חוט המשולש חלק ג· רבי אליעזר יצחק פריד
סימן נה
שאלה קרקע של אלמנה ויתומים שהיה סמוך לחצר ביהכ"נ מחזיק רחבו כמה וכמה אמות יותר משש עשרה אמה שהיה שייך לראובן. ובצד הקרקע יש באר של שמעון שנדב לרבים לשאוב מים מן הבאר שלו ויהיה לו למצוה עולמית ויכולים לבוא להבאר הנ"ל מן דרך המלך ועוד שארי דרכים קטנים מצידי' אשר משם יכולים ג"כ לבוא להבאר הנ"ל ויש עדים שמחמשים שנה ולמעלה היה הקרקע פנויה והלכו רבים עליה להבאר הנ"ל לשאוב מים וגם נסעו עליה והיה להם לדרך הרבים. והי' פנויה כמו כן משך רב. ובבוא הקרקע הנ"ל ליד לוי יש כמה כתי עדים אשר זרע את הקרקע והיה ליה לגינה ואכל לוי את פריה הרבה שנים וכת א' מכחיש אותם ואומרים שגם בפני לוי הי' פנויה כמו כן והיה הילוך לרבים להבאר הנ"ל ובבוא הקרקע הנ"ל ליד יעקב גדר וזרע ועשה גינה ואכל פריה שנים הרבה כאשר העידו ע"ז כמה כתי עדים ואחרי מות יעקב חזר הקרקע הנ"ל להיות מופנה כמה וכמה שנים ודרכו רבים עליה כמקדם לילך להבאר הנ"ל. וזה שתי שנים אשר האלמנה והיתומים חזרו וגדרו וזרעו ואכלו פריה והשאירו מקום פנוי ערך אמה וחצי לילך להבאר הנ"ל. ובשנה ג' התעוררו עליהם רבים בטענת מצר שהחזיקו בו רבים זה שני פעמים. ומבואר בש"ס ופוסקים מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו וטוענים שהקרקע הנ"ל הוא להם לדרך לילך להבאר הנ"ל לשאוב מים:
והנה יש מהלומדים אשר סמכו את דבריהם מדברי תשובת הרשב"א (סי' אלף קנ"ב) ומביאו הב"י בסי' שע"ז דרבים קנו בהילוך. ויש אשר אומרים דאף דלא קנו בהילוך היינו הילוך סתמא אבל הילוך של תשמיש כמו בנ"ד שהלכו רבים דרך הקרקע לשאוב מים מן הבאר נקנה בהילוך. ויש מהם אשר אומרים דאף דהילוך לא קנה כלל טענינן אנן לרבים שמסתמא החזיקו כד"ת בכל תנאיה וברשות. והוחלט הדבר אצלם דרבים קנו הקרקע בההילוך וי"א שהוא ספיקא דדינא:
ע"כ לשון השאלה בקוצר ואריכת הדברים יובן מתוך התשו' תשובה בע"ה אתחיל לדון על דבריו על ראשון ראשון. פיסקא א' כתב שלא מצינו חולק על הרשב"ם דבעינן מעשה אדון עמו לבד מהרשב"א ז"ל אשר מפורש בכל התשובה בפירוש דהילוך מהני כמו שאבאר לקמן על מקומו הנה ע"כ הרמב"ם וגם הב"י בש"ע ע"כ ס"ל דהילוך מהני אצל רבים דפסק (בסי' קס"ב סעי' ב') דמבואות המפולשות מעיר לעיר אסור לסתום. ואמרינן עלה בגמ' ב"ב (דף י"ב ע"א) דהטעם משום מיצר שהחזיקו בו רבים ואין לומר דהתם הוי כמו שביל של כרמים א"כ גם בנ"ד הוי כמו שביל של כרמים. כיון שזהו דרך הרבים. ועוד פסק הרמב"ם (בפרק י"ג מה' נזקי ממון דין כ"ד) והש"ע (סי' תי"ז סעי' ב') שאם כנס הכתלים לתוך שלו אינו יכול להחזירם למקומם ואמרינן עלה ג"כ הטעם בגמ' ב"ב (דף ס' ע"ב) משום מיצר שהחזיקו כו' וא"ל דהוי כשביל כו' כמו שכ' הגאון רא"א חדא דא"כ גם בנ"ד הוי כשביל כנ"ל. ועוד דהא הרשב"א השיב סתם דהילוך קונה ברבים (ואין לומר שהשאלה לא היה רק בכמה. חדא דלא מצינו שום תשובה ע"ז ברשב"א. ותו דאי ברבים הוי החזקה כמו אצל יחיד א"כ מה היתה השאלה ע"כ צ"ל דברבים הוי חזקה פחות מג' שנים דאל"כ מאי קא מביא ראיה מר"י דקאמר מיצר שהחזיקו בו רבים שאם היה החזקה כתקונה בג' שנים פשיטא מאי אתא ר"י לאשמועינן אלא ע"כ דלר"א דסגי בהילוך אתא לאשמועינן דאף שלא החזיקו במעשה קנו ולרבנן אתא לאשמעינן אף אם לא היה ג' שנים) ומביא ראיה מר"י ע"כ דלא מדמי ליה לשביל של כרמים דאל"כ אין ראיה לסתם חזקת רבים אלא ע"כ דס"ל להרשב"א דזה לא הוי כשביל של כרמים דחזי אף לדברים אחרים. וכן משמע בש"ע סי' תי"ז דחזי אף לכתף. ואפ"ה פסקינן דקונים בהילוך לחודי' וא"כ קשיא הא פסק הרמב"ם וכן הש"ע (סי' קצ"ב סעי' ז') דהילוך לא קנה. ע"כ צ"ל דיש חילוק בין רבים ליחיד דביחיד פסקינן כחכמים דר"א. וברבים מודים חכמים לר"א דהילוך קנה. והא דקאמר מעכ"ת ואין חילוק בין רבים ליחיד אין להולמו חדא כיון דהחזקות שוים א"כ למה אומר ר"י מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו מאי איריא של רבים אפי' של יחיד נמי ותו מאי אתא לאשמעינן דחזקה מהני כמה משניות יש ע"ז אלא ע"כ דאתא לאשמעינן דברבים עדיפא חזקתן ולכך הביא הרשב"א הראיה מר"י להשואל כנ"ל. ועוד דיש תוס' מפורש (דף כ"ו ע"ב ד"ה עד דא"ל) דמשמע ממתני' דע"כ צריכים לחלק בין חזקת רבים ליחיד ע"ש. ומש"כ ראיה דאין חלוק בין רבים ליחיד מדקאמר ר"א לטעמיה אין לו פירוש כלל. דהא הראיה הוא מכח כש"כ שר"א סובר שאף ביחיד מהני הילוך א"כ כ"ש ברבים ובזה אתיא שפיר הסוגיא שם דקאמר ולרבה בר"ה טעמא מאי ומסיק דטעמא משום דר"י מיצר שהחזיקו כו' ופריך לר"א במאי קני דקשה ליה דאי במעשה א"כ אין סברא שרבנן יפלגו עליו. ואי בלא מעשה א"כ במאי קני ומתרץ שקני בהילוך ורבנן פליגי עליה אף ברבים מדקאמר רב אין הלכה כר"א א"כ לגבי חזקה דיחיד פסקינן הלכתא כרבנן לגבי דר"א כמו שפסקינן בכל הש"ס אבל ברבים כיון דחזינן דר' יוחנן גופא ס"ל גבי כונס לתוך שלו דמהני הילוך ע"כ ס"ל כמ"ש לעיל דרבנן מודים לר"א ברבים דמהני הילוך. וכן רבב"ח משמיה דר"י גבי מבואות אף דחזינן דרבה בר רב הונא משמיה דרב סבר דפליגי ברבים. רב ור' יוחנן הלכה כר"י כמו בכ"מ. ומה שכתב דכיון דחכמים סברי משום חביבותא דאברהם א"כ אין ראיה דהילוך קני אין זה דיחוי כלל דר"א מביא ראיה דאף ביחיד מהני הילוך ע"ז קאמרי חכמים דעל יחיד אין ראיה. ובאמת לרב אף ברבים לא קני ולר' יוחנן ברבים מהני. וכן משמע מדלא קאמר (בד' ס' ע"ב) ר"י ס"ל כר"י ואליבא דר"א. ואי הוי גרסינן בגמ' אמר רב יהודא לחודא. הוה מצינן למימר דאף רב יהודא הכי ס"ל דברבים אף רבנן מודים וזה אתא לאשמעינן. וכן בכל הנוסחאות דהרי"ף והרא"ש הוא רק רב יהודא לבד ולא משמיה דרב. והרשב"ם אפשר שהיה לו הגירסא אמר ר"י אמר רב א"כ ע"כ צריך לפרש שעשה מעשה דהא לא פסק כר"א אך קשה לכאורה מה חידש רב יהודא. ואפשר לומר דאסור לקלקל אף שהחזיקו בלא טענה כלל משום דאנן טענינן להו וכן כתב הגאון רא"א שהרשב"ם היה לו הגירסא אר"י א"ר אך אף לפי גירסתו מצינו לומר דר' יוחנן ס"ל דרבנן מודים לר"א ברבים. והלכתא כוותיה דר' יוחנן. א"כ אסיקנא דדעת הר"מ וש"ע דהילוך קנה:
פיסקא ב' במה שכ' דאם היה הקרקע של בעל הבאר והיה נותן להם במתנה ההילוך היה מודה להם זהו דבר פשוט:
פיסקא ג' מה שמדחה ראייתם מהרשב"א ואומר שהשאלה הייתה בזמן כמה יהא החזקה. וסמך עצמו על מה שכתוב שם ברשב"א ששאל השואל בכמה האמת אתם. חדא דלא נזכר ולא נפקד שום תשובה על הזמן בכמה יהא [ותיבת בכמ"ה שכתב שם או שהוא ט"ס וצריך להיות במ"ה או שר"ל בכמות הענין] ועוד הכי נעלם מהם ב' הגמרות (דף י"ב ע"א ודף ס' ע"ב) דמשמע שבשעה חדא הוי חזקה [כמו שבארנו לעיל] אלא שהיה מסופק השואל בהרשב"א אם מהני הילוך שאולי אלו הב' גמרות הוי דומיא דשביל של כרמים או דלא בעינן הילוך. והשיב דהילוך מהני ופחות מהילוך לא מהני. וכן משמע שבכל ראיה שמביא מסיק דהילוך מהני:
פיסקא ד' ומה שכ' דהא אף לר"א דס"ל הילוך קונה היינו היכא שמתכוון לקנות. אבל היכא דלא מתכוון לקנות לא קני איני מבין שיחתו. דהא הוא עצמו כותב לקמן וכן הוא האמת דכאן בגמ' איירינן אם הוי חזקה וטוענין אנן לרבים דמסתמא קנו וא"כ לר"א דאם הלכו טענינן להם א"כ גם בנ"ד צריכין אנו לטעון להם שמסתמא קנו הקרקע:
פיסקא ה' מש"כ שהיורשים אכלו ב' שנים זה כמי שאינו. ומש"כ ואם מורישם היה קיים היה מברר שלקח את הקרקע מזט"ה לא ידעתי מה קאמר דהא לו יהא שלא החזיקו רבים כלל אצל מורישם כיון שעתה החזיקו אצל האלמנה והיורשים ג' שנים הוי מיצר שהחזיקו בו רבים. ומה שקאמר שהאלמנה טוענת שלא הקפידה על הילוכם מה בכך הלא בכל חזקה שיש עליה ערעור מסתמא טוען המערער שלא הקפיד על מה שחבירו אכל ג"ש. ואפ"ה הוי חזקה:
ומה שכ' אם היה לשמעון בעל הבאר גם הקרקע היה קנוי להם. עם כי אינו נוגע עתה לנ"ד עכ"ז אין אני מבין דבריו כלל דבשלמא אם א' מכר לשני עשר קרקעות כיון שעשה חזקה בא' מהן קנה את כולן. אבל חזקה שיש עליו ערעור היתכן שאם טוען א' על י' שדות שהם שלו והשני מערער ובאו עדים שאכל מאחת מהן שני חזקה הוה הדין שכולם הם שלו. אין לך טעות גדול מזה כיון שע"י החזקה באין אנחנו להחזיק לשלו א"כ רק על כ"א שמחזיק אמרינן שזו היא שלו:
ומה שהביא ראיה מהרשב"א כבר דחיתי הכל שהכל להיפך:
ומה שכ' לענין מחילה הנראה לי כוותיה דמחמת החזקה אמרינן ודאי מחל אבל בלא חזקה אין לומר כן:
ומ"ש דאין הילוך חזקה דא"כ לא שבקת חיי לכל חיי בעניים אשר חצרותיהם עפ"י רוב מפולשים. באמת אם הלכו רבים ג' שנים וטענו שלהם הוא באמת הוי חזקה ובשבילי שדות בב"ק (דף פ"א) היינו רק עד רביעה ב' וא"כ ליכא חזקה:
א"כ לפי מאי דאסיקנא לפענ"ד סוברים כל הפוסקים דהילוך מהני אצל רבים וא"כ אין אנחנו צריכים לעיין בענין העדות דמה לי אם אכל לוי את הפירות אי לא כיון שרבים החזיקו אותו עתה אצל האלמנה והיורשים:
אך דבר א' עדיין צריך לעיין דהא כ' ההגהת אשר"י בשם מהרי"ח סוף פרק חזקת הבתים דאין להם לרבים חזקה יותר מי"ו אמה וכן משמע בגמ' פרק לא יחפור (דף כ"ו ע"ב) ותמהני שלא הביאה שום פוסק. ואפשר שהא דקאמר התם רב ששת משום דס"ל כר"ל לענין כונס לתוך שלו:
גם מה שכ' הגאון רא"א שלהרשב"א או להרשב"ם צריכים לומר דמבואות הוי כשביל של כרמים. והא דכונס לתוך שלו פליגי ר"י ור"ל עליה דרב איני מבין דבריו דהא גם במבואות הוא ר' יוחנן א"כ כיון דחזינן בכונס לתוך שלו דפליג א"כ גם שם פליג אבל להרשב"א ע"כ דלא הוי הני תרתי כשביל של כרמים. דהא השואל בהרשב"א שאל סתם בחזקה של רבים והשיבו מהנך גמרות דהילוך קנה. ואי הוי כשביל של כרמים אין ראיה משם כלל וגם אליבא דהרשב"ם איני יודע למה הוצרך לומר זאת דהא אף אליבא דהרשב"ם אפשר להיות דר"י דמבואות ור"י דכונס לתוך כו' פליג על רב לכן הנראה לפע"ד כמש"כ דלכ"ע פליגי הנך אדרב וס"ל דברבים אף חכמים מודים לר"א דהילוך קנה כמש"כ לעיל:
אך זאת נראה לי דלא מהני חזקת רבים רק עד י"ו אמה ולא יותר וכן פסקו הג"א בשם מהרי"ח סוף פ' חזקת הבתים כנ"ל: