חוט המשולש חלק ג· רבי אליעזר יצחק פריד
סימן ל
ומידי קיימינן בהא אתאפק לא אוכל מלכתוב מה דקשה לי טובא בדברי הראשונים וגם האחרונים ז"ל בענין הזה:
ראשונה יקשה לי לכאורה איך יעלה כלל על דעת רבותינו הראשונים ז"ל לומר דהיכא דיש לנו ספק בדבר שהוא איסור וממון הולכין בו לחומרא איך יפרנסו בכל מס' בכורות דאמרינן שם בכמה משניות דספק בכור נאכל במומו לבעלים ואין לכהן בו כלום. וכן לענין פדיון בכור אדם אין פודין מספק ואין לומר משום דאפשר לחלק היכא דהספק בגוף המעשה או בספיקא דדינא א"כ הלא גם מסוגיא דחולין שהביא הר"ן שם בנדרים אין ראיה דהא התם בספק בגוף המעשה קמיירי אשר ע"כ נ"ל דהא דמסתפקי רבותינו הראשונים ז"ל. הוא משום דאפשר לומר דמה דמצינו בבכורות דספיקא לקולא וגם בחולין לענין ספק מתנות דפטור הוא דוקא במתנות כהונה אבל בענין צדקה או פיאה ע"ז נסתפקו לכאורה מהך מימרא דר"ל בחולין (קל"ד ע"א) דאר"ל מ"ד עני ורש הצדיקו מאי הצדיקו אילימא בדינים והא כ' ודל לא תהדר בריבו אלא צדק משלך ותן לו או מהך קרא שהובא בר"ש (ס' פ"ד דפיאה מ' י"א). וע"ז מייתי הר"ן ז"ל ראיה דגם בצדקה מסקינן דדוקא היכא דהוה עליה חזקת חיובא אבל בלא"ה פטור וכן הסכים הש"ך ביו"ד סי' רנ"ט ס"ק י"ד וכן הגאון רשכבה"ג רבינו אלי' זצ"ל שם ס"ק ט"ו והשיגו מהך סוגיא דחולין שם דמסיק קמה בחזקת חיובא פרה בחזקת פטורא על הג"מ בשם אז"ק שהובא בש"ע דעתו שם סעי' ו' דמי שיש בידו מעות והוא מסופק אם הם של צדקה חייב ליתן אותם לצדקה וענו כולם ואמרו שנעלם ממנו הך סוגיא דחולין הנ"ל ואנכי בעניותי נבזה וחדל אישים לא זכיתי להבין הסוגיא דחולין שם במה שתירץ רבא קמה בחזקת חיובא קיימא פרה בחזקת פטורא קיימא. ובפרט דברי רבינו מאור עינינו רש"י ז"ל שכ' וז"ל פרה בחזקת פטורה כשנולד לך ספק זה במתנותי' ואתה מעמידה על חזקתה הראשונה הרי היא פטורה שהרי בחזקת של א"י היתה עומדת. קמה כשנולד לך ספק בלקט ואתה מעמידה על חזקתה חזקת חיוב הוא דמעולם עומדת לכך דשל ישראל היא עכ"ל הטהור ופשטות דבריו משמע דלכך היא בחזקת חיוב משום דישראל הוא והלא מצינו פעמים לאין מספר דגם בישראל פטור בספק מתנות בבהמה וכן ספק בכור כנ"ל. (ובירושלמי ספ"ד דפיאה איתא ג"כ הך תירוצא אך התם שפיר קאמר לענין לקט גופא דבגר פטור ובישראל חייב) וע"כ צריך לדחוקי נפשין לומר דשאני קמה הואיל וחל עליה בודאי חיוב לקט רק דאנו מסופקין בהך מקצת שנמצא בחורי הנמלים ע"ז שפיר קא מחייבין. משא"כ בכל הפטורין הוא משום דמספקינן אם חל עליו החיוב כלל [ואף שלשון רש"י אינו סובל זאת ההכרח לומר כן] אך עדיין קשה לי מהך דאמרי' בבכורות הכל מודים בספק מעשר בהמה דפטור מן המתנות. והא התם בבהמה עד שלא נולד הספק היתה בחזקת חיוב מתנות ואח"כ כשנולד הספק דמעשר אנו פוטרין אותו ואם נדחוק עוד נפשין לומר דרבא לא קאמר אלא באופן שגם עתה יש חיוב ודאי אך על השאר אנו מסופקין עדיין לא פלטינן מקושיא מהך דאמרינן בחולין (קל"ב א') אפלוגתא דר"א ורבנן במתנות כוי בצבי הבא על התיישה דמסקינן שם פלגא לשקול ואידך פלגא אמרינן ליה אייתי ראיה ושקול והא התם ודאי איכא חיובא במקצת ואעפי"כ אמרינן באידך פלגא המע"ה. וכן פסקינן ביו"ד (סי' ס"א סעי' י"ח):
והנה לפ"ז היה אפשר לומר בדרך חידוד קצת ליישב דברי הגמ' הנ"ל דס"ל דע"כ הך סוגיא לאו הלכתא היא ואפשר לא אתמר אלא אליבא דרבנן א"ר יוחנן שם קל"ב דכוי חייב בכולא מתנות א"כ אין ראיה להיפך. משא"כ לדידן דפסקינן כרב הונא בר חייא שם ע"כ לא אמרינן גם בכה"ג דחייב. וא"כ הדר קושיית הש"ס לדוכתיה מהך דלקט להך דפרה. וע"כ צריכינן לומר דלא קשיא מהך דפרה להך דלקט דהאי קרא לא נאמר אלא לענין מתנות עניים דוקא ולא לענין מתנות כהונה. והרואה יראה בהג"מ דכ' כן להדיא דזהו דוקא במתנות עניים ולא בד"א. וכן משמע ברמב"ם שכתב סתמא בהך דינא דחורי הנמלים שספק לקט לקט ונקצר בדבר שאינו נוגע לעניננו:
אך זאת עכ"פ נעלה מזה דבספק ממון ואיסור אם יש לו חזקת חיוב אמרינן בזה לחומרא ואף דיש לו חזקת ממון. וע"כ כל הך דפטרינן בספק בכור הוא רק משום דלא היה לו ג"כ חזקת חיוב מעולם. וא"כ יהא נ"מ בזה לנ"ד. דאף לדעת האומרים דמדאורייתא אזלינן בתר רוב ולדות הא יש עכ"פ תרי חזקות נגד הרוב היינו חזקת ממון גם חזקת פטור פדי' כשהיה פחות מבן ל' היה פטור ועכשיו במה יוציאו אותו מחזקתו הראשונה ולא מיבעי לדעת הריב"ש דכ' בשלשה דברים דר"א בן פרטא דהוי דאורייתא משום דיש שני חזקות נגד הרוב חזקת א"א וחזקת חי כ"ש הכא ואף שלא נסכים שם להריב"ש היינו משום דהתם תרי החזקות הכל חד הוא דא"א להפרידן כלל כמ"ש אא"ז הגאון וצדיק מוהרר"ח זללה"ה בתשובתו אשר נדפס בסוף הספר מקור מים חיים אבל בנ"ד דשני החזקות הם חלוקות דחזקת פטור מצי לאשכוחי בלא חזקת ממון וחזקת ממון בלא חזקת פטור ודאי דיש לנו לומר דהוי ספק דאורייתא וא"כ גם לדברי הגאון בית שמואל אחרון שכ' דכיון דרוצה לפדותו אזדא ליה חזקת ממון. אך עכ"פ חזקת פטור פדיה במקומה עומדת:
הנה עכ"פ העלינו דכאן יש שני חזקות נגד הרוב חזקת ממון וחזקת פטור פדיה א"כ לפ"ז בנ"ד לבד שזהו בעצמו אין סברא כלל מה שכ' הגאון בעל בש"א דאם רוצה לפדות אזדא ליה החזקה. ושפיר יכול לברך מטעם רובא דהא עכ"פ כיון דמה"ת פטור איך יאמר וצונו. וכ"כ הגאון בעל נוב"י במ"ת סי' קפ"ז להדיא דכיון דאין הולכין בממון אחר הרוב אין שייך לומר וצונו אך לבד זה בנ"ד מוכרח ממ"נ דהוי ספיקא דאורייתא ואין לברך. מהך דבהמה דפסק הרמב"ם ומוכח מסוגיא דר"ה דאסור מדאורייתא אף דרוב ולדות בני קיימא נינהו דאם נימא כפי מה שהעלתי דרשב"ג סבר דאין הולכין בזה אחר הרוב אף מדאורייתא א"כ גם כאן הוי ספק השקול מדאורייתא דלא אזלינן בזה בתר רובא ואם נימא כתירוץ הגאון בעל נוב"י דבבהמה לכך אסור משום דיש לו חזקה ומיעוט מפילות הוי מיעוט המצוי וסמכינן להחזקה לכך פסקינן הלכתא דהוי דאורייתא א"כ גם בנ"ד הלא יש לו חזקה דפטור פדיה דהא בתוך שלשים הוה פטור וא"כ סמוך מיעוט דמפילות לחזקת פטור פדיה והוי פלגא ופלגא והוי ספיקא דאורייתא. ואיך יברך וצונו. בפרט דהוי עוד חזקת ממון:
לכן נלענ"ד דלא שייך לפדותו ולברך על הפדיה עד שיהא לו ידיעה בודאי שהיה חי לאחר שלשים יום ואז יפדה ויברך:
דברי אליעזר יצחק בהגאון מ' הלל זללה"ה מוולאזין