אור ברסלב

חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]

צ

פט

מאלהי המערכה שלו' וברכה וכל טוב ככה לאהו' בני יחידי צמידי ורדידי פארי וכבודי הדרי והודי האלוף המרומם בשם ותהילה עולה למעלה אב"ד ור"מ כמוהר"ר חיים שי'

כתבך הנכתב ט' טבת קבלתי אתמול שבת שמות ואשיבך על הראשון ראשון וכו' כתבת וז"ל מ"ש בשם סמ"ע סי' ק"ג ס"ז שתנאי שבממון קיים אפי' לגבות מיתומי' קטנים תמה אני על פה קדוש כי חשש שמא ימצאו שובר להיכן הלך וכו' עיין באותו כתב לא תמצא שכתבתי בשמו לגבות מיתומי' קטנים אלא שלמדתי ממ"ש בסי' ק"ג שתנאי שבממון קיים אפי' נגד דין תורה נ"ל ה"ה לגבות מיתומים קטנים אע"פ שכתוב בש"ע אפי' יכתוב בשטר כל תנאי שבעולם לא מהני אין למדין מן הכללות דהגע בעצמך אם יתנה שלא יהנה שום שובר אלא אם יכתוב ע"ג זה השטר ממש מע"ל מי לא מהני ואע"ג דגם זה עלה על דעתך מ"מ כתבת עליו גם בזה צ"ע ואיני יודע מה מספקא לך אם שובר ודאי בפנינו לא מהני מכ"ש חשש ספק שובר ואם דעתך שאין אדם יוכל להתנות על בניו הקטני' הא ודאי לית' דכל זמן שהוא חי הממון שלו והרי האמינו שאפי' שובר כתב המלוה לא יהנה ויכול לומר טעיתי בהודאתי בכתב ידי כדאי' סי' קכ"ו סי"ג ואפי' שובר בעדים יוכל להכחיש אותם אם האמינו כשנים אא"כ נכתב חברא ע"ג ממש וא"כ אף אם ימצאו היתומים קטנים שובר אחר שיגדלו ה"ה חספא בעלמא ה"ה אם האמין למלוה נגד היתומי' קטני' הוי כאלו פוסל את כל השוברים שיצאו על השטר דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ובשביל שראיתי בקהילות גדולות דנותנין השטרות נאמנות נגד יתומים קטנים חתרתי אחר כל זה כדי לקיים המנהג אף כי לא ידעתי שום תקנה שנעשה בקהילה על זה:

ומחמת אותו שנדר ליתן מעשר שני משך חצי שנה יש ד' חלוקי' הא' מה שהוא הריוח בהלואת מעותיו ודאי דכל הפירות שעלו על מעותיו משך חצי שנה צריך לקיים נדרו ומה שרצית לחלק בין אמר כל הרווחים שיהיה לי או שיגיעו לידי לא נ"ל דא"כ הרי שהיה לו מלוה ישנה ונפרע תוך חצי שנה זו עם כל הפירות יהיה צריך למיהב מינייהו חומש הואיל שהגיעו עתה לידו ומסתמא אזלינן בתר כוונת הנודר דהיה למה שמשביח קרנו תוך חצי שנה זו אפי' יגיע לידו אחר זמן רב וכן מה שמגיעו עתה לידו ממלוה ישנה לא צריך למיהב מן השבח דעלה קודם נדרו ומרוב הפשיטות לא צריכנא לאתויי ראיה. ומחמת מקח העורות הכל לפי ענין המקח אם היה המקח בזול מופלג עד שאם היה בא לשום אותו תוך חשבון ערכו בפריעת המס היה מעלה אותן בדמים יתרים צריך מכ"ת לעשרינהו דהוי ריוח מזומן והא ודאי דצריך למיהב מזמן הריוח שמזומן לפניו מכח כ"ש דאפי' מחובות שראויין ליפרע נותן מהן מכ"ש מה שבידו וראוי ליפרע. ואם לא היה הריוח מצוי ומזומן לאלתר אלא אלהי' אינה לידו פתאום הכל תולה בשעת המכירה אם היה תוך זמן נדרו אע"פ דלא קיבל הדמים עד אחר זמן צריך למיהב מיניה אע"ג דכל אשראי ספק אתא או לא וכדאית' בטי"ד סי' קמ"ח דהאידנא דידם תקיפה אפי' בשטר חשוב כמציל מידם מ"מ נ"ל פשוט דבזמנינו דהמושלים והפקידים עושין משפט חרוץ לכוף לערלים שישלמו אפי' כ"י בעלמא נשתנה הדין וכל העומד לגבות כגבוי דמיא וראיה ממ"ש בטח"מ סי' קכ"ח דהפורע חובו של חבירו פטור הלוה לשלם וכתב בהג"ה י"א דוקא כשפורע לישראל אבל אם פרע לגוי חייב לכ"ע וכתב עליו בע"ש דלפי מה שנוהגין האידנא שהסוחרים מפשרין עם מי שנתחייב להן וכו' נשתנה הדין והסכים עמו בסמ"ע. ומחמת הטעות בזה נאמר ויראת מאלהי' דבר המסור ללבו של אדם דבודאי מ"ש שהיה תמיד בספק שמא יזכור הגוי טענותי' טענה כדאי' בטור ח"מ סי' קל"א ס"ד וסי' צ"ג מט"ז וס"ס קפ"ג לכן כל זמן שלא הזיזם ממקומם לאותן עורות של טעות מחמת מורא שמא יזכור ודאי אזלינן בתר אומדן דעת' כמה היה נוטל אז מחמת אותו טעות צריך לעשרינהו כאשר כתבת גם אתה יפה דנת אבל אחר ששלח ידו באותן עורות יד וודאי דנתייאש הגוי ולא יתבע עוד ואם היה השליחות יד תוך זמן נדרו צריך לעשר אכולהו. ומה שרצה לנכות מהמעשר עשירי' ההיזק והפסד שהיה לו מאותו הערל לזימנין אחרינא וכתבת דיש לחלק בין אם עשה המקח עם הגוי מראשית על כל השנה בזה ג"כ כוונת לאמת וראיה מטי"ד סי' קע"ז סל"ג והמשכיל יבין עוד נ"ל דיש לשאול לאותו פלו' איך נהג כל ימיו במעשר ראשון אם ניכה הפסד שבפרק א' מן הריוח שבפעם שני וכמו שנהג בראשון ינהוג במעשר שני אבל העיקר אם לא עשה עמו התקשרות על כל השנה אין עסקא משועבד לחבירו וצריך למיהב מיני' מה שנצטערת על הברייט שטיק כיון שאינני צריך לעשר וכתבו המנהג זה מקלקלתא. גם אני טעיתי ונתתי להרבנים ש"נ כ' טליר חלק שליש מהמעשר וכאשר רציתי להפריש המותר נאמר לי שאינו מן הצורך וראיתי דבריהם נאמרי' באמת ונ"ל עיקר אף לדינא אלא שאין להאריך כ"ד הקש"ב:

תוכן העניינים

חוט השני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה