אור ברסלב

חוט המשולש חלק ג· רבי אליעזר יצחק פריד

סימן ט

סימן ח

הנה בגוף דעת הר"ש הזקן הנני נבוך הרבה אשר לא העירו בזה כל האחרונים אשר מצינו בדבריו דעות שונות לפי המביאין את דבריו:

והנה בתוס' יבמות (דף מ"ב ע"א ד"ה סתם) ובכתובות (דף ס' ע"ב ד"ה והלכתא) כ' לישנא דהר"ש הזקן דגרושה מותרת להנשא משום דלא משעבדא אשר לפי דבריהם נראה דאינו מתיר רק באינו מכירה משא"כ במכירה הא אמרינן להדיא דאם מכירה נותן לה שכרה וכופה ועוד משמע דבאלמנה עיקר האיסור משום דמשעבדא להניק מטעם שאחז"ל כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה אלמנה עושה ליורשים. משא"כ בגרושה אשר כן מוכח מהא דסיים בשם ר"ת ז"ל בב' המקומות הנ"ל ועוד דאלמנה נמי לא משעבדא מכי תבעה כתובתה ורוצה להנשא משמע דס"ל דלדעת הר"ש הזקן במזונות תליא מילתא:

אך הרא"ש ז"ל הוסיף דברים בדברי הר"ש הזקן וז"ל והר"ש הזקן היה אומר דגרושה א"צ להמתין כ"ד חודש שאין עלי' להניק את בנה הואיל ובעלה קיים והביא ראיה מההיא דלעיל נתגרשה אינה כופה ואין חילוק בין נדרה ללא נדרה. אבל כשמת בעלה אעפ"י שאינה מחוייבת להניק מ"מ כיון שאין לו אב עשו חכמים תקנה שתניק האם. הרי לפי דברינו אלו דעת אחרת בהר"ש הזקן דלאו מטעם מזונות אתינן עלה אלא מצד התקנה שאין לו אב (ועי' תשו' מהר"י מינץ ותשו' צ"צ שביקשו למצוא תקנה זאת) אך לפע"ד מוכח זאת מהש"ס כמו שאבאר לקמן מדאיצטריך לאמר לעיל נתגרשה אינה כופה אלא ע"כ דאתי לאשמועינן דבאלמנה אף שאין לה מזונות דומיא דגרושה אפ"ה חייבת להניק (ויעויין בהפלאה שעמד על דקדוק זה ולפמ"ש עיקר ראיית הר"ש לדברי הרא"ש מזה הוא) ובזה מדוקדק שכ' הרא"ש והביא ראיה מההיא דלעיל מה דקרי' ליה בלשון ראיה הא מבואר הוא שבגרושה פטור אך לפמ"ש מביא ראיה דבאלמנה חייבת אף היכא דאין לה מזונות מהא דצ"ל הש"ס דנתגרשה אינה כופה דמיותר הוא וכן מצאתי ראיה זו בתשו' הרשב"א שהביא הב"י בסי' י"ג דבאלמנה אף בשאינה מכירה חייבת ופשיטא באופן שאינה ניזונית:

ולכך לא הביא הרא"ש ז"ל מה שמסקו התוס' בשם ר"ת דהא אלמנה נמי לא משעבדא מכי תבעה כתובתה. דהא לפי דברי הרא"ש ז"ל לדעת הר"ש לא תלי במזונות אלא ביש לו אב:

אך זאת לא ידענא אם רבינו האשר"י קיבל דברים אלו בשם הר"ש הזקן. או שהוסיף זאת מדעתו כדי ליישב קצת קושיית ר"ת האחרונה דהא אלמנה נמי לא משעבדא אך גם לפי דברי הרא"ש בדעת ר"ש הזקן עכ"פ במכירה ודאי דאסורה דהא באותה סוגיא שמביא ראיה ממנה בה גופא מבואר דאם מכירה נותן לה שכרה וכופה:

והנימוקי יוסף מביא ג"כ דעת הר"ש הזקן באופן שלישי וז"ל וכ' ר"ת ז"ל דבנתגרשה בא מעשה לפני רבינו שמשון ז"ל והתיר לאחר ג' חדשים דכיון דקאי אב אי מתעברה ממסמס ליה בבצים וחלב כדאמרינן בהחולץ אבל כשמת בעלה אשה בושה לבא לב"ד לתבוע מן היורשים ונמצא ולד מת אבל ר"ת ז"ל אסר אף בגרושה לפי שאינה יכולה להיות רגילה עם הבעל לתבוע ממנו כדאמרינן בפ' האשה שנתארמלה (דף כ"ח ע"א) ואינה נפרעת ממנו אלא ע"י שליח וכן כ' רב אחאי גאון:

הרי דלדעת הנ"י היתר הר"ש דגרושה הוא משום דאין חשש להולד כלל וע"ז פליג ר"ת ולפ"ז הר"ש מתיר אף במכירה כיון שאין שום חשש להולד:

ושפיר ניחא שלא הביא הנ"י גם ראיה הראשונה מס"ד דהש"ס דמשום דחסה כיון דלשיטתו לא פליג ר"ת אלא במכירה אבל בשאינה מכירה מודה א"כ הלא גם לר"ת הדרא הקושיא ולא הביא רק דפשטא דסוגיא מעוברת ומינקת חבירו משמע בכל ענין:

ושפיר הביא הנ"י בשם הרשב"א דמכירה אסור וי"ל לפי שיטתו דגם ר"ת אינו חולק אלא במכירה כיון דלפי דעת הנ"י בדברי הר"ש מתיר אף במכירה [משום דכן מוכח לפי דברי הר"ש אלו שהביא הנ"י] ולדעת ר"ת אינו מוכח דחולק אף בלא מכירה. וגם אולי מדלא הביא הנ"י הראיה שהביא התוס' בשם ר"ת מוכח דס"ל להנ"י דבאין מכירה מודה ר"ת דשרי:

הרי בררנו בעז"ה דג' שיטות לדעת הר"ש הזקן דברי התוס' והרא"ש והנ"י. ולולא דמסתפינא ה"א דתרי ר"ש הזקן אתרמו בהאי דינא שהתירו בגרושה וכן משמע מבעל סה"ד:

ועוד מצינו במרדכי שהביא דברי הר"ש בשם ה"ר שמואל מאפלייזא עוד בסגנון אחר דמתיר בגרושה משום דלא משעבדא ואפ"ה מתיר גם במכירה שכ"ז שלא כפו אותה אין עליה שיעבוד. אך דברי המרדכי נפלאו ממני שמסיק אבל ר"ת אומר דכ"ש גרושה שבושה לבא לב"ד לתבוע הבעל. הרי מסוף דבריו מוכח דהיתרא דהר"ש הזקן היה משום דגרושה תתבע את הבעל כדעת הנ"י ולא סיים במה דפתח:

היוצא לנו מזה דארבעה נביאים מתנבאים שלא בסגנון א' בדעת הר"ש הזקן. ועתה בעזר השי"ת ניחזי אנן להיכן הדעת נוטה יותר לעשותו עיקר בדעת הר"ש למען נדע בזה דעת ר"ת החולק עליו ותמהני אשר דבר זה שבכל דור ודור מהר"ש הזקן ועד עתה שקלו וטרו ביה גאוני הזמן קמאי ובתראי ולא העירו בהשינויים הנופלים:

והנה בריב"ש סי' י"ג משמע דדעת הר"ש הזקן הוא כמו שהביא הנ"י דבגרושה תתבע בעלה וממסמסא ליה בבצים וחלב ודעת החולקים הוא משום לא פלוג ולפ"ז אף באינו מכירה אסור לדעת ר"ת בגרושה:

עכ"פ לדעת התוס' והרא"ש גם הר"ש אוסר במכירה וע"כ דר"ת אף באינה מכירה אוסר. אך לדעת הנ"י והרשב"א באינה מכירה אף ר"ת מתיר. אך להריב"ש אף לדברי הנ"י ר"ת אוסר אף בשאינו מכירה ובדעת הר"ש סובר כהנ"י:

ולפי השינויים הנופלים במחלקותן דר"ש הזקן ור"ת צ"ל שלא היה ידוע להם רק המעשה דבגרושה התיר הר"ש ור"ת אסר ובטעמא דידהו כ"א אומר הנראה לו בטעמן דהנך רבוותא והשתא כשנבוא לעיין לענין הלכה למעשה. הרי יש לנו לחקור ג"כ מעשה דהר"ש היכי הוי ויש לנו לחוש לחומרא דדלמא כדעת התוס' והרא"ש דאף הר"ש לא התיר אלא באינו מכירה נמצא דלר"ת אף באינה מכירה אסור:

אך יש לנו לעיין בלא התחילה להניק אשר בזה פליגי הנך רבוותא מקולא לחומרא דלדעת הרא"ש ז"ל לא התחילה להניק מותר אף באלמנה. ובגרושה אסור אף בשאינו מכירה והרשב"א ז"ל מתיר בגרושה באינו מכירה ואוסר אף בלא התחילה להניק נמצא ההיתר דלא התחילה להניק וגרושה באינה מכירה הוא קצת בממ"נ לכ"א הוי אסור אכן הרי נמצאו עוד פוסקים דס"ל דבאינו מכירה מותר וכן הנ"י כנ"ל ולדידהו לא מצינו לאסור בלא התחילה להניק:

ולכאורה רציתי לומר דזה תלי חד בחבריה אשר כן משמע דכ' הרשב"א בתשו' שהביא הב"י לענין איסור בלא התחילה להניק וז"ל ולא נאמרו דברים הללו אלא לענין גרושה דלכאורה מיותר הוא לאסוקי כן. אך נראה דגם ליה קשיא הך דמסיק הש"ס דנתגרשה אינה כופה דמיותר הוא כמ"ש לעיל אלא ע"כ לדיוק דבאלמנה כה"ג אסור והיינו ע"כ באופן שאינה רוצה מזונות וא"כ אם תולה זה בזה דבגרושה כיון דאינה כופה מותרת להנשא ממילא מוכח לענין זה דבאלמנה אף היכא דאינה משועבדת היינו באין לה מזונות אסורה כה"ג משא"כ אם נאמר דגם בגרושה אף כה"ג אסור ואין חלוק בין גרושה לאלמנה לענין זה א"כ אין לנו ממה לדייק דבאלמנה כיון דהך אם נתגרשה אינה כופה ע"כ לא בא למעט אלמנה כיון דדין א' להם א"כ שפיר צריך הרשב"א לכתוב דלא נאמרו כו':

והנה הרא"ש ז"ל הביא תחלה דעתו דבלא התחילה להניק שרי ואח"כ הביא מחלוקת הר"ש והר"ת לענין גרושה ומסיק כהר"ת דגם בגרושה אסור. וא"כ שפיר יש לומר דבאלמנה כה"ג מותר בלא התחילה להניק דלדעת הר"ש ע"כ באלמנה עשו תקנה א"כ הרי דלדידיה גם בלא התחילה אסור משא"כ אנן דפסקינן כר"ת ע"כ אין לדייק לחלק א"כ גם באלמנה מותר דלא מצינו חילוק לענין אלמנה בלא התחילה:

אך דעת הריב"ש הוא דעת שלישית להחמיר בלא התחילה וגם להחמיר בגרושה אך מדברי הריב"ש אין ראיה רק בהניחה מעוברת משום דחל עלי' שם מעוברת חבירו תחלה ואז בשניהם שוין. אבל לענין מינקת בלא התחילה אפשר מודה דגם באלמנה שריא כדעת הרא"ש ז"ל:

ולכן שפיר מדוקדק דברי הש"ע סי' י"ג דבתחלה סתם כדעת ר"ת ובסוף כ' דעת הי"א דבלא מכירה מותר ולבסוף הביא דעת הריב"ש די"א דאף בגרושה אסור דבתחלה הביא דעת המקילין לי"א ולבסוף הביא דעת המחמירין בשם י"א (וראיתי באיזה אחרון שעמד ע"ז) אך לפמ"ש ברורים המה דדעת הריב"ש הוא דאף אם נימא דשניהם שוין ואף לדעת האשר"י אמנם בהניחה מעוברת גרע טפי וא"כ הך י"א הלא נ"מ גם באלמנה לחומרא אף שפסק לעיל כהרא"ש דבלא התחילה להניק שרי אף באלמנה:

נמצא לפי מה דאסיקנא בגרושה שילדה ולא התחילה להניק ממ"נ מותר כיון דאסיקנא דתלי זה בזה דאם הדיוק דנתגרשה אינה כופה בא להוציא דבאלמנה כה"ג אסור ע"כ דיש חילוק בין גרושה לאלמנה ואם נאמר דבין גרושה ובין אלמנה שרי א"כ לא מצינו לאסור באלמנה בלא התחילה להניק:

אכן אם הניחה מעוברת עומד לנגדינו דבשניהם אסורים דטעמא דהריב"ש כיון דחיילא עלה איסור מעוברת שוב עומדת באיסורה:

והשתא בעז"ה אשובה אראה הך מעשה דהר"ש הזקן איך הוה. דקשה אף אם נימא דטעמא דהש"ס ליכא בגרושה מ"מ איך מלאו לבו להתיר בגרושה מאחר דחזינן ליה להש"ס דאוסר בכל גוונא אף היכא דליכא למיגזר דהיינו בנתנה בנה למינקת או גמלתו אלא ע"כ דס"ל להר"ש דמה שכ' בברייתא מניקה שמת בעלה דוקא מת א"כ מתחלה לא גזרו חז"ל אלא באלמנה משא"כ בגרושה וגרושה באלמנה לא אתי למיחלף דטובא איכא בינייהו וי"ל עוד דבמזונות תליא מילתא דמי שנזונית אסורה להנשא משום דחל עלי' חובת הנקה. אך בזה קשיא דהא עכ"פ במכירה היה לנו לאסור אף בנתגרשה ושפיר יש לנו לאסור בגרושה אינו מכירה אטו מכירה והלא שם גרושה חד הוא וא"כ כיון דגם בגרושה לפעמים אסורה במכירה ע"כ תהא אסורה גם בשאינו מכירה משום לא פלוג:

ומזה לכאורה היה מקום להכריח כדעת הנ"י והרשב"א דהר"ש התיר גם במכירה משום דהיא לא בושה לבא לב"ד (ובזה מסולק קושיית הנוב"י שהקשה לדעה זו דאם גם במכירה מותר משום דלא משעבדה א"כ לב"ש גם באלמנה לא משעבדא וליכא איסור מניקה. וכן קושיית כת"ה מהך דהניזונית. אך זה ליתא דשיטה זו דס"ל דבגרושה מותר אף במכירה הוא כדעת הנ"י משום דהיא לא בושה וממסמס ליה בבצים וחלב ולאו משום שיעבודא):

אך מה שכ' התוס' והרא"ש משום דגרושה לא משתעבדא הם פירשו משום דלא משועבדת לא חל עלי' החיוב אך לפי דעת הנ"י י"ל דבזה תלי הדבר דגרושה כיון דלא משועבדת להניק וגירשה בע"כ והיא מניקה אותו שלא ברצונה כיון שהעביר עלי' את הדרך וגירשה ודאי היא אינה בושה לבא לב"ד וצועקת עליו אשר אין לה במה להניק את בנו מחמת שגירשה והוכרחה להנשא לבעל ומיעכרה חלבה וצריך ליתן לו בצים וחלב משא"כ אלמנה כיון שלא מחמת היורשים בא זאת היא בושה לבא לב"ד לומר שנתמעט הנקת בנה שחרפה היא לה שהיה לה ליזון משל בעל ולא להנשא ולא היה מתמעט הנקת בנה וא"כ מתורץ קושיית ר"ת דאף אלמנה לא משתעבדא אם תבעה כתובתה אך עיקר כונת הר"ש הזקן דמאחר דלא משתעבדה מתחלה אינה בושה לבא לב"ד לתבוע אותו ולצעוק עליו מרה א"כ גם במכירה אף דמשתעבדא מ"מ הא הכפי' לאו משום דידה אלא מלתא דידיה ובזה יש לכוון דברי המרדכי והג"א שהתחילו בלא משעבדא וסיימו משום דגם בגרושה בושה לבא לב"ד והקשינו לעיל דהא לא סיימו במה דפתחו ולמ"ש ניחא דגם הסברא דבושה הוא משום דלא משעבדא:

והשתא לפי מה דאסיקנא עיקר פלוגתת הר"ש והר"ת תלי בהך מימרא דהש"ס אשה בושה לבא לב"ד והורגת את בנה אם עיקר הבושה הוא רק זלותא דבי דינא או משום דהתביעה חרפה היא לה שהיא גרמה בנשואין שלה למעט הנקת הולד. ואם כן הוא יש להשוות כל דברי הר"ש המובאים בתוס' ונ"י אשר עולים לכונה אחת אמנם דברי הרא"ש לא יתאימו בזה דמסיק דבאלמנה עשו תקנה שתניק משמע דעיקר טעם הגרושה משום דלא מחויבת א"כ במכירה שפיר אסור:

א"כ לפי מה שביארנו שפיר יש לנו לומר דהר"ש התיר אף במכירה דאל"כ נגזור אטו מכירה ולדעת ר"ת אף באינה מכירה אסור דכיון דבמכירה אסור ממילא אסור גם בשאינו מכירה משום לא פלוג:

והשתא שפיר אתי הא דבתוס' הביאו מחלוקת דהר"ש ור"ת בעיקר הסוגיא דמינקת דלמא מיעברה ובכתובות הביאו על והלכתא היינו להשמיענו דהר"ש התיר בכל גוונא ור"ת אסר בכל גוונא משום לא פלוג כמו בגמלתו:

והנה התוס' בנדרים (דף ח' ע"ב ד"ה ויחיד מומחה) על הך סוגיא דבעל מהו שיעשה שליח כו' כ' ראיה שאין להתיר נדרים ע"י שליח מהא דאמרינן בגיטין (דף מ"ו ע"א) אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד בהפרת נדרים ואם היה יכול להתיר ע"י שליח מה בזיון הוא זה א"כ קשה מה דאמרינן כאן אשה בושה לבא לב"ד והורגת את בנה למה היא בושה הא יכולה לתבוע ע"י שליח דהא תובע ודאי יכול לתבוע ע"י מורשה אלא ע"כ כהר"ש הזקן כמו שכ' דפי' בושה לבא לב"ד לתבוע הך טענה שאין לה להניק דאיהי היא דאפסדה דלמה נשאת שהיה לה לזון ולא לינשא וזה הבזיון הלא יהיה לה אף אם תתבע ע"י שליח משא"כ בגרושה ודאי דיכולה לתבוע:

והנה לע"ע הכרחנו שע"כ העיקר שהר"ש הזקן התיר אף במכירה דאל"כ נגזור הא אטו הא והטעם משום דגרושה אינה בושה לבא לב"ד ולתבוע מן הבעל:

וגם על ר"ת ז"ל יש לדייק כך דע"כ אסור אף בלא מכירה דאי דוקא במכירה הא עכ"פ יש לנו לגזור אינו מכירה אטו מכירה:

ועתה נבא לענין פסק הלכה הטור והב"י פסקו כר"ת סתמא דאף בגרושה מינקת אסורה להנשא בלי שום דעת אחרת להקל כהר"ש הזקן אמנם הב"י הביא בסוף הסימן דעת הרשב"א דיש מי שאומר דהא דגרושה אסורה היינו דוקא במכירה ולמה לא הביא תיכף דעת הרשב"א אך י"ל דהב"י ס"ל דאף דהרשב"א סובר דבמניקה ולא הכירה מותר בגרושה אעפי"כ מעוברת אסור אף דיכולה ליתן למינקת קודם שיכירה אך חיישינן דלמא תניק את בנה עד שיכירה ואח"כ תעכור חלבה ויבא לידי סכנה לכך לעיל דכייל מעוברת וגרושה בהדי הדדי לא הביא דעת הרשב"א:

וכן הריב"ש בסי' תס"ג פסק כן לענין גרושה דבמעוברת אסורה משום דכבר חל עליה איסור כשהיתה מעוברת. ואף שאביו קיים ויכול למסמס ליה בבצים וחלב אפ"ה אסורה משום לא פלוג. והנה ראיתי לאיזה שו"ת מן האחרונים אשר ידברו בהיתר גרושה שלא התחילה להניק. והן לא ידעתי שיחתם לפלוגי בין התחילה ואינו מכירה ללא התחילה כלל כי מי פתח לנו לחלק בהכי במה שלא התחילה הא לענין אלמנה מוכח מתוך הש"ס דאף בלא התחילה אסורה מהא דקאמר סתם מעוברת למניקה קיימא משמע אף שלא תתחיל כלל להניק ואם נחלק דבגרושה אינה משועבדת הא אף בהתחילה רק שאינו מכירה אינה משועבדת ואם נאמר דאין לחלק בין גרושה לאלמנה אף בלא התחילה אסור כמו באלמנה:

אמנם מה שהביא להשו"ת הנ"ל לחלק בהכי נראה לי מהך תשובת הרשב"א שהביא הב"י בסי' י"ג (גוף התשובה לא מצאתי) וז"ל כ' הרשב"א בתשובה שאלה האשה שנתאלמנה והניחה בעלה מעוברת וילדה ותוך ל' יום ללידתה פסקה מלהניק את בנה ונתנה בנה למינקת ותוך ששה לאלמנותה רוצה להנשא להבעל הודיענו אם מותרת אם לאו דהא אפסקא הילכתא גמלתו אסור או דילמא התם בשהניקה אותו עד צ' יום שכופה ומניקתו מפני הסכנה אבל תוך זמן לא דליכא סכנה תשובה נ"ל שלא נאמרו דברים הללו אלא בגרושה שיצאה שלא לרצונה ושיש לו אב למסמס ליה בבצים וחלב אבל אלמנה לעולם לא תנשא עד כ"ד חודש ותדע לך מדתניא נתגרשה אינה כופה להניק ואם היתה מכירה כו' ואם איתא לתני נתאלמנה או נתגרשה כו' ועוד תניא מניקה שמת בעלה תוך כ"ד חודש כו' ומדתניא התם בתוך כ"ד חודש משמע כל שמת כו' ואפילו מת ביום שנולד. ועוד מדתני התם נתנה בנה למינקת גמלתו או מת מותרת להנשא מיד וגרסי' התם ר"פ ור"ה בדר"י וכו' א"ל ר"פ ואתון לא תסברוה מהא דתניא אלמא אף מניקה שמת בעלה גזרינן נמי בכל צד ולא שרינן אלא מת ודבי ר"ג ואי לא דמתפרשי הני תרתי אף אינהו הוי אסרי כו' הא כולי אחרינא אסור:

וכן הביא אח"כ תשובת הריב"ש בסי' תס"ג דאשה שמת בעלה והניחה מעוברת וילדה ולא הניקה את בנה שגם זו צריכה להמתין כ"ד חודש דכיון שזו נאסרה משום מעוברת חבירו דסתם מעוברת למניקה קיימא אפי' נתנה בנה למינקת אח"כ איכא למיגזר אטו לא נתנה. ומסיק הב"י ומשמע מדבריו שם ובסי' י"ג דה"ה לגרושה שילדה ולא הניקה את בנה ומסיק עוד הב"י ומדברי הרשב"א שכתבתי בסי' זה שהביא ה' בשמו בגרושה שרי כה"ג ואף בהתחילה להניק בעודה תחת בעלה אם אינו מכירה שרי וראיתי מורים עושים כדברי הרשב"א ולא מחיתי בידם כיון שיש להם אילן גדול על מי שיסמכו ועוד דמידי דרבנן הוא והנה דברי תשו' הרשב"א אלו לא ידעתי להולמו כלל. במה נסתפק השואל כלל הלא ש"ס ערוך הוא דנתנה בנה למינקת אסורה ולמה ליה לאדונינו הרשב"א להאריך בדברים אלו להשיבו. ואם כי עלה ע"ד השואל דהש"ס מיירי באם מכירה איך יעלה זאת ע"ד אדם דהא במכירה מאי מהני מינקת הא זה גופא סכנה הוא ועוד דהיה לו להשיב מהך דאמר בש"ס סתם מעוברת למניקה קיימא. והא שם לא התחילה להניק כלל כמו שמביא הריב"ש בסי' תס"ג ול"ל להרשב"א ז"ל לומר לא נאמרו דברים אלו אלא בגרושה שיצאה שלא לרצונה ויש לו אב וכן ע"ד השואל מהריב"ש בסי' תס"ג לא ידעתי מה עלה על רוחו ואף כי באמת השיב לו הריב"ש הך דכתבתי לעיל:

וגם עוד זאת אתפלא על רבינו הב"י שכ' ומדברי הרשב"א שהביא ה"ה בשמו מוכח דבגרושה שרי כה"ג בלא התחילה ואף בהתחילה אם אינו מכירה. למה לא הביא ראיה מהך תשובת הרשב"א שהביא בעצמו דמשמע דבגרושה שרי:

תוכן העניינים

חוט המשולש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה