חוט המשולש חלק א· רבי חיים מוולוז'ין
סימן יא · ג
ועתה באתי להשיב על סדר מכתב מעכ"ת. מ"ש דבנ"ד אפשר לדמותו לע"י חולי לא כן עמדי דכיון דהתחלת הכאב היה שנפל לארץ הוי דך שנידוך בקרקע ואף שבתחלה לא הרגיש רק כאב בעלמא כן דרך כל הנימוקים שאינו נימוק בבת אחת רק מעט מעט וברוך חכם הרזים ית"ש:
ולכאורה יש מקום לומר דדין זה תלוי בפלוגתא דתנאי דירושלמי שהבאתי לעיל סוף אות א' שעלתה חטטין ומתחכך בה כו' דלמאן דשרי התם סבר דאזלינן בתר מעיקרא שהשחין גרם החיכוך ומאן דאסר התם סבר דאזלינן בתר סיפא דמלתא. ואי נימא דפלוגתייהו דהני תנאי תליא בהדין טעמא א"כ בנ"ד מאן דשרי אסר מאן דאסר שרי אבל לא ברירא לי מלתא דבהדין טעמא פליגי דברווחא איכא למימר דמאן דאסר התם היינו משום דלא שרינן אלא דוקא בכולו ע"י שמים מתחלה ועד סוף אבל אם נתערב בו בידי אדם אסור בין בתחלה בין בסוף. ותו דאף אם דנימא דתלי' בפלוגתא דתנאי הא בשל תורה הלך אחר המחמיר ואף שהראיתי פנים לעיל אות ב' דבפ"ד לא שייך הך כללא לא כתבתי אלא להעיר לב המעיין. ועדיין הרבה יש להרצות בזה:
ואשר חשש בזה מעכ"ת להחמיר אף שכבר היה נרקב קודם שנחתך משום דבחתיכה הוסיפו דבר חדש דפ"ד יש לו רפואה וכ"ש א"ל רפואה כמבואר בס' יראים והסמ"ג בשם הספרי הנה לפמ"ש היש"ש לפרש דברי הרמב"ם דמ"ש והמסה אותן או כרתן היינו שנכרת ע"י אדם וכמש"ל אות ב'. הרי שדעת הרמב"ם להדיא דלא חיישינן להא ובנ"ד דנרקב מסתבר הכי גם מסברא דכל שהוא נתמסמס כליתא דמי בכל דוכתי: