אור ברסלב

חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]

צז

צו

נשאלתי מהמרומם מהר"ר ואלק זלה"ה לבאר לו איזה מקומן של מידות מטבעות ומשקולת שזכרו רז"ל בש"ס לפי מדות ומשקולת אשר בדורות הללו וז"ל תשובתי בכתב. אחי הקשיתי לשאול כי לבאר הדבר הזה הדק היטב צריך רוחב לב וחיפוש גדול בש"ס ובפוסקים ראשונים ואחרונים מה שאין בי ואין עמדי רק מאחר שלא עלי המלאכה לגמור ומאשר יקרת בעיני נכבדת אמרתי שלא להוציאך חלק. וטרם נבא לבירור מדה ומשקל ומטבע דזמנינו אוכיחה ואערכה לעיניך כל או רוב שמות המשקולות שמצאתי בש"ס ופוסקים וביאורם בקטן אחל ובגדול אכלה. חצי גרגיר שעורה פרוטה והוא סתם מעי דבש"ס פ' המקבל דק"ב ע"ב אסתרי מאה מעי. א' ג"ש קונטריק ב' פרוטות ב' ג"ש מוסמס ב' קונטריקון ד' פרוטות ד' ג"ש איסור ב' מוסמס' ד' קונטריקון ח' פרוטות וכל זה ע' ריש קידושין ומפני שלא מצאתי בש"ס עוד קונטריק ומוסמס לא נזכירם עוד. ח' ג"ש פונדיון ט"ז פרוטות. י"ב ג"ש דינר מדינה ונקרא בש"ס זוז כ"ד פרוטו' פונדיון וחצי. ט"ז ג"ש דרכמון שזכר הרמב"ם בכמה דוכתי ובפ"ה דכתובו' כתב שנקרא בערבי דרהאם והוא מעה כסף ובפ"ח דפאה קראו הרמב"ם זוז ל"ב פרוטות ב' פונדיון והוא גרה של תורה רק שהוסיפו על שקל ועשאוהו כ"ד גרה רמב"ם ריש שקלים ופ"ד מערכין אספרי דבמשנה פ' ב' דמעשר שני לפי' הרע"ב חומש דינר וכ"פ רש"י בחומש פ' כי תשא וע"ע תו' פרק הספינה ד"ץ ודלא כערוך. ל"ב ג"ש ארגינץ דבריב"ש תשובה כ"ג וקנ"ג הוא אשטרלינש דרמב"ן סוף התורה וברשב"א אלף י"א אשטרליש ובדברי ה"ה בפ"ק דהל' עירוכין ארגינש. ס"ד פרוטות ב' דרכמון ד' פונדיון עיין ויבורר לך מ"ח ג"ש טרפעק הוא סלע מדינה הוא אסתרי בגמ' פ' אע"פ דף ס"ד והוא לפע"ד משקל דוקט חדש בוויניציאה. צ"ו פרוטות כמ"ש בהג"ה לקמן. ס"ד ג"ש דרהם דהרמב"ם וקראם ג"כ זוז. בפ"ו דהל' ביכורי' ולפי ע"ד הוא משקל דרכמון עוד היום באפיטיק והוא חצי רביעי' אונץ שהוא שני לוט כבידים דאפיטיק שהיא חצי רביעי' אונץ ולפי מ"ש במ"מ שאונץ הוא אונקיא מכוון לאונקיא דהרמב"ן שהוא סלע ושליש שהם תקי"ב ג"ש וחצי רביעי' מזה הוא ס"ד ג"ש ואם מונח קיי' דאונץ שני לוט צ"ל שהיו הלוט קלי' מאד בימי הקדמו' וגם אחרי כן שהוכבדו והאונץ שני לוט כבדים נשאר לחצי רביעי' ממנו שם דרכמון והדרכמן רביעי לוט וכמ"ש בסמוך שגם לדרכמון קוראים בערבי דרהם קכ"ח פ'. צ"ו ג"ש דינר צורי קצ"ב פרוטו'. קצ"ב ג"ש טבעין דמשנה ד' פ"ד דשקלים ב' דינרי צורי. שפ"ד ג"ש סלע צורי תשס"ח פרוטות והוא שקל של תורה. ט"א ת"ר ג"ש מנה ט' אלפים ת"ר גרעיני שעורה שהם י"ט אלפים ריש פרוטו'. תתק"ס א' ג"ש ככר. תקע"ו אלפים ג"ש שהם תתשנ"ב אלפים פרוטו'. וכל זה לפי ש"ס דידן דככר של חול ששים מנה ומנה כ"ה סלע צורי. וסלע צורי ד' דינרי צורי ודינר צורי הוא ב' סלעי מדינה שהם ו' מעה כסף. ומעה הוא דינר מדינה ושליש הוא ב' פונדיון ופונדיון ב' איסרי' ואיסר ח' פרוטו'. ואין לנו עסק בחשבון הקלירי בפ' שקלים כי מאד עמקו מחשבותיו. וכתב הרמב"ם בכמה דוכתי שהפרוטה משקל חצי שעורה כסף ומזה בקל תדע בכל מטבעות הנ"ל שמשקלם גרעיני שעורה חצי מספר הפרוטו' ואם היו הפרוטות של כסף או מעורב בנחושת ע' בש"ס פ' בתרא דכתובו' דף ק"י ובתו' פ' גט פשוט דקס"ה ובריב"ש סי' קנ"ג:

וממה שכתבנו יתבאר לנו דנפל ט"ס בדפוס בפ' הרמב"ם ריש קידושין במ"ש וחסר הוא רובע וכו' ואין לו מובן וצ"ל ואיסר הוא רובע דרכמון נקרא דרהם וכו' כאשר נפל ג"כ ט"ס בפירושו פ"ק דשביעי' מ"ד במ"ש והאונקיא י"ו דרכמון והדרכמון ל"ו גרעיני שעורה וצ"ל והאונקיא ל"ו דרכמון והדרכמון י"ו גרעיני שעורה ויבואר ממילא בסמוך בביאורינו לאונקיא כי כאשר האונקיות משתני' בדברי הפוסקי' לא שמנוהו במשקולו' פשוטי' הנ"ל וכן עשינו בליטראות וזקוקים וכה"ג אונקיא כתב רש"י בחומש פ' משפטים השקל משקל ד' זהובי' שהם חצי אונקיא למשקל הישר של קלוניא והרא"ש פ' יש בכור העתיק אוקיא וכ"כ טור י"ד סי' רמ"ט וש"ה וכן העתיק הרמב"ן לשון רש"י וכתב עליו דסמך על מ"ש בש"ס שהסלע ד' דינרים וסבר היה שהם דינרים שבימיו שהאוקיא ח' מהם ולא היא כי אותן שבימיו קלים שליש והשקל הוא ו' מהם שהם ג' רביעי האונקיא והוא ג"כ דעת הריב"ש כ"ג וקנ"ג שהדינר שלש ארגינץ וארגינץ א' מי"ו באוקיא כי כן חלק האוקיא של כסף כקלוניא עכ"ל נמצא האוקיא ה' דינר ושליש והוא סלע ושליש רק מ"ש בקלוניא נ"ל שצ"ל בקטולונ"א וכ"כ עוד בתשובה ס"ו משא"כ אונקיא דקלוניא הביא רש"י והוא ב' סלע ומה שנראה לפענ"ד בדעת רש"י יבואר בסמוך בע"ה:

וז"ל הרמב"ם בפ"ק דשביעי' מ"ד על ככר של ששים מנה באטלקי ושקלנו ושיערנו באבני משקלינו ס"ב ליטרין וז' אונקיות וב' שלישי אונקיא בקרוב מן הליטראות שבכל ליטרא י"ו אונקיא והאונקיא ל"ו דרכמון והדרכמון י"ו גרעיני שעורה נקוט מיהא דהאונקיא של הרמב"ם סלע וחצי כי אונקי' דידי' תקע"ו ג"ש ובסלע שפ"ד. אונקיא דרש"י ב' סלעים. אונקיא דרמב"ם סלע וחצי אונקיא דרמב"ן וריב"ש סלע ושליש. וכאשר הרמב"ם ז"ל רב מובהק וחקרן מופלא שמתי לבי להתבונן בחשבונו ונפלאתי עליו מאד כי קלקל עלינו את מספר חשבון השעורים במ"ש ש ז' אונקיות וב"ש אונקי' בקרוב ולא ידעתי מה היה לו דהל"ל ס"ב ליטרין וחצי כי לפי ליטראות שלו מחזיק כל ליטרא ט' אלפים רי"ו גרעינין וס"ב ליטראות הם תקע"א אלף ושצ"ב וחצי ליטרא ד' אלפים תר"ח צרפם יעלו תקע"ו אלף שהם ס' מנה אלף ות"ק סלעים שבכל סלע שפ"ד גרעינין:

ולבא לענין שעלי' נדרשנו נעתיק ירושלמי על משנה ח' דפ"י דמס' תרומות כל גרב שמחזיק סאתים אם בהם משקל עשר זוז ביהודה שהם חמש סלעים בגליל דג טמא צירו אסור עכ"ל המשנה ובירושלמי הביאו התי"ט והפוסקי' דעשר זוז הוא אחד מתתק"ס דסאה כ"ד לוגין ולוג ב' ליטראות וליטרא מאה זוז או זוזים ע"כ מבואר דליטר' דבירושלמי מאה זוזי דביהודה דעלי' קא והם גדולים כפל מזוזי גליל:

ויש לנו לחקור במשנה זו ובכל מקום שנזכר סלעים וזוזי יהודה וגליל כגון בפ"ה דכתובות אם זוזי וסלעי יהודה הם סלעי ודינרי צורי או דמדינה שהוא חלק השמיני או אם סלעי וזוזי גליל הם דצורי או דמדינה ואז יהיו דיהודה בכפל. ועוד יש לדעת אם נסמוך על משקול דירושלמי הנ"ל באיזה מקום שנזכר בדרז"ל מדה כגון רביעי' הלוג וממנו ולמעלה או נאמר דמשקל דבירושלמי קאי דוקא על משקל דגים כבושים במלח דעלי' קא ואע"ג דדגים גופייהו משתנים במשקלם מ"מ י"ל דחז"ל השוו מדותם בדגים דשכיחו ובינוני' במשקל משא"כ ללמוד מזה במים ושמן ודם וכה"ג אין לנו וכמ"ש הרמב"ם גופי' פ"ח דפאה שישתנה משקל דברים המדודים כפי השתנות עצם דבר הנמדד וע"ע בפירושו פ"ב דחלה. וכן מצאתי בפי' הרמב"ם פ"ק דעדיות שמחלק בין המדודים וז"ל ומצאתי רביעי' הנזכרת בכל התורה תכיל מן היין קרוב לכ"ו כספים הנקראים דרהם בערבי ומן המים קרוב לכ"ז דרהם ומן החטה קרוב לכ"א דרהם ומקמח חטה כגון י"ח דרהם פי' נ"ל ומעט יותר ודוק ומצאתי שיעור חלה באותו מדה תק"ך דרהם בקרוב מקמח ואלו דרהם כלם מצרית וכו' וצ"ל דאע"פ דמים קלישא טפי כמבואר בפרק לולב וערבה דף מ"ו מ"מ הם כבידים יותר. ובלי ספק שיש חילוק במשקל היינות אף בזמן אחד ובמחוז אחד ק"ו ממים:

והנה שמעינן מיני' שאין להשוות המידות של דברים שונים למשקל אחד אף שקשה עלינו כתורמס מ"ש הנקראים דרהם בערבי ולע"ד יש למחוק מלת בערבי שהרי על דרכמון כתב בפ"ה דכתובת שהוא נקרא בערבי דרהא"ם והדרכמון הוא רק רביעי' דרהם דידי' בכל מקום אלא ע"כ ג"כ בדרה"ם מצרי' מיירי וכסוף דבריו וע"כ כתב בספרו היד פ"ו מהלכו' ביכורים דשיעור חלה פ"ו סלעים וב' של שלישי' שהמשקל תק"ך וכו' ודוק. ובפ"ק דהל' עירובין ופ"ו מהלכו' מתנת עניים כתב הרמב"ם וז"ל ליטרא האמורה בכל מקום מאה דינר והדינר שש מעין והמעה משקל י"ו שעורו' והסלע ארבע דינרין והרביעי' מחזקת מן היין או מן המים משקל י"ז דינרין וחצי בקרוב נמצא הליטרא משקל חמשה ושלשים דינר והעוכלא משקל ט' דינרין פחו' רביעי' עכ"ל:

והנה זולת חקירתינו הנ"ל למדנו מדברי הרמב"ם דס"ל עוכלא היא שמינית הלוג וכך פי' רש"י בעירובין דף כ"ט ע"א עוכלא שמיני' שבליטרא וליטרא הוא לוג עכ"ל ונראה שלקחו זה מגמ' פ' הספינה דפ"ט ע"א וכמה עוכלא אחד משמינית ברובע ופירש דר"ל רובע דקב וכבר דחה הרשב"ם שם בטוב טעם זו הגרס' וזה הפי' וס"ל דעוכל' הוא שיעור ביצה וחומ' וכ"כ וגרס בערוך וכך גרסת הרי"ף והר"ן רק שבפ"ק דסוט' ד"ח ע"ב גרס בש"ס כגרס' רש"י ושם דף ה' ע"ב כתב רש"י על אחד משמונה שבשמינית משקל קטן הוא והיינו עוכלא וצל"ע דהא ליכא למ"ד דעוכלא שמונה שבשמיני' וכך הל"ל מדה קטנה היא והיינו קורטב והכי ניחא נמי דקאי שם על רביעי' דם יע"ש והרב המגיד דבר בקצרה שם שיש שינוי גרסאות ומה שרש"י מחולק במשקל לוג יבואר בסמוך ומתחילת דברי הרמב"ם במ"ש ליטרא הוא שתי רביעי' נראה דלמד זה מירושלמי דפ"י דתרומות הנ"ל וס"ל ללמוד משם במקומות אחרים וא"כ יסובבו כל דבריו שכתב אחר זה וזה פליאה גדולה שכתב שהליטרא ל"ה דינר ורביעי' הלוג י"ז דינרין וחצי ובירושלמי מבואר שהליטרא מאה זוזים ורביעי' חמשים זוזים ולולי קלקל החשבון במספר דינרין הנזכר היה מוכח ג"כ דס"ל להרמב"ם דזוזי וסלעי דיהודה הם צורי ודאורייתא דבדינרים התם מיירי ומשקל השעורים יוכיחו אבל לפע"ד א"א לעמוד כלל על שיוויו דעת הרמב"ם בזה עם הירושלמי דאף אם נאמר דדינרי דרמב"ם דינרי צורי וזוזי דירושלמי ודמשנה הם כפל מדינר מדינה כי דינר דגליל הוא דינר מדינה מ"מ ה"ל לרמב"ם למימר ליטרא כ"ה דינר והעוכל ו' דינר ורביע גם המ"מ שנביא בסמוך התפעל בזה לפי שיטתו ורש"י כתב גבי עירוב הבאנוהו בסמוך שליטרא הוא לוג נטה ג"כ מדרך הירושלמי הנ"ל שכתב שליטרא הוא חצי לוג ומ"מ אפשר לומר דבימי רש"י נכבדו הליטראות וידע רש"י בחכמתו וידיעתו במשקל זוזים שעמדו על כפל והיו בליטרא ב' מאות זוז דינר יהודה ואפשר שקבלה היה בידו מ"ש התו' בפ"ק דסוטה דף ה' ע"א בשם ר"ח דרביעי' הלוג הוא כ"ה סלעים דאף דשם בדם מיירי מ"מ הרי אנן קיימין מירושלמי ולהשוות המשקולות של דברים שונים כי קרובים הם וכ"ה סלעים הם סלעי מדינה והם סלעי גליל נמצא הלוג מאה סלעי גליל שהם חמשים סלעי יהודה שהם ב' מאות דינרי יהודה מכוון לדברי רש"י אבל הרמב"ם דתפס ליטראות דבירושלמי לא ידענו מה היה לו וראיה למ"ש דמ"ש במשנה שהם חמש סלעים בגליל בסלעי מדינה מיירי מגמ' דפ"ד דב"ק דל"ו ע"ב דכל כסף דדבריהם כסף מדינה ופרשו התו' דבסלעים מיירי והם סלעים דבמשנה ואל תתמה על שינוי משקל הליטראות שהרי ליטרא שזכר הרמב"ם ריש הל' עירובין שהוא ל"ה דינר ובדינר צורי מיירי כדמוכח שם הוא משקל ג' אלפים ש"ס שעורים וליטראות שזכר פ"ק דשביעי' מ"ד הם בכל א' ט' אלפים רי"ו שעורים אלא ע"כ כל ליטרא שבימי הרמב"ם יותר מב' ליטראות וב' שלישי' דבירושלמי דבהם מיירי בהל' עירובין בראש דבריו ה"נ אפשר לומר לרש"י מ"מ דברי הרמב"ם נשארים בתימא ולדעתו לא נדע עדיין סלעי גליל ויהודה מה המה דצורי או דמדינה ועמ"ש לקמן עוד משינוי הליטראות:

וראיתי בספר מעדני מלך פ"ג דברכות סי' כ"ט על מה שארז"ל לתפילין ולתפילה ד' קבין דמייתי הירושלמי הנ"ל דס"ל דלוג הוא ב' מאות דינרים והם חמשים סלעים וא"כ ד' קבין הם י"ו פעם חמשים שהם שמונה מאות סלעים ולפי מה שהיה מונח קיים לפניו דמשקל סלע הוא לוט דבזמנינו וכ"כ בספר שלשלת הקבלה הביאו בש"כ ביו"ד סי' רצ"ד כתב דד' קבין הם כ"ה ליטראות דידן שכל ליטרא ל"ב לוט ראה בעיניך כי תפס במושלם דסלעי יהודה הם סלעי צורי כי מה דסלע הוא לוט נבחן בשפ"ד גרעינין שהם סלע צורי ולפי דבריו אתי שפיר ד דליטרא דבירושלמי הוא מנה צורי גם יהיה ליטרא דרמב"ם בפ"ק דשביעי' קרוב מאד לליטרא דבירושלמי ועל גמ' דכל כסף דבריהם ישיב הרב דווקא סלע סתם:

אבל כד עיינת שפיר הוא דבר שאין לו שחר כלל הן מצד עצמו דצא וחשוב לפי זה יבא רביעי' הלוג לי"ב לוט וחצי וישקול מים שבכלי ד' אצבעות על ד' אצבעו' ברום י"ג אצבעות וחצי שהוא ה' לוגין ז' ליטראות כ"ו לוט והוא מן הנמנע וכמו שיתבאר בע"ה לקמן הן מצד הסתירה למ"ש הרמב"ם בספר הי"ד דשיעור חלה תכ"ח דרהם שהם פ"ו לו"ט ושליש ועשה חשבונו פ"ק דעידיות דשיעור חלה ז' לוגין וחומש כדמוכח בחשבון שם דבאותן לוגין הסאה כ"ד מהם כידוע מחשבון ושעומר עשירי' האפה ואלו לדברי הרב יהיו ז' לוגין יוד ליטראות למ"ד לוט לפי המונח קיים דסלע הוא לוט ואף כי לדעת הרמב"ם קמ"ח קיל שליש מלגאו ממים מ"מ אין די בער ואין די עולה לדעת הרב מצד השכל אבל ממשנה דפ"ה דסוכה וגמ' שפרחי כהונה היו בידם למ"ד כדי שמן של לוג אין ראיה כי היו בעלי כח גדול בימיהם כמ"ש לקמן בע"ה וע' פ' החליל דף נ"ב ועוד אי ס"ד דמשקל רביעי' הלוג כולי האי איך אמרו רז"ל בפ"ב דסוטה די"ו ע"ב בשחיטת צפור דרור לתוך רביעי' מים שאין לך קטנה שנדחת מפני המים הלא כתבו שם התו' דבעי שיהא ניכר ממשותו של דם וממ"ש גבי יתוש דטיטו' שהיה כציפור דרור משקל שני סלעים נקוט מינה דעכ"פ יש צפור דרור בערך משקל הזה ואת"ל דשני סלעים הם סלעי צורי והכי מסתברא והן לוט איך יהא ניכר דם עוף של שני לוט בי"ב לוט וחצי מים הלא אין בכל דם שחיטת שום בריה אחד מעשרה במשקל הבריה בשלמא לרבנן שם דס"ל דבעי חצי לוג מים והתו' שם כתבו דהכי תנן פי"ד דמס' נגעים ובמשנה שלפנינו גר' רביעי' ותמה על התי"ט דמייתי דברי התו' ולא הרגיש שם ולדדהו ל"ק בכח כ"ש דהרי לדדהו לא בעינן ניכר כדמוכח שם בסוגיא ואל תשיבני מה דפי' הרע"ב מדרז"ל במ"ה פ"ב דאהלות דיצירת האדם מתחילתו אינו פחות מכזית ויש בו רביעי' דם כי שם ר"ל כל דמו משא"כ דם שחיטה ובלאו הכי הקשינו על זה בספרי הגדול עץ החיים דא"א זה שהרי אמרו רז"ל רפ"ח דשבת ובפי"ב דמנחות דף ק"ד ע"א רביעית דם הוא כזית כשיקרוש ומה גם טרם שיקרוש הוא כג' זיתים וע' ספר גבורת ה' מדרגה למ"ד שהרי רביעי' הוא ביצה ומחצה וביצה הוא כשני זיתים כמו שהוכיחו התו' פ' חלון ד"פ ע"ב מגמ' דפ"ב דיומא ד"פ וגמ' דכריתות פ' אמרו לו די"ד ומה שהקשה על זה בצירוף גמ' ר"פ המצניע דצ"א דכזית קטן מכגרוגרת מהא דק"ל דכל ביצה הוי לפחות כג' גרוגרת גבי עירוב כבמשנה וגמ' פרק כיצד משתתפין כבר הקשו התו' שם פרק חלון ובמקומות אחרים והרגיש בו גם התי"ט פי"ז דכלים וע"ע פסקי מהרא"י סי' כ"ו והרמב"ם דפסק כר"י בן ברוקא בעירובין ובעי ששה בצים וכתב שהם י"ח גרוגרות ש"מ דס"ל דביצה ג' גרוגרות נשאר קושיית התו' וכ"ש לפוסקי' כר"ש דבעי ח' ביצי' רק דהרמב"ם גופיה רפ"ד פסק בפסול גויה בביצה ומחצה והוא כריב"ב ובטומאת האוכלין כביצה והוא כר"ש ע' תו' הנ"ל פ"ח דעירוכין ריש דפ"ג ובס"פ המוציא יין דזית ג"כ קטן מאגוז וכ"כ הרוקח מזה הביאו הב"י בא"ח קצ"ז ובתו' פרק יוה"כ דף ע"ט ע"ב דככותבות גדול מכזית וגרוגרות ושם בגמ' דקטנה מכביצה ואני תמה דפ"ג דכריתות דפוס אמשטרדאם דפ"ו ע"א אמר דכותבו' אית ביה שני זיתים וא"כ הוי כביצה ממש וקושיית תו' אפשר לי לתרץ דס"ל לריב"ב ולר"ש דגבי עירוב סגי בסעודות קטנות ול"ק מידי וכפרש"י במשנה ורימון נ"ל שהוא גדול יותר משני זתים מדאבעי' ליה פט"ו דשבת ניקב כמוצא זית וחוזר ונכ"ז עד שהשלימו למוציא רמון מהו תמן תנינן בריש פ"ו דמס' נגעים גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע מקום הגריס ט' עדשות מקום עדשה ד' שעורות נמצאו שלשים ושש שערות ע"כ ונ"ל דע"כ לא ר"ל כמו שיעור המקום שעומדין יחד בגוף אדם דהוא אם עומדים במרובע ו' שערות באורך ו' שערות ברוחב יהיה המקום שסובלן ה' על ה' עדשות שהוא כ"ה עדשות אלא ע"כ ה"ק נמצאו אם תחשוב לכל עדשה ד' שערות הם יחד ל"ו שערות אף כי באמת לא יותר הם מי"ו שערות ד' על ד' והרמב"ם כתב פ"ק דטומאת צרעת וז"ל כל נגעי צרעת כגריס הקלקי שהוא מרובע והוא מקום מרובע מעור הבשר כדי צמית' ל"ו שערו' שש שערו' אורך ושש שערו' רוחב וכו' ודוקא מרובע כמבואר שם ורפי"ד ז"ל צרעת הבתים כשני גריסין זה בצד זה נמצא רוחב הנגע כמו מקום צמיתת ו' שערות בגוף ואורכו כי"ב שערות וכו' ובפ"ט מאסורי ביאה גבי כתמי נדה כתב ג"כ שיעור דט' עדשים אבל לא זכר מספר השערות רק הב"י כתב ליה בספרו ובש"ע בי"ד סי' ק"ץ ולא הרגיש שום פוסק מהאחרונים דבר ו ולעד"נ דצריך לפנים ולפני ולפנים ליישבו וגריס עצמו צל"ע מהו אחר שארז"ל ברכה על טוב ארץ מצרים גריסן של פול נראה דגריסן ענינו שבירת פול וכ"פ רש"י ספ"ב דמ"ק הגרוסות שטוחנין פולין לגריסן ופול גופי' שיערו רז"ל שיעור כוליא שהקטינה בדקה כפול ובגסה כענבה בינונית ונזכר פול בקרא בשמואל ב' י"ז ויחזקאל ד' אצל עדשים וזכרו במשנה פ"ק דכלאים ולא פורש ג"כ מהן כי ההמון לועזים אותו בוני"ן וכן לועזים ג"כ לאפונין והרי הרמב"ם זכר שניהם יחד בחיבורו ספ"א מהל' כלאים ומ"מ לפי מה שהסכימו האחרונים דענבה הוא ממש ענבה ור"ל גרגיר אחד של ענבה רק שהיה בימיהם גרגירים גדולים מפול א"כ צ"ע הלכה למעשה גבי כוליא ואין פה מקום לזה כלל רק שיצאנו מדבר לדבר עד הלום:

וכתבנו כל זה אגב גררא דמדות ונחזור לענינינו ואין להביא ראיה עוד ממשנה ה' פ"ז דמקואות ג' לוגין מים שנפל לתוכו קורטב יין ומראיהן כמראה יין וכו' דישתנה המראה בדבר מועט דכבר הקשו התוס' שם מזה ותרצו דכאן בעינן שיהא ממשו ניכר ונ"ל דס"ל להתוס' פי' קורטב חלק מס"ד מלוג וגרס בגמ' פ' הספינה ד"ץ אחד משמונה שבשמינית וכ"כ הרע"ב רפ"ג דמקואות וכ"פ הארוך דאי ס"ד דס"ל כגר' הרשב"ם שהוא חצי שמיני' הלוג והוא חלק מ"ח בג' לוגין מה קשיא להתו' דלמא דם ציפור פחות מערך זה נגד רביעית מים וראיתי שבמשנה ד' פי"ב דמנחות פי' הרע"ב כפי' הרשב"ם והתי"ט שם הרגיש בזה וכתב שנפל ט"ס בדברי הרמב"ם שכתב שתי שמיני' הרביעית ומזה טעה הרע"ב כי מצא בנא"י חצי שמיני' הרביעי' ותמה אני על התי"ט שהביא שם גמ' הנ"ל ואישתמיט מיני' פי' הרשב"ם דגר' התוספת' חצי שמיני'. הלום ראיתי אחר כותבי זה בדברי הרשב"ם שאין כוונתו דגרס בתוספתא חצי שמיני' זהו קורטב רק דבתוספתא גרס נמי חצי שמיני' ומ"ש בתר הכי וזהו קורטב הוא דיבור אחר וכן ראיתי בתוספתא בפרק המתחיל ד' מידות דגרס וחצי שמיני' ואחד משמונה שבשמיני' וזהו קורטב ומעתה אין השגה על התי"ט ונ"ל דה"ג גם הרמב"ם וראיה ממה שכתב בפ"ה ופ"ז דמקוואות במקום קורטב משקל דינר ולע"ד ר"ל דינר צורי ולפי חשבון הרמב"ם במידת הלח הוא חלק י"ז מרביעי' פחות משהו ונקט דינר וה"ה שני חלקי' ושלישי דינר שהוא ממש חצי שמיני' דאי ס"ד דגר' שמונה שבשמיני' אין לו שחר כלל דאם תפרש דינר מדינה ה"ל חצי שמונה שבשמיני' והא ליכא למ"ד וראיתי שגם התוס' כתבו בפ"ק דר"ה די"ג דקורטב לאו דוקא ונקיט הרמב"ם דינר דס"ל דזה מטבע פחותה של מטבעות כספים וצ"ע. האמנם לפי מ"ש בדעת רש"י עם מ"ש התו' בשם ר"ח דדינר דגליל הוא דינר מדינה והירושלמי דחשיב ללוג שני מאות דינרי יהודה הם ארבע מאות דינרי גליל ומדינה שהם חמשים דינרי צורי שהם י"ב וחצי סלעי צורי ואם לוט הוא סלע נמצא בז' לוגין וחומש שיעור חלה צ' לוט מכוון הרי קרוב לזה מ"ש הרמב"ם פ"ו סלעים שני שלישי' ואם כמ"ש בט"ז בי"ד בשם מהר"ם מ"ץ ושכ"כ מהר"ם מירזבורג דה' סלעים עולים ה' לוט וקווינט דידן יהיה חשבון הרמב"ם בשיעור חלה מלא וגדוש ושיעור ד' קבין ו' ליטראות ורביע ורביעי' הלוג ג' לוט וחצי קווינטי':

ולהודיע שת"ל נביא מ"ש מהרי"ו בדיני' דפסח דשיעור חלה ג' זיידליך שלנו בקרוב והוא מה שקורין באשכנז עכטמאס במדה גדולה פה וורמיש וקורין אותה אלט מאס נמצא בזיידיל י"ד ביצי' וב' חומשי ביצה שהם ט' רביעי' הלוג וחצי רביעי' ועשירי' מרביעי' כי כל רביעי' הלוג ביצה ומחצה נמצא ט' רביעי' וחצי י"ד ביצי' ורביעי' שהוא ב' חלקי עשיריות וחצי ועשיריות הלוג הוא עשירי' וחצי ביצה צרפם הרי ד' עשירי' ב' חומשים וא"כ מדה שלימה גדולה לח' רביעי' וב' חומשין:

ולפי דרך מהרי"ו הנ"ל יהיה שיעור מקוה ארבעים סאה ע"פ חשבון דהעומר של שיעור חלה עשירי' האיפה שהיא ג' סאה מכוון מאה מידות גדולו' שקורין אלט מאס ואתי שפיר מ"ש בהג"ה ספר י"נ דף ט"ו ע"ב דשיעור ט' קבין הוא ג' מידות פולניש שקורין טאפ' וג' קווארט ובמלכו' פיהם הם ה' פינט עכ"ל נראה דאותן מידות פולניש הם מידה גדולה אלט מאס וה' פינט שכתב ה' פינט קטני' מאד משא"כ פינט דפראג קרובי' מאוד לאלט מאס וכ"כ בש"כ בי"ד ר"ס שכ"ד בשם מהרי"ו דשיעור חלה ג' זיידליך ושהוא ג' קווארט בפולין וממ"ש יבואר דשיעור חלה מ"ג ביצי' וחומש עם קליפתן שהרי כתב מהרי"ל בהל' פסח דרביעי' הלוג הוא כמעט כשני חללי ביצי' והוא מה שמפיל ביצה ומחצה וכן מוכח מדרך המדידה לשיעור חלה שכתב הרא"ש בהלכות חלה והטור בא"ח סי' תכ"ו ומזה השגה גדולה על מ"ש רבינו ירוחם בנתיב ה' חלק ג' שיקח ביצה ונוקבה וימלא אותה מ"ג פעמי' ולפי מ"ש קשה והרי נתמעט שיעור חלה מ"ג קליפות וראיתי שגם הל"ח הרגיש ותמה עליו ובש"ס פ"ח דעירובין דפ"ג איתא פלוגתת' דתנאי גבי ביצה דטומאת אוכלין בזה יע"ש. ובזה צ"ע לפע"ד מה שארז"ל דרביעי' של תורה הוא אצבעים על אצבעים ברום אצבעי' וחצי וחומש והם אמרו שהוא ביצה ומחצה והרי עינינו רואות דגם ביצה אחד הוא נמדד בשיעור טפי למראות עינינו:

ונחזור לענינינו דמדה גדולה אלט מאס מחזיק ל"ח רביעי' וב' חומשין שהן ט' לוגין וחצי ומעשר מלוג ולפי מ"ש שרביעי' הלוג ג' לוט וחצי קווינטי תהיה משקל אלט מאס מכוון ק"ך לוט. ואני בעניי שקלתי מדה ישנה מים צלולין ומצאתיה קכ"ו לוט ראה איך נתכוונו המשקולו' ויתרון המעט הזה אפשר מפני שג' זיידליך הוא יותר משיעור חלה כדמוכח מלשון מהרי"ו. וכן ראיתי בספר נימוס הרופאים נדפס שנת תרנ"ו למספרם כי מדה חדשה משקלה במים צלולי' ק"י לוט ומדה ישינה יתירה עליה קרוב לחומש ויהי מבדיל בין מים למים כמ"ש בס' גבורות ה' מדרגה למ"ד. אמנם לפי מ"ש הרמב"ם פ"ק דעידיות שמשקל רביעי' מים קרוב לכ"ז דרהם והוא ד' לוט וחצי ויהיה משקל הזיידיל מ"ב לוט ג' קווינטי ומשקל מדה קע"א לוט צ"ל דהיו מים ששקל כבידי' יותר משליש מלגאו וכ"ש אם נאמר דסלע הוא יותר מעט מלוט כי"א. וממוצא הדבר תשכיל דיש כמה מיני ליטראות דליטראות דידן בזמנינו ובאשכנז ל"ב לוט שלפי הנחת המ"מ הם משקל ל"ב סלעי צורי וליטרא שזכר הרמב"ם בפי' פ"ק דשביעי' הוא לפי הנחה הנ"ל מכוון כ"ד לוט (וכן עוד היום ליטרא דרופאים במשקל אפוטיקי) שהם כ"ד סלע שבכל סלע שפ"ד גרעינין ס"ה ט' אלפים רי"ו גרעינין ולרש"י פ' תרומה הליטר' הוא מנה כ"ה לוט וליטראות שזכר ריש הלכו' עירובין עולי' ח' לוט וג' קווינטי דידן מלבד ליטרין דבכתובה שנבאר לקמן בע"ה דלא נודעו כמו זקוקים שזכרו שם:

ומהר"י אבן שועיב כתב בדרוש פ' צו דשיעור חלה קרוב לה' ליטראות היה הליטרא י"ז לוט דידן ושליש וכל זה לפי המונח דסלע הוא לוט ובמשנה פ"ד דתרומה ליטרא קציעות פי' הרמב"ם משקל ידוע ובגמ' דחלק חזקי' מלך יהודה היה אוכל ליטרא בשר בסעודה ובפרק הנזקין דיתוש דטיטוס היה כגוזל משקל שני ליטראו' ונזכר עוד ליטרא בפ' הנודר מן הירק ובכמה דוכתי ואמרו סוף כתובו' במשקל לפת שמצאו בו ששי' ליטרי' בליטר' של צפורי וש"כ שגם בימיהם היה השתוות בליטראות וכן בככר כי ככר של תורה אינו רק מ"ו ליטראות כ"ח לוט או מ"ט ליטראות ז' לוט ודוק. ובכה"ג תמצא בדברי קצת פוסקי' מלת אוקיא וא"א לעמוד על משקלם כמ"ש בספר הנ"ל דרשות מהר"י א"ש שם דשותה מכוס ב' אוקיות שהוא רביעי' ונ"ל שהוא אונקיא דרש"י כמ"ש דקרי לי' ג"כ אוקיא והוא ב' לוט ובס' תניא דנ"ה ע"ב דשיעור חלה ע"ה אוקיות וההיא אוקיא לערך לוט ושביעי' ובט"ז בשם הפרישה בי"ד סי' ש"ה דב' זהו' ריינוש הם שווים ה' אוקיות כסף צרוף והוא לוט ועל שיעור כתובה קאי וכדי לבא לביאור מטבעות דרז"ל לפי ערך מטבעות שלנו נתחיל לבאר זה בביאור ערך כתובה ופדיון הבן:

כתב בהגה' ש"ע בא"ה סי' ס"ה ס"ו וז"ל על מ"ש שם בפנים דכתובת בתולה ל"ז דרהם וחצי וכתובת אלמנה החצי שהוא י"ח דרהם וג"ר מכסף צרוף שכל זה לדעת קצת פוסקי' דס"ל כתובת בתולה הוי זוזי דרבנן שמאתי' עולי' ו' סלעים ורביע ויש מי שמשער כתובת בתולה עשרה זהו' וכתובת אלמנה חמשה זהו' אבל לדעת יש פוסקי' דס"ל כתובה דאוריית' ומשערין בזוזי דאוריית' והוא שמונה פעמי' יותר וכו' והנה לכאורה היה נ"ל דס"ל למשערין כתובו' בתולה עשרה זהו' דווינר דבפראג הוא פענינג דבאשכנז הוא שני פרוטו' מכוון למ"ש מהרא"י בת"ה סי' קצ"ב הביאו רמ"א בי"ד סי' רצ"ד רע"ג דשם אמר שחצי ווינר הוא יותר מפרוטה מ"מ המשערין תפסו בבירור כך וא"כ יעלה מעי כסף שהוא ל"ב פרוטו' א' פץ וא"כ דינר צורי ו' פץ ומאתים דבתולה כ"ה דינר צורי ק"ן פץ שהם יוד זהו' ריינש וא"כ יעלו ה' סלעי' דפדיון כ"ף דינר צורי ק"ך פץ ח' זהובי' ריינוש לכל סלע כ"ד פץ וכ"כ בספר חלקת מחוקק בא"ה סי' ס"ו. ומפני שהיה קשה בעיני ע"פ המשקל שזכרנו דהסלע הוא לוט כסף דידן איך אפשר לומר שיהיה הלוט בעד כ"ד פץ אמרתי בלבבי כלך לדרך זו דזהובי' דשיערו בהו הם זהובי' פולניש וס"ל כמ"ש בת"ה ס"י שפרוטה אינו מגיע לחצי מחצה ווינר דס"ל שפרוטה רביע ווינר מכוון וא"כ יעלו דמי פדיון ד' זהובי' ריינוש לכל סלע י"ב פץ:

אכן עיינתי באגודה עצמו פ' אעפ"י סי' ע"ה הביאו בתשובת מהרי"ל סי' פ' והם אלו יש משערין וז"ל מנה פי' ר"ת דהוי זקוק כסף ומאתים היינו שני זקוקי' נמצא כשנותני' לבתולה יוד זהו' ואלמנה חמשה זהו' ה"ז לא פחתו עכ"ל ש"מ דאלו משערין בשיטת ר"ת שיערו והרי ר"ת ס"ל דכתובה דאוריית' ומשערין כתובה דבתולה ואלמנה בדינרי צורי כמבואר בתו' פ"ק כתובו' ד"י ע"א והרא"ש וכל הפוסקי' בשם ר"ת ואף דשיטפי' דלישני' דהגה' ש"ע בא"ה שם לא משמע כן מ"מ האמת יעשה דרכו וכן הרגיש בזה בעל חלקת מחוקק וא"כ יהיה ה' סלעים דמי פדיון רק א' זהב ויהיה דמי סלע לוט כסף ו' לבוני' ואלו הם דברים שאין להם שיעור אמיתי וטרם נבא לביאור זה לע"ד נביא גם מה שנמצא לרמ"א ולשאר פוסקי' בדמי פדיון הבן ובשיעור פרוטה במטבעו' שלנו כתב רמ"א בהג"ה י"ד ר"ס ש"ה וז"ל וי"א שה' סלעי' הם בערך ב' זהובי' רייניש שהם ב' זהובי' פולניש עכ"ל וז"ל סמ"ע ר"ס פ"ח ומור"ם כתב שם גבי פדיון הבן שה' סלעים עולים ב' זהובי' פולניש וכל סלע הוא ד' דינרין נמצא ה' סלעים עולים כף דינרי' וב' זהובי' הם כף דרייאר פולניש וב' מעין שהוא שליש דינר עולה גדול פולניש שהם ח' פעניק ליטווינש והם ג"כ ח' ווינר פעניק עולים על גדול פולניש ומעה א' הוא חצי גדול פולניש שהם ד' פעניק שהם יחד ל"ב פרוטו' שכל אחד הוא חצי שעורה של כסף נקי נמצא דשיעור פרוטה יהיה שמיני' מפעניק ווינר ליטוויש עכ"ל וראיתי בהגה' מגהגי' סי' ל"ד בשם מהרז"ך דפרוטה אחד מכ"ד בווינר ולע"ד הוא ט"ס וצ"ל בדינר והוא דינר מדינה וחפשתי בספר אגודה שחברו רז"ך ולא מצאתי:

ולכאורה נראה מדלא נקט הסמ"ע לשון מור"ם שכתב שני זהובי' ריינוש דס"ל דמ"ש שם שהם ב' זהו' פולניש לא ר"ל שבימיו היו גם זהובי' פולניש גדולי' כשני שלישי ר"ט כזהובי' ריינש דידן רק בהיפך שהיו אז גם זהובי' ריינש קטני' והם רק שליש מר"ט כזהובי' פולניש דידן וא"כ יפורש דרייאר שכתב מטבע שהוא גראשין באשכנז ובפראג קורין לאותו פיהם והוא ג' צלמי ויקראו הצלמי' גדולי' ויהיה פעניק וליטוויש מטבע קטנה פחותה והיא רק כחצי פענינג באשכנז או ווינר בפראג שהצלמי' מחזיק ד' מהם ובשיטה זו הלך ג"כ בס' נחלת שבעה והכי מוכחים ג"כ דברי הש"כ בי"ד סי' רמ"ט. וכך נראה מ"ש בספר ח"מ בא"ה סי' ס"ו וז"ל לפי החשבון שכתב בי"ד סי' ש"ה דה' סלעים של פדיון הבן עולי' לשני זהובי' פולניש נמצא הדינר הוא המטבע שנקרא דרייאר וה' סלעי' הוא כף דינר שהם כף דרייאר שהם ב' זהובי' נמצא כ"ה דינר הוא שני זהו' וחצי שהם א' שוק ליטוויש ע"ש דזה כתובת בתולה לדרך זו. ואח"כ כתב ויש מי שמשער כתובת בתולה עשרה זהו' וכו' וא"כ פדיון הבן שהוא ה' סלעים שהם כף דינר יהיה ח' זהובי' ודינר יהיה לפי זה י"ב גדולי' פולניש עכ"ל משמע ג"כ דגם מ"ש רמ"א בהגה' ב' זהובי' דפולין מיירי וגדולים פולניש הם כצלמי' דידן וג' מהם נקראים דרייאר וכ"כ בגליון מרדכי דזהב פולניש ל' גדולי' פולניש נביאהו בסמוך ואח"כ כתב ודקדק דמשערים הללו הם ר"ת וסייעתי' דס"ל כתובה ודינרי' דידה דאורייתא ושא"כ יבא דמי פדיון רק א' זהב ומשמע מיני' דס"ל דגם משערין הללו בזהובי פולניש דברו ור"ל שדמי פדיון יבא לזהב פולניש וחי נפשו שמעולם לא שמעתי דבר זר ונמנע כזה שנאמר ה' לוט כסף צרוף יהיה שוה ל' צלמי' יהיה דמי לוט כסף בעד פץ וחצי ולפי שיטתו דחלקת מחוקק היה לו לומר דר"ת ומשערין בזהובי' ריינש דברו ויהיה מכוון למ"ש רמ"א בהג"ה י"ד סי' ש"ה שהוא ב' זהובי' פולניש:

אמנם לע"ד כל המפרשים דברי הגה' רמ"א שמ"ש ב' זהו' ריינוש שהם קטני' כמו ב' זהו' פולניש ור"ל יחד שני שלישי ר"ט אינם אלא טועים כי ההג"ה הנזכר יצאה מבטן פסקי מהרא"י סי' מ"ח שכ"כ בשם מהרי"ל ושניהם היו רבני אשכנז ועיני ראו ולא זר דברי מהרי"ל וז"ל פדיון הבן הם ב' זהו' ריינש כי נ"ל דסלע הוא ד' גדולי' ממטבע ורנקבורט שקורין אלטי טורניש ועולים עשרים מהם לשני זהובי' רייניש ואלטי טורניש הם ידועים וניכרים לי ע"י סידורי גיטין והם מוטבעים א' לג' לבוני' אף שלפי משקלו שוה ב' פץ ויותר ואם נמשכין נפשין אדברי רמ"א צ"ל שבימיו היו גם זהו' פולניש שני שלישי ר"ט כל אחד למעט הדוחק הגדול הלז. ולולי דמסתפינא אמינא דגם זהו' דנקט בסמ"ע בזהובי' גדולי' רייניש מיירי ודרייאר הוא ג' לבוני' וגדול הוא לבן דידן באשכנז ויבא א"כ פעניק ווינר כפעניק דידן דד' מהם צלמי' כי לחשבון א' זהוב פולניש יהיה פרוטה דרז"ל חלק מי"ו מווינר דפראג או פעניק דאשכנז מ"מ ממ"ש ח"מ הנ"ל ובגליון מרדכי שהם אחרוני' וכתבו סתם זהובי' פולניש לא משמע כן ובספר שפתי כהן בי"ד ר"ס ש"ה הביא מ"ש מהרו"ך בהגה' דרישה ה' סלעים אינו פחות מר"ט וב' שלישי' ר"ט כפי שהיו בזמניהם הר"ט ל"ו גדולים וכתב עליו בש"כ והיינו עכשיו ה' זהו פולניש ואם גדולים דידי' ג"כ צלמי' אתי שפיר דר"ט וב' שלישי' הוא ס' צלמי ב' זהובי פולניש וע"כ לעולם נשאר שיעור ר"ט וב' שלישי' לפדיון רק דמנא לי' הא דהיה הר"ט אז רק ל"ו צלמי והוא דבר תמוה' ופלא ומה גם אחר שהיה אז הזהב ג"כ למ"ד צלמי' שהרי ע"ז כיון מ"ש ר"ט וב"ש לכוון ס' צלמי' וכמ"ש. האמנם גם בזה אפשר לפרש דפי' גדולי' לביני' וכוונת הדרישה היה לכווין לשני זהובי' גדולי' דריינוש ומ"מ צ"ע מנא לי' הדוחק הלז ועוד דאנחת לן חדא שיעלה משקל לוט כסף בזמנים לל' צלמי' משא"כ דעות האחרו' ואקשית לן דמשקל ר"ט ב' לוט יהיה בזמניהם ל"ו צלמי וב' לוט כסף יהיה שוה כ"ד צלמי' לוט לג' פץ ואפשר שלקח זה מדברי אגודה בשם ר"ת וס"ל דמיירי בזהו' ריינש ודוק:

ולולי דברי מהרו"ך בסמ"ע הייתי אומר דמ"ש בהגה' דרישה שהיה הר"ט ל"ו גדולי' ר"ל גדול הוא מטבע שהיה יוד פשיטי' שכן ראינו נדפס ומטבע על זהב ריינוש בל' אשכנז כ"ד מאריא"ן גראש ועל ח"ז י"ב ועל ר"ז ו' והיה אז הזהב הן בפולין הן באשכנז ל' גראש כאלה כמו שלע"ע הוא למד לביני' רק שלשווים בכסף הותכו והוקטנו החדשים ולא היה הר"ט גדול מזהובי' ההם רק חומש והיה הזהב ע"ה צלמי' ומ"מ כל זה דבר בדוי אין מה לסמוך עליו אף כי לפי מה שהעתיק בנ"ש דברי הדרישה דמ"ח ע"ב מבואר היטב דהיו זהו' ריינוש כמו פולניש וצל"ע בדרישה עצמו ומ"מ מצאתי סיוע שיש בו ממש לפי' גדולים שכתבתי בתשובת מהר"ם מינץ שכתב דזקוקים אינם משקל זקוק שהוא חצי ליטרא הנקרא מרק רק פי' זקוק מנין מעו' והם מ"ח גדולים והוא ב' זהו' רייניש וכו' וכה"ג כתב בספר נ"ש דמ"ח ע"א דזהב דבמדינת ורנקין ובאמבורג הם ב' זהו' וחצי פולניש והוא ג"כ ל' לביני' גדולי' של י"פ וכמ"ש ורמ"ט ע"א הביא דברי מהר"ם הנ"ל וכתב דקשה לו איך אפשר דמ"ח גדולי' פולניש יהיו ב' זהובי' רייניש ולפי מ"ש א"ש:

מצינו למידין לדעת האגודה בשם ר"ת דס"ל כתובה דאוריית' הוא ב' זקוקי' יוד זהו' להבנת הח"מ ר"ל זהובי' פולינש וא"כ ה' סלעים דפדיון א' זהב פולניש יבא לסלע א' לוט ג' לבוני' ואם ר"ל יוד זהובי' רייניש יהיה הפדיון ב' זהו' פולניש יבא לסלע א' לוט ג' פץ. ואם כדעת מהרי"ל לפי מה שפירשנו דדמי פדיון ב"ז ריינוש יבא לסלע א' לוט ו' פץ ועם כל זה אני קוהה בדבר איך אפשר שיתיקר הכסף בשני מאות שנה כולי האי והרי לפנינו ר"ט ישיני' קרובי' לב' מאות שנה והם ב' לוט ומעולם לא שמענו כזאת וכאלה שהיה הר"ט בשווי מועט כזה דמה יתיקרו ע"י שהוטבעו הרי הם בלתי מזוקקי' לגמרי כנודע כמ"ש בל"ח פ' יש בכור סי' כ"ב שבכל ר"ט לוט וחצי ושליש מקווינט וחצי תשיעי' ע"ש ודוק מכ"ש לדעת אגודה בשם ר"ת דאף אם ר"ל זהובי' ריינוש יבא א' לוט כסף לג' פץ דאף דיש מאז המשך זמן רב מ"מ א"א לומר כלל שהיה ה' ר"ט אז רק ו' פץ וכה"ג תמהו התו' פי"א דכתובו' דנ"ט ע"א ובב"מ פ"ד דמ"ד ע"ב ובפ' ח' דבכורות ד"נ ע"א בשם ר"ת דא"א שישתנה כ"כ שער הכסף והזהב וכתבו בכתובת וכ"מ דאין זקוק זהב שוה, רק י"ב זקוקי כסף ובבכורו' כתבו יוד ומ"מ מסיק ג"כ י"ב ולפי דבריהם נשאר ערך כסף וזהב כבראשונה יע"ש וא"כ כה"ג ג"כ צ"ע על דברי אגודה ור"ת הנ"ל. ועוד דאם כדבריו יבא א' לוט זהב לל"ו פץ והרי כל לוט הוא משקל ד' דוקוט ושליש ושוה לוט זהב בזמנינו יוד זהו' לפחות ולולי שקשה להגיה הספרים הייתי אומר אף שנדפס באגודה כפי' רבינו תם צ"ל ר"ח כי נדפס תחת חית תי"ו ור"ח ס"ל כתובה דרבנן ופי' זהו' הם פולניש ויבא ללוט י"ב פץ וכמ"ש לעיל וכ"כ הטור בשם ר"ח. א"נ י"ל דגם ר"ת לא החליט לומר כתובה דאוריית' רק מפני שראה כתוב בכתובה מדאוריית' כמ"ש התו' כגון באשכנז וצרפת מש"כ ר"ת באגודה מיירי בדלא כתוב כך דס"ל כתובה דרבנן וכ"כ הב"ח דלר"ת דוקא בדכתוב מדאוריית':

והנכון לע"ד דאין פי' זהוב' דבאגודה מה שאנו קורין גילדין וזהובי' בפולין או באשכנז כי אין זה השם ראוי להם רק ר"ל מה שאנו קורין דגוטי ונקראים בפי' האגודה זהובי' כשמן שהם של זהב ונראה דגם מ"ש רש"י שהשקל משקלו ד' זהובי' והוא חצי אונקיא ר"ל זהובי' אדומי' שבאמת משקלם בקרוב א' לוט גם התו' פ' יש בכור דמ"ט ע"ב הבינו שרש"י כיון לדינרי זהב רק דהיו סבורים שר"ל דינרי זהב דבש"ס והרמב"ן סבר היה שר"ל ד' דינרי כסף והשיג עליו ולעד"ן כמ"ש ואין לנו שום ראיה לפרש מלת זהובי' כי לא מצאנוהו רק פ' כיסוי הדם גבי שכר ברכה עשרה זהו' ולא פורש אכן ממ"ש רש"י פ' תרומה על ככר זהב והככר וכו' והמנה הוא ליטרא ששוקלין בה כסף למשקל קלוניא והם ק' זהו' כ"ה סלעים והסלע ד' דינרין משמע דפי' זהובי' דינרי כסף. משא"כ דברי מהרי"ל ומהרא"י והגה' ש"ע שהם אחרונים א"א לפרש כך לכן צריכין נגר להולמם וראיתי בל"ח פ"ז דבכורות סי' כ"ב שאזיל לטעמי' דכל סלע א' לוט כסף צרוף ולכן כתב דבעינן לפדיון ג' ר"ט והביא דברי מהרי"ל דסגי בשני זהו' ריינש ושרמ"א כתב שהם ב' זהובי' פולניש שלא גילה דעתו בביאור דבריהם רק ממ"ש ותמה עליהם שאינם עולים לשני ר"ט משמע לי דס"ל שהם ב' זהובי' ריינוש וכן מסיק שם דאף לדברי מהרי"ל צריך לחשוב הזהובי' בכסף נקי ויהיו קרובי' לשני ר"ט נראה דהיו אז הזהו' טובי' וג"כ בכסף טוב וכמ"ש בסמוך בשם מהר"ם מינץ. רק מ"ש שם ולא הסתפק במה שתירץ הסמ"ע איך תתקדש אשה בשמיני' פרוטה מפני שהיה הכל בזול רק תירץ הוא מפני דפרוטה דדהו היו של כסף נקי. וזולת מה שצ"ע בזה מ"ש רז"ל פריטי דכספא לא עבדי אינשא וע' מ"ש התו' על זה פ' בתרא דכתובו' דק"י ופ' גט פשוט דקמ"ה וריב"ש קנ"ג לא נהירא מה שתירץ דמ"מ אחר דפרוטה קידושי אשה הוא שמיני' מוויינר ליטוויש ה"ה מעט מזעיר ואם היה מכסף נקי היה נגד זה מופלג בקטנותו מאד מאד שהרי לא היה משקלו רק כחצי גרעין שעורה וע"ע מ"ש הריב"ש סי' קנ"ג בזה ונראה דאישתמיטתי' מינייהו:

ודעת הסמ"ע ברור מילולו בתירוצו בהפלגת הזול וראיה ממשנה דמסכ' פאה מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם ה"ז לא יטול ולפי מ"ש שם התי"ט דזוזים הללו הם דינרי מדינה אינו לפי חשבון ח' פרוטה בווינר שכתב הסמ"ע רק ט' פץ ו' פשיטי' ויהיה בזה כדי להסתפק ולעשות פרי כדי צרכו ומאתים זוז הם ב' זהובי' וחצי יהיו בעצמם כדי סיפוק כל השנה וכ"ש אם נפרש דברי סמ"ע דמיירי בזהובים שהם רק חצי זהב ריינש כמבואר במשנה ופי' הרע"ב שם ואף את"ל דהם זוזי צורי ומ"ש רז"ל כל כסף דדבריהם וכו' פ"ד דב"ק דל"ו נפרש כמ"ש התו' דווקא בסלעי' מ"מ איך יספיקו ה' זהובי' ריינוש לכל השנה או כ' זהובי' יעשו פרי כדי סיפוקו אלא ע"כ תאמר שהיה זול גדול ועוד ראיה ממ"ש בפ"ג דיומא דהלל היה משתכר בכל יום בטרפעיק ומחציו היה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו ובחצי טרפעיק מ"ח פרוטו' שהם ו' ווינר ועוד ראיה ממ"ש פ"ה דכתובו' משנה ח' דנותן לאשתו כלים של חמשים זוז משנה לשנה ומפרש בש"ס דזוזי מדינה קאמר והם ט' פץ ו"פ כמ"ש ושם נותן לה מעה כסף לצורך דברי' קטני' והוא רק א' צלמי' וממ"ש בגמ' פ' מי שמת דקמ"ו ע"א דשיעור סתם סעודת אדם דינר והוא ג' לביני' אם ר"ל דינר צורי אין ראיה כולי האי אכן ממה שכתב רש"י שם כמ"ש עד זוזא אתי בכפי נראה דדינר מדינה קאמר והוא ג' ווינר ומ"ש במס' כריתות פ"ב דף יוד מכאן אתה למד לעשירית האיפה בפרוטה אין ראיה דר"ל אפילו אם יהיה זול גדול כזה ולכך ג"כ אין ראיה מאיל בן שתי שנים בכ' שקלים וכבש בן שנה בשקל ע"ע גמ' ותו' מנחות פי"ג דמנחות דק"ז ע"ב וכה"ג פ"ק דחגיגה הראיה שתי כסף וחגיגה מעה כסף דשיערו רז"ל הדברים אם לזול אם ליוקר מ"מ ממ"ש בפ' הזהב דנ"ה ע"א פרה זו בה' סלעים וכו' טלית זה בה' סלעים וכה"ג בדוכתי טובא אף כי דברו דרך משל מ"מ נוכל להתבונן שהיה זול גדול בימיהם ומה שצל"ע אחר ההנחה של הרמב"ם דשיעור חלה שהם ז' לוגין וחומש הם פ"ו סלעי' וב' שלישי' ולו הונח דמשקל הסלע לוט וחומש קווינט כדעת מהר"מ מ"ץ ויהיה בשיעור חלה צ' לוט קווינטי וחלק ט"ו מקווינטי ויבא לכל לוג י"ב לוט וחצי ומשהו ויבא לחצי קב כ"ה לוט וכן ביארנו הירושלמי לעיל ולקב ליטר' וחצי וב' לוט מליטראות דידן ולסאה ט' ליטראות י"ב לוט וד' סאין ל"ז ליטראות וחצי ומבואר בגמ' דבפרק כיצד משתתפין על משנה דככר בפונדיון ד' סאין בסלע יע"ש דככר בפונדיון הוא חצי קב ול"ז ליטראות וחצי הנ"ל הם בסלע שהוא ו' פץ ואין זה זול כולי האי דגם בזמנינו נמכר כור קמח שהוא יותר מק"י ליטראות בעד ח"י פץ ופחות. וממשנה הנ"ל צל"ע עוד אחר דצריך אדם אחד לכל יום לככר בפונדיון מזון שתי סעודות איך יספיק לו שנה שלימה מאתים זוז מדינה לשנה שהם רק שי"ן פונדיון וכ"ש אם בעל אשה ובנים הוא מלבד כסות ושאר צרכי' שהרי ארז"ל דצריך לאשתו כלים של חמשים זוז ואף אם תאמר שבעצמו יבא ביער ויחטוב עצים ויאפה ולא יסמך על הפלטר שאז לא יצרך לכל יום רק לחצי פונדיון כמ"ש בש"ס פ"ח דעירובין דף פ"ח ע"ב ויעשה שבתו חול מ"מ לא יספיק:

ומעתה נחזור לענינינו לשיעור כתובה כתב בהגה' מרדכי סוף כתובו' ז"ל משקל שקל כסף צרוף שפ"ד שעורי' בינוני' והשקל הוא ד' דינרין והדינר ו' מעות והמעה י"ו שעורים ושקלנו דוקט חדש ממטבע ויניציאה והיה מ"ח שעורים דהיינו ג' מעין א"כ כתובת בתולה ארבע מאות דוקט כסף ושל אלמנה מאתים דוקט עכ"ל וכתב עליו מהר"ם בהגה' שלפי זה יהיה כתובת בתולה ק"ס זהו' פולניש שכל זהב הוא ל' גדולי' פולניש והיינו ארבע מאות דוקט בכיון שהרי הדוקט י"ב גראשין פולניש ולפי זה יגיע לה' סלעים של פדיון הבן ארבעים דוקט שהם י"ו זהובי' פולניש וזה א"א בשום פני' וגם לא קבלנו כו' עכ"ל:

נראה דהשגיח מהר"ם במ"ש דא"א כלל לומר דהמשערין כתובת בתולה עשרה זהו' ס"ל דכתובה דרבנן שהרי נקטו ר"ת דס"ל כתובה דאוריית' דאם היה אפשר לומר כן הית' כתובת בתולה דאוריית' פ' זהו' וה' שקלים ח' זהו' ואם הם ריינוש הם י"ו זהו' פולנש אלא ע"כ כמ"ש והנה גדולי' שכתב הם צלמי' והם ג"כ גראשין שכתב ונפלאתי פלא והפלא כי העריך לפנינו הסמ"ע ר"ס פ"ח חשבון אמיתי וברור שמעה אחד אינה רק חצי גדול פולנש שהוא או צלמי' שלנו אם הגדול הוא לבן או ב' פשיטי' שלנו שהם ד' פעניק ליטוויש ומדברי הר"ם נראה דפי' גדולים הוא צלמי' וא"כ הדוקט שהוא ג' מעין רק ו' ווינר שלנו שהם צלמי' וחצי ואיך יכתוב שהוא י"ב גראשין ור"ל צלמי' ואחשבה שמ"ש שהרי הדוקט י"ב גראשין לא ר"ל בידיעה נאמנ' רק שמכח חשבונו ידע זה ונזדקר טעות בחשבונו כי ידע שבגדול הוא גראשין פולניש יש ח' ווינר פעניק ליטוויש וא"כ בי"ב כאלה הם צ"ו ווינר פעניק ואגב חורפי' סבר היה כי זה שיעור דוקט ג' מעה שבהם מ"ח שעורי' שהם צ"ו פרוטו' אבל באמת כל ווינר פעניק הוא ח' פרוטות וא"כ בג' מעין רק י"ב ווינר פעניק דפולין שהם צלמי' וחצי או ו' ווינר דפיהם ופעניק דאשכנז וכמ"ש ובכה"ג ממש טעה בעל שלשלת הקבלה במ"ש דדרכמון הוא שני פץ וזה א"א בשום פנים שהרי הוא בעצמו כתב שם דסלע הוא לוט וסלע הוא כ"ד דרכמון וא"כ יהיה לוט כסף מ"ח פץ והטעות הוא בכה"ג דסבור היה אחר דדרכמון ל"ב פרוטה הרי הוא ל"ב ווינר או פעניק דידן והוא שני פץ ובאמת הוא השמינית מווינר והדרכמון א' צלמי' ונשאר עלינו לבאר מ"ש אגודה בשם ר"ת מנה פי' ר"ת דהוי זקוק כסף וכו' מה פירוש זקוק וכבר העתקנו לעיל דברי מהר"ם מינץ דזקוקי' שכותבין בכתובה אין ר"ל מרק דידן רק מנין מעו' והוא מ"ח גדולי' ב' זהו' ריינוש גם העתקנו דברי התו' שכתבו דבזמנינו אין זקוק של זהב וכו' ומהרי"ו סי' י"ד כתב ליטרין דכתובה הם זקוקי' והזקוק הוא ששה זהובי' ובדרישה כתב דזקוקי' דגליל פוזנא הם כל אחד מ"ח גראשין פולניש ובפולין קטן כ"א ב' זהו' פולניש ובליטא כ"א ב"ז וחצי פולניש ולכן מאתי' דפוזנא ש"ך זהובי' ודפולין קטן ד"מ זהובי' ודליטא ה"מ זהובי' ובט"ז מצאתי דזקוק דמדינת קיסר של י"ו לוט הם מדוקדקי' במשקל שעורי' ששיערו בו סלע כי לוט דפולין הם קלים וזקוק של י"ו לוט שם אינו רק י"א לוט וקווינט בקיסריות. נמצא קרי למרק דידן בפשיטות זקוק וכן משמעות מרדכי סוף כתובות שכתב דליטר' משקלו שני זקוקי' נקוט מכל זה דאין להביא ראיה או להקשות מדברי הפוסקי' בזה על הא דק"ל משקל סלע הוא לוט שהם ה' לוט לפדיון ונו"ן לכתובת בתולה דאוריית'. וגם בלאו הכי אין ענין לדבריהם מ"ש בכתובה דאוריית' או דרבנן כי המה דברו לפי הכתוב בכתובה דידן מספר ליטרין או זקוקין והוא לפי תיקון המדינות יתירות על הראוי ולא אוכל להתעלם ולהודיעך מה שנתתי אל לבי אמרתי לעורר עוד קושיא עצומה וגדולה היא אלי דאיך אפשר הנחה הנ"ל דהסלע הוא לוט הלא ארז"ל בפרק בן סורר ומורר דף ע' דאינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין האטלקי בשלמ' שיעור' זוטא דיין האטלקי י"ל שהוא חזק אף כי אינו מזוג כראוי דאפשר דחזק הוא מאד כבגמ' פ' הדר מ"מ קשה תרטימר בשר דמפרש שם שהוא חצי מנה איך נעשה בן סורר ומורה זולל בי"ב וחצי לוט דידן בשר שסתם אדם אוכל בזמנינו כפל זה וכבר הבאנו מאגדה דחלק דחזקי' היה אוכל ליטרא בשר בירק מיהו לא נודע לנו שיעורא מ"מ קושיא ואף אם הסלע לוט ושליש מ"מ אינו מגיע לי"ז לוט:

וע"ק לי הא דאיתא רפ"ה דיומא דר"י בן קמחית היה חופן ד' קבין במלא חפניו ואיך אפשר הלא לא היה רק שלשה מנין קטורו' היתירי' על שס"ה כבבריית' פ"ק דכריתות והם ע"ה סלעים ואף אם תאמר דה' סלעים הם ה' לוט ושליש אין כאן רק פ' לוט ואיך ימלא מזה ד' קבין והם ס"ד רביעי' ויגיע לכל רביעי' לוט וקווינט או סלע ושתות ומשהו ואיך יקול כולי האי והלא רביעי' משקלו בקמח ג' לוט לרמב"ם אמנם לרש"י שם משמע דגר' הגמ' היה ג' קבין ונראין דבריו שהרי הכף לא היה מחזיק רק ג' קבין כבפ"ה דתמיד ולא משמע שהיה כף אחר כמו מחתה אחרת ומ"מ קושיא ובתו' פ"ק דשבועות דף יוד ע"ב דבסתם לא היה נכנס בחפני הכהן רק חצי מנה ולא ידעתי מנא להו ובמס' נזיר פרק כה"ג דף נו"ן ע"ב אר"י דשיעור מלא תרווד השנוי הוא מלא חפנים וכ"פ המפרשים בכל מקום אבל אין להקשות מדמי פדיון זרע חומר שעורי' לשנה סלע ופונדיון שהוא לוט כסף ושליש מרביעי' קווינטי כמבואר בקרא ודרז"ל וכתבו הרמב"ם בפ"ד מהל' עירוכין ותרצה לדקדק מזה דסלעי תורה הם כבידי' מאד די"ל ההוא גזירות הכתוב הוא אף דודאי שוה כהנה וכהנה ותדע שהרי הוא קרקע רע"ד אמה על רע"ד אמה ובאשר הוא בית זרע חומר ומוציא ממנו לשנה יותר ממאה פעמי' כהנה כענין שאמרו בפ' ח' דפסחי' כלום אדם זורע סאה אלא להכניס ממנה כמה כורים ובספר חוב' הלבבות שער הבחינה פ"ה ז"ל ומן התמה בסבות המזונות מן הזרעים כי גרגיר א' מוציא אלף ויותר וכבר נאמר כי ימצא לגרגיר אחד של חטה שלש מאות שבלי' ובכל שיבולת יותר מעשרים גרגרים ובשער הבטחון פ"ג כתב שלשי' גרגיר וסיים שם ויהיה הגרגיר האחד סיבה לעשרת אלפים או קרוב להם אף דקשה מזה על גמ' דסוף מס' כתובו' דאמר שם בישיבתה של צוען בית סאה עושה ע' כורין שהוא ב' אלפי ומאה סאה ושם דצוען מעולה מכל ארצות ולחשבון הנ"ל הוא ערך ו' אלפים וצ"ל שמה שנאמר בא"י נאמר והרי חומר הוא הכור גדול יותר מכפלים בכור מלטר שלנו ומשקלו רע"א ליטראות שלנו ורביעי' לפי מ"ש לעיל דמשקל סאה ט' ליטראות י"ב לוט אף דלדעת הרמב"ם חטי' כבידי' חלק שביעי' טפי מקמח וידוע דסאה חטי' עושה סאה קמח או קרוב לו זולת מה שארז"ל דסאה שביהודה עושה חמש סאין וכו' וכבר ביררנו שהקמח בזמניהם לא היה בזול כולי האי אלא ע"כ גזירות הכתוב הוא ואין ראיה מכובד המשקולו' אף בעת מתן תורה:

ואין להביא ראיה עוד על כובד המשקולו' דשיער בהם הרמב"ם ולומר דעכ"פ גרעיני שעורי' דשיער ביה היו שמיני' וגדולי' כפלים ויותר משעורי' משקלו האחרוני' למשקל לוט מהא דתנן פ"ו ממס' פאה העומר שיש בו סאתים ושכחה אינה שכחה והוא מפני שאינו יכול להגביה כלו כאחר כדרז"ל מלא תשוב לקחתה אע"פ שלפי חשבון הרמב"ם בשיעור חלה אינה רק י"ח ליטראות כ"ד לוט דודאי אם יש בעומר סאתי' מתבואה יש בו כהנה וכהנה כפלי כפלי' בתבן וקש וכה"ג והתי"ט שם כתב על משנה זו חשבון משקל סאתים ע"פ הירושלמי הנ"ל לפי מה דסבר היה דכל אותן זוזי' הם דינרי צורי אבל לא כתב מיצוי החשבון כמה שוקלים סאתים והוא לשיטתו שכתב במ"מ שזכרנו למעלה ע"ה ליטראות דידן וסיים עוד ומפני שהנפח מרובה לא יוכל להגבי' וכו' ואינו נ"ל לפרש מפני כובדו דהא רבותינו שקלו האבנים וכו' משקל כל אחד ארבעים סאה וע' מ"ה פ"ו דב"מ עכ"ל והנה לפי חשבונו עכ"פ משא כבידה הוא כמ"ש ומה שהקשה מצד המשקל אפשר לאדם לשאת משקל ארבעי' סאה מאבני' שהקימו אבותינו בירדן ל"ק דדורות ההם היו כגובה ענקי' וחזקי' וכדאמר רבה ב"ב חנה בפ' הספינה על דור המדבר ותדע שלפי חשבונו משקל ארבעים סאה הם ט"ו מאות ליטראות דידן ועוד שאמרו שם דכל טונא דמידלי אינש תילת' הוי וא"כ היו יכולי' לשאת על כתפם מ"ה מאות ליטראות ואף לפי חשבונינו דיגיע רק הרביעי' מסך זה א"א בדרך הטבע שהרי אמרו במשנה פ"ו דב"מ דתוספות משא להתחייב הוא סאה לגמל ג' קבין לחמור ואמר שם בגמ' דהוי א' משלשים למשא הראוי לו ש"מ דאפי' משא גמל לא הוי רק למ"ד סאה ומשא חמור ט"ו סאה ושם נאמר קב לכתף ע"ש דף פ' ע"ב ופ' רש"י שמשא אדם בינוני ה' סאה ולא תקשי דלפי חשבונינו לא יהא משקל ה' סאות רק מ"ו ליטראות וכ"ח לוט די"ל שאני שם דמיירי בשיעור משא שיוליכו בדרך רב כמו אינך שם נקוט מיהא דא"א להיות שישא אדם בדרך טבע משקל מ' סאה כדעת הרב הן אמת שא"א לומר סאתים הוי משקל שא"א להגביה ותדע דבריש מפנין מוכח דחד גברא מפנה קופה בת שלש סאה תבואה כמ"ש התו' שם וכ"כ בש"ע סי' של"ג הגה' ובזה היה יכול לתרץ דהוי מהני ניפחה אבל מגמ' דסוטה ל"ק מידי ואם קשה לא תירץ כלום ומה גם לומר דניפחה דסאתים קשה לשאת מארבעים סאה דעד כאן לא פליגו אביי ורבא שם בב"מ ד"פ ע"א אם ניפחה הוי תוספו' או תיקלא הוי תוספו' משא"כ כולי האי א"א ומ"מ אין ראיה משם דשם בתבואה גופי' מיירי משא"כ בעומרי' י"ל דניפחה מעכב אבל אין צריך לזה רק כובדה רב וכמ"ש ואליעזר בן אהרן שנשא קטורת הסמים שהיה תחילת עשייתו שס"ה מנה מלבד שמן המשחה ושמן המאור וחביתין כבירושלמי הביאו רש"י פ"י דשבת דף צ"ב ע"א וכל מנה כ"ה סלעי' וכל סלע לפי מ"ש א' לוט והרי הם רפ"ה ליטראות וה' לוט כבר כתבנו שאין ראיה מדורות ההם לקומתן וחזקם אף כי קווי ה' יחליפו כח:

והנה מקרוב הגיעני ספר אחד וראיתי שהאריך בענין שיעור כתובת אשה ואחר בקשת המחילה מכבוד תורתו אומר כי לא חש לקמחי' וכל דבריו אינם אלא תמה וטוב בעיני לבאר מספר טוב השגת עליו. הא' העתיק דמ"א ע"ג דברי רמ"א בא"ה סי' ע"ו דכתובת בתולה פ' זהו' והא בורכא והאמת כאשר בררנו דאין דעת יש משערין שם לומר דכתובה דרבנן ולא נמצא מאן דס"ל שיעור פ' זהובי'. ב'. שם בע"ד החליט דגם בסלעים דאורייתא יש ז' חלקי חלקי נחושת וברור בדברי כל הפוסקי' ובראשם הרמב"ם דלא כן הוא רק הם כסף מזוקק והוא עצמו כ"כ דמ"ב ע"ד וחוזר בו כל זמן שעוסק באותו ענין. ג. עוד שם ז"ל ואל תתמה שיחשב הכסף כ"כ בזול שהרי בימי מהרי"ו היה גם הזקוק כסף בעד ו' זהובי' לא הבנתי מה מקום לתמוה שם שחושב כל לוט לחצי ר"ט. ד' עוד שם דמ"ש בהגה' רמ"א דשיעור פדיון ב' זהובי' ר"ל פולניש וגם זהובי' ריינש היו אז קטנים כך והרי תוך כדי דיבור כתב דה' סלעים ה' לוט חצי ר"ט וא"כ איך יהיו ה' סלעים ב' זהובי' פולניש והוא סותר עצמו. ה'. דמ"ב ע"ב הביא דעת מהש"ך בשם מ"מ דדמי פדיון הוא ג' ר"ט וכתב עליו לא ידעתי החשבון וכו' וזה תמה דהמ"מ כתב שם טוב טעם ודעת כמדומני שלא ראה דברי המ"מ גופייהו. ו' שם הקשה על רש"ל דכתב דה' סלעים ה' הם לוט וקווינטי והלא הוא עצמו והרע"ב כתבו שהם משקל אלף ותתק"ך גרעיני שעורה והוא שקל נמצא שבה' לוט וקווינט לא יעלו רק אלף תת"ץ וא"א לי לעמוד על סגנון קושיא זו והלא גם רש"ל שקלם ומצא אלף תתק"ך בה' לוט וקווינטי דלא מנבואה כתב כך ואם מצא בנ"ש למ"ד ג"ש פחותים אין זה תמה כי בקל יפול שינוי דבר מועט כזה בשינוי משקולות ומה גם בשינוי ג"ש לחים או יבשים גדולים או קטנים ומה גם אחר ששקל בנ"ש ע"י רביעי' גאלד גילדן ואפשר שהיו שעורה דמחבר כבדים לערך שליש גרעין לכל ג"ג וכה"ג. ז'. שכתב בשם רש"ל ורע"ב שמשקל ה' סלעים אלף ותתק"ך ג"ש והם דברי הרמב"ם ע"פ הנחה דפרוטה חצי ג"ש לפי דברי רז"ל. ח"י. בע"ג כתב ולפי זה אתי שפיר חשבון וכו' וכן הפליג והתפעל בכל העמוד כאלו חידש דבר פלא לכוון חשבונו' עד מיצוי ואין בו בזה דבר חדש וחידוש כלל רק ע"י שסמך על משקלותיו וכתב דה' סלעים הם לוט ושליש ולכל לוט ש"ס גרעינן וממילא יבא לכתובת אשה דאורייתא נ"ג לוט ושליש משא"כ האומרים דה' סלעים ה' לוט ורביעי' יבא ללוט שס"ו גרעינין פחות חומש ומחצה ולכתובת אשה נ"ב לוט וחצי מ"מ לכ"ע ה' סלעים הם אלף תתק"ך ג"ש ונו"ן סלעים דאוריי' הם י"ט אלף ומאתים ג"ש ומה זה סמך בחצי שתות לוט עצמו שהוסיף על ה' לוט ורביעי'. ט'. שם ע"ב הוכיח דאי ס"ד דה' סלעים הם רק ה' קווינט ורביעי' יהיה דמי כתובה רק ע"ח זהובי' וג"ר זהב והוא צריך להיות פ' זהובי' וכו' כאלו מנין פ' זהובי' יתד שלא תמוט וזהובי' פולניש ובאמת לא זכרו אדם. יו"ד. דגם זולת מ"ש מה זה הוכחה דמהיכא פסיקא לי' כולי האי דשוה הלוט חצי ר"ט ולא יותר ואם נוסיף על לוט רק ג' פשיטי' הוי שמוני' זהובי' ויותר כאשר באמת לוט כסף צרוף ומזוקק שוה יותר ויותר ודברי הל"ח פ"ז דבכורו' ג"כ הכי משמע וכמ"ש במסקנ' בסמוך מלבד מה שכתב פה שאין בכסף צורי נחושת והוא האמת רק שסותר דבריו שלמעלה כמ"ש בתמיה שניה. י"א. דמ"ג ע"א החליט דדעת מהרי"ל במ"ש ערך פדיון ב' זהובי' ר"ל פולניש ושהיה אז שוויי דה' לוט ושליש כסף נקי כך וזה דבר שאין לו שחר ונסתר ממ"ש במהרי"ל דנראה לו דסלע הוא ד' אלטי טורניש ומי יאמין דלפני ב' מאות שנה היה לוט כסף בעד ג' פץ ופחות ועוד נסתר מר"ט הישינים וכמו שהארכנו למעלה. י"ב. שם הביא ראיה מאלטי פירר שקורין שפיץ בער"ט שהיה בימיהם א' פץ ועכשיו עובר לסוחר חצי ק"ש ושוה חצי רביעית ר"ט אין ראיה כלל כי מ"ש שנכתב בפירוש ד' על המטבע שהיה ד' גדולי' הוא מפני שגדולים ההם המה לביני' גדולי' שכל א' יו"ד פשיטי' שקורין מאריי גראש כמ"ש בחשבונות הנ"ל. י"ג. שם ע"ב הביא דברי הפרישה לראיה שכתב דב' זהובי' רייניש קרוב לה' אוקיות של הגאונים וש"מ דה' לוט ועוד שוה ב' זהובי' והנה לדבריו צ"ל דגם בימי מהרו"ך היה הכסף בזול כ"כ והרי מהרו"ך היה אחר רמ"א וכבר הודה הרב בנ"ש שבימי רמ"א נתייקר הכסף ועמד על חצי ר"ט שע"כ כתב לשער כתובו' בתולה לפ' זהובי' ודוק ואם הפרישה ר"ל ה' זהובי' דנקט מהרי"ל מה זה העיד שהם קרובי' וכו'. י"ד. שם כתב דלפי חשבונות כתובות בתולה כף זהובים ור"ל פולניש הוא ותמה דליכא מ"ד הכי וה"ל לרמ"א להזכיר בא"ה סי' ס"ו אם לא שיפרש דברי האגודה בשם ר"מ שכתב עשרה זהובי' שר"ל רייניש ומיירי בכתובה דאוריית' (וכן הוא האמת לדידן לכן אף דברור לע"ד דזהובי' דרמ"א גבי פדיון ג"כ זהובי' רייניש דידן מ"מ נתקרבו החשבונות כמ"ש בדעת הגה' דרישה שהיו הזהב גדול והר"ט רק זהב וחומש ופ' זהובי' דבאגודה הם אדומים ואם נפרשו על גאלד גילדין מכ"ש דמכוון למ"ש רמ"א) והרי הרב בנ"ש לא חלי ולא הרגיש ולא ס"ל כך. ט"ו. שם ע"ב שרמ"א סבר היה שמ"ש מהרי"ל שני זהובי' שבימיו שהיו רייניש ופולניש שוים ואינו כן כי מהרי"ל מיירי כפי הזמני' שהיו הזקוק י"ו לוט שהוא ו' זהו' וכו' מלבד מה שתמהנו איך בזמן קרוב יתיקר השער איך סבר רמ"א לפי מה שהיה לוט חצי ר"ט שהיה דמי פדיון ב' זהובי' ואיך נשווינהו טועה כולי האי. ט"ז. שם ע"ג ועוד מצאתי און לי וכו' לא הבנתי מאי סייעתי' כלל אחר דבמספר ג"ש דבה' שקלים דמי פדיון וחמשי' שקלים דכתובה אין כאן מחלוקות ובזה שגה גם למעלה כמ"ש בהשגה ח' י"ז. דמ"ד ע"א מייתי הגה' מרדכי ודברי מהר"מ עליו ותמה עליהם ומסיק דאפשר דדוקא דבוויניציאה הוא רק ו' גראשין פולניש ועשה כל זה לכוין כתובה לפ' זהובי' שעליהן בנה כל בנינו ולו יהא כן א"א לומר דדוקט הוא ו' צלמי אחרי שכתבו שהוא ג' מעין שהם מ"ח ג"ש וגם זה כבר כתבנו למעלה בחשבונינו:

והברור מדברי כל הפוסקים הוא מ"ש מהר"ל בל"ח שדמי פדיון הבן הוא ג' ר"ט ולע"ד כדי לצאת ידי מצות בלי פקפוק צריך ליתן באשכנז ה' זהובי' כי שאלתי פי מטבעני' בקיאים דלוט כסף מזוקק שוה א' זהב ריינש או קרוב לו ודברי הל"ח גופי' נראין כן כמ"ש שאין בר"ט כסף מזוקק רק לוט וחצי לוט ושליש מקווינט וחצי תשיעי' מקווינט אף שכתב שם בלשון אחר מ"מ היא היא ואין שויי המטבע שעליו והנחושת כולי האי אלא ע"כ לוט כסף מזוקק שוה יותר ועוד דפדיון הוא יותר מה' לוט שליש או רביעי' ועוד דר"ט גופי' שוה יותר מזהב וחצי ריינש ובהתעורר קצת מלחמה יעלה מעלה מעלה לכן טוב ליתן ה' זהובי' ריינוש וכמ"ש ר' נסים ונזכר בתשו' הריב"ש סי' ש"ץ] דבעסקי מצוה יזהר אדם לעשות באופן היותר טוב ונכון ק"ו מעסקי עולם שכל אדם בורר דרך היותר מובחר ובטוח מהמכשול ודברי רמ"א עם כל מה שדיברנו בביאורו נשארים בעיון:

ומתוך מ"ש למעלה דבני אדם דבימי משה ויהושע ע"ה היו בני אדם חזקי' ומסתמא היו ג"כ בעלי קומה גבוה כי כאיש גבורתו וכתבו הקדמונים שמלך פלוני בחן חיילותיו שמי שלא יכול לישא משא עצמו לא מנאו בחיילותיו ולכך כתבו דאין בריה נושא משא כבידה לערך גופו כנמלה כמ"ש בשער השמים מאמר ז' דל"ב ע"ג וראיה עוד ממ"ש גבי מרע"ה שהיה בעל קומה וילפי מוסכות את הפרוכת על הארון שהיה אורך הקרש עשר אמה ואע"פ דדחי לי' בפ"ד דנדרים דאימא אריך וקטין מפני דגרס שם גיבור ועניו ול"ג בעל קומה מ"מ בפ' המצניע גרס גיבור ובעל קומה וכן סתם בש"ס פרק הרואה מרע"ה כמה הוי עשר אמות ומסתמא היה כל בני דורו קרוב לזה ולא היה מרע"ה גבוה מהם יותר מדאי רק כענין שנאמר גבי שאול משכמו ומעלה גבוה וכו' דאל"כ עשית למשה בעל מום כי זה אחד ממומים הפסולים בכהנים מי שהוא גדול בהפלגה משאר העם וכענין שדרז"ל זרע אנשים לא אריך וכו' וודאי דההוא טייעא דאחוי לרבב"ח מתי מדבר הוא הפלגה גדולה וניתן לדרוש אף כי לפי מה דחשיב בפ' המפלת תנאי ואמוראי עשרה דורות שהיו הדורות מתמעטי' והולכי' דהכי משמע מ"ש בכל אחד ארוך בדורו הוה וחבירו מגיעו לכתיפו הוא וידוע דמכתף ולמעלה הוא קרוב לחלק שישי' מקומת אדם דמכתיפו ולמטה ג' אמות וכל אדם ד' אמות פחות שליש או רביעי' כמ"ש התוס' בכמה דוכתי וע' בפרק המצניע שם דצ"ב ע"א שכך הוכיחו ודקדקו התו' נקוט מכל זה דהדורות היו מתמעטין והולכין:

וא"כ אחר שהאמה בת ששה טפחי' והיה טפחיהם ג"כ גדולים לפי ערכם לא כבעלי מומין וגסין כאיבריהן וא"כ מ"ש שבו איש תחתיו דמזה למדו רז"ל פ"ד דעירובין דף מ"ח ע"ב דנותני' לאדם בשבת ד' אמות וכמו שמבאר שם גופו ג' אמות וכמ"ש גם שם התוס' שר"ל לבד מראשו ואמה כדי לפשוט ידיו וכו' או כדי ליטול חפץ וכו' היו האמות ג"כ גדולים רק שקבלו רז"ל שיהיו ד' אמות בכל דור לפי ערך הדור כי לע"ד מלת אמה נגזר מאורך זרוע אדם והארכנו מאד בספר עץ החיים בטור וש"ע סי' שמ"ט ושצ"ו בביאור מ"ש בגמ' דמ"ח ע"א משום דאיכא ננס באיבריו ונתקשינו שם במ"ש גבי עוג ט' אמות ארכו דערשו באמת איש אם פי' איש ר"ל דעוג כפי' רש"י ואתי שפיר מ"ש בסמוך דמה שהיה מרע"ה עשר אמות ר"ל דידן שהיו כל בני דורו קרובי' לזה השיעור דאל"כ היה בעל מום ונמצא שהיה כמעט שווים ד' אמות דדהו לעשר אמות דידן וקשה דא"כ מנא לי' כלל שהיה מרע"ה בעל קומה שמא כל בני דורו היו גדולים כך כי גם שלש אמות דידה היה קרוב לעשרה דידן ועוד שהרי נפקא ליה מקרא דוסוכות וגו' שנאמר עשר אמות אורך הקרש ואמות ההם ע"כ באמות הדור ההוא מיירי וא"כ ה"ה ה"נ עשר אמות דמשה ומפני דלית נגר ובר נגר דיפרוק קושיא זו נצרך לחזור ממ"ש ולומר דמ"ש רז"ל דמרע"ה היה גבוה עשר אמות היה לפי אמות דדהו ומה שהקשינו א"כ עשית למשה בעל מום נדחק לומר דלא פסל בכהנים רק הגדול והקטן שנשאר בעובי כשאר בני אדם דיקא נמי דנקט הרמב"ם הארוך והקציר ולא נקיט הגדול והקטן ומרע"ה היה ג"כ מופלג לפי ערך גדולו בעוביו ורחבו (בפ' החליל דף נ"ב) אף דלא מסתבר לן להכשיר קטן ודל או לחלק מדעתינו בין קטן וגדול מ"מ הוכרחנו לסבול ולומר כך וממילא ג"כ אין הכרח כלל ולומר שנשתנו האמות מזה ושנקטנו הבריות וראיה למ"ש מגודל כחן קצת הכהנים בימיהם שכהן אחד נטל שתי יריכותיו של שור הגדול בשתי ידיו ועלה לראש המזבח רק די"ל שגם כל הכהנים היו מופלגים בכח כארז"ל (פ"ד דזבחים דמ"ד) מזריקת מוראה ונוצה יותר משלשים אמות וה"ה כל העם ונשאר הדבר מעויין אם נשתנו האמות או לא ונראה דזה מבואר במשנה פי"ז דכלים שב' אמות היה בשושן וכו' אחת פחותה משל משה חצי אצבע ואחת יתירה עליה חצי אצבע ופרשו שם דאמה דמשה היא בת ששה טפחים והוא החילוק בין אמה שוחקת או עצבות כבריש עירובין וע' בש"כ בי"ד ר"ס ר"א גבי מקוה ש"מ דלא נשתנו האמות כל עיקר

מזה נבא לביאור שאר מידות המרחקים באשר גם זה נכלל במה שבקשת לדעת שיעור המידות בגמ' פ' התכלת דף מ"א ע"ב דכל טפח ד' בגודל ו' בקטנה ה' בתילת' וכתבו שם בתו' דפ' קדשי הקדשים ריש דף ס"ג גר' בזכרותו ר"ל שהאצבע נמדד בקשר ראשון וי"מ בראשו:

והרמב"ם בהלכות ס"ת פ"ט כתב דרוחב אגודל הוא כשני אורך שעורים ומייתי לה הש"כ ר"ס רע"ב ושם וכשבע ברוחב וכ"כ רבינו יש"ר בשם חכמי אומות ריש ספר גבורת ה' ונפקא מיני' לרוחב רצועו' דתפילין כמ"ש הרמב"ם ומייתי לה בש"ע א"ח סי' כ"ז רק שצ"ע מ"ש שם הרמב"ם רוחב האגודל הוא אצבע הבינוני והוא נסתר מגמ' הנ"ל ועוד כמה גמרו' כמו שנסתר מהם דעת מי שמפרש דגודל הוא אצבע קטנה כך ראיתי בספר רבינו בחיי פ' צו וע"ש והוא פלא ומ"ש הבינוני ר"ל של אדם בינוני והבוהן נקרא גודל והקטנה זרת לא ההיפך דמייתי בבחיי שם וע"מ שכתבתי בספרי סי' תר"נ והר"ש מייתי תוספת' בפ"ו דמקוואות על שני אצבעות שפופרת הנוד שהם בבינונית של כל אדם ולא מד' בטפח ע"ש ובפסוק בישעי' סי' מ' מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תיקן וכל בשלש עפר הארץ וגו' ומלת זרת אינו שם אצבע הנ"ל רק הוא מדת מרחק מה וטרם נבא לביאורו נבאר מה ענין סיט או סיט כפול דזכרו רז"ל גבי ערלה ושבת ודוכתי טובא ולפי' רש"י פר"א דהאורג דף ק"ו ע"ב רב יוסף מחוי כפול רב חייא מחוי פשוט פי' רש"י תרווייהו הראו שיעור רוחב סיט כפול רק חד הראה פעם אחד מרחק שבין גודל האצבע וחד הראה שני פעמים המרחק שבין אצבע לאמה ורש"י שכתב סוף תמורה שרוחב הסיט כמרחק שמגודל לאמה אין לו שחר ודעת הארוך כף השמיני וסיט השני צ"ע והרמב"ם בפ"ג דערלה כתב דהרבה פירושי' נאמרה בסיט ושנראה לו שהוא שתות הזרת והוא הפחות שבשיעורים שנאמרה בו וכ"כ שם בפ' ר"א דהאורג וב"ש בשם גאון בסיט כפול הוא בגמ' לפי' רש"י ובפ"ט מהלכו' שבת כתב הרמב"ם שיעור האורג ב' אצבעות ובמלבן וחביריו כתב כרוחב סיט כפול שהוא ד' טפחים וצ"ע לכאורה שהרי באורג תנן מלא הסיט שהוא החצי מסיט כפול ואחר העיון ל"ק מידי דס"ל להרמב"ם דמלא הסיט אינו רק ב' אצבעות סמוכים (והוא שיעור כשפופרות הנוד בפ"ז דמקואות) ורוחב הסיט שני אצבעות מופלגים וס"ל שהוא מרחק גדול שבין גודל לאצבע והוא שני טפחים וא"כ הכפול הוא ד"ט והיה מפרש בגמ' מחוי כפול ופשוט על רחב הסיט. א"נ כפול ר' סיט כפול ופשוט מלא הסיט ולכך כתב בשם גאון דסיט כפול הוא מרחק שבין גודל לאצבע (ונ"ל שהוא דעת הקלירי דס"ל דסיט הוא טפח) מכלל דלדידי' לא ס"ל כן רק פעמי' כהנה ומצאתי שבפי"ג דכלים מפרש הרמב"ם בשם י"א דמלא הסיט ד' גודלין ובשם אביו בריוח שבין גודל לאצבע ושלא נראה שזהו החילוק שבין מלא הסיט או רוחב הסיט ואע"פ דבמלא הסיט נראה מספרו דחזר בו ופירש שני אצבעות מ"מ ראיה משם דס"ל רוחב הסיט כפול שני פעמי' מרחק מגודל לאצבע ואין קשיא ממה דלענין שבת בעי במלבן ד"ט שיהיה דבר ראוי והגון ולגבי ערלה סגי בב' אצבעו' כבמשנה דערלה וכמ"ש הרמב"ם פי"ו מהל' מאכלות אסורות וסוף הל' פסולי המוקדשי' דהכל לפי דעת רז"ל לפי הענין:

ואחר שביארנו דלהרמב"ם מלא הסיט שני אצבעו' וכתב שהוא שתות הזרת ס"ל דזרת הוא חצי אמה ג' טפחים כסוגיא דש"ס דידן פ' עושין פסין דכ"א גבי מגילה עפה וטפח הוא ד' סתם אצבעות שהם גודלין ולפי זה יפורש שפיר קרא דמי מדד וגו' עד כי כגבוה שמים על הארץ וגו' כרחוק מזרח ממערב דארז"ל אידי ואידי חד שיעורא ה"נ דרשינן פי' שעלו דריסת רגל והוא חצי אמה כמ"ש מהרי"ו סי' ע"ה הביאו בהגה' ש"ע בא"ח סי' שצ"ז ובשליש פי' רש"י מגודל עד אמה שלישי לאצבעו' ונ"ל שר"ל מרחק שבין גודל לאצבע ובין אצבע לאמ' והו' ג"כ חצי אמה:

וע' בתו' שם דכ"א דהקלירי ס"ל זרת הוא שליש אמה שכתבו התו' דס"ל ג"כ וכל בשליש שר"ל שליש אמה ותמה עליו דהוא עצמו יסד בצרדה הכילו משמע דס"ל פי' בשליש אצבע שלישי' ואין זה קושיא דס"ל דאה"נ קרוי אצבע האמצעי' שליש דהכי קרי ליה גם בגמ' יומא פ"ב דכ"ג ע"א ומ"מ ס"ל פי' וכל בשליש שר"ל מהפסק שיש בין האצבע אמצעים עד הקטן דקאי על מדידת עפר הארץ ודברי תורה כלשון בני אדם ודוק ושני מרחקים שבין אמה לקו לקמיצה ובין קמיצה לזרת הוא ב' טפחים ובשעלו את"ל שמפרש בדריסת רגלו ס"ל שהוא רק שני טפחי' א"נ מפרש באגרופו כיש מפרשים ור"ל אגרוף עם זקיפת אגודל הוא שני טפחים וכן מצאתי בפי' מחזור בפרשת שקלים והיטיב אשר דיבר מהר"י בן חביב דמקשר האגודל עד ראשו יותר מב' אצבעות הביאו הב"י בא"ח סי' י"א ואפשר שמפרש הקלירי כל א' שליש אמה על שליש אמה רק אחד דנקט קרא ג' לשונות וכל אחד שליש אמה על שליש אמה והם יחד שליש על אמה והם מדת העולם ובזה אזלי גם קושיית התו' שם החזקה בעירובין הנ"ל. במשנה פ"ו דיומא דף ס"ז דשבעה ומחצה ריס לכל מיל ופי' רש"י שם דמיל הוא תחום שבת אלפים אמה וא"כ שיעור ריס רס"ו אמה וג' רביעי' אמה בקרוב והתו' בב"מ פ"ב דל"ג ע"א קרי ליה רו"ס מפני שהוא רס"ו אמה והביא עוד שם רש"י מה שיסד הקלירי בפיוט פ' שקלים של' קנים הוא קצב הריס ואותו חשבון אינו עולה לאלפים ודחי ליה מבריית' דעלה עצמו יסד במקום אחר פיוטו ושם בפיוט פ' שקלים יסד עוד שכל קנה הוא ו' אמות ושליש וא"כ שיעור ריס ק"ץ אמה ושיעור מיל אלף תכ"ה אמה וא"כ מ"ש והודה בו הקלירי דמדת פרסה ד' מיל הרי הפרסה רק ה' אלפים ות"ש אמה וגם למה דק"ל דמיל אלפים אמה מ"מ הם קטנים מאוד מפרסאות שלנו אף כי אינם שוים אף בגליל אחד ותמהתי מאד על מ"ש מהרי"ל שמכפר הרנסיים יכולין לילך לוורמיישא עד אחורי בה"כ ומפני שנתרבה הדרך בהרים וגבעות צריכין לערב ומשמע דלולי זה לא היה רק תחום אחד ואני הלכתי לשם פעמיים רבות ואין שם לא הר ולא גבע כאשר בכל סביבות המקום אין מקום גבוה רק מישור שוה ועוד דיש בו יותר מה' אלפים פסיעות ועוד היום הולכים דרך הכפר נויהויזין שזכר מהרי"ל שם ומורגל בפי המון עם שמהלך מיל תחום שבת הוא חצי שעה ולכך יש קלי דעת מודדין התחומים לעירוב בדרך זה שלוקחין באמתחתם שעה של חול וכל זמן מהלך בשעה הולכים בשבת ע"י עירוב ותיפח רוחן כי לפי מ"ש רז"ל דמהלך י"ב שעות דיום יוד פרסאות יהיה מהלך שעה רק ג' מילין ושליש נמצא (ששני חומשי שליש) טרם שיכלו שני שלישי שעה כבר כלו שני תחומי שבת:

והרב הפלסוף מהר"ר יש"ר מקנדיאה כתב בספרו גבורת ה' דף קמ"ב ע"ב מדרגה א'. דפרסה אשכנזית היותר נהוגה היא ד' מיל ובכל פסיעה ה' רגלים וכל רגל בת ד' טפחים עכ"ל ראה וחכם שנקט הרב פרסאות גדולות של מהלך שני שעות ופי' פסיעה ר"ל בכל כח פיסוק רגלים ומצעדי גבר צא וחשוב לפרסה דידיה פ' אלף טפחי' ולי"ב שעות דיום פ' אלף אמה מכוון ג"כ לדרז"ל מהלך יום יוד פרסאות הקטנים של מ"ח אלפי' טפחי' לכל שעה מ' אלפים טפחים ופרסאות של הרב הם גדולים שוי"ו מהם הם יוד דש"ס ומה שכתבנו דמהלך שעה הוא ג' מילין ושליש מכוון ג"כ למ"ש בתה"ד סי' קס"ז והביאו פוסקי' האחרוני' דשיעור מיל שכתב הרמב"ם גבי מליחה הוא שליש שעה פחות חלק ל' משעה ומכוון ג"כ לחשבון יו"ד פרסאות לי"ב שעות דהיינו מ' מיל לל"ו שליש שעה ודוק:

אבל הרמב"ם והרע"ב כתבו בפ"ג מ"ב דפסחים דשיעור הליכה בינונית מיל הוא שני חומשי שעה וזה א"א ע"פ דרז"ל דמהלך יום עשרה פרסאות וראיתי שהרב הגדול מהר"ל כתב בספרו מ"מ פ"ק דברכות דף ז' ע"א והביאו גם בתי"ט החדשים בפ"ג דפסחים שם דמחשב י"ב דיום מזריחת השמש עד שקיעתה וכ"כ בהגה' דגליון מרדכי פ"ד דברכות בשם התו' ועל כן כשיסולק ה' מילין דמעלות השחר עד נץ החמה וה' מילין משקיעתה עד צאת הכוכבים שכך ס"ל לעולא בפ' מי שהיה טמא דצ"ג ע"ב נשארים לי"ב שעות היום ל' מיל לס' חומשים שיש בי"ב שעות וכתב בסוף בתי"ט שכך נראה במשנה ד' פ"ב דמגילה דעיקר היום הוא מנץ החמה ובמ"מ כתב דמזה נסתייע רמ"י שכת' בס' רל"ג ורס"ז שנ"ל ע ע"פ דברי התוכנים שי"ב שעות יחשבו מזריחת השמש עד שקיעתה ודאי דצדקו דברי הרב בדעת הרמב"ם אבל מה שכתב שכך נראה וכו' ושתיק לי' תמה אני דלע"ד זולת שאין מאותה משנה ראיה כלל דודאי לכתחילה עשו חז"ל סיג שיהיה יום ברור לכל והוא זריחת השמש ומ"מ מעמוד השחר יום עד צאת הכוכבים וילפי רז"ל ריש ברכות מקרא מפורש ואנחנו מחזיקי' ברמחי' וגו' היה לנו הלילה למשמר וגו' והכי מוכח סוגיא שם דף ט' דתנא רשב"י אומר פעמי' שאדם קורא ק"ש שני פעמי' ביום וכו', ע"ש ברא"ש ודוק וכן מוכח במקומות אין מספר ואף אם הונח דבמקומו' אחרים מחשב היום רק מזריחה עד שקיעה מ"מ שם בסוגיא אין הדעת סובל לפרש מ"ש מהלך יום עשרה פרסאות שיהיה פי' יום מע"ה עד צאת הכוכבים ויחשב י"ב שעות דיום מזריחה עד שקיעה ויהיה מ"ש מהלך יום י"ו שעות ונשארים ללילה רק החצי ועוד דמ"ש במשנה דפ"ק דברכות כמ"ש עד סוף האשמורה הראשונה ומפורש בש"ס דחשיב מיציאת הכוכבי' ומפרש מ"ד דס"ל ג' אשמורו' הוה לילה קראי דקדמו עיני אשמורות תרתין דיממא ושית דלילה כמבואר כל זה שם בסוגיא יתבאר היטיב דמצאת כוכבי' עד עלות השחר הוא י"ב שעות והכי משמע בתה"ד סי' א' וכ"כ הב"ח סי' תמ"ג ונ"ץ סי' רס"ג ומה גם לפי מ"ש התו' שם פ"ג דפסחים דפי' משקיעת החמה עד צאת הכוכבי' וכו' מתחילת כניסתה לגלגל איך אפשר שיוכלו י"ב שעות דיום ואורה על פני כל הארץ:

וכתב ע"ש במ"מ דמ"מ אינם מסתייעי' דברי הרמב"ם לכל דברי רמ"י שהרי בסי' רס"ז:

קא חשיב ד' מילין משקיעת החמה עד צאת הכוכבי' וכן בסי' רס"א והוא אליבי' דר' יודא שם בגמר' דפסחים וע"ש דשקיל וטרי ליישב דברי הרמב"ם להלכה ע"פ סוגיית הש"ס וגם דברי רמ"י רק שנשאר דברי רמ"י בתימא דארכב החשבון אתרי ריכשא יע"ש ויפה השיג ותמה אני על הרב אוצר בלום ההוא בעל תי"ט איך לא הרגיש שאם לא נסתייע הרב רמ"י בשיעור שכתב דד' מילין מע"ה עד הנץ החמה מדברי הרמב"ם בפי' המשנה דפסחים מ"מ נסתייע מפירושו במשנה פ"ק דברכות שכתב דעמוד השחר הוא כשיעור שעה וחומש והוא מכוון לדעת ר' יודא דס"ל ד' מילין מע"ה וכו' ומינה דחושב י"ב שעות דיום עשרה פרסאות וא"כ ה"ל להרגיש רמיות' דדברי הרמב"ם אהדדי שמאותה משנה דברכות סייעת' לרמ"י בד' מילין ולא לחשבון י"ב דיום מנץ החמה וכתב התי"ט ע"ש בשם הרלב"ג דס"ל דמע"ה עד הנץ החמה שעה ושליש וצ"ע]:

ואמנם לעמוד על דעת הרמב"ם הלכה למעשה כתב הרמב"ם ספ"ק דק"ש מצותה שיתחיל לקרות קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרות ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה ושיעור זה כמו שיעור שעה קודם שתעלה השמש ע"כ וכך העתיקו הטור בא"ח סי' נ"ח וכתב הב"י שם בשם מהרי"א ז"ל וז"ל אל יקשה בעיניך האיך קרא הרב לזה הזמן מעט (פי' שכתב הטור קודם נץ החמה) שהנה עליית. השמש דהרמב"ם ר"ל לאחר שיעלה גוף השמש כלו והנץ החמה הוא מיד כשיתחיל גוף השמש לעלות ובנוסחא אחת מצאתי בדברי הרמב"ם כתב במקום שיעור שעה עישור שעה עכ"ל הב"י וק"ל אם כדברי מהרי"א מנא לי' להרמב"ם הנבואה הזאת לשער בשיעור שעה. והי' אפשר לומר ולבאר ע"פ מ"ש התו' זכרנו בקצרה לעיל והוא שהקשה שם דר"י ס"ל שם. דשיעור משקיעת החמה עד יציאת הכוכבי' ד' מילין ובמסקנא בגמ' ס"פ במה מדליקין לר"י בין השמשות ג' רביעי' מיל ותרצו וז"ל וי"ל דהכא קאמר תחילת השקיעה דהיינו משעה שמתחלת החמה לכנוס בעובי הרקיע עד הלילה הוי ד' מילין והתם קאמר מסוף שקיעה עכ"ל והנה אף כי דברי התו' הללו קשה מאד להולמן דמדאמר שם בגמ' דבשיעור ד' מילין לר' יודא תעבור עובי הרקיע וא"כ לדברי התו' ע"כ תאמר דצאת הכוכבי' הוא מתחילת יציאת החמה חוץ לגלגל (ומ"ש רלב"ג בספרו שער השמים דף ה' ע"ב שיש הר אחד גבוה במחוז והשמש נראה עליו עד שליש הלילה והוא זר ונמנע אם ר"ל שליש הלילה שבמקום ההוא ואם ר"ל שליש הלילה שבמקום אחר אין זה פלא אפי' במישור דאין לך שעה שלא יהיה בו יום לבני נוף זה ולילה דנוף אחר דבחצי יום ש"ק מתחיל ליל שבת ליושבי מזרח כמבואר כל זה בדברי הרז"ה בספר המאור פ"ק דר"ה והביא בס' קול יהודא פי' על הכוזרי בתוספ' מרובה במאמר שני סי' כף ובדף ע"ב הערה ד' כתב שכל ט"ו מעלות הוא מהלך שעה דשמש ושני מאות שלישי מיל שהם ס"ו מילין וב' שלישי' הוא מעלה אחת נמצא מהלך שעה ר"נ פרסאות נמצא בר"נ פרסאות יקדם או יאחר זריחת השמש שעה א' אמנם דפ"ב ע"ב כתב בשם ראב"ע דט' מעלות הוא מהלך שעה וע"ע דפ"ב ע"ב והרב מקנדיאה בספר מעין חתום שאלה מ"ח דנ"ח ע"ב שכל רכ"ה פרסאות מזרח ירושלים יזרח השמש שעה לפני זריחתה בירושלים ואף כי הסביר לנו פנים היפך מדברי הרז"ה מ"מ תמצית דבריהם עולים בקנה אחד וראיתי עוד בספר שנדפס כתב ששלח רב חסדאי למלך יוסף בן אהרן אלכזר המתחיל אפודת נזר וכו' ובראשי החרוזות אני חסדאי בר יצחק בר עזרא בר שפרו' גם נדפס תשובת המלך אליו ונזכר כתב זה בקבלת הראב"ד דע"ח ע"א בדפוס קטן גם בהקדמת ספר קול יהודה הנ"ל וכתב לרב חסדאי תוך כתבו וז"ל ובין המדינה הזאת ובין הים הגדול אשר אין אחריו ישוב תשע מעלות וכו' וכל מעלה מהם בארץ ס"ו מיל ושתי ידות מיל וכל מיל ג' אלפים אמה נמצא בט' מעלות שש מאות מיל כנל"ל ומילת אלף ט"ס וגם אח"כ באורך ארץ אלכזר ששים מעלות נ"ל ט"ס וצ"ל ארבע מעלות ואז מכוונים הדברים דס"ל ט' מעלות בשעה כדעת הראב"ע והם ת"ר מילין שכל מיל ג' אלפים אמה שהם תת"ק מילין דידן או רכ"ה פרסאות מסכים ג"כ לספר מ"ח ומה שסותר כל זה סוגיא דפ' מי שהיה טמא דצ"ד הן דברים ארוכים ועמוקים בחכמת התכונה ואין כאן מקומם) וא"כ מתחילת שקיעתה עד סוף שקיעתה ג' מילין ורביעי' והוא שעה פחות חלק א' ממ' בשעה למונח קיים דעשרה פרסאות לי"ב שעות ונשאר מסוף שקיעתה עד תחילת יציאתה חוץ לרקיע ג' רבעי מיל והוא חומש שעה וחלק מ' משעה ומתחילת שקיעתה עד צאת הכוכבים שהוא תחילת יציאתה מן הגלגל ד' מילין והוא שעה וחומש ויתחייב מזה שסומכי' דרקיע אם הוא אלף פרסה סומכ' דחמה רק תתי"ב פרסאות וחצי והרי השמש גדולה מן הארץ ק"ע פעם ונא אחי אל תבהל להשיב מ"מ נקוט מדברי התו' אלו כשם שמפרשים משקיע' החמה ר"ל מתחילת שקיעת' ה"ה ה"נ ע"כ מפרשי' ג"כ מעלות השחר עד הנץ החמה שר"ל עד תחילת הנצתה לכנס חוץ לגלגל תוך העולם ועמוד השחר הוא תחילת כניסת מחוץ לעולם תוך הרקיע וא"כ ממילא מבואר שמנץ החמה עד צאת כל גופה ג"כ ג' מילין ורביע והוא שעה פחות חלק ממ' ואפשר לומר דס"ל דקריאת ק"ש וברכה אחרונה הוא כדי שיעור זה ודוק וא"כ נתברר הדבר שתפס הרמב"ם מה שפי' פ"ק דברכות עיקר להלכה ומ"מ קשה לומר דר"ל שהיית יציאת השמש אחר שלא זכרו בשום מקום ועוד דבפ"ק דברכות קרי הרמב"ם ג"כ נץ החמה עלות השמש ואיך נפרש מ"ש קודם שתעלה השמש דבספרו באופן אחר ועוד מ"ש דשיעור זה מגומגם דאמאי קאי ומאי נפקא מינה בדין ההוא גם מ"ש כמו שיעור הוא גמגום לכן נ"ל דנוסחא שכתב הב"י כמו עישור שעה הוא עיקר והיינו שכתב ושיעור זה ר"ל שהקריאה והברכה הוא לפי אומדנא עישור שעה ודוק:

תוכן העניינים

חוט השני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה