אור ברסלב

חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]

ו

ה

אשלא רברבא פריסא גולתא דדהבא ושם עירו דין הבה אהו' חביבי מחו' החכם השלם ר"ג ואב"ד מהר"ר ישעי' סג"ל י"ץ

הגיעני גלילו' ידי מר ובדברי קדשך כתוב לאמר שלאחר העיון נראה דברי הראב"ד נכוני' דבנידון זה כיון שהוא שבועה להוציא אין עד המסייע פוטר וראייה מהא דתנן רשב"ג אומר אם יש עדים וכו' ואעפ"י שהרא"ש לא ס"ל הכי בפ"ק דמציע' מ"מ סברת הראב"ד כך היא עכ"ד. תרשיני מר לומר לפניך דבר כי הלא לא הית' קושיתי כמו שהבין מ"כ מדברי כי אם הייתי בא להקשות על דברי הראב"ד מהא דאפוטרופס מעיד וא"כ יהיה אפוטרופס כעד מסייע ויפטור היינו יכולים להשיב זולת תשובת מר דס"ל דאפוטרופוס אינו מעיד דלאו משנה ולאו גמרא היא ויותר נכון היינו יכולים להשיב דלא ס"ל עד המסייע פוטר כלל דלאו דברי הכל הוא שהרי הר"ר יונ' לא ס"ל הכי כמ"ש הרא"ש בשמו וכן הוא דעת הר"ר מתתיהו בטור סי' מ"ו לפי מה שביאר ב"י שם וכן נראה דעת הרי"ף ורש"י ז"ל בריש ב"מ באותו סוגיא דולחזי זוזי ממאן נקיט ואינני אומר שהיינו יכולים להשיב כן אלא שהאמת הברור הוא כן דהראב"ד לא ס"ל האי דינא כלל שכן כת' ה"ה בפ"ך מהלכות מכירה שעד המסייע פוטר והראב"ד כתב שאין הדין ברור אצלו עכ"ל. ואגב גררא אדון לפני כבודך מה שהוקשה לי בעני' זה בסה"ת שער כ"א דין ה' שכתב דאין עד אחד פוטר אלא משבוע' המשנה אבל מ"מ מחויב הוא לשבע היסת והביא ראיה מההיא דפ' ח"ה בההוא דא"ל מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבינתה ואכלתיה שני חזקה ואייתי חד סהדא דאכלה תלת שנין וסבר לדמויי לנסכא דר' אבא ואקשו ליה דהכא חד סהדא לסיוע קאתי ופסק הרר"מ ז"ל שיש לנתבע לישבע היסת שאינו חייב לו בפירות שאכל ויפטור מהם אלמא אע"ג דע"א מסייעו שאין חייב לו מן הפירות ושכדין אכלה משביעו היסת על טענתו עכ"ל ואני אומר אעפ"י שאימת רבינו מוטלת עלינו מ"מ כל כי האי מילתא נימא אינש קמיה רבי' ולא לשתוק שאין מכאן ראי' כלל דשאני התם כיון שאין העד מעיד שקנאו ממנו אלא שאכלה שלש שני' היאך שייך לומר שיפטור אותו משבועתו והרי אפילו אם היה לו שני עדים שאכלו ג' שני' מ"מ היה צריך לשבע כמ"ש הטור ריש סי' ק"מ וכן דעת כל המחברי' דכל טענה אע"פ שהיא טענה ודאית מזקיקתו לידי שבוע' היסת ומשל הדיוט הוא הטוען על חבירו גלימא זו שאתה לבוש שלי הוא מזקיקתו לידי שבועת היסת ואיך יהיה ע א עדיף משנים ודאי אם היה העד מעיד שלקחו ממנו דבכה"ג בשני' היה פטור בלא שבועה אז היה לדקדק מדבריו כיון שהצריכו לשבע ש"מ דס"ל אין עד המסייע פוטר אבל כיון שלא העיד אלא על שאכל הפירות הרי אפשר שאכלן ולא היה שלו סוף דבר לא ידעתי:

מקום ליישב דבריו ואדרבה נראה מדברי רמב"ם בפ"ק דמכירה וב"י הביאו בסי' רכ"ב ודברי בעל התרומות הביאו בסי' פ"ד והסכי' להן בסי' ע"ה ולא נזכר שם מדברי הרב המגיד והרמב"ם שבסי' רכ"ב כלל שהוא סובר דעד המסייע פוטר משבועה וכמו שביאר ה"ה דבריו שם וכיון דס"ל דפוטר וכדעת התוספו' תו לא מסתבר נמי לומר דפטור משבועת המשנה ועדיין הוא נשבע היסת שיש לדקדק על סברא זו דאמרינן בפ"ק דמציע' דתקנת' לתקנת' לא עבדינן ואין להאריך בזה ואבקש מכ"ת יעיין בזה ואם ימצא בזה דבר מתיישב יודיענו ועוד אם כדברי מר שיש קושיא על דברי הראב"ד מהא דאפוטרופוס מעיד וא"כ יפטור את האחרים מן השבועה אין תירוצו תירץ כלל ואין הכרעתו מכרעת וזה לפי שעדיין קשה למה הביא הטור דברי הראב"ד דהא וודאי סובר דעד המסייע פוטר אפי' דנשבעין ונוטלין חדא שהרי אביו הרא"ש ס"ל הכי ברי' מציעא ועוד שהרי לא זכר חילוק זה בסי' פ"ז כשזכר החלוקין בין ג' מיני השבועו' ועוד שמדעת כל המחברי' נראה דכולהו ס"ל דאין חילוק כלל שהרי נחלקו בפרטי דין זה שיש מי שסובר שאין דין זה אלא בשבוע' התקנה ולא בשבועה דאוריית' והוא הרמב"ן בספר מלחמותיו ריש מציעא ויש סובר שאינו נוהג בשבוע' היסת והוא בעל התרומ' אבל בשבועת המשנה לא מצינו אחד שחילק בניהם ועוד שהרי ממקום שלמדו דין זה דהיינו בריש ב"מ הוא מן הנשבעין ונוטלין. ועוד שבסה"ת זכר שבועות המשנה והן כולן נשבעין ונוטלין זולת הנשבעין בטענת ספק ודוחק לומר דלא קאי אלא אשנים אוחזין לחוד ועוד שעכ"פ יקשה דברי ב"י וש"ע והגהו' סי' פ"ז ואלו בסי' ק"ח הביאו כולם דברי הראב"ד [פי' מ"ש הטור משמו דצריך האפוטרופס לשבע ועל דברי הראב"ד ההם סובבת כל התשובה. ע"כ הג"ה] סתמ' בלי מחלוקות הן אמת שגם אני אומר שהוא רחוק בעיני שנפסוק בכל הנשבעין ונוטלין דין זה ואלו היה הרשות נתונה לי לחלק הייתי אומר בענין זה שכל השבוע' שדינן מדין התורה ליטול בלא שבועה כגון פוגם שטרו וע"א מעיד שהוא פרוע והנפרע שלא בפניו ומנכסים משועבדים והיכ' דלוה טען אשתבע לי דלא פרעתיך וכיוצא בהם שחכמים הטילו עליהם שבועה שלא מן הדין בזה נאמר עד המסייע פוטרן אבל באותם שלא היה להם ליטול מדין תורה אף בשבועה אלא שחכמים הקילו עליהם ליטול בשבועה כגון שכיר ונגזל וכיוצא בו לא נאמר עד המסייע פוטרן דאין לך אלא מה שתקנו חכמי' וסברא נכונה היא בעיני לענין פסק הלכה וכיוצא בו פסק הרז"ה בסוף שבועות בדין חשוד על השבועה ואף הרמב"ן נראה לי שהודה לו בטעם זה וכן כתב הטור בשם הראב"ד והרמ"ה בדיני חשוד על השבועה ולפ"ז גם בנדון שלנו מאחר שמצד דין תורה נוטלין היתומים בלא שבועה אף אנו אומרים שעד המסייע פוטרן ואעפ"י שבדין חשוד אפי' הרז"ה מודה שאין נוטלין כבר יהיב טעמא משום דהוי ממש הא דרב ושמואל דכיון שאינו יכול לשבע יהיה מאיזה טעם שיהיה אינו נוטל אבל לענין עד המסייע מסתבר' דנוטל בלא שבועה שהרי אין מחויב שבועה כלל כן נראה לחלק ונוכל לומר שאפי' הרמב"ם והעיטור שנחלקו על זה בדין החשוד וס"ל דלעולם אינו נוטל מודי הכא דשאני התם שתקנת חכמים הוא שישבע ויטול וכל שלא ישבע לא יטול ולכן אף החשוד לא יטול אבל לענין עד המסייע יטול שהרי תקנת חכמים הוא שישבע ויטול והעד פוטרו מן השבועה מידי דהוה אמה שאמרה תורה ישבע ויפטר ואם לא ישבע ישלם ואפ"ה אמרינן דעד המסייע פוטרו מן השבועה וה"ל כאילו נשבע אלא שלא ראיתי מי שחילק בדין זה איברא עיינתי בדברי מהר"מ בתשובת מיימון סי' ס"א. ונראה מדבריו שגם הוא אינו פוטר בכל הנשבעין והנוטלין יעיין כ"ת שמה וימצא אבל מ"מ אי ניזול בתר טעמא שכתב הוא נראה שמודה בנדון דידן וכן בכל אותן שדינן מן התורה ליטול אף בלא שבועה ויש לדחות ואין בידי להכריע אבל מ"מ המעיין בדבריו ימצא שמ"ש בב"י ובש"ע סתם דאף בנשבעים ונוטלים עד המסייע פוטר והוא מדברי מהר"מ שאין הדין כן בכל הנשבעין והנוטלין ולא דקדקו כל הצורך ואחזור למה שאמרתי שאין תירוצו של מ"כ תירץ שעדיין יקשה דידהו אדידהו וגם הכרעתו אינה הכרעה כי מי ישמע לפסוק כדברי הראב"ד במקו' שרוב חכמי ישראל חולקין והם ר"ת והרמב"ן ומהר"מ והתוספ' והרא"ש ומרדכי וה"ה והר"ן והטור וגם הרמב"ם נלוה עמם כמו שהוכחתי וכ' כ"ת שהם לא ביררו דבריהם בנשבעים ונוטלין אעפ"י שהרא"ש בירר דבריו מ"מ האחרים לא ביררו אפי' אם נודה לזה מ"מ איך נפסוק כדברי הראב"ד שהרי הראב"ד לא אמרה בדרך הכרעה אלא לטעמיה אזיל דלא ס"ל הך דינא כלל ואילו סברה (לא) היה מחלק וא"כ מנ"ל לחלק מאחר שהרא"ש כת' בפירוש שאין לחלק ומדברי כולם נראה שאין לחלק ואם נתכוין מר להכריע מדעתו הרחבה ממ"ש וז"ל כמו שמצינו בפ' כל הנשבעין בענין נגזל שאפי' שומר ואשת השומר נשבעין הן אמת שהראב"ד זכר לשון זה כמ"ש בסה"ת וז"ל יש לאפוטרופוס לשבע וכו' כדאמרינן בעלמא אפי' שומר נשבע ואפי' אשת של שומר נשבעת עכ"ל ואנו בעניותינו אין ראיה משם לנידן של עד המסייע דשאני התם דאיירי שהבע"ה לא ידע כלום ממה שהוציא הגזלן מביתו שאילו ידע למה נשביע את השומר ולא אותו וכיון שהוא לא ידע כלום לא נוכל לומר שיטול הנגזל בלא שבועה מטעם עד המסייע שהרי השומר הוא נוגע בדבר שהבע"ה יתבע ממנו כליו שנתן לו לשמור ויתחייב לשבע שלא פשע או ישלם ולכן א"א לו להעיד וכ"ת ישבע שלא פשע ויפטור ויעיד אח"כ שזה גזל הכלים ולא יצטרך לשבע על ענין הגזילה הא לית' דכל עד שאינו יכול להעיד עדותו עד שישבע אין עדות כדמוכח בכ"ב דקידושין בסוגי' דוהאידנ' דתקון רבנן שבועות היסת וכו' וכמ"ש הר"ן ז"ל שם וכן אין לומר ימחול הנגזל שבועתו אל השומר ויעיד כמו דלא שייך התם האי טענה ודבריו אלו מוכרחים שם בסוגי' הנזכרת ולכן אין ראיה משם כלל ועוד עד שאנו משביעי' אותו שלא פשע ישביעו אותו שזהו גזלן כמו שאמרו עד שנכיפיהו להוציא נכופיהו לזון ועוד אם אמרו בנגזל שאינו דינו מן התורה ליטול אף בשבועה יאמרו בשאר הנשבעים ונוטלין שדינן ליטול אף בלא שבועה מן התורה וכמו שחלקתי לעיל ואף מרן הראב"ד ז"ל לא הביא ראיה משם אלא שלא תאמר להפך דדוקא ליתומי' נאמן בשבועה ולא לאפיטרופוס שכן דעתו במת אחד מן האחים קודם שנשבע שאין האחי' גובין את חלקו בשבועתו כמ"ש בעל התרומ' בשמו וגם הטור הביאו בסי' ק"ח ולכן כתב כאן שאעפ"י שאין הקטן יכול לישבע ול מ"מ גובה חלקו בשבועת האפוטרפוס משום דכגופי' דמי וכמו שתיקנו לענין נגזל הדין הוא פירושא דהראב"ד ד לפום עניות דעתין. ונתבא' ממה שכתבתי שאם הקושיא היא קושי' היא עומדת במקומה אכן קושיא זו לא עלתה על לבי מעולם כי תירוצה לע"ד היא שאם העיד האפיטרופו' שצוה המת שלא נפרע הית' עדותו מועיל לפטור אבל מאחר שאין האפוטרופוס מעיד אלא שלא פקדנו אין זה עדות לפטור האחרים דאפשר דלדידי' לא פקיד אבל ליתומים אחרים פקיד אבל שאילתי היתה אי ס"ל להראב"ד דאפוטרופוס מעיד למה הוא צריך שבועה דכיון שהוא כשר לעדות וא"כ הוא נאמן בדבריו כאילו היה אחד מן השוק ואיך נזקיקו שבועה שדבר זה הוא מתנגד אל השכל דמאחר שהוא אינו נוגע בדבר א"כ למה אינו נאמן בדיבור בעלמא דהא חזקה אין אדם חוטא ולא לו וכמ"ש המחברים כולם שליש נאמן אפי' בלא שבועה דחזקה אין אדם חוטא ולא לו ומשמע מהך טעמי' לחודי' נאמן בלא שבועה ואע"ג דאיכא למימר דהתם איכא נמי טעמ' אחרינ' דהא הימני' מ"מ לשון המחברים לא משמע כן ועו' שלא נמצא בכל התלמוד שישבע אדם בדבר שאין לו שייכות כלל שאם הוא נאמן בשבועתו אף הוא נאמן בדיבורו ולא הצריכה התורה לשבע אלא משום דחיישינן שמא ספק מלוה ישנה היא יש לו עליו ופרשי אינשא מספק שבועתא ולא פרשי מספק ממונא אבל כשאין הממון שייך לו מה ענין לכאן ואדרבה יראה לי שאם הוא אומר בפירוש שידוע לו שלא נפרע החוב בחיי אביהם יפטור גם היתומים האחרים מן השבועה כדין עד המסייע פוטר זהו תורף שאילתי והארכתי לעיל במשא ומתן להוכיח ולברר מאין לי לומר שנפסוק דין עד המסייע פוטר גם בנידון דידן אעפ"י שהוא מן הנשבעין ונוטלין מאחר שלא מצאנו מי שחולק בדבר והרא"ש גילה בפירוש דעתו שאין לחלק והראב"ד לא בא לחלק אלא חולק על הדין בכללו ויעיין מר בכתבי וימצא שזהו היתה שאלתי בשגם הארכתי בדבר משום דנוח לי לפלפל עם כ"ת אע"ג דאורח' רחיק' צוותא בסימא:

תוכן העניינים

חוט השני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה