חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]
מב
על דבר ראובן שטען נגד שמעון נתתי לך שלושים זהו' כדי שתפטר את בני מכל וכל והתניתי עמך בתנאי כפול ומשולש שאם תקבל ממנו עוד פרעון תחזור לי הל' זהו' ושמעון מודה לו אלא שאמר בנך נתן לו במתנה המעות ההם ואתה לא נתכוונת אלא שאפטרנו מהחוב וכן עשיתי שהרי השלשתי כל השטרות תכף ומיד עד שיתקיימו התנאי' שבינינו. לכאורה יראה ששמעון אינו צריך להחזיר לו הל' זהו' אפי' אם בן ראובן נתנם לו בתורת פרעון לפי שזה לא נתכווין אלא להרווחת בנו והא מחל על ההרווחה וראיה לדבר מהא דאמרינן בפ"ד דנדרים דף כ"ד האומר לחבירו קונם שאתה נהנה לי אם אין אתה נותן לבני כור של חטים וחבית של יין ר' מאיר אוסר עד שיתן וח"א אף זה יכול להתיר את נדרו שלא ע"פ חכם שיכול לומר הריני כאילו התקבלתי וכת' הר"ן שם מפורש בפ' מי שאחזו דה"ט משום דלהרווח' דידיה כמכווין והא לא אצטרך ודווקא כשהבנים סמוכים על שלחנו דכה"ג שייך למימר דלהרווחה דידיה קמכווין שלא יצטרך להוציא משלו לצרכן והא לא אצטרך ובכה"ג יכול לומר כן אבל אין הבנים סמוכים על שלחן אביהם הוי איפכא דלהרווחה דידהו קמכוין וכל שאמרו הם הריני כאילו התקבלנו התירו הנדר ואלו אמר האב כן אין בדבריו כלום עכ"ל וה"ה בנדון דידן ה"ל נמי כאילו אמר הבן אין אני חפץ בהרווחה דיהיב לי אבא ולכן נתינת אביו שפיר קיימת ולאומר שיאמר דשאני התם דבלא הדרת האב היה מותר בנכסי' ואין אתה בא לאוסרו אלא מכח הדרתו וכיון שהתנה שאם יתן לבנו כור של חטים יעמוד הדבר כבראשונה שיהיו מותר בנכסי' לכן אמרינן דמועיל התקבלתי לענין שיהיה כבראשונה אבל בנדון דידן קודם שנתן האב לא היה לו על נכסי אב כלום אלא שנתן לו הוא מעצמו כדי שירויח בנו ולכן לא יועיל התקבלתי דאי משוית ליה כמו שהיה בראשונה א"כ אין לו על מעות האב כלום ולכך צריך להחזיר לו המעות הא לית' דהא בפ' מי שאחזו פרכינן מיני' אאומר ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי מאתים זוז וחזר ואמר מחולין לך דאמרינן דאינה מגורשת ומשני הכא השת' התם לצעורה קמכוין והא לא ציערה הכא משום הרווחה הוא והא לא אצטרך משמע אי הוי גבי גיטין משום הרווחה אמרינן נמי דמגורשת אם אמר מחולין לך ולא אמרינן שתהיה כמו בראשונה שלא היה לה גט ה"נ דכוות' ולכך יכול שפיר הבן לומר אין אני חפץ בהרווחה של אבי ובוודאי שאין לחלק כלל בין הכא להתם ולומר דשאני התם שאמר הריני כאלו התקבלתי ולא עביד מעשה אבל הכא הא קעביד מעשה שהוא נתן מעות לשמעון שאין סברא לחלק כלל בזה:
וכדמות ראיה יש לי ממ"ש הר"ן בנדרי' בענין הנזכר [והביאו רמ"א בהג"ה ביו"ד סימן רל"ב עכ"ה] וז"ל וכת' הרשב"א ז"ל דדווקא בקיום מעשה שייך למימר הריני כאלו התקבלתיו דכיון שאפי' אם היה מקבל ממנו היה יכול להחזיר לו אף מעכשיו יכול לומר הריני כאלו התקבלתי והחזרתיו דאפוכי מטרת' למה לי אבל בביטול מעשה כגון שאמר נכסי אסורין עליך אם תלך למקום פלוני לא שייך למימר הכי לך והרי הוא כאילו לא הלכת שאי אפשר ואיכא מאן דפליג שאפי' בענין זה יכול לומר כן שאותו תנאי עצמו לא אמרו מתחילה אלא כדי להשלים רצונו שהיה רוצה שלא ילך ועכשיו כיון שאינו חושש אם ילך אם לא ילך כבר נשלם רצונו ע"כ נראה להדיא דתרי הסברות מודי' שאפי' אם הוא עושה מעשה נגד התנאי כגון שהלך למקום פלוני אפ"ה יכול למחול וע"כ לא פליג הרשב"א אלא משום דלא שייך לומר לך והרי הוא כאלו לא הלכת אבל בנדון דידן ששייך לומר הריני כאלו חזרתי וקבלתי משמעון וחזרתי ונתתי לו בדרך מתנה וכה"ג אפוכי מטרת למה לי לכן המעשה קיים:
ופשוט הוא שוודאי בדרך מתנה רשאי בן ראובן ליתן לשמעון שהרי לא התנה עליו ואפי' אם היה מתנה עליו בפירוש שלא יתן לו גם לשם מתנה אפ"ה נראה דלית לן בה אם ימחול הבן על התנאי לסברא אחרונה דפליג על הרשב"א מיהו לדעת הרשב"א אין הבן יכול למחול על התנאי שאין שייך לומר הריני כאילו חזרתי וקבלתי משמעון וחזרתי ונתתי לו שהרי התנה בפירוש על התנאי ובנדון דידן כיון שהוא טוען שלא פירש ראובן שלא יתן לבנו לשמעון אפי' בדרך מתנה נראה דאפי' לדעת הרשב"א ישבע שמעון על זה ויפטר ולדעת הסברא האחרונה אפי' התנה בפירוש כן לית לן בה ודברי הרא"ש בתשובה נראה שהם כסברא אחרונה שכת' שיוכל אדם להתנות במתנה ע"מ שלא תמכרנו ושלא תמשכנו ואין הבן יכול למכור ולהשכין ולא אמרינן שיכול הבן למחול על תנאי של אביו שלא עשה אלא להרווחת בנו אלא ה"ט משום דהוי ביטול מעשה דומיא דנכסי אסורים עליך אם תלך למקום פלוני שאם הלך לא שייך לומר לך והרי הוא כאלו לא הלכת וכן ג"כ לא שייך לומר תמשכן או תמכור והרי הוא כאלו לא משכנת או מכרת אלא שאין זה ראיה ברורה דשאני התם לפי שאפשר שהאב עושה זה משום כבודו כדי שלא תסוב נחלתו אל אחרים הלא כה דברי הקטן שמואל בלא"א יצחק שליט"א: