אור ברסלב

חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]

נב

נא

הדבר פשוט ואין צריך לפנים וחזרנו על כל צדי צדדים לראות אם יש בנדון זה שום חשש קדושין ומצאנו וראינו ע"פ דת ודין תורתינו הקדושה שאין כאן שום חשש קידושין כלל מכמה טעמים ראשונה כי אף לו יהא כדברי הפושע ההוא שקידשה ומשים עצמו רשע כדאמרינן בפ"ק, דקידושין דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה מ"מ אין קידושיו קידושין מאחר שידוע וגם הוא בעצמו הודה שהיתה עדיין קטנה באותו הפעם וקי"ל קטנה או נערה שקדשה עצמה או נשאת בלא דעת אביה אינה כלום ואפי' מיאון אינה צריכה ולא מבעיא לדברי הרי"ף וסייעתיה דס"ל אפי' נתרצה האב כשידע ואפי' נתקדשה בפנינו אינו כלום אלא אפי' לדברי הרא"ש וסייעתיה דס"ל דבנתרצה האב הוי קידושין מ"מ כשלא נתרצה ליכא מאן דפליג דלא הוי קידושין והכי קי"ל כרבינא פ' האיש מקדש ולא כרב ושמואל כמבואר בטא"ה סי' ל"ז וכאן בנ"ד לא נתרצה האב לא בתחילה ולא בסוף פשיטא דאין כאן קידושין שנית דאפי' היתה הבתולה גדולה אין כאן קידושין דאף אם נחשב לזה העד המעיד לעד כשר מ"מ אין כאן כי אם ע"א ובקידושין צריכי' להיות שני עדים והמקדש בע"א אין חוששין לקידושיו כדברי שמואל פ' האומר ואף לדברי הסמ"ג שהביא הטור א"ה סי' מ"ב דיש להחמיר בנתקדשה בפני ע"א היינו דווקא כששניהם מודים אבל אם יש הכחשה ביניהם כ"ע מודים דאינו קידושי' ובנ"ד היא מכחשת ואע"ג שאמר העד כי' בפניו ובפני חבירו דוד נעשה המעשה מ"מ כיון שאין העד השני מעיד בפנינו אין כאן כי אם ע"א כדאמרי' עדי' בצד אסתן וכו' וכן הוא בתשובת הרשב"א והביאו ב"י בטור הנ"ל סי' מ"ב וכתב כן לפסק הלכה וק"ו בנו של ק"ו שאין ספק שהעד ההוא שקר ענה:

באחיו רק ששכרו הבחור ההוא ימ"ש להעיד עדות שקר דהא הוא בעצמו קיבל בחרם חמור בפני הרב הראשון שלא היה שום עדות כי אם שמים וארץ הן עדים ואח"כ הביא הוא בעצמו העד בפני הרב השני א"כ מוכיחין הדברי' שהוא עדות שקר ועוד אם העד הוא העיד באמת שהמעשה היה כנזכר בדבריו למה לא הגיד הדבר אח"כ להבעל הבית כדי לאפרושי מאיסורא במקום חומר אשת איש אלא ע"כ הוא רשע כמותו ושניהם לדבר אחד נתכוונו להוציא מעות מן הב"ב הנ"ל כמו שכתב הרב הנ"ל:

שלישית אפי' היה כאן שני עדים כשרים שהעידו כדברי העד ההוא אין חוששין לקידושין כיון שלא שמעוהו העדים שא"ל הרי את מקודשת לי בביאה זו והכא לא שייך לומר סתמא לשם קידושין משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דהא הודה שזינתה עמו כמה פעמי' דהא לא העיד כי אם שאמר לעדי' הריני הולך לקדש אותה והיה שלא בפניה וגם מה שהעיד שאחר המעשה אמר אל העדים קדשתי בתולה זו בביאה והיא שמעה ושתקה אינו כלום שתיקה שאחר המעשה אינה כהודאה כמו גבי קדושי כסף כי שלשתן הדברי' שהאשה נקנית בהם שוים בדיניהם. כלל העולה שאין ממש בקידושין הנ"ל אפי' ספק קידושין אינו והבתולה ההיא מותרת להנשא לכל גבר דתצביין מכל א' מהטעמי' הנ"ל הגם כי יש עוד הרבה טעמים אשר אין רצוני להאריך ולאבד הזמן חנם כי הדבר פשוט מאוד וכ"ז לענין הלכה אבל למעשה אין לעשות מעשה עד שיסכימו עמי שני בעלי הוראה מפני חומר א"א אמנם הבחור הרשע ההוא ראוי לייסרו ולאסרו ולתפסו ולענשו על שתים רעות שעשה על גוף המעשה שעשה לפי הודאתו ועל שהוציא לעז על בתולת בת ישראל ולא תשובה של רמיות כמו שביקש מלפני הרב הנ"ל כנ"ל שהיה כטובל ושרץ בידו במה שהוסיף אח"כ חטא על פשע ועבר על החרם שקבל בפני הרב בגביות עדותו אח"כ הנלע"ד כתבתי וחתמתי יום ה' ח"י אדר כת"ב לפ"ק נאם מנחם מענדיל ר' יצחק ר' אביגדורש זצ"ל חונה פה ק"ק ורנקפורט:

וזאת הסכמת חד מבני ישיבה שמה נקרא ר' חיים שמוץ:

דברי הרב הנ"ל אינם צריכי' חיזוק והן הן הדברי' הנאמרי' באמת וצדק ואין בהם עיקש ונפתל ורק אפושי גברא קאתינא ומתוך רוב פשיטות הדבר אין מן הצורך להאריך בראיות ולהקיפה בהלכות ולית בה שום חשש קידושין כלל וכלל ואף אם יהיה כל דברי הבליעל אמת מ"מ תלמוד ערוך הוא ומוסכם מכל הפוסקי' בלתי שום דעת החולק שכל שהיא פחותה מבת י"ב שנים ויום א' שנתקדשה שלא לדעת אביה שאין במעשיה ממש ומכ"ש בנדון דידן שאינה מודה לדבריו ומוכח מכל דברי הבליעל שהוא ועדו שקרנים ואינו בא אלא בעלילות דברים ולהוציא שם רע על בתולת בת ישראל וגדול מה שאמר יותר ממי שעשה מעשה ע"כ ראוי הוא לעונש גדול ובתשובה עונו תכופר נאם יודא חיים בר יעקב זצ"ל:

תוכן העניינים

חוט השני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה