אור ברסלב

חוט המשולש חלק ג· רבי אליעזר יצחק פריד

סימן מה

סימן מד

מה שהשיב לגדול אחד משאריו ולא נודע למי:

אה' ידידי ש"ב על של עתה באתי ע"ד תורה שהקשה על דברי התוס' שבת (דף קכ"א ע"א) ד"ה ש"מ וז"ל ונראה דמיירי בקטן שלא הגיע לחנוך דבהגיע לחנוך כיון שחייב לחנכו כש"כ שצריך להפרישו כו' והקשה מעכ"ת מהך סוגיא דנדה (דף מ"ו ע"ב) דפריך שם הגמ' ואי מופלא סמוך לאיש הוי דאורייתא כו' ומשני לאותן המוזהרין עליו ופריך ש"מ קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין עליו להפרישו ומשמע דמאן דאית לי' אין ב"ד מוזהרין להפרישו אפילו במופלא סמוך לאיש קאמר וכן הקשה בעל נמוקי יוסף (ביבמות סוף פ' חרש) על הרמב"ם דס"ל כדעת התוס' שבת הנ"ל והניח בצ"ע. ואנן מה נענה אבתרי' ומצד זה כתב הנ"י דשמא יש לחלק בין מ"ע למל"ת והוא כשיטת התוס' נזיר (דף כ"ח ע"ב ד"ה בנו כו'):

ואנן אם נבא למשכוני נפשין לתרץ שיטת הרמב"ם ז"ל ודברי התוס' בסוגיא דשבת נראה להדיא שהרמב"ם ז"ל ס"ל לחלק בין אביו לב"ד כמ"ש הרמב"ם ז"ל להדיא אעפ"י שאין ב"ד מצווין להפרישו מצוה על אביו להפרישו וכבר העיר גם מעלתו שיש לחלק בזה. וכן מפורש להדיא בדברי רבינו. והגאון בעל נמ"י שהקשה על הרמב"ם מהך סוגיא דנדה הוא לפי דבריו הקודמים שאין לחלק בזה. אך גוף ראיית הנ"י שם הוא רק לדברי רבינו רש"י ז"ל שפירש שם בשבת בעושה על דעת אביו היינו דוקא שמגלה לו פנים לעשות משמע דבלא זה גם אביו אינו צריך להפרישו. ויעויין שם בדבריו דמשמע דלולא דברי רש"י ז"ל הי' אפשר לפרש דברי הש"ס דזה הוא החילוק בין אביו לב"ד. א"כ לפ"ז כבר אין לנו תפיסה על הרמב"ם ז"ל מזה שהוא יפרש שזהו חילוק בין אביו לב"ד. ואף דבפ' י"ב מה' שבת לכאורה אין הלשון משמע כן וגם הרב בעל מגיד משנה פי' דברי רבינו עפ"י דעת רש"י ז"ל:

אמנם (בפכ"ד ה' י"א) שכ' לשון וכן אם לא מיחה אביו. ולפי מה שפירש שם הכ"מ דאשמעינן דלא הוי איסור מה שהניחו אביו משמע כפי מה שכ' רבינו (בפי"ז מה' מאכלות אסורות הלכה כ"ח) לחלק בין אביו לב"ד. וכן נראה בגוף דברי הרב המ' בפ' י"ב מה' שבת שם שאינו מוכרח זאת בפי'. רבינו לפרש כשיטת רש"י ז"ל שכ' בזה"ל והזכרתי פי' רש"י ז"ל לבאר מה הוא עושה על דעת אביו עכ"ל ורבינו ז"ל הלא כתב רק לישנא דהש"ס בעושה על דעת אביו:

ומה שהקשה מעלתו אם נחלק בין אביו לב"ד מדלא משני הש"ס כן בסוגיא דנדה שם יעויין שם בדברי התוס' ובפרט בדברי הגאון בעל מש"ל (בפי"ז מה' מ"א הלכה י"ז) כמה וכמה אופנים שהי' אפשר לתרץ על קושיית התוס'. ולפענ"ד אין כדאי בזה לדחות החילוק שמוזכר בדברי הרמב"ם ז"ל להדיא ואשר כבר העיר בזה הגאון בעל נמ"י שיש לחלק בזה. ולפמ"ש לעיל הוא שיטת רבינו ז"ל בפירוש דברי הש"ס בקטן העושה לדעת אביו:

היוצא לנו מזה לפי מה שנראה מדברי הנ"י הנ"ל תלוי הנך תרי שיטות זה בזה דאם נאמר לחלק בין אביו לב"ד יש לנו לומר כשיטת התוס' דפ' כל כתבי הנ"ל דחינוך שייך גם לענין איסורא ואם נאמר שאין לחלק בין אביו לב"ד ע"כ מוכרחים אנו לומר כשיטת הנ"י והתוס' דפ"ד דנזיר דבאיסור לא שייך מצות חינוך:

אך מידי דברי בם אינני מבין לכאורה תירוץ הנ"י על הך סוגיא דנדה דבאיסור ל"ת לא שייך חינוך הלא יקשה עליו מהך סוגיא דפ' בתרא דיומא (דף פ"ב ע"א) דמחנכין אותו לפני שנה כו' לעינוי יוהכ"פ. ומה שתירצו התוס' שם בנזיר דהיינו קיום מצוה ועיניתם דהא גם שם יש מ"ע דמוצא שפתיך. ולע"ע אינני מוצא לחלק ביניהם אם לא שנאמר דשאני יוהכ"פ דעיקר החיוב אפקי' קרא בלשון מ"ע כמו דאיתא ביומא (דף פ"א ע"א) אמר ר"ל מפני מה לא נאמר אזהרה בעינוי כו'. וצריך לדחוק שזהו ג"כ כוונת התוס':

ומה שהעיר מע"כ לחלק בין דרבנן לדאורייתא יעויין בדברי הגאון בעל מש"ל הנ"ל שדיבר הרבה בזה. ומה שהביא ראיה מהך דחגיגה (דף ד' ע"א) אינו דומה לזה דשם הפי' היכא דגדול כה"ג אינו חייב עתה מדאורייתא איננו מחוייבים לחנך את הקטן אף אם יהא חייב כשיגדל ולא מצינו דגדול חגר חייב בראי' מדרבנן. וכן איתא ברמב"ם (בפ"א מה' חגיגה ה' ג') להדיא (ודעת רבינו הרמב"ם ז"ל בפ' י"ז מה' מ"א דאף באיסור דרבנן לא מספינן ליה בידים ומשמע שם דבאביו כה"ג שייך ביה מצות חינוך אף להפרישו כדי לחנכו בקדושה):

את כ"ז העירותי בעז"ה שכבר דשו בו רבים רבותינו הראשונים ז"ל בשקלא וטריא הלזו אמנם באשר אין מדרש בלא חידוש נ"ל לומר ולחלק בדבר הזה דחינוך במצות ל"ת עפ"י החילוק שאחז"ל בעירובין (ד' מ' ע"ב) ליתבי' לינוקא לית הלכתא כר' אחא דלמא אתי למסרך וכ' התוס' שם (ד"ה דלמא אתי למסרך כו') דדוקא בדבר שהוא קבוע שייך בי' אתי למסרך כן אפשר לומר דבמ"ע בקום ועשה הלא כולם קבועים ומוטלים עלינו לעשותם ודאי דשייך בי' חינוך. ובמילי דאיסורא הוא דוקא ביוה"כ שהוא קבוע בכל שנה התענית ואם לא נחנך אותו ודאי דאתי למסרך. משא"כ בשאר איסורים ובפרט באיסור דלא יחל דברו שהרי לא קבועים הם ואינו ברור לנו אם יגיע לידי האיסור כשיגדל בזה אינו שייך חינוך. ובזה מתורץ מה שקשה לכאורה מאי דקאמר הש"ס בעירובין שם דלמא אתי למסרך תיפוק ליה דאסור לאוספי' ליה בידים. ואין לומר דעדיין הוי קודם הלילה דהאיסור בגדול הוא רק משום דכבר קיבל עליו א"כ מה הוא דאתי למסרך הא גם כשיגדל לא יהי' איסורא בכה"ג אך לדעת הרמב"ם ז"ל ניחא דכשיגדל יהי' עכ"פ איסורא דרבנן ולדידי' גם איסורא דרבנן אסור לאוספי בידים. אך לכאורה הוא דמיא לסוגיא דחגיגה דאף גדול בכה"ג עתה לא הוי אצלו איסור דאורייתא היכא שלא קיבל. ואצל הקטן גופא לכשיגדל לא יהא אלא איסורא דרבנן וע"כ צ"ל דכיון דעתה לא מצינו שום גדול כה"ג שיהי' מותר שייך בו מצות חינוך. ומה שהלבישו חז"ל זאת בדבריהם דאתי למסרך פי' שזהו הטעם דחינוך. אך עכ"פ היוצא לנו מזה דעיקר מצות חינוך הוא בדבר דאתי למסרך. אבל בדבר שאינו מצוי ודאי לא שייך בו מצות חינוך. וא"כ לפ"ז שפיר יש לתרץ דברי התוס' דפ' כ"כ דבאיסורי שבת הרי הוא דבר המצוי בכל שבת ודאי דגם בזה שייך מצות חינוך דהא כל שבת יהא מצוי אצלו האיסור הזה לעשותו אם לא נפרישו פעם א' משא"כ איסורים דנדרים ושבועות ונזירות הרי לא ברור לנו שיבא לידו איסור כזה הוי דומיא דכ' התוס' בעירובין (ד"ה הנ"ל) לענין מילה ותענית דמותר להאכילו אפילו בידים:

וכן יש לתרץ גם דברי רבינו הרמב"ם ז"ל שכ' שם (פ' י"ז מה' מ"א ה' כ"ח) דמצוה על אביו לגעור בו ולהפרישו וקאי אדלעיל שרוצה לאכול אחד ממ"א ולעשות מלאכה בשבת שהם דברים המצויים משא"כ איסורי נדרים ושבועות ונזירות דלא הוי דברים המצויים כמו שמצינו מעין זה דמחלק הש"ס בשבועות (דף כ"ד ע"ב) כי קתני איסור הבא מאליו איסור הבא מעצמו לא קתני כי קתני מידי דלית בי' שאלה דאית בי' שאלה לא קתני אלמא דשאני הוא הנך איסורי מכל איסורי דעלמא א"כ ברווחא יש לנו לחלק בכגון דא לענין חינוך. וה' הטוב יורנו אמת בתורתו:

ובפרט לפ"מ שעשו חז"ל צריכותא ביבמות (דף קי"ד ע"ב) לענין זה בין דם ושרצים וטומאת כהנים ודאי דאין ללמוד משם איסור נדרים ושבועות משום דהוי איסור הבא מעצמו וישנו בשאלה:

תוכן העניינים

חוט המשולש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה