אור ברסלב

חוט המשולש חלק ג· רבי אליעזר יצחק פריד

סימן ב

סימן א

שאלה בנידון עגונה העתק מנ"ע שנגבה בק"ק לאדי ע"ד העגונה מ' גיטא בת מ' זוסמאן אשת ר' צדוק במה' יהודא ליב. במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא ואתא לקדמנא הרבני מ' מנחם מענדיל במ' שמעון ברלין מק' אמשטיסלאוו והגיד לפנינו באליונ"ע בזה"ל שבהיותו במדינת פולגארי בעיר פראוודע והיה שם אויף איין קוואטיר עם מ' צדוק במ' יהודא ליב ממחנינו והכיר אותו בודאי ובירור שהוא אותו צדוק דמחנינו איז מ' צדוק חולה גיווארין שם האט מען אים גינומען אין לאזעריט פון זיין קוואטיר היינו שהדאקטר צוה כי כן המנהג שם שהדאקטר מחויב לראות את כ"א מהנמצאים שם אונ עס איז גיוועזין אצל ר' צדוק מעות ואח"כ בא הדאקטר אל ר"מ עוד אחר איזה ימים ערך שבוע והתחיל לשאול לר"מ הנ"ל על בריאותו ולכנוס עמו בדברים ובתוך הדברים סיפר לו שמה' צדוק מת ולא היה שם יהודי כלל וגם הפעלשער אמר לו ג"כ שאותו צדוק מת והכיר ר"מ מהמעות שלו חמשה ועשרים רובל אסיג'. שהיה בהם סימנים מובהקים שהמה שלקחם ר"צ הנ"ל מר"מ הנ"ל וגם האנ"ח אמרו שמוליכין איש יהודי לקבור עם אנ"ח. וזה ברור לו שלא הי' שם יהודי אחר. וככה העיד לפנינו מ' מענדיל הנ"ל בת"ע באליונ"ע. ולראיה באנו עה"ח יום ב' ח' אדר תקצ"א לפ"ק לאדי. נאום אליעזר ליפמאן מ"ץ. ונאום משה ונאום שניאור זלמן דבר הלכה זו נפתחה ע"י גדולי רבני רייסין היקרים שי' ולחביבותא דידן להרבנים שי' ולהיות שונים דבריהם הערבים והחביבים נפתח גם אנחנו בזה וד' יאיר עינינו בתורתו:

הן לפי דברי הריב"ש שהביא הב"י שהזזה ממקום למקום הוי כמו קברתיו. א"כ הרי יש כאן עדות ברורה מהאנ"ח שאמרו שמוליכין איש יהודי לקבור וכיון שאמר הישראל שברור לו שלא הוחזק שם יהודי אחר. אין לך עדות גדולה מזו והוי ממש כהך עובדא דגמ' יבמות (דף קכ"ב ע"א) יודא איש ציידין אמר מעשה בעובד כוכבים וישראל שהלכו לדרך ובא העובד כוכבים ואמר חבל על יהודי שהלך עמי בדרך שמת וקברתיו והשיאו אשתו וטעם ההיתר הוא מחמת שלא הוחזק שם יהודי אחר א"כ לפי דברי הריב"ש הרי אמרו האנ"ח שיהודי טלטלו והוי כמו קברתיו וגם הישראל אמר שלא היה שם יהודי אחר רק ר' צדוק המדובר. והסברא נותנת דהוי כאלו אמרו האנ"ח מת וקברתיו אף שלא הוזכר שם מיתה כלל משום דבטלטול לקבורה נכלל גם לשון מיתה. ומ"ש הר"ן בתשובה הביאו הב"י והוו זהירין בדבר לא בא ללמד להחמיר אלא להקל והזהיר שלא להחמיר בדין זה דקברתיו רק שיהא איזה גילוי דעת ואם הריב"ש מיקל בטלטול והזזה בעלמא ומדמה לדין קברתיו כש"כ בנ"ד שאמרו שמטלטלים אותו טלטול לקבורה ואף אם נאמר שהעדות מהאנ"ח לא דמי לקברתיו הדרינן לדברי הדאקטר שהזכירו בשמו ואמר שמת והרי הטור פסק דלא בעינן קברתיו דלא כהרמב"ם ואף שהרשב"א ז"ל דעתו נוטה למה שיצא מפי הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל דבעינן קברתיו הלא מפורש כ' לעיל שאין דעתו מכרעת בעצם הדין והאחרונים בתשובותיהן הכריעו ג"כ דלא כהרי"ף והרמב"ם:

ואף גם אם נחוש לדברי הרמב"ם שמחמיר בזה הרי המרדכי והר"ן בתשובותם והמ"מ דמפלגי לדעת הרמב"ם בין היכא שהזכיר את שמו להיכא שלא הזכיר. ומסקי דבמזכיר את שמו לא בעינן קברתיו. ודייקי מהנך תרי עובדא דש"ס יבמות (קכ"א ע"ב) מאן איכא בי חואי ווי לפרשא זריזא שלא נזכר קברתיו וכבר אסיקו האחרונים שכולהו בחדא שיטתא קיימא שסברת החילוק שאם מזכיר את שמו נראה שמכירו ודאי לא אמר בדדמי (זולת הריטב"א והנ"י שמזכירין לכאורה טעם אחר) (וגם יש סברא לומר דטעמא דמכירו אינו אומר בדדמי כיון שמכירו בתמונתו בחייו ודאי לא יטעה כ"כ בין עלוף למיתה ממש. כן בנ"ד שהמעיד הוא הדאקטר ודאי לא יטעה בין עלוף למיתה) וא"כ בנ"ד הרי הדאקטר הזכיר את שמו ויפה כוונו שיש לסמוך על מסל"ת בכה"ג אך גם מנידון חששא שהיה בשעת הדבר שרבו הפוסקים דהוי כמלחמה ובעינן שיאמר קברתיו דין זה תלוי בשיטת הפוסקים הראשונים בפירושא דהא מילתא דאמרי' בגמ' יבמות (דף קט"ו ע"א) איבעי להו ע"א במלחמה מהו טעמא דע"א מהימן משום מילתא דעבידא לגלויי הוא לא משקר או דילמא טעמא דע"א משום דהיא דייקא ומינסבא והכא זימנין דסני ליה ולא דייקא ומינסבא כו' ת"ש כו' עכ"ל האיבעיא בגמ'. וכפי הנראה מדברי האחרונים. ובפרט ממרן הכ"מ שהאריך בזה. יש ד' שיטות בסוגיא זו שיטת הרי"ף דהאיבעיא הוא באומר העד קברתיו והספק של בעל האיבעיא הוא רק אם ע"א נאמן במלחמה כלל דדילמא הא דע"א נאמן משום דהיא דייקא ומינסבא דוקא והכא לא דייקא ואף שכבר איפשיט לעיל בסוגיא דע"א ביבמה דמהימן כבר כ' התוס' שם ד"ה טעמא דאעפי"כ יש להסתפק עוד במלחמה משום דע"כ לא דחינן טעמא דהיא דייקא ומינסבא לגמרי רק דאיפשיט שעיקר הטעם הוא משום דעביד לגלויי ולולי דברי התוס' ז"ל היינו יכולים לאמר דרך פלפול ג"כ שאין ראיה מהתם להכא משום דאף לפי סברת האחרונים בדברי הראשונים ז"ל דע"א מהימן בעגונא יש לו עיקר מדאורייתא מ"מ עיקר לכ"ע משום תקנת חכמים היא משום עיגונא כדמשמע בכל הסוגיא א"כ יש לומר שלא תיקנו חכמים להאמין ע"א אלא היכא שיש לסמוך על עדותו של העד שאמר שמת הבעל בלי שום צירוף תוס' שאלה בזה אבל בגוונא שיש לנו להסתפק בעדותו של העד שאמר שמת אם אמת הוא אם לאו עד שמוכרח להגיד לנו עוד ולברר לנו איזה דבר לבד מיתת הבעל. היינו שצ"ל קברתיו באומר שמת במלחמה וצ"ל העלינוהו במים שאל"ס וא"כ כיון שיכול להיות בשום פעם שהעד לא יהיה מהימן דהיינו אם לא אמר קברתיו י"ל שלא חלקו חכמים ואמרו שבאופן זה לא יהא מהימן לעולם. אף באומר באופן המועיל משום דחיישינן לאיזה ב"ד טועין שלא ידקדקו לחקור יפה בדברי העד איך ידע שמת הבעל כמו שנזכר חשש זה בריש מס' גיטין לענין בפני נכתב:

ולפי"ז אף דאיפשט כבר לענין ע"א ביבמה דע"א מהימן אף היכא דלא דייקא היינו במקום שהעד אצ"ל רק מת בלבד אבל במלחמה שצריך לצירוף עוד דבר היינו קברתיו לא הימנוהו כלל ותיקנו שאין ע"א מהימן מטעמא דלעיל. ומה שמסיק הגמ' או דילמא משום דדייקא ומינסבא וכאן לא דייקא היינו משום דבמקום שהיא גופא דייקא ומינסבא ודאי לא היו חוששין כלל אולי לא יחקרו ב"ד אחר העד יפה משום דהיא גופא תראה לדייק יפה אחר העד שיברר כל פרטי הספקות שיש לחשוש בדבורו. וא"כ ודאי היה נאמן רק כאן מספקא ליה משום דבמלחמה היא לא דייקא יש לחשוש אולי לא יחקרו ב"ד אחר העד היטיב לכן תיקנו שלא יועיל ע"א במלחמה בשום אופן:

ולפ"ז אף אם גם במלחמה איפשיט לפי שיטת הרי"ף מהא דדיגלת שמהימן עדיין יש לנו להסתפק ולבעי בקטטה שיש לחשוש שמא שכרה. אולי לא ידקדקו ב"ד אחר העד אם מעצמו מעיד או אולי שכרה אותו. והיא ודאי לא תדקדק שידה הי' במעל הזה ראשונה לכך אף דבמלחמה איפשיט דמהימן בקטטה עלה בתיקו:

וכ' הרי"ף דאיפשיט מהך עובדא דדגלת דלקמן דע"א מהימן ופוסק דבעינן דוקא שיאמר קברתיו גם בשני עדים וכפי הנראה מדברי הר"ף ז"ל בהלכותיו אם לא אמר קברתיו ונשאת תצא כיון דאיפשט האיבעיא וכ"כ הר"ן בתשובותיו בשמו רק הריב"ל מצא בתשובה דלא תצא:

שיטת הרמב"ם לפי דברי הכ"מ בשם מהר"י בן לב דהאיבעיא הוא אם בעינן שיאמר העד קברתיו אם לאו ודוקא בע"א אבל בב' עדים ודאי דלא בעינן קברתיו. ולפי פירושם ז"ל לא איפשיט ליה להרמב"ם ז"ל האיבעיא. לכך פסק דאם אמר קברתיו תנשא לכתחילה ובלא אמר קברתיו לא תנשא לכתחילה ואם נשאת לא תצא כדרכו בכל מקום שמסיק בעיא בתיקו:

שיטת הרז"ה גם הרמב"ן ז"ל דאיבעיא הוא אם ע"א נאמן במלחמה כלל בעיגונא. ולפי דבריהם ז"ל איפשט להו מהך דע"א ביבמה מההוא דדגלת דמהימן ע"א והדין לדידהו דע"א נאמן לכתחלה אף בדלא אמר קברתיו וכ"ז הוא ג"כ דעת התוס' בד"ה טעמא:

רבינו הרא"ש ז"ל הביא בשם הראב"ד ג"כ דלא בעינן קברתיו וראיה מההוא עובדא דטבע חסא ודחה דבריו והסכים לדעת הרי"ף ז"ל דבעינן שיאמר קברתיו רק בב' עדים חולק על הרי"ף ז"ל וס"ל דלא בעינן קברתיו:

דעת המרדכי ז"ל הביאו הב"י שדעתו נוטה דבעינן קברתיו רק בעובד כוכבים מסל"ת ס"ל דלא בעינן וסברתו דמאי דאמרינן שאומר בדדמי היינו לפי שנותן לבו בשעת מלחמה להעיד ולהתיר משא"כ בכותי מסל"ת ולא שם כוונתו כלל לכל דבר לא אמרי' בדדמי זהו שיטת הראשונים ז"ל בזו הסוגיא לפי דעת הכ"מ ורבינו הב"י בש"ע העתיק לשון הרמב"ם כדרכו:

והן להשוות קצת דברי הראשונים ז"ל וליישב פשטות הסוגיא. נראה לדקדק בזה הנה לפי דברי האומרים דהאיבעיא הי' רק אם בעינן שיאמר קברתיו או לאו. אבל באומר קברתיו פשיטא ליה דמהימן (וזהו שיטת הריב"ש לדעת הרמב"ם) לא יתיישב שפיר מה שלא רצה לפשוט בגמ' אהך איבעיא בהס"ד ממה שאמר נחמי' איש בית דלי לר"ע אעפ"י שהמדינה משובשת בגייסות משיאין אשה עפ"י ע"א כיון שלא נסתפק כלל אם ע"א נאמן אם אמר קברתיו. ואולי הי' ר"ג הזקן משיא עפ"י ע"א שאמר קברתיו. גם הפשיטות השני' מהך מעשה דשני ת"ח שבאו בספינה עם אבא יוסי בן סמאי וטבעה והשיא ר' נשותיהן ע"פ נשים הלא לא נזכר כלל מאי אמרו הנשים. ואולי אמרו הנשים קברנום. גם רבותינו בעלי התוס' הרגישו בזה בד"ה והא מים ע"ש אבל לשיטת האומרים דאף באומר קברתיו דליכא למיחש בדדמי אפ"ה מספקא לי' אם ע"א נאמן כלל ניחא הפשיטות:

וגם לישנא דהסוגיא משמע דלא הי' האיבעיא רק אם ע"א נאמן בעדותו כלל אף באומר קברתיו ולא בפרטי אמירתו כדמשמע במה ששאל נחמי' את ר"ע שמעת שאין משיאין אשה ע"פ ע"א רק ר' יהודא בן בבא ע"ז העיד לו שמשיאין. ולפי ס"ד העיד לו אף במלחמה גם מההיא דנשים נפשט עכ"פ שע"א מהימן דהא מאה נשי כחד דמי:

ובזה יתיישב קושיית הרא"ש על הרי"ף על מה שפסק דאף בשני עדים בעינן שיאמר קברתיו. וז"ל ומ"ש הרב אלפסי דתרי סהדי מסהדי באומדנא לא משמע כן בגמ' מדקאמר והא מים כמלחמה דמי ומאה נשי כחד דמי משמע אי הוי כב' עדים לא אמרינן בדדמי עכ"ל הרא"ש. ולפי דברינו לא יקשה זאת דהא לפי שיטת הרי"ף יוכל להיות המעשה שאמרו הנשים קברנום א"כ ודאי אי לא הוי כע"א הי' ניחא רק השתא רוצה להוכיח דאף ע"א מהימן באומר קברתיו:

ומדי דברנו בדברי הרא"ש ז"ל נבאר ג"כ מה שהקשה על הראב"ד ז"ל וז"ל והראב"ד ז"ל כתב דע"א במלחמה לא בעי מת וקברתיו ומינסבא לכתחילה ודייק לה מעובדא דחסא דאינסבא אפומא דחד סהדא דאמר מאן איכא בי חסא טבע חסא ולא אפקי' אף במים שאל"ס. אלמא במים שיש להם סוף אף לכתחלה תנשא ואפי' לא אמר קברתיו ואין נ"ל ראייתו דמים שיל"ס לא דמי למלחמה. דל"ש לומר בהן בדדמי כיון דעומד ורואה כל סביבות המים ושהא כדי שתצא נפשו ודאי מת עכ"ל רבינו הרא"ש ז"ל:

ולא זכינו להבין דברי הרא"ש אלו דקאמר דמים שיל"ס לא דמי למלחמה ולא שייך בדדמי הא חזינן ספק עובדא דרצה לפשוט מהך דב' ת"ח קאמר בגמ' בזה"ל והא מים כמלחמה דמי וקתני והשיא. ובהס"ד לא אסיק אדעתי' עדיין דבמים שאל"ס מיירי כדפריך ליה אח"כ ותסברא גם הלשון והא מים כמלחמה דמי משמע כל מים ואפ"ה פשיטא ליה דכמלחמה דמי. וכ"מ לשון רש"י ז"ל שכ' דאיכא למימר בדדמי. וגם הרא"ש בעצמו כ' דבמים שיל"ס לא שייך למימר בדדמי משום דכיון שעומד ורואהו כל סביבות המים ושהא כדי שתצא נפשו ודאי מת. הרי ודאי כ"ז דלא ידעינן שעומד ושהא עד כדי שתצא נפשו ודאי שייך לומר בדדמי. וא"כ שפיר אתיא ראיות הראב"ד ז"ל. דהרי בעובדא דחסא לא נזכר כלל אם שהא ואם ראה רק אמר סתם טבע חסא. וע"כ מיירי שלא אמר שראה כל סביבות המים דהא באמת אסיק דבמים שאל"ס מיירי ולא יכול לראות וא"כ מסתמא אמר סתם. ולפ"ז אם נאמר דחיישינן בע"א בדדמי איך סמך רב נחמן על מה שאמר רק טבע חסא ושפיר דייק דע"כ לא חיישינן כלל בע"א בדדמי. וסובר באמת דבמים שיל"ס סמכינן אף באומר העד רק סתם דטבע. ולא ס"ל הא דתשובת הרמב"ן שמביא הרמ"א סעיף ל"ח וא"כ גם במלחמה מהימן ע"א ולא חיישינן בדדמי חוץ ממים שאל"ס דלא הימנוהו חכמים לכתחלה אף בב' עדים:

וליישב דברי הרי"ף ז"ל במה שפוסק דבעינן קברתיו אף בב' עדים ולא יקשה עליו מההיא דחסא יש לנו לומר ברוחא שס"ל להרי"ף סברת המרדכי דבעובד כוכבים מסל"ת לא אמר בדדמי כמ"ש סברתו לעיל א"כ לא קשה עליו מעובדא דחסא דהתם הא מיירי בעובד כוכבים מסל"ת כמו שמייתי שם בגמ' כל הנך עובדא בעובד כוכבים מסל"ת. אבל בההיא דדגלת דמיירי בישראל שאומרים לשם עדות בעי שפיר שיאמר קברתיו כמ"ש בגמ' יבמות (קכ"א ע"א) ואסקוהו אגישרא דשביסתנא:

ולפי"ז היינו יכולים לישב הרמב"ם דרך פלפול דלכך לא פסיק כהרי"ף ז"ל משום דל"ל סברת המרדכי וא"כ ע"כ לישנא דהני תרי עובדא דחסא ודדגלת ע"כ חד מנהון לאו דוקא דבחסא משמע דלא בעינן קברתיו. כדברי הראב"ד ובדגלת משמע דבעינן קברתיו כדברי הרי"ף ז"ל. לכך לא איפשיט ליה מההיא דדגלת. אבל הרי"ף ז"ל נ"ל דס"ל סברת המרדכי א"כ מדוייק שפיר הני תרי לישני דבחסא מיירי בעובד כוכבים מסל"ת לכך לא בעינן קברתיו:

אמנם העיקר נראה דהרמב"ם ז"ל לא פליג ארבו הרי"ף ז"ל בפירושא דהך סוגיא שגם הרמב"ם ס"ל דאיפשיט הך האיבעיא מהך דדגלת דבעינן דוקא קברתיו ובקברתיו מהימן. ומ"ש דבלא קברתיו אם נשאת לא תצא הוא מהירושלמי פ' האשה שלום הלכה א' הביאו הרמב"ן והמרדכי ז"ל וז"ל ע"א מהו שיהא נאמן במלחמה נשמעינה מן הדא חד בר נש אתא ביומא דרבי א"ל ההוא פלן היכא. אמרי' ליה מית ההוא פלן. אמרו לי' וכולו מייתין. א"ל ואלו הוו בחייהן לא הוו אייתין. ר' ירמיה בשם ר' חנינא מעשה בא לפני רבי ואמר ומאן דנשאת נשאת. ומאן דלא נשאת לא תנשא. א"ר בון בר נגרי בשעת מלחמה הוו הדא שע"א נאמן במלחמה ע"כ דברי הירושלמי. א"כ אף דמשמע בגמ' דידן בההוא דדגלת דבעינן קברתיו. למה נאמר דפליגי גמרא דידן אירושלמי אלא אמרי' דהא דאמרי בדגלת קברתיו היינו שתנשא לכתחלה ובדיעבד אף בדלא אמר לא תצא כדאי' בירושלמי הנ"ל. א"כ יש לומר שפיר דאיפשיט ליה להרמב"ם מההוא דדגלת. ואפ"ה פסק דבדיעבד לא תצא מההיא דירושלמי ולא משמע ליה להרמב"ם לפרש הירושלמי דהטעם הוא משום דאמר אלו הוו בחייהן דלא כפי' הרמב"ן מאחר דחזינן בגמ' דידן דבכל ענין בעינן קברתיו עכ"פ לכתחלה בההיא דדגלת:

ונחזור לדברינו שאין בסוגיא זו רק תרין פרושא דלכ"ע לא אסתפק בעל האיבעיא רק בגוף עדותו דע"א אי מהימן אי לאו במלחמה. רק דפליגי הראשונים ז"ל בסברא החיצונה של בעל האיבעיא דהרי"ף והרמב"ם ס"ל שזה הי' סברא חיצונה של בעל האיבעיא דבלא קברתיו לא מהימן. א"כ האיבעיא הוא באומר קברתיו ולהרמב"ן והתוס' והמרדכי ס"ל דסברא החיצונה היא דלא בעינן קברתיו דבעד לא חיישינן בדדמי ולתרווייהו איפשט דע"א מהימן ונשאר מחלקותם בסברא החיצונה לדינא. דלהרי"ף והרמב"ם בעינן שיאמר קברתיו לכתחלה בזה לא אסתפק כלל ולהרמב"ן והתוס' והמרדכי לא בעינן אף לכתחלה דלדידהו ג"כ לא אסתפק כלל דלא בעינן:

ומתורץ ג"כ מה שדקדק הכ"מ על דברי הרי"ף שאחר שכ' הפשיטות מההיא דדיגלת מסיק ומה התם ע"כ מיירי בקברתיו א"כ גם כאן בעינן קברתיו. ולא קודם שבזה מביא ראיה על סברא החיצונה של בעל האיבעיא ולאפוקי מדעת הרמב"ן:

וזה הי' דברינו בע"א במלחמה אבל בדבר איכא תרי לישני בגמ' יבמות (ד' קי"ד ע"ב) אמרי לה דבר הרי הוא כמלחמה דאמרי בדדמי ואמרי לה דלא הוי כמלחמה משום דאמרי אינשי שב שנין הוי מותנא ואינש בלא זמניה לא מית וגירסת הרמב"ם ז"ל שלפנינו דלא הוי כמלחמה וכ' המ"מ משום דפסק כלישנא בתרא לקולא:

ויש עוד להביא קצת סמך לגירסא זו מהא דאמרינן בסנהדרין (דף כ"ט ע"א) באיום העדים מאי אמרינן להו מפץ וחרב כו' והא אמרי אינשי שב שנין הוי מותנא. אלא א"ר אשי אמרי להו סהדי שיקרא כו' אלמא דר' אשי מסכים אמאי דאמרי אינשי שב שנין הוי מותנא ולא הוי איום. א"כ גם כאן לא אמר בדדמי אמנם הר"ן ז"ל בתשובותיו הביא בשם הרמב"ם ז"ל כלישנא קמא דהוי כמלחמה:

ולפ"ז בנידון דידן הרי לפי גירס' המ"מ לא הוי כמלחמה כלל. ואף לפי גירסת הר"ן דהוי כמלחמה הרי כל הראשונים ז"ל לבד הרי"ף והרמב"ם ז"ל פסקו דלא בעינן קברתיו בע"א במלחמה. ואף להרי"ף והרמב"ם דבע"א במלחמה בעינן קברתיו הרי סברת המרדכי דעובד כוכבים מסל"ת עדיף טפי. וכבר כ' שיש לומר שהרי"ף והרמב"ם ס"ל סברת המרדכי כדי שלא תקשה עלייהו מההיא דחסא. ואף אם לא נקבל סברת המרדכי הרי לפי דברי הריב"ש הוי כמו קברתיו:

ועוד י"ל בנ"ד שאף אם נחוש לכל החומרות דבעינן אף בעובד כוכבים מסל"ת קברתיו במלחמה ודבר הוי כמלחמה. וגם נחוש שטלטול לא הוי כקברתיו עדיין לנ"ד י"ל דכ"ז הוא בסתם אדם המעיד אבל כשהמעיד הוא אומן דאקטר לא שייך לומר דאומר בדדמי דכיון דאומן הוא בקי מאד אם מת באמת אם לאו. וגם מתירא להוציא מפיו שמת אדם בלאזערעט אם לא נתברר לו באמת דהא מרע לי' אומנתו אם ילך אחר ויראה שלא מת וחזקה דאומן לא מרע אומנתו כדאיתא ע"ז (כ"ז ע"ב) ואף בעובד כוכבים מסל"ת מצינן שאומרים לא מרע אומנתו כדאיתא חולין (צ"ז ע"א) לטעמי' קפילא וע"כ לא סמכינן באיסורי דאורייתא במסל"ת חוץ מעידי נשים. רק משום דלא מרע אומנתו כמו שהאריך הש"ך ביו"ד (סי' צ"ח סק"ב) ומה שהקשה בשם מחותנו האלוף מ' גרשון דבמסל"ת לא שייך מרע אומנתו. באמת לא קשה דהסברא הוא דאומן לא יוציא דבר מפיו אף בדרך סיפור שלא יהא ברור לי' לפי אומנתו דילמא חזי אחרינא ומרע לי' אומנתו. א"כ שפיר סמכינן בעובד כוכבים מסל"ת וגם אומן שודאי אמת הוא. וכן מצאתי בס' פמ"ג והדעת נותנת כך. ואם מצינן דסמכינן ע"ז בשאר איסורי דאורייתא כ"ש בעדות אשה שהקילו:

וגם אין לחשוש שהדאקטר יאמר שמת פלוני כדי שהחי יזהר בשמירתו כמו דאי' ברש"י פ' אחרי מות. דאדרבא הסברא נותנת שמזהיר ומורה ע"י דבר אמת וכדרשתם ז"ל במיתת בני אהרן שמתו באמת. ועדיין יש לנו לבאר בנ"ד כיון דשלח לה גט פטורין פ"א א"כ הוי לכאורה כקטטה. וכארגיל הוא קטטה. והרמב"ם ז"ל ס"ל דאף בארגיל הוא קטטה אינה נאמנת משום דחיישינן שמא שכרתו. וכבר כ' הגר"א בא"ע (ס' י"ז בס"ק קמ"ז) דהרמב"ם לא הי' גורס רק ע"א בקטטה מהו וס"ל דבעי' דגילוי מילתא כבר איפשיט. וע"כ הסברא כאן משום שמא שכרתו (ולפמ"ש לעיל לא צריכין לזה) ומה שהקשו על הרמב"ם אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו כבר תירץ הרש"ל דבע"א שאני וכן הוא הסברא:

ולפ"ד הרמב"ם ז"ל גם בקברתיו אינה נאמנת כיון דהחשש הוא שמא שכרתו. אמנם לפי שיטתו אין ספק שזהו דוקא היכא שהוחזקה שקרנית פ"א ואז חיישינן שמא שכרה אותו. אבל היכא שלא הוחזקה שקרנית למה ניחוש ששכרה אותו הא אף בלא קטטה כל אשה שבעלה במדה"י ודאי רוצית להפטר ממנו. כי רוצה בקב ותפלות. ואפ"ה מהימנינן לה ומה ניחוש בקטטה טפי אלא ע"כ דמיירי שהוחזקה פ"א לעשות איזה שקר כדי להפטר ממנו. ולפ"ז יתיישב מאד פשטות הסוגיא דקאמר וז"ל ה"ד קטטה באומרת גרשני כולי נשי אמרי הכי. דלכאורה אינו מדוקדק למה בכ"מ שמזכיר קטטה לא קאמר ה"ד כמו לעיל (ד' ק"ה). וגם מאי דקאמר כולי נשי נמי אמרי הכי. הא חזינן דלא כן הוא:

ולפמ"ש ניחא דכ"מ שמזכיר קטטה אף בכ"ד ניחא שהוא ראיה לדבר שיש שנאה ביניהם ורוצים להפטר זמ"ז אבל כאן מקשה שפיר דהא אף בלא קטטה אנן סהדי שרוצה להפטר ממנו דהא טב למיתב טן דו ומ"ש קטטה. ע"ז קמשני באומרת גרשני. הא כולי נשי אמרי הכי. פי' כל אשה שבעלה במדה"י ודאי דקאמרי הכי ולמה בכ"מ אין חוששין שמשקרת. ע"ז קמשני באומרת כבר גירשתני והוחזקה שקרנית. לכך חיישינן טפי. א"כ בנ"ד שלא הוחזקה שקרנית ודאי דנאמן לפי דעת הרמב"ם ז"ל:

ואף אם נבא לחוש לדברי הגהת האלפסי שאף היכא דלא הוחזקה שקרנית מקרי קטטה היינו כגון שהמיר דתו והתם לא הוחזקה שקרנית. וע"כ דהטעם הוא משום דלא דייקא ומינסבא ורוצית להפטר ממנו איך שהוא הרי כיון דאיפשט בעיין דלעיל ביבמה. גם במלחמה דע"א מהימן אף היכא דלא דייקא ומינסבא. וא"כ גם בקטטה צ"ל דנאמן ע"א. ובאמת לא הוזכר בהגהת אלפסי כלל בנידן ע"א רק בנידן העדות של האשה עצמה. ובפרט היכא דארגיל הוא קטטה דלפי פירש"י אין החשש רק משום דאמרי בדדמי ובע"א ודאי לא שייך זאת דאטו משום שהיא שונאתו יאמר העד בדדמי (דלא כהח"מ בא"ע סי' י"ז ס"ק צ"ד שמקשה מתשובת הר"ן. וכבר השיגו עליו כל האחרונים) א"כ בע"א בכה"ג ודאי דהוא נאמן:

ואף אם נחוש לומר עוד דגם להגהת אלפסי הטעם משום שחיישי' שמא שכרתו וחיישינן אף היכא דלא הוחזקה שקרנית אכתי י"ל דהאיבעיא הוא היכא דארגילה היא קטטה חיישינן לשמא שכרתו. אבל בארגיל הוא שכ' רש"י ז"ל שהחשש הוא משום בדדמי ודאי לא חיישי' בע"א ומאי דבעי בגמ' הוא בארגילה היא דאז חיישי' למשקרת. ולמה נאמר שחולק על סברת רש"י ז"ל ובהגהת אלפסי לא נזכר כלל ע"א: וגם אם נחוש טפי שהגהות אלפסי ס"ל דאף בארגיל הוא חיישינן לשמא שכרתו אין הנדון דומה ראי' לנ"ד דדוקא היכא שהמיר דתו שבדעתה שלא תהא אשתו בשום אופן. דכיון שהמיר ודאי לא ירצה לדור עם אשה ישראלית והוי דומיא דהיכא שאמרה גירשתני שבדעתה שודאי לא תהא אשתו. ובפרט מדינא דגמ' שיכול לגרשה בע"כ. אבל בנ"ד ששלח לה ג"פ ולא רצתה לקבל הרי חזינן דהיא אוהבתו ולא רצתה להפטר ממנו. ודאי דאין לחוש לכ"ע דהיא שכרה אותו. א"כ בע"א ודאי דמהימן שהרי בע"א אין חשש אחר לפסלו אם לא שנאמר ששכרה אותו ובכאן אין לחוש לזה כלל דהא חזינן שהיא רוצה שתהא אשתו ובפרט בעובד כוכבים מסל"ת שכ' הגאון בעל נ"ב במהדורא קמא במסל"ת לא חיישינן בקטטה וראוי לקבוע בה מסמורות:

ע"כ בהא נחתינן לדינא ובהא סלקינן בנידון דאיתתא דא יש להתירה לינשא אף לכל החומרות שנחוש בדבר הזה:

דברי אליעזר יצחק בהגאון מוה' הלל זללה"ה מוולאזין. סימן' שו"ת מנידון דיני סריס שכתב להגאון הגדול מו"ה דוד טעביל זצ"ל אב"ד דק"ק שטויפץ:

מעשה הי' פה עיר שווערזנא באיש אחד ושמו ר' נפתלי בן ר' דוד מפה. אשר מיום לידתו יצא עליו הקול שנולד בלא ביצים ובלא כיס. ויהי כאשר הגיע לפרקו נשא אשה אחת ומתה בנערותה. ואח"כ נשא השניה ולא רצתה להיות לו לאשה מחמת חסרון מומו הנ"ל ונתן לה ג"פ כד"ת ושלחה מעמו. ואח"כ נשתדך עם השלישית היא האשה מ' לאה בת מוה' יהושע העשיל. ובהגיע יום הנשואין נשמע דבר החסרון הנ"ל לב"ג הנ"ל וחזרה בה מלהנשא לו. ואביו ר' דוד הנ"ל ואמו כיחשו בזה ואמרו אשר הוא שקר וכזב לגמרי ונגמר ביניהם אשר קיבל החתן ר' נפתלי הנ"ל ע"ע בקגא"ס באם אשר לא יהי' לה בנים ממנו במשך חמשה שנים אחר החתונה אזי מחוייב הוא ליתן לה ג"פ. ותומ"י גמרו הנשואין. ובעוד משך שלשה שנים וחצי אחר החתונה נפל למשכב האיש ר' נפתלי הנ"ל מכאב חולי מעיים ר"ל ונחלש מאד עד כי הגיע לשערי מות ושחל"ח והלך לעולמו בלא בנים. ואחר פטירתו גבינו עדות ע"ד החסרון הנ"ל. ובמותב תלתא כחדא הוינא ואתא לקדמנא הרבני מוה' דוד במ' יהודא ליב מפה והגיד לפנינו בת"ע באליונ"ע בזה"ל. איך בין גיוועזין בשעת טהרת המת ר' נפתלי הלז שנפטר בלא בנים. און איך האב מכוין גיוועזין צוא זעהען בבירור דאש וואש מען האט מעולם גירעט על המת הלז שהוא סריס מלידה בלא ביצים ובלא כיס האב איך גיזעהען אז עס איז טאקע אמת וויא מען האט גירעט עס איז בייא אים גאר קיין סימן ניט גיווען ניט קיין ביצים אונ ניט קיין כיס. נאר מצד שמאל שלו גלייך אנטקעגין דעם ארט וואש דער אבר איז ארויש גיגאנגען פון גוף. איז גיווען בייא אים דארטין איין גוז ווייטלאך פון דעם אבר. אונ דער גוז איז גיוועזין גרויש בשעת טהרה בערך שני טפחים כ"ז העיד לפנינו בת"ע באליונ"ע בזה"ל מוהר"ר דוד הנ"ל. שוב בא לפנינו הרבני המופלג מ' זאב במהו' יהודה מפה והעיד ג"כ לפנינו בת"ע באליונ"ע בזה"ל. איך גידיינק בשעת דער מת ר' נפתלי הלז איז נולד גיווארין בין איך גיקומען לבית אביו בשעת קינדבעט. האב איך גיזעהען אז דיא מוטער של המת הלז האט גיוויינט אונ זיא האט גיזאגט עס איז בייא מיר גיבארין גיווארין איין קינד ניט וויא אלע לייטין. האב איך גיזעהען אז עס איז בייא אים טאקע גאר קיין סימן ניט גיווען ניט קיין ביצים אונ ניט קיין כיס. נאר אח"כ אז ער איז גרויש גיווארין לערך בן עשרה שנים אז ער פלעגט גיין לבית המרחץ האב איך ווידער גיזעהען אז עס איז גיווען בייא אים מצד שמאלו איין גבשושית קטנה אביסיל הויכלאך. כ"ז העיד לפנינו המופלג מוה' זאב הנ"ל בת"ע כדת. אונ דיא זאך איז ידוע ומפורסם בעירנו בין אנשים ונשים אז משעת לידה אן איז בייא אים ניט גיווען ניט קיין ביצים אונ ניט קיין כיס. גם עס איז פאראן נאך כמה עדות בפה וואש זייא ווילין זאגין בת"ע אז ער איז גיבארין גיווארין בלא ביצים ובלא כיס. אונ בשעת דער מת ר' נפתלי הלז איז קראנק גיוועזין האט דער רופא יהודי מפה גיזאגט. וגם ערל דאקטער מאקאדעמיא האט אויך גיזעהען אונ האט אזו גיזאגט אז דאש וואש דער גבשושית הנ"ל איז גרויס גיווארין כעת איז דאש מחמת עס שנייט זאך אויס בייא אים איין שבר אונ דאש האט ניט קיין ארט וואו הין אריין צו גיין מחמת חסרון כיס הנ"ל דריבער האט ער אזו גרויש דיא יסורים פון חולי מעיים. כ"ז שמענו מפי כמה וכמה אנשים ונשים מפה. וכל מה שהגידו לפנינו הרבני מ' דוד הנ"ל והמופלג מוה' זאב הנ"ל הוגבה לפנינו ב"ד הח"מ כדת בת"ע באליונ"ע. ולראיה באנו אנחנו ב"ד דפ"ק עה"ח יום ב' ט"ו מר חשון תר"ח לפ"ק פה שווערזנא:

נאום נפתלי הערץ בא"א מוה' נתן נטע זללה"ה ונאום חיים במוה' אליעזר זללה"ה:

ונאום אהרן בא"א מוה' ישעיה זללה"ה:

תוכן העניינים

חוט המשולש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה