אור ברסלב

חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]

מא

מ

על דבר קטט המצרנות אשר נשתהה בשש שנים מחמת שלא ישבו הב"ד ועתה בא המצרן ורצה ליקח הקרקע ואמר כי זה לו כשש שנים שבקש להניח מעותיו לפני ב"ד תכף לאחר שנודע המכירה והב"ד אמרו שאין לו היזק בדבר גם אם לא יניחם והלוקח טוען שלא בא תכף שנודע לו גם היה לו להניח מעותיו תכף ועוד שהוא מצרן בעצמו ג"כ מצד אחד ועוד שמעולם לא יצא הקרקע מרשותו כי נתן הקרקע לחתנו בנדוניא ומעולם לא מדד לו הקרקע וכאשר היה דוחק לחתנו חזר לו הקרקע כמו שהעריכו אותו בתנאי' דהיינו ג' מאות זהו' ועוד שהוא בעלים הראשונים של הקרקע ואפי' לטענת המצרן שלא קנה הבעלים ראשוני' בעצמן אלא בניו מ"מ אין טענת מצרנו' גם במסר לבן בעלי' הראשוני' והמצרן טוען שהוא שותף בכותל עם המוכר גם שכר הקרקע מן המוכר ותמיד הית' אצלו בשכירות ועוד בני הלוקח הם שלקחו ולא הלוקח שנכתב השטר עליו ומה שלא הניח המעות מה היה לו לעשות שהרי כבר בררו בוררים ולמה לא בקשו הם ממנו שיניח המעות ע"כ מקצת טענותיהם והנה דין זה מסתעף לכמה סעיפי' והוא שאם הוא אמת שהאב הוא הלוקח קי"ל מצרן שקדם וקנה זכה אלא שצריך לעיין לדעת הרא"ש דס"ל שהשותף מסלק את המצרן וא"כ אם נניח שזה הוא שותף היה זוכה בו אלא שיש לעיין אם זה הוא שותף או לא כי השותפת הוא שיש כותל אחד סמוך לקרקע הנמכרת וחלק מאותו עובי הכותל שייך למצרן וחלק לשדה הנמכרת ולדעתי אין זה נקרא שותפת כיון שכל חלק וחלק הוא מבורר וידוע שהרי כתב הרא"ש דכל זמן שלא חלקו יש לו חלק בכל השדה עיין בסי' כ"ה בחיבורי וכן מפורש בב"י בתחילת הלכו' מצרנו' קודם ד"ה ואם קנאו ובחיבורי סי' ל"ב הוכחתי כן מדברי הרא"ש בתשובה ושלא כדברי ב"י מ"ש על דברי תשובת הרא"ש כלל צ"ו ומ"ש שם הוי כמו שותף אינו ר"ל שותף ממש והגע עצמך לעולם כל הקרקע הנמכרת יאמר המצרן שהוא שותף בה אם אין גדר מפסיק ביניהם אלא ודאי כדכתיבנ' ואם מדין שכירות שכת' ה"ה שלדברי הרמב"ם הוא כמו משכונה וכת' ב"י בסעיף צ"ב דמשמע שהרא"ש מודה בזה מטעם שכירו' ליומי' ממכר הוא ונראה דלפ"ז ה"ה אם מכרה לאחר שהשוכר מוציאה מידו מטעם דדב"מ ולדברי המפרשים שבמשכונא מוציא מיד המצרן ה"ה להשוכר שמוציא מידו וכבר הוכחתי בסי' ל"ג בחיבורי שדין משכנת' ושכירות שוים אכן גם בדין משכנת' עצמו הוי ספיקא דדינא אם בעל המשכון מוציא מיד המצרן וב"י פוסק כדברי הרשב"א שאין כח ביד בעל המשכון להוציא אפי' מיד הלוקח וכ"ש מיד המצרן וכתבתי בפ' איזהו נשך שהעיקר הוא לענין פסק שבעל המשכונא והמצרן שוים הם שלא כדברי ב"י ושלא כדברי מהרמא"י ולכן אין בעל המשכונא מוציא מיד המצרן כדעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן ונ"י והרמ"ך וסברא ראשונה שבמרדכי וכדעת רבי' יודא גבי דין מכר לבעלים הראשוני' והוכחתי שכן הוא דעת רש"י והרמב"ם ותלמידי הרשב"א והמרדכי בשם מהר"ם אע"פ שהרא"ש והרמ"ה ומרדכי ורבינו יודא ממגנצא והעיטור בשם הגאוני' וה"מ בשם מהר"ם חולקי' חדא לפי שבעלי הסברא הראשוני' הם רבי' ואחרוני' ותו דלא יהא אלא ספיקא דדינא חזינא בי' תיוהא בשכירות זה לפי שמכותלי דברי המצרן ניכר ששכרו בשביל ערמה ותחבולה כדי שיהי' לו דין מצרנות ואם היתה כוונתו לזה אין לו דין שכירות כלל כמ"ש המפרשי' גבי משכונא ולדעתי אין חילוק בין נתכוון המוכר לכך או המצרן וכו' מדברי המרדכי שכת' גבי משכונא וה"נ חזינא אם בשביל הערמה עשה המלוה שאם ימכור הלוה את השדה שיקנה הוא וכן משמע בגמר' גבי זבין גריב' דארעא במציע' נכסי' ופשוט הוא ועוד שהיה צריך המצרן להביא ראי' שהיה אצלו בשכירו' באותו עת שנמכר הקרקע וזהו דבר שא"א לו להביא ראיה ולכן הדין פשוט שאם האב הוא הקונה שאין מוציאין מידו ובשביל זה לא ירדתי לכתוב טענותיהם מה שיש ביניהם בדבר הכותל המפסיק שהלוקח טוען שהוא שלו ולא שייכא אל השדה הנמכרת כי מעולם לא יצאה מרשותו לתתה לחתנו בנדונייתא כי אין זה כלום כי הדייני' הראשוני' שפסקו שמחצית עובי הכותל (אינה) של המצרן הוא מפני שראו שאין זה בכלל זכיותיו והרי הלוקח נתן לחתנו ומצר לו מצרים ממקום שכלה חלקו של המצרן נמצא שחלק הקרקע מתחיל תכף סמוך למצרן וכן טענת הלוקח אינו כלום במה שלא מדד הקרקע כי אין הקרקע צריכה מדידה ומכי דייש אמצרי הוי חזקה ולא אמרו מדידה אלא גבי פירות משום דלא סמכה דעתי' ודווקא כשאומר כור בסלע ודבר זה פשוט הוא אבל אם הבנים הם הקוני' כמו שנראה מטענת הלוקח עצמו שהיה קצת רמאות בדבר שהרי אמר שנתיעץ עם חכם אחד ואמר לו שאם יעמוד הקנין על עצמו לא יחוש לשום טענת מצרנו' גם מדבר המתנה שנתן לו האב את הקרקע במתנה לבניו אע"פ שהוא אינש דלא אמיד וגם האב לא נתן המעו' מכיסו רק הבני' אלא שהאב טוען שיחד להם המקום בב"ה לפרוע ממנו המעו' מכל זה נראה שיש רמאות כי איך ילוה המעות מבניו ויקנה קרקע ויתן הקרקע לבניו במתנה והם עשירי' והוא לא אמיד בזה יש לעיין הדין עם מי והנה טען הלוקח עוד שבנה וסתר גם הכריח את המצרן להוציא מן הקרקע מה שהיה מונח לו שם ולא מיחה בו והמצרן השיב שמה שפינה האבני' היה כשהיה הקרקע עדיין של המוכר וגם הסתירה היה באותו השעה ובדבר הסתירה הודה הלוקח לדבריו עוד אמר המצרן שמעולם נשתמש גם הוא בקרקע כמוהו והנה דבר הבנין והסתירה והתשמיש נניח כעת ונדבר מעיקר המצרנות אם הפסד המצרן בשהייתו זמן ארוך כל כך גם בדבר הטענה שטען הלוקח שלא בא תכף כשנודע לו ואומר אני החילוק בדבר אם בא תכף כשנודע לו צריך המצרן להביא ראיה לפי שהלוקח הוא מוחזק כמו שהסכימו הפוסקי' ואולם הראיה הוא שבא ביו' הקנין והיינו ביו' שקנו מן האשה אע"פ שהיה שהייה גדולה בין קניית האיש לקניית האשה שהית' אח"כ כוהדר בעלה מ"מ המצרן לא היה רוצה לקנות הקרקע אם לא יקנו מן האשה ג"כ וזהו פשוט ואין לומר שיכול המצרן לומר לא נודע לי הדבר עד יו' פלוני לפי שכל שנמכר בעדם קלא אית ליה וכ"ש הכא שהיה שם שני קניות וזמן רב ביניהם שהיה נודע לו תכף וכבר הוכחתי בחיבורי סי' ד' שכל שלא אמרו לעדים לא תגלו הקנין למצרן או לשאר אנשים אמרינן דקלא אית לי' ולכן יש לשאול את פי העדים בדבר זה ואע"פ שיש חולקי' וס"ל שאין זמן ידוע לתביע' המצרן כבר הוכחתי בסי' הנזכר שאין שומעין להם לפי שהמנהג פשוט לפסוק כדברי רבינו האיי והנמשכי' אחריו וכן דעת כל האחרוני' לכן בדבר מה ששהה עד עתה יש לדקדק מאוד והנה כת' ב"י ואם לא היה אפשר למתבעי' לדינא כגון שהיה אונס לב"ד ולא הוקבע עד כמה ימים לרבינו האיי יכול לסלקו ולהר"ר יודא איכ' לספוקי עכ"ל ונראה דוודאי איירי כגון שגילה דעתו המצרן ויזמין מעותיו דאל"כ לקת' מדת הדין כי אולי לא יסרב הלוקח ויתן לו הקרקע ולמה ישהה הלוקח מעותיו אצל המוכר בחנם אם אינו מבקש הקרקע ומה יעשה במקום שהם רחוקי' מב"ד וכמ"ש בחיבורי בסי' הנ"ל והנה אם היה אונס ב"ד כנדון דידן ודאי שלא הפסיד המצרן בשהייתו אלא שאני אומ' שאין כאן אונס ב"ד כלל שאם היה רוצה המצרן היה יכול למצוא ב"ד בכל עת ואם לא היה מוכנים הרי יכול להכריח את הקהל שיכריחו את הב"ד כמו שהוא מנהג בקהל' שאם הוא מבטל את התפילה ע"כ יתנו לו ב"ד והוא לא עשה כן אלא הניח כמו שש שנים ואין די בכך במה שלקחו בוררים בתחילה כי שהייה זו מורה על שמחל להם המצרנות ואפי' אם יביא עדים שאמר תוך הזמן שאינו מוחל מ"מ אנן סהדי דמחל שאילו לא מחל לא היה ממתין כל כך וכ"ת דאדרבה על הלוקח היה מוטל להושיב הב"ד הא לית' לפי שהלוקח הוא מוחזק ומאן דאית לי' כיבא אזיל לבי' אסי' ואע"פ שבשאר זכיות אין אומרי' כן שאפי' אם שתק זמן הרבה לא אבד זכיותיו היינו בדבר שאין שייך בו מחילה אבל בדבר ששייך בו מחילה צריכין אנו לדין לפי הענין ובפרט בדיני מצרנו' וכמו שאמרו שאם ראהו בונה וסותר ולא מיחו אבד מצרנותו וכ"ש בענין זה ואע"פ שוודאי נתכוין המצרן לתחבולה כדי להחזיק המעות בידו כל הזמן הרב מ"מ לאו כל כמיניה להחזיק החבל בשני ראשיו ולא יועיל לו תחבולתיו ועוד שאין זה יושר וטוב שזה הוציא מעותיו לפני שש שנים ועכשיו יבוא זה ויוציאנה ממנו ועוד שאני אומר שאפי' ביד הבוררי' לא היה כח לומר אל תניח המעות ולא יזיק לך בזכותך בזמן רב כל כך שא"כ לקת' מדת הדין שהמצרן יהי' לו כח בידו לפדות הקרקע כשתוקר ולהניח ללוקח כשתוזל שאם הוזלה הקרקע היה יוכל לומר כבר מחלתי על המצרנות ולכך שתקתי ואין זה ישר וטוב וכמ"ש הרא"ש בפ' המפקיד גבי דין שומ' הדרא וכ"ת שעל הלוקח היה מוטל לכוף את המצרן שיתן המעות הא לית' כמ"ש לעיל עוד נשאר טענה אחת שיש להתבונן בה והוא שטען המצרן שהתנה הלוקח עם המוכר שיקנה קרקע אחרת באותן הדמי' ולא קנה אותו הקרקע עד עתה מזמן קרוב ולא הפסיד בשתיקתו כיון שלא נתקיימו התנאי' ודבר זה יראה שאם נכתב התנאי' בתוך השטר לית דין ולית דיין שהדין עם המצרן שלא הפסיד בשתיקתו שהרי המוכר על תנאי אינו יכול לסלקו עד שיתקיימו התנאי' כמ"ש הרמב"ם אבל לפי הנראה בענין זה לא היה שם תנאי גמור בענין שיועיל לבטל המקח אלא פיטומי מילי בעלמ' שאם היה שם תנאי גמור היו כותבין התנאי בתוך השטר ולכן יש לשאול בזה את פי העדים אם היה שם תנאי גמור כמשפט התנאי' המפורשי' דהיינו בתנאי כפול וכמו שפשט המנהג לפסוק כר"ת דבעינן גם בד"מ תנאי כפול אז לא הפסיד בשתיקתו ואם לאו התנאי בטל והמעשה קיים ואין בטענת המצרן כלום. ועוד שהרי מכרה לבן בעלים הראשוני' וסברת האחרוני' דלית בזה ג"כ משום דדב"מ וכן פסקתי בחיבורי סי' ט"ו משום דמסתבר' טעמייהו ועוד דלא יהא אלא ספיקא דדינא לא נשאר אצלי לברר רק טענה אחת והוא מה שטען המצרן שהוא היה בא עם הלוקח ורצה לקנות אלא שהם עשו תחבולה וקנו אותו קודם והנה ודאי אם בא המצרן ובן בעלים הראשוני' לקנות הדין פשוט שמוכרים אותו למצרן ואפי' גבי בעלי' הראשוני' עצמן הוי דינא הכי לדעת נ"י והר"ן וכן העליתי בסי' ט"ו לענין דינא וכתבתי שאפשר שגם דעת הטור והגהו' אשירי הוא כן אכן משמע לי דאם קדם בעלים הראשוני' וזבן אע"פ שאם היה בא לפני הב"ד היו אומרים ליתן למצרן כיון שגם הוא רוצה לקנות מ"מ אם קדם בעלי' הראשוני' וזבן זביני' זביני ובהכי איירי נמי שמעתת' מכרה לבעלי' הראשוני' וכו' שאפי' אם רצה הלה לקנות קודם שמכרה אפ"ה אי קדמו בעלי' הראשוני' זבינייהו זביני שהרי לדעת הטור משוה להו לשני מצרני' ודינייהו דכל הקודם זכה וכן נראה שהוא דעת הר"ן ונ"י דאי לא תימ' הכי ה"ל לאשמועינ' רבות' דאם בא שניהם לקנות בעל המיצר קודם ואם קדים הלה מוציא מידו אלא ודאי לא הוי לפי דעתם אלא כדין שכן וקרוב שכן קודם שר"ל שב"ד נותני' עצה ליתן לשכן ואם קדם הקרוב זכה וזה נ"ל ברור וכן בכל הני דלית בהו משום דדב"מ דהיינו אם קדמו וקנו אין המצרן מוציא מידם איירי אפי' אם גם המצרן רוצה לקנותו קודם שקנאו הם ואפי' גבי בעלי' הראשוני' נ"ל שאין חילוק לענין זה לאותן שפסקו שיש לו דין בעלי' ראשוני' לכל מילי ומה שיש לדקדק על זה מדברי בעל העיטור כבר ישבתיו בסי' הנזכר. סוף דבר אומר אני שהקרקע עומדת ברשות הלוקח ואין המצרן יכול להוציא מידו משום דמכר לבן בעלי' הראשוני' אפי' אם גם הלוקח רצה לקנות אם קדמו הבעלי' הראשונים זכו כדין שותף ושכירות אין כאן כמו שנתבאר והיה די בפסק זה לזכות את הלוקח אלא שחזרתי על כל הטענות שנעשו בנדון זה נאם הקטן שמואל בלא"א יצחק שליט"א:

תוכן העניינים

חוט השני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה