אור ברסלב

חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]

לב

לא

ראובן נתן לשמעון בתו וחלתה ונסעה מעמו לבית אביה ומתה תוך שנתה ובא ראובן ומבקש מחתנו שיחזיר הנדוניא ע"פ תקנת שו"ם גם רפואת' ומה שהוציא עליה לצורך מזונות וקבורה ושמעון טוען כי על חזרת הנדוניא מחל לו בפירוש קודם חתנותו בעבור שחמיו לא נתן לו כל מה שהבטיח לתת לו לכן מחל לו ג"כ על שטר העידור, ועל הקבורה ומזונות ורפואה אומר כי נסעה ממנה מבלי רשותו וראובן טוען שלא נסעה מעמו בלתי רשותו אך חתנו בעצמו שכר לה מעבר גם שלח אליו שיוציא עליה הוצאות והוא יפרע את הכל. עוד טוען שמעון שאף אם עשה לו שטר עידור הלא כבר הוציאה כל הנדוניא בהיותה עמו ועוד יותר מזה ואינו מחויב לשלם ממה שהיה לו כבר וחמיו טוען כי פרע ממנו חתנו את חובותיו. בב"מ דף י"ז אית'. אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום מ"ט כל תנאי ב"ד כמאן דנקיט שטרא בידיה דמי א"ל ר' חייא בר אבא לר' יוחנן לאו מתני' היא זו הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובת'. א"ל אי לאו דדלאי לך חספא לא משכחת מרגנית' תותיה אמר אביי מאי מרגנית' דילמא במקום שאין כותבין כתובה דגנו היינו כתובה אבל במקום שכותבין כתובה אי נקיטנא כתובה גביא אי לא לא גביא. הדר אמר אביי לאו מילת' היא דאמרי דאי ס"ד וכו' ודאי מתני' איירי במקום שכותבין כתובה וגובה כתובה מכח מעשה ב"ד ולא מצי למימר פרעתיך. וכת' הרא"ש ע"ז וקשה מכאן למה שפסק הרי"ף בכתובות על מתני' דהוציאה גט ואין עמה כתובה דהלכה כשמואל דאוקי מתני' דווקא במקום שאין כותבין כתובה אבל במקום שכותבין אינה גובה בלא כתובה וכ"כ הרמב"ם ז"ל שאשה שהוציאה גט ואין עמה כתובה אם דרך אותו מקום לכתוב כתובה ה"ז נשבע שבועת היסת שפרע ונפטר וכיון דר"י פליג אדשמואל הלכה כר"י ועוד דאביי דהוא בתראי קסבר כוותיה ועוד דהרי"ף הביא כאן דברי ר"י לפסק הלכה והתם פסק כשמואל ותירץ הרמב"ן דר"י לא פליג אדשמואל דבמקום שכותבין ריעא טענת' דידה ורגלים לדבר שנקרעה הכתובה בפריעתה ואביי מעיקרא הוי ס"ל וכו' וכדעיין בה ואשכח דליכא למימר דגט היינו כתובה הדר ביה והודה לר' יוחנן דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ובמקום שאין כותבין דווקא דה"נ צריך טעמא דמעשה ב"ד דלא ריעא טענתיה למימר דפרע מידי דהוי אשאר מלוה ע"פ עכ"ל. הנה ראה ראינו כי שלשה עמודי ההוראה הסכימו יחד דבמקום שכותבין אמרינן דיוכל לטעון אחר מעשה ב"ד וכ"כ בטור א"ה סי' ק"י באין חולק. וכ"כ הרשב"א בתשובה והביאו בב"י בטור א"ה סי' ע"ה. וכ"כ ה"ה פי"ו מהלכות אישות שדעת הרבה מפרשים וגאונים כדברי הרי"ף והרמב"ם ואע"פ שכתבו התוספו' דמתני' דהוציאה גט ואין עמה כתובה איירי אפי' במקום שכותבין כבר נחלק הר"ן עליהם ליישב דברי הרי"ף. ואין חילוק בזה בין טענת פרעון או מחילה שכ"כ הר"מ וכן הגרושה אם הבעל טוען פרעתי או מחלה וכו'. ונדון דידן לא יהיה נחשב יותר מכתובה ומכ"ש דנאמן בטענת מחילה ופרעון שהרי תקנה זו לא נתפשטה בכל ישראל כמו הכתובה שהרי כת' הר"מ פי"ו ומאישות הרי שלא כתב בכתובת' אלא נשא סתם וכו' שאין כח בתקנת הגאונים לדון בה לפי שלא נתפרסם הדבר כדין תנאי כתובה שהוא תקנת סנהדרי גדולה כו' והביאו בא"ה סי' ק' כ"ש תקנה זו שאינה תקנת גאוני' דהוי גריעה מכתוב' וא"כ כל שכן הוא דנאמן לטעון פרעתי ומחלת:

ואע"פ שכתב מהרמא"י בטור א"ה סי' הנ"ל שנראה מסברת האחרונים שחולקים ונ"ל שכיוון למה שנראה מדברי מהרי"ל ומהרא"י שגבו כתובו' אע"פ שלא היה שטר הכתובה בידם אפ"ל שאינם חולקי' על הראשוני' דמה שהגבו הכתובו' מכח תנאי ב"ד אינו אלא היכא שאין מי שיטעון פרעתי ודבר זה לא נמצא כמעט לעולם דבגרושה ידע הבעל שלא פרע ובאלמנה היתומי' ידעו ג"כ שלא פרעו הם בעצמם ולצררי לא חיישינן דנאמנת בשבועה אטענה זו כדאמרינן בכמה דוכתי אבל באמת אפשר אם היה טוען הבעל פרעתי ומחלת ומכרת בגרושה או שטענו היתומים שהם עצמם פרעו אפשר שגם האחרוני' מודי' לדברי הראשונים. ואין להקשות אם הבעל נאמן לטעון פרעתי למה לא טענינן ליתמי דהרי כל מידי דאבוהן יכול למטען טענינן להו היינו טענה דשכיחא קצת אבל הא מילת' לא שכיחא כלל דכתובה לא ניתן לגבות מחיי' ודבר פשוט הוא זה שהרי פריעה ביום שנשלם זמנו דאיהו יכול למטען ולא טענינן ליתמי. ואף אם יטעון טוען שהם חולקי' הרי כבר העיד רבינו משה על המנהג דנהיגינן כדברי הראשונים אפי' בכתובה כ"ש הכא. ועוד שכתב מהרמא"י שם וז"ל ולכ"ע אם אין המנהג פשוט אע"פ שכתובת' בידה ואינה מקויימת אינה גובאת בה ובוודאי הכא ליכ' המנהג פשוט כלל כי המנהג הוא דווקא כשנעשה כן ג' פעמי' כמ"ש בת"ה סי' שמ"א לענין מסים ועל המוציא להביא ראיה דנהגו כדברי הראשוני'. ועוד שהדבר בספק אם האחרוני' נהגו כדברי התוספו' וכמו שכתבתי ובוודאי גם אצל מהרמא"י היה הדבר בספק אם האחרונים סוברי' כדברי התוספו' או לא והכי דייק לישני' שכתב וכן נראה סברת האחרונים ולא כתב וכן הוא סברת האחרונים:

וידעתי כי יטעון טוען במ"ש מהרמא"י סוף סי' קי"ט דאפי' לא כתב שטר עידור הוי כמו שכתב דכל הנושא ע"ד המנהג הוא נושא הרי תשובתי בצדו דכל הנושא ע"ד המנהג נושא דהיינו בסתמ' אבל במפורש לא אמרינן ותדע דהא בכתובה אמרינן נמי דודאי עשה לה כתובה דאסור לשהות שעה אחת בלא כתובה ואפ"ה נאמן לטעון פרעון ומחילה אם אין שטר כתובה יוצא מתחת ידה כ"ש הכא דמה בכך אם לא נכתב מעולם מכ"ש דנאמן לומר מחלת בפירוש. הכלל העולה לעניות דעתינו דנאמן בשבועת היסת על כל מה שיטעון מפרעון מחילה. ועל הטענה השנית ממזונות ורפואה וקבורה. אומר אני מזונות משנה שלימה שנינו עמד אחד ופרנס את אשתו חנן אומר איבד מעותיו ואיפסיק' הלכתא כוותי' ואע"פ שכת' הרשב"א שאינו פטור אלא באומר מחמת חיוב בעליך אני נותן לך מזונות כבר דחו דבריו הר"ן וה"ה פי"ב מאישות. מיהו בהא מילת' כיון שיש לראובן בידו משל חתנו יכול לומר משלך פרנסתי אותה שכ"כ הגהו' מרדכי סוף כתובות. ואין לפטור אותו מטעם שנשטתית שכת' הר"מ פ"י מהלכות אישות שאין חייב לה בשאר כסות ועונה כבר נפסק' ההלכה מפי גדול האחרוני' כהראב"ד שהשיג עליו וכן דעת הרשב"א בתשובה שחייב לה בכל:

ועוד אפשר שבזה גם הר"מ מודה כי שגעון כזה הבא מחמת חולי ועודנה בחליה מוחזקים הם להתרפאות ואין אחד מני אלף אשר לא יוכל להרפא והר"מ לא פליג אלא היכא שהיא בריאה ומשתגעת שהשגעון ההוא ברוב פעמים הוא שגעון נצחי ואינו מוחזק להתרפאות' ועל הרפואה אי מחשבת ליה לרפואה שאין לה קצבה הרי דומה למזונות ודינם כמו שכתבתי אבל אי מחשבת ליה לרפואה שיש לה קצבה שאז אינו דומה למזונות כמ"ש הרא"ש דמה"ט אין היורשים חייבי' ברפואת האלמנה אלא אם אין לה קצבה אז יש להסתפק ומסתברא לן דהאי דינא תליא בדינא אחרינא. והוא בפדיונה דרפואה שיש לה קצבה דמי לפדיון ובפדיון גופא יש להסתפק אם עמד אחד ופדה אשת חבירו מן השביה אי חייב לשלם ומסתברא שאינו חייב שהרי אפי' בפודה חבירו מן השביה כתב הב"י סי' רנ"ב בטור י"ד בשם תשובה דאינו חייב לחזור ולשלם לו אלא מטעם דאל"כ אין אדם פודה את חבירו הא לאו הכי קאמר לי' ארי אברחת ממני והאי טעמא לא שייך הכא שהרי נוכל לירד לנכסיו ומה שיהיה הוא במה"י ולא יהיה לו נכסים פה מילת' דלא שכיח' הוא וכן נ"ל להביא ראיה מתשובת הרשב"א שהביא ב"י סי' ע"ה וז"ל עמדה ולוות' חייב לשלם מה שלותה בין למזונות' בין לרפואה הדומה למזונות דהיינו שאין לה קצבה משמע הא יש לה קצבה אינו מחויב אפי' לותה וכ"ש אם עמד אחר ופדאה. מיהו כי דייקינן בגמרא חזינא דודאי הוי רפואה שאין לה קצבה דלא חשיב יש לה קצבה אלא היכ' שקצץ עם הרופא כדאמרינן בגמרא דאמר ר' יוחנן לקריבי' זילו קוצו לה. מיהו אם יש לראובן משל חתנו ודאי יכול לומר משלך רפאתי' ואף אי הוי יש לה קצבה ודמי לפדיון מ"מ הרי בפדיון נמי הוה דינא הכי שיורדי' לנכסיו כמ"ש המרדכי אפי' אם איש ואשתו נשבו שניהם יורדי' לנכסיו ופודין אותה ראשונה. וה"ה אם יביא ראיה ששלח אליו שכל מה שיוציא עליה יפרע אז ודאי חייב לשלם הכל עד פרוטה אחרונה כל מה שיאמר ראובן שהוציא עליה רק שיחרים קודם. ומה שטען שמעון שאינו חייב כלום לפי שנסעה בלי רשותו. הן לו יהיה כדבריו הא אמרינן אפי' במורדת שתוך י"ב חודש חייב בפדיונה וקבורתה. ואם יטעון מ"מ פטור אני ממזונות ורפואה דדמי למזונות דתכף שמרדה הוא פטור ממזונות אפי' חלתה וכמ"ש המרדכי פ' אע"פ פסק ראבי"ה אשה המורדת על בעלה ושוב חלתה אע"פ שמחמת אותו חולי אינה ראויה לבעלה אפ"ה אבדה מזונותיה. וא"כ ה"נ נימ' הכי. נשיב ונאמר דלאו מורדת היא כיון שלא נסעה אלא אחר שחלתה ויש לנו ראיה ברורה מתשובת הרשב"א שהביא ב"י בטור א"ה סי' ע"ה שהרי נסעה בחליה וחולה לאו בת מלאכה היא ועוד שחמיו טוען שחתנו עצמו שכר המעבר ויש לו ראיות עליו. ועל כל פנים רכיב אתרי רכשי אי מבקש להחזיר הנדוניא אז אינו חייב בקבורת' דתקנו קבורת' תחת ירושתה:

הכלל העולה מדברינו אלה ששמעון ישבע היסת שמחל לו חמיו בפירוש אז אינו מחייב להחזיר לו כלום רק מה שהוציא עליה לצורך קבורתה ואם לא ישבע על כך אז מחויב לשלם כל מה שיש לו בעין וישבע על כך שאין לו עוד בעין ממעות הנדוניא ואם יטעון חמיו שפרע חובתו מנדונייתו בוודאי אם לא היה לו לפרע ממקום אחר לית לן בה דלא שייך פה דיאכל הלה וחדי דבהא לא יאכל הלה כלום ועיקר התקנה היא משום כך מיהו עתה יש להסתפק כיון דאין סימן במטבע א"כ כל מה שקנה ממנו יאמר לא קניתי במעות הנדוניא. ונראה דמה שאמרו אם הוציא או נאבד דפטור היינו אם הוציא סך כל כך כסך הנדוניא בהיותה עמו והיא נהנית בנדוניא כמוהו אינו חייב להחזיר. גם כל בגדיה חייב להחזיר דהוי מכלל נדוניא וכ"כ מהרי"ל בתשובה סי' ק"ד ועל מזונות ורפואה אם יברר ששלח לו שיוציא הוצאות עליו בהא ודאי חייב לפרוע ואם לא יברר אז הוי הדין אם יש לחמיו משלו יוכל לתפוס כנגדו ואם אין לו משלו אז אין חייב לשלם לו כלום ואין לראובן לומר אני לויתי בשליחותה ופרנסתי אותה. דכל לותה האמור בגמרא איירי דווקא בעדים. וקבורה חייב לשלם לו אם לא יחזיר לו הנדוניא. זה העולה בידינו לפסק הלכה ברור נכון כשחר וחתמתי שמי נאום שמואל בן לא"א יצחק בכרך שליט"א מבומסלא. יפה דן ויפה כיון הרב הנ"ל [בעת ההוא עדיין לא לקח זקיני בתו של הגאון מוהר"ר יצחק כ"ץ כי היתה זיווגו השני. עכ"ה] בפסקי' האלו ועם כי לא הכילני הזמן לירד לעומקן של דברים בפרטית ולסייען בראיות ברורות מפורסמות מבוארים נגלים לכל דורש ומבקש מ"מ הלא ניכרין דברי אמת בריהוטייהו דהני מילי מעלייתי. ואפריון נמטי ליה דברי הק' יצחק בר שמשון כ"ץ ז"ל חתן הגאון הגדול בישראל שמו מוהרר"ל י"ץ:

תוכן העניינים

חוט השני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה