אור ברסלב

חוט המשולש חלק ג· רבי אליעזר יצחק פריד

סימן כו

סימן כה

בנידון רואה מ"ת ידידי מכתבו הגיעני ע"י הציר מוכ"ז והן ביני וביני קרבו ימי דפוריא לאו יומא דשמעתתא נינהו לירד לעומקה של הלכה ע"כ נתעכב תשובתי עד היום:

ע"ד השאלה באשה א' שכבר פסקה מלהיות לה אורח כנשים שאירע לה ג"פ שמצאה בבוקר על העד של בעלה שקנח בו אחר תשמיש מלוכלך בדם. רק שהעד לא הי' בדוק מקודם ואעפי"כ הי' הכתם טמא שהי' בו כשיעור טומאה. והאשה אומרת שמרגשת כאב בשעת תשמיש. עכ"ל השאלה:

והן ידידי האריך למעניתו לישב דעת הרמ"א ז"ל (בשו"ע יו"ד סי' קפ"ז סעיף ה') מהחולקים ומקשים עליו מלישנא דהש"ס. והנה יפה מתקבל פירוש ידידי בהסוגיא וכן משמע מדברי הסמ"ג שמפרש כעין זה. אמנם אך למותר הוא כי כבר קיימו האחרונים ז"ל דברי הרמ"א ז"ל להלכה. רק שהגאון בעל ח"צ השיג עליו מהך מתני' דפ' הרואה כתם (נדה נ"ח ע"ב) מעשה בא לפני ר"ע כו' אם יכולה להתגלע כו' עי' שם ויעויין בנוב"י שהאריך ליישב גם דבריו והעלה ג"כ כהרמ"א:

אמנם בנ"ד באשר גם מכה ודאית ליתא רק כאב בעלמא. וע"ז כבר יצאו כל גדולי האחרונים לחלק על הגאון בעל שבו"י והעלו דכאב אינה כמכה ע"ז אנו צריכין לדון:

והנה אם נבא לכתוב ולסבב כל דברי האחרונים ז"ל בתשובתם ובפסקם אין אנו מספיקין. ע"כ נראה בעז"ה אך ללקט אמרים מרבותינו הראשונים ז"ל ומקורם בש"ס. אולי יעזרני ה' להוציא דבר מה הנוגע למעשה בנ"ד. והחונן לאדם דעת ית"ש יחננו בינה והשכל לכוין לאמיתה של הלכה בא"י למדני חקיך וזה החלי בעזהי"ת:

איתא בש"ס (נדה ס"ו א') בסוגי' דרואה מ"ת ואם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה ואם יש לה וסת תולה בוסתה ואם הי' דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא עכ"ל:

והנה שיטת הרשב"א בתה"א (סוף ש"ד הובא בב"י) דלא בעינן שנדע ודאי שמכתה מוציאה דם. והגמי"י בשם סה"ת סבירא לי' דבעינן שנדע שמכתה מוציאה דם. והמרדכי כ' בריש שבועות ואם יש לה וסת זמן קבוע שהיא רואה נדה תולה בוסתה שיכולה לומר זה הדם שהיא רואה טהור הוא שעדיין לא הגיעה וסתה. ואם יש לה מכה כו':

והנה מחלוקת הרשב"א ובעל סה"ת תלוי בגירסא שבש"ס שלנו מסיים ונאמנת אשה לומר כו' שממנה דם יוצאה. ובתוספתא דפרק ח' דנדה כ' סתמא ונאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום. והנה הרשב"א ז"ל תופס גירסת התוספתא לעיקר. והסה"ת תופס גירסת הש"ס לדינא:

ובדברי המרדכי ז"ל כבר נבוכו בו האחרונים אם כונתו שלא בשעת וסתה לא בעינן מכה כלל או דבעינן מכה מ"מ:

והנה עפ"י אלו הג' שיטות מבוארים דברי הרמ"א ז"ל ויעוי' בביאורי הגר"א ז"ל בשו"ע (סי' הנ"ל ס"ק י"ד ובש"ך ס"ק כ') אם הוא כמכריע או שמפרש כן דברי המרדכי:

והנה עיינתי ברוב דברי האחרונים ז"ל בתשובותיהם המצויים אצלי ולא מצאתי שום אחד לחקור דבר זה מן הש"ס כ"א בדברי רבותינו הראשונים וביחוד בדברי הרשב"א ז"ל. רק הגאון בעל ח"צ בנה יסודתו על מתני' דפרק הרואה כתם שהבאתי לעיל. והגאון בעל נוב"י יצא לחלק מצד הסברא בענין ספק השקול ויעויין בשו"ת ברית אברהם שחלק על סברתו:

והנה אינהו בדידהו ואנן בדידן. בעז"ה נ"ל לערות מקורא דהך פלוגתא אם בעינן שתהא מכה המוציאה דם בודאי ממתני' דריש פ' התינוקת [כאשר חזינן דהך סוגיא כולה דרואה מ"ת בתוספתא אהך דמתני' אתנייא]:

הנה במתני' פלוגתא דב"ש ובית הלל בג' חלוקי תינוקת. א' בלא הגיע זמנה לראות. ב' הגיע זמנה ולא ראתה. ג' הגיע זמנה וראתה. הנה יש לנו לדון. בתחלה כמה דרכה שתוציא דם מחמת מכת בתולים. אם נימא שדרכה להוציא דם כמה וכמה פעמים עד שתחיה המכה א"כ למה לא תלינן בראתה כ"א בעילת מצוה אליבא דב"ש וכל הלילה אליבא דב"ה. ואם אין דרכה להוציא דם רק בבעילה הראשונה א"כ למה תלינן בהגיע זמנה ולא ראתה עד ד' לילות אף אליבא דב"ה וזה דוחק אצלי לומר דיש חילוק לענין המכות דבראתה פ"א כבר אין כ"כ דם יוצא במכת בתולים. כי מה ענין זל"ז. ותו למה לא מפלגינן בין ראתה פ"א לראתה כ"פ]:

והנה לכאורה הי' נ"ל להביא מזה ראיה גדולה לשיטת בעל סה"ת דבעינן מכה שתוציא דם בודאי. ונימא דזה לא הוי רק בב"מ אליבא דב"ש או בלילה הראשונה אליבא דב"ה. אז ודאי מוציאה דם ומשם ואילך ספק. והא דתלינן בלא ראתה היינו משום דכיון דלא הוחזקה ברואה תלינן אף אם לא ידעינן שמוציאה דם:

אך עדיין פש גבן לברורי מד' לילות והלאה. דלפ"ז ע"כ דלא הוי מכה כלל. מדלא תלינן בלא ראתה א"כ יקשה למה תלינן בלא הגיע זמנה עד שתחיה המכה. ואדרבה יש לן למידק איפכא מדתלינן שם חזינן דקרינן לה מכה אף כל י"ב חודש כ"ז שלא חייתה. א"כ בד' לילות דתלינן בהגיע זמנה ע"כ דשם מוציאה דם בודאי א"כ הדרן קושייתן לדוכתא למה לא תלינן בראתה. והן נבוך אנכי מאוד בהך מתני' דמכת בתולים איזה מכה היא וכמה דרכה להוציא דם:

ויותר מזה אשתומם. כי הרא"ש ז"ל בריש פ' התינוקות וכן הרשב"א ז"ל בתה"א עמדו ע"ז להקשות אמסקנא דשמעתין דבועל בעילת מצוה ופורש. למה לא תלינן במכה כמו בשאר נשים ותירצו שמצד חומרא החמירו להשוות כל התינוקות כדין בוגרת שראתה. נשמע מדבריהם כי על מתני' לא הוקשה להם מידי בחילוקי התינוקות. וכן משמע מדבריהם דכל החילוקים דמתני' מדינא הם. ומאלו הימים ואילך טמאה מדאורייתא. ולא אוכל להתבונן איך ובאיזה אופן חילקו המכות מכל אלו הג' תינוקות. ולמה לא דברו מאומה על גופא דמתני':

והנה יותר מזה שהרב ב"י (סוף סי' קפ"ז) כ' דלענין רואה מ"ת תלינן בכולהו עד שתחי' המכה. כדאיתא בתוספתא שהביא שם:

א"כ משמע דחשבינן לה למכה שמוציאה דם כי הרי לא הכריע הב"י לעיל בין הרשב"א וסה"ת ואעפי"כ כ' דדוקא לענין רואה מ"ת משום דהוי דמיעוטא משמע דלענין טומאה טמאה מצד הדין. וקשה לי דהרי לא מצינו בש"ס ובתוספתא ביש לה מכה חילוק בין היתר לבעלה ובין טומאת עצמה. רק שהאחרונים ז"ל והש"ך חילקו לענין זה. ויעויין בס"ט מה שמפלפל בזה:

(והן כשאני לעצמי מה אני אומר. שבאמת כל מתני' דידן הוא רק חומרות מדרבנן אבל מדאורייתא ודאי תלינן בכולן עד שתחי' המכה. וכן מוכח לישנא דמתני' דקתני נותנין לה. ולכאורה הלשון אינו מחוור והוה ליה לתנא למתני לילה הראשונה טהורה מכאן ואילך טמאה ונותנין משמע שחכמים נתנו לה והלא להקל אין כח ביד חכמים ליתן לה. אלא ע"כ דמדאורייתא טהורה בכולן עד שתחי' רק שחכמים החמירו ולקחו מהם כל הקולא ומשלה נתנו לה לכל אחת כפי מדרגותה לכך כתב התנא לשון נותנין לה וברור הוא. אך מה אעשה שמדברי הרמב"ם גם מהרשב"א והאשר"י שהבאתי מוכרח דבמתני' מדינא היא טמאה אם ראתה יותר מהזמנים שנתנו לה חכמים. דאם הי' ס"ל דגם במתני' הוא רק מצד חומרא לא הי' מקום לקושייתן כלל דבדורות האחרונים החמירו יותר ונתנו לכולן רק בעילת מצוה לבד כמו בבוגרת. וגם הב"י לא הי' צריך לחלק בין רומ"ת משום דהוי מיעוטא דמיעוטא והרמב"ם ז"ל הי' לו לומר שמשם ואילך לא הוי רק ספק נדה או מדרבנן:

והן אחר שנסתבכתי הרבה במבוכה זו דמכת בתולים. אמרתי נחזי אנן בדורות שלנו. וחזינן דיש בתולות שלא נמצא דם בתולים רק בבעילה הראשונה. ויש אשר נמצא כמה פעמים. א"כ לפי"ז בבעילה הראשונה הוי מכה שודאי מוציאה דם ומשם ואילך הוי רק ספק מוציאה דם. א"כ לפי"ז אית לן לפרושי מתני' עפ"י הך כללא דמכה שמוציאה דם בודאי לא הוי אלא בבעילה הראשונה. לכך לא תלינן לב"ש בראתה רק בב"מ לבד. ולב"ה אפשר דס"ל דכל הלילה חשבינן לה לודאי מוציאה דם. או דס"ל דלא בעינן שתוציא דם בודאי. ולפי"ז הי' אפשר לומר דהרשב"א וסה"ת וכן הרמב"ם ז"ל דמשמע דס"ל כבעל סה"ת. פליגא בפלוגתא דב"ש וב"ה. דהרמב"ם ז"ל פסק (בפ"ה מה' א"ב הלכה י"ט) כב"ש. ויעוי' שם במ"מ משום דס"ל דרבותינו כב"ש סבירא להו. ויש לומר שכן פסק גם בעל סה"ת לכך לא תלינן אלא במכה שודאי מוציאה דם. והרשב"א ז"ל י"ל דפוסק כב"ה דתלינן כל הלילה אף שלא הוי מוציאה דם ודאי. ולפי"ז יש ליישב גם שני הגירסאות דסתמא דתלמודא דידן הוא אליבא דרבותינו לכך סיימו שתדע שדם יוצאה ממנה. והתוספתא אליבא דב"ה דמתני' אתנייא לכך כ' סתמא שאם יש לה מכה תולה:

עכ"פ איך שהוא זהו ודאי שיותר מלילה הראשונה ודאי דלא מחזקינן במוציאה דם ודאי ואפ"ה אף בהגיע זמנה רק אם לא ראתה תלינן ד' לילות וע"כ משום דעכ"פ יש לספוקי שמוציאה דם עדיין. ומדלא תלינן משם ואילך ע"כ דמשם ואילך חשבינן לה שאינה מוציאה דם. ואפ"ה בקטנה שלא הגיע זמנה תלינן לה:

והן נחזור לשיטת הרשב"א ז"ל דסבירא ליה דתלינן אף במכה שאינה מוציאה דם קשה לכאורה מאוד דלמה לא תלינן בהגיע זמנה ולא ראתה יותר מד' לילות. א"כ ע"כ דסבירא ליה לשיטתו דיותר מזה לא חשבינן לה כמכה ודאית כלל. אלא ספק אם יש לה מכה כלל. ואעפי"כ בלא הגיע זמנה תלינן אף כל יב"ח. הרי מוכרח דלדעת הרשב"א ז"ל תלינן במסולקת דמים אף בספק אם יש שם מכה כלל:

א"כ זכינו לדין בנ"ד שכבר פסקה מלראות דמדמה לה הש"ס בכ"מ כמו לא הגיע זמנה לענין דיה שעתה ועוד לענין כמה דברים. א"כ אף בספק מכה ודאי דיש לנו לתלות. וכאב ודאי דלא גרע מספק מכה וכן איתא בתשו' מיימוני בשם הריצב"א. הובא בב"י לענין בדיקת שפופרת בבעלה הראשון. וז"ל אם היא מצטערת בשעת תשמיש וקשה לה מאוד נראה קצת כי חולי ומכה יש לה. ויש לסמוך על הבדיקה אף לפ"ה עכ"ל וכ"ה בשו"ע (סי' קפ"ז סעי' ג' בהגה"ה) א"כ ודאי דיש לתלות בנ"ד כמו בלא הגיע זמנה אחר ד' לילות:

והנה אחר כותבי זאת מצאתי בשבות יעקב (ח"א סי' ס"ח) שפסק ג"כ להקל בזקנה בכאב בעלמא מצד הסברא:

אמנם מה שכתב שם דאין להביא ראיה להתירה מתינוקת שלא הגיע זמנה דשאני התם דאיכא מכה גדולה לפנינו במה שפרץ גדר בתולה. ובמחילה מכבודו. דהא אם הוה מכה ודאית הי' לנו לתלות לדעת הרשב"א אף בראתה וכ"ש בלא ראתה ולמה לא תלינן יותר מד' לילות. אלא ע"כ דלא חשבינן לה למכה ודאית ואעפי"כ תלינן בלא הגיע זמנה א"כ ראיה גדולה ומוכרחת היא. ולאיסורא ודאי דליכא למיפשט מדמחמרינן בועל ב"מ ופורש כמ"ש הרשב"א בתה"א דשם החמירו משום שהיא מכה עוברת:

וא"כ ברור הוא דבזקנה יש לנו לתלות בכאב דהוי רק ספק מכה כמו בלא הגיע זמנה מד' לילות והלאה דלא הוי רק ספק מכה ע"כ אליבא דהרשב"א. ומוכרח זאת ממתני'. ובפרט שלדינא הסכים השבו"י ג"כ מצד הסברא:

ולפמ"ש בעז"ה דכל יסוד ענין דתולה במכתה נובע מהך מתני' דריש פ' התינוקת במכת בתולים. יתורץ שפיר מה שהקשה הגאון בעל ח"צ על שיטת האומרים דלא בעינן כלל שנדע שמכתה מוציאה דם מהך מתני' דפ' הרואה כ' במעשה שבא לפני ר"ע דבעינן אף בכתם שתהי' יכולה להתגלע ולהוציא דם. ואעפי"כ היו תלמידיו מסתכלים בו משמע דברואה ממש אף בכה"ג לא תלינן:

דלכאורה יש לדקדק אדרבה מה הוקשה להם להתלמידים דילמא ס"ל לר"ע דאף ברואה תולין כה"ג:

אך לפמ"ש ניחא שהי' מקובל אצלם פלוגתא דב"ש וב"ה בתינוקת ושם חזינן דאף בתינוקת שלא הגיע זמנה לא תלינן רק עד שתחי' המכה. אבל אם חייתה פ"א ודאי דלא תלינן אף שאפשר שתתגלע עוד להוציא דם. לכך הסתכלו בו שאמרה האשה מכה הי' וחייתה ובכגון דא ודאי דלא תלינן ברואה. אף שיכולה להתגלע. משא"כ היכא דאיכא מכה ודאית עדיין תלינן אף בראתה. וכי מה עניין חייתה ליש לה מכה:

עכ"פ בהא נחתי ובהא סלקי דבנ"ד שכבר היא מסולקת דמים ודאי דיש לתלות במכה ומותרת היא לבעלה אך בזה אולי יש להחמיר להצריכה טבילה עכ"פ בכל פעם שתראה:

רק זאת נ"ל שיבדקו אותה נשים בקיאות אולי יראו איזה מכה בחוש. וגם יכולה לבדוק במוך ארוך כמ"ש הגאון בעל ס"ט ואם תמצא דם מן הצד אז תהא טהורה לגמרי. כן נ"ל לפענ"ד וד' הטוב יצילנו משגיאות. [ויעוי' בס"ט דזו הבדיקה אינו אלא לקולא ולא לחומרא] והי' זה שלום וברכה מאדה"ש

תוכן העניינים

חוט המשולש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה