אור ברסלב

חוט המשולש חלק ג· רבי אליעזר יצחק פריד

סימן מד

סימן מג

מה שהשיב לגדול אחד בנידן אותו ואת בנו:

אהובי ידידי עתה באתי להשיב מה שהקשה מעכ"ת על מה דפסק הרא"ש ז"ל שלהי אותו ואת בנו דהקונה מכותי אינו צריך לחוש לאותו ואת בנו. ודחה לדברי רב אחאי ופי' ולא הודיעו כו' משום דאינו מצוי. ולא משום דהלוקח מבין מדלא הודיעו המוכר מסתמא לא מכר האם היום ואם מכר הי' מודיעו וזה תימה דבבכורות (כ"א ע"ב) אמרינן תניא כוותיה דר"י אם לא הודיעו כו' משמע בהדיא כר' אחאי ודוחק לומר דהא דקדחו התם רב ושמואל היינו דברי הרא"ש. עכ"ל מעכ"ת בקושייתו:

והנה לכאורה קושיא עצומה היא על רבינו הרא"ש ז"ל. אך מדי עיוני בהך סוגיא דבכורות מצאתי שיש בה לפקפק אליביה דכ"ע דמה הוא התחלת הראיה מהך דאותו ואת בנו דסמכינן להתירא מדלא הודיעו המוכר. וכי לא פסיקא להו לתלמודא בלא זה דהקונה דבר מחבירו ישראל דא"צ לחוש שמא יש בו חשש איסור והלא פשוט הוא ודבר שתשב"ר יודעין אותו. ועיקר הפלוגתא הוא משום דאין זה בעיני המוכר ודאי איסור ובהך דארבעה פרקים לפי מה שהחזיקו חז"ל שכל אחד ודאי שוחט באותו היום וכפי שידוע למוכר שגם אמו מכר. לכאורה הוי כקונה בשר מחבירו ואם לא הודיעו שהיא טריפה אין לו לחוש. משא"כ כאן דעיקר הפלוגתא משום דאינו ודאי איסור בעיני המוכר ובאמת הוי ס"ס אצל המוכר שמא לשחיטה זבני' ואפי' אם לגדל ולדות שמא תלד נקבה. ועיין במס' ע"ז (דף ט"ו ע"א) בסוגיא דר"ה זבין ההיא פרה לעובד כוכבים דפלוגתת ר"ה ורב חסדא אם יש לו לחוש ללפני עור היכא דהוי ספק אימר לשחיטה זבני'. ויעויין שם באשר"י מחלוקת רב האי ורמב"ן ז"ל בזה במוכר לבעה"ב ואם בספק א' השקול לא הוי לפני עור כש"כ היכא דהוי ס"ס כנ"ל. וא"כ מאי ראיה הוא מד' פרקים דלפי חזקת חז"ל לכאורה אצל המוכר הוי חששא דלפני עור. ויעויין בתוס' שם ד"ה התם. ואף דלפי דעת התוס' יש לכוין זאת בדחויא דרב ושמואל. אמנם לכאורה אין מקום להתחלת ראיה כלל דאיך מדמינן ס"ס לודאי (והנה אף דהגאון בעל תבואת שור האריך בזה הרבה בש"ע על מקומו אמנם לא מצאתי תמצית בדבריו שיתיישב על לב פשטות ראיות הש"ס בזה) ועוד מקום אתי לעורר בזה מסוגיא דעירובין (דף ל"ב ע"א) בפלוגתא דר"נ ורב ששת אי אמרינן בשל תורה חזקה שליח עושה שליחותו. ולפי מה שהביא הש"ס שם בענין זה הך דהאומר לחבירו צא ולקוט לך תאנים מתאנתי דהוי מזה ראיה לחזקה שליח עושה שליחותו בשל תורה כו'. ואף דדחה הש"ס שם משום חזקה דחבר מ"מ לדעת האומר דאמרינן חזקה שליח עושה שליחותו סמכינן ע"ז. ויעויין שם דהוי מחלוקת הראשונים לענין הלכתא ויעויין במש"ל פ"ד מהל' בכורות מה שהאריך בזה ושכ' שם לדעת הרמב"ם דהטעם באמת משום חזקה שליח עושה שליחותו. וא"כ לפי"ז לכאורה גם פלוגתת ר' יוחנן ורב ושמואל תלי בענין חזקה שליח עושה שליחותו [ומדי דברי בזה אכתוב בקיצור מה שעוררתי בזה לענין בעיית הש"ס בריש פסחים (דף ד' ע"א) המשכיר בית לחבירו בי"ד אם חזקתו בדוק ומספקא להו להש"ס אם הכל חבירים הם לענין בדיקת חמץ דהא לפי דברי הש"ס בעירובין הנ"ל אם אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו בכה"ג דמוסר דבר לחבירו שיש בו לתקן איזה איסור לא צריכינן כלל לחזקה דחבר. והלא בשל סופרים לכ"ע חזקה שליח עושה שליחותו ובדיקת חמץ דרבנן הוא היכא שביטל ובזה אמרתי ליישב קצת מה שהשמיט רבינו הרי"ף ז"ל שם את האיבעיא וכל שקליא וטריא דהתם יעויין שם]:

עכ"פ הדרינן לדידן דעל כרחך צריך לומר דעיקר הפלוגתא דרב ושמואל ור' יוחנן הוא משום דלא הוי איסור ברור ואולי ספק ספיקא להתירא אם כן יש להבין התחלת ראיית הש"ס לר' יוחנן מודאי לספק. ועוד יש להאריך בזה הרבה אמנם אין הזמן גורם ולא באתי רק להעיר בסוגיא זו והמבין יבין אשר לזאת נ"ל לפרש הך סוגיא באופן חדש קצת בהקדים דקדוק א' אשר לכאורה קטן הוא וגדול הוא בעיני מדוע לא הקדים הש"ס בתחלת דבריו לוקח מישראל מאי כו' למאי נ"מ לשיילי' כמו שהקדים הש"ס בסוגיא דפסחים (ד' ד' הנ"ל) והלא פשוט הוא שם גם בריש חולין (דף ג' ע"ב) דהיכא דאיתא קמן צריך לשיילי' אף במקום דאיכא חזקה ויעויין בתוס' (שם ד' ד' ע"ב ד"ה לאו) א"כ כש"כ בנ"ד היכא דאיתא קמן דלכאורה צריך לשיילי' אם בכרה אם לאו. ע"כ נ"ל דמדלא הקדים הש"ס כזאת דעיקר פלוגתת רב ושמואל ור"י הוא היכא דאיתא קמן. וזהו פשוט דהיכא דמוכר ישראל דבר לחבירו ולא אמר לו כלום שאין לו לחוש אולי הוא דבר איסור שאין ביד הקונה לתקנו כלל דודאי דא"צ לשאלו אף היכא דאיתא קמן דאם הי' בו איזה איסור פשוט ודאי לא הי' מכשילו המוכר בסתם ולא יודיעו למען לא יכשל בו תיכף חבירו ישראל הקונה משא"כ היכא דהאיסור אינו בגופו של דבר רק שיוכל לבא להקונה איזה איסור מחמתו אח"כ גם אולי יתוקן הדבר ביד הקונה ולא יבא לידי איסור כלל. בזה פליגא רב ושמואל ור"י דר"י ס"ל דא"צ לשאלו כלל אף היכא דאיתא קמן ולא דמי להמשכיר בית לחבירו בי"ד דשם הוי הבית עד י"ד בחזקת שאינו בדוק והוי חזקה דאיסורא מעיקרא והספק שלנו אם עשה מעשה להוציא הדבר מחזקתו. וכה"ג הוי הסוגיא בריש פ"ק דחולין הנ"ל משא"כ כאן בבכורות שאנו מסופקים כלל אם הי' בו איסור כלל ס"ל לר"י דיש לנו לסמוך על מה שלא הודיע המוכר מסתמא אין בו חשש איסור כלל וא"צ לשאלו כלל אף אם הוא לפנינו. ורב ושמואל ס"ל דלא סמכינן על מה שלא הודיעו כיון שאינו מוציא המוכר מתחת ידו דבר שיש בו איסור בגופו רק שיוכל לבא עי"ז לידי איסור אח"כ כשתלד וגם הוי אצל המוכר ספק ע"ז חיישינן אולי לא שם המוכר לבו. וכיון שכן ודאי דיש לנו לחוש באמת כשתלד אח"כ שמא לא בכרה וע"ז מייתי הש"ס ראיה מהך דאותו ואת בנו דתנא בברייתא אם לא הודיעו המוכר הולך ושוחט ואינו נמנע דלכאורה אך למותר הוא דכיון דתני במתניתין בד' פרקים אלו המוכר צריך להודיעו ממילא מובן דאם לא הודיעו מסתמא לא מכר אמה או בתה אלא ע"כ דעיקר הרבותא דברייתא הוא דאינו צריך לשאלו כלל אף אם הוא קמן. ואף שמכר איזה ימים קודם ערב החג ויש לו שהות עדיין אף על פי כן סמכינן מדלא הודיעו מסתמא אין בו חשש כלל ואינו צריך לשאלו וזהו עיקר החידוש דברייתא לפענ"ד. ויש לכוין בזה דקדוק לשון הברייתא במה דסיים הולך ושוחט ואינו נמנע:

וא"כ לפ"ז כבר סרה תלונתינו על רבינו הרא"ש ז"ל דאף אם נאמר דבלוקח מעובד כוכבים מותר לשחוט משום דהוי חששא רחוקה. עכ"פ בלוקח מישראל היכא דאיתא קמן היינו צריך לברורי עכ"פ (ויש איזו אחרונים דס"ל באמת כן) אך לפמש"כ דפשטות דברי הברייתא דכל עיקר דינא דילה הוא שאינו צריך לברורי כלל מזה מוכח דסמכינן על מה שלא הודיעו המוכר. ובזה כבר אין לחלק בין ודאי איסור להיכא דיש בו כמה ספיקות דאם לא הי' סמכינן על מה שלא הודיעו המוכר ודאי צרכינן לברורי בכל גוונא. ובזה מדוקדק מאד דיחויא דרב ושמואל שם התם במוכר תליא מילתא הכא בלוקח תליא מילתא ויעו"ש ברש"י ותוס'. והארכתי קצת בדבר הזה משום דמילתא חדתא הוא לפ"ד וישר הולך הוא בסוגיא הנ"ל ולא נעלמו ממני כל דברי הגאון בעל תבואות שור בסוגיא דא. אמנם אנכי מה שנראה לפענ"ד כתבתי. והבוחר יבחר וד' ינחני בדרך אמת בתורתו:

וע"ד קושייתו השני' בסוגיא דפ' כיסוי הדם (דף פ"ו ע"ב) בשחט חי' ועוף במקום אחד יש בו ג"כ הרהורי דברים הרבה אמנם לרוב טרדותי וחלישות מזג בריאותי קשה עלי לבא בארוכה ובפרט סמכינא בזה על דברי הגאון מהר"מ לובלין שהאריך בזה הרבה בתשובה (סי' ס"ה) והעיקר אצלי דכיון דאליביה דרבנן דמו טובא משמע כבר אינו תלוי זאת במחלוקת ר' יאשי' ור' יונתן ולכ"ע בעינן או לחלק ויעוין בזה שם בארוכה ואתו הסליחה מה שקצרתי בזה:

תוכן העניינים

חוט המשולש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה