חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]
כא
דולה מים מבארות עמוקי' את התורות ואת החוקי' בידו סכין ומכיר את הפרקים. אהו' האלוף התורני שמו נודע למרחקי' מהר"ר אלי' יצ"ו:
העירני מ"כ לדרוש ולתור בדבר הוצאת לעז שעל כמר יצחק מערכינגן כי מ"כ לא יוכל להתחיל הדבר מאחר שהמוציא לעז החציף מאוד לעומתו ואם נחוש לדברי' הללו תפול עטרת התורה לארץ ח"ו ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה לשון מדברת גדולו' ואתמה על היושבי' על מדין עם מ"כ יהיו מי שיהיו איך ישימו לפיהם מחסום וישמעו בזילות' דצורב' מרבנן ולא יראו דתיפוק ריחשא מאונייהו ובעוונותינו שרבו הן הן מנהיגי הדור הלזה ועל כל זאת אמרתי לכתוב למ"כ שורתיי' הללו בקיצור האפשרי כי מה לנו להאריך בדברי' הנודעי' והמפורסמים כי מאחר שאין כאן רק האשה הארורה פי זרה פשיטא שדבריה מאפס ותוהו נחשבו וכשגם קטרא קא חזינא הכא כי הנה אנכי שמעתי דברי הבעל תשובה שאמר בפה מלא שכל מה שאומר הוא ע"פ קבלת החרם שגזרתי עליו אמר כי הדברי' לא נתנו להאמין כלל בשום צד ואופן ולא ידע דבר רע ממנו גם ממנה לא שמע שום דבר רק שאמרה פעם אחת כי אחד נתן לה אתנן ולא רצה לגלותו והנה אחר ימי רבי' כאשר בקש הרר"ו ממני שאקבל עדותו שלחתי אחריו ולא בא ובתוך כך נסע הרר"ו לקק"פ והקול נשמע כי אמר שהוא יודע יותר ממה שאמר לפני והנה הגיד לי הרר"ו שהבעל תשובה אמר לו שלא רצה לבא מחמת שהוא מבקש שכירות נבהלתי משמוע והנה כשבועיים היה אצלי ובקש ממני שאתן לו כתוב וחתום שעשה תשובה אמרתי אין זה כי אם תשובה של רמיות איך תבקש מעות כשתבוא להעיד גם למה תוציא עוד לעז ותכחיש דבריך הראשונים אמר לא אמרתי בחרם אמרתי לו איך תוכל לכחוש הדבר הזה והלא כמה פעמים גזרתי עליך בחרם להגיד האמת כי באם ואולי היה ח"ו ממשות בדבר הייתי מוחה בכל מאמצי כחי בהרר"ו שלא יעזור לאחיו הן רב או מעט והנפש החוטאת וגו' וכן היה דעת הרר"ו:
חזר וכיחש לא הוצאתי לעז עליו גם לא אמרתי דבר לשום בן אדם יותר ממה שאמרתי לפניך כי אלו הייתי רוצה לדבר היו נותנים לי כמה וכמה וכבר היה אצלי בני אדם ובקשו ממני כזאת וכזאת בכסף מלא ולא רציתי עכ"ד. ואני ידעתי כי הוציא לעז בכתב ובע"פ לאחר קבלת החרם כנ"ל סוף דבר אני רואה קשר של רשעים מזה ומזה הם כזובי' יש לשנאת הבעל דבר ויש לשנאת אחיו והארכתי בדבר הזה להודיע כי הדברי' מודיעי' על עצמם שהם תואנה וגם אם יבא הב"ת להוציא לעז שידעו כל רואי כתבי זה כי לא ענה מלבו רק הכסף הטה את לבבו ובאולי גם הוא בעצמו יחזור לדבריו הראשוני' אחרי אשר קבל הנאתו כדרך האנשים האלה וגם אם היה בא מתחילה והיה אומר שגם אחר חטא עמו אין משגיחין בו ואדרבה ראוי הוא לנגדותו ואע"פ שהאשה הארורה מסייעתו מסייע אין בו ממש דאע"פ שבעלי העבירה הנפסלים ע"פ עצמן הן ראוין להעיד כדאית' בפ"ק דסנהדרין פלוני רבעני לרצונו הוא ואחר מצטרפין להורגו דפלגינן דיבורי' מ"מ אין בעדות אשה כלום ואפי' עדות אשה ואיש אינו כלום אין ערער פחות משנים ובדבר אם ראוי להכריז ברבים וכו' דבר ידוע מה שכתב הטור בסי' צ"ב סעיף ט' ואע"ג שהרשב"א חולק על זה בתשוב' נראה שבנדון דידן הוא מודה דשאני התם שיש נפקות' של ממון בעדות אבל היכ' שאין נפקות' של ממון לא וצ"ע בהרא"ש פ"ק דמכות שחייב אדם להעיד על דבר ערוה משום ובערת הרע עיין בגליון ב"י בשם ר"מ וא"ל דהיא הנותנת כיון שא"צ תביעה להעיד אם אית' דיודע דבר היה בא מעצמו י"ל דמסתפי דלמ' הוא עד אחד אכן סוגיין דעלמ' כהרא"ש מיהו אפ"ל דבכה"ג אפי' הרא"ש מודה מאחר שכבר יצא הקול א"כ כבר הוא מזולזל ולית' דא"כ למה חייב ניגוד המגיד יחידי לעז שהרי יש תועלת בעדותו שע"י כך יחרימו עוד על עדים אחרי' וצ"ע אם היה בלאו הכי שמיעתו רעה אם יש לומר שגם את זה עשה וראיתי שהש"ע נכנס בפשרה בין הרא"ש והרשב"א ומ"מ מודה בנידון זה לפי שאין תועלת בעדותו ואין כאן דררא דממונא. תשוב' בב"י סי' כ"ח שחרם זה אינו אלא מנהג ואין להביא ראיה ממ"ש אבל שיחרימו בב"ד זה לא שמענו דר"ל שיחרי' בב"ד על אנשי ידועי' רק משביעם אבל שאין ידועים ודאי מחרים. ואומר אני שכל המחזיק ידי הארורה שתעיז פניה ותעמוד בדבריה הראשוני' בוודאי הוא רשע ואינו נכנס בגדר רשע ערום אלא בגדר נחש ערום כי רשע ערום נקרא מי שיש לו צד הנאה כנזכר בגמר' אבל זה הוא נחש ערום כמאמ' ומה יתרון לבעל הלשון ולפי גדולתו יהיה מפלתו ערום מכל ארור מכל:
ומקובלני בשם רבי' הגדול ז"ל שפעם אחת באה אשה לפניו לסדר לה תשובה ואמר' שזינת' עם פלוני ולא רצה לסדר לה תשובה עד שתשוב ותכחש דבריה הראשוני' כי מאחר שאינה נאמנת להוציאו מחזקת כשרות אין כאן כי אם הוצאת לעז גם הזרע אשר ממנה בלאו הכי ממזר הוא ואין לחוש לדברי ראב"י דנמצא אח נושא את אחותו ודברי' נכוני' הם ראויי' למי שנאמר בשמו וכל כה"ג השתיקה טובה והחקירה תועבה וראוי לכל אשר נוגע יראת אלקי' בלבבו לבטל הקולית יחדלון ולגזור גזירו' בכל תוקף ועוז על כל איש ואשה לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם למען לא יפגמו המשפחות כי בעוונותינו הלשון גבר בכולה מרבה נחשים מרבה דאגה ואין איש שם על לב ומה יעשה גדולי הדור ואין דורן דומה יפה באין משגיח בהם ורבינו הגדול כאיש גבור חיל עמד בפרץ נוכח בעלי לשון ומנהגו היה אשר כל איש אשר העלה על לשונו דבה רעה אחת דתו להחרימו גם אם זעק זעקה גדולה ומרה הריני מקבל עונשי' אמר זהו מכלל העונש שתוכרז בחרם ואח"כ לא התיר החרם עד אשר עשה תשובה כראוי: