חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]
צד
עד שטר מכירה והוא שהרשה את חבירו לקנות את ביתו מן הגוי סיקריקון והיודי המוכר היה חייב להקהל יר"ה ולאותו יודי הקונה ג"כ רק שהקהל אין להם לא שטר ולא שום דבר רק פירסו' בעלמא שהוא חייב להם והתרו הקהל ביודי שלא יקנה אותו אם לא שיבטיח לסלק אות' מחוב שלהם והבטיח להם בתקיעת כפם ועתה לא אבה לסלק אותם כי השטר היה לעת ההוא בתיבת הראשי' ולא נודע לאיש מקומו איו אבל עתה שנמצא השטר יאמר כי התקיעת כף הית' בטעו' כי אלו היה לעת ההוא השטר בידו לא הוצרך לתקוע כף להם כי איך יוכל אחר לקנותו מיד גוי ומורשה הקהל טוען כי בלי ספק השטר בא לתיבת הראשי' להיות בידם למשכון עד שיסלק ויפצה אותם. הנה הדין הזה יש לו סעיפי' רבי' לאורך ולרוחב בראשונה יש לברר אם לא היה שום שטר בעולם אם יוכל אחד לקנות את הבית מן הגוי משום סיקריקון. וב' אם עניני הקהל אין צריכין שטר ואם יכול אחר המתעצם עמהם לטעון שמא פרע לכם או להד"ם במקום שאין הענין מפורסם כל כך. שלישית אם יוכל אדם לומר שת"כ היתה בטעות ובאונס וכיוצא בו. ד' בשטר שבא ליד אחד ומצאו בתיבתו אם יוכל לטעון עליו בטענת שמא בא לידו בתורת משכון וכיוצא בו אלו הכללים המצטרכי' לדין זה. ולספק הראשון ידוע בשמעת' דהנזקי' אמר רב יוסף אין דין אנפראות בבבל מ"ט כיון דאיכ' בי דואר ולא אזיל אימא אחולי אחיל ומפורש דין זה יפה בח"ה סי' רל"ו דיש רשות ביד ישראל לקנותו. לספק השני נ"ל שהם אינם נאמנים לומר שלא נפרעו כי יש דעת שיש חילוק בין הנהוג שכשיחיד דן עם רבים שהוא מתפיס משכון להם ובין מה שאומרים שהקהל הם מוחזקים כנגד היחיד וכן חילק ביניהם מהרמא"י סי' ג' וטעם הדבר שהנחת המשכון הוא בכל דין מהדיני' דהא ילפינן לה מהא דקדרא דבי שותפא לא חמימי ולא קדירי ולכן אין הנחת המשכון רק שיזדרז היחיד ההוא בדבר ויבקש הדין מהב"ד אבל מה שהקהל הם מוחזקי' אינו אלא במס דיליף לה מהר"ם מהא דאמרינן מוהרקי בטפסרי דמלכא מונח וא"כ בנדון זה אינם מוחזקי' כלל. ועוד שגם אם היו עניני מסים שנתחייב להם בשביל מסי' נ"ל שאינם מוחזקי' כלל נגד הלקוחות והגע עצמך דאפי' נאמנות בפירוש יש דיעות שלא יועיל נגד הלקוחות. לספק שלישי הא פשיטא לי שאם יכול לברר שת"כ היתה בטעות שמועיל לו וכמ"ש המרדכי בהנזקי' במי שדחקו את חביריהם בתפיסה עד שקבלו עליה' חרם שהשיב הר"ם שאותו חרם כחרס הנשבר ולא אמרינן אצל יודי אגב אונסי' גמר ומקני וכמו שחרם ושבועה באונס אינו כלום ה"ה נמי בטעות דכל טעות חשבינן לאונס כדאמרינן ליביה אונסי' ומה לנו לחפש זה בפוסקי' והלא משנה שלימה היא נדרי אונסי' מותרים. וכיון שהיה ידוע לכל שנאבד השטר לעת מן העיתי' פשיטא דאין לנו ראיה גדולה מזה. לספק ד' נ"ל ג"כ שהבית בחזקת הלוקח ולא יכולי' לטעון שמא בא לידם בתורת משכון כיון שכת' הטור בסי' ס"ה שיורשי' שמצאו שטר ברשות אביה' המת וטענו שבעל השטר היה חייב לאביהם מעות ונתן לו השטר למשכון טענת' טענה אבל אנן לא טענינן להו ש"מ דה"ה בנדון דידן דלא טענינן מספק שמא נתן השטר למשכון דהוא מילת' דלא שכיחא: