אור ברסלב

חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]

עו

עה

נורין וזיקין הרים ועמקין קולות וברקין. לסולם השמים עושה חווקין נהירי שבילי דכולא נזקין מארי דאורייתא וכל הפסקין. בדיני חלוקין לעילא שאלין בשלמא אראלין ומצוקין. ומכרזין קדמיה תנו כבוד לדיוקין. אמרותיו צרופות ככסף ומזוקקין. ומדבש מתוקין וכגרוגרות וצמוקין וכיין הרקח ותפנוקין נטריה רחמנא מכל חבילי טריקין. ה"ה אהו' מחותני הגאון מ"ו נ"י ע"ה פ"ה ר"מ ור"ג ודרשן הגדול רום כת"ר והוד מעלתו מוהר"ר שמשון נר"ו וכל התופשים בשולי מעילו קדוש יאמרו לו. יזכה לבנין ציון והיכלו:

נא אדוני מרנא ורבנא רבן של בני הגולה שאלה יש לי לשאול ותורה היא וללמוד אני צריך אעפ"כ אחזתני רתת וזיע וחלחלה איך אבא שלא כדת ואיך עייל בלא בר מ"מ מאחר שטבע הטוב להטיב והוא מחותני אמרתי בלבי בודאי ישים עינו עלי לטובה כי בהיותי עמו במחיצתו ק"ק ווירמיישא שמה עיר פפעדרשום על היום דבני מדינת פפאלץ מאז ראיתי שמשך עלי חוט של חסד ע"כ אבוא היום על עין משפט עיני פקיחא דלא נאים להאיר לי אפלתי בצהרים ולתור לי מנוחה להרים מכשול מדרך בני עמי המדברים סרה ומהפכים הקערה שלא כשורה עקרבא וזיבורא מוכים בסנוירא ומחלפי שיטתייהו אגב גררא ומבקשים שכרה איברא יש פירכא אדינייהו מעיקרא ומדמים היו לי לחומר ולא לצורה. אמנם מ"ו ואדוני יראיני מבוא העיר וינחני בארוכה וקצרה:

הנה נתעצמו לפני לדין שניהם תובעים ונתבע אחד תורף דברי התובעים היה על הנתבע אתה הנתבע גביית זמן ארוך מחובות חמינו ז"ל מעות ובהמות וכיוצא בזה ולא נודע לנו שורש הדבר כמה אך עתה שנתברר כל יום יותר שאתה גובה וחוזר וגובה מאן שם לך ומאן פליג לך הלא גם אנחנו ראוים לירש מצד שיש לנו שטרות על אביך חמינו ז"ל היינו שטרות ממש מלבד שטרות של חצי חלק זכר ע"כ הוציא מה שיש בידך הן מעות הן כ"י והחזיר לעזבון. ותורף דברי הנתבע הוא שאינו יורש אלא לוקח שלקח מהאלמנה של אביו כל מה שהוחלט לה בב"ד וטען שיש לברר זה והלך להביא אלו שני מעשה ב"ד מהרב מהר"ר גרונים ש"ן כמו שהעתקתי מגוף הכתב יד של מהר"ר גרונים ש"ן והנה משעה ראשונה כתבתי כל טענותיהן ותשובותיהן והודאותיהן מרצון שניהם כדינו והנה ברוב הימים שטענו יום אחר יום בדילוג נמצא בטענת הנתבע שטען שהאמין לדברי האשה האלמנה שעטלכי כ"י הוחלטו לה כמו שנזכר במעשה ב"ד של מהר"ר גרונים ש"ן ופעם הודה בפני על פי טענת התובעים ואחר האיום וחקירות שחקרתי ודרשתי אותו כי ראיתי כמה וכמה אומדנות מוכיחות דהנתבע שקורי קא משקר ע"כ חקרתי היטב והודה לפני ואמר ששמנה עשר כ"י קנה מהאלמנה ואח"כ נתברר שיותר מחמשים כ"י שהיו של אביו ז"ל מכר לאיש אחד בארץ וזה נתברר במעשה ב"ד וזה הנתבע שכר לו יועצים בביתו ועל כל דבר שהיו שואלין אותו התובעים היה נמנע מלהשיב פן יתפס כי השקר צריך קיצור כי אין לו רגלים לעמוד והנה מסבב סיבובי' לצאת אל אנשיו לאגמורי ליה מה להשיב טענת שקר וכשראיתי זה מנעתי לו קצת כי אין בנו כח להעמיד וכו' אף שיקח אחד מאוהביו עמו כדי שלא יסתתמו טענותיו אבל הוא על כל דבר שהיו שואלין אותו הלך אל אחוזת מרעהו ללמוד לו לטעון כך וכך וזה נגד הדין כי אפי' הקריצות יכול למנוע ממנו הבעל דין כנזכר בסמ"ע סי' י"ד ופעמי' כשהיו שואלין אותו דבר השיב שאינו יודע מה להשיב ופעמי' אמר שאינו חייב להשיב על כל דבר ששואלין אותו וזה ממש נגד הדין כנזכר בהרא"ש בתשובה סי' ק"ז דין ו' הביאו בסמ"ע סי' ט"ו בקיצור ואחר זה הביא הסילוק של האלמנה שגם בו כתב איזה כ"י ובשטרות אזלינן בתר לשון בני אדם ובלשון בני אדם מפורש איזה עטליכי וכן משמע בסמ"ע סי' מ"ב ס"ק ג' שאיזה פירושו עטליכי ומורגל זה הלשון כל עת ושעה בין הבריות והנה הנתבע עדיין עומד בשקרו ואמר שסך קרוב לששים כ"י קנה מן האלמנה ע"י החלטה והנה ראיתי שהנתבע הוחזק כפרן מאחרים שני פעמים חדא שטען שקנה כל הכ"י מהאלמנה ושנחלטו לה ס' כ"י או יותר ומשמעות ביאור הלשון איזה הכתוב בהחלטה הוא דבר פשוט שפירושי בל"א עטליכי ומה שכתב אחר זה בהחלטה כל הכ"י ה"פ בודאי שכל מה שהיה נמצא תחת ידי ועוד דהא הודה שח"י כ"י קנה ונתברר במעשה ב"ד שקרוב לחמשים כ"י מכר זולת מה שהחזיק תחת ידו וגבה וחזר וגבה קודם שמכר ע"כ הוי שני פעמים הוחזק כפרן ומעולם לא היה מתרץ לדיבוריה ועוד הא האמין על עצמו האלמנה שאמרה עטליכי כ"י הוחלטו לה ומכח כל אומדנות מוכיחות שראיתי כנ"ל והרבה יותר מהנה ומאחר שיש הרבה דעות בפוסקי' דדבר הידוע לשותפות אף שהוא מוחזק אינו נאמן אפי' בשבועה על טענתו אלא מפקי מיני' אפי' בלא ראיה ואף דאנן לא קי"ל הכי אבל מכח צירוף הני טעמי דלעיל פסקתי לו שיוציא את הכל מתחת ידו ויניח לעזבון המעות והכ"י והראיה שיש להביא על זה הלא המה גמרא דפרק הכותב דף צ"ד ור"ן שם דכל מילתא דיתמי כל היכי דאיתנייהו ברשותייהו איתנייהו וסמ"ע סימן קע"ט ורשב"ם ריש ב"ב דף ד' ד"ה הג"ה בפירוש ר"ח וכן פסק רי"ף שם ומרדכי ריש ב"מ ד"ה וכל דבר ובסמ"ע סי' מ"ב ס"ק ל"ב וסמ"ע סי' ק"ד ס"ק יו"ד ותו' פרק השותפין דף ו' ע"א ד"ה כל האומר וכו' ומכח צירוף כל הנ"ל פס פסקתי לו שיניח הכל לעזבון והנה אחר שפסקתי לו כל זה צווח הנתבע ואעפ"כ לא רצה לעשות שום פשרה מקדם ועל הדין היה מלעיג ודבר עלי סרה בכל הארץ אשר כף רגלו מגיע איך שפסקתי לו נגד הדין וצירף אצלו הרבה אוהביו וריעיו ומיודעיו והיה צדיק הראשון בריבו בעיניהם ועברו על שמוע בין אחיכם ומקצת מהם היו דלא גמיר ולא סביר ומקצת מהם סביר ולא גמיר ושפכו עלי סוללה וכל חד לפום חורפיה לא דק אלא בכיתנא דנפיץ ולא דייק והנה נזדמן אצלי איש מהימן שהלך לק"ק ורנקפורט וייחד פי הדיבור אל הגאון מ"ו מוהר"ר מנחם מענדיל נר"ו והנה יקבל הגאון אדוני מ"ו העתק מאותו תשובה שהשיב לי הגאון ומוביל כתבי ראה את הגוף עצמו והדברים ברורים כשמש אלא במה שאינו מסכים איני רוצה לפלפל עתה בזה כי בטלה דעתי הקלושה נגדו אלא שע"י צירוף כל טעמים הנ"ל רציתי לפסוק לו ככה כנ"ל אלא שכבר הורה זקן היושב בישיבה ועתה שרואה הנתבע שכלתה אליו הרעה ע"פ הדין החציף הנתבע פניו ככלב ואמר שלא הודה מעולם שלא קנה אלא ח"י כ"י ואמר לי בפומבי שזייפתי לו הטענות וכתבתי מה שלא הודה בפני והנה הנתבע הזה שהעיז כל כך נתברר לי שרב אחד התיר לו הדבר והכחיש אותי וכנ"ל כי אותו הרב היה יועץ שלו בתוך ביתו הרבה ימים וקיבל ממנו הנאה שוחד דברים וחנפי לעגי מעוג היינו אכילה ושתייה כיד המלך מלבד שכרו במעות ואמר לי אותו הרב שעל פי הדין מותר לו לבעל דין להכחיש הדיין כנזכר סימן נ"ג ואמרתי לו לאותו הרב שאותו שוחד אכילה ושתייה ושוחד דברים ועל שעבר על שמוע בין אחיכם עיורו את שתי עיניו ולא ראה כהוגן אחר עיקר טעם הדבר כי כל זה מיירי דווקא בשלא כתב עדיין הטענות כי יש לומר מילתא דלא רמיא עליה דאינש וכו' ושמא שכח הדבר אבל כשכל טענות והודאות כתובים כבר ח"ו לא תהא כזאת בישראל דאל"כ הותרה הרצועה לית דין ולית דיין וכל קרקפתא דלא מנח תפילין יהא חוטא נשכר בדבר ולתת שמץ ודופי בדיין שלו ולא שבקת חיי לכל בריה וע"כ מאחר שאותו הרב עדיין עומד בדעתו אמרתי לו שעתיד ליתן את הדין ועוד הדין פשוט בסי' צ"א ס"ד בהג"ה שכל דבר שמוצא אדם כתוב בפנקסו וסומך עליו שהוא אמת יכול לישבע על זה א"כ מכ"ש דבר זה היכי דהדיין אין לו הנאה מזה וידוע בבירור שכתב הכל מה שהודה וסדורה לפניו בכתב מה שהודה מכ"ש שנאמן הדיין ודעתי נוטה שיסכים מ"ו הגאון עמי לענוש הנתבע על זה לישדי עליו גודא רבא ובפרט משום מיגדר מילתא כי הדור פרוץ מרובה על העומד והתורה מונחת בקרן זויות ועל לומדיה רומסים ברגליהם כטיט חוצות וללעג ולקלס בעיניהם ועוד הא כתב הסמ"ע סי' פ' ס"ק י"א וז"ל הב"ד יהדרו אחר זה ויתנו דעתם לכתוב הטענות שלא יתחרטו אח"כ ויחזרו ודוק ע"כ א"כ אם הבע"ד יכול להכחיש הדיין ולומר לו שקר כתבת מה הועילו חכמים בתקנתם שיהדרו אחר זה אלא ודאי זיל קרי בי רב וכיון שכתב על הנייר אין אדם בעולם שיכול להכחיש הדיין.

ומאחר שלאו כל יומא מתרחיש גברא מהימנא לשלוח עמו הכתבים לא יכלתי לייחד הדיבור אל הגאון אדוני מ"ו ע"כ עתה באתי יעשה למען ה' ולמען כבוד תורתו ולומדיה ולמען האמת ובשביל אהבת חיתונים ישיב לי אמרותיו הנעימים כדבש ונופת צופים לחזק ידי הרפות וברכים כושלים יאמץ ויאמר חזק ויגלה קלון הקמים עלי לרעה בחרפה ובוז בלי ספק שיתבע השם עלבוני כי לית לי דינא בארעא ולא עוד אלא שנהפך עלי בלהות ורעש בגידת הזמן ואין כאן מקום להאריך שאול ישאול אדוני מ"ו הגאון את מוביל כתבי לישמע תוכן הדברים אשר אינני רשאי להעלות בכתב ויעשה עמי חסד להשיב לי עם מוביל כתבי זה או אם לא יהא לו פנאי ח"ו להשיב לי עתה שורתיים ישלח לי כתבו ליד ש"ב בן דודתי האלוף התורני המוכתר כהר"ר נתן גרין הוט מחותנו ש"ן ע"י איש כנפשי ולבבי ש"ב אלוף נעלה מבני היחס ומעלה חתנו כהר"ר ליב ש"ן שהוא יתעסק בזה זה הכלל אם יכתוב דבר מה שהוא נגד דעתי ייחד לזה נייר מיוחד ואקבל האמת אך לא בין שאר הדברים כדי שלא ילבשו שוטני בגדי נקם ח"ו ואקוה שיסכים אדוני מ"ו הגאון בלי ספק אל דעת הגאון מ"ו מורפקפורט אלא במה שהוספתי לע"ע שלא נפל אז לפי העליתי עתה על הנייר ובטוח אני בחסדי דמר שיחוס על כבוד ה' ועל התורה ועל לומדיה ועל אהבת צהוים מחמת חתנו הנ"ל גם בשביל אהבת מחותנו שהוא ג"כ מחותני ה"ה הרב המרומם נ"י אב"ד מהמילבורג מהר"ר יצחק נר"ו שגם הוא סבל עלבון קצת בדבר זה ואיני רשאי לגלות על פני השדה רק ע"י איש מהימן מובל כתבי יוכל לדרוש ולחקור זה וישתומם על הדבר על מי ועל מה העולם עומד ומתנהג באפילה בעו"ה וחכמת המסכן בזויה ודי בזה ובזה יקבל הוא וכל הנלוים לו אלף גמלים טעונים שאת וברכה מטוב גנזי אוצרות ישע וחיים וברכה כ"ע הדום רגלו מחותנו אליעזר ליפמן בא"א הר"ר יקותיאל זצלה"ה וגם ישתומם על הדבר שהגוף החלטה אינו רוצה הבע"ד להביאו מוכח שערמה יש בדבר:

במותב בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא הגבירה היקרה מרת בילה בת נתן ז"ל מגונציהויזן אלמנה עתה מבעלה השני' המנוח כמר אשר ז"ל ואיימנו עליה כדין שבועת העדות בקצת דברים שמותרת להעיד עליו מרת בילה הנ"ל ואחר התעוררת האיום שאלנו באיזה אופן נתפרעת מכתובתה שהיה על בעלה כמר אשר ז"ל ואיזה ממון או חובת ושוה כסף נחלט לה מבי דינא מאב"ד כמוהר"ר מיכל זצ"ל או אם נשבעה על כתובה הנ"ל וכן אמרה לפנינו וז"ל איך וויל דען אמת וויא איך קצת בין אן מיינר כתובה בצלט ווארדין אונ' וויא מיר האב"ד ז"ל הוט מיר לחלוטין איין גירוימט באותו זמן האלוף האב"ד ה"ה כמהור"ר מיכל ז"ל האט עטליכי כ"י פון מיינר שטיף טאכטער גינומן אונ' מיר זיא לחלוטין געבן בפרעון כתובתי אונ' דוריבר מיר אך שטר החלטה געבן זאל מיט טון וואש איך וויל איין צו נעמן אדר צו פר קאפין וויא איך גיטון הב זעלכי חובת וכ"י מיינן שטיף זון כמר יצחק בר אשר הב צו קאפין געבן כמשמעות שטר חוב שהיה בידי על זאת וגם באותו פעם האב"ד ז"ל לבני כמר יצחק אך שטר חלטה געבן לצמיתת עלמין זיין זאל קיין יורש או נוחל כלל קיין תביעה אן אים הבן זאל בשביל כ"י וגם אותן הכתבים מיר זיינן פון אב"ד ז"ל געבן ווארדין מיט מיינר שבועה הב זיא עתה ניט בידי וכן ליתר החזוק האמת אחר איום השבועה קבלה עליה מרת בילה תי' כדין שבועה על כתובתה מבעלה השנית כמר אשר ז"ל וזה דיבורה בשבועתה שלא גבתה כתובתה כולה עד עתה רק מה שנתנה לה האב"ד ז"ל הכ"י הנ"ל בפרעון וגם לא מחלה ולא ויתרה ולא התפיס צררא לפרעון ולא מכרה כתובתה כל זאת קבלה מרת בילה תי' בשבועת האמת לפנינו כדין כל השבועות על כן ווייל מירש אישט איין גירוימט ווארדין לחלוטין ולצמיתת עלמין הב' איך זיא זעלכי כ"י וחובת פערקאפט לבני חורגי כמ' יצחק הנ"ך אך האב"ד אים שט' חלטה דרויף געבן קיין יורש ונוחל כלל קיין תביעה דראן צו הבן וגם אמרה מרת בילה הנ"ל האב"ד מוהר"ר מיכל ז"ל הוט אנדרי יורשי' גישריבן כגון פערלי וכמר נתן זאלין קומין לסלק האלמנה ולא שמעו אל כתבו זיין ניט קומן ע"כ הוט האלמנה מרת בילה תי' לבנה חורגה החובת פערקאפט כמשמעות השטר אבל מרת סערלי תי' באותו פעם צו ווירצבורג גיוועזין נעשה יום ו' ז' חשון ת"ך לפ"ק פה גונצהויזין מחק ג"ע ולא מכרה כ"ח ור"ק והכל שריר וקיים. נאום הקטן שמואל בר יעקב זצ"ל הנקרא גרונם הרובץ תחת משא בני מדינת אוינשפך. אני יצחק בן לא"א משה שליט"א מלמד מגונצהויזן. ועתה בבית האב"ד הנ"ל. יצחק בר אליעזר מנשה ז"ל (הועתק מכתב הסלוק מרת בילה אלמנת אשר זצ"ל:)

על דבר צעקתה של היקרה מרת בילה עתה נתאלמנה מבעלה כמר אשר ז"ל ועתה א"א להוציא מחובת או מעזבון שלו לסלק האלמנה הנ"ל רק נמצא תחת ידי איזה כ"י ורשימה השייכי' לבעלה כמר אשר ז"ל ע"כ מסרתי לידה כל הכתיבת ידות ורשימה בפרעון כתובתה וחלטתי בהחלט גמור לצמיתת עלמין ורשות ביד האלמנה למכור ולהשכין או להוציא החובת כטוב בעיניה ואין לשום יורש או נוחל תביעה וטענה עוד על הכ"י ורשימה הנ"ל ותיכף בפני מכרה האלמנה מרת בילה תי' לבנה חורגה כמר איצק בר אשר בקנין גמור בכתיבה ומסירה כמשמעות השטר שהוקם על כך ביום הנ"ל לאמת ולתועלת נתתי זאת ביד מרת בילה תי' הנ"ל במקום מעשה ב"ד יום ה' ר"ח כסליו ת"ז לפ"ק הצועלד נאם יחיאל בר יונתן זלה"ה. הועתק אות באות מגוף הסילק של האלמנה מרת בילה תי' אלמנה כמר אשר זצ"ל שנעשה ביום הנ"ל. נאם הקטן שמואל בר יעקב זצ"ל הנקרא גרונם הרובץ תחת משא בני מדינת אוינשנבך החותם יום א' כ"א טבת ת"ך לפ"ק בגונצנהויזן:

תוכן העניינים

חוט השני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה