אור ברסלב

חוט המשולש חלק ג· רבי אליעזר יצחק פריד

סימן א

שאלה בנדון עגונה העתק מהג"ע מהבד"צ דק"ק אוטייאן:

במותב תלתא כחדא הוינא ואתא לקדמנא הר' ר' יוסף מארקיל בן אבא חייט מפה והעיד בפנינו ב"ד הח"מ בתורת עדות כדת בזה"ל איך בין גיגאנגען קיין שוביץ בין איך גיקומען אין אקרעצמע סמוך לשוביץ האב איך גיפונען אין קרעצמע איין מענטשין וואס ער פארט פון שטעטיל אונ ער האט דער ציילט דארטין אז ער האט אוועק גיפירט אין שטעטיל אריין איין בר מינן מקבר צו זיין. אונ ער האט דער ציילט פאר דיא בעלת הבית פון קרעצמע דיא יסורים וואס ער האט גיהאט פון דעם מת. ער האט אים גיפונען ער ליגט קראנק אין איין הויז פון איין אינו יהודי בכפר סמוך לשוביץ. האט דער מת בייא אים גיבעטין ער זאל אים ניט אוועק ווארפין אליין בבית אינו יהודי איז ער בייא אים גיזעסין שני ימים אונ אויף דעם דריטען טאג איז ער גישטארבין. אונ בעת אז ער איז בייא אים גיזעסין האט ער דער ציילט פאר אים אז ער איז פון אוטייאן ושמו שמעון נאדעגעלער (והוא כפר כמו שני פרסאות סמוך לאוטייאן) אונ ער האט גילאזין אווייב. דער נאך בין איך אוועק גיגאנגען לעיר שוביץ האב איך גיזעהען מיינם איין בעקאנטען מענטשין. ער איז איין אוטייאנער ודר בשוביץ ושמו שאול בן ברוך בלעכער האט ער מיר דער ציילט אז ער איז ניט לאנג גיקומען פון בית הקברות אונ ער האט מקבר גיוועזין איין מענטשין פון אוטייאן ושמו שמעון נאדעגעלער ע"כ תורף דברי העד כפי הגב"ע שקבלנו ממנו ולא יזדקקו שום רב ומ"צ להשיא האשה מ' חייענע בת שמואל הלז עד שיצא הדבר עפ"י רבני גדולי זמנינו הראויים להוראה בענין כזה ולראיה באנו עה"ח יום ו' עש"ק ג' אדר תר"י פה אוטייאן נאום צבי הירש במה' תנחום זללה"ה מ"ץ דק"ק אוטיין נאום יעקב בהרה"ג מוהרר"ד זללה"ה ונאום ארי' ליב במה' צבי הירש זללה"ה תשובה בעז"ה ע"ד השאלה דשאילנא מקדמייכו באשה עלובה מק"ק אוטייאן המתגוררת במחנם מכמה שנים והיא עגונה יותר משמנה שנים שלא יודעת מבעלה אנה הוא בא ובשנת תר"י שמעו שבעיר אוטייאן נשמע שמת בעלה ונסעו שמה והביאו גב"ע לפני בד"ץ דק"ק אוטייאן כאשר מועתק לפנינו אות באות אשר לא הוגד בהגב"ע שלה שם אבי המת רק שמו שמעון נאדעגעלער ואמר המת שהוא מק"ק אוטייאן זהו תורף השאלה וד' הטוב ינחני בדרך אמת בתורתו הק' לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא בא"י למדני חקיך:

והנה לכאורה הדבר הזה מבואר בש"ס יבמות (דף קט"ו ע"ב) בעובדא דיצחק ר"ג ופליגי שם אביי ורבא אי חיישינן לתרי יצחק וקי"ל דהלכתא כרבא דלא חיישינן לתרי יצחק וכן כתב הרמב"ם ז"ל (בפי"ג מה"ג ה' כ"ד) והובאו דבריו בשו"ע (סי' י"ז סעיף י"ח). בא א' ואמר לנו אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פ' אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו והשליח אינו יודע מי הוא זה הואיל ואנו יודעין פ' הידוע בשם זה אשתו מותרת ואין אנו חוששין שמא יצחק בן מיכאל אחר שמת וכ"ה מבואר בתשו' הרא"ש כלל נ"א במעשה דמכלוף בן מלול שהתיר הרא"ש ז"ל מהך עובדא דיצחק ר"ג המבואר בש"ס הנ"ל ואף כי בעובדא דהרא"ש ז"ל לא הזכירו שם מקומו רק שמו ושם אביו לבד ואף שנמצא שם בתשובה חולק על הרא"ש ז"ל הכריע אותו הרא"ש ז"ל להתירא והשיב על כל דבריו:

לכאורה אין בנ"ד מכל הנ"ל שום פקפוק לבד מאשר לא הזכיר העד שם אבי המת ובכל עובדין הנ"ל הזכיר העד שם אבי המת אשר נדבר בזה אי"ה להלן בעז"ה:

אמנם באשר מעכ"ת תלה עצמו בדברי הב"ש והט"ז והאריך בדבר לבאר שיטת הראשונים מסוגיא דפ"ג דגיטין (דף כ"ז ע"ב) במצא גט אשה בשוק אי בעינן תרתי לריעותא הוחזקו ושכיחי שיירתא. או גם בחדא לריעותא חיישינן עכ"פ לא ידעתי מאי שייכות הוא לנ"ד להתגולל על עלובתא דא באשר גם חדא לריעותא לא מצינו בה דהא לא הוחזק לנו עוד שם אחר שמעון נאדעגעלער לא במקום שמת ולא במקום אחר וגם לפי דבריו המקום שמת לא שכיחי בו שיירתא כאשר העלה מעכ"ת בעצמו אשר בנ"ד אין בו שום ריעותא מריעותות הנ"ל ואין בו חששא גם לפ"ד המחמירין ולא ידעתי למה האריך מעל' בענין הזה באשר אינו נוגע זאת לנ"ד לדינא לפי מסקנתו:

אמנם מה שיש לפקפק קצת לפענ"ד בנ"ד הוא עפ"י שיטת הרמב"ן והרשב"א והנ"י דלא ס"ל לחלק אליבא דהרי"ף ז"ל בין גט למיתה ולשיטתם גם רבא ס"ל כר"ז דבחד ריעותא חיישינן בשיירות מצויות אף דלא הוחזקו והא דס"ל לרבא בעובדא דיצחק ר"ג דלא חיישי' לתרי יצחק היינו כיון דעדים העידו שבא עמהם מקרטובא וידוע שהיה דר בקרטובא ס"ל לרבא שלא חיישינן שמא יצחק ר"ג אחר בא מקרטובא. אלא כאן נמצא כאן היה א"כ לפ"ז בנ"ד שלא ראו אותו העדים באוטייאן רק שהוא אמר שהוא מאוטייאן והוא מת במקום אחר ובא ממקומות אחרים הרי לא שייך כאן לומר כאן נמצא כאן היה ויש לנו לחוש אולי הוא ממקום אחר ששמו אוטייאן מאחר דלשיטתם יש לחוש אף לשני שווירי וגם אין שייך לומר דהא במקום שמת אין שיירות מצויות דכיון דגם הוא בא מצד אחר אשר לא ידענו הליכתו על דרך זה כ"א עפ"י העד מאי שייך לתלות בזה יותר מבאחר דמש"כ הרא"ש וכל הראשונים ז"ל בעובדא דיצחק ר"ג דמיירי בשיירות מצויות היינו בעובדא דידי' שידענו שיצחק ר"ג בעלה של האשה הזאת ודאי הלך מקרטובא לאספמייא רק שיש לנו לחוש שמא גם עוד יצחק ר"ג אחר הלך מקרטובא לאספמייא בזה שפיר יש לנו לחלק דאם אין שיירות מצויות אין לנו לחוש לאיש אחר שעבר שם חוץ מזה שידענו בודאי שהלך שם וכן כל כה"ג שידענו בבעלה של האשה הזאת שאנו דנין עלי' שודאי היה שם והחשש הוא רק שמא עוד אחד הלך שם משא"כ בנ"ד וכה"ג שלא ידענו גם בבעלה של האשה שודאי היה שם רק שמעידים שאיש אחד ששמו שמעון נאדעגעלער מת שם א"כ אם נבא לחוש אולי היה עוד א' ששמו שמעון נאדעגעלער במה יש לנו לתלות בבעלה של האשה זאת יותר מבאחר ובכגון דא לפענ"ד שיירות מצויות לא מעלה ולא מוריד:

ובזה סרו דברי הגאון בעל הלח"מ (בפ"ג מה' גירושין הל' ט') שהקשה על הה"מ דפסק בגט בהוחזקו ולא שכיחי שיירתא דלא חיישינן. ובסוף ה' גירושין (פי"ג ה' כ"ד) כ' לענין מיתה דבהוחזקו לבד חיישינן אף דפשוט לכל הראשונים דגט חמור ממיתה לפי מש"כ אין התחלת מקום לדבריו דבגט דידעינן שגט זה ודאי נפל אם לא שכיחי שיירתא לא חיישינן שמא גם אחר עבר ונפל ממנו משא"כ במיתה היכא דלא ידענו בבירור שבעלה של אשה זאת הלך למקום שמעידים העדים והוחזקו שני יב"ש א"כ מה הוא התועלת במה דלא שכיחי שיירתא כיון שאנו חוששין ע"ז האחד שמת מי הוא זה ובכגון דא ודאי בהוחזקו לבד חיישינן לכ"ע והרואה יראה בדברי הרמב"ם ז"ל (שם ה' כ"ד) שגם הרמב"ם לא זכר התנאי הזה שידענו שיצחק בן מיכאל זה הלך למקום פ' ובכגון דא ודאי דאם הוחזק היינו חוששין אף אם אין שיירות מצויות ולפ"ד פשוט הוא למבין:

א"כ לפ"ז גם בנ"ד כיון שלא ידענו שבעלה של האשה הזאת הלך לכפר הזה ואז היינו צריכים לחשוש אף בלא הוחזקו א"כ גם בזה יש לנו לחשוש שמא שמעון נאדעגעלער זה שמת הוא אחר ולא בעלה של האשה הזאת וגם אולי יש לחוש לפי שיטתם שמא איש אחר בא לאוטייאן ששמו שמעון נאדעגעלער ואוטייאן הוא מקום שכיחי שיירתא שהרי היא על דרך שאשיי כמ"ש רש"י ז"ל שם ביבמות (דף קט"ו ע"ב) לענין אנדרילינאי בד"ה תבדק כל העולם כולו:

ויעו"ש בחי' הרשב"א ז"ל שחיזק כ"כ הסברא דכאן נמצא כאן היה עד שהקשה דילמא רבא לשיטתיה אזיל דאית ליה הכי בפ' המדיר (דף ע"ה ע"ב) ואנן לא קי"ל הכי יעו"ש מה שתירץ עכ"פ הרי חזינן דלשיטתייהו עיקר הסברא דרבא משום דכאן נמצא כאן היה כיון שראו אותו עדים יוצא מקרטובא מסתמא הוא אותו האיש שהיה דר בקרטובא משא"כ בנ"ד שלא ראה אותו העד באוטייאן אולי יש לחוש לפי שיטתם שמא אחר בא מאוטייאן אשר היה שמו כשמו והוא זה שמת וזה השמעון בעלה של האשה הנ"ל אזיל ליה לעלמא:

ולכאורה נפלאתי על דברי רבינו הגר"א ז"ל שכ' בש"ע (סי' י"ז ס"ק ע"א). דמש"כ הרב הרמ"א שם די"א דכ"ז דוקא שהזכיר העד שם עירו וכ' רבינו הגאון ז"ל שהוא עפ"י שיטת הרמב"ן והרשב"א והנ"י הנ"ל משום דאמר מקרטובא עכ"ל. והרואה יראה שעפ"י שיטת הראשונים הנ"ל לא די במה שהזכיר שם העיר לבד ועיקר סברתם הוא משום דהעידו העדים שבא עמהם מקרטובא ואמרינן שכאן נמצא כאן היה קודם ולא חיישינן לאיש אחר שבא שם משא"כ היכא שלא ראו העדים אותו יוצא מהעיר הנ"ל הרי אין כאן הסברא של כאן נמצא כאן היה וכ"כ הגר"א בעצמו (שם בס"ק ע"ה) לרמב"ן ורשב"א שהשוו לגט ובגט לא מהני שמו ושם אביו ואפילו שם עירו לא מהני אלא כאן נמצא כאן היה ובמקומו. וכן הרואה בריב"ש (סי' תק"ח) בעובדא דאברהם פרחי יראה ג"כ דס"ל דלשיטת הרמב"ן והרשב"א לא די בשם עירו לבד וידוע שדברי הרמ"א ז"ל נובעים מתשובת הריב"ש ותשובת הר"ן ומהרי"ק כרשום בש"ע שם בהג"ה (אמנם יש לדחוק ליישב דברי רבינו הגר"א ז"ל דכונתו שלדעת הרמב"ן והרשב"א ודאי בלא שם העיר לא מהני כלל אבל אין כונתו דלשיטתם די בשם העיר לבד. כמש"כ בעצמו ס"ק ע"ה עכ"פ לנ"ד לכאורה אף שהזכיר שם העיר יש לחוש לפי שיטת הרמב"ן והרשב"א ז"ל):

אך אף אם כן הוא אין לנו לחוש לזה מאחר שרבינו הב"י אשר מימיו אנו שותים דבריו בש"ע הוא עפ"י שיטת הרז"ה והרא"ש ז"ל דס"ל אליבא דהרי"ף ז"ל לחלק בין גט למיתה ולשיטתייהו אף בחדא ריעותא דשכיחא שיירתא או הוחזקו לא חיישינן במיתה לתרי יצחק משום דבעיגונא הקילו וכש"כ בנ"ד דלא שכיחי שיירתא במקום המיתה ולא הוחזקו ולפי דברינו האמורי' לעיל גם דברי הרמ"א (בסי' י"ז סעיף י"ח) שהביא דעת המחמירין דבעינן שיזכיר שם עירו הוא ג"כ לפי שיטת הרז"ה והרא"ש ז"ל וגם ע"ז הביא ויש מקילין אליבא דשיטתייהו דלא בעינן כלל שיזכיר שם העיר כלל וכ' דבמקום שיש אומדנות והוכחות יש לסמוך ע"ז להקל ומי זוטר הוא חיליה דרבינו הרא"ש ז"ל דעבד עובדא להתיר בתשובתו בעובדא דמכלוף בן מלול שהתיר אף בלא הזכיר שם העיר כלל:

אמנם ע"ז יש לנו לדון מדוע השמיט רבינו הב"י בספרו הגדול שיטת הרמב"ן והרשב"א ז"ל. ולא הביא רק דברי הנ"י אשר דבריו נובעים מדברי הרמב"ן והרשב"א לחלוק על הרא"ש ז"ל בתשובתו להצריך שם העיר. ולפענ"ד גם דברי רבינו ברוך החולק על הרא"ש בתשובתו הנ"ל יראה שהם מתאימים עפ"י שיטת הרמב"ן והרשב"א. (ומדי דברי לא ידעתי מה שתמה הגאון בעל חכם צבי בתשובתו (סי' קל"ד) בפיסקא המתחלת ואם תאמר לסתור דברי הרא"ש בפסקיו מדבריו בתשובתו הנ"ל דכיון דאביי ורבא בפלוגתא דרבה ור"ז קמפלגי א"כ ודאי יש לנו לפסוק כרבה דבעינן תרתי לריעותא דהא קי"ל אביי ורבא הל' כרבא ובאמת הרואה יראה שדבריו מבוארים בהרא"ש בפסקיו הנ"ל (פ"ג דגיטין סי' ג') להקשות דברי הרי"ף אהדדי דפסק כלישנא בתרא דר"ז וביבמות פסק כרבא. ותירץ לחלק בין גט למיתה כשיטת הרז"ה ומאי הוסיף הגאון בעל חכם צבי הנ"ל להקשות על הרא"ש ז"ל יותר ממה שהקשה הרא"ש בעצמו על רבו הרי"ף ז"ל ותירץ נפלאו ממני דברי קדשו):

והנה לכאורה שפיר הקשה הרמב"ן לשיטת הרז"ה והרא"ש דמחלקים בין גט למיתה דהא חזינן דסוגיות הש"ס לא אזלי כן דהא אביי מביא ראיה להחמיר מגט למיתה. וכן צוח רבינו הרמב"ן ז"ל שאין זה רצונו וכבודו של הרי"ף ז"ל שיהא הוא מכריע בין אביי ורבא לחלק בין גט למיתה בלי ראיה גמורה. והנה לפענ"ד סברא זו מבואר בירושלמי דאיתא שם בירושלמי (פ"ג דגיטין ה' ג') על מתניתין דהמביא גט ואבד ממנו. ר' זעירא בעי קומי ר' מני הכא למה הוא פסול אני אומר אחר היה שם והיה שמו כשמו הגע עצמך שבדקו כל אותו מקום ולא מצאו שם א' ששמו כשמו אלא משום חומר הוא בעריות. והא תנינן הלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו הלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו. א"ל ר' מני כן אמר ר' שמואל בר אחא האיש הזה ב' גיטין היו בידו א' כשר וא' פסול אבד את הכשר והשליך את הפסול בשעה שמצא אני אומר הפסול מצא. וכ"ה בירושלמי יבמות על מתני' דמשיאין עפ"י בת קול כל' הירושלמי הזה:

והנה הרב בעל קרבן עדה והרב בעל פני משה מפרשי הירושלמי נחלקו בפירושם בדברי הירושלמי הזה ודחקו הם בפירושם ובפרט דברי הרב בעל ק"ע דמתחלה מפרש דברי הירושלמי דחומר הוא בעריות משום חשש דנפילה ואח"כ מפרש דמקשה הירושלמי ממתני' דהלכו ולא הכירוהו ויעו"ש דלפי' אין מקום כלל לקושיית הירושלמי ממתני':

ואנכי לפענ"ד בפירוש דברי הירושלמי מה שאומר חומר הוא בעריות הוא לומר דאינו מצד הדין אלא מצד חומרא בעלמא. וע"ז מייתי ראיה ממתני' דלא מצאו שם אדם. ולא הכירוהו דשם לא חיישינן דשמא איש אחר הוא ששמו כשמו. אע"כ משום דבעריות הוא חומרא בעלמא ובעיגונא הקילו. וע"ז השיב לו ר' מני כן הוא הדבר ור' שמואל בר אחא משני דמתני' דגיטין מיירי דהיה לה שני גיטין דמצד הדין הוא דחיישינן ולא משום חומרא עכ"פ בסוגיא דש"ס דידן אליבא דר"ז דחייש אף בלא הוחזק הרי חזינן דס"ל להירושלמי דרק חומרא הוא בעריות. א"כ לפ"ז כבר אזלא ליה לצווחת הרמב"ן על רבינו הרי"ף ז"ל לחלק מעצמו בין גט למיתה בלי שום ראיה והנה לפי דברינו האמורים למעלה מצינו סברא זאת בתלמודא דבני מערבא. ואף דבש"ס דידן לא נחתו לחלק בהכי בשקלי' וטריא דאביי ורבא מ"מ לענין הלכתא שפיר יש לנו לצרף סברת הירושלמי לחלק בהכי וגם כי סברא גדולה הוא:

והנה מדי דברי בדברי הרב בעל ק"ע דפי' בהירושלמי דחומר הוא בעריות בגט משום, דאיתרע בנפילה הוקשה לי קושיא עצומה לפי כל שיטת הראשונים ז"ל אף לשיטת הרמב"ן והרשב"א דלא נחתו לחלק בין גט למיתה מ"מ קשה האיך מייתי אביי ראיה מההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא דחיישינן לתרי יצחק דלמא שאני גבי גט משום דאיתרע בנפילה והא מצינו סברא זאת בש"ס להדיא בב"מ (דף י"ב ע"ב) בסוגיא דמצא שט"ח. אי הכי כל שטרי דאתי לקמן ניחוש להו הכי כל שטרי לא רעי הני רעי ושם (בד' י"ג ע"א) דמתרץ מתני' כיון דנפיל איתרע ליה וחיישינן דילמא איקרי וכתב:

והנה לפי דברי התוס' שם ד"ה ולא לוה אין הקושיא כ"כ דכ' שם וז"ל פי' ועתה רוצה ללוות בו כו' אבל אין לפרש שכבר לוה בו קודם שנפל דא"כ מאי משני הני רעי לפי שנפל ויש הוכחה דמשום פסולו לא היה נזהר מלשמרו והא לוה בו כבר ופשיטא שהיה נזהר לשמרו עכ"ל הרי חזינן דס"ל להתוס' ז"ל דלא חיישינן לריעותא דנפילה אלא לחששא שנוכל לומר שמחמת חשש זה לא נזהר לשמרו ולפיכך נפל כגון שכ' ללות ולא לוה בו עדיין או אליבא דאביי דחיישינן לפירעון ולקנוניא משא"כ במצא גיטי נשים דהחשש הוא שמא נפל מאיש אחר ששמו כשמו ושם אשתו כשם אשתו. א"כ מאי ראיה הוא לחששא זה הנפילה דנימא דכיון דנפל איתרע ליה ואין לומר דחיישינן דיב"ש האחר כ' לגרש ולא גירש ולכך לא נזהר לשמרו דדחוק הוא דהא כמו שנפל מזה האחר נפל גם מזה שלפנינו וזה ודאי רצה לגרש בו ואפ"ה לא נזהר בו א"כ מאי ענין הנפילה ראיה לחשוש לאחר יותר מלזה א"כ לפי דברי התוס' הנ"ל ברווחא יש לנו לתרץ קושיתינו הנ"ל דלא נחית הש"ס לחלק בין גט למיתה משום ריעותא דנפילה משום דבנ"ד במצא גט אשה אין הריעותא דנפילה מסייע לחששא דשני יב"ש לדברי התוס' הנ"ל:

אמנם לא כן מצינו בדברי התוס' ב"מ (דף י"ח ע"ב) ד"ה חיישינן לשני שווירי דכ' בתירוצם כיון דלא הוחזקו הוי שפיר מוכיח מתוכו ומ"מ כשנפל חיישינן עכ"ל. הרי חזינן דדברי התוס' אלו מסייעים לדברי הרב בעל ק"ע הנ"ל בפי' הירושלמי דהא דחיישינן במצא גט אשה אף בלא הוחזקו הוא משום ריעותא דנפילה א"כ הדרא קושייתן לדוכתא איך מייתי אביי ראיה מההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא. (ובדרך פלפולא הייתי רוצה לומר לולא דברי התוס' הנ"ל דבאמת לר' אסי דס"ל דהחשש הוא במצא שט"ח שמא כ' ללות בניסן ולא לוה עד תשרי היינו אף אם לוה כבר והי' צריך לשומרו אעפי"כ כיון דאיתרע בנפילה יש לנו לחוש לאיזה חששא רחוקה אף שאין הריעותא מסייע להנפילה כמו שמוכח מדברי התוס' (דף י"ח) שהבאתי לעיל אך כ"ז הוא לר' אסי דהחששא הוא שמא כ' ללות בניסן ולא לוה עד תשרי דוחק הוא לפרש ולא לוה עדיין. משא"כ לדברי אביי דס"ל שם דעדיו בחתומיו זכין לו והא דלא יחזור משום דחיישינן לפירעון ולקנוניא א"כ לדידי' הרי שפיר הריעותא מסייע להנפילה דמשום דפרוע הוא לא נזהר בנפילתו א"כ שפיר יש לתרץ דברי התוס' (דף י"ח) הנ"ל דשם כ' אליבא דר"ה ור"ה י"ל דס"ל כר' אסי דבנפילה חיישינן לכל ריעותא אף היכא דלא מסייע להנפילה:

ובזה יתיישב שפיר קושייתינו הנ"ל על אביי דמביא ראיה מגט שנפל למיתה דחיישינן לתרי יצחק אף דהתם הוי ריעותא בנפילה דאביי אזיל לשיטתו שם בב"מ (דף י"ג) דס"ל דמשום דנפיל לא חיישינן דאיקרי וכ' ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ולפירעון ולקנוניא חיישינן וי"ל הטעם משום דריעותא דכ' ללות בניסן ולא לוה עד תשרי אינו מסייע להנפילה דאפ"ה הי' נזהר לשמרו כיון שכבר לוה ולפירעון ולקנוניא חיישינן שפיר משום דכיון דכבר נפרע לא הי' נזהר לשמרו. ולפי שיטתו אין ריעותא דנפילה מסייע כלל לחששא דתרי יצחק ושפיר מייתי ראי' מההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא דחיישינן לתרי יצחק ולפ"ז אינו סותר זאת לסברת התוס' והירושלמי עפ"י פי' של ק"ע הנ"ל דבמצא גט אשה חיישינן בלא הוחזק משום ריעותא דנפילה דהא אליבא דר' אסי חיישינן אף לריעותא כהאי דלא מסייע להנפילה ורק אביי בשיטתי' אזיל וא"כ מתורץ שפיר קושייתנו הנ"ל ממ"נ דלפי דברי התוס' (דף י"ב) שם לכ"ע לא חיישינן בכה"ג משום ריעותא דנפילה. ולפי דברי התוס' (דף י"ח) והירושלמי הנ"ל י"ל הוא רק אליבא דר' אסי משא"כ אביי לשיטתי' שפיר אין לחלק בהכי):

והנה אחרי בינותי בדברי הירושלמי ראיתי דאף אם נפרש בירושלמי דחומר הוא בעריות משום ריעותא דנפילה אפ"ה יש לפרש דהירושלמי מקשה בתורת קושיא ממתניתין דהלכו ולא הכירוהו והלכו ולא מצאו שם אדם דלא חיישינן לתרי יצחק אף דהתם לא הוי ריעותא בנפילה י"ל עפ"י דברי הרב ב"י (סי' י"ז) על דבר הזכרת שם העיר דאין לך ריעותא גדולה מזו במה שהלכו ולא הכירוהו בנשכו נחש דיותר יש לנו לחוש ליב"ש אחר מלומר שזה הוא שנשכו הנחש ונשתנה צורתו. וע"כ צ"ל לפי דבריו שם דגם ברישא דהלכו ולא מצאו שם אדם הוי ריעותא דהא גם שם נזכר במתני' שם העיר:

עכ"פ איך שהוא שפיר י"ל דמקשה הירושלמי מהלכו ולא הכירוהו דשם הוי ג"כ ריעותא גדולה כמ"ש הב"י ואפ"ה לא חיישינן לתרי יצחק עכ"פ בלא הוחזקו:

היוצא לנו מכל דברינו לנ"ד לענין מה שמבואר למעלה דלשיטת הרמב"ן והרשב"א דוקא בהעידו העדים שיצאו אתו מקרטובה משום הסברא דכאן נמצא כאן היה משא"כ היכא שלא ראו העדים אותו יוצא מאותו העיר יש לנו לחוש אף לדברי רבא היכא דשכיח שיירתא אף דלא הוחזקו. ואיך שהוא הרי משנה מפורשת בידינו דלא חיישינן לזה דהא איתא במשנה יבמות (דף קכ"ב ע"א) מעשה בא' שעלה על ראש ההר ואמר איש פב"פ ממקום פ' מת והלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו וכיון שלא נזכר במתני' שם המקום רק מקום פ' לדוגמא משמע דכל המקומות שוים בזה אף אם אמר שהפלוני הוא ממקום ששכיחא שיירתא הרי חזינן דהשיאו את אשתו עכ"פ אף דנוכל לומר דמתני' איירי שבדקו ולא הוחזק שם אחר ששמו כשמו כדמוכח מהירושלמי. עכ"פ זה מוכח ממתני' דבריעותא דשכיחא שיירתא לחוד לא חיישינן לתרי יצחק אם לא הוחזקו אף במקום שלא העידו העדים שהלכו אתו ממקומו דהא במתני' לא הוזכר רק איש פב"פ ממקום פ' מת והשיאו את אשתו:

עכ"פ בזה נחתינן ובזה סלקינן וארווח לן מדברי הירושלמי הנ"ל דהביא ראיה ממתני' דילן דבלא הוחזקו לא חיישינן אף היכא דשכיחא שיירתא. ודלא כנראה מדברי הרמב"ן והרשב"א הנ"ל דדוקא היכא שיצאו אתו העדים ממקומו ושפיר אתיא לן דברי רבינו הב"י ז"ל שמשמים הסכימו על ספרו שלא הביא כלל דברי הרמב"ן והרשב"א הנ"ל בזה א"כ גם בנ"ד אין לנו להחמיר בעלובתא דא לחשוש לזה:

ברם לפי דברינו אלה דמוכח ממתני' דלא חיישינן לתרי יצחק אף במקום ששיירות מצויות רק היכא דלא הוחזק יקשה עלינו לפי דברי התוס' וכל הראשונים ז"ל דפלוגתא דאביי ורבא מיירי ששיירות מצויות ולא הוחזק דא"כ קשה למה לא הביא רבא ראיה ממתני' דמשיאין עפ"י ב"ק הנ"ל דלא חיישינן לתרי יצחק בכה"ג ולכאורה מוקשה הוא מאוד דהא מוכח ממתני' להדיא דלא חיישינן כה"ג וכדאיתא בירושלמי:

אמנם שבתי וראיתי דהא בלא זה לפי שיטת הרז"ה והרא"ש דאביי ורבא פליגי בפלוגתא דרבה ור"ז קשה לכאורה למה העלימו אביי ורבא כל חד לפי שיטתו ממתני' וברייתות שהובאו בסוגיא דפ"ג דגיטין ובפ"א דב"מ והביאו ראיה רק ממעשה שהיה וזה דוחק לומר שכל אחד הביא ראיה שראוי לפסוק כוותיה ממעשה דעבדו אמוראי קדמאי ומעשה רב כי עכ"פ היה להם להזכיר מתניתין וברייתות דהתם:

ע"כ הנראה לפענ"ד לומר דבר חדש בסוגיא זו ובזה יתורץ קושייתינו הנ"ל דהאי דאיתא בתלמודא בכולהו סוגיין הנ"ל והוא דלא הוחזק שני יב"ש יש לנו להסתפק אם לא בעינן למבדק כלל אם נמצא יב"ש אחר רק כיון דלא הוחזק אצלינו מכבר שנמצא שם יב"ש אחר ממילא שריא אליבא דרבה וכך מורה הלשון והוא דלא הוחזק ולא קאמר והוא שלא נמצא שם יב"ש אחר שהיה משמע שהיה צריך לבדוק אם נמצא שם יב"ש אחר או די"ל דעכ"פ יש לנו לבדוק לכתחלה אולי יש שם יב"ש אחר ואם לא מצאנו אז לא חיישינן:

והנה בסוגיא דידן במה דשלחו מתם אי חיישי' לתרי יצחק אם לאו הנה לדברי רבא דקאמר ה' דלא חיישינן ודאי נראה דס"ל דלא בעינן למבדק כלל וע"ז מייתי ראיה מהנהו שטרא דחבו בר נאנו דאף דידענו דשכיחא עוד במחוזא שמות כאלו ולא חששו א"כ גם בנ"ד, אין לחוש אף לבדוק לכתחלה אם נמצא אחר. ובזה ניחא מה שלא הביאו ממתני' וברייתות שהובאו בסוגיא דגיטין ובב"מ דמשם לא מוכח מידי לענין הזה אם יש לבדוק לכתחלה אם יש אחר ששמו כשמו:

ולפ"ז מתורץ גם קושייתינו הנ"ל למה לא הביא רבא ראיה ממתני' דהא ממתני' אין ראיה שאין צריכין לבדוק כלל אם יש במקום הזה עוד א' ששמו כשמו דדילמא מיירי מתני' אחר שבדקו ולא מצאו באותו מקום וכן משמע בירושלמי הנ"ל דאחר שסיים הגע עצמך אם בדקו ולא מצאו איש אחר ששמו כשמו אפ"ה חיישינן אז מקשה ממתני' (ודבר זה לכאורה י"ל לפי שיטת הראשונים ז"ל אמנם לפי דברינו אלו שיטה אחרת מרווחת בדעת הרי"ף שלא נשווה אותו כמכריע בפלוגתת אביי ורבא. רק דהוא מפרש דאביי ורבא ס"ל תרווייהו לענין מיתה כרבה וראיה ממתני' דידן כמו שמבואר לעיל דבמיתה לא חיישינן בשכיחא שיירתא ולא הוחזק וגם ממה שלא הביאו שום זכר ממצא גט אשה ולא פליגי אביי ורבא אלא לענין אם צריך לבדוק לכתחלה אם לאו. ואביי ס"ל דיש לבדוק עכ"פ לכתחלה כנ"ל. ורבא דאמר תבדק כל העולם פי' שלפי סברת אביי יש לנו לחקור ג"כ עכ"פ כמה דאפשר אולי יש שם אחר כזה בכל העולם ואם לא יודע לנו אז נכשיר את הגט. ובהא פסק כרבא שאין צריך לבדוק כיון דלא הוחזק אבל אם בדקו ולא מצאו באותו מקום ששמו כשמו ודאי גם אביי מודה דלא חיישינן ותנשא כמבואר במתני' דהלכו ולא הכירוהו. ובזה סרה תלונת הרמב"ן שהרי"ף ז"ל יעשה עצמו למכריע בין אביי ורבא. וגם קושייתו במה שהביא אביי ראיה מגט למיתה אבל לפי דברינו יתורץ חדא בחברתה דמדהביאו אביי ורבא ראיותיהם מהנך עובדין ולא הביאו ממתני' דגיטין ודב"מ מזה מוכח דכ"ע ס"ל דלדינא שרייא במיתה בשכיחא שיירתא ולא הוחזקו ולא פליגי רק לענין לכתחלה אם צריכה בדיקה ובזה לא שייך לחלק בין גט למיתה כיון דרק לענין לכתחלה קאיירינן לבדוק אם יש שם אחר אין בזה חשש עיגון ולא שייך להקל בזה יותר מבגט ובזה ניחא סתימת דברי רבינו הרי"ף ז"ל אשר לכל שיטת הראשונים הנ"ל עכ"פ הי' לו לבאר סתירתו דפסק שם כר"ז וכאן כרבא ולפי דברי הוא מלתא באפי נפשה ולא שייך כלל לפלוגתא דרבה ור"ז):

ולפי דברי מיושב שפיר גם דברי רבינו הרמב"ם ז"ל (בפי"ג מה' גירושין ה' כ"ד) שכ' סתמא בא א' ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פ' תאמר שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו והשליח אינו יודע מי הוא זה הואיל ואנו יודעין פ' הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת ואין אומרים שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת עכ"ל ולא סיים כלל בדבריו אם הוחזק או לא הוחזק עד שהראב"ד ז"ל מסיים על דבריו והוא שלא הוחזק ולמה לא סיים רבינו התנאי הזה. ולפי דברינו ניחא כאשר הרואה יראה שדבריו אלו הם מסוגיא דיצחק ר"ג. וקאמר רבותא שאין אנו חוששין לבדוק כלל אם יש שם איש אחר כאשר ביארנו שזה הוא מחלוקת אביי ורבא וממילא מובן שאם הוחזק ודאי חוששין. וגם ראיה גדולה הוא מדברי רבינו שהוא הולך בשיטת הרז"ה והרא"ש בדעת הרי"ף רבו מדלא הזכיר שהעדים הלכו עמו מעירו ולא הזכיר שם העיר כלל. וגם ראיה לדברינו הנ"ל מדקסמיך הך דינא דיצחק ר"ג לדינא דמתני' דהלכו ולא הכירוהו אלמא דס"ל דבלא הוחזק לחוד שרי כדעת הרז"ה והרא"ש וממתניתין הנ"ל ונפלאתי מדוע לא הביאו האחרונים ז"ל דגם הרמב"ם קאי בשיטתיה ואולי מטעם זה הכריע הב"י כשיטת הרז"ה בש"ע ולא הביא רק לשון הרמב"ם ז"ל:

עוד נ"ל לומר דאף אם נחוש לדעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל שהבאתי לעיל דבעינן שילכו העדים עמו ממקומו ומשום כאן נמצא כאן היה אבל בל"ז יש לחוש בשכיחי שיירתא אף אם לא הוחזקו משום דחיישי' שמא יב"ש אחר בא מעיר אחרת לאותו העיר ונקרא על שם העיר [אשר דומה לזה כ' רבינו מאור עינינו רש"י ז"ל ד"ה דאם איתא דחיישינן יבדק כל העולם מיבעי ליה שמא אנדרילינאי אחר הלך מנהרדעא והלך לו דלאביי חיישי' להכי וכן בנ"ד יש לנו לחוש שמא איש אחר ששמו שמעון נאדעגעלער בא לאוטייאן שהוא מקום דשכיחי שיירתא והלך לו וזהו שמת ולא בעלה של האשה]:

מ"מ בנ"ד ששמו הוא שמעון נאדעגעלער ע"ש הכפר שהוא שני פרסאות מאוטייאן א"כ הרי יש שם עוד סי' אחר וזה ודאי לא חיישינן שיזדמן עוד איש אחר ששמו שמעון ומכפר נאדעגעלע וגם בא לאוטייאן והא לא גרע מסימנים אמצעיים שאין משיאין על פיו ואפ"ה אם יש שני סימנים אמצעיים מצטרפין יחד ונעשה כסי' מובהק ומשיאין על פיו כמבואר (בסי' י"ז בב"ש ס"ק ע"ג ובח"מ ס"ק מ"ג ובט"ז ס"ק ל') וכן כ' מהרי"ק (שורש קפ"ה) דאם יש עוד אומדנות שנצטרך לומר שני דוד בן שלמה היו ושניהם היו מרוסיא ושניהם הלכו בציצילייא כולי האי ליכא למיחש:

ועוד י"ל בנ"ד סברא להקל מהא דכ' המהרי"ק בתשו' הנ"ל על דברי הרמב"ם (בפי"ג מה"ג ה' כ"ד) שמדקדק לומר שאמרו לו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פ' כו' מוכיחין הדברים שאותו יצחק בן מיכאל שמת הוא העומד באותו העיר שזה הולך שם דאלת"ה למה תלה שליחתו בהליכתו לאותו מקום ומשום כך אשתו מותרת. כן יש לצרף בנ"ד דכיון שאמר המת קודם מותו ששמעון נאדעגעלער שמו מק"ק אוטייאן ויש לו אשה שם בק' אוטייאן ודאי היה כונתו על אותו עיר אוטייאן הסמוך לו ולמען ידעו להתיר את אשתו. וזה ראיה שלא היה ממקום אחר שאם היה ממקום אחר היה מגלה לפני העד קודם מיתתו כיון שכונתו היה שידעו את שמו הברור לאחר מותו. והוי דומיא לדינא דהרמב"ם ז"ל שא"ל ב"ד כשתלך למקום פ' הודיע להם שיצחק בן מיכאל מת שהוא ראיה שהוא ממקום פ' ולא חיישינן שמא הוא ממקום אחר לפי דברי המהרי"ק הנ"ל:

עכ"פ בהא נחתינן ובהא סלקינן בעזהי"ת שאין לנו לחוש שמא הוא מעיר אחרת דכיון דבאוטייאן לא נשמע איש אחר ששמו שמעון נאדעגעלער אין לנו שום חששא בזה:

אך עדיין צריכין אנו לברורי החששא שהעיר מעכ"ת מה שלא הזכיר העד שם אביו אמנם כבר ביאר מעכ"ת בזה די הצורך. הנה בהזכיר שמו ושם אביו ולא הזכיר שם העיר הלא כבר מבואר ברמ"א דיש מחמירין ויש מקילין ובאיזה אומדנות המוכיחות י"ל דיש להקל ולסמוך על דעת המקילין. ואי מקילינן בלא הזכיר שם עירו שיש לנו לחוש שמא מעיר אחרת היה מכש"כ שיש לנו להקל בהזכיר שם עירו ולא הזכיר שם אביו (כמבואר בביאורי הגר"א סי' י"ז ס"ק ע"ה) וכבר הביא המש"ל (פי"ג מהל' גירושין ה' כ"ז) בשם הר"י בן לב [תשובת ר"י בן לב לא נמצא אתי] דשמו ושם עירו סגי ולא בעינן שם אביו וכן הובא בתשובת האחרונים להתיר בשם עירו בלא שם אביו. וכש"כ היכא דאיכא שם כינוי דהוי כשם אביו ג"כ:

ובפרט לפי מש"כ לעיל דמה שאמר המת ששמו שמעון נאדעגעלער מאוטייאן ודאי ידע שבזה יהיה ניכר שמו אחר מותו וכיון שכן היו קורין אותו באוטייאן שמעון נאדעגעלער ודאי זה הוא ואין לנו לחשוש לאחר דגם יצחק ר"ג לא נזכר שם אביו וכ' הראשונים דמה שהיו קורין אותו ר"ג הוי כמו שם אביו (ויעויין בביאור הגר"א סי' י"ז ס"ק ע"ה) וכן לנ"ד מה שקורין אותו נאדעגעלער הוי כשמו ושם אביו ושם עירו ולכ"ע לא חיישינן לאיש אחר ששמו כשמו ואין לנו שום חומרא מצד הדין מה להתגולל ולהחמיר על עלובתא דא:

אמנם אחת היא לי בקצת תיוהא דחזינא הכא באשר לפי מכתבו האשה הזאת היתה עגונה שמנה שנים והיתה באוטייאן או בנאווי אלקסנדרווסקי ואם בעלה הוא אשר מת בכפר הסמוך לשוביץ שהוא סמוך למקום האשה מדוע לא נודע להאשה מבעלה בהיותו סמוך למקומה בעודו בחייו כדרך הנשים אשר דרכן לחקור ולדרוש אחרי בעליהן אנה הם ומדוע לא הודיע האיש בחייו לאשתו שהוא הולך למקומה אשר מכ"ז עכ"פ מוטל על מעכ"ת ועל בי דינא דק' אוטייאן לחקור ולדרוש אם לא היה ח"ו איזה ערמה מהאשה בעדות העד הנ"ל אשר כעין זה חשש הגאון בעל חכם צבי ז"ל (בתשובתו סימן קל"ד) וכ"ז לחששא בעלמא אמנם מדינא אינני רואה לפענ"ד שום חששא להחמיר בעדות האשה הנ"ל:

כן נלע"ד הקלושה להיות נמנה גם אנכי הדל בין גדולי המתירים את האשה הזאת. והוא ית"ש יצילנו משגיאות כמדתו ית"ש לחונן אף לשאינו הגון כמוני:

דברי אליעזר יצחק בהגאון מ' הלל זללה"ה מוולאזין היום יום ג' לנשיאים תורה א' לפ"ק.

תוכן העניינים

חוט המשולש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה