חומת אנך על תורה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
שמות
פרק א
פסוק א
ואלה שמות בני ישראל וכו׳. אמרו בזהר הקדוש על הסד״ר דף ט״ז ע״א דכשהתחילו מצריים לשעבד בישראל נחתי שבטין מתים עם אבוהון הה״ד ואלה שמות בני ישראל ע״ש ויומתק במ״ש הרב עיר וקדיש מהר״ם די לונזאנו ז״ל במ״ש רז״ל שברא שמו של משיח שהכוונה נשמת המשיח. וכן כתב הרב קדי״ש דרבנן מהר״ם זכות ז״ל בהגהותיו לזהר חדש כ״י דשם הוא הנשמה וז״ש ואלה שמות פירוש נשמות בני ישראל שהם השבטים את יעקב שכלם באו בתחילת השעבוד להצטער בצערם ולהגן עליהם כמ״ש בזהר הקדוש. הבאים מצרימ״ה גימטריא שכינה א״ת יעקב:
ורבינו אפרים ז״ל בפירוש כ״י כתב ואלה שמות ר״ת וחייב אדם לקרות הפרשה שנים מקרא ואחת תרגום עכ״ד. וצריך להבין מאי שיאטיה דרמז זה כאן. ונראה דנודע דגלות מצרים היה לברר ניצוצות הקדושה אשר שם במצרים ערות הארץ בכח שעבודם בחמר ובלבנים וכו׳. וסוד קריאת הפרשה שנים מקרא ואחת תרגום הוא לברר מנוגה דחציה בחול וחציה בקדש וע״י קריאת הפרשה שנים מקרא ואחת תרגום אנו מכניסין מחציה שבחול אל הקדש כי תרגום גימטריא תרדמה סוד נגה ולחברה עם המקרא כל פסוק ופסוק שיהא נכלל בקדושה כמו שהאריך רבינו האר״י זצ״ל. וא״כ יכון מאד כאן בשעבוד מצרים שהוצרכו לכל תקף השעבוד לברר ניצוצי הקדושה ומעין דוגמא חיובא רמיא על כל אדם מישראל לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחת תרגום לברר מנגה ולכלול בקדושה. וכתיב את יעקב איש ס״ת שבת בסוד והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו וז״ש הבאים מצרימ״ה גימטריא שכינה דהברורים יבואו לשכינה:
ואפשר לרמוז שצריך להיות מצפים לישועה ולהתפלל לה׳ שיגאלנו ועיקר הכוונה בעבור השכינה כ״י שהיא בגלות וכמש״ה לא לנו ה׳ לא לנו כי לשמ״ך תן כבוד וז״ש כי לישועת״ך קוינו כל היום לישועת״ך דייקא כ״י. וזה אפשר רמז ושביה בצדקה ושביה ששבים בתשובה בעבור צדקה שהיא השכינה וזהו בצדקה שכוונתם בתשובה ליחד הדודים. וזה רמז ואלה שמות בני ישראל הבאים ר״ת ושביה מצרימ״ה גימטריא שכינה שהתשובה היא בעבור השכינה:
א״נ דבעבור השכינה נצא מהגלות כמ״ש בזהר הקדוש ועמה יפקון וזה ג״כ ושביה בצדק״ה וזה רמז ושביה מצרימה גימטריא שכינה:
א״נ שאין ישראל נגאלים אלא בזכות השבת כשישמרוהו כמ״ש רז״ל והיינו דקא רמיז שמות בני ישראל הבאים ר״ת שביה ונגאלים בעבור השכינה כי מצרימה גימטריא שכינה והיינו שישמרו שבת דרומז לשכינה ורמז את יעקב איש ס״ת שבת. ובא הרמז בר״ת שביה כי בעוה״ר הגלות הלא מראש מבורר בר״ת אבל אשתהויי אשתהו ומאחרים לשמור השבת ולכן בא בס״ת:
א״נ כתבו ז״ל מצרימה גימטריא שממה שעשאוה כמצולה שאין בה דגים עכ״ד והכונה כי ניצוצות קרי דאדה״ר היו במצרים וזה רמז הבאים מצרימה ר״ת גימטריא אדם. וגם ס״ת גימטריא אדם שיבא יעקב אע״ה כי לו אד״ם הוא ותפארת לו מן האד״ם וז״ש את יעקב וע״י השכינה גימטריא מצרימ״ה יתבררו כל ניצוצי הקדושה ע״י שעבוד ישראל עד שתהיה שממה שיבררו כל ניצוצי הקדושה ועשאוה כמצולה שאין בה דגי״ם שהם בחינת ניצוצי הקדושה. ובכח העינוי בחמר ולבנים היו מתבררים ניצוצי הקדושה ובאים נשמות ישראל לעולם וזהו הריבוי של ישראל דכתיב ובני ישראל פרו וישרצו וכו׳ במאד מאד מאד אותיות אדם כי היו ניצוצי אדה״ר ועל ידי קושי השעבוד היה מתרבה הבירור והיו פרים ורבים מאד והיו באים כסדרן בשכינה וז״ש ותמלא האר״ץ אותם הארץ רמז לשכינה ואח״כ באים נשמות על זיווג ישראל ופרים ורבים מאד ומוציאים ניצוצי הקדושה מהסט״א ערות הארץ. וכתב הרמ״ע ז״ל דבהגיע תור נשמה לצאת הורס כל בנין סט״א להוציא הנשמה ההיא כדקי״ל גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע את כל הבירה. וז״ש וכאשר יענו אותו כן ירבה דלפי חומר וקושי השעבוד יגדל הבירור והוא בעצם וכאשר יענו כן ירבה דסיבת הרבוי היה מכח קושי השעבוד. וכן יפרוץ דלהוציא נשמה יעלה הפורץ בסט״א והורס בנינה וז״ש וכן יפרוץ בבנין הסט״א דמקעקע כל הבירה. ויקוצו מפני בני ישראל ואמרו רז״ל קצו בחייהם שניצוצי הקדושה הם חיותם. ועתה מרגישים שנהרס בנינם ואע״ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו ועל כל פנים מרגישים שמתמעט חיותם וזהו קצו בחייהם שמתמעט מפני בני ישראל שמתרבים שיוצאים לאור נשמות אשר היו טמעי״ם בסט״א. ולזה ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך בעבודה שמשברת את הגוף כלפי מה שמשתברת הסט״א להוציא נשמות ודא היא תברתהון כמ״ש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו ואמרו בזהר הקדוש לרע לו ודאי. דע״י עבודת פרך עוד יתבררו ניצוצי הקדושה כמדובר:
פסוק ז
וישרצו וירבו. שנות ההטפה שנקראים טף והתנועה ושנות הגידול והתוספת בעובי האברים כל זה היה בלי הדרגה רק היה בא תכף ע״ד וילדיהם ירקדון תכף ללידה ואפשר שהיו נולדים לשבעה חדשים. הרב הגדול מהר״ר וידאל צרפתי ז״ל בפירושו כ״י:
פסוק ט
הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. אומה אחת בלי תערובת. או ממנו מהקב״ה או ממנו ישראל יעקב אע״ה ובזכותו. הרב הנזכר בפירושו כ״י:
פרק ב
פסוק א
וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי. אמרו פ״ק דסוטה ויקח ויחזור מבעי ליה אלא שעשה בה מעשה לקוחין. שמעתי מקשים ומטו בה משמיה דגברא רבא דהכתיב ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ואמרו רז״ל שהיא הגר וא״כ ויחזור מבעי ליה. ולי הדל לק״מ דהגר בתחילה היתה פלגש ועתה לקחה לאשה ולכך כתיב ויקח דעתה קדשה וכתב לה כתובה ומאי דכתיב אחר כך ולבני הפלגשים ופירש״י דהיא הגר נשים בכתובה וקדושין פלגשים בלא כתובה וקדושין כתיב פלגשם על מה שהיתה בתחילה פלגש ועתה נהג בבניה כבני פלגש:
פסוק ט
ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד וכו׳. פירש הרב הגדול כמהר״ר משה בירדוגו ז״ל בספר ראש משבי״ר כ״י כי בת פרעה נתנה אותו למצריות ולא רצה לינק ותלתה הדבר שהיה מצד הצנה שהיה בנהר ונתרפו שפתיו כמנהג הילדים או שיש לו איזה חולי בפיו לכן אמרה הליכי פירוש עכשיו אינו רוצה לינק לכן הוליכי אותו לביתך ותשתדלי שיתרפא ויינק אבל היא לא עשתה כן אלא ותקח האשה הילד ותניקהו מיד להראות לה כי מה שלא ינק היה מסיבת שהם מצריות ולכן לא אמר ותלך האשה כמו שאמר לה בת פרעה היליכי זהו תורף דברי הרב ז״ל ואני בעניי ארחיב קצת הדבר דבתיה נתנתו למצריות ולא רצה לינק והיתה תולה כי מחמת חולי הוא ואמרה לה מרים האלך וקראתי לך אשה מנקת מן העבריות ותיניק לך את הילד כלומר לא כמו שעלתה על דעתיך שהוא מחמת חולי אלא הטעם הוא שאינו רוצה לינק מן המצריות ואני אקרא לך מן העבריות ובודאי תניק לך את הילד. וסברה דמה שאמרה מרים אינו אמת רק אמרה כן כדי שעברית תקח שכר ההנקה ותהיה לה הנאה. ובתיה שמעה בקולה ואמרה לה לכי. וכשבאה יוכבד אמרה היליכי וכו׳ כמו שפירש הרב ז״ל דעדיין היא עומדת בסברתה ומה שאמרה מרים כוונה שתהנה עברית ולכן אמרה ואני אתן את שכרך. ויוכבד תכף הניקתהו לפניה להורות דצדקה מרים בדבריה שלא רצה לינק ממצרית:
פסוק יב
וירא כי אין איש. פירש רבינו אפרים ז״ל אין איש אלא נער ולא חש לו וזהו אכן נודע הדבר ס״ת נער עכ״ד. ואפשר לרמוז כי ר״ת אכן נודע הדבר אנה שהוא ר״ת אל נקמות ה׳ ורמז דהגם שהרגו בשם ולא חלו בו ידים נודע הדבר כלומר הדיבור. וז״ש וישמע פרעה את הדבר הזה דייקא שהרגו בדיבור כמ״ש בפני דוד ואפשר כמ״ש דהמצרי היה הרע של קין ומשה הבל ולכך הרגו. ופרעה רע של קין ונמצא דהמצרי שהרג חלק ממנו ועוד שלא יהרגנו לו עצמו ומ״ה בקש להרוג משה:
פסוק יד
מי שמך לאיש שר ושופט עלינו. אני בעניי בקונטריס פני דוד הבאתי מ״ש הרב מהרח״א ז״ל דמרע״ה היה בן ט״ו שנה. ודקדקתי דבש״ר פ״ה אמרו שהיה בן י״ב שנה ע״ש. ועתה ראיתי שם בש״ר פ״א סימן ל״א ול״ה אמרו דבן עשרים או בן ארבעים היה. ובתנחומא אמרו שם דמשה היה פחות מבן עשרים שנה דכתיב מי שמך לאיש ע״ש ועל הרב מהרח״א ז״ל קשה דנעלם מהרב ז״ל כל זה. אמנם מ״ש אני עני בפני דוד יאמר נא לדעת מ״ד דבן י״ב שנה היה:
פסוק כא
ויתן את צפרה בתו למשה. צפורה מלא גימטריא משה הבל עם הכולל דצפורה היא תאומת הבל ובשביל תאומה זו הרגו קין להבל. ויתרו היה הטוב שבקין ובא לתקן לתת התאומה למשה שהוא הבל כמו שכתב רבינו האר״י זצ״ל וכפי דבריו יכון הרמז האמור:
פסוק כג
וימת מלך מצרים וכו׳. הרב הגדול מהר״י רוזאניס ז״ל בספר הבהיר פרשת דרכים פירש דסברו דע״י רבויים יצאו מהרה מהשעבוד ועתה בראותם שנצטרע מלך מצרים והיו שוחטים ק״ן תינוקות בבקר וק״ן תינוקות בערב אם כן חלף הלך הרבוי וצריך קושי השעבוד למהר הגאולה לכן ויאנחו בני ישראל מן העבודה זהו תורף דברי הרב ז״ל בקיצור ויש להרחיב קצת כי ה׳ אמר אל יעקב אע״ה אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם והכונה אל תירא כי שנות השעבוד רבים כי לגוי גדול אשימך שם וע״י הרבוי יתקצרו שני גלותם. ועל כן גדל מאד צער ישראל מראות ברע שחיטת התינוקות דאזדא לה הבטחת הקב״ה שהבטיח ליעקב אע״ה. והם לא ידעו שהתינוקות הנשחטים היו רשעים גמורים. ודרך הלציי ז״ש אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. אל תסתכל בק״ן ק״ן תינוקות הנשחטים. אלא במה שיש בו דנפשם לא מטוהרה והיו רשעים גמורים:
פסוק כה
וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. אפשר במ״ש במדבר רבה פ״ג שנגאלו ממצרים שלא היה בהם זנות וז״ש וירא אלהים את בני ישראל שהם בני ישראל כשרים ומיוחסים ולא יש שום פסול בהם וידע אלהים כי גם הזכרים לא חטאו ולכן גאלם ובתרגום המיוחס ליונתן פירש וירא אלהים ששבו בתשובה בצנעא. ודרוש וירא אלהים עד״ש הכתוב וירא אלהים כי שבו מדרכם וידע אלהים כי שום א׳ לא ידע בתשובת חבירו. ואפשר דז״ש ועתה הנה צעקת ב״י אין ועתה אלא תשובה כמשז״ל ולכן הנה צעקת ב״י באה אלי:
פרק ג
פסוק ז
ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי וכו׳. פירוש את צעקתם שמעתי כבר לא בצדקתם אלא ברשעת הגוים וזהו מפני נוגשיו ועתה צעקתם של ב״י בזכותם באה אלי. הרב הגדול מהר״ר וידאל צרפתי ז״ל בפירושו כ״י. ואפשר לפרש ראה ראיתי ונקדים לפרש דרך דרש ורמז עם הפסוק הקודם ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני וכו׳ ויאמר ה׳ ראה ראיתי וכו׳ והוא במ״ש בסדר עולם דאחר פטירת לוי שהתחיל השעבוד עד שיצאו לא היו אלא קי״ו שנים. וכתבו המפרשים מרז״ל דמרע״ה היה רוצה שיגמרו הת׳ שנים של שעבוד במצרים ואח״כ תהיה גאולת עולם שלא יהיה אחריה שעבוד כלל. וכתבנו בעניותנו בדרושים דבתיה שקראתו משה ה׳ הזמין בפיה שם משה. והגם שנתנה טעם כי מן המים משיתיהו זה בא לדעתה. ברם ה׳ אשר שם שמות בארץ נתן בדעתה לקרותו משה. וכמה טעמים יש לשם הקדוש משה שהוא בגימטריא אל שדי גם הוא אותיות שם קדוש מע״ב שמות וכמה רזים ורמזים יש בו ולפי הפשט לדבריה שאמרה כי מן המים משיתיהו היה לו לקרותו משוי. ועתה שקראתו משה פשטו שהוא מוציא לישראל מן הגלות. וז״ש ויקרא אליו אלהים כלומר מן הדין שרומז אלהים עדיין צריכין לישב בגלות אמנם מתוך הסנה שהוא מקום קוצים כלומר ברוגז רחם יזכור שהם בצרת הגלות ויאמר משה משה להעירו דנקרא משה כלומר מוציא והצדיקים שמותם כפול כמ״ש בזהר הקדוש דרומז לשורש נשמתו הקדושה בשמים ממעל ולענף הנשמה היורד בגופו וז״ש משה משה מוציא נפשם של ישראל מהסט״א שהם בכמה ש״ט ומוציא גופם מהשעבוד. ויאמר הנני כלומר עתה לא יש כי אם קט״ו שנים גימטריא הנני שהם בגלות כי בו בפרק היו קט״ו שנים ואח״כ היה שנה אחת במכות דמשפט המצריים י״ב חדש. וטוב שישלימו ת׳ שנה ויגאלו גאולה שאין אחריה שעבוד והשיבו ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים כלומר האמת אתך ראה ראיתי שיש אחר גאולה זו שעבוד אמנם הדבר מוכרח לגואלם עתה כי נכנסו במ״ט ש״ט וז״ש את עני עמי אשר במצרים ואם יהיו עוד יכנסו בשער הנ׳ ויאבדו ולכן מוכרח לגואלם. והטעם שאם נכנסים בשער נ׳ ש״ט לא הי״ל תקומה כתבו ז״ל דמרע״ה לא השיג שער הנ׳ בקדושה. ובמ״ט שערי בינה שהשיג הי״ל יכולת להוציא ישראל ממ״ט שערי טומאה כמ״ש במ״א באורך בס״ד וזהו שרמז ויקרא אליו דייקא שלא היה לו יכולת כי אם להוציאם ממ״ט ש״ט מתוך הסנ״ה סנה בגימטריא קט״ו כלומר דלכך מוכרח לגואלם עתה ורמז הכתוב בקצרה ויכוח משה רבינו ע״ה ותשובת ה׳ שיאמר אח״כ כמו שביארנו לפק״ד. ועוד אפשר לרמוז במה שפירשנו בעניותנו מאמר המגיד ובמורא גדול זו גילוי שכינה והענין כי רבים ניצוצי הקדושה אשר היו טמעי״ם מק״ל שנה דאדה״ר והגיע הקץ לפי שישראל ירבו לשערים ן׳ ש״ט וא״א להתעכב יותר ואכתי פשו ניצוצי הקדושה לכן הוצרך הקב״ה כ״י לבא מצרים וע״י גלוי שכינה בפרסום החלו עולין ניצוצי הקדושה הנשארים כי החלק מתדבק בכל על דרך שאמרו המקובלים בסוד נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות שהיה הצדיק מצמצם ניצוצי הקדושה שבו והיה מסתכל ברשע אז ידלג ניצוצי הקדושה שברשע שהוא חיותו והוא מתדבק בקדושה אשר בצדיק ונשאר גל של עצמות כי יצא ממנו ניצוץ הקדוש אשר היה מחיה אותו. ועאכ״ו בהגלות מקור הקדושה שהיא השכינה כי כל ניצוצי הקדושה עולין ונדבקים בשכינה וזש״ה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ואמרו רז״ל דן אנכי במכת בכורות ורבינו האר״י זצ״ל פירש ברכוש גדול ניצוצי הקדושה וא״ש כי ע״י שכ״י הוא יתברך בא במצרים במכת בכורות יעלו ויתבררו כל ניצוצי הקדושה הנשארים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ואפשר שז״ש המגיד ובמורא גדול זו גילוי שכינה כמש״ה או הניסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי ככל אשר עשה ה׳ וכו׳ במצרים לעיניך. הכונה ובמורא גדול זו גילוי שכינה שנתגלה כ״י בפרסום לברר ניצוצי הקדושה הנשארים כמ״ש גוי מקרב גוי ר״ל ניצוצי הקדושה אשר היו חיותם ובקרבם של מצריים ככל אשר עשה ה׳ במצרים לעיני״ך הם ניצוצי הקדושה ע״ד נתן עיניו בו. וז״ש רז״ל אר״ש גדלה חיבתן של ישראל שנגלה הקב״ה במקום טנופת וכו׳ משל לכהן שנפלה תרומתו וכו׳ דכ״י הוצרך הקב״ה לבא לברר ניצוצי הקדושה. ואפשר שזה רמז מאי דתקון רבנן במוסף י״ט אבינו מלכנו גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה והופע והנשא עלינו לעיני כל חי וקרב פזורנו וכו׳ הכונה אבינו דאב שמחל על כבודו כבודו מחול ואם אינו מן הדין [פירוש דכבודו מחול אמרו ולא בזיונו והן בעון איכא דעביד קלנא לשכינתא ח״ו וכתיב כי דבר ה׳ בזה ח״ו ובדרושים הארכנו בעניותנו והכא מטמין מרמ״ז] מלכנו אלהינו דכ״ע דיליה ומצי מחיל וכ״ת יש הרבה ניצוצי הקדושה שנפלו מסט״א גלה כבוד מלכותך זו גילוי שכינה ובזה וקרב פזורנו ניצוצי הקדושה ונפוצותנו וכו׳. ואפשר שזה רמז פה ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים כלומר שתי ראיות עני עמי קושי השעבוד וגם אשר במצרים דאכתי פשו הרבה ניצוצי הקדושה ואת צעקתם וכו׳ מקושי השעבוד ועדיין נשארו הרבה ניצוצי הקדושה וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו וכו׳ יודיע דרכיו למשה דבהגלות כ״י כבודו ונהרו אליו כל ניצוצי הקדושה וינצלו את מצרים:
פסוק יא
מי אנכי וכו׳ וזה לך האות וכו׳. אפשר במשז״ל שטעם שמרע״ה נכוה בפיו שנטל הגחלת וכו׳ כי בתיה בתחלה נתנו למנקת מצרית ולא ינק אך נפלה טפת חלב טמא על שפ״ת היאו״ר ושם נכוה שעתיד לדבר עם השכינה וצריך שיהיה נקי אף ממגע חלב טמא ועוד כתבו משם הר״ן בדרשותיו דמי שהוא דברן על ידי כח הדבור יכול למתק אפילו דברים בטלים לאזן השומעים כאלו הם אמרות טהורות. אך מי שהוא כבד פה צריך שיהיו הדברים מעצמם אמרי יושר ואמת כדי שיקבלום מצד עצמותם ואמיתותם ולכן מרע״ה היה כבד פה משום יגדיל תורה ולהורות חשיבותה שקבלוה בשמחה מכח עצמותה ויקר תפארת גדולתה ואפשר זה רמז מי אנכי כבד פה כי אלך אל פרעה. ויאמר אליו טעם שנכוית אדרבא זה מורה כי אהיה עמך וכדי שלא יהיה בשפתיך פגם כלל לכן נכוית. ועוד טעם אחר בהוציאך וכו׳ שיקבלו התורה וצריך להיות כבד פה כדי שיקבלוה מצד עליונותה המופלא ואמיתותה. ועכ״ז עוד הוסיף לומר כי כבד פה וכו׳ כלומר הטעמים טובים אבל לא אוכל לדבר והשיבו מי שם פה וכו׳. א״נ אפשר במה שפירש הרב עמודיה שבעה ז״ל מאז״ל בשעה שעלה משה למרום אמרו מה״ש מה לילוד אשה בינינו א״ל לקבל תורה בא שהכונה מה לילוד אשה הידועה שהחזיר עמרם אחר שנשאת לאלצפן וא״ל לקבל תורה בא ושריותא הוא דעדיין לא נתנה תורה זהת״ד וז״ש מי אנכי כי אבי לקח דודתו והחזיר גרושתו אחר שנשאת וזהו מי אנכי שאינו כדאי. והשיבו בהוציאך וכו׳ תעבדון את האלהים שתקבלו תורה ועתה קודם קבלת התורה אין פקפוק. א״נ במ״ש הרב ש״ך דפרעה רע של קין ומשה הבל וכן פרעה גימטריא משה ועוד יו״ד שהיא אות יו״ד ששם הקב״ה לקין והיה מתגאה פרעה בזה ופרעה גימטריא נחש עם ג׳ תיבות פרעה מלך מצרים והיו״ד נהפכה לי׳ מכות שלקה זהת״ד ואפשר ז״ש מי אנכי הבל כי אלך אל פרעה קין שהרגני בגלגול שעבר וא״ל כי אהיה עמך הוא מתגאה ביו״ד ואתה יש לך יתרון כי שם אהיה עמך. וזה לך האות כלומר הבט ימין וראה כי פרעה גימטריא משה ונוסף יו״ד א״כ מזה תדע כי היו״ד הוא לך להתגדל בה שהרי יו״ד משה גימטריא פרעה וז״ש וזה לך האו״ת האות הוא יתרונך כי היא עם שמך שאתה תכהו עשר מכות בכח עשר הדברות שתקבל וז״ש וזה לך האות כי אנכי שלחתיך להכותו עשר מכות בהוציאך וכו׳ ותקבל עשרת הדברות. ואהיה גימטריא עשר ועשר עם הכולל וזהו כי אהיה עמך:
פרק ד
פסוק כה
ותקח צפורה צור ותכרות. אפשר דרמוז בשמה מילה צור גימטריא צפורה ואחרי כן זכיתי ומצאתי כן בלקוטי גאוני קמאי ז״ל אשר בספר רבינו אפרים ז״ל על התורה כ״י:
פרק ה
פסוק טו
למה תעשה כה לעבדיך. אפשר לפרש דכוונתם למה תכביד עולך עלינו תעשה כה לעבדיך המצריים שהם חייבים לבנות פתום ורעמסס. ויש תרי טעמי רמז דאיכא תרי תמיהי חדא דעבדיך חייבים גם כן שנית דחק נתן יוסף החמשית לפרעה דוקא כמ״ש הרב מהר״ש פרימו ז״ל ברמזיו. והוא השיב להם נרפים אתם נרפים וכו׳ ואפשר לרמוז ולהבין אעיקרא מה ראה להכביד עליהם באופן זה שהם ילקטו קש ותבן ואפשר דידע פרעה דהגלות לברר ניצוצי הקדושה וכבר רבינו האר״י ז״ל לימדנו תוקף ידיעת פרעה הרשע בסודות עליונות. ואפשר דידע דרבו כמו רבו ניצוצי הקדושה שיש בארץ מצרים וזה רמז להם דישראל סוברים דמלקטים ניצוצי הקדושה אבל ידעו דלא עשו כלום ומלקטים קש ותבן ולא ניצוצי קדושה. ועתה בראותם דאינם מעלים והם נרפים מאשר רואים אומרים נזבחה וכו׳ כי חושבים דבזה יוכלו לברר וכל זה הבל. ולכן מרע״ה אמר והצל לא הצלת ח״ו והשיבו דיש שני בירורים אחד ע״י העבדות וז״ש כי ביד חזקה ישלחם והשני על ידי גילוי שכינה כמ״ש לעיל וזהו וביד חזקה יגרשם מארצו דנגמרו ניצוצי הקדושה ולא נשארו בארצו ותהיה גאולה שלימה ודוק כי קצרתי:
פסוק כא
ירא ה׳ עליכם וכו׳ לתת חרב וכו׳. פירוש אמרתם שנגלה ה׳ עליכם והוא שקר אמנם עתה באמת ירא ה׳ עליכם וישפוט. לתת חרב לומר כי ברד״ו אנחנו נגאלים ורד״ו נהפך לחר״ב גימטריא רד״ו. על כן אמר תכבד ה׳עבודה חמשה פעמים עבודה גימטריא ת״ל:
פרק ו
פסוק ב
ויאמר אליו אני ה׳. אפשר לרמוז ונקדים מה שראיתי בקונטריס כ״י משם רבינו יהודה חסיד ז״ל עון במילוי עי״ן ו״ו נו״ן גימטריא רמ״ח דאם יתלכלך בחטא וישתרש יתלכלכו רמ״ח אבריו וק״ש רמ״ח תיבות מבטל יצר הרע עכ״ל. ונראה כוונתו כי היצר הרע הוא עון וכשהאדם משתרש בחטא עון שהוא יצה״ר סט״א מלכלך רמ״ח אבריו כי עון במילוי הוא רמ״ח כי הסט״א ויצה״ר הוא עון וכשהאדם שומע לו מתמלא עון ובגימטריא רמ״ח ומלכלך כל רמ״ח איבריו. ובק״ש שיש רמ״ח תיבות מבטל עון שהוא היצה״ר דבמילוי הוא רמ״ח. ומזה אפשר ללמוד כי ענ״ו אותיות עון שאין עון סט״א שולט בו כמו שאמר הרב החסיד מהר״א הלוי ברוכים ז״ל. גם ענו במילוי שהענוה שלו היא במילואה בלב ונפש יהיה בטוח שנקל לו לקיים רמ״ח מצוות גם הענו נאחז במדת חסד לאברהם גימטריא רמ״ח. גם ענו במילוי מכפר על עון במילוי דהענו כאלו הקריב כל הקרבנות. ואפשר שז״ש המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו שנאמר נושא עון ועובר על פשע וכו׳ כי ענו אותיות עון לרמוז דבענוה מתכפר לו העון גם ענו במילוי גימטריא רחם שמהפך מדה״ד למדת רחמים דכיון דהוי כמקריב כל הקרבנות והוי מרכבה לשכינה מדה״ד נהפכת לרחמים. ור״ת נושא עון ועובר הוא ענו רמז דמי שהוא ענו מתכפרין לו עונותיו. וזה רמז הרימותי בחור מעם. בחו״ר גימטריא גבורה רמז הרימותי בחור שמסלק הדינין מצד גבורה גימטריא בחור מי שהוא מעביר על מדותיו ר״ת מע״ם. וז״ש וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה׳. כלומר אלהים מדת הדין על שהקשה לדבר ולומר למה הרעות כמו שפירש״י ז״ל וזהו וידבר אלהים דיבור קשה במדת הדין. אך ויאמר אליו שהיה עניו אליו דייקא ויאמר אמירה רכה אני ה׳ מדת רחמים כי מדת הדין בענותנותו נהפכה למדת רחמים וכך היא המדה דהענו מהפך מדת הדין למדת רחמים וק״ו מרע״ה שהיה ענו במילוי ענוה תמה וכמש״ה ענו מאוד וכו׳. א״נ אפשר במ״ש לב אריה ז״ל דארבע אלהים נהפכו לשמות הויה רחמים וכו׳ ע״ש באורך ואמרו רז״ל דמרע״ה היה רוצה שישלימו הת״ל שנה שהם כמספר ה׳ אלהים. וז״ש וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה׳ רמז לו כי ד׳ אלהים נהפכו לרחמים וזהו וידבר אלהים אני ה׳ רחמים:
פסוק ג
וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי. ס״ת אברהם יצחק יעקב הוא בקם ובאתב״ש בקם הוא שדי. והשתא אתי שפיר אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי. א״נ אני ה׳ וארא כלומר אני ה׳ במדת רחמים עבידנא כל טצדקי לגאול אתכם ששאלתי אות א׳ מהאבות שא׳ ינכה אות משמו לקצר הגלות ונתרצה יצחק לתת אות ש׳ וליקח צ׳ ובזה נחסרו ק״ץ שנים ועי״ז יצאו ברד״ו שנה וז״ש אני ה׳ וארא גימטריא יצחק שהוא נתרצה לתת אות משמו כמשז״ל:
פסוק ה
וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וכו׳. אפשר דבתיבות פסוק זה רמז טעם גאולת ישראל מכמה פנים זה יצא ראשונה בזכות מרע״ה שהיה בו ג״כ נשמת יוסף הצדיק ע״ה כמ״ש גורי האר״י זצ״ל והיה כי תבא חשבון משה יוסף גימטריא תק״א ובזכותם נתגלו חמשים שערי בינה ונגאלו כמ״ש בזהר הקדוש דלכך נזכרו חמשים פעמים יצ״מ בתורה לרמוז לחמשים שערי בינה דבה חירו דכלא ולכך הוכו המצריים תק״א מכות כמספר דצ״ך עד״ש באח״ב כמ״ש הגהות מיימוניות סוף הלכות חמץ. והנה הכל רמוז בתיבת נאקת שהיא בגימטריא תק״א ן׳ רומז על האר״ש וגם אני שמעתי מטעם משה יוסף גימטריא תק״א ולכן הוכו תק״א מכות כמספר אש״ר הרומז לבינה ונתגלו חמשים שערי בינה וכל זה רמוז בתיבת נאקת שהוא גימטריא תק״א ן׳ כמדובר. ועוד אפשר רמז כי האבות שני חייהם תק״ב ובכל ימי חייהם עבדו את ה׳ בדבקות נמרץ אפילו בחלום כמ״ש ספר חסידים ולכן הוכו מצרים תק״א מכות בזכות האבות כמספר שני חייהם עם הכולל. ונתגלו חמשים שערי בינה כי אשר רומז לבינה גימטריא תק״ב עם הכולל. והכל רמוז בתיבת נאקת ע״ד האמור תק״א שני חיי האבות עם הכולל ן׳ לחמשים שערי בינה על דרך האמור. בני ישראל רמז טעם אחר ליצ״מ שלא היה בהם זנות ובזכות זה יצאו כמשז״ל במדבר רבה פ״ג וזה רמז בני ישראל מיוחסים בלי תערובת. ועוד רמז בני ישראל ריבוי עם חמשה פעמים ששים רבוא כמ״ש בעניותנו בראש דוד. אשר מצרים רמז טעם אחר שהם עבדים ליוסף וגם הם בני חם עבדים לשם. מעבידים אותם רמז טעם אחר קושי השעבוד כמשז״ל והמפרשים שקצר גלותם והוא טעם יצ״מ. אותם רמז טעם אחר דישמעאל ועשו מזרע אברהם ועל כלם מוטל לפרוע שט״ח של גלות ארבע מאות שנה והם שעבדו אותם דוקא לישראל והם אינם חייבים כי אם חצי או שליש השעבוד. ואזכור את בריתי שאמרתי לאאע״ה פה אל פה כמו שכתבתי בעניותי בקונטרס שמחת הרגל בפסקת לעשות מה שאמר לאברהם אבינו בין הבתרים ע״ש באורך:
פסוק ו
לכן אמור לבני ישראל אני ה׳. לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. כן הוא במסרה ואפשר כמ״ש רז״ל והבאתיו לעיל דבזכות שהיו גדורים בעריות יצאו ממצרים. וזה רמז לכן אמור לבני ישראל אני ה׳ והוצאתי אתכם. והטעם בזכות ששמרו אות ברית קדש. על דרך שזכה פינחס לכל המעלות לפי שקנא על ברית כמש״ה לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום מכח שקנא על ברית זכה לברית שלום. כן ישראל יצאו בזכות ששמרו הברית וז״ש ואזכור את בריתי לכן אמור וכו׳ פירוש ואזכור את בריתי ששמרו וגדרו עצמם מעריות לכן אמור לבני ישראל שכלם בני ישראל ולא נמצא בם פסול בנ״י עאלו בני ישראל נפקו אני ה׳ והוצאתי אתכם. וכמ״ש הכתוב כלך יפה רעיתי ומום אין בך כלך יפה רעיתי הנקבות ומום אין בך הזכרים שכלם לא נטמאו בזנות. לכן אתי מלבנון ליבון עונות ונתבררו ניצוצי הקדושה. כלה הראויה. ואין פקפוק משום שבויה ח״ו. ואפשר לרמוז כלך גימטריא שבעים רמז לשבעים נפש כי הם שבעים שרשים. יפה רעיתי ר״ת גימטריא רד״ו ס״ת י״ה דשם י״ה מעיד עליהם החנוכי הפלואי והקדים ה׳ ליו״ד דהנשים עיקר דבזכות נשים צדקניות נגאלו וכן יפה רעיתי הקדים בס״ת ה׳ ליו״ד ע״ד החנוכי. ומשום מום גימטריא פ״ו דפ״ו שנים היה קושי השעבוד כמ״ש רבינו אפרים לדרכו אפילו הכי מום אין בך אפילו בשני קושי השעבוד ולא מיבעיא קושי השעבוד אלא אפילו מום כל דהו אביזרא דג״ע אין בך:
פסוק ז
וידעתם כי אני ה׳. הנה השליחות יהיה אם לתועלת השליח או המשלח או בעבור מי שנשתלח ולזה אמר מרע״ה עתה אין כל שהרעות לעם הזה. גם לי למה זה שלחתני. גם לך מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה. לזה השיב לשלשתן עתה תראה אשר אעשה. גם לך תועלת כי שמי לא נודעתי להם אלא לך גם לי וידעתם כי אני ה׳. הרב הגדול מהר״ר וידאל צרפתי ז״ל בפירושו כתיבת יד:
פסוק ט
ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה. אפשר דה׳ שם בפי בתיה שתקרא לו משה לכמה טעמים רבים וכבר לעיל פרשת שמות כתבנו קצת ועתה נבאר איזה גרגיר. וכבר כתבנו כי מ״ש הכתוב ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו. יש להרגיש דהו״ל לקרות משוי כי משה משמע כי הוא מוציא אחרים. וזאת לפנים פירשתי בעניותי כי בתיה כוונה שהוא מוציאה מגיהנם שכבר רחצה מגלולי בית אביה וזכתה לראות השכינה עם משה כמ״ש בזהר הקדוש ונתגיירה ובזכות שהצילה משה זכתה לג״ע. ורבו יתירה הוספת לה שיש לה היכל בג״ע כמ״ש בזהר הקדוש. וז״ש ויהי לה לבן ותקרא שמו משה כי בראותה שזכתה שהיה לה לבן במה שהצילתו מן היאור ושכרה לו מינקת לכן ותקרא שמו משה שהוא מוציא אותה מגיהנם. וכי תימא היא בת פרעה הרשע מקור הסט״א ואיך פרסמה זה הן בעודנו אביה בתוקף מלכותו. לז״א ותאמר כי מן המים משיתהו ר״ל שאמרה שהטעם שקראתו משה כי מן המים משיתהו אך עיקר כונתה שהוא מוציאה מגיהנם והסתירה הענין ויש לה תשובה שיש לו זכות כאלו מוציא עצמו. ולדרכנו אפשר דנצנצה בה רוח הקדש וקראתו משה כי הוא יוציא ישראל מהגלות ויכלה מצרים וז״ש כי מן המים בהגלות החסדים ישם תהו אותיות משיתהו כי מצרים לשמה תהיה אותיות משה ויוציא ישראל מהגלות וגם משה בגימטריא אל שדי שיוציאם במשמעות תיבת משה בזכות האבות שנגלה עליהם באל שדי ולזה אל שדי יתן רחמים ויאמר די לצרותם על דרך שאמר יעקב אע״ה אל שדי יתן לכם רחמים מי שאמר לעולמו די יאמר די לצרותי גם רמז כי שדי ביסוד ובזכות שישראל שמרו היסוד יהי מושך חסד אל להוציאם. וכל זה רמוז בשם הקדוש של משה. ועוד כמה רזין עילאין. וזה רמז ולא שמעו אל משה ר״ל לא הבינו שם משה כפשוטו מוציא שיוציאם מהגלות. וגם גימטריא אל שדי דיוציאם בזכות האבות שנגלה עליהם באל שדי וגם שהם שומרי ברית שחתום שדי וחסד אל להוציאם. והטעם מקצר גימטריא ת״ל שהגזרה היתה ת״ל שנה ועדיין לא עבר כי אם מספר רט״ו מלידת מנשה ואפרים רוח גימטריא רט״ו עם הכולל ולכן לא הבינו שיצאו מהגלות. ועוד ומעבודה קשה שעבדו ע״ז באונס וזו היא שקשה ואיך יתכן שיצאו:
פסוק יט
ובני מררי מחלי ומושי. רבינו אפרים ז״ל בפרישתו דורש כל השמות שבפרשה. ומעין דוגמא יש לרמוז בבעל תשובה כי המכיר בחטאו ושב ולבו מר על חטאו. הקב״ה מוחל לו וזה רמז ובני מררי שמתמרר על חטאו. מחלי שהקב״ה מוחל עונותיו ומעבירם וזהו ומושי ע״ד ומשתי את עון הארץ א״נ שהוא סר מהקליפה וסט״א וזהו ומושי א״נ שהוא מוציא לאור בתשובה ניצוצי הקדושה וזהו ומושי וזש״ה ירא אלהים וסר מרע שהוא מסיר מרע ומברר מסט״א ניצוצות ע״י שהוא ירא אלקים בחינת השכינה והיא המבררת כמשז״ל:
פסוק כ
ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה ותלד. ראשי תיבות חוץ מתיבת לו הוא אוליד והוה ליה כאלו אמר אוליד לו. והענין שאמרו בגמרא שהעובר עבירה מוליד ממזר בעולם דעולם כמנהגו נוהג והטבע מחייב זיווגם להוליד. ולפ״ז כשהלידה דרך נס ופלא מורה שהזווג קדוש ואין בו עבירה דלא עביד קב״ה ניסא לשקרי. והכא בזווג עמרם עם יוכבד היה ח״ו מקום לפקפק כי יוכבד דודתו ועתידה תורה לאסור. גם לפי התרגום המיוחס ליונתן גרשה עמרם ונשאת לאלצפן והחזירה והו״ל מחזיר גרושתו מנשואין דעתידה תורה לאסור. אמנם יוכבד כשילדה למשה רבינו בת ק״ל שנה היתה וזה נס ופלא דמימי אברהם ושרה נחשב לנס גדול מה שילדה שרה בת תשעים וק״ו בימי עמרם לילד בת ק״ל שנה כמשז״ל. ואם לא היה זיווגם כהוגן לא עביד קב״ה ניסא לשקרי וזה רמז אוליד לו בר״ת רמז דכביכול אומר אוליד לו אני המוליד דזיווג קדוש הוא. ועמרם הצדיק שהיה מד׳ שמתו בעטיו של נחש כתיב לו לאשה אשה הראויה לו. ור״ת ויקח עמרם את יוכבד דודתו גימטריא צ״א כמנין הוי״ה אדנ״י רמז שזיווגם היה ליחד הדודים למעלה בצדקת חיבורם וס״ת גימטריא נחת בסוד דבר״י חכמים בנח״ת נשמעים נח״ת גימטריא ג׳ אהיה במילויים כמ״ש רבינו האר״י זצ״ל. והיתה יוכבד בת ק״ל שנה לרמוז שהגלות היה על ניצוצי אדה״ר בק״ל שנה וע״י השעבוד המה יעלו וכן יוכבד גימטריא מ״ב כי כל שם מ״ב הוא להעלות. וראיתי בתנחומא פרשת במדבר דדריש פסוק מושיב יחידים ביתה עמרם ויוכבד שבזכותם הוציא הקב״ה את האסורים ממצרים שהיו משועבדים בטיט ובלבנים מה עשה הקב״ה זיווג יוכבד לעמרם כדי שיעמידו מביניהם גואל לישראל וכו׳ ע״ש ולפ״ז יומתקו יותר הרמזים האמורים. ואפשר לרמוז כי יוכבד גימטריא בא גואל עם הכולל. ואמרו פ״ק דסוטה שהחזיר עמרם ליוכבד ועשה לקוחים באפיריון ואהרן ומרים מרקדין לפניה. וכפ״ז אפשר לפרש פסוק מושיבי עקרת הבית יוכבד כמו שדרשו רז״ל מושיב יחידים ביתה. אם הבנים שמחה שהיו מרקדין אהרן ומרים בפניה כמ״ש פסוק זה מלאכי השרת כמו שאמרו שם פ״ק דסוטה הללויה שזיווגם להוציא גואל ישראל וז״ש בצאת ישראל ממצרים דע״י שהחזיר עמרם ליוכבד יצאו ישראל ממצרים. א״נ בסגנון אחר מושיבי עקרת הבית יוכבד. ולא תימא דיש פקפוק דעתידה תורה לאסור. לא בדא. דהרי בצאת ישראל ממצרים בי״ת יעקב בשכר נשי ישראל שגדרו עצמם מהערוה. ואיך מרע״ה גואלם. אלא מוכרח דהזווג קדוש והוא כ״י מושיבי עקרת הבית. ובזה יש לפרש פסוק מושיב יחידים שדרשוהו בתנחומא על עמרם ויוכבד כאמור. הכוונה אלהים מושיב יחידים כ״י אלהים שציוה על העריות הוא כ״י מושיב יחידים עמרם ויוכבד שיזדווגו להוציא מרע״ה שהוא הגואל. מוציא אסירים ישראל בכשרות נשים צדקניות שגדרו עצמן מן הערוה ומזה תבין כי אלהים מושיב יחידים עמרם ויוכבד כי ישראל לא יצאו אלא שהיו גדורים בעריות ואם ח״ו עמרם לא עשה כהוגן איך משה גואלם אלא מוכרח כי מאת ה׳ היתה זאת. ורמז גם כן מוציא אסירים ניצוצי הקדושה שהיו במצרים דאפיק משמע נתבררו ובאו בכשרות וילדו ששה תחת הכר״ס האחת ונטלו חיותם של המצריים וז״ש אך סוררים שכנו צחיחה לשון צחה צמא שחיותם שהיו ניצוצות הקדושה יצאו מהם ועתה נפשם יבשה אין כל ושכנו צחיחה רעבים גם צמאים כי לא נשאר בהם חיות ככל אשר דברנו:
פסוק כז
הוא משה ואהרן. כתוב בלקוטים בספר רבינו אפרים ז״ל משה ואהרן גימטריא תרי״ג דעל ידם נצטוו ישראל תרי״ג מצות עכ״ד והחשבון אינו מכוון ואפשר דחושב אהרן מלא וי״ו דזמנין מארי דחושבנא באו חשבון וי״ו כשיש חולם ע״ד שכתב (הר [האריז״ל] צפונה גימטריא ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן וכתב חסר וכמ״ש במ״א בס״ד:
פרק ז
פסוק א
ראה נתתיך אלהים לפרעה. אפשר לרמוז לפרעה גימטריא לשון עם הכולל לומר שבעיניו יראה כאלו יש לך לשון למודים. א״נ לפרעה גימטריא שכינה שהיא תנקם ממנו על ידך וז״ש נתתיך אלהים מדת הדין לפרעה:
פסוק יט
והיה דם בכל ארץ מצרים. אפשר לרמוז כמ״ש רז״ל והמפרשים דהיו עובדים לטלה וליאור. ויש מי שאמר דאלוה של מצרים טלה ואלוה של פרעה היאור לכן מכה ראשונה דם גימטריא טלה להראות שאין בו ממש והדגה אשר ביאור תמות ובאש היאור ויתגלה קלונם:
פסוק כז
נוגף את כל גבולך בצפרדעים. שכל כך יהיו בריבוי שכל המהלך ניגפים רגליו בהם רבינו אפרים ז״ל בפירושו כתיבת יד:
פרק ח
פסוק טו
אצבע אלהים היא. אצבע ראשי תיבות אין צריך בדיקה עוד. ספר נצח ישראל על התורה כ״י:
ויחזק לב פרעה. רבותינו ז״ל אמרו דהחרטומים לא יכלו להוציא הכנים דאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה ולכן אמרו אצבע אלהים ואינו על ידי כשפים והביאו רש״י ז״ל. ויש לחקור מאי סבר פרעה שיחזק לבו הלא עינו ראה שהיא מכה מאת המקום. עוד יש לחקור אעיקרא דדינא פרכא מאי דעתיה דפרעה להביא מכשפים שיעשו גם הם על דרך שעשה משה רבינו עליו השלום. הלא אם המכשפים היה להם כח לסלק המכה. הנה מה טוב. אבל מה בצע להוסיף מעין דוגמא למכה. אמנם יש לומר דכל עצמו דפרעה לומר דכל מעשה משה ואהרן היה על ידי כשוף ולא ה׳ פעל כל זאת. ולכן היה מראה דהחרטומים יכולים לעשות כיוצא בהם. אמנם ודאי דהחרטומים לא הגיעו למדרגת משה ואהרן בכשוף ולזה אינם יכולים לסלק המכה. ובכנים הקשו המפרשים דאמרו רז״ל דהכנים שבאו על מצרים היו גדולים כביצים ואיך אמרו דהשד אינו שולט על בריה פחותה מכשעורה. ותירצו דכיון דעיקר בריאת הכנים פחותה מכשעורה אין השד שולט. והשתא גם בזה סבר פרעה דאיברא החרטומים לא יכלו להוציא הכנים דעיקר בריאתם פחותה מכשעורה. אבל זהו לחסרון ידיעתם בהלכות כשפים ומסכת כני״ם אבל משה ואהרן הם גדולים בידיעת הכשוף דכיון דהשתא גדולים כביצים יכולים להביאם על ידי כשוף ומשו״ה ויחזק לב פרעה דעדיין מראה פנים להחזיק בשטותו דהכל כשפים ואינו מן השמים:
פסוק יז
הנה משליח וכו׳ את הערוב. משליח אותיות למשיח כי כל האותות שעשה הקדוש ברוך הוא למצרים עתיד לעשותם לימות המשיח שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. רבינו אפרים ז״ל בפירושו כ״י:
פרק ט
פסוק ח
קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן. לא רצה ליקח שחין שנגזר על אחרים ליתנו לאלה ויכולת היה להביא בלא פיח אלא להראות לבריות שיכול ה׳ לעשות ממש מתוהו כי הפיח אחר שנזרק הוא דבר שאין בו ממש ועשה ממנו ממשות. רבינו אפרים ז״ל בפירושו כ״י:
פרק י
פסוק א
בא אל פרעה וכו׳ למען שיתי וכו׳. אפשר במ״ש הרב ש״ך ז״ל עה״ת והזכרנו דבריו לעיל ובמ״א. דפרעה קין ומשה הבל והרגו לשעבר. וגם עתה היה רוצה להורגו והיה מתגאה באות יו״ד שנתן ה׳ לקין אות יו״ד. ופרעה י׳ יותר ממספר משה שהיה הוא מתגאה באות יו״ד של קין ובזה היה רוצה להתגבר על משה. ונהפוך הוא כי היו״ד נהפכה לו לעשר מכות. ועתה פרע הכל שהוכה עשר מכות נגד עשרה נשיכות שנשך להבל ופרע הצאן וגיזותיה להבל שהוא משה וכן פרעה גימטריא נחש עם שלשה תיבות פרעה מלך מצרים. זהו תורף קצור דברי הרב ש״ך ז״ל. והרשב״א הלוי ז״ל. וזאת לפנים רמזתי בעניותי בזה מש״ה בירמיה פרעה חפרע. כי חפרע גימטריא נחש. ועתה ראיתי בתנחומא דאמרו חפרע רמז שנבעל כנשים ע״ד ופרע ראש האשה ע״ש ולדרכנו אפשר דכשם דהנחש הטיל זוהמא בחוה כל קבל דנא עתה נבעל כנשים ולכך כתיב חפרע גימטריא נחש. ואפשר זה רמז פרשת וארא וידבר משה לפני ה׳ לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה. לאמר הן בני ר״ת הבל כלומר ישראל שהם מבחינתי הבל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה שהוא קין שעשה מה שעשה הן קדם. ובזה אפשר דזהו הטעם דמראש מקדם ציוהו ה׳ קח מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין כי פרעה הוא נחש והיה מתגאה על יו״ד שבו יתירה על שם משה. ולא ידע כי הם העשר מכות ולכן בטרם כל רמז יהי לתנין כי תנין גדול מנחש פשוט כמ״ש המפרשים וכתיב חמת תנינים יינם. ובתיבת תנין רמז שיו״ד יתירה הם לת״ק מכות ששרשם עשר גימטריא דצ״ך עד״ש באח״ב עם הכולל וזה רמז תנין גימטריא ת״ק יו״ד רמז למכות תק״א ששרשם עשר וזהו היו״ד יתירה. ובזה נרמוז בקראין בא אל פרעה בא גימטריא שלשה תוסיף ג׳ אל פרעה והוא גימטריא נחש כי אני הכבדתי את לבו כמו שפשע והרג הבל גימטריא לבו עם הכולל ואשר נתוסף יו״ד על שמו אינו לטובתו כאשר חשב רק הוא כנגד עשר מכות וז״ש למען שיתי אותותי אלה בקרבו אלה גימטריא הבל עם הכולל לנקום נקמת הבל. וגם ס״ת בא אל פרעה גימטריא הבל עם הכולל:
פסוק ב
ולמען תספר באזני בנך וכו׳. ראיתי בנמוקי רבינו אליעזר מגרמיזא ז״ל בכ״י שכתב ולמען תספר באזני [בנך] גימטריא זהו שלשים יום לפני הפסח כמשז״ל עכ״ד ויש לרמוז ענין יקר הערך והוא פלא שכתב מז״ה ז״ל בחסד לאברהם דף כ״ג דפוס אמשטרדם כי ה׳ ברב רחמיו וחסדיו הרבים בכל שנה שלשים יום קודם לפסח מתחיל להוציא נפשות ישראל מהיכלות הטומאה מעט מעט שיעור חלק אחד משלשים בכל לילה באופן שבליל ביעור חמץ כל פושעי ישראל עומדים בפתח היכל החיצון משערי טומאה שיעור חלק אחד משיעור הכמות שהיו נכנסים ליל שלשים ואחד קודם הפסח ובליל פסח אין נכנסים כלל ועיקר וכלם פטורין ובני חורין זהו תורף דבריו בקצור. ואני בעניי כתבתי כמה עניינים בהקדמה זו היא נפלאת בספרי הקטן כסא דוד ריש דף כ״ט ודף צ״ח ע״ג ודף קי״א ע״ב ע״ש. ועתה נרמז כפי רמז מהר״א מגרמיזא ז״ל שכתב כי תיבות למען תספר באזני בגימטריא זהו שלשים יום לפני הפסח דרמז להם הפלא העצום אשר הגדיל ה׳ לעשות עמנו להוציא לאור נשמות ישראל מן הקליפות אשר היו מוטמעים שם וזהו אשר התעללתי במצרים שחקתי להוציא כל נשמות ישראל משערי טומאה. ועוד הפליא לעשות כי ממצרים ועד הנה בכל שנה הוא מוציא כל לילה שלשים יום קודם לפסח נשמות ישראל מש״ט וז״ש ולמען תספר באזני בנך ובן בנך החסדים המופלאים ובא בהעלם בגימטריא שלשים יום קודם לפסח שזהו רחמים גדולים כי ככה יעשה בכל שנה. ואפשר דזה בכלל מ״ש בזה״ק דמגאולת מצרים נמשכת גאולה העתידה במהרה בימינו דכיון דמגאולת מצרים רצה הקב״ה לזכות ישראל לטהרם בשלשים יום קודם לפסח בכל שנה ולהוציא נשמתם משערי סט״א ודאי זה גורם הגאולה העתידה והיינו מ״ש רז״ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל והיינו מ״ש בר״מ דמחיית עמלק בליל בעור חמץ בזמן שמוציא נשמות ישראל מהיכלות סט״א וז״ש חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים כי גם לכל אדם מישראל בכל שנה היא גאולת מצרים בעצם שמוציא נפשותם מהסט״א וז״ש וידעתם כי אני ה׳ כלומר הביטו וראו ודעו כי זהו רחמים גדולים רח״ם רחמתי״ם לראש בני ישראל להוציא ממסגר אסיר ולהעלות בכל שנה נשמות ישראל לפני הפסח ואפשר לרמוז למען שיתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר וכו׳ כי למען גימטריא קץ והכונה כי אני הכבדתי למען גימטריא קץ כי בא מועד קץ גאולתם של ישראל וקץ גאולת מצרים משם נמשך ולמען שהוא גימטריא הקץ עם הכולל הגאולה העתידה ב״ב וזה תספר באזני בנך וכו׳ ללמדם לדעת רחמי שמים כי גברו מאד:
פסוק ג
עד מתי מאנת לענות מפני. פירוש מפני גדולתי שאני אדון הכל ולא מיראת המכות. הרב צידה לדרך ז״ל:
פסוק ה
לראות את הארץ. יש מי שפירש דהארבה לרוב רבויים לא יוכל לראות ואוכלים יותר כמ״ש דהסומין אוכלים ואינם שבעים. הרב צידה לדרך:
פסוק ט
בנערינו ובזקנינו וכו׳. אני עני בקונטריס פני דוד הבאתי דברי רבינו בעל הטורים ז״ל במ״ש מי ומי ההולכים. וסיימתי הכתוב לפי דרכו ע״ש ודין גרמ״א שראיתי דברי רבינו בעה״ט אשר נדפסו סביב לחומש ונדפס שם בקצור ולכן כתבתי לסיים הכתוב. ועתה ראיתי דברי רבינו בעל הטורים במקרא גדולה ושם ראיתי שהרב ז״ל עצמו סיים לפרש הכתוב כמ״ש וה׳ יצילנו משגיאות:
פסוק יד
ואחריו לא יהיה כן. ואחריו בגימטריא ואפילו בימי יואל. לא יהיה כן בגימטריא זהו מין אחד. ואחריו לא אותיות יואל סמוכות. רבינו מהר״א מגרמיזא ז״ל בכ״י:
פסוק כב
ויהי חשך אפלה. בגימטריא בכותל. ובאותן שלשה ימים מתו אותן שלא היו מאמינים שיצאו משם לעולם ומתו בי״ג באדר והמן גזר לאבדם בי״ג באדר ולכן מתענים בי״ג באדר. רבינו מהר״א מגרמיזא זכרונו לברכה בכתיבת יד [ומ״ש והמן גזר לאבדם בי״ג באדר וכו׳ כן כתב בספר אמרכל הביאו הרב אליה רבה סימן תרצ״ג דמשום שמתו פושעי ישראל באפילה סבר שיוכל להם ולא חשב ולכל בני ישראל היה אור במושבותם וגרם ליהודים היתה אורה עכ״ד ובזה מדוקדק היתה לשעבר במצרים ואכמ״ל]:
פרק יב
פסוק ב
החדש ראש חדשים לחדשי. הרי חמשה חדשים בשנה שבהם ימים טובים לישראל והם ניסן סיון תשרי כסלו אדר. ראשון הוא לכם לחדשי השנה בגימטריא ראש השנה למלכים ולרגלים. רבינו אפרים ז״ל בפירושו כ״י. החדש ר״ת התר חמץ ד׳ שעות. הוא לכם לחדשי ראשי תיבות הלל לומר הלל בר״ח. רבינו מהר״א גרמיזא ז״ל בכתיבת יד:
פסוק ד
איש לפי אכלו. בגימטריא אוכל כזית כי סתם אכילה בכזית. רבינו מהר״א מגרמיזא בכ״י:
פסוק כא
משכו וקחו לכם צאן. אמרו רז״ל משכו ידכם מהע״ז והענין שהיו עובדים לע״ז כמוש אותיות משכו ולזה אמר בלשון זה משכו ידיכם מע״ז כמוש. ספר קדמון כ״י:
פסוק כט
עד בכור השבי אשר בבית הבור. משה אמר ומת כל בכור אשר אחר הריחים משום שהיו משעבדין בשבויים שלהם ביום בכל מיני שעבוד ובשעה שא״ל משה היה יום לכך אמר אשר אחר הריחים ובלילה היו שמים אותם בבור לשמרם לכך שעת מכת בכורות היה בחצי הלילה ולהכי אמר אשר בבית הבור. רבינו מהר״א מגרמיזא ז״ל בפירושו כתיבת יד:
פסוק לה
ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים וכו׳ וה׳ נתן את חן העם וכו׳. יש להעיר דלמעלה כבר כתיב ויתן ה׳ את חן העם סמוך למ״ש דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו וכו׳ ואמאי אצטריך עוד הכא לומר וה׳ נתן את חן העם. או יכתב פה ולימא גם האיש משה ולא יכתב למעלה. ואפשר דהכתוב מלמדנו שהיו שתי חינות אחת מה שאמר ויתן ה׳ את חן העם דמה ששאלו נותנים להם כמו שאמר למעלה. וכאן הוסיף יתרון חן דגם מה שלא שאלו נתנו להם וז״ש וה׳ נתן את חן העם וישאלום מעצמם גם אשר לא שאלו. ועוד לימדנו דה׳ מדת רחמים נתן את חן העם וז״ש ויתן ה׳ את חן העם מדת רחמים וכאן הוסיף שגם מדת הדין הסכימה לתת חנם וז״ש וה׳ נתן את חן העם וארז״ל ע״פ ה׳ נתן וכו׳ דכי כתיב וה׳ הוא ובית דינו והיינו רבותא וה׳ נתן את חן אפילו מדה״ד. ולפי מ״ש פרק חלק דהיינו שכר העבודה א״ש מה שאמר וה׳ נתן את חן העם במדת הדין. וכלפי מ״ש בסדר העולם דכל השעבוד היו קי״ו שנים כמש״ל א״ש שתי חינות כמו שאמרנו כי חן חן גימטריא קי״ו שנים כמספר שני שעבוד. ואמרו במכילתא ובני ישראל עשו כדבר משה וכי מה א״ל משה הרי הוא דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו וכן עשו וישאלו איש מאת רעהו. ומאמר מכילתא הלזו תמוה. וראיתי להרב הגדול מהר״ר משה בן חביב ז״ל (ה״ה בעל גט פשוט וכו׳) בדרשותיו כ״י שפירש המאמר הלז והקדים לפרש פסוק ושאלה אשה משכנתה וכו׳ ופסוק וישאלו איש מאת רעהו ובשם הרב הגדול מ״ח מהר״י חאגי״ז ז״ל פירש דאם היו ישראל הולכים כעניים בבלויי הסחבות שישאילום כלי כסף וכלי זהב לא היו משאילים להם לז״א ושאלה אשה משכנתה העשירה ישראלית וכן מגרת ביתה ישראלית העשירה תשאלו זה מזה ושמתם על בניכם ועל בנותיכם ואז תהיו נראים כעשירים ואז המצריים ישאילו לכם שסוברים שאתם עשירים ונצלתם את מצרים והחכם השלם כמהר״ש מורינו ז״ל הוסיף בדין שמירה בבעלים והאריך הוא והרב המחבר ז״ל בזה ותורף הדברים בקצור דכיון דהיה שואל כלי כסף וכלי זהב אמר וישאלו איש מאת רעהו באופן שיהיה שמירה בבעלים ומשם הרב מהר״ש אלגאזי ז״ל פירש דלא ילך אל אדוניו שעבדו לשאול דיחוש דיקחהו בשכרו לז״א איש מאת רעהו ולא אדוניו. והרב ז״ל פירש וישאלו איש מאת רעהו שלא ילכו אנשים רבים למצרי אחד ולא ישראל אחד אצל מצריים הרבה. ובזה פירש המכילתא הנזכר דק״ל בכתוב דמ״ש ובני ישראל עשו כדבר משה יתר לגמרי והשיב דבא הכתוב לומר שעשו כמ״ש וישאלו איש מאת רעהו דהכונה כפירוש א׳ רעהו הישראל א״נ מאת מכירו המצרי ולא אדוניו כפירוש ב׳ א״נ מאת רעהו א׳ דוקא כפירוש ג׳ וז״ש עשו כדבר משה ככל אשר ציום בהמצאות הנזכר מלבד עיקר הדבר לשאול מהמצריים זהת״ד בקיצור:
פסוק מב
ליל שמורים הוא לה׳ להוציאם. ר״ת הלל שאומרים הלל בליל פסח רבינו מהר״א מגרמיזא ז״ל בפירושו כ״י:
פסוק נא
ויהי בעצם היום הזה הוציא ה׳ את בני ישראל מאצ״מ על צבאותם. לכאורה ח״ו נראה דכל פסוק זה יתר. ואפשר דבא לרמוז כמה טעמים ליצ״מ. א׳ ויהי בעצם היום הזה דכבר נשלמו כל הברורים ועשאוה כמצולה שאין בה דגים וא״כ הוא זמן יצ״מ דכל השעבוד לברר ניצוצי הקדושה אשר שם וכבר החלו עולין ונשארה מצרימה שממה שהוא בגימטריא מצרימה שלא נשאר בה ניצוצי הקדושה כמ״ש רבינו האר״י ז״ל בטעם לא תוסיפו לראותם וכו׳ וכל הברורים ע״י השכינה ורמז שכינה גימטריא מצרימה והוא שאמר ה׳ אנכי ארד עמך מצרימ״ה ואנכי אעלך גם עלה. בשר ליעקב אע״ה אנכי ארד זו גילוי שכינה ויושלמו הבירורים כמש״ל פרשת שמות וז״ש ואנכי אעלך דיעלו ניצוצי אדה״ר שהוא גלגולו וזהו אעלך. גם עלה שביררו ר״ב ניצוצין מרפ״ח כמשז״ל. וזה רמז קראין ויהי בעצ״ם גימטריא ר״ב שביררו ר״ב מן רפ״ח. הוציא ה׳ את בני ישראל שנשמרו מזנות והיו בני ישראל ממש בלי תערובת כלל. מארץ מצרים שהיו בני חם עבדים לשם ועבדים ליוסף הצדיק. ועוד שהיו רבוי עם ושעבדו ה׳ פעמים ששים רבוא והוה ליה כאלו שעבדו ת״ל שנה כמ״ש במ״א באורך מיסוד רז״ל והמפרשים וז״ש על צבאותם כלומר רבויים ולכן דין הוא לצאת בעצם היום הזה ושלימת עבידת״א יעברו גאולים גאולה אריכתא:
פרק יג
פסוק ח
והגדת לבנך ביום ההוא לאמר. פירוש בשביל שנשמרו מזנות וז״ש לאמר כמשז״ל לאמר זה ג״ע. בעבור זה בזכות משה רבינו ע״ה הנקרא זה כמ״ש במנחות דכתיב זה משה האיש. ועוד טעם אחר עשה ה׳ לי ותקנני לקבל תורתו בצאתי ממצרים ועל כן גאלנו:
פסוק י
למועדה. בגימטריא בחול לא בלילה. ולטוטפת בין עיניך בגימטריא אלו ארבע בתים. תפילין של יד כנגד הלב לזכור אהבת ה׳ ושל ראש מקום המוח ה׳ עליהם יחיו כי לוית חן הם לראשך קשרם על לוח לבך. כי לוית חן הם בגימטריא תפילין קשרם על אצבעותיך מלמד שרצועת תפילין של יד צריכה שתהא מגעת עד האצבע וכורכה סביב האצבע רפאות תהי לשרך מגיד שרצועות הראש מגיעות עד הטבור. לא יצאו ממצרים אלא בזכות התפילין שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקר״ק חרוץ גימטריא אלו התפילין. לא נקרע להם הים אלא בזכות התפילין שנאמר והים בקע״ת לפניהם בגימטריא בתפילין. רבינו מהר״א גרמיזא ז״ל בפירושו כ״י:
פסוק טז
כי בחזק יד הוציאנו ה׳ ממצרים. לפי האמור דבזכות תפילין יצאנו ממצרים יכון מאוד והיו לטוטפות כי בחזק יד וגאלנו בזכות התפילין לפני הזמן וזהו בחזק יד:
פסוק יז
ויהי בשלח פרעה את העם. אפשר לרמוז בשלח גימטריא שם היא השכינה כנודע בסוד ויעש דוד שם פירוש דהשכינה השלימה החשבון כמשז״ל. א״נ אפשר במ״ש רבינו הרמ״ק זצ״ל בספר גרושין דגאולת מצרים היתה מצד השכינה ע״ש באורך ובזה א״ש מה שאמרו רז״ל בשכר נשים צדקניות נגאלנו ממצרים דכל נשי ישראל נאחזות כ״י בשכינה וזה תואר צדקניות דצדק היא השכינה כידוע ובשכר נשים צדקניו״ת היתה גאולה מצד השכינה וזה רמז בשלח גימטריא שם שהיא השכינה שהגאולה היתה מצדה. א״נ רמז מ״ש רבינו אשכנז ז״ל דהגלות היה צריך ת״ל שנים כמנין חמשה פעמים אלהים. ולא היינו אלא פ״ו שנים בקושי השעבוד כמנין אלהים ואכתי פשו שמ״ד שנים וזהו הגליות הנקראים שמד זהו תורף דבריהם בקיצור נמרץ. וזה רמז ויהי וי על שמ״ד שנים שנשארו גימטריא בשלח עם ד׳ אותיות וצריך פרעה בפרוע פרעות בישראל. ומ״מ השכינה עם ישראל תמיד וזה רמז את העם את היא השכינה כנודע העם תמיד השכינה עמנו להגן בעדנו ולשמרנו. א״נ רמז הרומז מה שרמזתי בעניותי בפסוק היום אתם יוצאים בחדש האביב רמז שיצאו ממצרים בעבור ששמרו היסוד שבו שדי גימטריא בחדש. האביב ה׳ רומז לשכינה. אב ג׳ אבות י״ב שבטים וזהו האביב ורבינו מהר״א מגרמיזא ז״ל כתב בשלח גימטריא בחודש האביב עכ״ד ומאי שיאטיה דרמז זה ולפי מ״ש בעניותי יכון דרמז טעמי יצ״מ כמדובר. והרב ז״ל חשב בחדש מלא. ולדרכנו שדי גימטריא בחדש ונוסף ו׳ דגוף וברית חשבינן חד:
פסוק יט
ויקח משה את עצמות יוסף עמו. להודיע חכמתו וחסידותו של משה שכל ישראל עוסקין בביזה ומשה עוסק במצות עצמות יוסף עליו הכתוב אומר חכם לב יקח מצות עכ״ל המכילתא. ויש להבין מה חכמה שייך הכא. ואפשר דיש לחקור דפ״ק דסוטה אמרו דהניחו למשה דכבודו בגדולים וא״כ איך מרע״ה עניו מכל כאן הראה שמחזיק עצמו לגדול אך י״ל דלקיים מצוה אין להשגיח בענוה וזה חכמת החסידות. א״נ שדקדק דיוסף אמר והעליתם את עצמותי מזה וכיוין לו דנקרא זה כמ״ש במנחות יבא זה וכו׳ ואם הם כיונו שהוא גדול הוא לקחם דידע דיוסף כיוין אליו ומענותנותו לא גילה דיוסף ברוח הקדש כיוין אליו. והם יסברו דמה שלקחם לא משום דמחזיק עצמו לגדול רק כדי שהם יקחו הביזה וז״ש להודיע חכמתו וחסידותו ועליו נאמר חכם לב יקח מצות שהעמיק בכל הצדדים ונתחכם כיצד יעלהו כדמפרש ואזיל וזהו חכמתו וחסידותו ויש להם לתלות דאיננו גדול אלא שהוא התחיל במצוה יצא לחפש״י איה מקום כבודו. ובר מן דין שהוא ידע שהוא בחינת יוסף כמ״ש במ״א בשם הנשי״א ועליו מוטל לקחתו והוא עשה בחכמה ולא גילה סודו רק לקיים את השבועה ועוד יש להאריך:
כי השבע השביע את בני ישראל לאמר וכו׳. אפשר לרמוז כמשז״ל הים ראה וינוס ראה ארונו של יוסף דכתיב וינס ויצא החוצא ובזכותו נקרע הים. אבל היינו דוקא אם ישראל נשמרים מעריות הגם דלא באו לידי נסיון אהני זכות יוסף הצדיק ע״ה אמנם אם ח״ו פגמו בעריות לא יועיל להם זכות יוסף הצדיק ע״ה ודא היא תברתהון שהם לא נשמרו. ומה גם אעיקרא שלא נגאלו ממצרים אלא בעבור שנשמרו מעריות כמש״ל מרז״ל וזה רמז יוסף הצדיק עליו השלום לאמר דהיינו ג״ע כמו שכתבו פרק ד׳ מיתות וזה שאמר השבע וכו׳ לאמר הזהרו בעריות ואז בזכות זה פקוד יפקוד אלהים אתכם ותגאלו בזכות זה. ואח״כ והעליתם את עצמותי מזה רומז ליסוד אתכם שגם אתם תשמרוהו ואז יקרע הים. ועוד אפשר לומר כמש״ל מיסוד רז״ל דבעבדות יוסף כיפר חלק גזרת ועבדום ומשו״ה יצאו ברד״ו שנה וזה רמז להם ביום צוותו בדינא דגרמי עצמותיו הקדושים פקוד גימטריא ק״ץ יפקוד אלהים יחסר מת׳ בעבורי וא״כ קבלתם טובה גדולה מסיבתי והעליתם את עצמותי ותשלמו לי גמולי וישראל עושה חסד לגרמ״י הוא דעבד:
פרק יד
פסוק ה
ויוגד למלך מצרים כי ברח העם. אפשר דבני אפרים יצאו שלשים שנה קודם והרגום פלשתים כמו שאז״ל וז״ש ויוגד אין הגדה אלא חכמה. אמרו לו חרטומים כי יציאת ישראל עתה ברד״ו שנה היא שקולה כבני אפרים שיצאו שלשים שנה קודם גם אלו אם לא יהרגום יגלו לבבל ולאומות אחרות וז״ש כ״י בר״ח רוצה לומר הליכת בני אפרים קודם ל׳ שנה כמספר כ״י שוה בר״ח פי׳ לרד״ו גימטריא בר״ח שיצאו אלו וצריך שיהיו בגלות בבל וז״ש ויהפך לבב אותיות בבל. ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו דוקא ויהיו עבדים לאחרים ולא עלה על דעת כי סברנו שיהיו בני חורין לגמרי אבל עתה שצריך לעבוד אחרים יחזרו אלינו:
פסוק יג
התיצבו וראו את ישועת ה׳. אפשר לרמוז התיצבו גימטריא חתן כלה לרמוז מ״ש רז״ל קשה לזווגם כקריעת ים סוף. א״נ כי יושיע ה׳ בזכות מעמד הר סיני שעתידין לעמוד בהר סיני ישראל ככלה והוא כחתן כביכול. א״נ רמז בזכות האבות ששני חייהם תק״ב שבכלם עבדו ודבקו בה׳ אפילו בחלום כמ״ש בספר חסידים והוא גימטריא תיצ״ב ולזה זכו במצרים לאות ה׳ מצה ואח״כ לאות ו׳ מצוה כמ״ש בזהר הקדוש וזה רמז בתחילת התיצבו ה׳ ובסוף ו׳. בזכות זה וראו את ישועת ה׳. א״נ במה שזכו למצוה שהוא יה מ״צ באתב״ש ו״ה גלויות. כמש״ה הנסתרות לה׳ אלהינו. י״ה ו״ה נגלות. וזה רמז התיצבו שיש ה׳ בתחילה ו׳ בסוף. תיצב גימטריא אשר הרומז לאימא עם הכולל רמז לאבא נעלם בזה וראו את ישועת ה׳:
לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. ס״ת מודד והענין דישראל נתיראו משר של ים שעדיין היה קיים כמש״ה והנה מצרים נוסע אחריהם וייראו מאד ואמרו רז״ל שראו שר של מצרים וע״ז היו יראים דאיך היה קיים כי הקב״ה בתחילה מבטל שר האומה ואח״כ האומה. ואילו הכא המצריים לקו כמה מכות ושר של מצרים קיים. והתשובה לזה כי הקב״ה כל מדותיו מדה כנגד מדה ועד הים אינו פרעון. וכל הקודם הם פירות והכנה ובים גמר הפרעון שגזרו היאורה תשליכו כל הבן הילוד ונתחכמו על מושיען של ישראל דנשבע שלא יביא מבול. ולזה הם אומה אחת באים ונופלים בתוכו ובים יאבדו השר והאומה וז״ש אשר ראיתם את מצרים והשר לא תוסיפו לראותם שיאבדו בים מצרים והשר שהוא הפרעון כמו שכתבתי אני בעניי בנחל ע״פ כי בדבר אשר זדו ע״ש וכל זה רמוז בס״ת שהוא מודד מדה כנגד מדה כדבר האמור:
פסוק יד
ה׳ ילחם לכם. ר״ת שם יל״י משם מ״ב שהוא מעלה ניצוצות הקדושה כמ״ש רבינו האר״י זצ״ל בסוד אשירה לה׳ כי גמל עלי ס״ת שם הקדוש הנזכר. וס״ת גימטריא מילה לפי ששמרו ברית קדש ואמרו רז״ל לגוזר ים סוף לגזרים. ואתם תחרישון בסוד אמת כמו שאמרו בזהר הקדוש תחרישון בסוד מחשבה:
פרק טו
פסוק א
אז ישיר משה. כתב רש״י ז״ל חשב שישיר המחשבה מצוה והפועל מצוה אחרת. ויאמרו לאמר אף על פי שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד כאן הושוו. הרב הגדול מהר״ר וידאל צרפתי ז״ל בפירושו כ״י:
אשירה לה׳ כי גאה גאה. גאה ר״ת ג׳ אבות העולם שבאו על הים כמשז״ל על פסוק ויוציאך בפניו בכחו הגדול בפניו זה יעקב בכחו זה יצחק הגדול זה אברהם. ספר קדמון כ״י. והרב הגדול מהר״ם בן חביב ז״ל בדרשותיו כ״י כתב דיש לחקור דכשיצאו ממצרים ביום ראשון של פסח וניצולו משעבוד הגדול אמאי לא אמרו שירה והמתינו שבעת ימים עד קריעת ים סוף. אמנם כשיצאו ממצרים אמרו הגוים דכל המכות אשר הוכו והוצאת ישראל ממצרים לא הרעיש הקב״ה את עולמו בעבור ישראל אך הכל היה לפי שפרעה הטיח דברים ואמר מי ה׳ וכיוצא. והכל השי״ת עשה לכבודו ולא בשביל ישראל אבל בקי״ס שנדונו ע״פ מדתם כל הבן הילוד וכו׳ נודע ה׳ משפט עשה שהכל הוא בשביל ישראל ולא לכבודו יתברך. ולכן אז אמרו שירה כי עתה נודע שהוא בשביל ישראל וז״ש אז ישיר משה ולא קודם לכן כי עד עתה אוה״ע אמרו שאינו לאהבת ישראל רק בעבור כבודו אבל עתה אז ישיר ואמרו אשירה לה׳ בכפל כי גאה גאה עתה דסוס ורוכבו רמה בים. ומזה נודע כי גאה גאה ומפרש עזי תוקפי דניכר תוקפי דהכל עשה בשבילי וזהו גאה. גאה שניכר שבחו שלא עשה לכבודו וז״ש זמרת יה שבחו יתברך שלא עשה לכבודו עכ״ד הרב ז״ל.
ולי הדל יראה בהקדמת הרב עיר וקדיש מהר״ר יוסף קוב״ו ז״ל בדרשותיו מיסוד רז״ל והמפרשים כי יוסף כיפר ועבדום ולזה נענשו המצריים והביא עליהם עשר מכות. וכשבאו על הים המרו ישראל על הים והיה ראוי להטביעם ומשום חילול ה׳ שיאמרו דכיון דהם רשעים לא הי״ל להביא מכות לזה ניצולו זהת״ד וכמ״ש במ״א באורך וז״ש אשירה לה׳ כי גאה במצרים והכה אותם מכות גדולות. גאה בים שניצולו ישראל דאם היו נטבעים על שהמרו ישראל היה חילול ה׳ ועל כן סוס ורוכבו רמה בים. וזה היה עזי תוקפי שהביא המכות בעבור ישראל וזמרת יה שלא יהיה חילול ה׳ כאמור וז״ש ויהי לי לישועה:
במה שכתבנו בסמוך דבכל המכות שלקו במצרים היה שר של מצרים קיים כי עיקר הנקמה על הים שהוא מדה כנגד מדה וכל הקודם היה הכנה ופירות וניכר גדולתו יתברך דבעוד השר קיים הפליא להכותם והשר נחשב כאין ומשום הכי לא אמרו שירה עד קי״ס דאז מת השר. וז״ש ויושע ה׳ את ישראל מיד מצרים הוא השר כמ״ש והנה מצרים נוסע אחריהם שהוא השר והיה מקטרג שיאבדו ויושע ה׳ את ישראל מיד מצרים השר. וירא ישראל את מצרים האומה מת על שפת הים מדה כנגד מדה אז שהיה הנקמה עיקרית ונאבדו השר והאומה ישיר ישראל ולא קודם שהיה הכל הכנה לזה. אשירה לה כי גאה גאה להביא המכות בעוד השר קיים גאה לאבדו כי הגמר היה סוס ורוכבו ירה בים מדה כנגד מדה:
א״נ עזי וזמרת יה כמש״ל מרז״ל דיצ״מ היה בשביל שלא היה זנות בישראל והוא פלא דבחמשה פעמים ששים רבוא לא נמצא איש או אשה שיעשו עבירה. אחת היתה ופרסמה הכתוב שלומית ואף גם זאת היתה בשוגג ואונס ועדיין לא קבלו התורה ובודאי הוא מילתא דתמיהא וזכות גדול ועצום לישראל וז״ש מוציא אסירים בכשרות. ומה גם דישראל בהיות נשמתו קדושה וגדולה היצה״ר מסיתו הרבה שאם יחטא מרויח הרבה וכמשז״ל שהיצה״ר מתגרה ביותר בת״ח. וכן הוא להמון ישראל נגד האומות. ואפשר שזה טעם משז״ל דישראל הם עזים באומות דלפי גדולת נשמתם יצה״ר מתגרה בהם יותר מא״ה. ועם כל זה לא נמצא מי שפגם בברית במצרים. ולזה זכו לקבל התורה שהיא תרי״ג מצות ותקנו ד׳ יודין דשם ע״ב שפוגם בהם החוטא בברית כמ״ש רבינו האר״י זצ״ל ומרובה מדה טובה מי ששומר אות ברית ודאי מאיר והשפיע בצחצחות בהם. ולכן כתיב החנוכי הפלואי שם י״ה מעיד עליהם. ובכח שמירת ברית גימטריא תרי״ג עם הכולל זכו לתרי״ג מצות. וזה רמז עזי שאני עז באומות לפי שהיצה״ר מתגרה בנו ועכ״ז לא חטאנו בזנות וזכינו לתרי״ג מצות בכח ד׳ יודין דע״ב שתקננו וזהו וזמרת גימטריא תרי״ג ועוד מ׳ כנגד ד׳ יודין דע״ב. ואפשר שזה טעם מרע״ה שעמד ארבעים יום בשמים כנגד מספר ד׳ יודין דע״ב. וזה טעם מ״ש בגמרא תנא מיניה מ׳ זמנין. וזהו וזמר״ת כאמור י״ה שהעיד עלינו החנוכי הפלואי ויהי לי לישועה:
א״נ עזי תורתי כמ״ש בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית וזמרת יה שהתורה נקראת שירה ויהי לי לישועה דבזכות התורה ניצולו כמ״ש רז״ל על פסוק והמים להם חומה וכי תימא אעיקרא דדינא פירכא שהתורה מלאכי השרת זוכים בה דאית להו דינא דבר מצרא דתורה מן השמים והם צבא השמים. לז״א זה אלי מורה באצבע דאור מחצב הנשמות כ״י אצל האורות ואחר מחצב הנשמות הוא אור מחצב המלאכים בסוד הן אראלם צעקו חוצה כמ״ש רבינו מהרח״ו ז״ל ונמצא שאנחנו קודמים למלאכים וזה רמז זה אלי כי אין דבר חוצץ בינינו לבין האורות כ״י ועוד ואנוהו שאהיה לו כאשה כ״י ומי שרוצה ליקח אשה אין כאן דינא דבר מצרא:
א״נ כמ״ש הרב ש״כ ז״ל דבשם אלהים שהוא דין הוסיף א׳ והוא פ״ז גימטריא אני ה׳ ובזה יצאנו ממצרים וז״ש וזה לך האות שאני מוסיף א׳ ונעשה אני ה׳ עכ״ד ולמדנו מהכתוב שהיה זה בזכות התורה דכתיב בהוציאך וכו׳. ולפי מ״ש רבינו הרמ״ק ז״ל דיצ״מ היתה מצד השכינה לכן לא היתה גאולה שלימה שלא נשבתה הקליפה לכן קדמה גאולה לתורה ע״ש בספר גרושין אפשר לצרף שתי ההקדמות כי השכינה היא לבנה גימטריא פ״ז כגימטריא אני ה׳ והיה קודם התורה ובזכות שעתידין לקבל התורה וזה רמז ר״ת עזי וזמרת יה גימטריא אלהים. אבל בזכות התורה שנקראת עז ועשה עז״י שהוא גימטריא פ״ז גימטריא אני ה׳ ויהי לי לישועה. והרב המגן ז״ל רמז כי תיבות עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו בגימטריא ראתה שפחה על הים מה שלא ראה אדם בדקדוק:
פסוק ד
ומבחר שלישיו טבעו בים סוף. אפשר לרמוז כפי מ״ש בסמוך משם הרב ש״כ דבשם אני ה׳ היתה יצ״מ. כי טבעו גימטריא פ״ז כמספר אני ה׳ והוא יחוד קב״ה ושכינתיה. אני הוא השכינה בסוד אם אני כאן הכ״ל כאן. ה׳ קב״ה ועוד הארכתי בעניותי ברמזים עד״ה ואכמ״ל:
פסוק יג
נחית בחסדך עם זו גאלת. והכל בזכות התורה וז״ש נהלת בעזך אין עז אלא התורה וכי תימא יש להם טענת מודעא לז״א אל נוה קדשך שהוא ארץ ישראל ונתבטלה המודעא כמ״ש הרשב״א ז״ל ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו וכו׳:
פסוק יז
תבאמו ותטעמו בהר נחלתך. וכי תימא אין הר שאין בו ע״ז. לז״א מכון לשבתך כמו שתירץ מהר״א רוזאניס ז״ל דכששרתה הקדושה בתחילה אין רשות לסט״א לבא והקב״ה התפלל על אבן השתיה כשנברא העולם ושוב אין רשות לסט״א וז״ש מכון לשבתך כי זה מפורסם לסט״א שהוא מכון לשבתך ואין רשות לסט״א לבא שם:
פסוק כא
ותען להם מרים וכו׳. הרא״ם ז״ל כתב בפירוש מאמר המכילתא דמרים אמרה כל השירה וכן מטים דברי רבינו בחיי ז״ל ואינו מפורש בלשון המכילתא. ומ״ש הרב זית רענן דקול באשה ערוה לא שייך הכא דאיכא אימתא דשכינתא וכמ״ש אני בעניי בראש דוד ובמ״א בס״ד: י
פסוק כה
ויורהו ה׳ עץ וישלך אל המים וימתקו המים. כמו ויורו המורים השליך לו הקב״ה עץ מג״ע ומרוב מתיקות העץ השליכו במים ונמתקו. שם שם לו חק כלומר בכל מקום שבאו למים מרים זורקין אותו עץ ומתרפאים ושם נסהו לאותו עץ שהיה בדוק ומנוסה וכל חולה שהיה שותה מהמים מתרפא לכך סמך כי אני ה׳ רופאך עכ״ל רבינו אפרים ז״ל ועיין מה שכתבתי אני בעניי בקונטריס דבש לפי מערכת עין אות כ״ט ע״ש:
פרק טז
פסוק ו
ערב וידעתם כי ה׳ הוציא אתכם מארץ מצרים. אפשר במה שפירשתי אני עני מה שהוא שם מ״ה רחמים זאת השכינה עשית לנו גימטריא אלהים כלומר הכל דין לז״א ערב שהוא דין יהפך לרחמים ויתן לכם השליו. וידעתם כי ה׳ מדת רחמים הוציא אתכם מארץ מצרים ולא כמו שאמרתם שהכל דין דאדרבא גם בערב שעת דין יש רחמים:
פסוק כג
את אשר תאפו אפו. עמ״ש אני עני בקונטריס יוסף אומץ סימן צ״ב ועמ״ש בקונטריס פני דוד בזה ע״ש:
פסוק כה
אכלוהו היום כי שבת. אפשר לרמוז זו סעודה ראשונה נגד מלכות וזהו כי שבת דשבת רומז למלכות היום לה׳ סעודת הבוקר דז״א. היום לא תמצאוהו לז״א בשדה מלכות סעודה הג׳ ע״ק וז״א אצלו וא״ש ההי״ב:
פסוק לג
אהרן קח צנצנת. ס״ת נחת זש״ה טוב מלא כף נחת טוב מלא צנצנת המן בלי תרעומת דכתיב ותכל תלונתם ממלא חפנים עמל שבכל יום ויום ממולאים כל איש מלא חפניו בעמל ותלונה רבינו אפרים בפרישתו כ״י ואפשר דס״ת נחת לרמוז הכתוב דברי חכמים בנחת נשמעים דע״י המן יכולים ללמוד תורה וס״ת דברי חכמים נשמעים גימטריא מן כי לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן. ורבינו מהר״א מגרמיזא ז״ל בכ״י כתב ותן שמה מלא העומר ר״ת משה לרמוז שבזכות משה היה יורד המן ועדיין הוא קיים כדי להגין על ישראל אפילו לעתיד לבא ע״כ דבריו ז״ל ואפשר לרמוז עוד כי שמה אותיות משה ונרמז שתי פעמים לרמוז דזכותו מגין בחייו ואחרי פטירתו תדיר. [וכן משה גימטריא משג״ב וזה רמז פסוק ה׳ צבאות עמנו. משגב גימטריא משה אהני להציל מהדין לנו גימטריא אלהים ובדרוש הארכתי בעניותי בס״ד]:
פרק יז
פסוק ח
ויבא עמלק. ויבא אותיות אויב רמז לשר שלו. ואמר ויבא לדרוש יבא ויבא ע״ד יתן ויחזור ויתן שהוא הגיד ללבן כי ברח יעקב והוא הגיד לפרעה כי ברח העם כמ״ש רבינו אפרים ז״ל כי ברח גימטריא עמלק וה׳ ברחמיו הצילנו מידו:
פרק יח
פסוק א
וישמע יתרו. ר״ת וידע יתרו שנשמתו מקין עלתה. לקוטים כ״י בתוספת קצת נופך בס״ד. וס״ת יתרו כהן מדין חותן משה גימטריא קין עם הכולל. ואפשר לפרש את כל אשר עשה אלהים למשה שהכה לפרעה עשר מכות ולקח ממונו על שהרג הבל ולקח צאנו וכו׳ כמ״ש הרב ש״ך ז״ל וזהו ביזת מצרים שהיה חייב פרעה למשה ולקחוה ישראל וז״ש את כל אשר עשה אלהים למשה שעשה לו דין ונפרע מפרעה ולישראל עמו שלקחו הביזה שהיתה ראויה למשה: