חוט המשולש חלק א· רבי חיים מוולוז'ין
סימן יא · ה
ואשר כ' מעכ"ת שלכאורה אפשר לסמוך ע"ד רש"ל שנתעצם לומר דר"ת וסייעתו מתירין ובלבד בשלימין בעזהי"ת מסברא דנפשאי כוונתי לדעת הרש"ל כאשר כ' במכתבי הראשון מווילנא שלא הי' לפני שום ספר רק הטור וראיתי כן תמהתי על הטור שכ' בשם ר"ת להתיר בשל ימין דוקא ובבואי לביתי ראיתי דברי היש"ש וגם הוא עדיין לא קלע אל השערה במה שכ' שם כי ר"ת בדרך מו"מ פי' דברי הירושלמי שנראה לפרש של ימין עכ"ד. תלה בר"ת מה שאינו כי ר"ת לא הביא כלל את הירושלמי משום דס"ל דלית הלכתא כוותי' אלא כש"ס דילן דאינו מחלק בין ימין לשמאל אלא תלמידי הר"י בעל התוס' הוא שנשאו ונתנו בדברי הירושלמי וכן בס' הישר לר"ת כ' דהלכה כר"י בשריב"ב ולא הזכיר כלל את הירושלמי וכ"ה במרדכי וכן בספר התרומה שאזכיר לקמן אות ו' לא הזכיר את הירושלמי אף שהי' מתלמידי הר"י בעל התוס' ועל הר"י הוא אשר ראוי לומר כן כדבריי היש"ש שלא פי' דברי הירושלמי אלא דרך מו"מ. ולא זכיתי להבין מ"ש הר"י בתוס' שיותר נראה לפרש של ימין שתי תיבות ובעניותי גירסא זו אין לה קיום דלפמ"ש בתוס' שם בשם הירושלמי שאינו מוליד לא ידעתי מה בין ימין לשמאל דבשלמא אי נימא דבהולדה תליא מלתא כמש"כ הרא"ש מצינו למימר דשל ימין יפה כחו להוליד משא"כ בשל שמאל אבל אם גם בשל ימין אינו מוליד צ"ל דגזה"כ הוא והיכן רמיזא באורייתא או במתניתא אבל אי גרסינן בשלימין ניחא דהא מלתא דתליא בסברא דלא יחזור פסול להכשירו. וגם בש"ס דילן לא אשכחן מאן דפליג עלי' והא דאמרינן בש"ס זהו למעוטי מאי למעוטי בטריפות דריאה ולא מוקי למעוטי פצוע שנטלה דהא מיעוטא דפצוע ובת בוקתא היינו משום דגבי ריאה הוא דכוותיה ניקב ונסתם וגם ר"י דס"ל בחולין (דף מ"ח) דזהו למעוטי סביך בבשרא נמי סתימה דנקב הוא משא"כ פצוע שנטלה לאו דכוותיה הוא ואע"ג דבחד מלתא דכוותיה הוא דתרווייהו חוזר להכשירו בי"א מ"מ ניקב ונסתם בעינן וכן איכא כמה פסולים שאינם חוזרים להכשירם. והכי נמי איכא סייעתא לדברינו לעיל סוף אות ד' דניקב אכולהו קאי דאי אגיד לחודי' קאי דמהני בי' סתימה הו"ל למעוטי ניקב בביצים דלא מהני בי' סתימה דהוי נמי מענינא דפצוע וניקב ונסתם דדכוותיה וטפי מיניה דתרווייהו הכשירן בי"א א"ו אכולהו קאי ובכולהו מהני ביה סתימה וכן תקשה נמי לפי שיטת הב"י אי לא נימא דגם לשיטתו ניקב ונסתם אכולהו קאי וכדכתיבנא לעיל אות ד']. ולא קממעט להו משום דאינו בניקב ונסתם ואי נימא דר"י בריב"ב פליג אהא דתני במתני' ובברייתא אפי' א' מהן וגם בנפצע א' מהן מכשיר כמ"ש התוס' בשם ר"ת בדרך את"ל לא המ"ל למעוטי פצוע שנטלה דלר"י בשריב"ב גם בנפצע הוי כשר ולרבנן גם בניטלה פסול דהא לשיטה זו לא מדמינן (בין) לטחול וכליות. ולפמש"כ דנד"ד מקרי בי"א נראה דדינא דידן בהא תליא דאי נימא דר"י בריב"ב לא פליג את"ק א"כ קיי"ל כירושלמי דקאמר ובלבד בשלימין אבל אם נפצע ואח"כ ניטל אין הפסול חוזר להכשירו. וכה"ג מצינו בדיני טריפות ביו"ד סי' מ"ד גבי כליות פלוגתא דרבוותא ואפי' המקיל התם היינו אם חזר להכשירו בי"ש אבל בי"א הרמב"ן יחידאה הוא דס"ל גבי נחתך הרגל בין הארכובה לשוק דגם בי"א חוזר להכשירו והרא"ש בפ' בהמה המקשה (סי' ו') כ' שדעת רחוקה היא זו שטרפה תחזור להכשירה בי"א והר"ן כ' שהרמב"ן הי' מגמגם להכשיר וכן הרשב"א ושאר פוסקים לא קבלו שם דעת הרמב"ן אבל אי נימא דר"י בריב"ב פליג את"ק וגם בנפצע א' מהם מכשיר הרי כשר מעיקרא:
ונראה דמסקנת דעת ר"ת הכי הוא ועיקר סמיכתו להכשיר הוא הואיל ומתני' דכרמא הוא הלכתא כוותיה ובהכי סלקי לי' שמעתתא שפיר דאי נימא דלא פליג ר"י בריב"ב אמתניתין אלא דמפלגינן בין ניקב לניטל אכתי. צריכין לדחוקי נפשין למימר. דהא דקתני אפי' אחת מהן לא קאי אלא אביצה ובחוטין לא מפסל אלא בתרווייהו או לומר דלא קאי אלא אפצוע ולא על כרות. וכן הוא משמעות כמה פוסקים ראשונים שעיקר סמיכתם להכשיר הוא משום דקי"ל כמתני' דכרמא וכ"ה בהדיא בספר התרומה הלכות חליצה וז"ל וכן סומכין העולם על אידך דבכרם שביבנה כל שאין לו אלא ביצה א' ה"ה כסריס חמה וכשר וע"ז סומכין להכשיר ב"א הנתוקין שכורתין מהן ביצה א' אע"ג דמתני' פליגא דתנן איזהו פ"ד כל שנפצעו ביצים שלו אפ' אחת מהן אף שיש לחלק בין פצוע לסריס אינו נראה עכ"ל העתקתי לשונו מפני שאנו למדין ממנו כמה דברים שהעיקר דר"י בריב"ב פליג והלכתא כותי' ושאין לחלק בין ימין לשמאל ושכבר פשטה ההלכה בימיו להקל בזה ומעשה רב וכל המעיין השופט בצדק יראה ששיטה זו היא המרווחת שבכל השיטות ולכולהו אית להו פרכא לבר מהא דל"ל פירכא. וכל ההשגות שהשיגו הרמב"ן והנמשכים אחריו על ר"ת היינו רק על מש"כ לחלק בין פצוע לניטל אבל אי נימא דפליגי והלכה כר"י בריב"ב משום דמתני' דכרמא הוא ע"ז אין השגות הרמב"ן. אלא מ"ש שם דלשנא דאין לו אלא ביצה א' מתחילת יצירתו משמע. ומה שנסתייע שם מן הירושלמי וז"ל שם והכי אמרינן בירושלמי תני ר"י בריב"ב אומר שמעתי בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה א' ואינו מוליד זהו סריס חמה. אר"י שמעתי הלכה כר"י בריב"ב ולית אנא ידעית ממאן שמעית. אמר ר' אמי לא הוי ר"י שמע לה מבר אינש זעיר שמואל אמר אם יבא לפני בעל ביצה א' אני מכשירו ר"ח אמר דו סבר כר"י בר"י ב"ב אר"י בר חנן ובלבד בשל ימין אתא עובדא קמי' דר' אמי א"ל אין ברתי את שרית לי' אלא הוי ידעית דלא מוליד והוי ר' זעירא מקלס לי' דו הוא מקיים מלתא על בורי' כו' פצוע אית תנא תנא כו' הוו בעיין מימר כו' עד רבנן כו' כמובא באות א' שמעי' מינה דמ"מ דלר"י בר"י ב"ב בכולן כשר ובי"ש קתני וקיי"ל כוותי' דמתני' דכרמא הוא עכ"ל הרמב"ן ז"ל: