אור ברסלב

חוט המשולש חלק א· רבי חיים מוולוז'ין

סימן ט

סימן ח

ב"ה יום ב' כ"ה תמוז שנת תקס"א שלמא רבא משמיא וחיים. לכבוד הוד הדרת ידיד ה' וידיד נפשי. הרב הגאון הגדול בדורו. רבים שתו רבים ישתו מי בארו. פאר הדור ואורו זיו הודו והדרו נ"י ע"ה פ"ה כבוד קש"ת מוהר"ר נח חיים צבי נ"י אב"ד דק"ק אלטונא האמבורג וואנזבאק בעהמ"ח ספר עצי ארזים ועצי אלמוגים ומעין החכמה. צוף דבש אמרי נועם הנכתבים בא"ח פסח העבר הגיעני יום ח"י תמוז והרהיבני בנפשי עוז וחדוה אשר זכיתי לשיחתו הנאה וגם הלום ראיתי גודל ענותנותו אשר לא זז מלחבב את דברי אף דלא ס"ל כוותי. עתה ידעתי כי לפי רוב הענוה ירדו מים עמוקים ממקום גבוה להשפל בדעתו ברוב ענותו לעדן עצי אלמוגים וארזים אשר כבר הסתופפנו בצלו הנאה לעולם ועוד נייחל להתבשם בעצי בשמיו. אשר עדן לא זכינו לריחם במדינתינו:

והנה בענין ספק שמא לא הביא שתי שערות כבר הראיתי פנים במכתבי הראשון שיש מקום לצרפו לספק והן עתה נתחזקתי בדברי כת"ר המחזיק דעת הסוברים דלאו חזקה אלימתא היא ולאשר נעמו עלי דברי קדשו להשתעשע בם ומטיבותא דמר ניהו רבא אמינא מה שיש לעיין בזה על פי סדר נועם אמרותיו הטהורות אשר הביא כת"ר ראי' דברי הרשב"א בשיטתו לקידושין (ד' ד' ע"א) אמימרא דאביי לא נצרכה אלא לבגר דאילונית. וכתב דמיירי שמכרה בשנת ט"ז אלמא שיכול למוכרה אחר שהגיעה לכלל שנותי' ואס"ד דחזקה דרבא חזקה אלימתא היא הרי ספק דנשירה הוא ספק גמור ואיך יכול למוכרה מספק אלא ש"מ דלאו חזקה היא מדאורייתא ומש"ה אי בדיק ולא אשכח לא חיישינן לנשירה ושפיר יכול למוכרה כן נראה כוונת כת"ר בראייתו זאת אף שלא ביאר כן במכתבו הק' ואם לדין יש תשובה נכונה דהא ודאי ברור דלענין דבר שבממון מהני הודאת פיו ואם היא מודה שמעולם לא היה לה סימנים מדוע לא יכול למוכרה ומלתא דפשיטא דמצי אינש למיקם אנפשי' דאכתי לא היה לה שערות כלל ואם היא עצמה מסופקת בסימני גדלות לא ברירא לי מילתא שיועיל טענת ספיקא להוציא מידי ודאי זכות אביה שהיה במכירתה [ומצאתי שנתעורר בזה הרב משנה למלך פ"ד מה' עבדים] ותו דהא ודאי סברא נכונה וברורה היא דחזקה דרבא לא שייכא רק היכא דלא נבדקה בכניסת שנת הגדלות אבל אם תיכף בכניסתה לשנת הגדלות טרם היה לה כל חשש הנשירה בדקו ולא אשכחו הרי אזדא לה חזקה דרבא. דהא חזינן שאינה מרוב המביאין סימנים תיכף בבואם לכלל שנים. וא"כ אם בדקוה תיכף בכניסת ימי גדלותה ולא נמצאו לה סימנים ודאי תו לא חיישינן לנשירה אח"כ וכעין זה תירצו התוס' בב"ב (דף קנ"ד ע"ב) אלא דהתם לא איצטרכו לאוקמי אלא דבדקוהו קודם מכירת הנכסים ובנ"ד צריך לאוקמי דבדקוה תיכף בכניסת ימי גדלותה ובהכי מתוקמא נמי שפיר בכל הנך דוכתי דמשכחינן דלא מחזקינן הך חזקה כמש"ל אי"ה. והא דקשיא להרי"ף והתוס' הך דבודקים למיאונין ולא אוקמי בכה"ג היינו משום דבכה"ג פשיטא דלא שייך בהו חזקה כלל ומאי קמ"ל. ואם נאמר דהא דאמר שמואל דאין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד היינו דבודאי מביאה סימני בגרות ביומא דמישלם שית ואינה מאחרת בשום אופן א"כ אף למבדקה בכניסת הגדלות לא צריכין לענין לאפוקי מחששא דנשירה דהא בסימני בגרות לא שייך נשירה כלל וכיון שלא הביאה סימני בגרות ביומא דמשלים שית אחר שהגיעה לכלל שנותי' אגלאי מילתא למפרע שלא הביאה סימני נערות בהגיעה לכלל שנותי' ותו לא חיישינן לנשירה אח"כ וכדכתיבנא לעיל דבכה"ג אזדא לה חזקה דרבא. אמנם אף דפשטא דתלמודא משמע הכי והכי משמע דברי כמה ראשונים ז"ל וכן תפס בפשיטות אמ"ז הרב מוהר"ם מלובלין ז"ל בתשובותיו (סי' קל"ט) אבל הח"מ כתב (בסי' ל"ז סק"ו) דאפשר דלאחר ו' אף אם לא הביאה סימני בגרות סמכינן אדשמואל דאמר אין בין נערות לבגרות כו' ובודאי בוגרת היא וכו' עכ"ד אלמא דיכולה להתאחר מלהביא סימני בגרות אף לבתר דמשלים שית וכן הוא בב"ש שם. וכן מטין נראין דברי כת"ר בספר עצי ארזים שם ורפיא בידו:

ואשר יצא לדון בדבר החדש לומר דלא מחזקינן חזקה דרבא אלא בנקבות ולא בזכרים אמת דבר חדש הוא דבכמה דוכתין אשכחינן דתפסו הראשונים ז"ל הך חזקה אף בזכרים. וכבר כתבתי בקונטרסי הראשון הך דתשובת הרא"ש (כלל לג סי' ה') דינו הובא בחו"מ (סי' ל"ה) לענין עדות וכל דברי תשובתו הנ"ל סובבים הולכים עפ"י חזקה דרבא אף בזכרים קצות דבריו הובאו ביתה יוסף אה"ע (ס"ס מ"ג) גם בקידושין פ' האומר גבי בני זה בן י"ג שנים הביא הרא"ש (בסי' ט') הא דלחליצה בעי בדיקה וצ"ע ליישב דברי הרא"ש הנ"ל דמצריך שנים וסימנים ולפי דבריו בתשובה הנ"ל הוי סגי בעדות שנים לחוד אם נמצאו לו השתא סימנים. ואי הוה מוקי בהכי הוה מדויק הא דנקט עדות השנים ולא נקט זה בני גדול ובדוחק יש ליישב והתוס' בנדה (דף מה ע"ב ד"ה אילימא כו') כתבו דמסתמא יביא שתי שערות כשיהיה בן י"ג שנים ויום א' כדאמר רבא לקמן חזקה הביאה שתי שערות עכ"ד. ובקידושין פ' האומר בסוגיא הנ"ל כתבו התוס' שם בשיטתם האחרונה דבעדות שנים לחוד סגי אף לעונשין. ונראה דעתם ז"ל דמשום חזקה דרבא הוא דסגי בעדות שנים לחוד. ואף שאין מוכרח דאיכא למימר דמשום דקי"ל דאזלינן בתר השתא וכרב דאמר הרי בוגרת לפנינו. אבל היותר נראה כדכתיבנא דטעמייהו הוא משום דמחזקינן עפ"י חזקה דרבא. וכל דבריהם אחד הוא דהך חזקה דרבא חזקה אלימתא היא לכל מילי אף לעונשין ולאפוקי ממונא כדכתבו ושנו ושלשו בדבריהם בנדה (דף מה ע"ב ד"ה אלימא ובדף מו ע"ב בד"ה ר"י ור"ל) (חסר כאן):

ואשר כתב כת"ר להביא ראיה לדינו החדש מסוגיא דעובדא דבני ברק דנכסי בחזקת לקוחות קיימי ואפילו הכי לא [אמרו רק מטעם] משום דסימנין עשוין להשתנות לאחר מיתה ומשמע דבחיים לא חיישינן לנשירה. והיינו משום דחזקה דרבא ליכא בזכרים הנה כבר בארתי דאם בדקוה תיכף בכניסת ימי הגדלות ולא היה לה סימנים אזדא לה חזקה דרבא ולא תלינן תו בנשירה אח"כ ובהכי מתוקמא שפיר אף למסקנא והן לא נעלם מעיני כת"ר דברי התוס' (דף קנד ריש ע"ב) שהקשו מהך חזקה דרבא לפום מאי דסלקא דעתא דתלמודא דנכסי בחזקת בני משפחה קיימי ותירצו כעין זה אלא דלפום ס"ד דתלמודא הוה סגי אם בדקוהו קודם מכירת הנכסים ולמסקנא צ"ל דבדקוהו דוקא תיכף בכניסת הגדלות וכמש"ל. ותו דהא הנך דבאו ושאלו את ר"ע מהו לבודקו הא לא ידעו כלל מחשש הנשירה אף לאחר מיתה ור"ע גופא הרי ידע האמת דלאחר מיתה שכיחא טפי וטפי נשירה. והאמת השיב להם דלאחר מיתה ודאי נשרו וגם כ"ע מודו בהא אפילו ר"ש דלית ליה חזקה דרבא מחיים:

והא דכתב כת"ר דהך דסוף פרק יוצא דופן אחד לי בן ט' ויום א' ואחד לי בן כ' שלא הביא כו' מתנייא אף לקולא ודאי האמת כן הוא דמשנתינו היא שלהי פרק האשה רבה דנקט התם נשא אשה ומת כו'. וסיום המשנה אחד לי בן ט' כו' ודאי קאי אכולהו בבי דמתני' וכן פרש"י שם. וברור דמהך מתני' הוא דרמי אמתניתין דס"פ יוצא דופן אמנם גם מהא ליכא למשמע דין זה החדש דלישנא דבן כ' שלא הביא שתי שערות משמע דידעינן ביה שלא הביא שתי שערות. והיינו היכא דבדקוהו ולא אשכחו תיכף בכניסת הגדלות. וכדכתיבנא לעיל דבכה"ג תו לא חיישינן לנשירה אח"כ. ובהכי מתוקמא נמי הא דקאמר עלה וכי לא נולדו בו סימני סריס עד כמה וכו'. ומה שיש לדקדק בענין הס"ס שכתב כת"ר אין רצוני להאריך פה וכמש"ל דבכל דוכתא דמשכחינן דלא מחזקינן ע"פ חזקה דרבא שפיר מתוקמא בכה"ג דבדקו ולא אשכחו תיכף בכניסת הגדלות ובכה"ג ודאי לא אמר רבא. והך סוגיא דנזיר (דף ל') גם בכה"ג לא צריכין לאוקמא דהא מסוגיא דתלמודא אין שום הכרע כלל רק מדברי הר"ח שהביאו התוס' שם והרי הר"ח לית ליה חזקה דרבא כלל אף בנקבות כמבואר ברי"ף וברא"ש ותוס' וש"פ והך דירושלמי דלא אזמינו עליה דר' יוסי עד דאייתי ב' שערות איכא מרבוותא דס"ל דתוך זמנו היה הובאו ביתה יוסף או"ח (סי' קצט) ותו איכא למימר דר"י הוה קים ליה בנפשיה דאכתי לא אייתי כלל וכדכתיבנא דשפיר ידע אינש בנפשיה אי לא הוה ליה כלל. כל הנ"ל כתבתי לא לחלוק על כת"ר ולא לדחות ד"ק. רק באתי לדון לפני כת"ר. כי כך היא דרכה של תורה פטפוטי דאורייתא טבין. ולדינא כבר הראיתי פנים במכתבי הראשון שיש מקום לסמוך על ספק שמא לא הביא סימנים. והן עתה נתחזקתי בד"ק מאשר יקר בעיני דעתו כדעת אחד מן הראשונים ז"ל. אמנם בענין ספק דלא בעל אם כת"ר ברוב ענותנותו כותב לסמוך על דברי מו"ר הכהן הגדול ה' יאריך ימיו. אבל למעשה איני רואה את דברי מו"ר הגאון הכהן הג' נ"י לסמוך עליו. ועומד אני בדעתי ע"פ ראיות שהבאתי מש"ס ופוסקים טובא. ובפרט מהא דמסקינן בפ' האשה בתרא דאזלינן בתר רוב נשים המתעברות ויולדות אלמא דלא מספקינן כלל דלמא לא בעל ומהא דקיימא לן שילהי קידושין דמלקין וסוקלין על החזקות היינו בכל מילתא דדרכה בכך ומחזקינן דברי הוא ודאי וכדברי הש"ס התם חזקה הא דדרכו של תינוק לטפח בעיסה והא דקי"ל דאין שורפין תרומה על החזקה היינו משום דאיכא כנגדה חזקת טהרה בעיסה ותו הא דדרכו של תינוק לטפח בעיסה לא חזקה גמורה היא כמ"ש התוס' דאתיא מחמת רוב שאינו גמור אבל הא דדרכו של איש ואשה לבעול ודאי יותר מרוב גמור הוא דדרך כל הארץ קרי ליה רחמנא זהו תמצית ראיותי שבמכתבי הקדום מן הש"ס ועשיתי סמוכין גם מדברי הירושלמי וממשמעות דברי הפוסקים וכת"ר לא השיבני כלום על ראיות הללו הבריאות וטובות בעיני. וראיתי שגם כת"ר הביא ראיה מדברי רש"י ר"פ התינוקות אלא שסיים שלא בא לידי מדה זו וחזיתי לדעתיה דמר שלא לבו הולך להלוך נגד הארי החי הכהן הגדול שעבר מנשיאותו כי היכי דלא לחלוש לדעתיה מאד שמח לבי על שלום מו"ר הכה"ג נ"י אשר ירא ה' שהצליח ה' דרכו גם בזקנותו והמציא לו ריע ככת"ר אליו קראתי נועם. אמנם בתורה דכתיב בה אמת הלא בלתי אל האמת עינינו. וקרא נמי אקדמי' כדכתיב האמת והשלום אהבו. ואם כת"ר מפני השלום איננו בא לידי מדה זו לסתור דברי מו"ר הכה"ג נ"י. הלא אני הקטן שמשתי את הכה"ג נ"י בהיותו במדינתינו ומחויבני בכבודו ומוראו כמורא שמים על אחת כמה וכמה. אבל אני שומר פי התלמוד הקדוש שהורנו הדרך הזה בפרק יש נוחלין (דף ק' ע"ב) דא"ל רבא לר"פ ולר"ה ברי' דרב יהושע תלמידי' כי אתי פיסקא דדינא דידי לקמייכו וחזיתו בי' פירכא כו' עד אין לדיין אלא מה שעיניו רואות והנה דינא דידן אתאי לקמאי לדין אם יש לסמוך על ספק דלא בעל ועיני לא ראו את הספק הזה כלל ואולם [אם] הייתי בסנהדרין הייתי דן בחנק ע"פ הך חזקה דדרך איש ואשה לבעול יאמר נא ירא ה' היתכן לי לסמוך על פסקא דדינא דמו"ר דחזינא ביה פירכא טובא. והא אתינא קמיה דמו"ר ושלחתי דברי גם אליו לדון לפניו. ואנכי הרואה שלא הובאו דברי לפניו כלל וגם לפני כת"ר דנתי וגם אותותיו לא ראיתי את ראיותיו ואם אולי שגיתי הבינו לי והאירו נא את עיני להבין ולהורות כהלכה. וטרם ישיבני מדעתי איך הותר לי לצרף לספק מילתא דלא ס"ל כלל להסתפק בזה וכבר הוזהרתי בזה מפי מורי קדוש ישראל רבינו הגדול הגאון החסיד מוהר"א נ"ע מווילנא שלא לישא פנים בהוראה כו' ואעפ"כ מעודי זחלתי ואירא מלקבוע הלכה עפ"י דעתי העניה וחלושה והן בעוד היה על ארצנו שמשו של רבינו הגדול הנ"ל. לפעמים זכיתי להציע דברי לפניו והוה מנהיר לי שמעתתא. ואחר ששקעה שמשו של אותו צדיק לית לי רבה במתא ואל מי מקדושים אפנה אחלי ישים נא עיניו ולבו לב חכם כי"ב על דברי מכתבי הראשון וענותו תרבני להשיבני גם עתה הפעם בדברי טעם. ומגברא דאית ליה בעינא. ולתשובת כת"ר אצפה להראות לי הדרך הישר. כי בו חפצתי ואחוי קידה כו' כנפשו ונפש החיים באאמ"ו מוהרי"ץ זללה"ה

תוכן העניינים

חוט המשולש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה