חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]
מ
שלומכן יסגא לחדא אהו' היקרי' מנהיגי מדינת נעקר יצ"ו:
על דברי ריבות אשר בשעריכם בין כמר משה וכמר אשר וטען כמר משה היה לי כתיבת יד עם אבי על אדון אחד ובקש אבי למוכרו ולא רציתי למכור חלקי והלך הוא ומכר כל החוב לכמר אשר ונתן לו מעות יותר מחצי' ולא רציתי ודברתי עם אשר שיניח לי חצי החוב אצל האדון ולאחר שנה אחת נתן להם האדון ג' מאות ואמר כמר אשר אלי תקח אתה הג' מאות לבדך או אני לבדי ואמרתי לו יסלק אחד מהם את חבירו מכל הכתיבת יד והשיב אלי שגם הוא מרוצה בזה רק שיהיה אחד מהם ערב לחבירו אם ילך החוב לטמיון וע"פ הדברים האלה קבלתי הג' מאות והבטיחני כמר אשר ליתן לי הנותר קרן ורבית על חתונת סנדר ווימפפן וכאשר באתי על החתונה ותבעתי ממנו המותר אמר אלי אין לי מעות לפרוע לך פה והשבתי הלא הבטחתני לפרוע לי בזמן הנזכר ולכן כיון שאין אתה מקיים דבריך הריני מבטל מה שעשינו ואחזיר לך חלקך מן המעות שקבלתי דהיינו בערך מאה וחצי ועכ"ז לפנים מן השורה תבעתיו המעות כמה וכמה פעמים והשיב אלי שאקבל חלקי מן האדון והשבתי לו תמיד כן אעשה ואחזיר לך המאה וחצי. אח"כ הלך אשר בלתי ידיעתי אל האדון סמוך לר"ח סיון שס"ט ונשא ונתן עמו וקבל ממנו מעות כן נודע לי ע"י אחרים אח"כ באתי אליו ושאלתיו מה היה עסקו עם האדון והשיב שפרע לו אמרתי לו תן לי קרן ורבית השיב כן אעשה אם תתן לי פטורים בעבור הז' מאות אמרתי לו אין כאן עוד ריוח אחר ואדרבה היה צריך לוותר מן הרבית ולכן אנכה לך בחלקך אמרתי לו כן תעשה והריני מרוצה לחלוק בריוח והפסד ועל כן נתתי לו פטורין בעד הז' מאות אך על הריוח לא פנורתיו ואמרתי לו אני צריך למעות ואכתוב לך מה שתרצה וקבלתי המעות מה שנתן לי והן צרורי' ומונחים ביחד עדיין ובאותו היו' נודע לי שהיה לו הרבה ריוח ותכף באתי אליו ואמרתי לו למה תבקש לרמות אותי תן לי מה ששייך לי והשיבני איני חייב לך כלום אמרתי לו מאחר שעסקת ברמאות יהיה הכל בטל ומבוטל ולכן אני מבקש ממנו שישבע לי מה היה הריוח באותו העסק וגם שהכתיבת יד שיש לנו עוד על האדון יהיה שלנו יחד חלק כחלק. והשיב כמר אשר אמת שנתרצינו שיקח הוא הג' מאות ושאתן לו המותר והכתיבת יד יהיה לי לבדי ואמרתי לו שיקבל המעות מאחיו לעמלין שחייב לי אח"כ בא אלי כמר משה ואמר שלא קיבל מאחיו כלום אמרתי לו אנכי אתן לך המעות השיב לא אעשה אם לא תתן לי גם הרבית אמרתי לא הותנה דבר זה בינינו אך כשאקבל הרבית אתן חלקך והרי אנכי אין אני בטוח אפי' בעד הקרן ולא אבה כמר משה לקבל מה שרציתי ליתן לו ונשאר הדבר כן עד עתה ולכן אין לו חלק ונחלה עוד בכתיבת יד ובחוב לפי שכל שעה אמרתי אתן לך חלקך מן הקרן (ואני מבקש) ומה שאמר כמר משה שהותנה שיהיה אחד ערב לחבירו להד"ם ומאחר שהם שאלו תמיד על החוב אנכי מבקש לדעת למה שאלו עליו כי אולי יבא חובי לטמיון ע"י שאלתם ולכן יותן לי ב' אנשים כשרים ילכו עמי וישאלו אל האדון מה דברו אליו והנה גם לפני יריד פסח היינו אצל האדון ובלכתינו מעמו אמר כמר משה אלי התרצה כשאחזיר לך חלקך מהמעות שקבלתי והרבית עניתיו הן אמר אלי לא ידעתי אם אצטרך למעות ביריד הזה אך אם לא אחזיר לך חלקך מהמעות שקבלתי תוך ח' ימים לאחר היריד יהיה החוב שלך ומזה תראו שמעולם לא בקשתי לעכב אותו הנותר ומאחר שהוא נתעסק בג' מאות שקבל כאות נפשו לכן אין לו חלק ונחלה עוד בהחוב וכן בכל מה שעסקתי עם האדון ועוד שכבר נתתי מה שהיה שייך לו ונתרצה בזה ומה שאמר שהיה צריך למעות ולכך היה מוכרח לתת לי פטורים הלא לא כפוהו אדם לכך וכבר התניתי עמו בפני עדים שלא יהיה לו עוד דין ודברים עלי וע"ז נתן לי פטורים ולכן אני מבקש יעשה לי שבועה מה שדבר עם האדון שלא יארע לו קלקול בחוב כנ"ל. השיב כמר משה מעולם לא רצה ליתן לי המעו' ומה שאמר כמר אשר שאין לי חלק בחוב והרי הוא אמר בעצמו שהוא רוצה ליתן הרבית כשיקבל אותו. ומה ששאלתי על החוב הוא לדעת אם נתעסק עמי באמונה ומה שאמר שלא נעשה אחד ערב לחבירו יעשה שבועה על זה והרי הוא אמר אלי בכפר היינשא שנעשה אחד ערב לחבירו ואמרתי לו כיון שאני חבירך להפסד אני ג"כ חבירך לריוח ומה שטען שמא קלקלתי חובו אם ימצא כן אקבל עונשי ומה שטען אמרתי להחזיר לו המעות באמת הייתי מחזיר לו בכל שעה גם הרבית אלו היה תבעו ממנו והכתיבת יד היתה בידו הגם שמן הדין היה ראוי להיותה בידי מאחד שהיא נכתבה על שמו ולא בקשתיה ממנו מאחר שלא החזרתי לו המאה וחצי ומ"ש שאמרתי לו אם לא אחזיר לך חלקך מהמעות שקבלתי תוך ח' ימים לאחר היריד יהיה החוב שלך אומר אני להד"ם ואעפ"כ אם היה בא אלי תכף לאחר היריד הייתי נותן לו מעותיו. ומה שטען שעסקתי עם הג' מאות ככל אות נפשי אם יתן הדין שאתן לו רבית אתן לו ולעולם היה לי מעות מזומנים בכדי שהייתי יוכל להחזיר לו חלקו והנה כשבאתי אל כמר אשר ושאלתי לו מה שקבל מהאדון אמר קבלתי המעות אמרתי תן לי חלקי ושאלתיו אם לא היה לו ריוח אמר לא שאלתיו אם האדון חייב עוד ולא אמר לא הן ולא לאו רק שקבל המעות ושאתן לו פטורים ויתן לי חלקי אמרתי אם אתה עוסק עמי באמונה ראוי שאתן לך פטורים ונתתי לו פטורים אך לא נתתי לו פטורים רק על ז' מאות כנראה מלשון הפטורים ומאחר שנודע לי שבקש לרמותי וכאשר יתברר הדבר לכן אני מבקש שישבע מה היה לו ריוח והמעות שנתן לי הם עדיין צרורים ומונחים אצלי ואני מבקש חצי החוב והעסק. השיב כמר אשר כדבריו הראשונים שתמיד היה מרוצה לחזור ולקבל המעות מכמר משה גם היה מרוצה ליתן לו מעותיו הנותרים ומאחר שכמר משה לא שלח אליו המעות לכן עשה בחוב שלו כרצונו. וכמר משה עמד בדבריו הראשונים והוסיף שהסכים הוא וחבירו לראות אולי יהיה להם ריוח גם הסכימו שלא ילך אחד זולת חבירו אל האדון וכאשר לא הייתי בביתי הלך הוא לבדו אל האדון ונשא ונתן עמו ע"כ תוקף דבריהם הועתק מלשון אשכנז
תשובה יראה שנעיין בתחילה בטענת כמר משה שאמר שכמר אשר סלק אותו מכל הכתיבת יד רק שהותנה שיהיה הוא ערב אליו אם ילך החוב לטמיון וא"כ אין כאן סילוק כלל רק שניהם חייבים באחריות החוב כבראשונה ולפי דבריו רוצה לומר מאחר שהוא ערב לחבירו והחוב הוא באחריות שניהם הוא ג"כ שותף לכל הרווחים וא"כ לא היה תכלית הסילוק רק שיקח כמר משה מעותיו ויתעסק בהם לריוח כרצונו ומעותיו של אשר יעשו פרי אצל האדון אך כל השותפות נשאר הוא בכחו בתוקפו כבראשונה וזהו דבר שאי אפשר בשום פנים שהרי אמר בעצמו שהבטיחו אשר לתת לו הנותר קרן ורבית על חתונת סנדר ווימפפן ואם כדברי משה שהם שותפין כבראשונ' א"כ אינו מחויב לתת לו כלום עד שיקבל המעות מן הגוי ואיך יוכל להבטיחו לתת לו הנותר שמא לא יקבלנו מן הגוי תוך זה הזמן ועוד איך יתן הוא המעות מכיסו שמא ילך החוב לטמיון ולמה לו לכמר אשר לכנס בסכנה זו ויצטרך אח"כ לעמוד לדין עם כמר משה ואין לו תועלת כלל בדבר שהרי גם אם יהיה ריוח הרבה בחוב יהיה החצי לחבירו יותר טוב היה לו לעמוד בשותפו' בכל החוב כבראשונה ונמצא שבסילוק זה הוא קרוב להפסד ורחוק משכר ואין זה מדרך בני אדם ועוד אם נשאר השותפו' כבראשונה איך יעלה על הדעת לקבוע זמן לפרעון כשיקבלנו מן הגוי אז יפרענו ואיך שייך קביעת זמן בדבר אלא ע"כ צ"ל שכמר משה הוא מסולק מעיקר החוב שעל הגוי ואין לו אלא חוב גמור על אשר לתת לו קרן ורבית שיעלה על חתונת סנדר או לתת לו הקרן על חתונת סנדר והרבית כשיקבלנו מן הגוי ואין לומר שהותנה ביניהם שיקבל כמר משה עתה ג' מאות ומותר הקרן לחתונת סנדר גם הרבית שיעלה עד אותו הזמן ומ"מ יהיו שותפים לרווחים שיעלו גם לאחר החתונה כי מלבד שדבר זה אין להאמין ורגלים לדבר שהוא שקר אלא שלא מצאנו בכל טענותיו של משה שטען כן רק שטען שהיה ערב לחבירו וירצה להוליד מזה שהוא גם כן שותף לרווחים והוא מוכחש מדבריו כדכתיבנא ועוד שהתולדה בעצמה היא כוזבת ומעשה בכל יום ששותף אחד מסלק את חבירו מן השותפו' ושותף המסתלק נעשה ערב לחבירו שלא יפסיד הקרן והרבית נשאר עדיין אצל הגוי אם יקבלנו השותף האחד יתן לחבירו חלקו ואין לשותף המסתלק חלק בשאר רווחים שיתעסק שותף זה עם הגוי ועלי' דשותף המסתלק רמי' לאתנויי וכיון שלא הותנה דברי' שבלב אין דברים ועוד שמלשון טענתו הראשונה משמע שנסתלק בכל מכל כל ולא נשאר לו חלק בכתיבת יד שעל הגוי כלל רק חוב גמור על חבירו שהרי טען וז"ל דא האסט לעמלין געזאגט ביהאלאט דוא דיא ג' מאות אודר איך וויל זיא ביהאלטין דא האב איך געזאגט עס זאל אי איינער עם אנדרן דרויף געבן דז דיא כ"י איינער אליין האט ואין במשמעות דברי אלו רק סילוק גמור מן החוב שאם כדברי משה א"כ מה חידש לו באמרו עס זאל איינער דעם אנדרין דרויף געבין וכו' אלא ודאי שנתרצו שניהם שיהיה הכ"י של אחד מהם רק שיהיה חבירו ערב בעד הקרן לפי דברי משה ומכל דבריו נראה כן בפירוש מה שדבר עמו על החתונה וכן מ"ש שתבע ממנו מעותיו כולם מעידים על זה נמצא שלפי טענת משה בעצמו מוכח שאין כאן שותפו' כלל לא בקרן ולא ברבית ואף אם יאמר הלא לפי טענת כמר אשר מוכח שנשארו שותפין בריבית מ"מ לא אמר שהן שותפי' בשאר רווחים רק ברבית הניתן מידי שבוע בשבוע דבר שיש לו קצבה ומה שטען עוד כמר משה שכשלא פרע לו על חתונת סנדר אמר כיון שאין אתה מקיים דבריך הריני מבטל מה שעשינו גם בזה לו יהי' כדבריו מ"מ אין כח לבטל מה שעשה כבר דשותפין שחלקו כיון שהחזיק אחד מהם החלוקה קיימת כמ"ש הטור סי' קנ"ז וסי' קע"ג ולא פקעה אח"כ בדיבור בעלמ' ודבר זה ברור הוא אינו צריך ראיה שאפי' אם נניח לכמ' משה כל טענותיו ונקח לזה כל מה שטען כמר אשר שהוא זכות לכמר משה שנתרצה שיחזיר לו מעותיו תוך ח' ימים לאחר היריד מ"מ אין החלוקה בטלה שהרי לא נתן לו וכל עוד שלא נתן לו יכול נמי אשר לחזור בו לפי שאינן אלא דברי' בעלמ' וכ"ש שכבר עבר הזמן ולא נתן לו משה המעות שאין בדברי משה כלום ומ"ש משה שהיה מחזיר לו כל שעה גם הרבית אלו היה תובעו ממנו ואם בא אלי תכף לאחר היריד הייתי מחזיר לו מעותיו הוא שיבוש גמור שאין על אשר לחזר אחריו שיתן לו וכבר נתבאר שכמ' אשר יכול לחזור בו כל אמן זמן שלא קיבל המעות ואפי' אם לא קבע לו זמן כלל להחזרת המעות רק היה אומר כל זמן שיהיה לך מעות הביאם ואקבלם יכול לחזור בו כל זמן שלא קבלם וזה ברור ונמצא אין לכמ' משה על כמ' אשר כלום בכל הרווחים גם אם לא היה לכמר אשר פטורי' כלל ממנו אולם אם לא נתן לו אשר הרבית העולה מידי שבוע בשבוע כנראה מטענת משה שאמר לו אשר שהיה צריך לוותר מן הרבית בזה יקבל עליו אשר בחרם שכדבריו כן הוא שהוצרך לוותר מן הרבית העולה מידי שבוע בשבוע אבל שבועת שותפו' אין כאן כיון שחלקו כבר ופשוט הוא ואעפ"י שיש פטורי' ביד כמ' אשר לא הוזכר בהם רק הקרן ולא הריוח ואפי' אם היה פוטרו בפירוש מן הריוח כמו שנראה קצת מסוף הלשון וז"ל איך משה בר יוסף האב קיין איין ריד ניט פון וועגין דיא כ"י דיא ז' מאות האלט מ"מ לית לן בה חדא שאין בלשון זה כדי לכלול בו גם הריוח ואפי' את"ל שכלל גם הריוח מ"מ ה"ל מחילה בטעות דלא הוי מחילה ולכן יקבל עליו בחרם שכדבריו כן הוא ושאר כל הדברי' הבאי' בטענה א"צ להשיב עליהם וכמה תייהות קאחזינא בדברי משה שהוא סותר דברי עצמו. ומה שטען כמר אשר שהוא מבקש לדעת למה שאלו על החוב אין מן הצורך להשיב עליהם שהרי לא הרגיש עדיין שעשה לו ההיזק וכל ישראל בחזקת כשרות עומדי' עד שיוודע פסולם. איברא שיש לדקדק בנדון זה ענין אחד והוא במה שנסתפקתי בו זה זמן רב אם שותפין שחלקו שטרות אם צריכי' כתיבה זה לזה והיה נ"ל שאין צריכין כיון שהשטרות כתובין ע"ש שניהם כל אחד זוכה בכולו ולא מבעיא לדעת הרז"ה שהביא בסה"ת שער ל"ג שכיון שכתוב השטר על שמו עולה לו במקום כתיבה אלא אפי' לדעת הרי"ף והראב"ד והרשב"א שחולקי' עליו כמ"ש בב"י סי' ס"ו מודו הכא כיון שגוף הממון הוא שלו להכי לא בעי כתיבה ומעולם לא ראינו ולא שמענו שותפין שחלקו שיהיה שם כתיבה רק מסירה לבדו וגם הרא"ש כשהזכיר דין חילוק שטרו' בתשובה לא זכר דבעי כתיבה ולא נמצא ג"כ בטור ויש קצת ראיה לזה ממ"ש הטור סי' ס' סעיף י"ז שלא הוצרך כתיבה ומסירה אלא למי שבא לזכות ממונו למי שלא היה בו שום זכות ע"ש כן היה נ"ל אלא שהוקשה לי כיון דקי"ל דמדאוריית' אין ברירה א"כ י"ל שהממון שבשטר הזה היה של חבירו מתחילה ונמצא שהוא צריך כתיבה ומסירה לדעת החולקי' על הרז"ה זה הוא מה שעלה במצודת עיוני הטרוד שמואל בלא"א יצחק שליט"א: