חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]
עד
בעל כנפים ארך הנוצה מרבה תבונה מרבה עצה. תורתו אין בו שום דופי ושמצה. חכמתו ומעיינתו יפוצו החוצה. מאן דאית ליה נגרא דפרזלא אחריו ירוצה. ה"ה אהו' מחו' נזר ישראל ועטרה. אשר בידו מקל עוז ותפארה. עמו שרי נהורה. אספקלריא המאירה. שורף עוף הפורח בהבל פיו כבמדורה. ר"מ ואב"ד נ"י פ"ה כמהר"ר שמשון נרו. ואשוי"ר:
כתבו בנעימת שפתיו קבלתי בסבר פנים יפות בצירוף תשובתו הרמתה בהיתר העגונא אלמנת הקדוש מהר"ר מאיר ווילנא. וקריתי ושניתי וראיתי כי דבריו נכוחים וטובים מראה פנים לכל צד לאיסור ולהיתר ומחדדין שמעתיה. אמנם מאשר אין משא פנים לפני אפי' במילי דעלמא וכ"ש במילי דשמיא ותורה היא בכן לא אשא פני כת"ר כי קצת דבריו אינן נראין לי והנה ראש דבריו אמת שאין להתיר את האשה מחמת עדות הכתב שנמצא אצל מקום הריגתו וטרם צאתו מוילפשבורג ראו את הכתב ביד הרר"מ אין טעם הזה מספיק להתיר בלבד משום דחיישינן לשאלה. רק מהני להיות סניף לטעמים אחרים כמ"ש מהרי"ו וכאשר יתבאר לפנינו. וכ"ש שאין ממש בשאר העדיות כמבואר באר היטב בכתבו באריכות אצל כל עד ועד וגם זולת טעמו ודבריו יש לפקפק בהעדיות הנ"ל שאין בהם ממש והוא פשוט ע"כ אין רצוני להאריך בזה. רק מה שצידד כת"ר ונראה בעיניו להתירה הוא לכאורה רחוק בעיני ראשונה מצד הודאת הרוצח הן אמת חכמים הגידו שהרוצח שהודה נאמן וחשוב כגוי המסיח לפי תומו וכ"כ בתשו' קולן שורש קכ"א ובתשו' ב"י סי ד' במלפ"ת. אבל בנדון דידן אין עדות הרוצח כלום כי לא אמר רק שאותו יהודי שאמר הרועה הרג הוא וחבירו וכיון שאין עדות הרועה כלום גם עדות הרוצח אינו כלום שהרי לא אמר הרועה איזה יהודי הלך עם הרוצחי' רק אמר סתם וויא דיא רוצחי' הבן דען יהודי גיפירט ביו' ב' כ"ב אב אים יער בייא אים וכו' א"כ מאן יימר שהיה מהר"ר מאיר הנ"ל דילמא איש אחר היה שהלך ג"כ בדרך הנ"ל והוליכוהו הרוצחים ולא דמי למה שכתב הרמב"ם דאם ישראל אמר אחד יצא עמנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותו העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו וכו' דהתם ידעינן ודאי שהאיש שיצא מהעיר מת לכך אם לא יצא משם אלא הוא אשתו מותרת אבל הכא לא ידעינן שהאיש שיצא מוילפשבורג נהרג ואפשר אותו שנהרג לא יצא ולא היה כלל בוילפשבורג רק ממקום אחר בא בדרך הנ"ל. (אגב חורפיה לא דק בתשובתי יפה אשר נשמרתי מקושיא זו והוכחתי שא"א לבא למעבר המים לגערומרשים אם לא יצא ובא מוילפשבורג לעבור דרך עליה ונתברר שאותו יום לא עבר אדם אחר דרך וילפשבורג וכ"כ מהרי"ק וז"ל ועוד שיש כאן הרבה הוכחות שהוא הוא שראו היהודים שנמצא חלל באותו דרך אשר הוא ללכת בהפרדו מעיר ובאותו מקום אשר אמר הרוצח זה וגם נמצאו כליו וספריו וכו' וכ"כ מהרי"ק בתשו' וז"ל הנה בעובדא דידן כיון שבודאי ידעינן שאותו יודי היה על הדרך תלינן שאותו יודי נהרג עכ"ל וכל זה העתקתי בתשובתי ועוד נסמכתי על מה שהזכיר שמו בריינסין מאיר מפולין וראו אח"כ שהשיגוהו הרודפים לא חיישינן לשאלת כליו לאיש אחר ושמו כשמו דא"א במהלך מועט מוילפשבורג לריינסי לפשוט כליו להלבישם לאחר ולהפקיד אצלו ויתרמי ליה איש ששמו כשמו כאשר גם סוף דברי הרב נסמכין על סברא זו וכל זה מוכח כאלו ידעינן בודאי שאותו יצא מוילפשבורג נהרג ודמי למ"ש הר"מ ישראל יצא עמנו מעיר פלוני מת וכו') כמו שכתב הרא"ש מי הושיב שומרים על הדרך שלא עבר שם שום אדם בכל העולם. ומ"ש אשת הרוצח לפ"ת שאותה הגוי' אשר הסיתה לבעלה לרדוף אחר היהודי חייבת במיתת בעלה אין ראיה דילמא רדפו אחרי היהודי הנ"ל ולא השיגוהו ופגעו בדרך באיש אחר ואותו הרגו (לקמן סוף הכתב הודה לעשות דבר זה סניף להתירה) וכן אין לצדד ולומר מאחר שהכירוהו פניו וצורתו והוי ספק אם הוא אחר ג' או לא דתלינן שהוא תוך ג' מאחר שיצא הקול מקדם כמ"ש נ"י בשם הרא"ה והביאו בש"ע דשאני התם שיצא הקול בפירוש על איש פלוני שמת דיכול להיות שאותן שהוציא את הקול ידעו בבירור שפלוני מת א"כ שפיר יש לומר ממ"נ אם נאמין את הקול שידעו בבירור את איש פלוני שמת הרי אשתו מותרת ואם לא נאמין לקול הרי הוא תוך ג' ימים. משא"כ בנדון דידן שלא יצא הקול על מהר"ם שנהרג דהרי הקול יצא מהגוים שמצאו הרוג אחד והם לא ידעו אם הוא מהר"ם או איש אחר רק כשיצא הקול אמרו היהודים בדדמי וע"פ אומדנן שהוא מהר"ם א"כ אין שייך כאן לומר ממ"נ אם נאמין להקול כיון שהקול לא היה על פלוני בפירוש והוא דבר פשוט א"צ לפנים. (גם מזה נשמרתי בתשובתי ונסמכתי על שלא עבר אדם שם מוילפשבורג לגערמרשום באותו זמן אלא הוי כאלו יצא הקול להדיא על אותו פלוני בפירוש וכן מוכח מעדות הראשון וז"ל קומט דאס קול ע"י ערלים אז ווער איין יודי נהרג גיווארין וכששמעתי האב איך גיפרעגט לכמר נתן מוילפשבורג וואז פר איין אורח דא איז גיוועזין והשיב וכו' משמע דמי שנמצא באותו דרך ודאי בא מוילפשבורג לשם אלא משום די"ל שמא אחר היה שעבר דרך גערמרשום ללכת לוילפשבורג ונהרג ביער ע"כ צירפתי עוד הוכחות אחרות כאשר יראה המעיין יפה בתשובתי) כללא דמילתא שקש' מאוד למצו' שריותא מתוך אלו העדיות לפו' ריהטא:
אמנם מאחר שהענין מצד עצמו ומצד הענין הוא ברור כשמש וידים מוכיחות שההרוג הנ"ל הוא מהר"ר מאיר ווילנא ואין בו ספק כלל ומי שמתיר אשתו לא משבש ומכוין אל האמת על כן מהראוי ונכון לחפש ולפשפש ולדקדק בתוך העדיות הנ"ל ולצדד ולמצוא היתר ותרופה להאשה הנ"ל שלא תשב עגונה כל ימיה כי אם לא תשתרי על ידי עדות האלו לא תמצא שוב שום עדות לעולם. בכן אומר אני לע"ד ג"כ האשה הנ"ל שריא להתנסבא מטעמי' אשר יתבארו לפנינו וזו הי'. חד' מאחר שהע' כמר מש' בהר"ר דוד ושארי ב"ב מפרוסיל הכירו את ההרוג בטביעת עין היטב שהוא מהר"ר מאיר ווילנא כמשמעות העדיות יש לסמוך עלייהו ואע"ג דהוי אחר שלשה ימים מההריגה וקי"ל דאין מעידין אלא עד ג' ימים מ"מ כיון שהיה פרצוף פנים וגופו שלם ולא היה נחבל בפניו לא מבעיא לדעת ר"ת והתוס' והרא"ש והטור א"ה שפסקו בהדיא דאם לא נחבל בפניו מעידין אפילו לאחר כמה ימים פשיט' דמהני אלא אפי' לדעת האחרונים שחלקו עליו כמו שהביא בש"ע סי' י"ז סעי' כ"ח עד כאן לא פליגי אלא כשאין לו פדחת וחוטם דלדעת ר"ת וסייעתו מעידין עליו אף לאחר ג' ימים ומה שנקרא לא נחבל בפניו היינו בשעת הריגה לא נחבל בפניו אבל אח"כ כשמצאוהו אין כאן פדחת וחוטם אפי' הכי מהני הכרת הצורה והגיף כשהוא שלם. זה אינו מחוור בעיני האחרונים אבל כשהפדחת והחוטם והצורה והגוף שלם ואינו חסר כלום לד"ה מעידין עליו. ומעשה בכל יום שמכירין את האדם כשאינו חסר כלום אחר ג' ימים. וכן כתב בהדיא הב"י בתשובתו סי' ו' וז"ל אחר ששקל וטרי בשמעתי' דפרק בתרא דיבמות במתניתין דאין מעידין אלא על פרצוף פנים וכו' כתב כללא דשמעתי' לשיטת ר"ת שאם לא מצאו אלא הראש צריך שיהיה בה פרצוף ופדחת וחוטם ויכירוהו בט"ע הא אם חסר אחד מאלו אין מתירין את אשתו ואם נמצא כל גופו שלם עם ראשו כלומר שלא חסר ממנו דבר אע"פ שאין לו פדחת ופרצוף וחוטם אם מכירין אותו בטביעת עין מתירין את אשתו מיהו יש לחלק בין ר"ת לחולקין עליו שהוזכרו בדברי מהרי"ק דלר"ת כה"ג דגופו שלם אע"פ שאין לו פדחת ופרצוף וחוטם מעידין עליו אפי' אחר שלשה ימים ולדברי החולקין עליו כשכל גופו שלם ויש לו פדחת ופרצוף וחוטם אז מעידין עליו אחר שלשה ימים הא אם חסר א' מאלו אין מעידין עליו אחר שלשה ימים עכ"ל הרי שכתב להדיא שאף לדברי החולקי' אם הגוף שלם ופדחת ופרצוף פני' עם החוטם מעידין אפי' אחר ג' ימים ובנ"ד היה ההרוג מהר"מ הנ"ל שלם ולא חסר ממנו דבר והכירוהו בט"ע אף שהיה תחילה שינוי בחוטם היה מחמת ששכב עליה זמן מה שהרי אח"כ כשנישום בארון חזר לקדמותו והכירוהו היטב שהוא מהר"ם ווילנא א"כ אין לספק כלל באיש אחר:
וכן כתב ג"כ מהרי"ק שרש קכ"א וז"ל ועוד בר מן דין ובר מן דין נראה מתוך דברי העדיות שלא היה נחבל בפניו וגם היה גופו שלם בלא חסרון שום דבר אלא שנפצע בגרונו ונגד החזה או בשאר מקומות ומ"מ הגוף שלם והרי הכירוהו בסימניו וגם בטביעת עין לפי הנראה וכן כתבת וא"כ הוא לא מבעיא לר"ת שפסק דהיכא שהגוף שלם דמעידין עליו אפי' אחר כמה ימים גם בלא פדחת וחוטם וכן הכריע הר"ר עזריאל בתשו' וכ"כ גם רבינו מאיר בצד אחר באותה תשובה שהבאת אלא אפי' לדברי החולקי' עליו נראה דהיינו דוקא היכא שהוא נחבל בפנים ואין לו פדחת וחוטם אבל אם אינו נחבל בפנים וגם כל הגוף שלם נראה לע"ד דלדברי הכל מעידין אפי' לאחר כמה ימים דסבר' הוא לומר ע"כ לא פליגי וכו' עכ"ל. הרי שכתב ממש כדברינו אלה וכמ"ש הב"י בתשובה וכן פסק שם מהרי"ק באותו התשו' הלכה למעשה. (דברי מהרי"ק אלו היה לנגד עיני דהא הבאתיה בתשובתי אלא שלא רציתי לסמוך עליו בזה כיון דהגאון מהרמא"י לא הביאה בהגהותיו ותשו' ב"י הנ"ל לא ראיתי שלא היתה בידי ומ"מ צריך עיון על מהרמא"י שראה דברי שניהם ולא זכרם כלל) וכ"ש שיש לפסוק כן בנ"ד שיש עוד לצרף טעמי' אחרים כמו שיתבאר. חדא מאחר שהודה הרוצח שלקח הכתבים ובגדיו והטמינם ד' פסיעות מן ההרוג וכן מצאו האנשי' שהלכו לשם אצל ההרוג ואותו הכתב ראו אצל מהר"ם ווילנא קודם יציאתו מוילפשבורג וכן הבגדים היה עליו באותו זמן שעה אחת או שתים קודם ההריגה. ואע"ג דקי"ל שאין סומכין על סימני כלים כסתם מתניתי' בפ"ב דיבמות משום דחיישינן לשאלה הא מסקינן שם בכיס וטבעת וארנקי דלא מושלי אינשי וק"ו בנו של ק"ו דלא מושלי אינשי כתב קיבוץ שהיה לו מהאב"ד דק"ק ווירמש לאחרים שיש לחוש לרמאות שירמאו בו אנשים לומר שנכתב על שמו ואע"ג דכתב מהר"אי בכתביו סי' קס"א וכן מהרי"ו סי' ע"ט שאין לנו אלא מה שמפורש בתלמוד כיס וארנקי וטבעת אבל שאר כלים דלא מפרש תלמודא אין לנו לבדות מלבינו ולומר דאף בהו לא חיישינן לשאלה וכו' מ"מ כתב עדיף טפי מהנך דמפורשי' בתלמוד דאין סברא שישאל כתב קיבוץ לאיש אחר ויעבור על דעת הרב שכתב הכתב קיבוץ עליו על שמו והוא היה איש חשוב ולמדן חלילה לו לעשות כזאת. (אין ממש בסברא זו דאפשר לומר שרצה לשהוי בדרך ושלח כתב קיבוצו עם איזה מטלטלין שהיה לו לביתו זו אשתו והוא יבא אחריו וא"צ לומר שהשאילו לאחר לרמות בו ולפני כ"ה שנים בקשתי להתיר אשה ע"י שנמצא אצל ההרוג פנקס חובו דודאי לא מושלי אינשי טפי מכיס וארנקי והחזירני דודי הגאון מוהר"ן מדבריי ע"פ תשו' מהרא"י ומהרי"ו הנ"ל גם מעשי' בכל יום שאדם ביישן ואינו רוצה להכלים פניו ומשלח קיבוצו ע"י אחר לאיזה מקומות) גם בענין מלבושיו שהיה ידוע שלא היה לו שום מלבוש יותר כי אם מה שהיה לבוש וא"כ רחוק מהשכל שישאיל כל מלבושיו לאחרי' והוא ילך ערום ויחף והא דאמרינן בגמר' דחיישינן לשאלה ולא קא מחלק אם הוא כל מלבושיו או אם היה לו מלבושי' יותר אם לאו על כרחך צריך לומר דשאלה דקאמר לאו דוקא דכמו דחיישינן לשאלה כמו כן נמי חיישינן לחליפין שמא החליף מלבושיו עם איש אחר ואותו האיש נהרג וא"כ בנדון דידן שלא היה זמן מן העת שראו מלבושיו עליו עד זמן ההריגה כי אם שעה או שתים ובזמן מועט כזה לא חיישינן שמא איתרמי איש אחר שהחליף עמו מלבושיו והוא הלך לעלמא ואותו האיש נתלוה בדרך עם הרצחני' והלך אצל הרועה שהרי הודה הרוצח שהרג אותו שהיה עמו אצל הרועה. (כולי האי לא חיישינן) וכן מצאתי כתוב בתשו' הגאון מהרר"י בעל בית חדש דלזמן מועט לא חיישינן לשאלה ולהחליף והוכיח זה מהא דאמרינן בפ' אלו מציאות א"ר אסי מצא חביות יין בעיר שרובה גוים מותרת משום מציאה ואסורה בהנאה בא ישראל ונתן בה סימן מותרת בשתייה למוצאה ומייתי לה לפסק הלכה בי"ד סי' קכ"ט ובח"מ סי' רנ"ט שמעינן דלגבי איסורא דיין נסך נמי סמכינן אסימני' דאית ליה לישראל בחביות להתיר היין שבתוכה ולא חיישינן דילמא היתה ביד גוי ועירה ממנה היין כשר ונתן לתוכה נסך אלא תלינן שהיין הנמצא בתוך החביות עתה הוא שהיה בתוכו מתחילה ולא הוחלף א"כ ה"ה לגבי איסורא דא"א נמי לא חיישינן לחליפי ותלינן דאותו שהיה לבוש בכלים הללו מתחילה הוא שנמצא עתה לבוש בהן ולא מסתברא לחלק בין איסורא דיין נסך לאיסורא דא"א דחמיר דאי חיישינן לשאלה ולחליפין בדאורייתא גם באיסור דיי"נ ה"ל לחוש שהרי החמירו אפי' בסתם יינם לאוסרו בהנאה כיין נסך גמור אלא ודאי לא חיישינן לחליפין ודוקא היכא דליכא זמן רב משעת האבידה עד שעת מציאה דאם היה זמן רב פשיט' דאפי' בא ישראל ונתן סימן איכא למיחש שמא כבר עירו היין כשר וזה היין אחר הוא וכדאמרי' בפ' האשה שלו' דבעובדא דשני ת"ח דקאמרו סימנין דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימני' ומייתי עלה עובדא דההוא גברא דאפקיד שומשמי גבי חבריה א"ל הב לי שומשמאי א"ל שקילתינהו והא וכן וכן הויין ובחביתא רמיין א"ל שקלתינהו והני אחריני נינהו סבר רב חסדא למימר היינו שני ת"ח ולא אמרינן הנך אזלי לעלמא והנך אחריני נינהו א"ל מי דמי התם קאמרי סימני' הכא שומשני מאי סימנא אית להו ודקאמר וכן וכן הויין אמינא הכי איתרמי א"ל מר קשישא בר רב חסדא בר רב אשי ומי חיישינן שמא פינן והתניא מצא כלי וכתב עליו קו"ף קרבן וכו' ומסיק תלמודא דהלכתא חיישינן שמא פינן וכתבו התוס' לשם דהא דמדמי ממונא לאיסורא היינו משום דרגילות הוא לפנותם והשתא קשה איך קאמר רב אסי במצא חביות יין דאם בא ישראל ונתן סימן בחביות דמותרת בשתייה למוצאה דאמאי מועיל סימן חבית ליין שבתוכה ליחוש שמא בא היין ליד גוי ועירה ממנו היין הכשר ויין הזה שבחביות יין נסך הוא באיסורא ודאי אע"ג דחששא רחוקה הוא חיישינן אלא ע"כ דרב אסי לא קאמר אלא היכי שאין שם זמן רב בין מציאה לאבידה כפי אומד הדעת דלא חיישינ' שמא פינן אלא כשיש זמן רב אז חיישינן אבל בזמן מועט לא וא"כ בנדון דידן שיצא מן וילפשבורג עד שנהרג לא היה כי אם שעה אחת או שתים בזמן מועט כזה לא חיישינן דילמא איש אחר שהחליף עמו את כל מלבושיו וכתביו ואותו האיש נתלוה עם הרוצח שרדף אחרי מהר"ם הנ"ל כולי האי לא חיישינן. בר מן דין יש לצדד בשריותא דהך אתתא ע"פ העדות ששמע מאשת הרוצח וז"ל שמעתי פאן מיין ב"ב דאס אשת הרוצח האט גירעט דיא אמט שרייברן וואר חייב במיתת בעלה דען נתן בן ב"ב ר"ו הנ"ל האט מהר"ם הי"ד מלוה גיוועזין איבר דיא בריק איז אים דיא אמט שרייברן בגטגנט האט גיפרעגט וואס פירסטו אין והשי' איך פיר אין הין אויף גערמרשהיי' צו איז זיא תכף ומיד אהיים גענגאנגען אונד דיא רצחנים נאך געשיקט זיא זאלין אין ממית זיין עכ"ל הרי לך שהאמט שרייברן שלחה הרוצחי' אחר ר' מאיר ווילנא הנ"ל ומדאמר' אשת הרוצח שהאמט שרייברן חייבת במיתת בעלה מוכח שהרג בעלה לאותו שהסיתה אותו דאילו הרג לאיש אחר מה שלא הסיתה היא לא היתה חייבת במיתת בעלה אלא על כרחך ששמעה אשת רוצח מבעלה רוצח שהרג לאותו איש שהסיתה אותו האמט שרייברן לכך אמרה שהיא חייבת במיתת בעלה אף כי מטעם זה בלבד אין להתירה דאפשר דאמרה בדדמי מדהרג יהודי אחד באותו הדרך מסתמא הרג לאותו שהסיתה המאמט שר שרייברן מ"מ כדאי הוא טעם זה לצרפו לטעמים אחרים הנ"ל להתירה. כללא דמילתא אחרי אשר הסכימו הגאון הרב דק"ק ווירמש והאלוף התורני החסיד כמהר"ר אברלי על שריותא דהך אתתא אשת מהר"ר מאיר דק"ק ווילנא. בכן גם אנכי ידי עמהם להתיר את האשה הנ"ל שהיא מותרת להינשא לכל גבר דיתיצבין. הנלע"ד כתבתי וחתמתי יו' א' כ"ד מנחם ת"ך לפ"ק כ"ד הצעיר מנחם מענדיל ר' יצחק ר' אביגדורש זצלה"ה חונה פה ק"ק ורנקפורט:
פסק מחמת א' שנדר להמיר במדינת רוסיא והיה איזה ימים אצלם בטירותם ואח"כ ברח לו ובא לכאן ק"ק ווירמש והעלים הענין ונתקבל פ"ה לש"ץ ואח"כ נודעה דבר: