חוט המשולש חלק א· רבי חיים מוולוז'ין
סימן יח
פלפול אא"ז הגאון מוהר"ח זללה"ה אשר שמע הגאון ר' דוד טעביל מפיו הקדוש והביא דבריו בהקדמתו לספרו בית דוד':
הרמ"א באהע"ז (סי' ד' סעיף י"ד בהגה"ה) כתב וז"ל אשה שנתעברה סוף סיון וילדה תחילת כסלו אעפ"י שאין ביניהם רק חמשה חדשים לא חיישינן לומר שהיתה מעוברת קודם לכן דהחדשים גורמים וה"ל בן ז' עכ"ל והוא מתשובת מוהר"י מינץ (סי' ו') עיי"ש בתשובותיו שהאריך בזה ועיין בח"מ (ס"ק י"ב) ובב"ש (ס"ק י"ט) מה שהקשו ע"ז מש"ס פ"ק דר"ה (דף י"א ע"א) דקאמר שם גבי בשורת שרה אלא דקאי בחג וקאמר למועד דהיינו פסח אכתי בשיתא ירחי מי קא ילדה ולדברי מוהרי"מ שפיר הוי ז' חדשים מחג עד הפסח וכן הקשו עליו מהא דאמרינן בכתובות (דף ל"ט ע"א) דאי אפשר שתלד בין נערות לבגרות משום דאין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים ולדברי מוהרי"מ הא אפשר לילד בין נערות לבגרות עיי"ש מה שפלפלו בזה:
והרב הגאון אדמו"ר זללה"ה הביא ראיה דלא כמוהר"י מינץ מהא דאמרינן בסנהדרין (דף ס"ט ע"ב) ודורות הראשונים מנ"ל דאוליד אילימא מהא דכתיב והלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אורי' החתי וכתיב ואליעם. בן אחיתופל הגילוני וכתיב וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור כי ה' אהבו וכתיב ויהי לשנתים ימים ויהיו גוזזים לאבשלום וכתיב ואבשלום ברח וילך גשורה ויהי שם שלש שנים וכתיב וישב אבשלום בירושלים שנתים ימים ופני המלך לא ראה וכתיב ויהי מקץ מ' שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלמה את נדרי אשר נדרתי לד' בחברון וכתיב ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו ואל עירו ויצו אל ביתו ויחנק וכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ותניא כל שנותיו של דואג אינם אלא שלשים וארבע ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש כמה הוי להו תלתין ותלת דל שבע דהוי שלמה פש להו עשרים ושית דל תרתי שני לתלתא עבורי אשתכח דכל חד וחד בתמניא אוליד ממאי דלמא תרווייהו בתשע אוליד ובת שבע אוליד בשית משום דאיתתא בריאה תדע דהא הויא לה ולד מעיקרא עכ"ל הש"ס:
והשתא לפי דברי מוהר"י מינץ קשה טובא דמאי קאמר הש"ס תדע דהא הויא לה ולד מעיקרא הא שפיר משכחת לה דילדה גם את הולד דמעיקרא ג"כ בהיותה בת תמניא והיינו דאחיתופל שלמו לי' שמנה שנים בתחילת ניסן ואז נתעברה אשתו וילדה את אליעם בתחילת תשרי ואחר כלות משך שמנה שנים לאליעם בתחילת תשרי נתעברה אשתו בתשרי וילדה את בת שבע בתחילת ניסן וכאשר שלמו שמנה שנים לבת שבע בתחילת ניסן נמצא כי הי' אחיתופל בעת ההיא בן כ"ה שנים ואכתי פש לן שנה אחת לתשלום כ"ו שנים דאמרן בש"ס ובשנה הזאת ילדה את שתיהן גם את הילד ואת שלמה והיינו דנתעברה מהילד בסוף ניסן וילדתו בתחילת תשרי ואחרי שעברו ימי טומאתה נתעברה שנית סוף תשרי וילדה את שלמה בתחילת ניסן ואז נשלמו לו כ"ו שנים לאחיתופל וא"כ מאי תדע דקאמר אלא ע"כ דלא כמוהרי"מ רק דבעינן ששה חדשים שלמים ומקצת מן החדש השביעי ולכך שפיר אתיא הא דאמר תדע:
מיהו יש לדחות זה דבמ"ק (דף ט"ו ע"ב) ילפינן גבי אבל מהא דכתיב וינחם דוד את ב"ש אשתו ויבא אליה מכלל דמעיקרא אסור והיינו מאבלות דאותו הילד דהוי מקמי שלמה כמבואר בכתוב ומדהתאבל עליו דוד ש"מ שהי' חי שלשים יום דכל שלא שהה ל' יום אין מתאבלין עליו וא"כ תו ליכא למימר דילדה את הילד בתחילת תשרי א"כ תו לא הוי מצי מיעברה עם שלמה אלא בחשון וללדת באייר שהוא שנת כ"ז ומדילדתו בשנת כ"ו לאחיתופל ש"מ דנתעברה עם הילד קודם ניסן שהוא מקמי דהוי בת תמניא שנין שפיר קאמר הש"ס תדע:
ואין לומר דלעולם לא שהה הילד ל' יום והא דהתאבל דוד עליו היינו משום דקים לי' שכלו לו חדשיו וכדאמרינן במס' שבת (דף קל"ו ע"א) ברי' דרב דימי בר יוסף אתיליד לי' ינוקא שכיב בגו תלתין יומי הוה קמתאבל עליו א"ל אבוה צודניתא קבעית למיכל א"ל קים לי בגווי' שכלו לו חדשיו וה"נ הוי קים לי' לדוד שכלו לו חדשיו והיינו שהי' בן ז' ולכך התאבל עליו דז"א דעד כאן לא שייך לומר קים לי' שכלו לו חדשיו אלא בנולד לט' אבל בנולד לז' לא שייך הך מלתא דכלו לו חדשיו:
ומנא אמינא לה מהא דגרסי' בירושלמי (בפ' החולץ ה' ב') מניין שתי יצירות רבי זעירא בשם ר' הונא (בראשית ב') וייצר [ר"ל בשני יודין] יצירה לשבעה יצירה לתשעה [ר"ל בתחילת ההריון יש מי שנוצר להיות בן ט' ויש מי אשר יצירתו הוא להיות נולד לז'] וקמסיים עלה הנוצר לז' ונולד לח' חיי [והיינו משום דאשתיוהי אשתהי] כל שכן לט' נוצר לט' ונולד לח' אינו חיי נוצר לט' ונולד לז' איתא חמי אם לח' אינו חיי כל שכן לז' עכ"ל. הרי להדיא שנינו דמי שתחילת יצירתו הוא להיות נולד לט' ונולד לז' אינו חי וכיון שכן תו ליכא למימר בנולד לז' קים לי' שכלו חדשיו דמאין נדע למתי הוי יצירתו בעת ההריון דאימא דהוי לט' וא"כ אף דנולד לז' אפ"ה אינו חי והוי נפל ולכך בנולד לז' לעולם אין מתאבלין עליו עד שיחי' ל' יום וא"כ מדהתאבל דוד ש"מ ששהה ל' יום ושפיר קאמר הש"ס תדע אף לדברי מוהר"י מינץ:
מיהו אכתי לא מתחוורא הך מלתא דלעיל מיני' בסנהדרין שם (דף ס"ט ע"א) אמרינן יתיב ר' יעקב מנהר פקוד קמי' דרבינא ויתיב וקאמר משמי' דרב הונא ברי' דרב יהושע שמע מינה מדר' כרוספדאי אמר ר' שבתי יולדת לשבעה אין עוברה ניכר לשליש ימיה דאי ס"ד עוברה ניכר לשליש ימיה למה לי שלשה בתרי ותילתא סגי א"ל לעולם אימא לך עוברה ניכר לשליש ימיה וזיל בתר רובא ע"כ ומשמע דמסקנת הסוגיא הוא דעוברה ניכר לשליש ימי' ואפי' אם נאמר דדרך דחוי בעלמא אמרה ולעולם קא מספקא לי' להש"ס אי עוברה ניכר לשליש ימיה אם לא עכ"פ הא קמן דמידי ספיקא לא נפיק וא"כ אכתי תקשה דאיך קאמר הש"ס בפשיטות תדע דהא הוי' לה ולד מעיקרא דאימא דתרווייהו ילדה בשנת כ"ו וכדאמרן בקושיין והא דהתאבל דוד על הילד משום דקים לי' דהוי בר ז' וכלו לו חדשיו והא דאקשינן מאין נודע לו למתי הוי יצירתו דאימא דיצירתו הי' להיות נולד לט' דשפיר איכא למימר דנודע לו מהכרת העובר דהי' ניכר לשליש ימיה ואכתי לא הוי לי' להש"ס למימר בפשיטות תדע וכו' דלישנא דתדע משמע ודאי שהיא הוכחה ברורה ולית בי' שום ספיקא ולדברי מוהר"י מינץ אין זה הוכחה ברורה ומשום דאיכא למדחי כדדחינן להא דר' יעקב מנהר פקוד או עכ"פ הוי לי' להש"ס למדחי כן אלא ע"כ דלא כמוהר"י מינץ ודוק היטב לכל זה:
את כל אלה שמעתי מפיו הק' והדברים ראויים למי שאמרם ועוד שמעתי ממנו כי יש לו בזה דברים רבים פלפול עצום ועמוק ולא זכיתי לשמוע מפיו מסקנת דעתו לפסק הלכה בדין זה כי גבה טורא בינינו ובאמצע העיון והפלפול נסע לווילנא ושם גמר תשובתו ולא ידעתי איך ומה ולא כתבתי הדברים האלה רק להודיע מקצת מן המקצת מכחו ועוצם פלפולו בגמרא וסברא: