חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]
צג
על דבר השטר שכתוב בו מעכשיו נתתי לבני כמר יעקב ד' אמות קרקע וכו' ואגבן הקניתי ושעבדתי ונתתי אליו במתנה גמורה רביעי' מביתי שיש לי בק"ק שיוכל לעשות בו כל מה שירצה להוריש ולמכור וליתן ולעשות בו כל מה שירצה בני ואינש לא ימחה ובאופן זה נתנה רביעי' ביתה שהמתנה לא יחול ולא יהא אליו כח וזכו' במתנה זו רק שעה אחת לפני מיתת' עכ"ל נוסח השטר לענינינו ובתוך כך מה כמר יעקב הנ"ל ולא זכה עדיין בבית כי אמו חיה עדיי' ובאת' אשתו לגבות כתובת' מהבית הזה וחמות' טוענת כי עדיין לא זכה בנה בבית'. הנה כבר אחז"ל אין האשה גובה כתובת' בראוי והאי ראוי הוא וכיוצא בזה כתב מהרמא"י בא"ה סי' ס"א האב שצוה לתת מתנה לבנו לאחר ב' או ג' שנים מקרי ראוי ואין אשת המת גובה כתובת' וה"ה אם צוה שלא לתת לו חלק ירושתו עד ב' או ג' שנים עכ"ל ש"מ דכל כה"ג ראוי הוא מיהו בהא איכא למידק כיון שכתוב בו מעכשיו נתתי א"כ הוי מתנה מהיום ולאחר מיתה שהגוף הוא של המקבל והפירות של הנותן כמבואר בטח"מ סי' רצ"ז ואפי' אם נאמר דמעכשיו הכתוב בשטר קאי על ענין ד' אמות אבל קנין הבית אינו חל אלא שעה אחת קודם מיתת' לא זו שאין משמעות השטר כן אלא גם אם יהיה כן מ"מ הרי קי"ל כר' יוסי דס"ל זמנו של שטר מוכיח עליו והוי כאלו כתב בו מהיום ולאחר מיתה. וא"ל דזה כיון שלא כתב לו לאחר מית' אלא שעה אחת קודם מיתתה והוי כאלו כותב לו מהיום ולאחר שלשי' יום דלא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו כמ"ש הטור בח"ה סי' רנ"ח דזיל בתר טעמא שכתב שם דלכך כת' זמן כדי לברר מאימתי מתחילי' זמן השלשי' יום ולכן לא אמרינן שהקנה לו תיכף אבל הכא א"צ לזמן שהרי המית' מבוררת הזמן ופשוט הוא. ועוד דכ"ע מודו דהיכי דהוי בקנין שזכה תכף בגוף הקרקע וכל זה מבואר בסי' הנז' ומעכשיו יש להסתפק אי הוי קנין הגוף בלא פירו' ראוי או מוחזק ולא ראיתי לפוסקי' שדברו בזה ונ"ל ראיה דה"ל מוחזק דקי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וא"ל דמ"מ לא הוי מוחזק ממש דהא תניא בס"פ השולח בכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאביו ביובל ואע"פ שלא היה של אביו אלא הגוף כי הפירות היה של הלוקח מ"מ מקרי מוחזק לגבי בכור ה"ה נמי מקרי מוחזק לגבי אשה וגובה כתובת' ממנה וזה נראה לי ברור ותמיה לי על הרמב"ם שלא הביא בריית' זו שאין עליה חולק שהרי הביאה רבא בגמר' להביא סייעת' מינה לר"ל דקי"ל כוותיה בהא דהוא חד מן תלת שמעתת' דקי"ל כוותיה. ולא מצאתיו בפ"ב דהל' נחלו' גם בהלכו' שמיטה ויובל לא מצאתיו אבל מ"מ נ"ל דהכי הלכת' ועוד יש להביא ראיה ממ"ש מהרמא"י בא"ה סי' צ' כתבו לה מורישיה קרקע מחיים ופירות לאחר מות' הבעל יורש אותה קרקע ממנה עכ"ל ונ"ל שר"ל אם כתב לה מורישה קרקע מהיום ולאחר מיתה ואעפ"כ הבעל יורשה ש"מ דלא ה"ל ראוי ועוד יש להביא ראיה ממ"ש הטור בסי' הנז' אם אמר נכסי לפלוני ואחריו מעכשיו ליורשי ומתה בתו בחיי אותו פלוני ה"ל מוחזק ובעל הבית יורש והרי לך מבואר מ"ש ופשוט הוא. אח"כ נתעצמו עוד לדין מי יתן המס או מי שיש לו קנין הפירות או מי שיש לו קנין הגוף והארכתי במקום אחר להביא ראיות דהמס מוטל על הבית בשביל הפירות ולכך קונה הפירות נותן המס כ"ד אברהם שמואל בכרך: