חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]
נא
אלה אזכרה מה שנכתב לי ממדינת עלזו ק"ק בוסוויילר עובדא דהוי התם וז"ל בא כמר יצחק המכונה אייזק בן ר' זעליג מארדש ואמר בתורת שבועה איך שפיתה את פלוני' ופעם אחת כשבא עליה א"ל הרי את מקודשת לי בביאה זו ולא היה עדים רק העיד בה שמים וארץ ואמרה לו הבתולה וואז זאגשטו וא"ל איך בין דיך מקדש דאס דוא ווייטר קיין אנדרן דארפשט נעמן וא"ל איך וויל ניט מה יאמר אבי וא"ל כשירצה אביך וא"ל מעתה הרי אתה כאשתי ואסור לי לבוא עליך עד שאכנוס אותך ושוב לא בא עליה וזה היה בחדש שבט או אדר ראשון ובאותו פעם לא היתה הבתולה עדיין בת י"ב שנים כל הנ"ל אמר אייזק הנ"ל בתורת שבועה לפני מאיר בן לא"א אהרן ז"ל טריוש פה בוסוויילר יום ב' ד' סיון תכ"א לפ"ק עכ"ל הכתב אות באות:
וזה אשר העליתי בעת ההיא בכתבי מה שנ"ל לפסק הלכה אבל לא שלחתיו לבוסוויילר כיון שלא נדרשתי להשיב אלא שהרב ר"מ הנ"ל כתב לי באם שיבא אייזק הנ"ל ויוצא דבה הנ"ל בפני אגעור בו בנזיפה ולעשות לו חרפות וביושים וכו'. וז"ל כתבי מאז נ"ל דלית דא שייך פנים ופשוט כביעתא בכותחא דלית בזה חשש קידושין כלל מכמה טעמי' הא' דלאו מפיו אנו חיים להאמינו אם היא מכחישתו כדתנן האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קידשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו הב' אפי' הודית שכדבריו כן הוא הא לא נתרצית ואמרה לא כמו שהודה בעצמו ואי משום שסיימה בדבריה מה יאמר אבי כאלו תלתה בדעת אביה לומר דאם אביה מרוצה גם היא מרוצית מ"מ נראה דלשון מה יאמר אבי משמע דאפי' ישתוק אביה אינה מתרצ' אא"כ יאמר הן וסברה דילמא ישתוק מחמת ריתחא וכפי הנשמע מיחה אביה מיד כששמע ואף את"ל דכששמע האב שתק ולא מיחה מיד דק"ל דהוי כאלו נתרצה כדאי' בטא"ה סי' ל"ז בש"ע סי"א בהג"ה מ"מ שאני הכא דאמרה מה יאמר אבי ול"ק אם ירצה אבי משמע דלא נתרצית בקידושין אא"כ יאמר אביה הן דהיינו שיתרצה במאמרו דוקא ומה"ט אין לדמותו למ"ש שם סי' ל"ח ס"י וז"ל אמר ע"מ שיאמר הן אע"פ שאמר בתחילה איני רוצה כל שחזר ואמר הן נתקיים התנאי ולכן לעולם הוי ספק עד שימות האב עכ"ל. דשאני הכא דלא הזכירה להדיא שיאמר אביה הן אלא סתם מה מה יאמר אבי משמע מה יאמר אבי כשיתודע לו מעשה זה והיה כי יצעק ושמעתי אליו א"כ תלתה במאמר הראשון דאביה אחרי שמעו ואם אמר בראשונה איני רוצה גם היא אינה מרוצית ובטלו הקידושין לאלתר ובר מן כל דין מ"ש התם דלעולם הוי ספק עד שימות האב היינו אם ימות טרם יקדשה לאחר אבל אם עמד האב וקדשה לאחר ואפי' הגדילה היא ונתקדשה מעצמה לאחר ברצון אביה מוכח שבא לקיים מחאתו שאמר איני רוצה בקידושי הראשון ותו ליכא ספיקא דילמא ימלך ויאמר הן על הראשון הג' אפי' היתה גדולה והית' מתרצה לקידושיו לא אהני מידי דקי"ל המקדש שלא בעדים ואפי' שניהן מודי' אין חוששין לקידושיו כדאי' סי' מ"ב והא דקי"ל האשה מתקדשת בביאה היינו דא"ל בפני ב' עדים הרי את מקודשת לי בביאה זו ונתייחד עמה בפניהם דק"ל עדי יחוד הן הן עדי ביאה כדאי' ר"ס ל"ג מה דלא הוי בנדון דידן עכ"ד מה שנראה לע"ד בעת ההיא והנה בחנוכה העבר בסמוך שולח לי אגרת מהרב המופלא מהר"ר יוסף כ"ץ אב"ד דק"ק ורידבורג שהנבל אייזק הנ"ל הביא עד א' לפניו נקרא ר' חיים ווא וואיידסלב והעיד לפניו וז"ל איך בין קומן מיט מיין חבר דוד סלוציק אין עלזוז אצל ב"ב דז הבחור אייזק איז מלמד גוועזין הבי מיר יין גיטרונקן אונ' איז קיינר דרהיים גוועזין דא האט דער מלמד צו אונז גיזאגט זייט עדות דא וויל איך גיין מיט דער בתולה דז ב"ב טאכטר אין חדר אונ' וויל מיך מיחד זיין אונ' וויל זיא מקדש בביאה זיין דא הבין מיר גימיינט ער רעט פור עחוזקייט אונד ניט ערינסט דא איז ער תכף אריין געגאנגן עם הבתולה בתו של ב"ב אין דער קמיר אונ' לאנג גיזוימט דרינן דא הבין מיר דארך איין לאך גיזעהן דאס זיא זיין מנאפים זה עם זה אונ' דא זיא זיין קומן אויז דער קמיר הוט דער מלמד גירעט צו אונז פר דער בתולה דיא בתולה הב איך מקדש בביאה גיוועזין אונ' הבתולה האט גישוויגן עכ"ל העד והרב מורידבורג כתב תחתיו וז"ל והר"ר חיים זאגט דאז ער האט ניקס וועלין ריידן אונ' זאגין דארטין שלא להוציא לעז על הבתולה אכן עתה מוז ער זאגן כי הוא מן הצורך והחצוף המלמד אמר לפני שבשעת ביאה א"ל בזה הרי את מקודשת לי עכ"ל. ועתה בא השאלה מבוסוויילר ע"פ עדות דהר"ח מה דינה של הבתולה אם צריכה גט אם לא היא צווחת ככרוכיא ואומרת להד"ם ומכחשת אותו כי הכל שקר וכזב. הרב מבוסוויילר כתב אלי שהוא תמה על הרב מורידבורג שלא חקר ודרש העד כראוי לומר באיזה שנה ובאיזה חודש היה המעשה ובאמת גם בעיני יפלא:
והנה בעיקרא דדינא נ"ל שעדות זה דהר"ח ח לחוד אפי' היה מבאר דבריו שנעשה בזמן הנ"ל כדברי הנבל לא מעלה ולא מוריד כיון דרוב פוסקי' מסכימי' להלכה דהמקדש בע"א אין חוששין דלא כסמ"ג דמחמיר בשם רא"ם וכדכת' הרשב"א לא' מתלמידיו שלא להחמיר וכדאי' במהרי"ק שורש ק"א ואע"ג דבת"ה סי' רי"ב נוטה להחמיר כדברי סמ"ג הרי הב"י כתב עליו ואינו נראה ואפי' לסמ"ג היינו כששניהם מודים כדכת' הרשב"ץ לאפוקי נידון דידן דהיא מכחישתו. אמנם כיון שר"ח הנ"ל אמר שיש עוד ע"א עמו נקרא דוד סלוצק היה נראה קצת להחמיר ואין זה דומה למ"ש ר' חנינא בפ"ב דכתובות עדים בצד אסתן ותיאסר דהא מסקינן פ"ק דקידושין אביי ורבא לא ס"ל הא דרב חסדא דאמר לאו היינו דר' חנינא אם הקילו בשבויה דמנוולה נפשה גבי שבאי נקל באשת איש אשתאר מההוא משפחה בסורא ופרשי רבנן מיניה משום דס"ל כאביי ורבא עכ"ל וע"ש בתוס':
ועוד יש לומר דאפי' רב חסדא יודה בזה להחמיר דשאני התם דלא יחדו העדים לפורטן בשמן אלא אמרו סתם והאיכא עדים דידעו דבההוא יומא הוי ביה ש"פ משא"כ בנ"ד הזכיר את העיד בשמו דוד ובתשו' הרשב"א שהובא בב"י סי' מ"ב כת' וז"ל אבל עכשיו שהוא עדיין חי יש לחוש שמא למחר יבא ויעיד ונוציא את האשה ונמצא בניה ממזרים הנה שלא התרתיה לינשא עכשיו כל שהוא חי מחמת חשש אלא החזרתי והתרתי מטעם אחר וכו' עכ"ל. ואע"פ שלא שמעו העדים בשעת מעשה שא"ל הרי את מקודשת לי בביאה זו אין בכך כלום דוודאי לא יבעול בפני עדים כדאי' בטא"ה ס"ס ע"ז וכ"כ ה"ה פי"א מהל' אישות וז"ל או חוזר ובועל בפני עדים שר"ל שמכינן הסודר בפני עדים ומתייחד עמה בפניהם אבל לבעול ממש בפניהם אסור עכ"ל וכ"כ בטא"ה ה ר"ס ל"ג וז"ל בביאה כיצד א"ל בפני ב' עדים הרי את מקודשת לי בביאה זו ונתייחד עמה בפניהם ה"ז מקודשת עכ"ל משמע דסגי כשא"ל בפני עדים כשהכניסה עמו לבית הסתר הריני הולך להתייחד עמד ולקדשה בביאה ומכ"ש כשראו אותם אח"כ דרך חור שבדלת שוכבים זה עם זה כדרך מנאפים ועוד אי אית' שהעדים צריכי' לשמוע שא"ל הרי את מקודשת לי בביאה זו א"כ יצרכנו ג"כ לראות את הבעילה דאל"כ דילמא אמר ולא בעל כדמצינו לענין קידושי כסף בתשו' הרשב"א סי' תש"ף וז"ל שנים שהיו עומדים אחורי גדר בית א' ושמעו שאמר ראובן ללאה תתקדשי לי באתרוג אבל לא ראו נתינה ממש אפי' ראו האתרוג יוצא מתחת ידה אין כאן חשש קידושין של כלום ואפי' היא מודה שלקחתו לשם קידושין דעדות ראיה דידיעה בעי ממש עכ"ל ובביאה לא אפשר לומר שיצטריכנו העדים לראות שבעל כמו שזכרנו בשם הטור וה"ה לא יועיל ג"כ השמיעה דהרי את מקודשת לי בביאה זו כיון דלא הוי ידיעה שבעל דהא איתקוש הויות להדדי וכמו שדנין בקדושי כסף ראוי לדון בקידושי ביאה אלא ע"כ כיון דלא אפשר למחזי אמרינן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וסגי באמרו כן לפני עדים בשעת יחוד וכ"ש אי איתרע מילתא דחזאי עדים כמו בנ"ד והן לו יהיה סברו' לחלק וליישב מ"מ מידי ספר קידושין לא נפקי אע"פ שאין העד השני בפנינו ואין לומר כיון שהעדי' מוכחשין מפי עצמו של אותה הנבל שאמר בפני הרב מבוסוויילר שאמר בתורת שבועה שלא היה עדים רק השמים וארץ בינו לבינה הודאת בע"ד כמאה עדים דמי וה"ז דומה ממש למ"ש בש"ע מטח"מ ר"ס ע"ט בהג"ה הא לית' כיון שאין עדים על מ"ש בתורת שבועה אלא הרב לבד לא מקרי הודאת בעל דין כדאי' פ' מרובה שאני ר"ג דלא בפני ב"ד אודי והא ר' יושיע אב"ד הוי שלא בב"ד הוי קאי:
ואע"ג דמנהג פשוט בקהילות ליתן להרב נאמנות כבי תרי היינו בדבר שבממון דניתן למחילה ואדעתא דהכי קבלוה כעין מ"ש בטח"מ סי' מ"ו ס"ד בש"ע דלענין קיום שטרות דרבנן נהגו שהרב מקיים ביחידי אע"פ דע"פ הדין אין מקיימין אלא בשלשה אבל חלילה לנו למיעבד עובדא במילת' דאיסורא להתיר ע"פ הודאתו בפני הרב יחידי לעשות תרי סהדי מוכחשין ע"י כן מפיו ואף גם זאת שאותו הנבל כתב תיכף ומיד בחדש סיון אחר הליכתו מהרב הנ"ל וז"ל זייט ווישן דז איך האב דען רעכטען סוד ניט מגלה גיוועזין ווארום איך הב מיך גיפארכטען וויא איר מיר גיזאגט הוט לכן אל תהי קלה בעיניך דען עז איז נאך עפיז דר בייא דאז איך ניט הבש גישריבן אונד ניט גיזאגט דען האב מיך גיפארכטען עכ"ל הרי שהראה מקום שירצה לברר דבריו ונסמך על עדים האלו וכתב שהעלים אמיתת הענין מחמת מורא ואיום הרב:
אכן כל זה אמרינן אם היתה הבתולה גדולה אבל כיון שעדיין היתה קטנה באותו הזמן הדרינן למילי קמאי דקטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אינו כלום אם לא שמענו שנתרצה האב וההיא ע"כ איירי שיש עדים שקידשה דאל"כ מה איירי קטנה אפי' גדולה אין קידושיה כלום בלא עדים לכן אם יבורר בעדים כמ"ש הרב מבוסוויילר ע"ש אבי הבתולה שהנבל אייזק נסע מאתו לעקור משם בחודש טבת תכא"ל ובתו באת לכלל י"ב שנים כ"ב אדר תכ"א אין כאן גמגום וחשש קידושין כלל ושריא לאנסובי למי שתחפוץ ובירור השנים צריכי' ג"כ להיות ע"פ שני עדים כשרים ולא ע"פ קרובים ולא ע"פ נשים כדאי' בסי' קס"ט סי"א ונרמז בס"ס מ"ג ואז אפי' הוי תרי סהדי שבורידבורג קמן לא היינו חוששין להן ממ"נ כאשר נחקור אותם אימתי הוי עובדא אם יאמרו שנעשה קודם לאדר קידושי קטנה אינן כלום ואם יאמרו שהיה באדר הרי הן מוכחשין מן העדים דבוסוויילר שיאמרו שנסע משם בחודש טבת ותו לא הדר ע"כ כתבתי מה שהעלה בדעתי והסכמתי להיות סניף לאריות בעלי הוראה הגדולי' אשר בארץ המה להתיר בתולתא דא לעלמא ע"פ העדאת עדי' לפני ב"ד שהיתה קטנה באותו פרק שהיה אותו הנבל דר בבית בע"ה אבי הבתולה אבל לא כשהיתה גדולה חס וחלילה והאל נורא עלילה יצילנו משגיאה ותקלה וישגיח עלינו בעין החמלה להוציאנו מן הגולה כ"ד בריה קלה ונפש שפלה הק' שמשון בלא"א הגאון מוהר"ר אברהם שמואל בכרך ז"ל חונה פה ק"ק ווירמיישא יו' ה' כ"ד ניסן בת"ך לפ"ק:
וזאת תשובת הרב דק"ק ורנקפורט כמהר"ם שי' אחר שהובא העדות מורידבורג לפניו: