אור ברסלב

חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]

צה

צד

אני לדודי ודודי לי אל הארז בלבנון ש בצל שדי יתלונן. בראשיתו ואחריתו יהיה מנון בדעת כליותיו ישתונן ובתבונה יתבונן משכיל אל דל וחונן. במעשה ידיו ארנן יחלצהו ה' בפסוח וגנון ה"ה אהו' דודי האלוף הגאון נ"י פ"ה ר"מ ואב"ד כמוהר"ר נפתלי כ"ץ יצ"ו:

זה ימים רבים של צער חלפו עברו למו כי איתרע מילת' בישא בגבולינו בחדש תשרי שצ"ד שנהרג בעו"ה יודי א' ב"מ בין ק"ק לייפניק לק"ק העלישוי ושמו היה כמר יודי בן אשה אלמנה מק"ק העלישוי פה לייפניק נשא אשה וכחצי שנה אחר חתונתו יצא מכאן להביא טרף לביתו ומחיית בשר ולחם חקו והלך למקו' אמו ומידי עברו בחזרתו לכאן נטרפה לו השעה ב"מ וכאשר זמם לעשות כן נעשה לו ב"מ טורף טורף ונפל שדוד לא ידע איש את קבורתו ומיתתו ב"מ עד יום או יומים אח"כ נפק קלא דלא פסיק שנהרג ב"מ ותיכף דרשו וחקרו בני הקהילות על כל הדרכים והשבילי' המפולשי' ביערות ובשדות לחפש ולבדוק אחר החלל איה הוא ולא מצאוהו אז ונתייאשו עוד מלבדוק אחריו ובעת ההוא הייתי אני בק"ק ברודא ויהי כמשלש חדשי' אח"כ אסתייע מילת' בפתע פתאום שנמצא ההרוג הנ"ל והוליכוהו לק"ק העלישוי ונקבר שם בעיר מולדתן ושם הוגבה העדיות האלו להתיר אשתו לשוק בשנה זו והרב ההוא לא רצה לחוות דעתו ע"פ העדיות לא לאיסור ולא להיתר כי מקום הניח להתגדר בו הגדולי' אשר בארץ אנשי השם המה יורו וידונו הוראת צדק ואמת והוא מנע עצמו מחשש ספק איסור אשת איש לבל תגע בו יד גם אני הקטן נשאלתי כמה פעמי' לחוות דעתי הקלושה ולא הואלתי מפני הבושה עד יו' ו' שעבר נעתרתי ונתפייסתי בכמה הפצרות ובקשות דומות למרובות אשר בקשו את פני משפחת האשה לעיין בקבלת העדיות הנ"ל ואשר ישים ה' בפי אותו אדבר לפני מלכים וגדולי' בעלי תריסין ובאולי אכוין את ההלכה אשרי העם שלו ככה ויהיה הדבר שמורה וערוכה בהסכמת ריכא ובר ריכא להתיר האשה מן המבוכה ומה' נשא ברכה ובאם אשגה בדבר מה אל יהיה לי לבושת ולכלימה כי קטן אני בשכל וחכמה נבער מדעת ומזימה ומכ"ת מ"ו יסעדני כחומה במקום כשלתי יתן לי תקומה לסלק אבני לבבי האטומה ולהעמידני על בירור הדין כחמה והגם ידעתי כי יפה שתיקתי מדיבורי באתר דנור ובעורין דאשא מאן מעייל בר פחתי לתמן אמנם כן לא אוכל עוד לעצור כח לאטום אזני מזעקת האומללה ענייה ודלה באשר אני קרוב אל החלל כי סמוך לכאן נמצא כאן היה דירתו מחויב אני ליכנס בעובי הקורא בהרים הגבוהות למלפניי ולמעבדניי והמה יורוני כי תורה היא וללמוד אני צריך כהוגן ומכ"ש במקום מצוה שבאת לידי להתיר מוסרות העיגון ולחדודי לאבעיא קאתינא ומחשש איסורא קמסתפינא:

לפום ריהטא אין למצוא צד היתר לאשה הזאת לא מבעיא ע"פ עדות החזן והשמש וכמר יצחק בר יודא דהא ודאי לא מהני שהן לא העידו על תמונת פרצוף פנים כי אם אסימני כליו ותנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו ומסקינן בגמ' דס"ל סימנין דרבנן ולא סמכינן עלייהו באיסור דאורייתא ואע"פ דבנ"י כתב דהלכת' שמעידין בסי' מובהק בין בגופו בין בכליו וכן כתב הר"ן דכי משנינן כליו בחיורי וסומקי הדרינן מפירוקא דחיישינן לשאלה לגמרי ולפ"ז בסימני' מובהקי' בכליו מעידין עליו לכ"ע אפי' למ"ד סימנין דרבנן עכ"ל הנראה מזה דגם פה יש להתיר ע"י סימן מובהק במנעלים שהיו ברזלים תקועות בהן מה שלא נמצא בשום אדם בארצותינו א' מאלף ובין הקהילות הללו לא שכיחא שיירת והולכי אורח דניחוש לאדם נכרי ממדינה אחרת מ"מ הא כתב הב"י דאין לסמוך על הר"ן ונ"י הואיל ורי"ף ורמב"ם והרא"ש ובעל העיטור עמודי ההוראה חולקין עליהן וס"ל דאפי' סימן מובהק גמור בבגדיו לא מהני. גם אין לסמוך על הגבינה ועל השומן שנמצא אצלו ולומר דהוי סימן יותר מבגדיו דחיישינן לשאלה משא"כ באוכלין לא שייך שאלה גם לא ניחוש שמא נתן לאחר במתנה דרך גמילות חסד הואיל שהוא בעצמו נדחק למאכל עד שאמו הוצרכה ליתן לו צידה לדרך ומתלא אמר מה דאצטרך לך לא תתן לחברך ואפי' בן פטורא לא קאמר אלא ישתו שניהן וכו' אבל שיתן א' לחבירו כל מאכלו והוא יסתגף ברעב לא שכיחא כמו שהעידו שלא נחסר לחמו וכמו שנתנה לו אמו כן נמצא מ"מ יש לבעל דין לחלוק שמא אחר נתלוה עמו בדרך והפקיד אצלו לשעה כל מה שהיה אצלו והאיש ההוא נהרג ובן האלמנה אזיל לעלמא וחששא זו יותר קרובה ומתקבלת על הדעת ממה שנחוש לשאלת כליו בנדון זה דהיינו שפשט בגדיו בדרך והלביש לאחר. גם אין לסמוך על צורת צפרניו ולבנונית שערותיו דהא אפי' לסימן גידול השינים שהוא סימן מובהק יותר מזה כתב מהרא"י דאין לסמוך עליו שהרבה בני אדם נמצאים כך ומכ"ש צורת שער וצפרניים דלא מהני:

שוב מה שהעיד כמר הירשל בן הר"ר אבריל לא ידענא מה נפקותא באותו עדות ולריק יגעו הב"ד מקבלי העדות ההוא דהא לא הזכיר הרוצח המקום שיצא משם הנרצח או איזה יום שרצחו נפש ודאי אלו הזכיר המקום או היום היה מועיל אע"פ שלא הזכיר שמו ואינו מכירו הואיל שאמר לשון וקברתיו דהיינו בייא דען גרעביל בייא ליפאוה שמשמעתו שודאי מת ולא אמר בדדמי דמהני לדעת הר"ן וריב"ש אע"פ שלא אמר להדיא וקברתיו ומכ"ש שכדברי הרוצח כן נמצא טמון בגרעבלי הנ"ל ואע"פ שדין זה לא נאמר אלא כשיצא ישראל עם הגוי בפנינו ואח"כ בא הגוי ואומר ישראל שיצא עמי מת וקברתיו שאפי' לא הזכיר שמו מ"מ ידוע לנו על איזה יהודי הוא מעיד כמ"ש הרמב"ם משא"כ כאן לא נדע באיזה יודי מדבר מ"מ היה מהני הואיל שחפשו באותו יום בכל הק"ק ולא נחסר אדם אלא הוא וכעין זה כתב מהר"י ווייל בתשו' סי' ע"ט על ר' אליעזר שנאבד והודו הרוצחים שהרגו יודי אחד ולא פירשו שמו ושם עירו ואפ"ה צידד להתיר הואיל שפשפשו בכל העיר ולא היה חסר אלא זה והוא היה בודאי על אותו הדרך וכו' וה"ה הכי נמי היתה הוכחה מספקת שמה שהודה הרוצח היה ודאי על זה היודי שנמצא ואע"פ שיש בכאן שלש הגדות העד הנ"ל סיפר לפני ב"ד ששמע מהגוי מה ששמע הוא מהרוצח בהא לא איכפת לן כמ"ש מהרא"י בת"ה סי' רל"ט דעדות ישראל בשם גוי מסיח לפני תומו מפי גוי אחר מסל"ת מהני וכמ"ש הרא"ש בתשו' כלל י"ח דהא דאמרינן מל"ת נאמן לא משמע שהגוי אמר דבריו בב"ד אלא השומעים דברי הגוי באו והעידו לפני ב"ד וקבלו עדותן עכ"ל וכ"ת הא הרוצח זה לא היה מסל"ת רק ע"י שאלת שר הטבחים כבר כתב מהרא"י שם דאע"פ שהגוי שואלו אם הוא שלא בפני ישראל מקרי מל"ת וכן הוא בנדון דידן ואין להקשות דילמא הגוי מכזב מפני צער היסורין ועינוי נפשו וכדקי"ל כל מה שאדם מעיד לסיבת יסורין ויראה אין בו ממש והכא נמי הרוצח יבחר חנק לנפשו ולהעביר חרב חדה על צוארו יותר ממה שיסבול במר רוחו עינויים קשים וכמ"ש חז"ל אלמלא נגדוה לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמא הא נמי ליכא למיחש כדאי' בכתבי מהרא"י סי' קס"א וז"ל אין נראה לסמוך עליו משום דאותו רב עירון שהעיד וסח ע"י שאלה ששאל חנוך ואמר אם אמת הוא שהודה בעינוי שהרג יודי אע"פ ששאר גוים נמי אמרו בפני המשפט שהודה שהרג יודי ואותם לא סחו ע"י שאלה מ"מ זה הרב עירון סיחתו דוקא מועלת לפי שהוא אמר שהודה על יודי אצל טכווא והוא ע"י שאלה סח עכ"ל מוכח מזה דאלו הוי הרב עירון סח בלא שאלה הוי נאמן אע"פ שהודה הרוצח מחמת עינוי מכ"ש בנדון דידן שלא עינו הרוצח על דבר זה אלא שאלו על זאת רק כשעינו אותו על דבר אחר ובקשו להודו' לה' הודה גם על זה אגב גררא כמנהגם וכמשמעות העדות וזה הוא ודאי מסיח לפ"ת מעצמו ומרצונו ראוי להאמינו אכן כל זאת לא שוה לנו הואיל שלא נתן סימן כל דהוא בהנרצח מי היה ומאיזה מקו' או באיזה יום נהרג ואע"פ שמהרי"ו כתב אפי' בכיוצא בזה להתיר כמו שהבאתי לשונו לעיל מ"מ שם נתן הרוצח קצת סימני' בגופו ובכליו וכן כתב להדיא וז"ל הכי נמי נצרף סימני כליו וסימני גופו ושהיה אותו יודי בודאי על אותו הדרך ותלינן דהאי הוא שנהרג עכ"ל משא"כ הכא לא נראה מדבריו רמז ורמיזה מעט מזעיר מי הוא ואיזהו ומה נפקי מיניה בעדותו של שר הטבחים בלאו איהו נמי ידענא שנהרג יודי א' ב"מ אלא שלא נוכל לעמוד על הדבר מי הוא ומה שמו וצריכין אנו לחקור על זאת הדק היטב וזה אינו מבואר בדבריו ואטרוחי בי דינא בעדו' כזאת בכדי היה:

והנה נחזור לענין ראשון מן העדים שהעידו שהכירו בטביעת עין אף הוא לא הועיל דהא תנן אין מעידין אלא עד שלשה ימים והנה אנן אמאי ניקום ונסמוך להתיר האשה הנ"ל לבד ראה זה מצאתי קמאי אשלי רברבי דשקלו וטרו בשריותא דאיתתא מאד ומאד כמ"ש בתשו' הרא"ש כלל נ"א וז"ל וכן ראוי לכל מורה לחזור על כל צדדין להתיר ומהרי"ק שורש קכ"א כתב ברוך אתם לשמים כי תלך בדרך טובי' רבותינו ז"ל אשר כמה וכמה חשו לעיגונא דאיתת' וכמה קולות הקילו בה וכו' וגם אתה צדדת להתיר וטעמי' נכוחים ישר כוחך אריה עכ"ל ואפי' מהרי"ו דלעיל כתב תחילה לאסור ואח"כ ניחם על הראוי ושב ורפא לה וצידד להתיר בכן אמרתי עם לבבי לצאת בעקבי הראשוני' ואף אני אענה חלקי למילף זכותא ושריות' להאי איתתא כפי האפשר לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון. גרסינן פ' בתרא דיבמות אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"פ שיש סימני' בגופו ובכליו אין מעידין אלא עד שתצא נפשו אפי' ראוהו מגויד וצלוב והחיה אוכלת בו אין מעידין אלא עד שלשה ימים וכו' וכתבו התוס' והיכא שאין נחבל בפנים ודאי נראה דבר פשוט שיוכלו להכירו אפי' אחר כמה ימים כי אינו משתנה כל כך ודבר ידוע הוא שהוא ניכר אפי' אחר כמה ימי' וכן פסק הרא"ש והטור הגם שנראה סתירה לזה מתשו' הרא"ש בטא"ה סי' קי"ח בא' שהכירו ראשו שלם ולא רצה להתיר אחר ג' ימים משמע שאע"פ דלא נחבל בפניו אין מעידין עליו אחר ג' וא"ל דיש לחלק שאני התם דשאר הגוף אכלוהו חיות ואין לסמוך אסימני הראש בלבד לאחר ג' אא"כ גופו עמו דס"ל להרא"ש כסברת ר"ת דמפרש רישא דמתניתי' אין מעידין אלא על פרצוף פנים וכו' בשאין שם אלא הראש לבד ואהא קאי סיפא אין מעידין אלא תוך ג' ימים וא"כ לפחות ניליף מיניה בעובדא דידן להתיר שהיה גופו קיים א"א לומר כן אלא יש להוכיח מהמרדכי דאפי' כשאין שם אלא הראש בלבד שלם מעידין עליו אחר ג' וז"ל ר"ת מדקדק דהך בבא קאי על האי דלעיל מיניה דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואההוא דוקא קאמר דאין מעידין לאחר ג' ימים על אותו שאין לו אלא פרצוף עם החוטם ולא יתר אבל היכא דאית ליה שפתים עם הסנטר מעידין עליו אפי' לאחר כמה ימים אם מכירין אותו עכ"ל וא"כ אע"פ שבתשובה כתב הרא"ש דאפי' הראש שלם אין מעידין עליו אחר ג' מ"מ הואיל שפסקיו מביא דברי ר"ת משמע שהסכים עמו ודייק ליה ג"כ ממתניתין כדברי המררכי וקי"ל במקום דתשובת הרא"ש ופסקיו סתרי אהדדי יש להורות ולדון כפסקיו דאחרוני' הן וכ"כ בטוח"מ ס"ס ע"ב וכל זה כתבתי לרווחא דמילת' למילף מיניה כ"ש בנידון דידן דהוי גופו קיים ועכ"פ בדברי הטור צריכין אנו לחלק כישוב הראשון הנזכר דלא תקשי מדידיה אדידיה דבטא"ה ס' י"ז פסק. כר"ת ובסי' קי"ח סתם כתשו' הרא"ש דמשמע דלא כר"ת אלא ודאי לא ס"ל כמרדכי הנ"ל ומפרש פרצוף פנים עם החוטם דמתניתי' היינו הראש כולו שלם ואהא קאי אין מעידין אלא עד ג' ואע"ג דב"י כתב דאינו מחוור דעת התוס' הנז' בעיני האחרוני' משמע אפי' הגוף קיים אין מעידין עליו אחר ג"י מ"מ משמע דמהרמא"י פסק כר"ת מדהגיה בדבריו אפי' נפל למים ואי בטילי דברי ר"ת ברוב מנין למה לו להוסיף הג"ה בדבריו במקום שעיקר דבריו בטלין מכ"ש ההוספה אלא ע"כ מהרמא"י התחכם לפסוק כר"ת והגיה בדבריו אפי' נפל למים למען תכן אח"כ לומר ואינו מחוור בעיני האחרוני' ר"ל בנדון זה דנפל למים לא נפסוק כמותו אבל בעיקר הדין אם מצאוהו ביבשה הלכה כר"ת ובנמצא במים פסק כיש מחלקים והוא דעת הרא"ש דפסק להדיא בנמצא ביבשה כר"ת ובנמצא במים חילק כנזכר וכן פסק מהרי"ק שורש קכ"א ובלבבו ידמה שגם ר"י בעל תו' סובר כן ועוד מביא סייעת' מן מהר"ם ז"ל ומהר' עזריאל שפסקו כר"ת ועוד אני אומר שאפי' לדברי ב"י שכתב על ר"ת בשם נ"י ואינו מחוור בעיני האחרוני' הרשב"א והריטב"א והרא"ה הן הן יודו בנידון זה להתיר כמ"ש ב"י לשון נ"י היכא שמצאוהו הרוג ומכירין אותו בטביעות עין ואין יודעין מתי נהרג הריטב"א כתב דמסתבר לקולא כיון שאין נראה לנו שום שינוי פנים ושמא נתפח חששא דרבנן הוא וכתב הוא וז"ל פי' הנ"י ויש חוששין להחמיר אף בזו ורבו הרא"ה כתב לפי דברי התוס' היכא שיצא קול איש פלו' מת ואחר ג' ימים מצאוהו מת והכירוהו שהוא אותו פלו' משיאין את אשתו ממ"נ אם הקול הוא אמת אין אנו צריכין עדות אחרת ואם הקול אינו אמת הרי אינו לאחר ג' עכ"ל וכן מסיק בש"ע:

גם נ"י עצמו שכתב להחמיר בזו וכן הר"ן מ"מ מודו בנידון דידן להתיר הואיל שנמצא סימן מובהק בכליו כדכתבתי לשונם לעיל ואע"פ דב"י כתב דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ובעל העיטור פליגי וסברי דאין מועיל סי' מובהק בבגדים מ"מ לא מצאתי מבואר להדיא מאין יצא לב"י פלוגת' זו ואדרבה היה נ"ל לומר הואיל שפסקו סימני' דרבנן אידחי ליה שינוי דחיישינן לשאלה ומה שאין אנו סומכי' אסימני' ה"ט דילמא איתרמי צורת גוף כגוף ובגד כבגד וסימן כסימן הא סימן מובהק בדבר ברור מועיל אפי' בבגדים במילת' דלא שכיח בסתם בגד ולשון דבעל העיטור מוכח כדברי גם בזה מסולק תמיהת הב"י סי' קל"ב למה לא הביאו גאוני' אלו הבריית' דמצאו קשור בכיס או בארנקי די"ל הן סברי כיס וארנקי שוו לכל הכלים דבעי דווקא סי' מובהק או טביעת עין כשמצאו בעצמו ולא חיישינן לשאלה בשום כלי ובריית' דמצאו קשור מוקי ליה כמ"ש התוס' שלהי יבמות ללישנא דסימנים דרבנן איירי שמצאו הוא בעצמו הכיס והארנקי ומכירו בטביעת עין ונאמן במגו שיוכל לומר לא אבדתיו או שיש עדים שהארנקי וכיס הם שלו וידוע שם ואדרבא על הטור וב"י יש לתמוה דהן אזלי הכא לחומרא והתם לח לחומרא דהיינו ס"ל סימני' דרבנן ובעי סי' מובהק ואפי' בסי' מובהק חיישי לשאלה כלישנא דאמרי סימני' דאוריית' ובעי שידע שלא השאילו הכלי לאחר או כגון כיס וארנקי דלא מושלי אינשי ואיהו נמי חשיב ליה סי' מובהק כשינויא תליתאי בתוספו' הנז' א"כ ה"ל להזכיר פה בשריותא דאיתת' דכיס וארנקי בבגדיו הוי סימן להתיר ע"י דאין סברא לחלק ולומר דוקא גבי גט מועיל לסימן אבל לא להתיר ע"י אשה לעלמא דהא כתב האשרי פ' כל הגט דמקילינן טפי בעדות אשה מגט וביאר שם ליישב דברי הרי"ף דלא תקשי אהדדי וכ"כ בתשובו' כלל נ"א והובא לשונו ג"כ בכתבי מהרא"י סי' רכ"ד וצל"ע:

ועוד נ"ל למצוא היתר וסימן מובהק מחמת הפנקס חובו הנמצא אצלו דדמיא לכיס וארנקי וטבעת דלא מושלי אינשי דאין אדם מגלה חשבונותיו ועניני ממונו אצל חבירו ואין אדם משביע את עצמו אפי' הוא עני ביותר רוצה שיחזיקוהו הבריות עוד ביותר עני ורש כדאי' בסמ"ע סי' פ"א וגם הוא סימן מובהק דליכא למימר שיתרמי פנקס כפנקס וחוב כחוב ואע"פ שפסק מהרא"י סי' קס"א שאין לצרף סימני כלים אפי' לשאר אומדנות המוכיחות היינו היכא דכל חד וחד באנפי נפשיה לא מהני לכ"ע כמבואר שם ובסי' רכ"ד אכן בנדון דידן הוכחתי דהכרת פנים לחוד מהני לפי רוב הפוסקי' ולדברי החולקי' מהני סימני כליו מובהקי' לחוד ובמקום דאיכא הכרת פנים וסימני' מובהקין בכליו כגון הכא דברזלי' התחובות במנעלים ופנקס חובו סי' מובהק הוא אפשר להתיר לכ"ע גם מהרא"י הנז' כתב דנחלק עליו רבו מהר"ן ומצא בס' מתית להתיר ע"י צירוף סימני כליו לשאר אומדנות אע"פ דכל חד באנפי נפשיה לא מהני וכן פסק מהרי"ו כמ"ש לעיל והביא סייעת' לדבריו מתשו' הרא"ש ז"ל ק"ו בנידון דידן כאשר ביארתי ואף אם יש פתחון פה לבעל הדין לחלוק עלי בכל הסברות דלעיל מ"מ לא יבצר משלש עשרה מארי מדות התורה נדרשת דהאי איתת' שריא ואלו הן התוספו' והרא"ש והטור ומהר"ם ור' עזריאל ומהרי"ק והר"ן ונ"י והריטב"א והרא"ה ומהר"ן ומהרי"ו וספר מתית כמו שנתבאר לעיל באריכות:

ועוד אחשבה לדעתי דגם המיימוני וסמ"ג ורי"ף אשר לא ביארו דבריהם וכתבו המתניתי' בפשטה אפשר דגם תו סברי כר"ת דהיכא שלא נחבל בפניו מעידין עליו ואפי' אחר כמה ימים והדעת מכרעת הואיל שר"ת דייק לי' מלשון המשנה כדאי' במרדכי לעיל והרי"ף שינה סדר המשנה בלשונה וסמך בבא דאין מעידין אלא עד ג' ימים לבבא דרישא אין מעידין אלא על פרצוף פנים וכו' להורות לן דיוקא דר"ת דבנוסחאות הגמר' אשר לפנינו נשנית בבא דאין מעידין אלא עד ג' ימים בסיפא ובמציעתא נשנית בבא דאין מעידין אלא עד שתצא נפשו ונהפך הסדר בגי' הרי"ף והרא"ש מהטעם הנזכר:

גם כתבתי לעיל דהב"י מסיק בש"ע היכא שנמצא הרוג ואינו ידוע אם הוא תוך ג' ימים או לא דיש להתיר בכה"ג שיצא תיכף הקול ומהרמא"י לא פליג עליה משמע דהכי ס"ל ג"כ מלבד מה שהוכחתי לעיל מלשון ההג"ה דהוא סובר כר"ת א"כ אין מי שיאסור האשה הזאת רק הרשב"א והריב"ש ומהרא"י והנה המה ימחלו כבודם לבטל דעתם מהני כל הני דיעות גאוני עולם קמאי ובתראי לכן דעתי נוטה לשריות' דהאי איתת' בפרט שנמצא אצל הקדוש הזה ספר היראה וגבינה ושומן ופנקס חוב דחששא רחוקה היא דיתרמי אדם אחר שישא ג"כ אצלו דברים כאלו ושיהיה לו ג"כ ברזלים במנעליו ומכ"ש דסברא דחוקא היא לומר שהוא הפשיט כל בגדיו ונתן כל הדברים שהיו אצלו וכל האוכלין כמו שקבלם מאמו לאדם אחר ואזיל ליה לעלמא ערום ויחף בחוסר כל לכן כל המפשפש ומצדד היתר לאשה האומללה הזאת. ה"ז משובח ומ"מ נ"ל לישדר זימנא תנינא אחרי העד ונשמע מפיו אם לא נחבל בפניו אעפ"י שבתשו' מהרי"ו סי' ט' מייתי ראי' דלא דייקינן בתר סהדי היינו בעד המעיד מפי עד דלא ניחוש לשאול לסהדי קמא כדמוכיח ממתניתי' דיבמות ומתניתי' דמכות וכו' ע"ש או היכא דאיכא אורחא רחיקתא כדאייתי ראיה מיצחק ריש גלות' דלא אמרינן לישדר להתם לאספמיא ולשיילינהו סימני' וכן הוה בעובדא דהורה בו מהרי"ו דסהדי קמאי היו במדינת ברנבורק רחוק ממקום המשפט שמה הרש"ה מהרי"ו להשיא האשה ולא מבעי לשיילינהו אכן בעובדא דידן עיקר שריות' לדעתי תלוי בפציעת פניו והעד מצוי סמוך לנו בק"ק העלישויא ודאי יש לחזור ולשואלו על זה לסלק עצמינו מאיסור אשת איש ח"ו בפרט שלא ביאר דבריו מלקדמין יפה:

אמנם עם כל אלה חס לי ולזרעא דאבא לסמוך על דעתי ולא על דעת אלף כיוצא בי לפסוק הלכה ח"ו וכ"ש לעשות מעשה אכן סברא בעלמא קאמינא ודין תורה לא ידענא ומטיבותי' דמר יורני ויסמוך דברי לבך הרחבה כפתחו של אולם וכל רז לא אנס ליה כי כתב אשר נכתב בשם כת"ר אין להשיב מובטח אני בחכמתו הרמה והנישאה אריה דבי עילאה אשר יודע לטהר השרץ במ"ט פנים ומכ"ש האביונה הזאת למכ"ת עיניה מיחלות להשים מגמת פניו יאמר שכלו למצוא לה היתר מספיק ואחריו כל אדם ימשוך עטו עמו ה"ה גאוני ארץ האלופי' הרבני' יצ"ו ברור לי יסכימו עם מכ"ת. ועתה אהו' דודי אם שגיתי אל תשית עלי חטאת ועל כל פשעי אהבה רבה דעמי ואם אכשל עמך כסני כלילה אחרי שלמדתי ענין זה בחיפזון ובהלה כי נתנה עלי בקולה. לא שניתי ולא שלשתי לחזור הדברים כשמלה ויראתי מתוך המהירות יצא מידי תקלה בכן תשובתו הרמתה אצפה באריכות מגולה לבאר כל מלה אם חמורה אם קלה ואחרי הודיעני כל אלה אשלח ג"כ טופס השאלה להאב"ד דק"ק ברודא הגאון המופלא אקוה גם שניכם המצאו היתר מגולה למען תמצא מנוח האשה האומללה בהסכמות אנשי השם וגדולה וזכותא דא יעמוד לנו ריוח והצלה מכל נזק צער וחבלה ולא תהיה עוד משכלה ונזכה לגאולה ובנין ארמון על תילה לבא אל המנוחה ואל הנחלה כ"ד אוהב נאמן המעתיר מאל נורא עלילה בן אחותך הגדולה נפש נענה ודלה חסרון המעלה הק' שמשון בלא"א הגאון מוהר"ר אברהם שמואל בכרך נכתב ונחתם ביום ד' ו' ניסן פה ה"ק לייפני"ק ם לפ"ק:

תוכן העניינים

חוט השני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה