חוט המשולש חלק ג· רבי אליעזר יצחק פריד
סימן מג
מה שהשיב להרה"ג הנ"ל בזה:
ידידי קבלתי מכתבו מן כ"ו שבט דנא והנהני מבשורת בריאותו לטובה גם כי שם מחשבתו לקבוע לו מקום על כסא ההוראה והמשפט יהי ה' אתו להשיבו על מי מנוחות התורה ועבודה כחפץ נפשו היקרה:
ובדבר אשר התוכח ידידי עם הרב המאוה"ג המפורסם מ' אלכסנדר זיסקינד מנאוורהדק תמהני על כת"ר אשר בחפזו שם את הרב הנ"ל לטועה. לפענ"ד הדין עמו ראשונה אשר דבר כי מדצריך קרא בהפרת נדרים ובקריעה שצריך לידע דוקא על איזה אדם הוא עושה מכלל דבשארי דברים לא. ישים מר עיניו בש"ס פ' אלו נדרים (דף פ"ז ע"א) ויראה שלא לכך בא הכתוב בקריעה כי עיקר הקרא בא ללמדנו שעל ב' קרובים צריך על כל א' קרע בפ"ע ולא די לו לכתחלה בקרע א'. גם יראה שלשון כל מפרשים הראשונים הרא"ש והר"ן והמפרש הוא רק אם העל דוקא אם לאו ונראה להדיא דלאו מיתורא קא דרשי שם אלא מפשטות הלשון וכן לשון הגמרא למימרא דיניא אותה דוקא ואי מיתורא מאי קא מיבעי ליה אם דוקא אם לאו דוקא. ע"כ האמת יורה דרכו דלאו מיתורא קא דריש. וא"כ לפ"ז באבילות דלא הוי רק מדרבנן ולא שייך בו קרא זה תלי בסברא וכיון דחזינן דהסברא הוא לענין קריעה דלא יצא כן גם לענין אבילות (ואף דלא ילפינן מהדדי היינו לענין ספיקא אבל לא במלתא דתלי' בסברא) ואדרבא יש להוכיח מסוגיא זו דנדרים להיפך סברתו. דהא ע"כ האי אותה לאו מיותר וכן משמע מהר"ן דגם בהפרה אמרינן כן אף דשם לא כ' קרא אותה רק לה. ודאי דרשינן מה מזה וא"כ מאי פריך מקריעה דלמא שאני התם דכ' על אלא ע"כ דמסברא פריך זה מזה א"כ גם מהך סברא יש ללמוד לנו לדין אבילות:
ומה שהביא ראיה מכריתות דצריך קרא לענין כפרה ל"ד לדידן כאוכלא לדנא וכ"ש מה שדימה ליושב בסוכה וטעה ביומא אין כדאי לחלק ביניהם:
אך בעיקרא דהא מלתא תמהני על כת"ר הא מלתא דתלי בסברא הוא דהא כל עיקר האבילות לא הוי רק מדרבנן גם יום ראשון אם הוי דאורייתא או לא הוי דאורייתא רק האנינות עכ"פ יש לו סמך מקרא דאחריתה כיום מר עיקר מרירותא חד יומא. וליום ראשון הוסיפו חכמים עוד ששה בסמך דקרא והפכתי חגיכם לאבל. א"כ כיון דחזינן דבשמועה קרובה נוהגת אבילות ע"כ ראו רבנן דיש לו המרירות כמו בפניו ממש ולכך הוסיפו עליו עוד ששה. (ובזה מתורץ לי תמיד דעת הרמב"ן שפסק דבשמועה קרובה אסור להניח תפילין אשר האחרונים לא הסכימו לזה ובאמת ברור הוא דביום השמועה שייך בו ואחריתה כיום מר כמו ביום המיתה ממש. וא"כ מעולל בעפר קרנו ולכך פטור מתפילין) וא"כ לפ"ז הרי אחר שנהג כבר אבילות בטעות ובאו ואמרו לו שאחותו זו חיה. הרי התנחם על הראשונה ואצל אחותו האחרת ששמע עתה שמתה הלא עיקר מרירותא עתה הוא ביום שמעו ושייך בו ואחריתה כיום מר ולשיטת הסוברים דאבילות יום ראשון דאורייתא ודאי דחייב מדאורייתא עתה ביום א' אבילות וא"כ למה מפטר מאבילות שבעה דרבנן ואין לי לדון אותו בסברתו אם לא שיאמר דכיון דכבר הי' לו מרירות מאחותו הראשונה שוב עתה בשמעו מאחותו השניה הוא אצלו אבילות ישנה לא כן ידידי איך שייך לומר כן אשר לאדם כל קרוביו שוה אצלו כמות זה כן מות זה וכיון שא' מת אין נ"מ אצלו כלל מי הוא המת ודאי כל קרוב וקרוב חלוק אצלו באחד המרירות כן. ובהשני ישתנה לפי האדם ומדותיו ושניו. א"כ ודאי אם כבר התנחם על קרוב אחד ונודע לו שקרוב שני מת המרירות נתחדש אצלו:
דברי אליעזר יצחק בהגאון מ' הלל זללה"ה מוולאזין: