חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]
עה
על דבר אותו האיש שנשתבש בדעתו והחימה כבשתו והרע לעשות באשר הלך חשכים אל הכומרי' כדי להמיר ונשתהה אצל' איזה שבועות ואח"כ נתחרט וברח מהם טרם עברו עליו הימים והלך לו למדינה אחרת וביקש לעשות תשובה ונכתב אליו קצת סידרי תשובה מפי מורה ואחר ימים רבים הרחיק נדוד ובא לקהילה קדושה והעלים את הענין הנ"ל ואירע שנתקבל אצלם לחזן באשר קולו ערב והוא בקי ויודע בטוב דקדוקי התפילות ובקריאת ס"ת כא' מן המומחים ובקיאי' שבישראל ואחר איזה ימים נתפרסם הענין הנ"ל ע"פ עד אחד שהעביר קול במחנה ואז הורידוהו הקהל מאומנותו בטענה שאינו ראוי להיות ש"ץ לעבוד עבודת הקודש כיון שחטא בעבירה גדולה וחמורה כזה דמחשבת ע"ז הקב"ה מצרפה למעשה גם א"א שלא אכל נבילות וטריפות וחילל שבת וכיוצא כמה עבירות בהיותו אצלם והוא טוען ואומר שלא עשה עבירות כ"כ כמו שנחשד כי תיכף שנתחרט נשמר מהעבירות בכל האפשרות גם אגופא דעובדא קיבל תשובה ועשה כאשר יש בידו כתוב סדר התשובה אשר יאות לו ועל כן אין להורידו דבמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינן יכולין לעמוד ושלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו. יראה לפע"ד דכיון שעלה לא ירד וראי' נ"ל ממ"ש בטא"ח סי' קכ"ח וז"ל המומר לא ישא כפיו וכת' הרמב"ם אפי' שב בתשובה ורש"י כתב כיון ששב בתשובה יכול לישא כפיו וכ"כ רבינו גרשום עכ"ל וכתב הב"י דדעת התוס' כרש"י וכ"כ המרדכי בשם רשב"א וכ"כ בהגהות מיימין בשם רבינו גרשום דבכל עוז יש להפך בזכות בעלי תשובה וכתבו שרבינו שמחה כתב כן וגם מהר"ם בשם רש"י וכן דעת סמ"ג וכו' ובמסקנא דמילתא כתב הב"י ולענין הלכה נ"ל שיש לסמוך על כל הני רבוותא דשרו לישא כפיו וגם לפתוח פתח לבעלי תשובה עכ"ל וכך פסק מהרמא"י בהג"ה לפי זה נ"ל דה"ה דיכול לעבור לפני התיבה דעכ"פ לא חמיר מנשיאות כפיים וכיוצא בזה כתב בטור בנידון זה וז"ל ורב נטרונאי כתב שאין לעלות בתורה ראשון שכבר חילל קדושתו של אהרן ואם קרא בתורה ראשון יש חילול גדול ולא מסתבר דאף אם לא ישא כפיו משום דאיתקש לשירות אבל לקרות בתורה ודאי כיון ששב קרינן ביה ובשוב רשע מרשעתו וגו' עכ"ל וכן הסכי' בב"י וכת' בשם הסמ"ק דאליבא דכ"ע מותר לקרותו ראשון לס"ת ר"ל אפי' להרמב"ם דהחמיר בנשיאות כפיים ומשמע לי דגם לרב נטרונאי אינו אסור אלא שלא לעלות ראשון לס"ת כדין כהן משום דאחליה לקדושתיה אבל מ"מ יכול לקרות תוך שאר הקרואים כישראל ואין בזה בזיון לתורה ויש ללמוד דה"ה שיכול לעבור לפני התיבה דהא במתנית' משוה להדדי קריאת ס"ת ולעבור לפני התיבה דתנן פ"ד דמגילה פוחח פורס על שמע ומתרגם אבל אינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא כפיו ופירש"י משום כבוד התורה ומפני שהוא גנאי לציבור משמע דהיכא דמותר לקרות בתורה דלא הוי לה העדר כבוד ה"נ לא חיישינן ביה ליקרא דציבורא ושרי לעבור לפני התיבה ואע"ג דהתם משוה להו נמי נשיאות כפים ובנידון דידן אסור לפרוס כפיו אליבא דהרמב"ם אע"ג דשרי לקרות בתורה כבר הזכרנו טעמא דנשיאות כפים תליא בקדושה וה"ה לקרות בתורה ראשון אליבא דרב נטרונאי דהוא אחליה לקדושתי' משא"כ לקרות בתורה סתם שרי אליבא דכ"ע וה"ה לעבור לפני התיבה ואע"ג דכשמוציא הציבור נאמר ג"כ ונקדשתי בתוך בני ישראל מ"מ הקדושה לאו ביה תליא אלא בעשרה והוא נגרר אחריהם וגם התם קאי הקדושה אהקב"ה שאומר שהוא מתקדש על ידם משא"כ וקדשתו קאי אכהן וכ"ת עדיין יש לחלק ולומר דדוקא לעבור לפני התיבה באקראי מכשרינן ליה אבל לא להיות ש"ץ קבוע דהא מתני' דמגילה דהוכחנו מינה להשוות לעבור לפני התיבה לקריאת ס"ת מפרשי התוס' דאיירי לעבור בדרך עראי אבל בקבע אסור להיות ש"ץ עד שיתמלא זקנו כדאי' ספ"ק דחולין אומר אני דיהי כן לדעת הרמב"ם אבל לפי רוב המורים ופוסקי' אחרונים דאייתינן לעיל דמכשרינן אותו אפי' לנשיאות כפיים ונ"ל דאין מורידין אותו מקדושתו אפי' במה דאיתקש לשירות הואיל דעבד תשובה נראה דיכול להיות ש"ץ אף בקבוע וכן נראה להדיא מתשו' הגאון מהרש"ל סי' כ' שנעתיק לשונו לקמן ואף את"ל דלשון הכתוב משמע דחמיר לעבור לפני התיבה מנשיאות כפיים דכתי' ובפרשכם את כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שומע ומלת רבוי תפלה משמע בציבור כמ"ש חז"ל ציבור פיישי ברחמי יאמר גם בלשון אפילו במילתא דעדיפא מנשיאות כפיים אינני שומע משום דידיכם דמים מלאו ברציחות וכ"ש הפורק עול לגמרי יש לומר שאני התם דאיירי במקדש כמ"ש לעיל מיניה כי תבואו ליראות פני וגו' והוי תפילה במקום עבודה במקדש דודאי אין להכשיר כדתנן הכהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש בירושלים ואין צריך לומר לדבר אחר פירש"י אם שמשו לע"ז אפי' חזרו בתשובה ואע"ג דגם בזמן הזה הוי תפלה במקום עבודה וצריכה להיות דוגמת הקרבן כדאיתא בטא"ח סי' צ"ח ומכ"ש הש"ץ כדאית' בירושלמי זה שהוא עובר לפני התיבה אין אומרים לו בא והתפלל אלא בא וקרב עשה קרבינו עשה קרבן של ציבור וכ"כ מהרי"ק שורש ל' שהתפלה היא במקום קרבן ציבור דהיינו התמידי' שהיו באים משל ציבור ואין ראוי שיהא אדם שלוחם להקריב את קרבנם שלא מדעתן ורצונם וכו' ובשילהי מנחות אמר רב ששת כהן שעבד ע"ז במזיד ושב אין קרבנו ריח ניחוח ואפי' הודה בדיבורא בעלמא שאמר אלי אתה ואע"ג דרב נחמן פליג עליה קי"ל כרב ששת באיסורי כבר דקדקו התוספות שם בשם רש"י מדמסיים במשנה ההיא הרי אלו כבעלי מומין וכו' כיון דלא מצינו בעל מום שיהא פסול לדוכן אא"כ בידיו על כן גם המומר ששב יכול לישא כפיו ותו מדקתני לא ישמשו במקדש בירושלים משמע דבנוב וגבעון היו מותרים לשמש כ"ש בזמן הזה שאין שירות ואין מקדש עכ"ל:
גם המעיין שם בדברי רש"י בתחילת הסוגיא אחר המשנה יראה פעמיים ושלש דדייק רש"י בלישניה לשון מקדש להורות דדוקא במקדש פליגי רב ששת ורב נחמן ולא בנוב וגבעון דומיא דמתניתי' ונראה מזה דהכי נמי כיון דלא מצינו שיהא בעל מום פסול לשליח ציבור בזמן הזה אע"ג דאינה ראוי לעבודה בירושלים כדתנן בעלי מומין חולקין ואוכלין אבל לא מקריבין גם המומר ששב לא מיפסיל לש"ץ אפי' נחשבהו כעובד עבודה בנוב וגבעון הא שריוהו רש"י ותוס' לגבי' הכהנים ששמשו בבית חוניו או לדבר אחר ומה שאמר הרי אלו כבעלי מומין ר"ל במקדש בירושלים נחשבי' כבעלי מומין אבל לא בשאר מקומות ואע"ג שנראה לפוסלו ממ"ש מהרמא"י בהג"ה סי' נ"ג בשם אור זרוע וז"ל מי שעבר עבירה בשוגג כגון שהרג את הנפש בשגגה וחזר בתשובה מותר להיות ש"ץ אבל אם עשה במזיד לא דמ"מ יצא עליו שם רע מקודם התשובה עכ"ל כ"ש בנידן דידן דהוי מומר דשקיל כעובר על התורה כולה דיש להרחיקו אע"ג דעשה תשובה ואע"ג דמסיק מהרמא"י במומר שעשה תשובה דכשר לכל מילי דכהונה ה"ט שאין שם רע פוסל בו משא"כ בש"ץ מ"מ ראיתי להרב המובהק מהר"ם אב"ד דק"ק ורנקפורט שכתב באיגרתו וז"ל ומה שכתב מהרמא"י בש"ע בשם א"ז היינו שלא יהיה חזן קבוע דוקא אבל להתפלל ולירד לפני התיבה דרך אקראי ולהיות משורר כדרך החזנים שאינן קבועין שרי לכתחילה עכ"ל פי' לדבריו אם אין מתפלל אלא בשבתות וי"ט להנעים זמר ובחול יורד אחר תחתיו לא מקרי ש"ץ קבוע וכן משמע בטור שכתב בשם אביו הרא"ש ז"ל מה שכתבת שממנים חזן להתפלל כל השבוע קודם שנתמלא זקנו וסומכין על זה שיש להם חזן אחר שמתפלל בשבת וביום כניסה טעות הוא כי זה נקרא חזן קבוע ולא הממונה להתפלל בשבתות וי"ט ונראה דהרב מוהר"ם דייק לישנא שכתב בא"ז מותר להיות ש"ץ משמע אף בקבע מדלא קאמר מותר לעבור לפני התיבה ועליה קאי אבל אם עשה במזיד לא היינו שלא יהיה ש"ץ בקבע אבל דרך עראי שרי אכן הואיל דהרב הנ"ל סיים בלישניה ואפשר אם נבוא לעיין בדינא ולירד לעומקא דדינא יש להתיר ולהכשירו אם יעשה תשובה שלימה כדי שלא לנעול דלת בפני בעלי תשובה עכ"ל ע"כ חפשתי ודקדקתי למצא לו טהרה שלימה ולהכשירו אף לש"ץ קבוע ונראה דעד כאן לא קאמר בא"ז אלא היכא דאיכא אחר שלא יצא עליו שם רע ופרקו נאה להשלים המעלות שמנו חכמים בש"ץ אבל היכא דליכא אחר דעדיף מיניה פשיטא דכשר דהא כתב הטור להדיא אם אין מוציאין מי שיש בו כל המדות האלו יבחרו הטוב שבציבור בחכמה ובמ"ט משמע אפי' אין פרקו נאה ואין לו נעימה כ"ש מי שהוא מרוצה ויש לו. נעימה וקולו ערב ובקי ורגיל בתורה נביאי' וכתובי' שאין להרחיקו משום שם רע שיצא עליו אם נתברר דעביד תשובה והכשיר מעשיו לפנינו ואיכא לאתויי ראיה ממה דפסק הב"י בש"ע דגר מותר להיות ש"ץ והכי הוי עובדא ברעגנשבורג ואין שם ראיה גדול מזה פה שהיה אוכל נבילות וטריפות והיה עובד ע"ז בעל זימה זרע מרעים וטמאים ולא קרינן ביה מקרב אחיך ואפ"ה כשר אחר שנתגייר להיות ש"ץ ומוציא את הרבים בתפילה ועדיין יצירתו מטיפה טמאה ואת"ל כיון שנתגייר ונתקרב מאליו תחת כנפי השכינה חביב הוא לפניו ית' לשמוע בקול תפילתו כמ"ש ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמור הבדל יבדילוני ה' מעל עמו מ"מ לא היה ראוי לקבלו לש"ץ להיות מליץ בינינו למקום דהא עכ"פ אינו יוצא מידי שם רע ובמשנה תני להו בהדדי אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך ובבריית' מסיים אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו מי שלא האמין באל חי יבא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה ש"מ דבעל תשובה וגר דמי להדדי לענין השם רע ואיכא למילף חדא מחבירו ואפי' אותן הפוסקי' דפסלו לגר מהיות ש"ץ ה"ט משום שאינו יכול לומר בתפלה אלהי אבותינו אבל לא משום שם רע וע"כ איירי בזמן שא"א למצוא ש"ץ שיהא בו כל המדות המנויות בו ובחרו בגר דאית' בו שאר המדות ולא חשו לשם רע דאתא עליה מקדמת דנא ק"ו בן בנו של ק"ו ישראל גמור וזרע אברהם זרע בירך ה' שאין לפוסלו משום שם רע אם יש בו שאר מדות טובות אע"פ שחטא ישראל הוא:
וכן מצינו להרא"ש בתשו' כלל נ"ח דין ד' שדן בש"ץ א' שעשה עבירה גדולה ואח"כ שב בתשו' וכת' שחושש לו שהוא תשובה של רמאות ואפ"ה מסיים אם יתרצו הקהל שיהיה ש"ץ שלהם לבד ולא לדבר אחר איני מעכב עליהם עכ"ל הרי שלא חש לשם רע שעליו ואולי ה"ט בשביל שהיה מרוצה לעם בקולו שהיה ערב ונעים ומכ"ש היכא דלא שכיחא להשיג ש"ץ שיהא ממולא בכל המדות הראויים אליו אם לא שמרבים בדמים ובני הק' הן עניים וא"א להם להפריז סך רב וגם ליתן הוצאה יתירה להביא ש"ץ ממרחקים כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק וגם הואיל שכבר בחרו בו באשר לא ידעו עדיין מענין זה כיון שעלה לא ירד דהא אפי' בפסולי יוחסין קי"ל משפחה שנטמעה נטמעה ואין מרחקין אותה לעתיד כ"ש בזה ובתשוב' רש"ל מאריך מאד להוכיח דכל הדברים ששנו חכמים במס' תענית גבי ש"ץ היינו דווקא במי שמתפלל בגשמים ותעניות אבל לא בשאר ש"ץ אפי' הוא קבוע אינו פוסל בו רק מדות רשע ובעל עבירות וסוף דבריו מסיים וז"ל והשתא דלא בעי אף לשליח ציבור קבוע כל המדות אלא דבעינן שלא יהיה רשע א"כ מצאנו ידינו ורגלינו ברובא דרובא החזנים שלנו שאין בהן כל המדות אלא שאינו רשע רק שמשתדלים אחר קולו ערב ורגיל לקרות שהוא הנאות להם עכ"ל וזה נראה סותר למה שכתב בא"ז דלעיל לפסול הש"ץ מחמת שם רע וצריכנא לחלק כמו שפירשתי ואף רש"ל עצמו כתב בתשובה הנ"ל דלכתחילה טוב להקפיד בש"ץ קבוע להיות בו כל המדות השנויים בגמ' דתענית אם אפשר להמציא כולן אבל אינו מעכב בו כי אם מדת רשע ועוד כתב בסוף וז"ל ועוד אומר אני דשבקי להו כל טעותייהו דאפי' את"ל שפשע הש"ץ ועשה שלא כהוגן מאחר שעומד ואומר בשבועה לא חטאתי ואם נראה בעיניכם שחטאתי הריני מוכן לקבל תשובה וכי יכולים להורידו דנראה בעיני אפי' מכר טריפות במזיד בחזקת כשרה ובא והודה על עונותיו ורוצה לקבל תשובה שאין יכולין להורידו תוך זמנו וכו' וכי אתה רוצה לומר מאחר שחטא א"כ תפילתו אינה מקובלת אין הדלת ננעלת בפני בעלי תשובה ומנשה מלך יודא יוכיח ואין לומר שיש בדבר הזה ביזוי מצוה אדרבא אין צדיקי' עומדי' במקום בעלי תשובה ויותר הוא מסתבר להכשירו ממ"ש הרא"ש בתשו' וז"ל מה שנתרעמת' שנהגו בעלי המקומות למנות בזוי משפחה לש"ץ וכו' ק"ו בעל תשובה עצמו המודה על עוונותיו ורוצה להסגף בתשובה שעליו נאמר שלו' לרחוק ולקרוב עכ"ל ובנידון שלפנינו איכא ג"כ להפוכי בזכותיה ולהקל בתשובתו כיון שלא צפו המים על ראשו ולא נתברר שעבר עבירות אלא במה שהיה בהחבא אצל הכומרי' איזה שבועות ונדר להם להמיר חשדינן ליה מסתמא שהלך בחקותיהם ועשה כמעשיהם מ"מ ספק הוא ולא דיינינן ליה כודאי דאפשר גזים בהמרה להפחיד את שכנגדו ולא סביר מילתא אלא נשמר מעבירות כל מה שיכול לאשתמוטי ואף אם נתרגז ואמר לעשות הרע בעיני ה' אולי אחר שעה נח כעסו ונתחרט כמד"א אשר נשבעתי באפי והדרנא בי אלא שהיה חבוש בידיהם ולא יוכל מלט לאלתר ואע"ג שבלי ספק עבר כמה עבירות בהיותו אצלם דלא סגי בלאו הכי מ"מ אין להחמיר עליו במה שלא ידענו בבירור וכן נראה ממ"ש מהרי"ק בשורש ק"ס וז"ל ומ"מ נראה לע"ד ללמוד זכות ולומר דאף אם פערה פיה לבלי חק ואמרה שרוצה להמיר דתה ח"ו מ"מ לא חשבינן לה כאלו עשתה מעשה ולא מבעיא לדברי ר"י שפוסק בכל מקום כרב אשי נגד רבינא דודאי לדידיה לא חשיב אומר אלך ואעבוד כעובד וכן פסק הר"ר ישעי' מטראני אלא אפי' לדברי ר' יוסף טוב עלם שפוסק כרבינא לגבי רב אשי ולדידיה משמע התם דמחייב אפי' באומר אלך ואעבור מ"מ נהי דבר קטלא הוא מדקאמר אעבוד אפ"ה לא חשיב משומד לע"ז להיות חשוד לכל התורה בדיבורא בעלמא וכו' וראיה מהא דגרסינן פ"ב דע"ז אמר שמואל ישראל ההולך לתרפות בהליכה מותר דילמא הדר ביה בחזרה אסור דכיון דאביק ביה לא הדר ביה הרי לך בהדיא שאע"פ שאמת הוא שהוא הולך לתרפות דהיינו לעבוד ע"ז מדקאמר בחזרה אסור דכיון דאביק ביה וכו' אפ"ה בהליכה מותר לכתחילה לישא וליתן עמו ולא חיישינן לדילמא אזיל ומודה משום דבכל שעתא אמרינן דילמא הדר ביה השתא ואינו אסור רק בחזרה שאז אנו יודעין בודאי שכבר עבר אבל לשמא יעבור לא חיישינן בישראל וכ"ש שלא היה לנו לומר שמא כבר עבר כדמוכח ריש פ"ב דע"ז וכו' והלא ק"ו דהשתא אפי' לאותה עבירה עצמה שהוא אומר לעשות כגון ללכת לתרפות לא חיישינן ליה משום דיבורא בעלמא אלא סמכינן אדילמא הדר ביה ואף כי אין אנו רואים בו שום הוראה שיחזור בו אלא אדרבא עומד ברשעו ואומר שהוא הולך לעבוד ע"ז ק"ו בן ק"ו בזו שכבר ראינו שחזרה בתשובה ולא באה לידי מעשה כלל אלא תיכף למחרת אמרה בהשכמה שהיתה רוצה לשוב אל אלהיה ולעמה דודאי אין לחייב לה כלל ויש לנו לומר למפרע שלעולם היתה מהרהר בתשובה ולא היתה מפקרת עצמה לזנות עכ"ל מהרי"ק בקיצור מופלג:
ונראה דה"ה בנידון דידן כיון שחזר מעצמו לדת אמת אין לחשדו שעבר כמה עבירות מה שאינו מודה מפי עצמו כדי לשוב עליהן דאולי נתחרט מיד והרהר תשובה ואשתמיט מינייהו בכל היכולת שלא להתגאל בפת בגם והתעיב את מעשיהם ואע"פ דבנידון דמהרי"ק חזרה מיד למחרתה משא"כ זה יש לומר התם היה בעלה משתדל עליה להחזירה ובטחה בו לשוב לאלתר אבל זה נתייאשו מלהשתדל עבורו מחמת סכנה ומאן לימא לן דלא נתחרט מיד ורצה לחזור אלא שלא מצא מקום ושעה לכך עד אחר שנתייאשו הדברים וכ"כ בת"ה סי' רמ"א וז"ל אכן ידענו שהיו באותו נשי איסטרייך ששהו יותר מימי התקופה לאחר שברחוי כמה וכמה נפשות שהיו כיוצא בהן ולפי הנראה היה להם יד לברוח גם בעליהן לא היה להן עמהן והיה דומה ששהו בשביל ממון ואעפ"כ הותרה ע"פ מורה הוראה אפשר נתנו הני נשי אמתלאות לדבריהם שלא היה להם יד לברוח מחמת הגוים בשכונת' שהרגישו אחריהם יותר משאר גוים אחר נשים אחרות והאמת כך שאשה אחת פקחת וזריזה יותר לבקש תחבולות להמלט יותר מחברת' עכ"ל. (ואע"ג דזה נדר להמיר ובע"ז מצטרפת מחשבה למעשה וכדכת' מהרי"ק אליבא דר' יוסף טוב עלם דהאומר אלך ואעבוד בר קטלא הוא על הדיבור מ"מ אין דבר עומד בפני התשובה ואפי' מומר ממש יש לו תקנה בתשובה ומקילינן עליו מכ"ש לזה) וכ"כ מהרמא"י בת"ה סי' קצ"ח על מומר שחזר לדתינו וז"ל יראה דאין להוסיף ולהרבות עליו יותר מפני שסורו רע יותר מבעל שאר עבירות לפי שהורגל בין הגוים בכל שרירות לבו ואיכא למיחש פן יבעט בתשובתו וכן מצאתי בסמ"ק דאין להכביד עליו סיגופים כפי מה שהיה ראוי מטעם אחר לפי שאין לך סיגופי' גדולים ורעים מאשר סובל בכל יום שמסתלק מכל הטובות וההנאות דהגוים שרויים בהן והוא היה ג"כ כבר שרוי בהן עמהן ומקבל עליו תמיד פחדים ובהלות ורשעות וצרות שהאומות מצירי' לישראל וקודם ששב לא היה לו דאגה בכל זאת ונמצא תשובה גורמת לו כל סיגופים הללו ולא דמי לשב מן העריות או רציחות דברשעו נמי היה בכל צרות הללו ותשובתו לא גורמת לו צרות הללו עכ"ל:
ובנידון זה יש ללמוד עוד זכות בשביל (שעדיין לא המיר וגם) נחבא לברוח ויגנב את עצמו מהם שלא מדעתן חרף נפשו למות באם ירדפו אחריו ויתפסו אותו אין נקי ואין אומר השב לדתם כי אם אחת דתו להמיתו ביסורים קשים ותיקן קצת את אשר העוה לעמוד בחשש סכנת מיתה על קדושת שמו ית' ומה שלא הביא הסמ"ק דלעיל סבר' זו אולי איירי במי שיצא מתחת ידם מדעתם ע"י השתדלות כאותו עובדא דמהרי"ק ואע"ג דעם כל זה עדיין לא יצא מידי שם רע כבר הוכחנו בראיות דאין למונעו בשביל זה מלהיות ש"ץ אחר התשובה העתקנו כל זאת על פי מ"ש רבינו גרשום דבכל עוז יש להפך בזכות בעלי תשובה ממנו למדתי וכן עשיתי להכניס בעלי תשובה תחת כנפי השכינה ולא לרחק בשתי ידים כמו שעלה על דעת איזה אנשים דגדולה בושה שהחריבה את בתינו וזה כבר קיבל כדי בזיון וקצף שהוצרך לברוח מן הקהילה ע"י קלא בישא דנפיק עליה הסתיר פניו מכלימות רבים דדמיא ליה כאלו נשפך דמו כד אזיל סומקא ואתי חיוורא וכל העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו ואף גם זאת שהרחיק נדוד והלך בגולה למדינות רחוקות כדי לשוב לדת אמת גלות מכפרת עון ועוד הוא צווח ככרוכיא שרוצה לברר בעדים ובראיה שעשה וקיים כל סדר התשובה שנפסק עליו מפי מורה ובירור זה בעצמו הוא רע ומר וקשה עליו מאד להטלטל בהליכה ובחזרה יותר משני מאות פרסאות ברגליו לאתויי ראיה ועדות וכל זאת לא שוה לו רק שיוכשר לבא בקהל ה' כמעולם אין ספק שגם טלטול זה נחשב לו לכפרה גדולה ואילולי בירור זה לא הייתי מאמינו על התשובה שאומר שעשה כיון שלא הודה מעצמו על חטאיו אין כאן פה שאסר הוא הפה שהתיר אלא נתגלה קלונו (ושאלו) ע"פ עד אחד ואע"ג דבשבויה כתב הרמב"ם אפי' עד אחד מעיד שנשבית היא נאמנת לומר טהורה אני במגו שהיתה מכחשת את העד לומר לא נשביתי שאני הכא דירא להכחיש את העד כיון דהוא מילתא דעבידא לגלויי בהמשך הזמן ואע"פ דבשבוייה שרינן אפי' במילתא דודאי עבידא לאגלויי כמ"ש עדים בצד אסתן ותיאסר שאני התם דבשבויה הקילו כדאי' פ"ב דכתובות אבל כיון שרוצה לברר שעשה תשובה ע"פ אותו בירור ניקום ונסמוך אבל אם לא יברר שכבר עשה תשובה כמו שפסקו עליו לא היה נ"ל להכשירו ע"י תשובה שיקבל עליו לעשות מהיום והלאה דמיחזי כתשובה של רמיה כדי להחזירו לאומנותו כדאשכחן בההוא טבחא דנפיק טריפה מתתת ידיה בפרק זה בורר אבל מדברי מהרש"ל דלעיל מוכח דאפי' כשאומר למיעבד תשובה מכאן ואילך מכשרינן ליה ומייתי נמי עובדא דההיא טבחא ומסיים וז"ל א"כ משמע להדיא אי לא דחיישינן לאערומיה אפי' ברבי טופריה ומזייה הוי מכשרינן ק"ו בתשובה אחרת שהוא מסגף נפשו בתעניות ויסורים שראוי להכשירו ולא אמרו שאין לו תקנה אלא היכא שאינו רוצה לסגף נפשו ואינו יכול לסבול יסורים בגופו כי הוא מרכי הנפש ובעלי התענוג ותדע שאם תאמר אפי' בסיגוף יסורים הוא קמערים אין לדבר סוף ק"ו שיערים במה שיוצא טריפה מתחת ידו אלא דלא מחמרינן כולי האי מאחר שעשה הפסד בממונו ונטרד ממקומו ק"ו סיגוף הנפש ועור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו עכ"ל ואע"ג דבתשו' הרא"ש דמייתינן לעיל פסק דלאו תשובה מעליות' מה שעשה בצומות שנה תמימה בה"ב דאפשר שהיא תשובה של רמאות כההוא טבחא דנפיק טריפה מתחת ידו וכו' והשתא אפי' מה שעשה מעצמו חשו לתשו' של רמאות כ"ש זה שלא עשה מעצמו אלא מחמת העונש שהטלתם עליו עכ"ל אין זה סותר לתשו' מהרש"ל דהתם היה הש"ץ מכחיש ואומר בשבועה לא חטאתי אלא אם נראה בעיניכם שחטאתי כיון שענשתם אותי הריני מוכן לעשות תשובה משא"כ בתשו' הרא"ש נתברר בעדים אותו מעשה רשע שהעיד שקר בשביל ממון להתיר א"א לעלמא ואפ"ה לא ביקש מעצמו לעשות תשובה עד שהענישו אותו הציבור ודחאוהו ודאי רמאי ובנידון דידן ג"כ ליכא למימר כיון שלא ביקש למיעבד תשובה עד אחר שהעבירוהו הוי של רמאות דהוא עומד וצווח שכבר עשה תשובה לכך לא ביקש לעשות עוד תשובה להבא אלא לפי דברי הקהל שאינם מאמינים לו מבקש לחזור למיעבד תשובה יתירה והיה ראוי לסמוך על תשובתו דלהבא אבל משום דאיהו גופיה קשיא מנ"ל שהאמתלא דהוא עומד וצווח שכבר עשה תשובה הוא אמת שעליה נסמך שלא לבקש תשובה להבא עד שהעבירוהו הקהל לכן הטלתי עליו לברר יפה שהאמת אתו שכבר קיים התשובה שסדרו לו ובזה יושקט תרעומת המצפצפים והמהגים הבאים לקנתר ולמצוא עילה לדחותו ביד חזקה שתים ואחר שיתברר לפנינו שעשה תשובה ראויה והגונה נראה שמחויבי' הקהל להחזירו לעבודתו ואע"פ שהתנו עמו כשקבלוהו וכן דרכנו להתנות עם כל ש"ץ ע"מ דלא יפוק עליה קלא בישא היינו בדבר עבירה דלא עביד עליה תשובה ואע"ג דמדברי א"ז דלעיל משמע דאפי' עביד תשובה מקרי שם רע על העבר שאני התם שהורה הלכה ע"פ הדין מה שפוסל בש"ץ דהכי מפרשי' בגמר' פרקו נאה שלא יצא עליו שם בילדותו אבל הקהל שהתנו סתם דלא יפוק עליה קלא בישא משמע בדבר שמץ שעדיין כרוך בו ולא נטהר ממנו דכל כה"ג הלך אחר לשון בני אדם מדלא אתני להדיא דלא נפק עליה קלא בישא מעולם גם א"א להתנות כן דאדם א' מאלף הנברר לחזן ימצא כן:
ומה שטוענים קצת יחידים שאין דעתם נוחה בחזן זה כי כבר נבאש בעיניהם ונמאס ככלי אין חפץ בו מחמת קלא בישא ואית' בתשו' מהרי"ו סי' ק"ב שאפי' יחיד מוחה בחזנות כי בעינן שיהא מרוצה לעם והאריך שם מאד כבר הביא הגאון מהרש"ל בתשובתו תשו' ההיא ודייק מסוף דברי אותה תשו' שכתב ולכשיתמנה לש"ץ ויכנס לתפלה ואח"כ יאמרו א' או ב' אין אנו חפצים בך ולא פשע בשום דבר הקרוי פשיעה שלא כהוגן לאו כל כמינייהו להעבירו הואיל וכבר נתמנה וקבלוהו עליהם (וכו' מהא דקאמר אחד או ב' לאו דוקא המיעוט ה"ה המחצה מהאי טעמא אלא שהוא תפס וכו' עכ"ל והנה בנדון דידן לא פשע החזן בשום דבר אחר שנתקבל רק מה שנודע שהיה בו שמץ דבר מקדמת דנא והוא בעי לאתויי ראיה שכבר נטהר ורוחץ מטומאתו ע"י תשובה לכן אין להזכירו עוד בשום פשע כי בכח התשובה עונותיו נעשין לו כזכיותיו כמ"ש כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו בצדקותיו אשר עשה יחיה עד כה כתבתי הנלע"ד לקרב רחוקים וסהדי בשחקים דעשיתי לכבוד המקום ולכבוד הקהילה לא יצא על ידי תקלה ותו אין בפי מלה כ"ד נפש נענה ודלה הקש"ב:
ברוך ה' אשר מנעתי מחטוא לפניו ית' ולא אינה ש לידי און ועולה כי רגע כמימרא אשר השלמתי פסק זה ורציתי לחתום עליו שמי נודע בבירור עדים כי צפו מים על ראשו ואח"כ עשה כמערים לקבל תשובה מאיזה רב ומורה בשביל שהיה בוז בעיניהם ונקלה ולא הצליח בהמרתו ולא קי קיימא ליה שעתא חזר לראשיתו אבל לא קיים בתשובתו אפי' קצתו וכחשו נגד פניו ענו ואמרו ועוד הא גלי בהתייהו אשר בקרבו שם ארבו מתחילה בבואו לקהילה הו' שייף ועייל ומראה כאלו שחה לעפר נפשו בדכאות רוחו ילולו יליל בגינוחו אבל כי ארכו לו הימים לערך ב' שבועות נרדו נתן ריחו ונהג בשחוק וקלות ראש ועניני ליצנות והרגיל להשתכר ביין ולנבול את פיו וכה"ג דברים אשר לא יעשו בכן הייתי מכל המדינות לא יזכר ולא יפקד ולכן מה שכתבתי לעיל לחפות עליו בשביל שעדיין לא המיר עשיתי ציון אצלו כשני חצאי לבנה להורות שבטעות נכתב אבל מ"מ הדין נ"ל הדין אמת להורות לדורות בבעלי תשובה ההגונים ונאמנים לא ידחו מלהיות חזנים בשביל הימים אשר לפנים לא יהיו להם זכרון לאחרונים דברי הקטן שמשון דרשן בכרך: