשה שמעיה ואבטליון יוכיח שאמרו לכ"ג ייתון בני עממיא לשלם דעבדין עובדין דאהרן ואל ייתון בני אהרן לשלם דלא עבדין עובדין דאהרן וסימנך מ"י ומ"י ההולכים מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך הם ההולכים להתנהג האיש הנלבב בהם:
גם מדרך המוסר והמדות הוא השואת הדעות כי בהעדרו לא ימנע איזה נגוד והתרחקות בין איש לאשתו והשיווי הזה אינו מצוי כלל בשיני מקומות יושבי הארץ כי דעות אנשי מזרח לא ישתוו כלל לאנשי מערב ויתרחקו כרחוק מזרח ממערב וכן עז"ה וכמו כן מאקלים לאקלים וקשה לזווגן וזה ברור לבעלי המחקר. עוד הביא מרן שם לעולם ישתדל אדם לישא בת תלמיד חכם ולהשיא בתו לת"ח לא מצא בת ת"ח ישא בת גדולי הדור דהיינו אנשי מעשה וצדיקים לא מצא בת גדולי הדור ישא בת ראשי כנסיות לא מצא מאלו ישא בת גבאי צדקה שאין ממנין אא"כ טובים ונאמנים. לא מצא מאלו ישא בת מלמד תנוקות ואל ישיא בתו לע"ה ומיירי בע"ה שאינו מדקדק במצות. ומצוה לאדם שישא בת אחותו. וי"א אף בת אחיו וכתב בסה"ח ז"ל דאם יקח המיוחסת יצטרך לקבל צדקה טוב שיקח אותה שאינה מיוחסת גם אמרו חז"ל דצריך לבדוק באחיה דרוב בנים דומים לאחי אמם וממילא דאם אין לה אחים יבדוק באחי אמה וכן עז"ה. עוד שם לא ישא אדם לא ממשפחת מצורעים ולא ממשפחת נכפין והוא שהוחזק שלשה פעמים שיבאו בניהם לידי כך. עם הארץ לא ישא כהנת ואם נשא אין זיווגם עולה יפה שתמות הוא או היא מהרה או תקלה אבא ביניהם אבל ת"ח שנושא כהנת הרי זה נאה ומשובח תורה וכהונה במקום אחד, לא ישא בחור זקנה ולא זקן ילדה שדבר זה גורם לזנות. ובענין גנות המשפחה הבאה מצד האומנות במס' קדושין תנן לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה ופי' הערוך נקיה מגזל וקלה דאין בה חסרון כיס עוד תנן שם לא ילמד אדם את בנו חמר גמל ספר וכו' שאומנותן אומנות לסטים לפי שכשלונן בדרכים נכנסין ולוקטין עצים ופירות מן הכרמים ועוד שנשכרים לבני אדם ומעבירין על תנאם וכו' עיי"ש מפורש יוצא שאומנות המביא לידי גזל או להרגל מדה מן המדות הנפסדות וכמו שפי' שם התוי"ט בכשר שבטבחים וכו' לפי שהוא אכזרי ומזגו רע יש להתרחק מאותו אומנות וכמו כן אין להתחתן בהם אלא דהאומנות אינו מעכב אבל הנמשך והמסובב ממנו הוא הגורם ומי ומי ההולכים דאם יתנהג באומנותו בכשרון ויושר ובתום לבבו ובנקיון כפיו והוא גבור הכובש את יצרו עליו נאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך ופשוט נבלא בשוקא וכו' יוכיח ומצאתי און לי הרב הגדול רשב"ץ זלה"ה דבענין אומנות הגרדי שאין ממנים ממנו לא מלך וכ"ג מפני שאומנות מנוולת הוא העלה ז"ל אין העיקר בכל זה אלא שהיה מסולסל באומנתו שיבחר באומנות נקיה מהגזל ומנבלות הפה ומהרהור עבירה ומהלכלוך כדי שימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם אבל אם בעל אותו אומנות הולך בדרך טובים כ"ש שראוי לכבדו ולשבחו אפי' במקומות שהאומנות ההיא מטולת והוסיף זכות והוד והדר לעצמו שאומנותו אומנות מרגלת בעלה לדרך רעה והוא הולך בדרך טובים וארחות צדיקים ישמור ע"כ:
ובעניני הזווגים שלא יצליחו שצוה עליהם ריה"ח שאין להם יסוד בגמ' או בזוהר וכו' כגון לא ישא אדם בת אחיו או בת אחותו או שתי אחיות זו אחר זו. או שני אחים אשה ובתה או שתי אחיות לאב ובנו וכו' ע"ש הנסיון מהמאורע לאחרים שנזווגו עם אלו יוכיח אם להתקרב או להתרחק מהם ובענין מעשה לימים אשר המה חליפות הלכתי לדרוש ללמד ניהו רבא ובוצינא דנהורא מופת הדור והדרו הרי"א דארמותא אשר לו יד ושם בנגלה ובנסתר ובהדי כבשי דברים העומדים בכבשונו של עולם וזכיתי כי פתקא נפל מן שמיא וכן כתיב בגווה:
ידיד נפשנו רוב העולם אינם מקפידין וגם בטורקואה והכלל מאן דקפיד קפדין בהדיה הלא יראה צוואת שני אחים לב' אחיות וזכורני שהכנה"ג כתב דיש לחוש. ובגמ' אמרו פ' אחין כהנים לפ' אחיות כהנות בעיר א' והטעם הפשוט משום עין הרע. ואם נכנס פקפוק בלב יפרוש. אמנם אני בער ולא אדע אם צוואות אלו הם על דרך הסוד. ועמו הסליחה ע"ש ע"כ. ובענין אלמנה הזוהר החמיר ע"ז הרי לך ברור על פי יסודי תורתנו ועל פי דרכי המוסר והמדות איזה הדרך ישכון אור לבקש מנוח אשר ייטב לך ויתקיים בך מקרא שכתוב מצא אשה מצא טוב ואם הברירה מהאשה לאיש באה מצד אביו כאשר בא החיוב עליו להשיא בניו סמוך לפרקן וכמו כן האב המשיא לבנותיו הגם שמצד המוסר הוא להתנהג על פי הוריו מ"מ עיקר גדול הוא מדרך המוסר והמדות שהאב יתנהג כרצונם ונקרא לנערה ונשאלה את פיה יוכיח שאם הרצון הטוב אינו בזיווג ההוא הגם שיהיה הגון התחברותן לא יעלה כהוגן ואין זיווגם עולה יפה כי אין טעם ברצון אלא ישיא לבניו עצה ההוגנת להדריכם בדרך הנכונה אבל לא יפעול לעולם נגד רצונם בזה אם לא שרוצים להזדווג בפסולים שזכרנו. וכמו כן אם האב רוצה להשיאם לפסולים מחמת אהבת הממון יפה כח הבן מכח האב ולא תאבה לו ולא תשמע אליו ואיש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו וכו' יוכיח וכמו שפי' מוהריק"ו בשורש קס"ד דאין להניח מליקח אשה ההוגנת לו והישרה בעיניו משום כבוד אביו והביאו רמ"א בי"ד ה' כבוד אב ואם דון מינה וכו': ואם יחקור האיש הנבוך לאמר מה יתן ומה יוסיף לחזור על בת זוג הגון ונאה עפ"י הדברים הנתנים למעלה אם הגזרה ירדה ממעל כפי מה שיסדו רז"ל בת פלוני לפלוני, הדבור בזה עמוק מי ימצאנו וקצרה היריעה מהכיל ועיין להרב הפילוסוף הגדול הר"ם ז"ל בת' פרקים והדברים עתיקים מ"מ שערי תפלה לא ננעלו וכדי שיהיה הכל מוכן לנגד עיניך בקונט' הלזה הצגתי פה התפלה שיסד הרב בשל"ה בתוספת נפך לבקש על בת זוג הגון וראוי והשלך על ה' יהבך והוא יכלכלך:
בתחלה יאמר מזמור אשא עיני כולו והכוונה בו:
שיר למעלות (הצדיק שהוא יסו"ד ומכוון לזיווג שהוא מלכות אומר) אשא עיני (שהם נצ"ח והו"ד אשא איתם) אל ההרים (גדול"ה גבור"ה תפארת) מאין יבא עזרי (פי' מהפלא העליון שהוא כת"ר הנקרא אי"ן לפי שכלול תלת א' כת"ר י' חכמ"ה ן' בינה יבא עזרי הוא העליון) עזרי מעם ה' (מצד תולדות הנשמות בזיווג יעקב עם רחל כד"א אעשה לו עזר כנגדו) עושה שמים וארץ (וגו' עי' בילקוט חדש ערך שכינה סי' ת"י):
יהי רצון מלפניך יי אלהי ואלהי אבותי שתמציא לי ברחמיך הרבים ובחסדיך הגדולים את זיווגי הראוי לי בזמנו לכל צרכי ותקנתי זיווג הגון הראוי להוליד מזרע תלמידי חכמים מזרע צדיקים ואנשי אמת ויראת חטא כמו שהמצאת זיווגו לאדם הראשון ויצחק ויעקב ומשה כל אחד ואחד זיווגו בעתו ובזמנו ואותה אשה שתמציא לי לזיווגי תהא אשה טובה אשה נאה במעשיה ונאה במראיה בעלת מעשים טובים בעלת חן אשה משכלת ויראת אלהים. רודפת צדק וגומלת חסד. לא יהא בה שום שמץ פסול ומום ופגם ולא תהא כעסנית ורגזנית. רק תהא בעלת ענוה ונמיכת רוח. בריאה ובעלת כח. ואל יעכב אכזריות הבריות ושונאים ומחשבותיהם ותחבולותיהם ומועצותיהם לעכב את בת זוגי ההוגנת לי ויקוים בי מקרא שכתוב מצא אשה מצא טוב וגם מקרא שכתוב לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים.
ומקרא שכתוב אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זתים סביב לשלחנך. כי אתה הוא המושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי צורי וגואלי:
ואחר שהוכיח ה' את בת זוגך הזהר בקדושה ובטהרה שלא תבא תקלה על ידיך ולא תהי' כפוי טובה עם קוניך בהמשך זמן השידוכין כאשר יבא בסמוך: אוסיף שנית להעתיר לצורי. על חתן וכלה לחן רחש לבי: ברכה לחתן חתן נעים. דודי זה. כצרור המור אשאל נא. מאל רם. יבורך ירום דגלו ירבה הון:
ברכה להכלה:
אל נשגב ברך.
כלתו. תראה. עם דוד. הצבי. זרעה. נכון. בארץ יראו בנין אפריון (לפ"ק):
יראו בנין אפריון (עם הכולל שמי במספר האותיות והנקודות רפאל ס"ט בלא"א יחזקיהו מילדולה נב"ע):