אור ברסלב

חוט המשולש חלק א· רבי חיים מוולוז'ין

סימן יד

סימן יג

מה שכתב אליו הרב הגאון הגדול בדורו מוה' יו"ט ליפמאן זצ"ל אב"ד דק"ק קאפולייע. [אע"ג שאין דינים אלו שייכים עוד לזמן הזה דהאידנא לא שכיחי עוד הכותים ועובדי כוכבים מ"מ מן הצורך להוכיח איסור גזילה והטעתם והפקעת הלואתם בימים הקדמונים וכפי המסקנא בזה]:

להגאון המפורסם רשכבה"ג מו"ה חיים מוואלאזין זלה"ה. בדין גזל כותי ועובדי כוכבים אנסין בימים הקדמונים. ופלפול ארוך ועצום בזה:

גרסינן בגמ' בב"ק (דף קי"ג) אמתניתין דאין פורטין וכו' מוכסין והאמר שמואל וכו' איכא דמתני לה אהא דתניא לא ילבש וכו'. עד רב אשי אמר הכא במוכס כותי דתניא ישראל ועובד כוכבים וכו'. ר"ע אומר אין באין על שום אדם בעקיפין מפני קידוש השם. ור"ע טעמא דאיכא קידוש השם וכו'. וגזל כותי מי שרי והתניא וכו'. עד רבא לטעמיה דאמר רבא ע"ע גופו קנוי וכו' ע"כ ובספרי הש"ס חסר קצת והב"י בחו"מ (סי' שס"ט) העתיק כלשון הזה יע"ש ופי' רש"י בהפקעת הלוואתו שאין גזל ממש היה שרי כי ליכא חלול השם וכו' והנראה מדברי רש"י דכאן דלר"ע גזל הכותי ממש לאו משום חילול השם בלבד הוא דאסור אלא מדאורייתא אסור וכפשט הסוגיא דמקראי ילפינן לה ובהפקעת הלוואה דלאו גזילו ממש הוא דיש חילוק בין היכא דאיכא חילול השם להיכא דליכא והיינו דקמשני רבא כאן בגזילו כלומר הא דיליף ר"ע דגזל כותי אנס אסור מעבד עברי היינו גזילו ממש ובכל ענין אסור מדאורייתא וכאן דאמר ר"ע מפני קדוש השם דדייקינן הא לא"ה היה שרי בהפקעת הלוואתו דלאו גזילו ממש הוי ואין בו איסור דאורייתא ומשום ח"ה לבד הוא דאסור והיכא דליכא חיה"ש אין ה"נ דהיה שרי וזה דלא כמ"ש רש"י בסנהדרין (דף נ"ז ע"א ד"ה ישראל בעו"ג) דאפילו מ"ד גזל כותי אנס אסור אינו אלא מדרבנן מפני ח"ה. ולפי פשט הסוגיא דכאן דברי רש"י דשם תמוהים. דהא פריך הכא אדר"ע דאמר מפני קדוש השם מהא דיליף ר"ע גופיה מקרא דגזל כותים אסור. וע"ז מסיק רבא כאן בגזילו כו' ומוקי להך דקתני מפני קדוש השם בהפקעת הלואה אלמא בגזילו ממש לאו משום קידוש השם הוא דאסור אלא מדאורייתא וכדעת המקשה דפריך משום דר"ע קרא קדריש. וכן רב הונא דבסמוך נמי נראה דמדאורייתא קאמר ודריש מקרא דואכלת כו':

ואמנם ראיתי דשם בסנהדרין דבריו סותרין זא"ז. דכתב שם בד"ה משום דקבעי למיתני וכו' וז"ל ואי תני וכו' הוי תני ישראל בעובד כוכבים פטור ומשמע דהיה פטור מן המיתה ועובר עליו בלאו. ומשו"ה תני ברישא וכו' דס"ל כמ"ד מותר ממש עכ"ל. מזה משמע להדיא דס"ל דמ"ד אסור מן התורה קאמר דאסור דאם לא כן לא הוי צריך לומר דסבירא ליה כמ"ד מותר:

והנה ראיתי בחידושי הר"ן שם שכתב אהא דישראל בכותי מותר וז"ל. הא אתי כמ"ד גזל כותי אנס היה מותר מן התורה ופלוגתא היא בפרק הגוזל בתרא. ומיהו מדרבנן אסור מפני חילול השם וכדאיתא התם ע"כ יע"ש והנראה להדיא מדבריו דס"ל דאפילו מ"ד גזל כותי אנס היה מותר מודה דמדרבנן הוא דאסור מפני חילול השם מיהו מ"ש ע"ז כדאיתא התם יש לעיין דלא הוזכר בסוגיא דפרק הגוזל כלל מזה דלמאן דאמר גזל כותי אנס מותר. יהיה אסור מפני חילול השם:

והנראה בעיני שלמד כן מדין הפקעת הלוואה לר"ע שלא היה בו איסור דאורייתא ואפי' הכי מדרבנן אסור מפני ח"ה וכן אבידתו של כותי אנס היה מותר מן התורה וכדיליף מקרא. ואפילו הכי אמרינן דבמקום שיש חילול השם אסור מיהו מ"ש דפלוגתא היא בפרק הגוזל בתרא לא ידענא דלא הוזכר בסוגיא זו מהנך תנאי דס"ל דגזל כותי אנס היה מותר וכן כתבו התוס' כאן ור' ישמעאל ור"ע דפליגי בהפקעת הלוואה פליגי. וכדמפרש רבא ולאו מדאורייתא פליגי ומה שנראה בדעת הר"ן בזה אין כאן מקומו:

ואמנם ע"פ דברי הר"ן אלו יש לפרש דמ"ש רש"י בסנהדרין. ומדרבנן איכא למאן דאסר בהגוזל בתרא משום חילול השם כוונתו דאפילו למ"ד גזל כותי אנס היה מותר נמי אסור מדרבנן מפני חילול השם. ומ"ש איכא למאן דאסר היינו משום דר' ישמעאל פליג וס"ל דלא חיישינן לק"ה כלל ולדידיה כל שמותר מן התורה אין בו איסור אפי' מדרבנן אבל לר"ע דס"ל הך דק"ה לדידיה ודאי אפי' אי הוי גזל כותי אנס מן התורה מותר מדרבנן הוי אסור מפני ק"ה דומיא דס"ל בהפקעת הלוואה. אבל איהו גופיה ס"ל דגזל כותים אסור מן התורה. אלא מהא דאמר בהפקעת הלוואה איכא למילף למ"ד גזל כותי אנס מותר דמדרבנן מיהת אסור כן נראה בעיני בדברי רש"י:

ובזה אתיין דבריו שם שפי' דלא סתרן אהדדי ואינו סותר לפשט הסוגיא דכאן ע"פ פירושו ודלא כמ"ש הש"ך בחו"מ (סי' שנ"ט) בשם הרש"ל דרש"י ס"ל דאפילו למ"ד גזל כותי אנס אסור אינו אלא מדרבנן וכן כתב הב"ש באהע"ז (סי' כ"ח) יע"ש והדבר תמוה בעיני היאך יתכן דרש"י יסבור כאן דכל פשט סוגיא דפ' הגוזל מוכח להיפך ע"פ פירושו בעצמו וכמ"ש וגם דבריו בסנהדרין מראין להיפך בדבור שאח"ז ומה שכתב הב"ש מדברי רש"י דסוכה יתבאר אי"ה לקמן [ועוד יתבאר לקמן בס"ד מסוגיא דבכורות ראיה ברורה דלמ"ד גזל כותים אסור מדאורייתא הוא דאסור] בס"ד ואין להאריך בזה שאין בו צורך כ"כ לעניננו:

והנה בהפקעת הלוואה נראה להדיא מדברי רש"י דס"ל דאפילו בהפקעת חוב גמור שלוה מן הכותי אנס ע"מ לפרוע בו מעות נמי אין בו איסור דאורייתא אבל מדברי הרמב"ם בריש הל' גזילה נראה להדיא דהפקעת חוב שלוה מן הכותי שוה באיסור כמו גזילו שכתב שם. ואפי' עובד כוכבים אסור לגזלו או לעשקו ואם גזלו או עשקו יחזיר ואיברא דבכסף משנה שם כתב דאסור מדרבנן קאמר. אבל בעיני הוא תמוה אי כוונתו דאעושק בלבד הוא דקאמר אסור מדרבנן הרי הרמב"ם השוה גזל ועושק כהדדי בחד לישנא. ומפשט לשון הכ"מ נראה יותר דכוונתו לפרש דברי הרמב"ם דבין גזילו בין עשקו איסורו מדרבנן. ודלא כמ"ש הב"ש באהע"ז שם דהכ"מ מפרש לדברי הרמב"ם דעשקו בלבד הוא מדרבנן אבל גזילו אסור מן התורה אלא נראה מדיוקו דבין גזילו בין עשקו מפרש דמדרבנן קאמר ודברי הרמב"ם אי אפשר לפרש כלל דמחלק בין גזילו לעשקו וכן ראיתי בחידושי הר"ן בסנהדרין שם שכתב דנראה לו מדברי הרמב"ם בפ"א מהל' גזילה דס"ל כמ"ד גזל עובד כוכבים אסור מדרבנן ואמנם אין דיוקו שם מובן יע"ש:

ובאמת לא נראה כלל לפרש דברי הרמב"ם דמדרבנן קאמר בין גזילו בין עשקו. חדא דבריש הל' גניבה כתב כל הגונב ממון וכו' עובר בל"ת וכו' וא' הגונב ממון ישראל וא' הגונב ממון עובד כוכבים. וא' הגונב ממון גזול וכו' אלמא דס"ל דגניבת עובד כוכבים אסור מן התורה. וכן יראה ממ"ש שם בפ"ב דבגניבת כותים והקדש משלם את הקרן ואינו משלם את הכפל שנאמר לרעהו ולא להקדש ולא לעובד כוכבים אלמא דס"ל דעובד כוכבים לא אימעוט אלא מכפל אבל קרן חייב לשלם לו מן התורה דומיא דהקדש. ודין גניבת העובד כוכבים מדין גזילו הוא דנלמד. וכמ"ש הרב המגיד בפ"א מהל' גניבה וכענין זה השיג הש"ך בחו"מ (סי' שנ"ט) על הכסף משנה בזה יע"ש. ועוד שכתב בפ"ז מהל' גזילה דין זיין הנשבע לעובד כוכבים משלם את הקרן ואינו חייב בחומש שנאמר וכחש בעמיתו משלם הרי להדיא דמדין חומש הוא דאימעוט אבל קרן חייב לשלם מן התורה. וע"כ צ"ל כן מדאיצטריך קרא דבעמיתו למעוטי עובד כוכבים מחומש ועוד שכ' בפ"ז מה' גניבה. ואסור להטעות את הכותי בחשבון אלא ידקדק עמו שנאמר וחשב עם קונהו אלמא דפסק כר"ע דדריש כן. ור"ע הא יליף מקרא דגזל הכותי אסור מן התורה. וכן בפי"א מה' גזילה כתב דאסור להטעותו לעובד כוכבים. ומוכח שם דאפילו שלא במקום חילול השם אסור דבטעותו שטעה מעצמו הוא שמחלק שם בין איכא ח"ה להיכא דליכא יע"ש וכן יש להוכיח מדלא מחלק הכא בגזל ועושק בין היכא דאיכא ח"ה להיכא דליכא מכל הלין נראה להדיא דס"ל להרמב"ם דבין גזל בין עושק הכותי אסור מן התורה:

ומה שדקדק הכ"מ מדלא כתב עובר בלאו. נראה בפשיטות דלאו דלא תעשוק ולא תגזול לא קאי אעובד כוכבים דהתם כתיב רעך ואימעוט עובד כוכבים מלאו ואיסור גזל ועושק דכותי מקרא דוחשב עם קונהו או מקרא דואכלת כו' ילפינן והתם ליכא לאו ואיסורא בעלמא הוא דילפינן דאסור לגזול את העובד כוכבים וס"ל להרמב"ם דה"ה עשקו דבקרא לא מפרש לשון גזל דנימא דווקא כעין ויגזול את החנית וכן איכא למידק מהא דדרשינן מדכתיב לכל אבדת אחיך ומדאיצטריך אחיך גבי אבידה ש"מ דגזל כותי דאסר רחמנא לאו דווקא כעין ויגזול את החנית אלא בכל ענין אסור לעכב ממון הכותי ולהכי איצטריך קרא באבידה וכן יש ללמוד מדאיצטריך רעהו בנזקי שור למעוטי דכותים ודווקא בהך הוא דאימעוט והא דדרשינן ראה כו' נמי דווקא בכה"ג הוא דהוי וכן כתבו התוס' בפ' שור שנגח יע"ש ודלא כמ"ש הר"ן בחידושי סנהדרין שם להוכיח מכאן דהלכה כמ"ד גזל כותי אסור מדרבנן יע"ש:

ונחזור לעניננו דדעת הרמב"ם דבין גזל בין עושק הכותי אסור מן התורה. ונראה לי שכן דעת המרדכי בשם ראב"י בפ"ק דקדושין שכתב שם וז"ל. אמר רבה עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה כ' מ"ר רב צדק אם הקיף או הלוה עובד כוכבים לישראל ומת אם אינו מחזיר ליורשין קאי בעון. וכתב ראב"י דוקא אם ידוע ליורשין או לאחרים שהוא חייב כיון שתובעין אותו הוי גזל. וקיי"ל בהגוזל בתרא דגזילת עובד כוכבים אסור. אבל אם אין ידוע ליורשין או לאחרים אפי' גזל לא הוי ואינו חייב להחזיר ליורשים עכ"ל. והרמ"א בחו"מ סי' רפ"ג כתב דברי הראב"י הנ"ל בשו"ע כמ"ש במרדכי, ומכאן נראה להדיא שדברי הסמ"ע שם הם ממש כדברי הראב"י הנ"ל בטעמו כמפורש בדבריו להדיא ושפיר השיג שם על הע"ש בטעמו יע"ש:

והנה מדברי הראב"י אלו משמע להדיא כשאינו משלם החוב כשתובעין אותו מקרי גזל והוי בכלל זה דאמרינן בפ' הגוזל דגזילת עובד כוכבים אסור והיינו טעמא דעושק נמי גזל הוי. ואיסורא דעובד כוכבים לאו מלשון גזל ילפינן דניבעי דווקא כעין ויגזול את החנית. אלא מואכלת ילפינן וכל שממון עובד כוכבים ת"י והוא תובעו ואינו משלם לו הרי זה נקרא אכילה דאסור וכמ"ש לדעת הרמב"ם. ואמנם לפי דבריהם קשה הכא בסוגיין דמשני רבא. כאן בגזילו כאן בהפקעת הלוואתו והיינו מאי דאמר ר"ע דאין באין בעקיפין מפני ק"ה הא לא"ה שרי היינו בהפקעת הלוואתו אלמא דהפקעת הלוואתו מותר מן התורה ומפני ק"ה בלבד אסור. וקושיא זו הקשה בכ"מ שם ובבד"ה בח"מ סי' שנ"ט. והנראה בעיני דס"ל דהפקעת הלוואה דקאמר רבא לאו היינו עושקו מהני טעמי דכתיבנא ועוד דרבא גופיה קאמר בב"מ (דף קי"א) זהו גזל זהו עושק עיי"ש אלא הפקעת הלוואה דהכא מיירי שלא בא ממון הכותי לידו בתורת חוב והלוואה ע"מ להחזיר ממון לידו אלא שיש לכותי עליו חוב ממקום אחר דומיא דמכס דחייב הוא לכותי ששכר המכס שלא בא ממון הכותי לידו או דומיא דעבד עברי למאי דס"ד דאין גופו קנוי. דאע"ג דבא ממון העובד כוכבים לידו מ"מ לא בא לידו דרך חוב להתחייב בחזרת הממון אלא שבא לידו דרך מקח שקנה אותו למעשה ידיו וכל זה אינו בכלל עושק דעושק לא מקרי אלא שבא ממון לידו בתורת חיוב חזרה לבעלים או בעושק שכר שכיר דמה שמשתכר אצלו הוי כאלו בא ממונו לידו בחיוב להחזיר לו וכן כתב הרמב"ם שם לפרש איזהו עושק יע"ש אבל כל כה"ג אינו העושק והגזל המפורש בתורה ואינו נקרא אכילה דנלמוד מואכלת כו' ובכה"ג דוקא הוא דאמר ר"ע שאסור מפני ק"ה בלבד ועיין בב"מ (דף קיא ע"ב) דעבדינן צריכותא לגזל ועושק שכר שכיר דמשם יש ללמוד דהיכא דלא אתי לידיה ממון העובד כוכבים ולא טרח ביה דומיא דמכס גרוע טפי מהיכא דאתי ממון לידיה או טרח ביה. וכן נמי אפילו אתי ממון לידיה כיון דבדרך מקח אתי לידיה דמיא לאונאה ואין להאריך דהחילוק נכון דבכה"ג לא הוי בכלל ואכלת. ומיהו היכא דאין כאן מי שיודע בדבר ס"ל להראב"י דהוי בכלל טעותו של עובד כוכבים שטעה מעצמו וכן כשאין תובעין אותו אין זה בכלל ואכלת דואכלת לא מיקרי אלא או שנוטל ממון מיד ליד מעיקרא בתורת גזל או שבא לידו בתורת חיוב חזרה ואינו רוצה לשלם כשתובעין אותו דהשתא מקרי אכילה שגוזל את ממונו בחזקה ואלמות וכן נראה מסוף דברי הראב"י שם יע"ש:

ומיהו עוד קשיא בדברי הרמב"ם במ"ש בפ"ה מהל' גזילה דבמוכס קצוב בימים הקדמונים והעמיד ישראל ממונה לגבות מכס זה אסור להעביר המכס בין שהיה מלך ישראל בין שהיה מלך כותי עובד כוכבים וכל העובר ה"ה בכלל גוזל. ואמאי הרי בכה"ג הפקעת הלוואתו מיקרי. ועלה דהך מלתא הוא דמייתינן הך דרבא דמשני כאן בגזילו וכו'. ומה לי בין מוכס עובד כוכבים או ממונה מעובד כוכבים. ואפי' הממונה ישראל מכל מקום הרי עיקר המכס של עובד כוכבים הוי וקושיא זו הקשה הכ"מ שם ובב"י סי' שס"ט ומה שתירץ בזה הוא דוחק. וכבר עמד ע"ז במשנה למלך שם ודחה תי' הכ"מ ותירץ הוא בדרך אחר. אמנם גם תירוצו תמוה. ואין דבריו מובנים חדא דבעיקר הממון אין בו גזל דלא הוי אלא הפקעת הלוואתו. תדע דוודאי דכל ישראל שחייב ממון לאיזה כותי שחייב הוא לשלם גם מהלכות מדינה ואטו משום זה היה כל הפקעת הלוואה גזל. ועוד וודאי דגם במוכס ששוכר מן המלך דינו הוא שלא יבריחו ממונו. והדרא קושיא לדוכתין דמה לי מלך כותי או מוכס כותי:

והיה נראה בעיני לחלק. משום דבמכס שהיה למלך עצמו. דינא דמלכותא הוא שהסחורה משועבדת למלך עד כדי קצבתם דומיא דאמרינן בפסחים (דף ו') בהמת ארנונא פטורה מן הבכורה. ואע"ג דמצי מסלק ליה בזוזי. וכן עיסת ארנונא היתה פטורה מן החלה אי לאו משום דלית לה קלא. וה"ט משום דיש למלך זכות בגוף הבהמה והעיסה עד שיסלק לו בזוזי. ודומיא דהכא בכל ענין מסי המלך מן הסחורות יש למלך זכות ושעבוד בגוף הסחורה עד שיסלק ליה בזוזי. וכיון שכן הוי דומיא דאמרינן בע"ע משום דגופו קנוי ה"ל גזילו כשמפקיע א"ע ממנו. משא"כ בכותי ששכר המכס שלא קנה אלא סך המעות המגיע מן הסחורות. ואין לו זכות ושעבוד בגוף הסחורה. ומה"ט הוצרך לשנויי במוכס עובד כוכבים ולא מוקי במלך עובד כוכבים ואפילו ממונה ישראל:

מיהו גם זה אינו נוח לי. דמאן לימא לן שלא קנה מן המלך כל זכותו וכחו. ויש לו ג"כ זכות ושעבוד בגופי הסחורה. ועוד שנראה מדברי הרמב"ם דעיקר טעמא דמוכס כותי אנס הוי משום דסתם לוקח יותר מכדי קצבתו. ומה"ט מפרש נמי דשינויא דרב אשי קאי נמי אהך דאין פורטין וכמ"ש כל מפרשי הרמב"ם שם וגם נראה מדבריו דאפילו במוכס של מלך נמי כשהממונה עליו אדם שידוע עליו שהוא נאמן ואינו לוקח יותר מכדי קצבתו דאסור להבריח דהרי כתב להדיא ולא עוד אלא שהמבריח עצמו מן המכס הזה וכו'. משמע להדיא דווקא בכה"ג הוא דאסור להבריח:

וע"כ נראה לי דהרמב"ם מפרש הך דרב אשי במוכס כותי משום דסתמו נוטל יותר מכדי קצבתו דהו"ל גזלן ומשום הכי היה מותר להבריח ולאו משום דהפקעת הלוואתו מותרת דס"ל לרב אשי דגם הפקעת הלוואתו נמי אסור כמו גזילו דהיינו עושק והכא משום דסתמי' גזלן הוי ונוטל יותר מכדי קצבתו מיהו בישראל כה"ג וודאי אסור דאטו מפני שיש לחוש שלא יגזול הישראל ממנו יהא הוא גוזל את ישראל דמה שהוא כדי קצבה דינא דמלכותא דינא והמעביר הרי זה גזלן וכן כתב הב"י להדיא בח"מ סי' שס"ט דאפילו בישראל החשוד ליקח יותר אסור להבריח משום דבתר גנבא וכו' וזהו דין התורה דאפי' בכה"ג אסור לגזול או לגנוב אבל בדיני הכותים אנסין אינו כן דהיכא דמתיירא שלא יהא הוא נגזל ממנו יש לו להבריח א"ע מן הגזלן שלא יגזלוהו ואע"ג דבזה מבריח את של הגזלן ג"כ מ"מ כיון שעושה כן שלא יגזול אותו בדיניהם אינו עושה שלא כהוגן ולהכי מוקי במוכס כותי [הגה"ה ולקמן אי"ה יתבאר בס"ד דיש להוכיח כן מלשון הרמב"ם בפ"ה מהל' גזילה וגם יתבאר שם דיש לפרש הסוגיא באופן אחר נכון עפ"י הדרך שכתבתי כאן ויתיישבו בזה כמה דקדוקים בדברי הרמב"ם] ומייתי עלה הא דתניא ישראל וכותי שבאין לפניך לדין וכו' אלמא אע"ג דבדין תורה חייב הישראל אפ"ה כיון דבדיניהם פטור הוא היו דנין ליה כדיניהם ומזכין את הישראל ואפי' הוא שלא כדין התורה ור"ע נמי לא פליג ע"ז אלא אהא דבאין עליו בעקיפין פליג וה"נ משום הכי היה מותר להבריח במוכס כותי אנס אפי' במוכס שיש לו קצבה דאע"ג דבדין תורה אסור לעשות כן הכא כיון דכותי אנס הוא כדיניהם היו דנין ליה ובדיניהם שפיר דמי לעשות כן כיון שזה גזלן והוא מבריח עצמו שלא יגזלוהו ועל זה לחוד הוא דמייתי רב אשי להך דתניא. ודפרכינן משום קידוש אין הא לאו"ה לא וגזל כותי מי שרי והתניא אין זה מדברי רב אשי אלא מילתא בפ"ע היא והש"ס הוא דפריך לה ומייתי עלה שינויא דרבא:

ולפ"ז נראה דע"כ כל הני דמשני אהך דמותר להבריח את המכס דלא תיקשי מדשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא. ע"כ לא ס"ל הך דרבא דלרבא מעיקרא לא קשיא מידי כיון דבמלך כותים אנסין מיירי מדפריך עלה מהא דאמר שמואל דלמ"ד דאמלך כותים קאי ולרבא וודאי דמותר היה להבריח בכל ענין ממוכס כותי אנס כיון דאין כאן אלא הפקעת הלוואה. והיכא דליכא חה"ש שרי לגמרי לרבא אלא וודאי כל הני דמשני להאי קושיא לית להו דרבא. ורב אשי נמי דמוקי לה במוכס כותי אנס ומשום דסתמא גזלן הוי ומייתי עלה הך דתניא ישראל וכותי וכו' ע"כ נמי לית ליה דרבא דלרבא לא הוי צריך לאוקמי במוכס כותי והוי א"ש בפשיטות במוכס של מלך ואפי' ממונה ישראל ולא הוי צריך נמי להך דתניא דמזכין את הישראל בדיניהם אע"פ שאינו דין תורה אלא וודאי גם רב אשי לית ליה הך דרבא. והך דקשיא דר"ע אדר"ע יש לומר דאינהו ס"ל דתנאי היא אליבא דר"ע דבלאו"ה איכא תנאי בהמקבל (דף קי"א) ומוקי לברייתא קמייתא כהנך תנאי אליבא דר"ע ואידך ברייתא ר"ש אליבא דר"ע דס"ל גזל הכותי אסור. והא דהוצרך לשנויי כל הני אהא דאמר ר"ע במכס ולא משני נמי בפשיטות דאתיא כהאי תנא אליבא דר"ע משום דהכא נמי ר"ש אליבא דר"ע קאמר לה דאיהו קאמר באידך ברייתא אליבא דר"ע דגזל הכותי אסור:

ובזה אפשר ליישב דברי הר"ן בחידושי סנהדרין שהבאתי לעיל שכתב דפלוגתא היא בהגוזל בתרא ממה שדקדקתי עליו לעיל ואין צורך להאריך. והשתא לפ"ז אתיין שפיר כל דברי הרמב"ם בפשיטות דבהך דהפקעת הלוואה לא פסק כרבא משום דרב אשי דהוא בתראה פליג עלה ואוסר אפי' הפקעת הלוואה דהיינו הברחה ממוכס כותי אפי' ביש לו קצבה ואין הממונה חשוד בגזל ומה"ט פסק דבכה"ג הרי זה גוזל את המלך וגזל כותים אסור מן התורה והיינו משום דעושק נמי ה"ה כגזל וכמ"ש בריש הל' גזילה ומה שיש לדקדק בדברי הרמב"ם במאי דמפרש הך דרב אשי דקאי נמי אמתניתין דאין פורטין ושארי דקדוקים בדבריו יתבאר לקמן בס"ד:

ונחזור לעניננו דלדעת הרמב"ם רבא ורב אשי פליגי בהא דהפקעת הלוואה דלרב אשי גם הפקעת הלוואה אסורה כמו גזל משא"כ במוכס אנס משום דסתמי' גזלן הוי ודיינינן לגביה כדיניהם ואהא מייתי האי כדתניא. והשתא נראה לי דגם דעת הרי"ף לפרש כן דהרי"ף כתב הך דרב אשי במוכס כותי כדתניא ישראל וכותי וכו' עד ר"ע אומר אין באין וכו'. ולא הביא כל הך סוגיא דפרכינן דר"ע אדר"ע ומשנינן כאן בגזילו כאן בהפקעת הלוואתו כיון דזהו עיקר תירוצו של רב אשי דמוקי במוכס עו"ג משום דהוי כהפקעת הלוואה. א"כ הוי ליה לאתויי כל הך סוגיא ואי לא בעי לאתויי וסגי ליה בשינויא דרב אשי א"כ לא ה"ל לאתויי האי כדתניא כלל דלפי מאי דמייתי השתא פלגא דסוגיא אין ביאור לדבריו כלל. דאהייא קאי כדתניא דמהאי ברייתא ליכא סיוע לדברי רב אשי ואי משום דקתני בה מפני קדוש השם הא איכא נמי ברייתא אחריתא דס"ל גזל כותים אסור מדאורייתא והרי"ף גופיה הביא בסמוך דברי האומרים דגזל הכותים אסור מדאורייתא ועיקר מלתא דמחלקינן בין גזילתו להפקעת הלוואה לא הביא הרי"ף כלל וה"ל לאתויי הך דרבא שהוא העיקר דמחלק בהדיא כן. ועוד דכתב והלכה כרב אשי דבתראה הוא טפי הו"ל לאתויי מילתא דרבא דהוא עיקר ולמפסק כוותי' דהוא נמי בתראה דמאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי. ועוד בלאו"ה ע"כ הלכתא כרבא דברייתות לא מתרצי אלא כדרבא. ותו מדכתב והלכה כרב אשי דבתראה הוי משמע דהנך אמוראי דמתרצי בענין אחר פליגי אדרב אשי וס"ל דאפי' במוכס כותי אסור. והיכי מצי למפלג הא בהדיא קתני בברייתא דר"ע אסר מפני קדוש השם בלבד ובהפקעת הלוואתו נמי מפני ק"ה ואין לומר דהנך אמוראי לא ידעי מהך ברייתא דא"כ למה ליה למפסק כרב אשי דבתראה הוי תיפוק ליה דברייתא כוותיה תניא ודלא כהנך אמוראי וכל מ"ש וודאי קשה בדברי הרי"ף. והנראה לי דגם הרי"ף מפרש כדברי הרמב"ם והיינו דלא מייתי אלא האי כדתניא ישראל וכותי וכו' דמהכא עיקר טעמיה דרב אשי וס"ל נמי דר"א פליג אדרבא וס"ל דאפי' הפקעת הלוואתו אסורה והכא דווקא מותר משום דסתם מוכס כותי גזלן הוי ודיינינן ליה כדיניהם. והנך אמוראי דפליגי אדרב אשי אפשר דס"ל דאפי' בכותי כל היכא דלא ידעינן דנוטל יותר מכדי קצבתו אסור להעביר כיון דלאו וודאי גזלן הוי אסור לגזלו ובהא הלכה כרב אשי א"כ הרי"ף בא למפסק כרב אשי ולאפוקי מדרבא והשתא א"ש הכל ודוק:

תוכן העניינים

חוט המשולש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה