אור ברסלב

חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]

לא

ל

ארבעים לבינה חמשים לעצה. תמניא אפין וליה גפין אברה ונוצא. ארבעין בכתביה וכשר יודע פשר בדרך ישר פיהו יפצה. על אוזן שומעת חכמתו נודעת מתפשטת ונובעת לעמת העצה. כל דעת נפחת קוצר לשחת יחד על עפר נחת רובצת תחת בפחד ופח ופחת כבמזרה ורחת ודברי חכמה בנחת תהי לגפן סורחת והיא כפורחת עלתה נצה. הבשילו אשכלותיה ענבי' ויין חמר מלא מסך הסך נסך אך זמריו ישתה ימצה. לדעת לעות את יעף ויעף בשכלו ויף בגודלו לבית אבותם כלו לא נראה אפס קצה. תופס משוט רב החובל עד צוואר יחצה. ה"ה אהו' מיועד להיות מחו' האלוף המופלא ר"מ מהר"ר מנחם מאניש יצו:

אדברה נא שלו' בו למען אחיו ורעיו כולם קדושים ובתוכם ה' הגיעני אגרת מור ולבונה מקוטרת מקושרת קשרי עדי תעיד בבעליה על שכלו שכלו מחמדים ושכולה אין בה בכתב ובמכתב אומר אליה כי פועליך עושיך נאה לך א"ב נ"ר ובן נ"ר בר אבהן ובר אוריין יאי ויאי שמחתי בה אף גילת ורנן שיר חד השירים תרין כמוצא שלל רב בשומעי מעמדו הטוב כן יהיה לעולם רב לי עוד יוסיף חי ויפק רצון ומלא ברכת ה' היא תעשיר את כל תבואת זרעו וצאצאי מעיו כמותו בכמותו ואיכותי זה יצא ראשונה ואחריו על ידו השני מאשר זכרני ממרחקים לדבר על לב לכרות ברית ואהבה נאמנה הלא טוב אמנה מכל נהרי נחלי דבש ונופת צוף אמריו הנעימי' בפלגות פלגי מים קרים על נפש עיפה וכטל חרמון שיורד לפלגות חקרי חקקי לב. ושלישית על כלו לפקדני להתעלס עמי על שמחתי באהבה לרכוב במרכבת המשנה ידו על עליונה בהתעלו' בשם ותהלה בהלו נרו נר לרגלו אך יקום את דברו לבלתי לעמוד חוצה בהתלות נתלו' באפס פנאי וכיוצא. ומי יודע אם לעת כזאת אגיע ג"כ לכבוד מעלת' בשמחה ושירי' בן כי יולד או בת כי תנשא הן עוד היו' גדול עת האסף עדרי בעלי אסופו' לכבוד ולתפארת. ועל ארבע לו אשיבנה אודות החלב שנחלבה ביום ראשון של י"ט ע"י גוים ונרד בתחילה לשיטת הגמרא וא"כ נחוה דעתינו כפי מה שיורונו מן השמים. בפ' חבית דף קמ"ד אמר שמואל סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה אמר רב חסדא מדברי רבינו נלמוד חולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה וכתב הרי"ף דתרוייהו הלכ' דשמואל איירי בשבת ורב חסדא איירי דוקא בי"ט והביא הרא"ש דבריו וכת' הר"ן וז"ל דה"ט משום דאשכול גופיה חזי לאכילה משא"כ בעז דלא חזיא בשבת ואי שרי לחלוב לתוך הקדירה נהי דהאי חלב הבא לאוכל כאוכל דמי' מ"מ ה"ל כבורר אוכל מתוך הפסולת הלכך דוקא בי"ט דעז גופיה חזי לאכיל' אבל שבת דלא חזיא לאכילה לא עכ"ל וז"ל התוספו' בשם ר"ת אבל בשבת דלא חזיא לשחיטה כמו דש חשיבא שהבהמה היא כפסולת וכשחולב הוי כנוטל אוכל מתוך הפסולות וכו'. משמע מדבריהם שאין איסור לחלב שנחלבה תוך הקדירה מצד עצמה רק שאסור לישראל לחלוב משום עשיית מלאכה דה"ל כבורר אבל הריב"ש כת' בסי' קכ"א וז"ל וכמו שפסק הרי"ף ז"ל ורבינו האי גאון ז"ל והעמידו דבריהם וכו' עד אבל הבהמה שאסורה בשבת שמחוסרת שחיטה גם חלבה אסור משום מוקצה כמוהו עכ"ל נראה מדבריו שאיסור החלב הוא מצד עצמו מכח מוקצה לדעת הרי"ף. ולא נהירא דקשה על הרי"ף לפ"ז מאי פריך ריש מס' ביצה שבת דעלמא תשתרי לבתר דאוקים רבה טעמ' משום הכנה ומאי פריך הרי גם אם התרנגולת עומדת לאכילה מ"מ ה"ל מוקצה מחמת איסור דשבת כיוצא בזה הקשה הר"ן שם מ"ט דב"ש מוקצה הוא והוכרח לתרץ דאיסור שבת לא משוי ליה מוקצה לביצה או לחלב דאיסורא הוא דרביע עלייהו כאריה ולא מחמת מוקצה דהא עומד לאכילה ומה יאמר הרי"ף בזה:

ומצאתי בספר מלחמות שכתב בפרק חבית דאסור בשבת משום מוקצה אך נראה שחזר בו מהא שכתב שם וז"ל ויש לנו בזה סברא במסכת י"ט להוציא אף מדין מוקצה ולא מצאתי דבר מזה במסכת הנ"ל זולת מ"ש הר"ן בשמו בפ' חבית עיין עליו שבמ"ש שם הוא מוציאו ג"כ מדין מוקצה והאי טעמא דהרי"ף כדכתיבנ' לעיל. וכל זה בחולב לתוך האוכל ויש לדקדק תחלה בזה אי שרי דוקא בעומדת לאכילה או אפי' בעומדת לחלבה כדי להוציא כל דברי ההוראה לאורה. הנה הר"ן כתב בהדיא דלא שרי אפי' לקדירה אלא דוקא בעומדת לאכילה וכן דעת סמ"ג וסמ"ק רק שהר"ן התיר אפי' בשבת לחלוב בעומדת לאכילה שכן משמע מדבריו ריש ביצה דהוי דומיא דאשכול וכחולק על הרי"ף וסמ"ג וסמ"ק לא כתבו כן אלא דוקא בי"ט שרי ובשבת אסור כדעת הרי"ף וכן נ"ל שהטעם הוא כמו שכתבנו לדעת הרי"ף:

מיהו מדברי הרי"ף אין הוכחה אם הוא מחלק בין עומדת לאכילה או לא מיהו לפי מה שפירש הריב"ש דבריו מסתברא דמחלק בין עומדת לאכילה אם לאו דאל"כ יהיו סברות הר"ן הפוכו' מסברתו שהר"ן סובר דאיסור שבת לא משוי לחלב מוקצה ועומדת לחלבה משוי לה מוקצה אבל הרי"ף סובר דאפי' איסור שבת משוי לה מוקצה וכ"ש דעומדת לחלבה משוי לה אבל כבר הוכחתי הפך דעת הריב"ש ולפי מה שפירשתי דבריו יש פנים לכאן ולכאן. ואין לדייק מדלא חילק הרי"ף ש"מ דלא נראה לו לחלק די"ל דסמיך ליה על מה שפסק דהלכת' כרבי יודא בעז העומדת לחלבה דהוה מוקצה לענין י"ט ולא הוצרך לבאר בחלב הבא ממנו דפשיטא לי' דהוה מוקצה ונולד ומה שלא זכרו הטור היינו לפי שהוא באמת אינו מחלק ביניהם דפסק כר"ש אפי' בי"ט לענין עז העומדת לחלבה וגם לענין נולד מיהו לענין נולד לא ס"ל כוותיה כ"ש מהרמא"י ומהרש"ל וכן הוא בש"ג. הנה מבואר לך נגלה שהר"ן וסמ"ג פסקו דאפי' תוך הקדירה בעי עומדת לאכילה. ואין לומר דבאמת החלב מותר רק שהיהודי אסור לחלוב אלא קשה דהיה לו לכתוב שמותר אם גוי עושה כן ובסמ"ק כתב אבל על חתיכת פת שאין החלב מתערב עמו אסר רבי יחיאל אך אם גוי' וכו' משמע דלא שרי ע"י גוי רק בחתיכת פת ומסתברא דקאי על עומדת לאכילה דשם התיר דוקא וספר סמ"ק אין בידי רק מספר ב"י קא סמיכנא וא"כ כלם לא שרו לתוך הקערה כלל רק בעי תרוייהו וכן משמע מדברי המרדכי שכתב היינו דוקא בי"ט דחזיא לאכילה ואת"ל דאיירי ה"ה בעומדת לחלבה היינו דקאי על כה"ג, דפסק כרש"י גם לענין י"ט וכן הוא בתוספו'. וכן הוא באז"ג ומי שמע למי שיאמר שהמהרי"ל חולק עליהם ואפשר אלו אמרו מפומי' היה קשה לסמוך עליו במקום שגדולים אלו חולקים. ועוד דלא משתמיט שום פוסק לכתוב שיש היתר אפי' לתוך הקערה גם הרמב"ן דמיקל דשרי אפי' בשבת אפי' בעומדת לחלבה לא שרי אלא לתוך הקדירה. ומ"ש מהרש"ל ומ"מ החלב שנחלבה בשבת אסור משום משקין שזבו עכ"ל ודעתו דבי"ט שרי אפי' לתוך הקערה הנה זולת מה שביארתי והוכחתי לעיל שאין דעת הפוסקי' כן להתיר לתוך הקערה כלל אין בהם גם אחד:

עוד אשוב לסתור דעתו דלכאורה משמע מדבריו דמה שאמר אבל לא לתוך הקערה היינו שלא יחלוב ישראל אבל גוי שחלבה שרי בי"ט וזה אינו דגם בי"ט איכ' משום משקין שזבו והתימא מהרב הגדול הגאון אורו של עולם דלכאורה לא משמע כן בגמרא דאוקים רב יצחק דביצה אסורה משום משקין שזבו והיינו בי"ט וא"ל מדלא הביאו הרי"ף ש"מ דלית הלכת' כוותי' הא לית' שהרי גם ר' יוחנן ס"ל הכי ועוד שהרי כתב הרא"ש שלא הביאו לפי שדחו בגמרא דביצה אוכלא ומשקין לאו אוכלא אבל בוודאי משקין שזבו אסורין ועם היות שיש לדקדק שם למה אסורין הרי גם בשבת אינן אסורי' אלא משום שמא יסחוט ומה בכך אם יסחוט בי"ט והנה התוספו' הקשה כן לענין פירו' הנושרי' ותירוצם אינו שייך לענין משקין שזבו ואם נאמר דה"פ פ דגזרי' י"ט אטו שבת וכן משמע קצת מלשון רש"י שכת' בתירוץ דרב יוסף דגזר משום פירות הנושרי' כת' וז"ל וב"ה דאסירי משום פירות הנושרי' מן האילן בשבת דמשמע דדווקא בשבת אסור אבל לא בי"ט הא לית' דהא פשיטא דהוי גזירה לגזירה וע"כ לא משני בגמרא כולי חדא גזירה אלא כמ"ש רש"י ז"ל שכשגזרו על פירות הנושרים אף ביצה הית' בכלל אלא ודאי הוי חדא גזירה דגזרו על שבת וי"ט בבת אחת ויש טעם לגזירה לגזור אסור אוכל נפש אפי' בי"ט כמ"ש התוספ' וע"כ הוכרחת לומר שגם משקין שזבו נאסרו בי"ט ושם לא שייך תירוץ התוספו' והדרא קושיין לדוכת' וכ"כ בהגה' אשירי ספ"ק דביצה דגם חלבו גוי אסורה בו ביום אבל כי נחת לעומקה של הלכה ל"ק מידי דוודאי משקין שזבו ופירו' הנושרים נאסרו גם בי"ט ומ"ש רש"י משום פירו' הנושרים מן האילן בשבת ר"ל המוזכר בשבת ששם הוא עיקר דין פירו' הנושרים ודין פירות הנושרי' כתב הטור בהדיא סי' תקט"ו ועם היות שדין משקין שזבו אינו מפורש כל כך בפוסקי' מפורש הוא להדיא בגמרא וקושייתינו למה יאסר משום סחיטה ומה בכך אם יסחוט הרי אוכל נפש הוא שזהו בכלל תירוץ התוספו' שכתבו שלא הותרו מלאכות אלא משעת לישה ואילך וא"כ דישה אסורה וסחיטה תולדה הוא ולכן אסורה בי"ט מדאורייתא וגזרו לאסור משקין שזבו ועם היות שאין תירוץ הירושלמי כל כך מחוור לפי גמרא שלנו שהרי התיר בגמרא שלנו שחיקת פלפלין דהוי תולדה דטחינה מ"מ הירושלמי ס"ל הכי וגם למ"ש הרא"ש והר"ן ר"פ אין צדין שהחכמי' אסרו קצירה ודישה לפי שאדם עושה המלאכה ההיא לימי' רבי' א"כ גם שחיטה נאסרה בשביל כך שאדם סוחט ענביו לימי' רבים וגם למ"ש רש"י ר"פ אין צדין אתי נמי שפיר דהוי מלאכה שאפשר לעשותו מעי"ט ולכך נאסרו משקין שזבו בשביל כך. והגזירה הית' בין בשבת בין בי"ט דאל"כ הוי גזירה לגזירה ובתוך עיוני מצאתי כיוצא בזה בסמ"ג וא"כ פשיטא דחלב שנחלבה לתוך הקערה בי"ט דאסורה משום משקין שזבו. ואין היתר בחלב שנחלבה לתוך הקערה כלל ולא מצאתי בו היתר לשום פוסק וז"ש בהגה' אשירי וז"ל וחלב שנחלב בי"ט אפי' ממילא אסור בי"ט ואע"פ שהוא נתן טעם משום נולד לא משום משקין שזבו היינו לפי שהוכרח לטעם זה בחולב לתוך הקדירה וכן משמע סוף לשונו שאפי' ישראל אפשר שהוא מותר לחלוב אותו לתוך הקדירה שיש בה אוכל ומה ראיה היא זו להתיר חלב שנחלבה לתוך הקערה אלא מחוורת' כדכתיבנ'. וז"ש הב"י ולטעמי' אזיל שפסק כדברי הרמב"ן בפ' חבית ושם הביא הר"ן דבריו ולא ראינו שם שריות' לתוך הקערה ועם היות שאפ"ל דהב"י לא קאי אלא אמ"ש הרשב"א שאפי' ישראל אפשר שהוא מותר וכו'. גם אפשר לומר שהרמב"ן בפ' חבית לא דיבר אלא לענין חליבת ישראל אבל החלב שרי לא נהירא לן דכל זה לית' מכח הני ראיות שכתבתי לעיל דוודאי איכ' פה גזירת משקין שזבו וכמו שהוכחתי בראיה ברורה ומעתה הוכחנו פסקא דשמעת' לפום דעתינו הקלושה דלחלוב תוך הקדירה סבר הרי"ף דאסור בשבת ומותר בי"ט ופירשתי דבריו שאסר בשבת שלא יחלוב ישראל אבל חלב שחלבה גוי כיון דבא לאוכל שרי ושלא כדברי הריב"ש וכן דעת סמ"ג וסמ"ק והר"ן התיר אפי' בשבת שכן משמע מדבריו ריש ביצה. עוד יש חילוק ביניהם שהר"ן וסמ"ג וסמ"ק לא שרו אלא בעומדת לאכילה והרי"ף לא גילה דעתו בזה. וכן נראה שהוא דעת התוספו' והמרדכי שסמ"ג וסמ"ק נמשכים ברוב אחר דברי התו'. והרא"ש והטור אינם מחלק' דפסקו שאין מוקצה ונולד בי"ט אבל מ"מ לא שרו אלא לתוך הקדירה אבל לתוך הקערה לא יעלה על לב לעולם להתיר וכמו שהוכחתי מהגמרא דאית בי' גזירת משקין שזבו גם הוכחתי מדברי הר"ן וסמ"ג וסמ"ק דכולהו ס"ל דלא שרינן אלא היכא דאיכא תרוייהו ר"ל לתוך הקדירה ובעומדת לאכילה וכן דעת אז"ג בפירוש. ומעתה מי שמע לחולק עליהם שלא מצינו פוסק אחד שחולק עליהם בפירוש ואלו אמרו מהרי"ל מפומיה קשה היה לחלוק עליהם וחס לי' שכל הפוסקי' אשר בימים ההם רובם נפסקו על פי ספר א"ז וס"מ הגדול והקטן כמבואר בתשובותיהם וכל זה מדינא ולא משום חומרא בעלמ' ואם לדקדק בלשון מהרי"ל חי נפשי הדקדוק בו הוא מלאכה של בטלה ויגיע לריק כי הוא לא כתב הענינים כל כך בדקדוק והורק מכלי אל כלי כמ"ש הוא עצמו בהקדמה על כן לא עמד טעמו בו ובודאי לא התיר אלא בשני ומה שהקשה מהרש"ל דא"כ למה כת' דלא דמי לביצה גם יש עוד להקשות דהל"ל לא התיר אלא בשני דאין רבות' ההיתר רק האיסור:

אך נ"ל שאין שם ט"ס כלל וה"פ דמהרי"ל התיר דוקא בשני ושכן הוא באז"ג בהג"ה אשירי וכמו שהוא לפנינו לאסור בראשון והתנצל מהרי"ל מה הוצרך להביא ראיה מאז"ג הרי משנה שלימה היא ביצה שנולדה בי"ט שנאסרה בראשון ובשני מותרת כדאמרי' בגמרא דהלכת' כרב לז"א דה"א שאין להביא ראיה מביצה כו' ולכך אי לאו ספר אז"ג שאסר בפירוש לא היה מוכרח מהמתני' כנ"ל לפרש דבריו וידעתי שבכל מה שדייקתי מהר"ן וסמ"ג וסמ"ק יש מקום לבעל הדין לחלוק ולומר דלא בעי תרוייהו אלא לענין לחלוב בעצמו הישראל אבל הגוי החולב שרי אפי' לתוך הקערה ואפי' עומדת לחלבה אך מלשון סמ"ק דייקתי להדיא לעיל דאסר אפי' בחולב גוי אי ליכא תרוייהו ויום היות שאין בידי ספר סמ"ק לעיין אי קאי על עז העומדת לאכילה מ"מ גם אי קאי על עומדת לחלבה לא התיר אלא לתוך הקדירה אבל לתוך הקערה לא מצינו היתר לשום פוסק ומשמעות שאר הפוסקי' כן וכ"כ ב"י שהשוה דעת הר"ן וסמ"ג וסמ"ק וכת' על זה וכ"כ בהגהו' ריש ביצה א"כ משמע דדעת כולם שוה וכן משמע במ"ש ב"י בשם כלם וז"ל מאחר שהעז מוקצית חלבה נמי מוקצה ע"כ דמשמע שאיסור מוקצה הוא מחמת עצם החלב וא"כ אפי' ע"י גוי אסורה ומהרמא"י כתב [בא"ח סי' תק"ה] דבעומדת לאכילה אי נחלבה ע"י גוי יש להקל וכו' דמשמע דאינו אסור מדינא ולכאורה איירי לתוך הקערה דאי לקדירה הא אפי' ישראל עצמו שרי לחלוב ולמה נהגו בו איסור. וא"כ הוא סותר למ"ש לעיל דלקערה לא אשכחן היתר כלל ואפ"ל דקאי על מ"ש בפני' בנותן פרוסה לתוך הכלי וכת' ע"ז אם חולב גוי לתוך כלי שיש בו פרוסה ודוחק הוא. אלא ודאי פליג אדברי אך דברי נ"ל אמיתיי' בטעמם וכן אני עומד לאסור לתוך הקערה לעולם משום משקין שזבו וכן מצאתי בכל בו שהביא הא דמשקין שזבו בי"ט דף ס"ב ע"ב והנאני הדברי' ולא' עדיף מאשכול שזבו ממנו משקי' שאסורי' ולתוך הקדירה מותר לישראל לסוחטן. ומה נעשה בדברי מהרמא"י ואנחנו לא נדע מאין הוציא דבריו מאשר אין לנו ביאורו הגדול אין ערוך אליו נקרא בשם דרכי משה. אך בעומדת לחלב נראה דגם מהרמא"י מודה דאסור מדינא משום מוקצה דלא קאי רק אעומדת לאכילה דאיירי בי' בפני' וטעמא משום משקין שזבו כדכתיבנא. ובהא סליקנא ונחיתנא לפסוק כדעת רבי' משה איסרליש מדינא ולא מחומרא בעלמא:

ומצאתי עוד במהרי"ל וז"ל ואמהר"י סג"ל שפסק באלפס בשם מהר"ם גם פרה ועז שאין עומדי' לאכילה מותר לחלוב אותן בי"ט תוך הקדירה עכ"ל ונ"ל שצ"ל מהר"מ בשם האלפס. וזהו כמו שפירשתי שדברי הרי"ף נוטין לכאן ולכאן מיהו מהא ליכא ראיה לסתור דעת מהרש"ל די"ל דהא דלא שרי אלא לתוך הקדירה היינו לחלוב הישראל אבל בגוי החולב שרי וכמו שכתבתי שאפשר לפרש דברי הר"ן וסמ"ג וסמ"ק אי לא קאי על עומדת לאכילה. וכיון שחלב שלנו כלן לתוך הקערה הן אסורין בי"ט ראשון כמו בשבת וזהו הוכחה ברורה מהגמרא דגזירת משקין שזבו אית' בתרוייהו ר"ל בשבת וי"ט וגם דברי הר"ן וסמ"ג וסמ"ק משמע כן ואין פוסק בעולם שכתב בפי' להתיר. כל זה כתבתי לבקשת מעלת' כי בא אחד העם מיוחד שבעדה עם הוראה זאת לתהות בקנקני קנקן ופך ריקן שאפי' חידוש אין בו ומה לצעיר לימים ובער ולא בינת אדם להכניס ראש בין הרים הורים מורים הררי אל גדולים ירקדו כאלים זה סיני ועוקר הרים וזה כאריה במסתרי' והמה חכמים מחוכמים שכבר הלכו לעולמי' ומי מאילי קדו ונביות יכולים להשיב את האריות אף כי צאן עלו' ושיות יתנשאו לעומת החיו' נאה להם אל אשר ילכו החיו' ילכו יתעוררו ולעומת ברוך יאמרו. אך באלי זה בטחתי כי בענין התורה כלנו בני איש אחד כנים אנחנו כלנו מחומר אחד קרצנו ושדי אם אחת ינקנו ולא אומר, קבלו דעתי אך כדן לפני חכמי' בקרקע. בכן אפסיק הפעם שלא להאריך עוד לסבת טרדת הזמן והלימוד ומשא עול בני קודש לא יניחו השב רוח ואלקא שמיא וארקים יצו ממעל שחקי' גשמי נדבות להניף ממרחקי' ויהי' הם מריקי' מזוינו מלאי' מפוקי' כחפץ הצעיר השמח בשלום בתורתך עלז בידידותך מתעלי באהבתך זעירא וקטינא ולא חלק לו בבינה שמואל בן לא"א יצחק שליט"א:

תוכן העניינים

חוט השני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה