אור ברסלב

חוט המשולש חלק ב· רבי הלל מוולוז'ין

סימן ב

סימן א

מה שכתב להגאון הגדול בדורו מו"ה משה זאב זצ"ל בעהמ"ח ספר מראות הצובאות אב"ד דק"ק ביאלעסטאק:

שאלה מה שנוהגין בני הכפרים למכור האם של הבכור לנכרי קודם הלידה. ומלוה לנכרי הכסף ע"ז קודם והוא כמצחק בעיניהם שהיא הערמה גדולה ובעל תבואת שור אוסר הערמה בדאורייתא ואינם יודעים לעשות המשיכה כד"ת ובאים לידי מכשול גדול הוא שחוטי חוץ שהוא באיסור כרת אף בזמן הזה להרמב"ם ה' מעה"ק ה' ט"ו ולרש"י מפורש בע"ז (דף י"ג ע"ב ד"ה ונשחטי' משחט) ואף להתוס' ביומא (דף ס"ג ע"א ד"ה שלמים ששחטן) עכ"פ יש איסור לאו באכילת הבשר ורבים נכשלים בזה לזה אני רוצה לתקן שאחר הקנין והלידה יעשה הנכרי מום בהולד ולרוה"פ הראשונים מטיל מום בזה"ז הוא רק מדרבנן ואף להרמב"ם שכ' שעובר בל"ת רק אינו לוקה זהו רק בבכור בא"י בזה"ז אבל בבכור בחו"ל בזה"ז אינו עובר אפי' בלא תעשה כאשר אבאר:

תשובה מתחילה צריך לחקור אם הטלת מום בבכור בזה"ז הוא איסור דרבנן או מה"ת איתא בגמ' ע"ז (דף י"ג ע"א) אין מקדישין וכו' בזה"ז. ואם הקדיש כו' נועל דלת בפניו כו' ופריך ולשווי' גיסטרא כו' רבא אמר נראה כמטיל מום וכו' ומסיק ה"מ בזמן המקדש דחזי להקרבה ע"ש פירש"י ה"מ דאסור משום מום לא וכו' דקרינן תמים יהיה לרצון היינו בזמן המקדש אבל בזה"ז אינו רק נראה ולא אסור מה"ת. וכן פסק הרא"ש והרשב"א אבל הרמב"ם (פ"א מה' אסורי מזבח ה' ז') כתב וז"ל מטיל מום בקדשים בזה"ז אינו לוקה אבל עובר בל"ת ואח"כ כתב מטיל מום בבע"מ אינו לוקה סתם ע"ש בלח"מ דהשיג על הרמב"ם ממאי דפריך הש"ס על רבא ולהוי כמטיל מום בבע"מ ומשני בע"מ נהי דלא חזי להקרבה לדמי חזי לאפוקי בזה"ז אף לדמי לא חזי ע"כ משמע דמטיל מום בבע"מ גרע טפי מזה"ז וכיון דקיי"ל דמטיל מום בבע"מ אינו עובר בלאו כדאיתא בבכורות (דף ל"ג ע"ב) פלוגתא דר"מ ורבנן דרבנן דרשי להא קרא דכל מום על גרמא ומה שכתב הרמב"ם דמטיל מום בבע"מ אינו לוקה צ"ל דאינו עובר בל"ת א"כ כש"כ למטיל מום בזה"ז דאינו עובר בל"ת גם לישנא דש"ס בע"ז שם דקאמר נראה כמטיל מום משמע דליכא איסורא מה"ת כלל עכ"ל ע"ש באריכות. ולכאורה הלח"מ קשיא דיש לחלק בין מטיל מום בבע"מ ובין בזה"ז להיפך לחומרא דלמא יבנה בהמ"ק היום ויהי' חזי להקרבה ומהש"ס דע"ז אין ראיה די"ל זיל הכי קמדחי ליה וזיל הכי כו' ועוד דעושה גיסטרא [לע"ד נראה כוונתו בזה דבאמת יכול להיות דלעשות מום בקדשים בזה"ז גרע טפי ממטיל מום בבע"מ ומה דמשמע מסוגיא דע"ז להיפך אין להקשות חדא דלעשות מום בבהמה אשר תוכל לחיות במום זה גרע טפי מלהמיתה מפני שבמום בחיי' מתבזה הבהמה כדמשמע מסוגיא דע"ז דאשנויי דאביי דמשני דע"י עיקור איכא בזיון קדשים פריך הגמ' ונשווי' גיסטרא ומשמע כיון דתמות עי"ז ליכא בזיון וממילא ניחא דעל זה משני רבא נראה כמטיל כו' דאף דאסור להטיל מום בקדשים בזה"ז דשמא יבנה בהמ"ק אבל לשווי' גיסטרא שרי מן הדין דאינה מתבזה ואסור רק משום דנראה כמטיל כו'] ועוד דע"כ צריך להכניס לכיפה והוי כמטיל מום בבע"מ כמו שכתבו הפוסקים באחזו דם אם הוא מת מזה הוי כמטיל מום בב"מ אף דעכשיו ראוי להקרבה [נראה לענ"ד אולי כוונתו ועוד דמסוגיא דע"ז אין לדקדק דמטיל מום בזה"ז קיל טפי ממטיל מום בבע"מ מזה דמשני בע"מ חזי לדמי הכא לא לדמי חזי משום דשם הלא אף אם לא יטילו בו מום הלא צריך להכניס לכיפה ואם יטילו בו מום הלא הוי מטיל מום בבע"מ אבל בכור דאינו צריך להכניסו לכיפה חמיר טפי להטיל בו מום בזה"ז מלהטיל מום בבע"מ בזהמ"ק משום דקדשים בזה"ז חזי להקרבה שמא יבנה בהמ"ק] ולפ"ז מתורץ ג"כ הקושיא של הלח"מ מלשון נראה וגם מלשון לית לן בה ע"ש [לע"ד נראה אולי כוונתו דכיון דאסיק דהכא כיון דבל"ז צריך להכניסן לכיפה הוי כמטיל מום בבע"מ כיון שממילא ימותו אח"כ וגם הוי בזה"ז והוי תרתי לריעותא ומש"ה נקט רבא רק דנראה כמטיל מום וגם הגמ' משני דכיון דלא חזי להקרבה לית לן בה. אבל הרמב"ם בה' א"מ דפסק דמטיל מום בקדשים בזה"ז עובר בל"ת וודאי קאי זה על בכור דהוא קדוש מרחם אף בזה"ז ואין צריך להכניסו לכיפה והוי מטיל מום בקדשים תמימים ושמא יבנה בהמ"ק ויהיה חזי להקרבה לכן עובר בל"ת] והנה אף שיש לתרץ דעת הרמב"ם בקדשים בזה"ז נראה דמודה בבכור בזה"ז בחו"ל דליכא איסור מן התורה ע"ש ברמב"ם (דין ט') דמטיל מום בתמורת בכור ומעשר אינו לוקה וכבר הוכיח הלח"מ הנ"ל מה שכותב אינו לוקה אין בו ל"ת ג"כ וראייתו ממטיל מום בבע"מ מסוגיין דבכורות דל"ג כנ"ל. והרמב"ם פסק (בפ"א מה' בכורות) דאם הביא בכור מחו"ל אף בזהמ"ק אין מקריבין אותו והוא מגמ' דתמורה (דף כ"א ע"א) לפ"ז שוין בכור דחו"ל לתמורת בכור בזהמ"ק דפסק בה' א"מ הנ"ל דאינו לוקה ואינו עובר בל"ת כנ"ל ולכאורה יש להביא ראיה דבכור בזה"ז בא"י הוא מה"ת מסוגיין דבכורות (דף ל"ה ע"א) מעשה בזכר רחלים זקן כו' וצרם באזנו כו' וקנסו שלא לשחוט עליו ומן הסתם הוא בזה"ז דהא צריך להקריבו בתוך שנתו ואם היה זה בזה"ב איך היה זקן ובגמ' מ"ק (דף י"ג ע"א) על מתני' אם כיון מלאכתו במועד יאבדו עביד צריכותא בין צרם אוזן בכור קנסו בנו אחריו משום דאסור מדאורייתא אבל במועד הוי אסורא דרבנן אמנם יש לדחות דלדבר שיש לו עיקר מה"ת קרי הש"ס דאורייתא ובזה מתורץ קושיית התוס' (שם ד"ה נטייבה) מה פשיט הש"ס הא שם הוי איסור דרבנן ע"ש ותירוצם דחוק ולמה דכתבינן א"ש דלשביעית יש עיקר מן התורה אבל מלאכה בחוה"מ אין עיקר כלל לרוב הפוסקים וכהאי גוונא אשכחנא בש"ס עירובין (דף ל"ו) שאני טומאה שיש לו עיקר מה"ת. וא"ת למה לא קאמר הש"ס במ"ק בפירוש שאני בכור שיש לו עיקר מה"ת משום דהדין נוהג אף בזהמ"ק ומצינו בש"ס דקרי זה סתמא דאורייתא בעירובין (דף ל"ב) רב נחמן אמר בשל תורה לא אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה כו' ופשיט ר"ש מאומר לחבירו צא ולקוט לך תאנים ע"ש בתוס' שהקשו הא מעשר פירות אינו רק דרבנן ותירצו כיון דעיקר הוא מה"ת חשיב ליה כשל תורה אף דרב נחמן אמר סתם בשל תורה לפי"ז אין ראיה אם בזה"ז הוא מה"ת בבכור ואדרבא ראיה להיפך כדי שיתורץ היטב קושיית התוס' דמ"ק הנ"ל אעפי"כ יש לזכות להרמב"ם דסמיך על לישנא דש"ס מ"ק הנ"ל דקרי ליה לבכור דאורייתא וגם מחמת הסברא דשמא יבנה בהמ"ק היום ועובר על תמים יהיה לרצון רק אינו לוקה דהחיוב אינו ברור והוי התראת ספק אבל זה הוא בא"י אבל בחו"ל גם הרמב"ם מודה דאינו עובר בל"ת כמו שפסק בתמורת בכור דלא חזי להקרבה כלל והשתא ניחא דלא כ' הרמב"ם האי דינא דמטיל מום בזה"ז בה' בכורות משום דלא פסיקי דהא בחו"ל אין הדין כך ולפי החילוק הנ"ל אתי שפיר מאי דקשיא על הרא"ש דפסק המטיל מום בבע"מ עובר אין בו איסור מה"ת. וראייתו מסוגיא דבכורות (דף ל"ג ע"ב) דמותר להקיז דם לבהמה שאחזה דם ותמות אם לא יקיזו לה אף דהוא רק מום עובר דהקזה מהני לה והרמב"ם לא הזכיר מזה משמע שאוסר לעשות במום עובר ולמש"כ א"ש דהרא"ש אזיל לשיטתיה כרש"י דבזה"ז אין שום איסור מה"ת בהטלת מום כיון דלא חזי להקרבה היום וכן הוא במום עובר בזה"ב הלא לא חזי להקרבה היום אבל הרמב"ם אזיל לשיטתיה דבזה"ז בא"י אסור להטיל מום בבכור דבעי דלא חזי להקרבה לעולם ושאני הקזה כיון שבודאי ימות הוי כמטיל מום בבע"מ קבוע כדלעיל. וסיים הרא"ש דבזה"ז הוא דרבנן וקיל ממטיל מום בבע"מ גם התוס' בכורות ד"ה בע"מ מעיקרו בסוגיא הנ"ל כתבו כן. וכן התוס' במנחות (דף נ"ו ע"ב ד"ה הכל מודים) כתבו כן ולזה תמיה לי מאד דברי המחבר בש"ע יו"ד (סי' שי"ג סעיף ה') דכ' דעת הרא"ש בפשיטות דאף להטיל מום בב"מ עובר הוא רק איסור מדרבנן ומטיל מום בזה"ז לא הזכיר כלל משמע דחייש ג"כ לפסק הרמב"ם דאסור מה"ת ולפי מש"כ תליא זה בזה בשלמא הרמב"ם אזיל לשיטתיה דפוסק דוקא במום קבוע אינו עובר משמע במום עובר עובר בל"ת וא"ש לפי דעת הרמב"ם דבזה"ז עובר בל"ת. אבל לדעת המחבר שפ' כהרא"ש דבמום עובר אינו עובר בל"ת פשיטא בזה"ז דקיל הרבה כמבואר ברא"ש. עוד תמיה לי על הש"ע דהביא רק לשון הרמב"ם בהקזה ואינו מחלק בין אם אופן שתמות א"ל ולהרא"ש דמתיר במום עובר צריך לפרש מתני' דבכורות דאסרי רבנן להקיז במקום שעושה מום דוקא באופן שלא תמות כמבואר בהרא"ש להדי' בסוגי' הנ"ל וצ"ע והרבה צריך לדקדק בסוגי' דבכורות ע"ש ברא"ש שפי' דמתני' מיירי דהבכור אינו מסוכן אם לא יקיז והברייתא מיירי באופן שתמות בודאי. עוד התוס' במנחות (דף נ"ו ע"א ד"ה כשאומר) כ' דלישנא דברייתא משמע כך דקתני דיקיז אף במקום שעושה בו מום אבל הוא תמוה דהא במתני' הוא מפורש אפי' הוא מת ונראה לומר דבר חדש והוא זה ששניהם מיירי במסוכן וחכמים דמתני' הוא ר"מ דברייתא דאוסר להטיל מום בבע"מ. ואפשר לומר דגם ר"ש סובר כוותיה ומה שמתיר במתני' להקיז הוא מטעם דדבר שאינו מתכוין מותר באופן שלא יהיה פסיק ראשו לכן פ' הרמב"ם אף דמקיז במקום שעושה בו מום כמבואר בברייתא אפשר שיתרפא אח"כ והוי מום עובר דאינו עובר בל"ת והשתא א"ש פ' הרמב"ם דעובר בל"ת כחכמים דמתני' וא"ל למה אינו לוקה דאי' בספרי תמים יהיה לרצון עשה וכל מום ל"ת וכיון דא"א לקיים העשה מחמת המום לכן אינו לוקה ודמי ללאו הניתק לעשה אם קיים העשה פטור מהלאו כן במקום ל"ת ועשה אם אינו עובר בעשה אינו לוקה עליו ויש לחלק בזה וצ"ע ולפ"ז מה שפ' הרמב"ם דבזה"ז עובר בל"ת אפשר לומר דקאי אף על שאר קדשים מהאי טעמא ואף דרבא בע"ז (דף י"ג) אמר נראה כמטיל כו' אפשר לומר דהרמב"ם מוקי כל הסוגי' בקדשי בדק הבית ע"ש בתוס' ד"ה ונשחטי' שרצו לאוקמי בכה"ג. עוד באופן אחר דגם הרמב"ם מודה במטיל מום בבע"מ אינו עובר בל"ת לכן כ' סתם אינו לוקה כפי' הלח"מ רק במטיל מום בזה"ז שכ' בפירוש עובר בל"ת אפשר דמוקי כל הסוגיא דע"ז כמ"ד קדושה ראשונה לא קדשה לע"ל אבל למה דפסק הרמב"ם קדשה לע"ל דפסק השוחט בחוץ בזה"ז חייב והא בהא תליא ע"ש א"כ שוין זה"ז לזמן המקדש רק נשאר הקושיא למה אינו לוקה אך בתירוץ דלעיל גם הכא מיושב דגם הכא אינו עובר בעשה דהא אינו יכול להקריב:

לפי"ז לפי השיטה חדשה שכתבנו דהרמב"ם פוסק כחכמים דמתני' והוא ר"מ דברייתא דמטיל מום בבע"מ עובר בל"ת ומחמת זה פסק דגם בזה"ז עובר בל"ת אתי שפיר האי תקנתא דלעיל למכור הבכור לנכרי ולעשות המום ג"כ ע"י הנכרי אז הוא מותר מה"ת ממ"נ להרא"ש ורש"י כמו שכתבנו לעיל ולהרמב"ם מטעם אחר כיון שפסק כר"מ ור"מ דרש האי כל מום למטיל מום בבע"מ סובר דגרמא מותר כדאיתא בסוגין דבכורות (דף ל"ג ע"ש) להדיא דר"מ מתיר גרמא אף דהרמב"ם פוסק דגרמא אסור אפשר ספוקי מספקא ליה אי כחכמים דמתניתין או כחכמים דברייתא ואזיל הכא לחומרא והכא לחומרא ודו"ק:

תוכן העניינים

חוט המשולש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה