אור ברסלב

חוט המשולש חלק ג· רבי אליעזר יצחק פריד

סימן ח

סימן ז

מה שכתב להגאון מו"ה זאב זצ"ל בעהמ"ח ספר עמק הלכה. תשובה זו ושאחרי' לא היו מסודרים ונכתבו בכמה פנים. וכן הנני מדפיסם. אחד"ש הטוב עתה באתי ע"ד השאלה מנידון אשה שנתגרשה מבעלה קודם מותו ומת והניח אשתו מעוברת וילדה ולא התחילה להניק כלל ונתנה למניקה לא בשביל היתר נשואין רק שכבר הניקה שני בנים בחיי בעלה ומחמת צימוק דדין שהיה לה בקצת לא הספיק חלבה והוצרכה לשכור מינקת נוסף על הנקתה ונשים אמרו שחלבה ארסי ולסיבה זו מתו שני בניה ר"ל והיא עניה אין לה במה להתפרנס אם מותרת להנשא. עכ"ל השאלה אבל ידידי הן דבר זה כבר האריכו בה קמאי ובתראי אשר כל א' כפי אשר יעשה ימצא כדבריו ולא ראיתי ג"כ אחד אשר יכריע בה ויקבע בהלכה זו יתד אשר לא תמוט:

אמנם באשר ענותו תרבני לחוות דעתי בזה אמרתי אענה גם אנכי חלקי אשר יזכני ה' בזה הענין ואף כי זה איזה ירחים אשר הגיעני מכתבו היקר. אמנם ודאי ידוע לו את כל הטרדות אשר סבבוני כתרוני מאז ועד עתה אמרתי אשיחה כשירווח לי אמנם כאשר ראיתי אשר רבו יום יום הטרדות [כה ירחיב ה' לנו] אמרתי יהי מה אשיבה כאשר יורני ה' והוא ית"ש ינחני בדרך אמת בתורתו ויראינו נפלאות בא"י למדני חוקיך:

הנה דבר זה חלקו בה ר"ש הזקן ור"ת הובא בתוס' יבמות (דף מ"ב ע"א ד"ה סתם) ובכתובות (דף ס' ע"ב ד"ה והלכתא) וכן באשר"י והר"ן ומרדכי והגהמי"י והג"א ולא הכריעו כלום אמנם רבינו הטור בא"ע סי' י"ג כ' סתמא לאפוקי מדעת הר"ש הזקן ורבינו הב"י הביא כבר תשובת הרשב"א והריב"ש אשר פליגי ממש כמו עובדא דידן אמנם מאחר שכבר לקחו להם האחרונים להכריע בזה לפי המאורע מצאתי גם לי חופש לעיין בדבר הזה:

לכאורה יש לפקפק על ראיית ר"ת מהא דיבמות ד' הנ"ל מדס"ד דהש"ס לומר טעמא דמעוברת משום דחסה ואז שייך אף בגרושה דהא לפ"ד הרשב"א הובא בב"י גם הר"ש אינו מתיר אלא באינו מכירה אבל במכירה מודה ולכאורה כן משמע מדבריו מדקאמר שאינה משועבדת להניק ובמכירה הא משועבדת כדאיתא בגמ' כתובות (דף נ"ט ע"ב) דבמכירה כופה להניק אף בנתגרשה וכבר נבוכו בו האחרונים זללה"ה הפ"י והב"ש בסי' י"ג ס"ק ל"ח אם הר"ש הזקן מיירי אף במכירה והרשב"א הוא דעת שלישית אם לאו:

אמנם לא כן עלה על רוחי לאמר דהר"ש מיירי דוקא בלא מכירה. וכן דעת הרשב"א דבמכירה אסורה מטעם זה דלפ"ז לפי מה דפסק בש"ע סי' פ"ב סעי' ה' בהג"ה דגם בילד חבירתה כופין אותה אם מכירה. א"כ תהא אסורה להנשא וזה לא מצינו בשום מקום ופשוט היה בעיני לדחות סברא זו מטעם זה:

עד שמצאתי בשו"ת להרב הגאון מהר"ד ז"ל אבדק"ק נאווארהדק (בספר גליא מסכתא) אשר באמת פשוט בעיניו לפי דברי הרשב"א דאף במניקה בן חבירתה ומכירה אסורה להנשא וראיתי אשר מילתא דפשיטא לי טובא להתירא פשיטא ליה לאיסורא ושמתי עיוני בדבר הזה:

ולא יכולתי להולמו בשום אופן. דלפ"ד דמתרץ בזה קושיית ר"ת דלכך נקט סתמא דבין גרושה ובין אלמנה משום דקרי לה מינקת חבירו ומשום מניקת נקט סתמא אבל במעוברת אה"נ דיש חילוק בין גרושה לאלמנה כדמחלק הר"ש ולפ"ז גם במניקה בן חבירתה אסורה להנשא חדא דהא טעמא דמסיק הש"ס ביבמות (דף מ"ב ע"ב) משום דבושה לבא לב"ד לתבוע ליורשים ונהי דבגרושה כ' דפשוט הוא שלא תבא לב"ד עכ"פ במניקה בן חבירתה הא פשיטא דיכולה לבא לב"ד לתבוע ולמסמס ליה בבצים וחלב א"כ איך פשוט בעיניו אשר גם במניקה בן חבירתה אסורה אשר דבר זה לכאורה אין לו שחר וכן ראיה מדברי הירושלמי [סוטה פ' ד' ה"א והובא בתוס' סוטה דף כ"ו ע"א ד"ה לא ישא] שעשה סמך למעוברת ומניקה מהפ' אל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים לא תבא שתחלת הפסוק קאי על מעוברת וסיפא דקרא ובשדה יתומים לא תבא הוא על מינקת ונהי דפשטא דהירושלמי מוכח כר"ש הזקן ז"ל וכן הביא הגאון בעל משכנות יעקב אמנם לאו הכרע הוא דמצינו כה"ג בש"ס ב"מ (דף ל"ח ע"ב) דקרי להו יתומים אם אין האב בפניהם וי"ל דכן הוא בבן גרושה שהאב מרוחק ממנו ע"כ ובושה אמו לתבוע מזונותיו אצל אביו משא"כ בבן חבירתה שאביו ואמו חייבים יחד איך שייך לקרותם יתומים ועוד כמה מקומות לפ"ד פשוט הוא בש"ס דבבן חבירתה מותרת להנשא:

אך שבתי וראיתי דאף דפשוט הוא אצלי דבבן חבירתה מותרת אף במכירה לא אידחי מזה קושיית ר"ת [דמקשה על שיטת הר"ש הזקן מדנקט סתמא מניקת ומעוברת משמע דאף בגרושה אסור ולפ"ד שהעלינו דמינקת בן חבירתה מותרת הלא נוכל לאמר בגרושה המניקה בן בעלה ג"כ מותרת להנשא וזה דנקט סתמא הוא משום מעוברת ומטעמים אחרים המובא שם בש"ס דלא שייכי במיניקה] דבמכירה אסור אף בגרושה. דהא לפי טעמא דהש"ס שהבאנו שפיר יש לחלק בין גרושה המניקה בנה למניקה בן חבירתה דהא מניקה בן חבירתה אינה בושה לתבוע מאביו ואמו למסמס לו בבצים וחלב משא"כ בגרושה בבן דידה הא ודאי דבושה ואינה רשאי לתבוע אותו לב"ד כדאיתא בכתובות סוף פרק ב':

ועוד ראיה דמניקה בן חבירתה מותרת לינשא דאם נימא דאסורה א"כ לפי ס"ד דהש"ס דאף במת בנה אסורה שמא תהרגנו אך דמסיק ההיא שוטה הויא דלא עבדי נשי דחנקן בנייהו. וזה דוקא בבנה אבל בבן חבירתה שפיר יש לחשוש לזה א"כ במניקה בן חבירתה היה צריך לאסור אף במת תוך כ"ד חודש:

והנה מ"ש כת"ר על הנוב"י מה"ק בחלק א"ע בסי' י"ח מנ"ל לחלק בין גרושה שיש לו אב ובין אלמנה ואי משום דקשיא ליה מדב"ש יעו"ש הא י"ל דהר"ש הזקן לא מיירי אלא באין מכירה ובמכירה מודה א"כ שפיר מתורץ קושייתו מדב"ש עכ"ל כת"ר גם אנכי כן נפלאתי כי הרואה יראה אשר הגאון בעל נב"י לא סיים במה דפתח כי בתשו' סי' י"ד בפסקא המתחלת ומה כ' וע"ש בב"י וא"כ משמע שהר"ש הזקן מתיר בגרושה אפי' במכירה ונוראות נפלאתי עכ"ל. משמע דקשיא ליה רק אם נאמר דפליג אף במכירה אבל אם נימא דקאי רק בדלא מכירה לא יקשה ולבסוף מסיק ולכן צ"ל דע"כ לא התיר הר"ש הזקן אלא בגרושה שהאב קיים ומשמע דאף אם נאמר דהר"ש הזקן מודה במכירה אכ"ז לא התיר רק בגרושה שיש לה אב מדנקט לשון ע"כ צ"ל משמע דאין לו דרך אחרת בדעת הר"ש:

אמנם זאת אתפלא על מעכ"ה מאי נ"מ לשאלה דידיה דהא בנ"ד בשעת גירושין היה האב קיים ואטו משום שמת אח"כ נאסור הא מכיון דלר"ש הזקן בגרושה מותרת אף אם מת האב אח"כ לא חייל אסור חדש עליה והא הנוב"י לא קאמר אלא דבאלמנה אף אם היא אינה משועבדת כבנדון דידיה שהכניסה לו נדוניא סך רב אפ"ה אסורה לדעת הר"ש הזקן. אבל זה לא עלה ע"ד הגאון בעל נב"י לאסור להר"ש הזקן בגרושה שמת בעלה אח"כ ולפענ"ד אין שום נ"מ אף לדבריו אם מת תיכף או אחר כמה חדשים כיון דבשעת מעשה לא חייל עלה איסור גרושת חבירו:

אמנם בעיקר קושיית הנוב"י מהא דב"ש וגם קושיית כתר"ה מהא דהאלמנה ניזונית אשר הגאון הנ"ל כ' שמקום הניחו לו אנכי לא ידעתי התחלת קושיא כלל. דאטו סברת ר"ש הזקן תורה היא. ודאי דלדברי ב"ש הייתי אומר דאף בלא משועבדת אסורה וכן לאנשי יהודא אם הייתי אומר דהניזונית תנן ג"כ הייתי אומר כמו לדברי ב"ש כמו דבהך סוגיא גופא דבטעמא דדחסה הוה אמור אף בגרושה ובסוף לא הוי אלא באלמנה. ואנכי ג"כ אין דרכי להאריך בדברי תשובת האחרונים רק לעיין עיקר הדין מהש"ס ומדברי הראשונים. והנה בסוגיא דיבמות הקשה פה גדול א' מחכמי דורינו זה שנים רבות. וז"ל במה מתורץ במה דמסיק הש"ס אח"כ שם (דף מ"ב ע"א) אלא סתם מעוברת למניקה קיימא ודלמא איעברה ומיעכר חלבה. הא מתחלה הקשה מהך פלוגתא דג' נשים משמשות במוך. א"כ גם השתא תקשי כן מאי חיישינן דלמא איעברה הא למ"ד במוך תשמש במוך ולמ"ד מן השמים ירחמו מן השמים ירחמו א"כ הרי לא תתעבר כלל. דאל"כ הא לדעת האומרים דנשים אינם מצווים על השחתת זרע א"כ אין אסור בדבר ואעפ"כ לא צוו חכמים להניח מוך משום דמן השמים ירחמו. וקושיא עצומה היא:

אך לפענ"ד נ"ל לומר דבתחלה דשקל וטרי הש"ס לענין מעוברת דשם אין נ"מ לענין ממונא אלא לענין חשש סכנה בלבד וכן לענין מניקת עצמו דלא שייך כאן חיוב ממונא אלא לענין חשש סכנת העובר או הולד ע"ז יש לסמוך על מן השמים ירחמו [כמו שמצינו כמה פעמים בש"ס דסמכינן על שומר פתאים ה' והא כמו שאין אדם רשאי להביא חבירו לידי סכנה כן אין אדם רשאי להביא עצמו לידי סכנה ואכ"ז סמכינן על שומר כו'] דהא זה לא הוי אלא חשש גרמא בעלמא:

משא"כ לפי המסקנא דסתם מעוברת למניקה קיימא הוא בכלל מזיק שיעבודו של חבירו דכיון דהיא משועבדת לחבירו אינו רשאי להכניס עצמו לגרום קלקול בשיעבודו ש"ח וע"ז אין שייך לומר מן השמים ירחמו דהא מטעם זה אסור לכתחלה ליכנס לדבר של חבירו כיון שהוא משועבד לאחר ואין סומכין על הנס:

והן עוד יש להקשות אי הכי לשיטת רש"י ביבמות (ד' י"ב ע"ב) ועוד בכ"מ דג' נשים משמשות במוך היינו שמותר לשמש דבשאר נשים יש בהו איסור השחתת זרע' א"כ לר"א קשה איך התירו למינקת לשמש במוך הא לדידיה ס"ל בגמ' ממסמס בביצים וחלב א"כ הרי לית ביה חשש סכנה ואיך התירו איסור השחתת זרע בכה"ג. ובלא"ה קשיא לשיטת רש"י דמפרש מותר לשמש במוך דממ"נ אם בלא"ה אסור משום השחתה ובכה"ג התירו משום חשש סכנה א"כ יהא מחויב לשמש במוך משום סכנה דדחסה אלא ע"כ צ"ל דבהג' נשים רובא לא שכיח שתתעבר ולמיעוטא לא חיישינן. רק מי שלבו נוקפו מותר אבל חיוב בל"ה ליכא א"כ קשיא מאד לפי המסקנא דשמעתתא דדף מ"ב דעיקר איסור מעוברת ומניקה הוא שמא תתעבר ואמאי חיישינן לזה הא הוכחנו מהא דלעיל דמלתא דלא שכיחא הוא ואין לומר דלפי המסקנא ס"ל להש"ס דשכיחא הוא שתתעבר והא דלא מחייבינן לשמש במוך משום דסמכינן בזה אטעמא משום ממסמסא ליה בבצים וחלב וליכא סכנה כ"כ דנחייב לשמש במוך ומ"מ לכתחלה אסרו לישא מעוברת ומינקת חבירו שמא תתעבר הא גם מעיקרא בטעמא דדחסה הוה מתירין משום מוך ולטעמא דדחסה הלא ודאי איכא סכנה והיה לנו לחייב ולא מחייבינן לשמש במוך. וסוגיא זו קשיא להולמו מאד מכמה אתר:

לכן נ"ל לומר לפענ"ד בזה הענין. שזהו ענין שלא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו היה מקובל בידם בקבלה כמו שכמה דברים היה מקובל בידם אך חכמי התלמוד נשאו ונתנו בטעמו של דבר. וכן איתא להדיא במשנה סוטה שמעוברת ומינקת חבירו יש בו איסור להנשא מדצריך להשמיענו ששותות ובמעוברות באמת יש בו ג' טעמים דסנדל ודדחסה ולמניקה קיימא משא"כ במניקה ליכא אלא טעמא דמיעכר חלבה לחוד דלכאורה יש לדקדק עוד דבס"ד דהש"ס דטעמא דמעוברת הוה משום סנדל או דחסה מאי הוה ס"ד במניקה. וע"כ דהיה צריך לטעם דמיעכר א"כ ל"ל טעמא אחרינא במעוברת דהא סתם מעוברת למניקה קיימא:

ועוד יש להקדים שזה היה ידוע לחכמינו ז"ל אשר על בן חבירו לא יחוס כ"כ כמו על בנו. וזה שמקשה הש"ס א"ה דידיה נמי ולא משני מידי וי"ל דעיקר קושיית הש"ס דלמה לא נגזור דידיה אטו דחברי' כיון דבחבריה נמי איכא כמה אופנים אשר אין לחוש לדחסה ואפ"ה גזרינן כמו כן היה לנו לגזור בדידיה אטו דחבריה:

תוכן העניינים

חוט המשולש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה