אור ברסלב

חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]

ח

ז

ראיתי הפסק שפסק אהו' האלוף המהולל החכם השלם מהר"ר גויטשולק יצ"ו בדבר האמור על מי בני המומר הם מוטלים לפרנסם אם על אבי אמם או על אחי אביהם והעלה שהחיוב הוא על אחי אביהם וכל דבריו האמת והצדק ואני מוסיף על דבריו שענין המזונות תולי' יותר בירושה ויש לי ראיה ברורה על זה מדאמרינן בפ' החולץ דקאמר דידה נמי ממסמסא בביצים וחלב לא יהיב לה בעל וליתבעיניה ליורשי' אמר אביי אשה בושה לבא לב"ד והורגת את בנה ומדפריך וליתבעיני' ליורשי' ולא קאמר לקרובי' ש"מ דהיורשי' הם מחויבים לזונו והיינו יורשי אבי התינוק שהם יורשי' וגם את התינוק וכיוצא בזה דקדק מהרי"ו בקיצור דיניו סי' י' דכל היכא שאין לתינוק משלו אין האם חייבת לזונו ודקדוקו יש לדחות דדלמא איירי שאין לאשה ממון וכן משמע שם דקאמר לא יהיב לה בעל כלומר ומשלה אין לה ליתן כלום ועוד אומר אני דאפי' אם נאמר דבני בנים הרי הן כבנים לענין מזונות מיהו בני בנות אינן כבני' לענין מזונות שהרי אין האם חייבת לזון את בניה ואיך יהי' אבי האם חייב והוא רחוק יותר וכ"ת שאני אבי האם מפני שהוא מתחייב בפרי' ורבי' והוא יוצא ע"י בני הבת בפרי' ורבי' משא"כ האשה שאינה מתחייב' בפרי' ורבי' אטו מזונות בחיוב פרי' ורבי' תליא מילתא דבר זה לא מצאנו בשום מקום ועוד שהרי הוא אין מחויב לזון את בתו אע"פ שע"י הוא מקיים פרי' ורבי' מ"מ אינה מחויב לזונה כיון שהיא גדולה ואיך יתחייב לזון את בני' הבאים מחמתה וטעם זה שייך גם כן בבני הבן ועוד יש בידי תשובה כתובה בנייר שהשיב מהרא"י דניישטט שכתב לאחד וז"ל הפלא ופלא עליך וכל שומעיו תצילנה שתי אזניו ותמיה נשגבה איך מלאך לבך לעשות אפי' כאחת מהנה אתמול גדלו לך קרנים היום אתה נוגח מי נתן לך כח ורשות זה וכו' כי מהיכן למדת בפשיטות שחייב האיש לזון את בני בניו הקטנים אפי' אם מת הבן ואפי' בבנים שאינם פגומים כ"ש בחיי הבן וכ"ש ילד זנונים וכו' לכן גוזרני ומצוה עליך בתוקף גזירתי שתרפו ידיכם וכו' נאם הקטן והצעיר שבישראל. הרי שכת' להדי' שאין החיוב על אבי הבן ולא אמרינן בני בנים הרי הן כבני' ומ"מ גם אבי האשה לא ינקה לגמרי שאע"פ שהחיוב מוטל יותר על היורשים מ"מ אינו חיוב גמור כמו חיוב האב לזון את בניו כשהם קטנים שהוא מחויב לזונם בכל מאמצי כוחו והקרובים אחרים כולם פטורים ואפי' בחיוב מזונות בנים הקטנים אינו דהתם גוערין בו ומכלימין אותו אפי' אם אינו אמוד וכדאיתא בגמר' אבל אחר שאינו רוצה לזון קרוביו אע"פ שהוא קרוב יותר מזולתו וגם הוא יורש ודאי אין מכלימין אותו אם אינו אמיד ולכן אין החיוב מוטל אלא מדין שהוא נחשב קרוב יותר וראוי להוציא ממנו צדקה יותר מזולתו והדבר תלוי ברשות הדיין להעריך עושר שניהם גם טיפול שניהם ובפרט ט טיפול האשה המוטלת על אביה גם כן מדין צדקה גם מה שכבר ניטפל בהם אבי אמם גם ראוי להעריך קורבת הדוד יותר מקורבת אבי האם מאחר שהוא יורש וכדכתיבנ' והדברים ברורים בעיני ולא יכולתי להאריך יותר באפס הפנאי:

תוכן העניינים

חוט השני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה