חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]
נ
נשאלתי מחמת הבתולה געלי בת ר' מרדכי מלמד מאלשבאך משרתת בבית ברוך סעקני שיצא עליה קול שנתקדשה לליצן א' נקרא קלמן והוא ב"ב מק"ק ניקלשבורג והר"מ מלמד הנ"ל הביא לפני עדיות שהוגבה בק"ק מנהיים ובכפר שריסא קריתי ושניתי וראיתי שהליצן הנ"ל עצמו היה בפני ב"ד ומכחיש הקידושין ואמר גופא דעובדא הכי הוי שחביריו שני לצנים נתאכסנו עמו בבית ברוך סעקני ובפרידתם משם נתנו חביריו כל א' לבן דהיינו חצי פץ לעץ למשרתת הנ"ל והוא לא היה בידו מעות ונטל טבעת זיוף של מעס וזרקו לה על השלחן ואמר בזה הלשון נעם דאז פר דיין לעץ ואמר שהמלמד בסעקני עמד אצל השלחן והמלמד לקח את הטבעת ואמר לקמן בזה הלשון הוט איר ניקס בעסר צו נעמן אז דאז טבעת זיוף והשיב הליצן קלמן העט איך וואז בעסר אלו דאז וועלט איך איר ניט געבען אבער הב כלל קיין דיבור מיט המשרתת גירעט מענין קידושין עכ"ד. והמלמד בסעקני הנ"ל העיד אחר האיום בת"ע בואליו"ע וז"ל איך בין אין דער שטוב גיוועזט זענען דיא בעלי זמר אום דען טיש ארום גישטנדין זא איז דיא משרתת של ברוך געלי אך דער בייא גישטנדין זא איז איין צעקה אין דער שטוב גיוועזין דיא בתולה האט איין טבעת פאן דען ליצנים מקבל גיוועזט זא האב איך איין טבעת בידה גיזעהן זא האב איך געזאגט לוט מיך זעהן דא האב איך געזאגט וואס איז דער מער איך האב אויך זעלכי פינגרליך גיהאט אבער איך האב ניט גיזעהן ווער אירס געבען האט אונד האב קיין לשון קידושין או לשון מתנה כלל ניט גיהערט פאן אינם אדער דען אנדערין איך בין אין דער שטוב ארום געגנגין אונד האב קיין מחשבה דרויף גיהאט בכן זיין דיא ליצנים באותו יום אוועק געגנגין אונד דיא בתולה האט דאס פינגערל בייא זיך גיהאט דען אנדרין טאג האט דיא בתולה אן גיפערט אן גיהובן צו זאגען נעכטען האט מיר דער ליצן איין פינגערל געבען אונד האט צו מיר געזאגט איך בין דיך מקדש אזו בין איך נבהל גיווארן אונד האב דיא בתולה מייסר ומזלזל גיוועזין אונד האב צו איר גיזאגט וויא האסטו דאס גיטון אונד האב מיט איר שטארק מפלפל גיוועזין עד לסוף האב איך גיזאגט ווען דער ליצן מעכט עס לייקנן וועסטו אין דאס קענען אין דאס פנים זאגין אז ער דאס גיזאגט האט האט זיא משיב גיוועזט יא איך וויל אימס אין זיין פנים זאגין וויא ער דאס לשון צו מיר גירעט האט אבער נוך דער הנט האט זיא גיזאגט צו מיר ער האט ניט גירעט דיך נייארט איך בין מקדש האט ער גירעט האט אבער ניט גירעט איך בין דיך מקדש אחר איזה ימים האט ברוך צום קלמן ליצן גיזאגט וואס האסטו דא גיטון האט ערש גילייקינט אונד זיא האט אים מכחיש גיוועזט דוא האסט יא גירעט לאחר זה הלכתי אל הקיך ואמרתי לה זיך דער ליצן לייקנט אז דאך האט זיא גיזאגט איר מגט מאכן וואז איר וועלט ער האט עס גירעט עד כאן דברי העד המלמד מזעקני:
והנה בא הר"ר מרדכי הנ"ל לפני ודמעתו על לחיו מבקש ממני שאעיין בדינו עבור בתי אשר כאחת הנבלות תדברה אם יש לחוש שהוא מקודשת ולהצריכה גט אם לא ומשום שלא לאטום אזני מזעקת דל ואל ישוב דך נכלם נעניתי לו חשתי ולא התמהמהתי חפשתי ומצאתי לה היתר שהיא בחזקת פנויה ואין חשש לקידושין כמו שנבאר. פרק האומר א"ר נחמן אמר שמואל המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושין אפי' שניהן מודים וכת' הרי"ף וכן הלכתא ואי קשיא לך הא דתנן האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה התם כגון דא"ל קדשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים וכן פסק הרא"ש וכ"פ בש"ע מטא"ה סי' מ"ב ומ"ח:
מזה נשמע דאין שאלה הנ"ל צריכה לפנים דוודאי אין שום חשש קידושין בבתולה הנ"ל דאפי' יהיה עד אחד המלמד הנ"ל מעיד שבפניו נתקדשה אין חוששין לקידושין ואפי' הסמ"ג דמחמיר בע"א היינו אם שניהן מודין אבל אם אחד מהן מכחיש כתב מהרמא"י בהג"ה בשם הרשב"ץ דאין לחוש לקידושין אף לסמ"ג כמו בנידון דידן דלקמן הנ"ל מכחיש את הבתולה ואומר לא קדשתיך ועוד בנידון דידן אפי' הוי קלמן מודה שנתקדשה אינן קידושין לכ"ע כיון שהעד לא ראה הקידושין גם בתוך הצעקה לא שמע מזכרים ענין קידושין אלא אמר ששמע ביו' שלאחריו מפי הבתולה וא"כ אפי' שמע גם קלמן מודה ואומר כן מה בכך דהא אפי' באו שניהן בפני ב"ד להודות על הקידושין אין בהם ממש כיון שהיו הקידושין ביחידות בינו לבינה בלי שומעה גם הבתולה סתרה דבריה ואמרה לבסוף וז"ל ער הוט ניט דיך גירעט נייארט איך בין מקדש הוט אבער ניט גירעט איך בין דיך מקדש עכ"ל ואית' בתשובת הרא"ש כלל ל"ה סי' ד' האומר הרי את מקודשת ולא אמר לי אינה מקודשת וכת' מהרמא"י בהג"ה סי' כ"ז ס"ד דכן עיקר כיון שלא דבר עמה תחילה על עסקי קידושין הוי ידים שאינן מוכיחות ולא הוי ידים בקידושין ודלא כיש מחמירין הוא ר"ת ורשב"א בתשובה סי' תשע"ד וכ"ש הכא דלא אמר את ולא לי דליכא ידים ורגלים לקידושין כלל ובר מן כל דין כל שקלי וטריא בין הפוסקי' בידים שאינן מוכיחות איירי במקום עדים כמבואר להדיא בתשובה הנ"ל מש"כ הכא דליכא עדות ליכא בית מיחש ומהאי טעמא אין לבקש מקלמן הנ"ל שיכתוב לה גט כדי להתירה כדאי' בש"ע סי' מ"ח והוא גמ' ערוכה האשה שאמרה קדשתני והוא אומר לא קדשתיך וכו' מבקשין ממנו שיכתוב לה גט להתירה דההיא איירי שאומרת קדשתני בפני עדים והלכו להם למדינת הים כדכתבינן לעיל לשון הרי"ף והגמר' אבל בנידון דידן היא אומרת קדשתני ביני לבינך מותרת לעלמ' בלא גט אפי' לפי דבריה הראשוני' וכ"ש לפי סוף דבריה דלא הוי ידים מוכיחות לקידושין ובלא עדות שדבר עמה על עסק קידושין על כן פשוט כביעותא בכותחא דלית כאן בית מיחוש להצריך גט ואפי' לזות שפתים אין כאן ולרוב הפשיטות לא בקשתי להניח הדבר לפני גדולי' לתור אחר הסכמות להיתר כי היכי דלימטי שיבא מכשורא פן ילעיגו עלי שאני מעמד זה בספיקא דדינא והוא זיל קרי בי רב נער יכתבם ולא הארכתי אלא לאסבורי מילת' לקטני' ופחותי ערכי דלאו כ"ע דינא גמירא וכל כי האי מילת' לימרו משמי:
אמנם טרם אכלה לדבר מוכרח אני להודיע איך תמהתי מאוד הפלא ופלא על הב"ד שגבו עדות הנ"ל דהליצן מדוע לא חקרו ג"כ אצל חביריו ליצנים שהיה באותה מעמיד אם ראו או שמעו דבר מענין הקידושין ואומר אני בי דינא שפילי הכי עבדי כי הב"ד הוגבה בכפר היכא דלא שכיחא דייני מומח' ואלו היה הליצנים עדיין במדינה הייתי שולח אחריהם לשאול את פיהם ומ"מ כיון שהרחיקו נדוד אומר אני שבדיעבד אין לפקפק אחריהם ולומר אולי ידעו דבר מענין קדושין שאילו ידעו לא החרישו ולא משוי נפשייהו רשיעי כיון שהיו באותו מעמד כשנשאל הליצן קלמן על הדבר והשיב שלא קידש וחביריו שתקו ולא ענו שהוזכר לשון קידושין הוי שתיקה דהודאה ולכן אעתיק עוד מן הב"ד שהוגבה בשריסא מפי קלמן הליצן וז"ל בכן זיינן השלשה ליצנים גילעגין בסעקני ווידר איבר שבת פ' מטות בכן הוט דער ליצן דער מלמד אויף גיהובן וויא ער אים איין צעקה גיבראכט הוט אצל האב"ד דק"ק מנהיים דז ער איין בתולה האט מקדש גיוועזין האט דער מלמד אים משיב גיוועזין אז לייגט איינר וויא איין ממזר ווער מיר דאז נוך רעט דא האט דער ליצן מיד מיחד עדות גיוועזין מיט זייני שני חבירי' הליצני' דז דער מלמד זאגט דז ער כלל וכלל קיין דיבור ניט הוט גירעט אונ' וויל עז אים ג"כ גישריבן געבן דז ער ניקס ווייס בכן האבן מיר ביו' א' דיא שני ליצנים אב גיהערט איינם נוך דעם אנדרין זה שלא בפני זה אונ' הבין זיא גיפרעגט זיא זאלין זאגין בואליו"ע איז איינר אונטר דיא ב' ליצנים איין ב"ב ג"כ זא הבין זיא גיזאגט ג"כ דז דער מלמד האט גיזאגט ער ווייס פאן ניקס אונ' וויל גישריבן געבן דאס ער ניקס ווייס עכ"ל. א"כ אלמלא ידעו הם מאיזה לשון קידושין היו אומרי' בפני הב"ד אע"פ שהמלמד לא ידע מענין קידושין אנחנו יודעים או מסתפקי' אנו בהלשון ששמעו ממנו כך וכך כדי לנקות עצמם מעונש חשש ספק א"א ומדלא אמרו מוכח בבירור שגם הם לא ידעו מאומה לכן שרייא בתולתא דא להתנסב לכל גבר דחצבייא כי היא פנויה גמורה כ"ד הק' שמשון בלא"א הגאון מוהר"ר אברהם שמואל בכרך חונה פה ק"ק ווירמיישא:
תשובת שאלה ממדינת עלזוז על בתולה א' שאמר הנבל שקידשה בביאה: