אור ברסלב

חוט המשולש חלק א· רבי חיים מוולוז'ין

סימן יט

סימן יח

בענין שאילתא דשאילנא. על אודות איש א' שבא בין א"ח. וכמה חדשים הוחזק בשם מאיר בן יהודה. ונשא אשה וגירשה בשם הזה. וחמק עבר לא נודע מקומו אי'. ושוב נודע שלפני כמה שנים הוחזק בעיר אחרת בשם שמעון בן דוב. ונשא וגרש שם בשם ההוא. והבד"צ ד"ק סמארגאן כתבו שאבי האשה תם חפש מחופש. ועקבותיו לא נודעו:

והיות כי נפל פחד הטוש"ע על כל המורים. ומה נעשה לאחותינו שתתעגן אם נחמיר עלי' לפסול הגט. ולדעתי הקלה כמו שהיא דעת האוסרים הוא חומרא בעלמא אמרתי אחוה דעתי בעזרת החונן דעת אף לשאינו הגון כמוני בא"י חונן הדעת:

והואיל ודין זה הוא מהדינים שסוגיית התלמוד מועט והלכות מרובות עפ"י סברת הפוסקים ז"ל ההכרח הביאני להאריך קצת בדקדוק לשונם ז"ל:

והנה במה ששינה המגרש שם עצמו. לא דינא ולא דיינא דכיון שהוחזק כאן בשם מאיר. והכתיבה והנתינה הי' במקום אחד. היינו הך דירושלמי שהביאו כל הראשונים והתוס' בפ' השולח אבל אם הי' ביהודה וגרש אשתו שביהודה ה"ז מגורשת. והוקבע בש"ע (סי' קכ"ט סעיף י"ב) להלכה פסוקה. ונ"ד עדיפא דהא בנ"ד לא ידעו כלל שיש לו שם אחר. וגם הבד"צ הנ"ל לא נסתפקו מחמת שינוי שם עצמו:

אך במה ששינה שם אביו. ע"ז אנו דנין אי מהני חזקה לשם אביו. ודבר זה אין מפורש בש"ס. ולא זכינו בו לראי' מכרעת. ואף דמשמעות פשטא דסוגיא הוא דלשם אביו נמי מהני חזקה. דהא הא דהתקין ר"ג הזקן שיהא כותב כו' מפני תיקון העולם היינו מפני הרמאים שהיו משנים שמם בגליל או ביהודה או מחמת מרדות ואיזה סבה כמ"ש הראשונים ז"ל. ואי נימא דלשם אביו לא מהני חזקה. אכתי לא נתקן העולם מפני הרמאים שישנו שם אביהם. [וגם בימי הש"ס היו כותבים שם אביהם בגט כדאשכחן בכמה דוכתי. ויש בזה פלפולים בין הראשונים ואכמ"ל]. אמנם ראי' מכרעת איננה שתהא כדאי להכריע בפלוגתא דרבוותא קדמאי. אשר מדור דור מלחמת ה' בזה בין החכמים:

בימי רש"י ז"ל עובדא הכי הוה ונשאל ע"ז אחר שכבר נשאת בגט זה. כמבואר בב"י בסי' הנ"ל בד"ה ובא"ח כ' כלשון הזה תשו' שאלה להר"ש ז"ל יוסף ששינה שם אביו וכו' אין לקנטר בו מאחר שהחזיק שמו ושם אביו כן במדינה וכו'. ואם לא מפני שנשאת וכו' הייתי מסכים לרדות הרשע וכו' אבל עתה אין השבון בדבר אלא נסמוך על הדין ועל דמוי' שהגט כשר עכ"ל. וכל מעיין השופט בצדק יראה שדעת רש"י ז"ל הוא שהגט כשר עפ"י דין אף להנשא בו לכתחילה משום דס"ל דמהני חזקה גם לשם אביו אך הואיל ודעת החכמים ששאלו שאלה זו ממנו המה רצו להחמיר להצריכו גט אחר השיב להם רש"י ז"ל שלולי שנשאת ואיכא לעז הי' מסכים להחמיר לענין לכתחילה חומרא בעלמא לצאת ידי דעת החכמים השואלים. אבל מפני הלעז אין השבון בדבר אלא נסמוך על הדין שהגט כשר [ואף שבגט ההוא הי' כתוב וכל שום וחניכה וכו']. ואין רצוני להאריך בדקדוקי לשונו דאיך שהי' עכ"פ למדנו מדבריו ז"ל דעתו ז"ל דמהני חזקה גם לשם אביו. ומש"ה הגט כשר גמור. כ"ה דעת רש"י ז"ל בבירור:

ודעת החכמים השואלים שרצו להחמיר להצריכה גט אחר לא נתברר לנו עד היכן הי' דעתם להחמיר אם רק להצריכה גט ותשב תחת בעלה השני. או גם להוציאה מהשני:

דהנה הרמב"ם (בפ' יוד דין ב') כתב. כ"מ שאמרנו שהגט פסול ה"ז פסול מד"ס בלבד וכו' וכותבין לה גט אחר ונותנין לה והיא תחת בעלה. וכ"ה בטוש"ע (סי' ק"ן). והנה הרמב"ם כללא כייל. ואין שום דין יוצא מן הכלל כזה לפי דרכו ושיטתו. אבל לשיטת הטור יש דינים היוצאים מן הכלל שהרי בסי' קכ"ט כ' אבל אם עומד במקום אחד ומגרש במקום אחר והוחזק בשני המקומות בשני השמות צריך לכתוב שניהם וכו' ואם לא כ' כן פסול וכו' וכל ג' דרכים האלו בה. אע"ג דהאי פסולא הוא רק מדרבנן וע' בב"י שם ובב"ש ס"ק ח']. והמעיין יראה דהרמב"ם והטור פליגי בפירוש משנתינו בפ' הזורק שינה שמו ושמה וכו' וכל הדרכים האלו בה דהטור אזיל בשי' התוס' (שם ריש ד' פ') דמיירי בשינוי שפסולו הוא רק מדרבנן. ואפ"ה אמרי' שם בסוגיא דמודים חכמים לר"מ בשינה שמו ושמה דכל ג' דרכים האלו בה. והרמב"ם מוקי מתניתין כפשטה דמיירי בשינוי השם גמור דוקא. אבל בשינוי דיש לו שני שמות דמדרבנן הוא דפסול לא תצא כמבואר ברמב"ם (פ"ג דין י"ד) דברישא כ' ה"ז פסול ובסיפא כ' אינו גט. ולפי הכלל שכ' (בפ"י דין ב') בדינא דרישא אע"ג דלדעת הרמב"ם פסול הוא לא תצא [והב"י בסי' קכ"ח בד"ה והיכא דשינה שם עיר דירתן הביא דברי התוס' להלכה פסוקה. וכן בסי' קכ"ט בד"ה ואם לא כ' כן פסול ולא הרגיש שהרמב"ם חולק ע"ז ופלא הוא בעיני שבש"ע קבע אעפ"כ כדעת הרמב"ם דוק ותשכח בסי' קכ"ט סעיף ב' וג' וי"ג]. והטור משום דס"ל כללא דהרמב"ם כמ"ש בסי' ק"ן דבפסולי דרבנן לא תצא. מש"ה הוצרך לכתוב בסי' קכ"ט גבי שינוי השם דמדרבנן פסול ואם ניסת בו כו' וכל ג' דרכים האלו בה:

נחזור לענינינו. דדעת רש"י ודאי דאם היינו מצריכי' לה גט אחר הוה דינא שתצא גם מהשני. אבל בדעת החכמים השואלים איכא לאסתפוקי. אי ס"ל כדעת התוס' והטור כמש"ל או דבהא אזלי בשי' הרמב"ם דאע"ג דנותן לה גט יושבת תחת בעלה. ובימי הרא"ש עובדא הוה הכי וחכמי דורו הכשירו הגט והרא"ש תמה עליהם. אבל לא הזכיר שם פסול עליו וז"ל בתשו' (סוף כלל י"ז) ומה שכתבת אדם אחד שנשתמד אביו והי' שמו יוסף בן שמעון ואחר שנשתמד אביו הניח שם אביו וקרא שמו יוסף בן שמואל. לימים גרש את אשתו באותו שם החדש והכשירו הגט תמה אני על המכשירים אף אם יוכל אדם לשנות את שמו ולקרות לו שם אחר כדאמרי' ד' דברים מבטלין את הגזירה כו' וי"א אף שינוי השם כמו שמצינו באברהם ושרה. אבל שם אביו האיך יכול לשנות והרואי' הגט וכתוב בו יוסף בן שמואל יאמרו אינה מגורשת כי שם בעלה יוסף בן שמעון. עכ"ל:

וגם דעת הרא"ש לא נתברר לנו בזה. שגם לפי דעתו שתמה על המכשירין. עד היכן הי' מחמיר בזה אם רק ליתן גט אחר היכא דלא נשאת. או אף אם נשאת להצריכה גט ותשב תחת בעלה. או אף להוציאה מבעלה השני אחר הגט. דאף אם נאמר דהרא"ש אזיל בשי' התוס' והטור שכ' לעיל דבשינוי השם דמדרבנן נמי אמרי' דתצא כדמשמע דבריו בפ' הזורק בסוגיא דשינה שמו ושמה אכתי לא ברירא מילתא דכל השינוים בחדא מחתא נינהו לחומרא דתצא. [ומ"ש הב"י בסי' קכ"ט בד"ה ואם לא כ' כן פסול ואם נשאת הולד ממזר וכל ג' דרכים כו' ע"ש שכ' וכ"כ הרא"ש בהשולח דבהכי מיירי שינה שמו. מזה אין ראיה דמשנתינו דפ' השולח ודאי מתפרשא הכי וכדאמרינן בגמ' שם. וגם הרמב"ם כ' כן בפי' המשנה דפ' השולח. דבהכי דוקא מיירי משנתינו. וכבר דקדקתי מדברי הרמב"ם בחבורו דבשינוי השם היכי דפסולו הוא רק מדרבנן ס"ל דלא תצא וכ"ה משמעות דבריו בפי' המשנה דפ' השולח]:

אבל הטור הביא דין זה דתשו' הרא"ש וכ' בשם אביו הרא"ש ז"ל שהוא פסול. והנה ודאי ברור ופשוט דהפסול אינו אלא מדרבנן משום לעז. ואכתי איכא לאסתפוקי אם סמך על מ"ש בסי' זה גבי שינוי השם דמדרבנן הוא דפסול וכל ג' דרכים האלו בה או אם סמך על כללא דבסי' ק"ן דכל היכא דפסול רק מדרבנן תשב תחת בעלה כדכתיבנא לעיל. דאף אי נימא דהא דאמרי' בפ' הזורק מודים חכמים לר"מ בשינה שמו ושמה היינו אף בשינוי דהיו לו שני שמות דמדרבנן הוא. אכתי איכא למימר דאין כל השינוים שוים:

ובימי הב"י עובדא הוה הכי שנתארסה עפ"י חכם א' שהכשיר הגט לכתחילה כמבואר בתשו' הב"י (דיני גיטין סי' ט') וחכם א' אסרה מחמת שהביא בשם הרא"ש כלשון הטור בשמו והחמיר להוציאה אף אם היתה נשאת. והמעיין בתשו' מהריב"ל (סוף חלק ב') יראה שהוא החכם שאסר [ובח"ג תשו' כ"ז הביא דברי הא"ח בשם רש"י (שהביא הב"י) וכ' שם אין לנו להניח דברי הרא"ש ולהקל בדבר ערוה החמורה עפ"י תשו' אחת שבתוך תשובות של חכמים מתחלפים שלא ידענו אם הוא רש"י ז"ל או זולתו והפריז על המדה דודאי הוא פסול דרבנן משום לעז בעלמא. ואנן קי"ל כריב"ק (ע"ז ד' ז') דבשל סופרים הלך אחר המיקל. ואף דהרא"ש בתראה הוא נגד רש"י. אבל לא ראה דברי רש"י ז"ל כלל]. ואח"ז הובאו דברי המתיר והאוסר לפני רבינו הב"י. והביא בסוף התשו' דברי הא"ח בשם רש"י וסיים הלכך בנ"ד כיון שעדיין לא נשאת לשני כופין את הראשון שיתן גט אחר בשם אביו האמיתי עכ"ל. ואין רצוני לדקדק בדברי הש"ע (סעיף י') אבל יש ליישבו שיכוונו דבריו בש"ע לדעתו בתשובתו ואיך שיהי' ודאי דברי התשו' עיקר כי העובדא הוה אחר שנתפשט חבורו הב"י כמבואר בתשו' הנ"ל. וגם לפני הרב המבי"ט הובאו דברי המתיר והאוסר והסכים לדברי המתיר דמהני חזקה לשם אביו:

וכן מהריק"ש בהגהותיו על הש"ע כ' בשם מהרי"ל להכשיר בהוחזק בשם אביו. הרי שרבו המתירים בדין זה. וכל האוסרי' לא נמשכו אלא אחר הרא"ש שראו דבריו בטור. אבל באמת בתשו' הרא"ש לא נזכר שם פסול רק שתמה על המכשירים ובודאי גם חכמי דורו שהכשירוהו לאו קטלי קניא הוו. ומעשה רב וכבר כתבתי בפתח דברי דפשטא דסוגיא משמע דמהני חזקה גם לשם אביו:

ועוד נראה דבנ"ד גם הרא"ש יודה. דלכאורה יש לתמוה דמה בכך שאינו יכול לשנות שם לאביו כמו שיכול לשנות שם לעצמו מחמת חוליו. אטו לעצמו משנה שמו באמת הרי שמו האמיתי נשאר בתקפו ביהודא רק מחמת מרדין או איזה סבה שיהי' מכסה ומעלים שמו האמיתי בגליל ומכנה הוא עצמו בשם אחר. והכי אמרי' בגמ' בסוגיין שמו יוסף וקורין לו יוחנן. הרי שעיקר שמו גם היום יוסף רק שקורין לו כעת יוחנן מחמת איזה סבה. וכשיתבטל הסבה ודאי יגלה הוא עצמו גם בגליל שמו האמיתי לקרותו כן. ואפ"ה אם הכתיבה והנתינה במקום א' הגט כשר. דלאו שמא גרים הכשר הגט. אלא כשרותו הוא במה שהעדים יודעים שזה האיש שמכנה עצמו כך מגרש האשה הזו. ואפי' אם שולחו ליהודא שיודעים שמו האמיתי כשר אם כותב בגט השם שמכנה עצמו. וכולל שמו האמיתי במ"ש וכל שום. לפום סוגיא דתוס' שהביאו התוס' בסוגיין. משום דעכ"פ במקום הכתיבה יודעים העדים שזה האיש שמכנה עצמו כך הוא המגרש. וה"ה אם מכנה שם אביו. נמי הרי העדים יודעים שזה המחזיק שמו ושם אביו הוא המגרש:

א"ו נראה דעובדא דהרא"ש הוה שבמקום הגירושין עדיין מוחזק שם המומר ששמו דיהדות הוא שמעון ובכה"ג אם הי' משנה לעצמו שם אחר הוה מהני אם הי' מוחזק אח"כ בשמו החדש לבד. ולגבי דאבוה סברתו שפיר דלא מהני מה שהוא מחזיק שם חדש לאביו. וכן מטין נראין דברי הטור דבהכי מיירי וכן יש לכוון גם בש"ע דקאי בכה"ג. ואין זה דומה לנ"ד שלא ידעו במקום הגירושין משינוי השם כלל אין לנו אלא השם שהוחזק בו דאין להקדש אלא מקומו ושעתו (ערכין כ"ד ע"א והובא ברא"ש קידושין פ' ראשון סי' י"ז) והוא חלוק ברור ונכון לדעתי:

ועפ"י מ"ש פחד הטוש"ע נפל אזדא לי'. ואין להזניח דעת החכם המתיר שהי' בימי הב"י שהתיר להנשא אף לכתחילה. ונראה דגם הב"י לא החמיר להצריכה גט אלא לחומרא בעלמא היכא דאפשר. כיון שתפס דעת רש"י לעיקר. וכבר כתבתי דדעת רש"י הוא שהגט כשר עפ"י דין וא"כ במקום עגון שא"א להשיג גט אחר. נראה ברור שאין להחמיר עליה. ואתתא דא שריא להתנסבא:

תוכן העניינים

חוט המשולש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה