חוט המשולש חלק ג· רבי אליעזר יצחק פריד
סימן לה
מה שכ' להגאון הגדול מוה' דוד זצ"ל אב"ד דק"ק נאווהרודאק בעה"מ ס' גליא מסכת:
שאלה מעשה שלשו עיסה גדולה כשיעור חלה. ואחר גמר לישה בשעה שעמד כבר לאפות נטל ממנה חלתה ואח"כ נתן לתוך העיסה עוד קמח כשיעור חלה. אבל יש מהעיסה כ"כ שיתבטל הקמח ברובה. ואפה הפת וגם כבר נאכל כל הפת רק ככר א' נשאר מה יעשו בו. ואבאר בעז"ה כיד ה' הטובה עלי:
תשובה הן לכאורה הוא משנה (בפ"ג דחלה מ"ח) הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונתן לתוך עיסה שהורמה חלתה. אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון. וא"ל מוציא חלה א' על הכל. והובא דין זה ברמב"ם (פ"ז מהל' ביכורים הלכה י"א. ובשו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף י"א) נתן שאור מעיסה שלא הורמה חלתה כו'. אם יש לו קמח או עיסה שלא נטל ממנה חלה מפריש ממנו ע"ז השאור לפי החשבון וא"ל מפריש א' ממ"ח בכל העיסה לפי שנעשית כולה טבל וה"ה אם השאור של פטור והעיסה של חיוב כו'. וכ' הש"ך (ס"ק י"ח) וז"ל דה"ה אם נתערב עיסה שאינה של שאור נמי דינא הכי דהא הך טעמא דטבל אוסר בכ"ש בהכי נמי שייך. ואדרבה בהכי שרי טפי להפריש מיניה ובי' דיש בילה בדבר לח כו'. אבל בשאור כ' בתה"ד (סי' ק"ל) דמודה הרא"ש דאין בילה. ולפיכך צ"ל הא דשרי הרא"ש בשאור להפריש מיניה וביה היינו דוקא בשאור שלא הורמה חלתה והיינו מטעם דכ' התם דטבל אוסר בכ"ש במינו ונעשית כולה טבל וטבולה לחלה כו'. עכ"ל הש"ך הנוגע לענין דידן:
ואנכי בעניותי לא זכיתי להבין את דברי הש"ך בס"ק זה מראשו ועד סופו. הנה ראשית דבריו יאירו שה"ה בעיסה שאינה של שאור נמי דינא הכי. אדרבא יותר טוב משום דטובלת ויש בילה. ובשאור צ"ל לפי סברת הרא"ש דאין בילה. אמת שכן אי' בתה"ד (סי' ק"ל) וז"ל יראה דלהך עיסה שנילושה בשאור של כותים הרבה תקנות יש בדבר. והמה מפורשים בדברי רבותינו וז"ל. האשר"י מסיק בהלכותיו דיכול להפריש מיניה ובי' ולא חיישינן דילמא אתרמי של כותים. וקא מפריש מן הפטור על החיוב. דקיי"ל יש בילה בדבר לח. וכ"כ הסמ"ק כו'. והרא"ש כ' בתשובה שיעשה עיסה קטנה וישים אותה על העיסה הגדולה ויפריש מן העיסה הקטנה שהוא ודאי של חיוב. אע"ג דשאור לטעמא עבידא לא בטילה העיסה לגבי השאור. ואע"ג דהאשר"י כ' לעיל דיכול להפריש מיניה וביה. נראה די"ל דבשאור מודה הרא"ש דאין בילה וההיא דכ' בספרו בהל' חלה לא איירי בשאור עכ"ל תה"ד ואף דבריו הקדושים אינם מובנים לי כלל. למה יגרע שאור מעיסה שלא נבלל היטיב אך לולי דברי הש"ך הי' אפשר לומר דהתה"ד יפרש מ"ש הרא"ש בהל' חלה. אם עיסת עובד כוכבים וישראל מעורבין זה בזה היינו שנתערבו בעודן קמח ובקמח ס"ל להרא"ש דהוי לח בלח. אבל בעיסה לא נבלל כ"כ. כיון שכבר נעשה גוש כ"א בפ"ע. וכן משמע בהל' פסח לענין אם נתייבש הלחלוחית שעל השק דלא מהני רקידה. אך הש"ך אינו מפרש כן התה"ד דהרי הוא מסיק לחלק בין עיסה של שאור ובין עיסה שאינה של שאור כמו שהתחיל בראשית דבריו. ה"ה אם נתערב עיסה שאינו של שאור כו' ובין עיסה לעיסה אין שום סברא לענ"ד לחלק בענין בילה:
ולענ"ד נראה דגם לזה החילוק שכ' אין אנו מוכרחים כלל. דדברי הרא"ש בפסקיו ובתשובותיו מתאימים יחד. דבתשובתו השיב על דעת השואל שהצריך להפריש מן העיסה דוקא יותר משיעור השאור כמ"ש בתחלה והיינו ע"כ משום דס"ל דהעיסה בטילה לגבי השאור. וא"כ אסור להפריש מהעיסה אחרת דהוי מחיוב על הפטור. ע"ז השיב דיכול לעשות עיסה אחרת ולהפריש ומדמה למתני' דידן דיכול להפריש מעיסה אחרת עלי'. אבל זאת פשיטא ליה דיכול להפריש מיניה וביה ממ"נ. וא"צ להשמיענו כלל. רק לאפוקי מדעת השואל. שדעתו להפריש דוקא מיניה וביה ולא מאחרת. אבל בפסקיו התחיל מתחלה לומר דדוקא עיסה אחרת מהני אבל מיניה וביה לא משום דאין בילה. וע"ז מסיק דשפיר יש בילה. ומותר להפריש אף מיניה וביה ולפענ"ד דבר ברור שהרא"ש לא סתר דבריו זה את זה ולפ"ז מש"כ דלדברי הרא"ש אין להפריש מיניה וביה לא מההכרח לומר כן. ושפיר י"ל דהטור כ' דין זה אליבא דכ"ע כנ"ל. אמנם מה שמקשה ל"ל להטור והמחבר למימר בדינא דמתני' דידן טעמא משום דטובלת כל העיסה הול"ל משום דנבלל כמו בשאור של פטור נראה דאין מקום לקושייתו כלל. [ובפרט שגם תירוצו דחוק מאוד שכתב דאם האיסור מעט אין בילה. דכיון דנבלל מה לי דבר מועט או מרובה כיון דהוי לח בלח כמו יין ושמן] ונקדים תחלה מה שמשיג על הפרישה ונתרץ הכל בס"ד שכ' וז"ל ובפרישה כ' נתן משאור שלא הורמה חלתה דוקא שאור. אבל עיסה שאין לה שיעור חלה אינה טובלת עכ"ל. ותימא דמ"ש הא סוף סוף מן התורה חלה היא אלא אין לה שיעור מן התורה עכ"ל הש"ך. והנה דחייתו על הפרישה לא זכיתי להבין כלל מה כוונתו:
והנה נחזור לראשית דבריו. מ"ש ה"ה אם נתערב עיסה שאינה כו' נמי דינא הכי. דהא הך טעמא דטבל אוסר בכ"ש בהכי נמי שייך עכ"ל. משמע דס"ל דהא דכ' שנעשה כולו טבל. היינו משום דטבל בכ"ש. ולא גלה לנו פתרונו מהיכן למד זה. והאיך יכול לומר כן. והנה בר"ש פי' המשנה דחלה הנ"ל כ' וז"ל ואין זה כמפריש מחיוב על הפטור דאורייתא שאין השאור בטל בעיסה עיקר דאורייתא כו'. הרי מסיק דמה שהשאור לא בטיל הוא דאורייתא. ולפי דברי הש"ך אינה בטילה רק מדרבנן דהא דטבל אוסר בכ"ש הוא רק מדרבנן משני הטעמים. הן מדבר שיש לו מתירין שהוא ודאי מדרבנן וכן להטעם השני כהתירו כך איסורו נמי לא הוי רק מדרבנן כדמשמע בכ"מ. איברא מה שהכריח להר"ש לפרש כן. דאינה בטילה מדאורייתא הוא מצד הסברא. וגם מגמ' ערוכה (מנחות ל"א ע"א) הביאה הר"ש ז"ל במשנה ח' הנ"ל. תניא אר"ש שזורי פעם א' נתערב לי טבל בחולין. ובאתי ושאלתי את ר' טרפון ואמר לי לך קח מן השוק ועשר עליו קסבר דאורייתא ברובא בטילה. ורוב ע"ה מעשרין הן והו"ל כתורם מן הפטור על הפטור. וכ' שם רש"י ז"ל. ונראה בעיני דהטבל הי' טבל גמורה. וכיון שנתערב בחולין מדאורייתא חד בתרי בטיל. והו"ל פטור מדאורייתא ורבנן הוא דאחמור עליו. ואמרו טבל אסור במשהו והצריכו להפריש עליו תרומה כו'. וא"ל צא קח מן השוק ועשר עליו לפי חשבון טבל שבו. קסבר רוב ע"ה מעשרין הן והו"ל פטור מדאורייתא עכ"ל רש"י הרי חזינן בהדיא דאינו יכול להפריש מחיוב דאורייתא על חיוב דרבנן כי האי שנתבטל ברובא. ע"כ צריך לפרש שאין השאור בטל בעיסה מדאורייתא. והיינו משום דהשאור חימוצה קשה ונותנת טעם ולא בטילה מדאורייתא משום טעם כעיקר כמו דאמרינן במשנה דערלה המובא בחולין (דצ"ט ע"ב) דשאור אינה בטילה משום דנותנת טעם וכ"כ הב"י להדיא ביו"ד (בסי' שכ"ד סעיף י"ב) על שאלה בפשטידא שיש בה בשר ושכח ולא הפריש ממנה חלה. אם יכול לתקן ע"י הפרשה הואיל ואין בבשר רק טעם דמי למפריש מחיוב על הפטור. והשיב שאלת משנה שלימה הנוטל מן העיסה שלא הורמה חלתה כו' ואין זה כמפריש מחיוב על הפטור דאורייתא דטעם כעיקר דאורייתא. הרי להדיא דמפרש טעמא דמתני' משום טעם כעיקר דאורייתא. לכך טובלת ויכול להפריש אף מעיסה המחויבת מדאורייתא. ולדברי הש"ך שהטעם הוא משום דטבל לא בטיל. נשארה הקושיא במקומה. האיך כ' בש"ע אם יש לו עיסה אחרת כשיעור ומוקפת לה מפריש כו' הלא מפריש מחיוב דאורייתא על פטור דאורייתא. וגם הוא נגד הש"ס מנחות הנ"ל והר"ש ז"ל מקשה מהך דמנחות על משנה ט' אצל זיתים כו'. ולמה לא מקשה על משנה זאת ע"כ משום דס"ל דשאור בעיסה נותנת טעם כעיקר מדאורייתא:
והשתא נבא לדברי הש"ך. ראשית מ"ש דהא טעמא משום דטבל לא בטיל שייך נמי הכא. הא לפמ"ש ליתא דעיקר טעמא דיכול להפריש מעיסה המחוייבת מדאורייתא משום דשאור לא בטיל. אבל בעיסה שאינה של שאור ודאי דאינה בטילה רק מדרבנן. אבל מדאורייתא בטילה. וא"כ אין יכול להפריש מעיסה אחרת עלי' ואף מיניה וביה הוא רק משום דיש בילה. ולוקח ע"כ מן החיוב ג"כ. גם מ"ש דבשאור לא אמרי' דנבלל כבר העליתי דמדברי תשובת הרא"ש אין ראיה כלל וגם מתה"ד אין ראי' כלל דמחלק בין שאור לשאר עיסה לענין בילה רק כוונתו לחלק בין קמח לעיסה לענין בילה. ולפ"ז מה שמקשה לפי האמת דאמרינן דיש בילה בעיסה. א"כ ל"ל למימר לפי שנעשית טבל כולה. ולפמ"ש הוא העיקר הטעם על מה שיכול להפריש מן החיוב דאורייתא עליו. ע"ז צ"ל הטעם משום שהיא טובלת ומפני מה טובלת ע"כ משום דשאור נותנת טעם בעיסה ואינה בטילה מדאורייתא וגם צריך טעם זה על מה שמפריש על כולה אבל בשאור של פטור שנתערב בעיסה טבולה אדרבה מהאי טעמא לא הוי יכול להפריש מעיסה אחרת כדעת השואל מהרא"ש בתשובה (כלל ב' סעי' ג') ע"ז צריך טעם אחר משום דהעיסה אינה בטילה להשאור. וגם מיניה וביה יכול להפריש משום בילה. ולפי דברי אלה גם הפרישה יתיישב מאוד ע"כ שזהו כונתו דדוקא בשאור טובלת משום טעם כעיקר כנ"ל. לכך יכול להפריש מעיסה אחרת המחוייבת בחלה מדאורייתא אבל בעיסה שאינה של שאור אינה טובלת מדאורייתא וכיון דמדאורייתא בטילה א"כ אינו יכול להפריש עליו ממקום אחר:
אך מ"ש הפרישה בעיסה שאינה של שאור כ"ז שאין בה שיעור חלה. משמע דאם יש בה שיעור לא בטילה אף באינה של שאור. ולפמ"ש לכאורה הי' צריך לבטל. ונראה לתרץ דאורחא דמילתא קאמר דאם אין בה שיעור חלה יכול להיות שיתבטל ברובא ואם יש בה שיעור צריך שני שיעורי חלה לבטלה מדאורייתא. ועוד י"ל לסברתו דאף דעיסה בטילה בעיסה חברתה וא"כ היתה מדאורייתא פטורה מן החלה. היינו דוקא אם לא הי' בעיסה שנתערבה שיעור. ולא נתחייבה אותה עיסה בחלה. אבל אם היתה בה כשיעור א"כ חל כבר עליו מצות חלה. ואפשר שאינה בטילה שידחה שם חלה ממנה ואולי נוכל לדמותו לדם שנפל לתוך המים דחייב בכיסוי ולא אמרי' קמא קמא בטיל ליה משום דאין דיחוי כו' ויש להביא ראיה לכאורה לדין זה. דאם נתערב שיעור שלם לא בטיל אף עיסה בעיסה ממ"ש הרא"ש בפסקיו (בהל' חלה סי' ל"ו) ויראה דאין להפריש מיניה וביה דבשיעור חלה שיטול א"א שלא יהי' מה מעיסת כותי ומפריש מן הפטור על החיוב אלא לש כשיעור חלה. ומניח אצל העיסה ומפרישה לחלה ומיהו נראה כו' עכ"ל נמצא חזינן תחלת דברי הרא"ש דזה פשיטא ליה דיכול להקיף עיסה אחרת ולהפריש ממנה ע"ז העיסה משמע אף אם עיסת ישראל פחותה הרבה משל עובד כוכבים ובטילא ברובא. דבכל ענין מיירי הרא"ש ז"ל מדלא פליג במילתא משמע מזה דעת הרא"ש דאף אם יש רובא נגד עיסת החיוב. אפ"ה יכול להפריש מעיסה אחרת עלי'. וכן מקמח. נמצא שפיר יש ליישב דעת הפרישה ובחנם השיג עליו הש"ך ז"ל. ויותר שבדברי הש"ך הכתובים מעורבב הכונה עם כי יש לדחוק וליישב שהש"ך ז"ל בא רק על דין השני שבש"ע היינו אם אין לו פרנסה כלל. אך האמת נראה לעינים:
והנה העלתי בעזה"י לפענ"ד. דבעיסה שאינה של שאור שנתערבה אין הדין שוה לשאור שנתערבה בעיסה. שהתם השאור נתן טעם ונתחייב העיסה מדאורייתא. ויכול להפריש עליו ממקום אחר שיש שם ג"כ חיוב עשה להפריש מדאורייתא. אבל בעיסה סתמא מדאורייתא בטילה ואין לה חיוב רק מדרבנן זה ודאי נלפענ"ד שאין להפריש ע"ז ממקום אחר שיש שם חיוב דאורייתא. אך זאת ודאי להפריש עלי' מיניה וביה הי' נראה לכאורה דאפשר להפריש אם לא נפרש בתה"ד לחלק בין קמח לעיסה. שאם נפרשהו כך אפשר להיות דבעיסה אמרינן אין בילה ולא יוכל להפריש מיניה ובי'. אך מפסקא דידן דפסקינן דה"ה בשאור של פטור שנתערבה הרי חזינן בהדיא דיש בילה אף בשאור. וחילוק הש"ך דחוק הוא לדינא:
ועוד זאת נראה לי שיש תקנה שיעשה עיסה פחותה מכשיעור ושיהי' עם העיסה שנתערבה יחד כשיעור שאז מותר ממ"נ אם לא נתבטל העיסה בהעיסה שפיר מפריש. ואם נתבטל א"כ הרי אין ביחד כשיעור שיתחייב בחלה אבל לא מטעמא דדינא דשאור שהרי אינה טובלת העיסה מדאורייתא:
והשתא נבא אל ענין דידן אם נתערב קמח כו' נראה לי דאף לדעת הש"ך דלכך טובלת הכל משום דטבל אוסר בכ"ש היינו דווקא אם נתערבה החתיכה עיסה שהיא כבר נטבלה להתחייב בחלה. אבל קמח שנתערב לא שייך כלל לקרותו טבל שנתערב דכיון דכשנתערב לא הוי טבל כלל עדיין. ואימת טבל לכשיתערב בעיסה הלא אז כבר בטילה בעיסה ברובא דמין במינו מדאורייתא בטילה ברובא. ואף שגזרו חכמים להצריך ששים אטו שאינו מינו היינו אם כבר הי' האיסור מעיקרא. אבל לענין לעשות איסור ודאי בטילה ברובא. ואחר כתבי זאת מצאתי בעז"ה בסמ"ג (עשין קמ"א) וז"ל גרסינן בירושלמי למדו להיות כהנות מפרישות ומתנות בשעת הפרשת חלה שתהי' חלה על הגוש ועל העיסה ועל השאור ועל הקמח שתוסיף אח"כ על ככר זה. כתב בס' התרומה ואגב דבעי לאתנוי' משום הגוש שהוא עיסה וטבל קודם שנתערב בככר וטבל לא בטיל מתנה גם על הקמח. אבל משום קמח לחודיה א"צ להתנות שהקמח בטל בעיסה קודם שיקלוט לחלוחית העיסה. וכן עמא דבר ואמר שם בירושלמי קמח שעל הככר וככר מצטרפין לחלה עכ"ל הסמ"ג. הרי להדיא דבריו שבקמח לא צריך תקנה אם נתערב בדיעבד:
אך זאת לכאורה יפלא מה שהביא הר"ש ז"ל (פ' ג' דחלה מ"א סי' ג') וז"ל ולפי זה צריך ללמוד לנשים שלנו המפרישות חלה לאחר גילגול קודם עריכת הלחם להתנות תנאי זה. מפני שמערבות קמח עם המקרצות בשעה שעורכות אותן ועושות מהן ככרות שאותו קמח נעשה עיסה ואעפ"י שאין מערבין בכל אחת ואחת כשיעור. כיון דבין כולן איכא ה' רבעים קמח התנור מצרפן כו'. ושמא כיון דנתבטל ברוב קודם שיחול עליו שם טבל. שוב אין תנור מצרפן. ומיהו בתוספתא משמע דמצרף עכ"ל הר"ש חזינן דאינו מקשה רק מחמת שלא הי' בכל אחת כשיעור אבל לא מקשה דהא על קמח לא חל עדיין שם טבל כלל. וגם משמע מדבריו דעל הקמח לחודא צריך להתנות לא אגב העיסה שלא כדעת הסמ"ג. ובאמת לישנא דמתניתן לפי גירסת הירושלמי משמע כותי' דתני ובלבד שלא יהי' שם ה' רבעים קמח אבל אם יש כשיעור משמע דאסור. אך הסמ"ג יכולין אנו ליישב דרק לכתחלה צריך שלא יהא שם אבל בדיעבד אם נתערב באמת בטלין:
ונראה לפענ"ד להמציא עוד חילוק חדש דבזה יתיישב שפיר הסמ"ג גם לישנא דמתני' על נכון דבקמח העתיד להתערב עם העיסה אפשר דחל עליו שפיר שם טבל לאסור את העיסה להצריך חלה. אבל אם מעיקרא לא הי' דעתה לערוב עוד קמח רק שאח"כ נמלכה והוסיפה עוד קמח ודאי דלא חל שם טבל כלל על הקמח וכיוצא בזה מצינו מדרבנן סברא זו להקל שמצטרפין ב' קדרות לבטל בס' אם עתידין להתערב. וכן י"ל לענין זה דבקמח שהיא מוכרחת עוד להוסיף על העיסה משתגלגל העיסה חל החיוב גם על הקמח. ואם לא תתנה עליו ויש בה כשיעור ודאי דאינה בטלה מדרבנן. אבל קמח שנתערב שלא הי' נצרך כלל להעיסה לא שייך כלל שם טבל עליו. וכן מדוייק לשון המשנה והתוספתא [והביאה הר"ש ז"ל שם] דתני כהן ששייר קמח לעיסתו. וכן אשה ששיירה קמח לעיסתה והקרץ והשאור מצטרפין לה' רבעים קמח לאסור את העיסה עכ"ל התוספתא. נראה בעליל שהתוספתא נקט דווקא קמח ששיירה לעיסתה זאת מצטרפות. אבל קמח שנתערב אח"כ ממילא ודאי דלא שייך שם טבל עליו כלל. ואפשר גם הסמ"ג יודה לזה. וסברת הסמ"ג נראה שסברא גדולה היא. וגם שמצינו כעין זה דבדבר שיש לו מתירין שלא הי' ניכר איסור מעיקרא בטל:
לכן נראה לפענ"ד בנ"ד דנתערב קמח לכאורה לפי דעת הסמ"ג לא הי' צריך להפריש כלל. אך עכ"פ אם יפריש מיניה וביה ודאי יפטור לכל הדיעות. ויפרוש בלא ברכה:
דברי אליעזר יצחק בהגאון מ' הלל זללה"ה מוולאזין: