אור ברסלב

חוט המשולש חלק ג· רבי אליעזר יצחק פריד

סימן כה

סימן כד

הן בגוף הדין כל הבועות דבני מעיים אין לו שום עיקר ושורש בגמ' ולא בפוסקים הראשונים ואדרבא בכ"מ משמע דאם נמצא אף בועות בשאר איברים לא בעי שום בדיקה חדא דהא פסק הב"י דלא אשכחן בועי וסירכא אלא בריאה ושורשו מגמ' אין לך בטריפות אלא מה שמנו חכמים ותו יותר יש לתמוה דאף בריאה הנזכר הריעותא בבועות שלה בגמ' אסקינן דלית לן בה. והלכה מרווחת דלא מצרכינן שום בדיקה מבפנים אם מליא מוגלא. ואם הבשר שתחתיו בריא רק נחשב לריעותא אם מצטרף לה עוד אחרת ליעשות תרתי לריעותא. וגם לא מצינן שום מקום להצריך בדיקה תחת הבועה. ומנין נמצא לנו חומרא חדשה דבבני מעיים אם נמצא בועות להצריך בדיקה מבפנים אם הבשר תחתיו בריא והתחלת הדין זה נובע רק מאו"ה הביאו בד"מ (סי' מ"ו) וז"ל מעיים או קורקבן תרנגולת לפעמים יש בהם בועות כשר רק שלא ניקב הקורקבן והדקים. אבל אם הבועות כ"כ הרבה עד שנסתמו המעים טריפה ויש לנסות ע"י קש או נוצה. וגם עתה נוכל לבדוק בזה מאחר שלא ניקב בו נקב מידי דהוי אכל בועות הריאה אע"ג דאינו מצוי כ"כ כמו בועות הריאה ובהגה"ה שם יש לחתוך הבועות אם יש בה לחות טריפה:

והנה ע"כ הג"ה זו חסר מדברי או"ה גופא. דאל"כ אין המשך לשונו עולה כהוגן דהתחיל להקל שנוכל לסמוך על בדיקותא. ומסיק אע"ג דאינו מצוי כ"כ ע"כ דחסר זה שצריך לבדוק בפנים. וע"ז כ' מידי דהוי אכל בועות הריאה כו'] ולכאורה יש להבין היכן מצינו בדיקה בריאה בבועות. אך לא נפלאת היא שהאו"ה ס"ל כשיטת הרי"ף והרמב"ם (הביאם הטור ססי' ל"ז) דבועא בריאה מלאה מוגלא טריפה. והיינו לפי גירסתם בגמ' ע"ש. א"כ גם בריאה צריכה בדיקה דילמא מלאה מוגלא. לפ"ז יש להחמיר גם בשאר איברים אם נמצא מוגלא וגם להצריך בדיקה. אבל לדידן דכבר הלכה רווחת אצלינו באין פוצה פה דבריאה כשירה אף במוגלא בלא בדיקה דלא כהרי"ף והרמב"ם בגירסתם א"כ ודאי אין מקום כלל לדברי האו"ה והגהתו. או שנוכל לומר שפוסק כהרמב"ם. וגם הריא"ז דס"ל דבבועה גדולה צריכה בדיקה נגד הסמפון. ויש עוד להביא קצת ראיה דהאו"ה ס"ל כשיטת הרי"ף עיין ברא"ש ובטור וב"י (ריש סי' ל"ז) דפלוגתת הרי"ף וש"פ במוגלא אי כשירה בריאה תלוי בגירסת הגמ' (חולין ד' נ"ה ע"ב) דהרי"ף ז"ל גריס פסול בזוב"ז לקותא. כשר בזוב"ז מים זכים ומים זכים דכשרים בזוב"ז דוקא דציל וקאי על כרחך על שניהם וגי' החולקים דלא קאמר כלל פסול בזוב"ז וכשר בזוב"ז רק כגירסא שלנו בגמ' שם כשר בריאה פסול בכוליא כשר בכוליא פסול בריאה ומים זכים דכשרים לא קאי רק אכוליא ולא אריאה. והרא"ש כ' דאף לגי' הראשונה יש ליישב דלישנא דגמרא נקט ובאמת לא קאי רק אכוליא לבד אבל לגירסת הרי"ף יותר פשוט דקאי אשניהם כיון דתני כשר בזוב"ז מים זכים ובתר הכי קאמר ומים זכים דכשירה ע"כ קאי אתרווייהו. והנה באו"ה גופי' (כלל נ"ג סי' ד') כ' בשם ר"ש חפני כהן הובא בהגה"א דמוגלא טריפא בכוליא אף אם לא הגיע ללובן ועי' ט"ז (סי' מ"ד ס"ק ו') שפירש וכן עיקר דהוא ע"כ כגירסת הרי"ף והרמב"ם דגרסי פסול בזוב"ז לקותא וא"כ דוקא בלקותא בעינן למקום חריץ עיין ס"ז שם אבל לגירסא שלנו שלא הי' כתוב כלל פסול בזוב"ז כשר בזוב"ז ע"כ לא קאי מקום חריץ אלא אמוגלא הרי קמן דהאו"ה קבל גירסת הר"ש חפני שהיא כגירסת הרי"ף. א"כ יותר נאות לומר דהא דקאמר ומים זכים דכשירה קאי אמאי דפסיק כשירה בזוב"ז היינו בריאה ובכוליא וע"כ ס"ל דבעכורים או סרוחים טרפה אף בריאה כי למה נאמר דגריס בהאי סוגיא כהרי"ף בתחלתו היינו פסול בזוב"ז ולא בסופו במה שגרס ומים זכים דכשרה בזוב"ז. אך איך שיהי' מ"מ יותר נוכל לומר דס"ל כהרי"ף והרמב"ם עכ"פ בהא סלקינן דלדידן דאף בריאה לא מצרכינן שום בדיקה לבועא אף אם מליא מוגלא עכורים או סרוחים כ"ש בשאר איברים דחזינן בועות לא בעיא שום בדיקה. ואם נדמה לכוליא חדא דלשון בועא לא מצינן בכוליא ולא פסלינן אא"כ חזינן דמלאה מוגלא ותו דהא מדמי האו"ה לריאה דצריכינן לבדוק אם הי' בו נקב. אך מה לעשות כיון שכבר קיבל עליו כן אדון המורים הרב רמ"א ז"ל בד"מ. אך אדרבא נראה בעינים מדוע לא הביא הרמ"א דברי האו"ה האחרונים. וגם ההגה"ה בחיבורו בש"ע יותר משמע לי דבאמת לדידן אין לחוש לכ"ז. ועם שכבר כ' הט"ז ז"ל דחזר מהד"מ משום דאין בועה פוסלת אף בריאה כמש"כ הב"י אך לא אבין דבריו בזה דזהו רק אם נפסול באמת בליחה לחודא וקאמר דאין בועה פוסלת רק בריאה הא יותר הו"ל למימר דבריאה ג"כ כשירה לפי פיסקא דידן. והאו"ה לשיטתו אזיל דס"ל בריאה טריפה בעכורים וסרוחים. והש"ך ישב זאת דשם מיירי אם נתמסמס הבשר תחתיו. אך מנ"ל דצריך לבדוק אם הבשר שלם. הא אף בריאה לא בעי שום בדיקה א"כ בנ"ד אף אם הי' בועות לא הי' לן לבדוק אחריהם כלל מה הם אם במוגלא או בש"ד. וכש"כ איך נתחזק בזה למיעוט המצוי בטריפות כיון דאין בזה שום חששא כלל. וגם הש"ך דפירש באו"ה דמיירי שנתמסמס הבשר תחתיו משום דהי' קשה ליה דהא אף בריאה כשירה כה"ג כקושייתי. לכך תירץ ע"כ דמיירי שנתמסמס אך קשה לפ"ז מנ"ל דחיישי' לבדוק אח"ז. אבל באמת לפ"ז לא קשיא כלל. והאו"ה מיירי אף במוגלא לחודי' וס"ל כשיטת הרי"ף בריאה אבל לדידן ודאי דלא חיישינן לזה. וגם לשיטת הט"ז הוא דלא חיישינן כלל לזה נמצא מחולקים בזה הש"ך והט"ז. ואף שהרב פמ"ג כ' שנהג לפתוח הבועות אפשר נהג זאת מטעם חומרא ומה לנו יותר ממש"כ הרשב"א בתוה"ב על הרמב"ם שהצריך בדיקה נגד הסמפון. מדקאמר בגמ' (חולין מ"ח ע"ב) חזי הנך דקיימי כנדי כנדי כו' ולא קאמר להו ולא מידי משמע דא"צ שום בדיקה וכן הרא"ש ז"ל דייק מזה דבעכורים וסרוחים דכשרה א"כ כ"ש בשאר איברים דלא אמרינן ולא מידי לחוש לפתוח. והנה זאת הוא הנראה בעיקרא דהא מילתא. אך לפי פסק הפ"מ אשר נהג לפתוח וקבל זאת לריעותא דצריך בדיקה וא"כ הוי לכאורה כמו סירכות שיש לבודקו. ואף הפ"מ לא כ' שלא ישליכו המעיים רק באוזות בקיץ שאוכלים תולעים ומצא כמה פעמים תולעים אבל בבועות לחודא אין להחמיר לבדוק כולם. אך לפי דברי הפ"מ שצריך לפתוח אפשר כיון דחזינן דמצוי הך ריעותא. ובריעותא דא צריכה בדיקה הוי ממש כסירכות הריאה דיש ג"כ מהם דכשרה. אפ"ה כיון דמצוי סרכות וכל סירכה צריכה בדיקה לכך מצריכין לבדוק כל הבהמות. אך גם בריאה גופא נחלקו בה גדולי ראשונים. אם מחמת סירכות לחודייהו צריכה בדיקה ועיין בכה"ג (ריש סי' ל"ט) שהביא בשם ת' משפטי שמואל שח"י טריפות נמצא בריאה לחודא ומשום הא צריכה בדיקה. ואולי משום סירכות לחודייהו לא היינו מצריכים בדיקה. והואיל ואתא לקמן הא מילתא דבדיקת הריאה נימא בה מילתא. הנה נחקור נא האי בדיקותא דריאה אם הוא דינא דגמ' או תקנת הגאונים. הנה הרשב"א והר"ן בשם הרמב"ן הביאו ראיה מגמ' (ביצה ד' כ"ה ע"ב) נטיעה מקטע רגליהון דקצבייא כו' דזהו הטעם משום סירכות הריאה צריכה בדיקה. עי' שם תוס' ד"ה אורח ארעא קמ"ל דכ' בפירוש דלכתחלה א"צ שום בדיקה מיהו אם נמצאת טריפה לאחר שאכל הוא נענש כשוגג ולא כאונס עכ"ל ע"ש. וע"כ משתמע כך מהגמ' דאי כפירושם משום דהריאה צריכה לבדוק א"כ למה ליה למימר אורח ארעא קמ"ל מדקשה ליה לר"ה דאמר נשחטה הותרה ושני דצריך לבדוק הריאה משום דהוי מיעוטא דשכיחי ור"ה מיירי בשאר טריפות ולמה ליה למימר אורח ארעא. הא לדר"ה דינא הכי כיון דאפשר לברורי מבררינן וע"כ דייקי פשטי דגמ' כפי' התוס' ואם הם מפרשי דאורח ארעא היינו לכתחלה מדרבנן א"כ מנ"ל דמשום הריאה לחודא צריכה לבדוק. דילמא בתר כולם בדיקה בעי לכתחילה ואפשר לומר דמשמע להו מדוכתא אחרינא דלשאר טריפות לא בעי בדיקה אף לכתחלה וע"כ צריך לאוקמי זאת בריאה. אך קשה למה לא נקט כפי' התוס' דמדוקדק יותר לישנא דגמרא וגם ע"ז הקשה הפ"מ (בפתיחתו לסי' ל"ט) שאין ראיה מכל המקומות שהביאו דבשאר טריפות א"צ בדיקה לכתחלה וגם על הרמב"ם סיים בתימא וא"כ מוכח להדיא ממתניתין דא"צ שום בדיקה בעולם. וא"כ גם מירושלמי אין שום ראיה נגד ש"ס דידן וכ"ש מהמדרש ילמדנו נגד ש"ס דידן. וא"כ חזינן דאף בסירכות הריאה הבדיקה אינו אלא מצד המנהג כש"כ בשארי אברים. גם מה שהביא הלב"ש בשם הרמב"ם (פי"א מה"ט הל' י"ב) אם נולד שום חשש צריך בדיקה. במחילה מכבודו שגה ברואה דהרמב"ם (באותו הפרק הל' ג') סיים ג"כ אלא הרי הן בחזקת היתר עד שיולד דבר שחוששין ואח"כ בודקין על אותו דבר בלבד. וכ' אח"כ כל הלכות בדיקה והיינו בדיקות שמוזכרים בגמ' משמע דוקא דבר שמצינו שצריך בדיקה ולא דבר אחר. ובאמת שם ברמב"ם (הל' ה') פסק דגם בריאה בבועה עם ליחה צריך לבדוק הסמפון שתחתיו ואנן לא פסקינן כוותיה:

ועתה בעזר השי"ת החונן לאדם דעת נתחיל לדבר בענין מיעוט הצריך בדיקה מהיכן מקורו. הנה עיקר מקורא דהאי מילתא הוא מפסחים בבדיקת בית וגם ברוב מצויין אצל שחיטה דצריך לשאלינהו. או בריאה דמצרכי בדיקה משום דשכיחי בה טריפות היינו שמצוי בה טריפות. אבל כאן כיון דיכול להיות שהבועות אינן מחמת נקבים לא מחזקינן לריעותא וכן נראה להדיא מלשון הרשב"א בתה"א (ד' ל"ה) וז"ל וכיון שיש סירכות כו' [התשובה זו נחסרה בסופה וחבל על דאבדין]:

תוכן העניינים

חוט המשולש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה