אור ברסלב

חוט המשולש חלק א· רבי חיים מוולוז'ין

סימן ח

סימן ז

שלמא רבא משמיא וחיים לכבוד הוד הדרת אהובי ש"ב ידיד התורה אוהבה ומשחרה ימצא טעמה כי טוב סחרה אשר יאמרו כי הוא זה סיני ועוקר הרים התלוין בשערה כבוד הרב המאה"ג המפור' לטיבותא בר פחתי כבודו הגדול ושמעו הולך בכל מקום מוכתר בשמעתתי' דמבדרן מופלא שבסנהדרין זה שמו הטוב הרב בעל מנחת אהרן נ"י:

על הדברות הראשונות שמסר לי הרב הר"ח כהן תשובת כת"ר בענין העגונה דווילנא שמתי עיני על כל דיבור ואמירה נעימה וראיתי שברוב דברינו כוונתינו הולך אל מקום אחד אלא שכת"ר נוטה אל החומרא מחמת שאין הדבר מוטל עליו ואף אני כמוהו לא פניתי אל צדדי היתרים העולים מתוך העיון טרם הועלה עלי עול ההוראה והן עתה שבעוה"ר בסביבותינו נתייתם הדור מחכמים והעלו על צוארי עול ההוראה מכל הסביבה שאינם מתירים בשום אופן בלתי הסכמת דעתי הקלה וחשבתי עם קוני וראיתי חובה לעצמי להתחזק בכל כחי לשקוד על תקנת עגונות והשי"ת יצילני משגיאות ועתה באתי להשתעשע בשנים שלשה גרגרים בראש אמרי פניניו ספיר גזרתם:

אשר בא בארוכה בדין בדדמי הנה לפי אשר תפס כת"ר שלפי עדות העד כבר ראהו מת וליכא אלא חששא דלא אמר קברתיו לא ידעתי למה חשש להחמיר כולי האי דהא דינא דקברתיו אינו מוסכם מכמה רבוותא קמאי ואף להנך דמצרכי לא הוי אלא חומרא דרבנן בעלמא לענין לכתחלה ובכי הא ודאי כדאי לסמוך על שיעורא דמהרי"ט:

אמנם לא ראיתי בעדות העד אלא שראהו בסימנים כמו נטבע ומת ומעיד על הסימני מיתה שראה בו וא"כ ממ"נ אם לפי עדותו ליכא אומד ברור למיתה הרי לא העיד כלל על המיתה ואי איכא אומד למיתה לפי עדותו מהיכי תיתי דלא נהימני' כיון דקי"ל דלא חשדינן ליה במשקר (וראיתי שכת"ר בתחילה ירא וחשש לדעת התוס' לפי שיטת הלח"מ בתירוצו על קושית הב"ש (ס"ק קמ"ג) ולבסוף שקטה נחה דעתו על פי ישובו דברי התוס' להקל ובחנם ירא לחוש לדעת יחידאה דלית דחש להא מפוסקים המפורסמים ראשונים ואחרונים ז"ל) דאי הוי חשדינן לי' במשקר הרי במלחמה לא הוי מהימן אפילו היכא דאומר קברתיו והרי המחמירין שבמחמירין לא החמירו אלא דלבעי וקברתיו כמבואר ברי"ף וברמב"ם וטוש"ע ואחריהם כל אדם נמשך וכיון דלא חשדינן לי' שמא משקר והוא מעיד עובדא היכי הוי אנן אמדינן דבכה"ג לא חיי מהיכא תיתי להנשא על פיו וכדכתיבנא במכתבי הראשון דבכה"ג ל"ש בדדמי:

ובהכי ניחא לי הא דקשיא טובא לשיטת הרי"ף ודעמי' דבעדים נמי חיישינן לבדדמי ואיבעיא דע"א במלחמה היכא דאמר וקברתיו א"כ קשה היאך הוי בעי תלמודא למפשט מעובדא דב' ת"ח מדהשיא רבי את נשותיהם על פי נשים והרי מדדחי התם ותסברא משאל"ס נינהו וכו' חזינן דלפום ס"ד דפשיטותא הוי מיירי שלא העלום כלל מן המים וא"כ הרי הני נשי לא אסהידו אלא על הטביעה ואף אי אסהידו נמי ששהו עליו אכתי ליכא וקברתיו ואיכא חששא דבדדמי ואכתי היאך השיא רבי את נשותיהן עפ"י הך סהדותא הא להרי"ף אף בב' עדים חיישינן לבדדמי בכה"ג וכבר נדחקו גדולי הראשונים בישוב קושיא זו ולפמ"ש ניחא שפיר דלפום ס"ד דפשיטותא הוי מיירי דהני נשי אסהידו עובדא היכי הוי ואנן הוא דמשערינן יציאת נפשם ובכה"ג לא חיישינן לבדדמי דסהדי וכדכתיבנא. ומ"ש ראי' נגד הר"ח והרמב"ם דסברי דבטביעה לא מפקינן לה אף בדלא שהו עליו והביא כת"ר ראי' נגדם מהא דבעי התם לפשוט מעובדא דב' ת"ח דטעמא דע"א מהימן הוא מטעם מלתא דעל"ג ומשו"ה סמכינן אדיוקא זוטא דדייקי עכ"פ שנטבע אלמא דהאי דיוקא זוטא שנטבע לא עדיף מדיוקא זוטא במלחמה דהיינו שירד במלחמה כמ"ש הרמב"ן והרשב"א ובהאי דיוקא זוטא דמלחמה ודאי לא נפקא מאיסורא דאורייתא עכ"ד כת"ר:

אבל הוא רומיא דגברא אגברא דלהר"ח ורמב"ם באמת דיוקא זוטא דמלחמה עד שיתברר לה דמחו ליה בגירא וברומחא ובהאי דיוקא זוטא באמת כבר נפקא מאיסורא דאורייתא דבכה"ג הוי רובן למיתה וכמ"ש הרמב"ם (פ' בתרא דה' גירושין דין ט"ו) ואם העיד בדברים שרובן למיתה כו' כתב דין ט"ז כיצד וכו' דין י"ח אעפ"י שדקרוהו או ירו בו חצים:

ומ"ש כת"ר שהריב"ש אזיל בשיטת ר"ת דחייש למיעוטא דאיכא חזקה בהדה משו"ה ס"ל דבגוסס אם נ"ת הנה כבר כתבתי בקונטרס ההתרה דמשמעות התוס' והרא"ש והמרדכי הוא בכמה דוכתי דגוסס לא חמיר ממשאל"ס דלא מחמרינן אלא לכתחילה וכל מעיין השופט בצדק יראה שאין זה תלוי כלל בפלוגתא אי חיישינן למיעוטא דבהדי חזקה א"ל דאטו מאן דחש למיעוטא דבהדי חזקה אטו מי לא מודה דבמשאל"ס לא מצרפינן מיעוטא דידי' לחזקה ומאן יימר דגוסס חמיר ממשאל"ס ולא מבעיא לשיטת הרמב"ן בחידושיו לנדה ויבמות והריטב"א בקדושין ודאי לדידהו לא חיישינן לחזקה דגוסס כיון דאתעביד ביה מעשה הגסיסה וכן לשיטת הרשב"א יבמות ובמשמרת הבית דלא חיישינן למיעוטא קמא אלא אפי' לסברת התוס' דלס"ל לאפלוגי בהכי מדיהבי טעמא דשריותא דמשאל"ס משום המיעוט אינו מצוי אבל מ"מ אכתי מאן יימר דמיעוטא דגסיסה מצוי יותר ממיעוטא דמשאל"ס ואדרבא בדברי התו' יבמות (דף קכ"א בד"ה ולא היא) מוכח להדיא דמיעוט דגסיסה חשיב טפי לאשכיח ממיעוט דמשאל"ס דהא מדמי התם התם גוסס לצורבא מרבנן בטבע במשאל"ס והרי התם מיעוטא דמשאל"ס לא שכיח אפי' אגברא דלאו צורבא מרבנן ובצורבא מרבנן איכא נמי רובא דקלא אית לי' הרי להדיא דמיעוטא דגסיסה חשיב טפי לא שכיח ממיעוטא דמשאל"ס גרידא אלא ל"ש כלל כמו מיעוטא דמיעוטא דצורבא מרבנן במשאל"ס דאיכא תרי רובא לקולא:

וכת"ר נמשך אחר דעת המהרש"א בבכורות (ד' כ' ע"א) שכתב שם לפרש דעת התוס' דבגוסס מחמרינן אפי' בדיעבד. והנה כבר רמזתי במכתבי הראשון לעיין בתוס' בכורות הנ"ל ולא רציתי להאריך שם במלתא דפשיטא לי:

ועתה אפרש שיחתי דכוונתי הוא שאינני מסכים עם המהרש"א בפי' דברי התוס' דנראה ברור דכוונת התוס' שם לאתויי ראי' אהא דכ' דבא"א מחמרינן לענין לכתחילה אהא הוא דהביא ראי' מדאשכחן דכוותה גבי גוסס דאין משיאין לכתחילה וגם אשכחן רבוותא טפי דאפי' נגד רובא וחזקה נמי חיישינן לכתחלה למיעוטא משום חומרא דא"א גבי מסבלי והדר מקדשי לגר"ח בקדושין והמהרש"א לשיטתו נדחק שם בהא דאייתי ראי' מסוגיא דסבלונות ולפי מה שכתבתי דבריהם פשוטי' והוא ברור. ומה שהביאו למהרש"א לדחוק כן בדברי התוס' הוא כמ"ש שם לעיין ברא"ש והיינו משום דכ' שם הרא"ש דבגוסס סמכינן מיעוטא לחזקה ומהכא משמע לי' דלענין דיעבד קאמר דאי לענין לכתחלה הרי למיעוטא גרידא נמי חיישינן כמו גבי מסבלי והדר מקדשי. אבל משום הא לא אריא דדוקא לגר"ח בקדושין דלמסקנא חיישינן התם למיעוטא לפי' ודאי צ"ל דחיישינן לכתחילה אף למעוטא גרידא אבל הרא"ש לא הביא כאן ראי' מגר"ח דקדושין והיינו משום דקאי הכא כהנך דגרסי התם מ"ד ניחוש למיעוטא קמ"ל. וא"כ כיון דלמסקנא דסוגיא דקדושין להך גירסא לא חיישינן התם למיעוטא הרי לא אשכחן דחיישינן למיעוטא גרידא משום חומרא דא"א אפי' לכתחלה ולשיטה זו באמת הא דחיישינן למיעוטא לכתחילה גבי גוסס ומשאל"ס היינו דוקא משום דאיכא חזקה בהדי מיעוטא הוא דחיישינן לכתחלה אף למיעוטא דל"ש אבל מ"מ דוקא לענין לכתחילה וכך יפה לנו להשוות דברי הרא"ש דבכורות עם דברי הרא"ש בקדושין דבחדא מחתא מחתינהו התם לגוסס ומשאל"ס ואף שאין ראי' מכרעת דאיכא למימר התם בקדושין קאי למסקנתו דלא כר"ת דחייש למיעוטא בהדי חזקה וא"כ אפי' במיעוט המצוי נמי לא מחמרינן בדיעבד אבל פשטא משמע דבחדא מחתא נינהו. וכן ראיתי בתוס' הרא"ש יבמות הנדפס בזמנינו שכתב ג"כ גבי צורבא מרבנן במשאל"ס דאע"ג דצורבא מרבנן רובא קלא אית לי' מ"מ חיישינן למיעוטא ולא תנשא לכתחילה כמו גבי גוסס וכו' הרי דעתו ז"ל להדיא דמיעוטא דגוסס חשוב טפי ל"ש ממיעוטא דמשאל"ס גרידא. מעתה זכינו לדין לפרש דברי הרא"ש דבכורות נמי כדכתיבנא (אמר המגיה עיין במעדני מלך על הרא"ש שפירש כוונת התוס' והרא"ש כמו שפירש הגאון ז"ל דלא כהמהרש"א):

וראיתי שכת"ר כ' שיש לו אריכות דברים על דברי התוס' (דף קכ"א בד"ה ולא היא) ונראה דקשי' לו למר מדברי התוס' בכורות למאי דס"ל כהמהרש"א שם מחמת שהי' המהרש"א צדיק הראשון בטחתי במופלא שבסנהדרין שלא ישא לו פנים בדין זה ויקשיב על דבר אמת אשר אתי כדכתיבנא דברי אלה העתקתי מאשר הכינותי לשלוח אחר הפסח העבר ולא אסתייע מלתא:

שוב הגיעני אמרי נועמו אלי כתוב להשיב על דברי הראשונים ובאתי להשיב טל סדר תשובת כת"ר ובקצרה כי סמכתי על רוחב בינתו הא דפתח במאי דסיימנא במכתבי הראשון להשיג על דברי הריב"ש דסברי דרובא לא עדיף מתרי חזקי וכתבתי דבדוכתא גבי רוב תינוקות מטפחין דאמרינן התם רובא עדיף הרי לשיטת רש"י איכא התם תרי חזקי חזקת טהרה דתינוק ודעיסה ועל זה השיב כת"ר דבאמת אין לתינוק חזקת טהרה ואם נאמר דאיכא תרי חזקי לשיטת רש"י אדרבא נימא דרש"י אזיל בשיטת הריב"ש עכ"ד:

הנה מה שכ' דאין לתינוק חזקת טהרה די"ל דנגע באמו בלידתה וכמ"ש התוס' נדה (ד' ל"ב) וכו' עד ואין לו שום חזקה שהיה טהור אף רגע א' עכ"ד בזה אני מוסיף ע"ד דלדעת כת"ר התינוק הוא ספק טמא טומאת מגע יולדות ואני מוסיף עוד דכל תינוקת שבעולם המה ודאי טמאים טומאת מגע יולדות דהא משהוציא ראשו הרי אמו טמאה טומאת יולדת ובגמר לידתו הרי לא ימלט מליגע במקום הגלוי אצל שרץ (נדה דף מ"א) והא דאמרינן (ד' מ"ב ע"ב) שאם תחבה לה חבירתה כזית נבלה הוי טומאת בית הסתרים ודאי ברור דמיירי התם כגון שהכזית נבילה הי' ביד חבירתה ולא נגע בבשרה עד שהכניסה לפנים מן המקום הגלוי אבל בולדות הנולדים לא משכחת שלא יגע במקום הגלוי ואף אי משכחת לה בדרך רחוקה ודאי אפי' ר"מ יודה דל"ח למיעוטא דמיעוטא כי האי וא"כ ע"כ כל הולדות טמאים טומאת מגע אמם לכ"ע וא"כ תקשה ל"ל רובא דמטפחין בשרצים לשי' רש"י תיפוק לי' דהוא ודאי טמא ממגע אמו ותו אמאי ר"מ מטהר הא ר"מ נמי מודה ודאי דכל הולדות טמאים מגע אמם א"ו ברור דמיירי לשיטת רש"י שכבר הטבילוהו ממגע טומאת אמו וליכא רק רובא דמטפחין בשרצים ומשו"ה הוא דאפליג ר"מ ורבנן וא"כ הרי איכא לתינוק חזקת טהרה אחר שהטבילוהו:

וכבר רציתי לתרגם אליבא דשיטת כת"ר דהתינוק הוא ספק אם הטבילוהו מטומאת הלידה (אף שאין משמעות דברי כת"ר כן) ומשו"ה הוא דצריכינן לרובא דמטפחין בשרצים אבל א"כ אית לן לאוקמי חזקת טהרה דעיסה נגד חזקת טומאת הלידה דתינוק דניזל בתר רובא דמטפחין אף לשרץ כיון דהאי רובא גרידא דליכא חזקה נגדה ואף להנך דיהבי טעמא אהא דאין שורפין דהיינו משום דהוי רוב שאינו גמור מ"מ אי לאו דאיכא חזקה נגדה הוי אזלינן בתרה וכדקרי לה הש"ס בהדיא נדה (דף י"ח ע"ב) רובא דאיכא חזקה בהדה דהיינו כנגדה כמ"ש רש"י שם:

ומ"ש כת"ר דאם נאמר דלשי' רש"י איכא תרי חזקי לטהרה דתינוק ודעיסה א"כ אדרבא אזיל רש"י בשיטת הריב"ש והייינו טעמא דר"י דאין שורפין על חזקה זו ולא צריכין לחילוק התוס' בין רוב גמור לשא"ג אלא בין חד חזקה לתרי חזקה נגד רובא עכ"ד כת"ר:

לכאורה יש מקום לומר כן אבל לפ"ז נפול ברבוותא דא"כ גבי עיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים מטפלין שם הא התם דליכא אלא חד חזקה א"כ אף ר"י מודה דשורפין מהאי טעמא אף אי הוה רובא דליתא קמן ורש"י כ' שם דמשום דהוי רובא דאיתא קמן הוא שורפין. ותו הא בר"פ בתרא דיבמות נמי איכא תרי חזקי לשי' הריב"ש חזקת היבמה ליבום וחזקת הצרה דבמדה"י בחזקתה שלא ילדה דומיא דחזקת א"א וחזקת חיים דגברא וא"כ לשיטת הריב"ש הרי גם לרבנן הוי כפלגא ופלגא ורש"י כ' שם (דף קי"ט ריש ע"ב בד"ה רישא חזקה) מסיים שם ולשוק נמי לא כר"מ דחייש למיעוטא הרי להדיא דעת רש"י דלרבנן באמת תנשא לשוק מטעם רובא אף דאיכא תרי חזקי נגדה:

ותו נצטרך לדחוק ולומר דר"י ור"ל פליגי פלוגתא רחוקה דע"כ נימא דלר"י מדאורייתא הוי תרי חזקה כפלגא ופלגא נגד רובא דל"ל דמחומרא דרבנן הוא דחיישינן לתרי חזקה אבל מדאורייתא רובא עדיף דא"כ נימא דהא דתולין דהיינו לא אוכלין ולא שורפין היינו דהא דאין אוכלין הוא מדאורייתא משום דרובא וחזקה רובא עדיף והא דאין שורפין הוא מדרבנן משום דחיישינן לתרי חזקה והרי בברייתא דתניא כוותי' אמרינן דחכמים עשו כמו שיש בו דעת לשאול אלמא דהא דלא אוכלין הוא מדרבנן הא מדאורייתא הוי טהרה גמורה אע"כ יצטרך לומר דלר"י מדאורייתא חיישינן לתרי חזקות נגד רובא ולר"ל אפי' מדרבנן לא חיישינן מדשורפין נמי לר"ל (וגם לשי' התוי"ט פ"ג דטהרות נצטרך לדחוק כן) והוא דוחק לומר דפלגינן פלוגתא רחוקה כהאי:

ותו דא"כ לר"ל דס"ל דשורפין נמי ע"כ לא חייש לתרי חזקה וא"כ לר"ל הדרא לדוכתא קושית הריב"ש מ"ט דלא אזלינן בתר רובא דלאבד גבי ספינה ויצטרך לדחוק ולומר דר"ל לס"ל הא דרובן לאבד או דמוקי מתני' דר"א בן פרטא כר"מ דחייש למיעוטא ידעתי כי שערי תירוצים לא ננעלו בפני חכם כמי"ב. אמנם ראה אבי ראה כמה דחוקים נקבל עלינו לסבול לפ"ז:

ודברי בעל נ"ב אינם לא מקרא ולא משנה שנדרוש עליו תילי תילים לעשות סניגרון לדבריו ובלי ספק דאשתמיטתי' להרב בעל נוב"י סוגיא דב"ב דרובן לאבד ומה הרעש הלא מצינו גם לגדולי הראשונים כן וגם בש"ס אמרו אשתמיטתי':

ואשר הוכחתי במכתבי הראשון דאם מתגלגל וטבע במים נוכל לצרף אומדנא משום דרובא לא חיי אחר הגלגול והראי' מדמהני בדיעבד מה ששהו עליו במקום הטביעה עד שת"נ ולהנך דמשערי בב' שעות הרי המים מגלגלין אותו בזמן כזה יותר מכדי שליטת עינו השוהא עליו פה. ושמא הוא יצא ועלה שם במקום שנתגלגל בסוף הב' שעות אלא דעל הגלגול לא חיי רובא והשיב כת"ר ע"ז שיש חלוקים בזה כי כשהמים רדופין והרוח מצוי המים נושאין אותו במהירות יותר מגמלא פרחא ואם שט נגד המים המים מוליך אותו לאט וכן הבטת האדם אינו שוה בהר ובמישור וביום בהיר ובמעונן עכ"ד כת"ר. לא ידעתי מה משיג כת"ר עלי דהחלוקים ברורים ופשוטים והמה לי לסייע דהא בדיעבד ודאי שרינן לה בכל גווני אף אם השוהה עליו עובר במקום מישור וביום המעונן והנטבע מתגלגל לצד שהרוח מסייע דבכה"ג הוסיף מר דשט במהירות יותר מגמלא פרחא:

ומר נמי כ' דדרך דוגמא תפס רש"י שיעורא דפרסה ואף אי נימא דשיעורא דרש"י הוא לחומרא דאף ביום המעונן יוכלו לראותו עד פרסה מ"מ שיעור פרסה הוא כדרהיט גמלא פרחא הוא זמן מועט מאוד אלמא דע"י גלגולו במים רובא דרובא לא יוכלו לעלות אחר זמן מועט מאד. ואם כוונת כת"ר לחלוק עלי במ"ש דאחר הגלגול לא חיי. וע"ז השיג כת"ר דחיי לעולם שיעור ב' שעות אלא שתש כחו ואין יכול לעלות ואי משום הא אכתי לא תברא. דהא לטעמא דמר נמי עכ"פ אחר הגלגול רובא דרובא אינו יכול לעלות ע"י דף וכיוצא בזה ותהוי משום תשות כחו עכ"פ כל שראינוהו מתגלגל במים כבר נפקא לה מאיסורא דאורייתא ונוכל לצרף אומדנות:

ואולי כוונת כת"ר לחלוק על מ"ש סתם דאחר הגלגול לא חיי רובא דרובא ודעת כת"ר דבעינן דוקא גלגול רב כדי שליטת העין כדסיים כת"ר שבנ"ד הוי תוך שליטת העין ובהא מודינא דלהנך משערי בב' שעות לא שרינן לה בדיעבד אלא במתגלגל בכדי שליטת העין דוקא אמנם מ"ש מר דבנ"ד נפרד העד ממנו תוך שליטת העין מדראוהו הערלים שעמדו על הגשר ולא ידעתי מה זו ראי' וכי במקום הטביעה הוא הגשר ובגב"ע מבואר שכבר הי' מגולגל חצי שעה ויותר ואח"כ נפרד העד ממנו ואני נתגדלתי בווילנא ויודע אני כל המקומות המבוארים בגב"ע אף שאיני יודע מדת המרחק על בוריה:

אמנם לפי דמיוני יש ממקום הטביעה עד הגשר ההוא יותר מאלף אמה ועד ממקום שראוהו ערלים הוא כמה אלפים אמה ודברי הט"ז ר"ס נ"ח לא שמיע לי דפשטא דסוגיא דאריתא דדלאי מריש הסוגיא שם עד סופו משמע ודאי שאין חילוק בין טריפות לתשלומין דמיתה מדמותבינן התם מתשלומין אהא דטריפות ר"ן ואף שיש לדחוק ולישב אבל אי משום רומיא דבדברי הטור ניקו אנן ונדחוק בסוגיא ודאי טפי ניחא לשנוייא כשינויא דהב"ח המובא גם בט"ז שם דדעת הטור הוא משום דהוי ספיקא דדינא בין תרי לישנא ויש לי לרצות בסוגיא דאריתא דדלאי אמנם אנכי הרואה שאין דעת כת"ר נוחה במה שאני משיג על החכמים לזאת ראיתי כי טוב לי לקצר בדברים שאינם נוגעים לדינא דידן:

ואשר בעיני כת"ר יפלא על מ"ש דמסתברא דהנך דמחמירי לשער בב' שעות היינו מחומרא דרבנן ולענין לכתחילה וע"ז הקשה כת"ר דהא במשאל"ס לא נאמר שיעור שת"נ אלא לענין דיעבד ומדכתבו האי שיעורא במשאל"ס אלמא דבדיעבד פליגי עכ"ד. אם באמת כתבו שיעור שתי שעות במשאל"ס ברור ופשוט כמ"ש כת"ר אבל ספרי המחמירים אינם בידי והנה קונטרסי הראשון כתבתי בקאוונא ובבואי לביתי כתבתי על הגליון כמה הגהות ובאות ט' כתבתי על הגליון הגה"ה וז"ל והנה ס' הרא"ש אין בידי לראות היכי קאי הא דמשער בשתי שעות ואולי נאמרו דבריו במשיל"ס ולענין לכתחילה כדכתיבנא אבל בריב"ש (סי' שע"ז) מביא שיעור ב' שעות לענין קולא אלמא דס"ל דדין גמור הוא לשער בב' שעות ולא מחומרא דרבנן בעלמא ואכתי איכא למימר דכשהמים באו לתוך גרונו ופיו מודו לשער בשיעור זוטא דמהרי"ט עכ"ל הגהתי. ומ"ש שאין לסמוך על ר"ב אשכנזי שהביא בשם הרמב"ם להקל בדיעבד בטביעה גרידא משום דבחיבורו חזר בו וכדדייק הכ"מ מלשונו בבתר' דגירושין דין כ' עכ"ד כת"ר:

הנה אני לא הבאתי דברי ר"ב אשכנזי לסמוך עליו רק לבאר הסוגיא דב"ב אמנם מה שהחליט מר בפשיטות כפי דקדוק הכ"מ לא כן עמדי ואדרבה מדכתב שם סוף דין כ' הכותי שהסל"ת ואמר טבע פלוני בים ונשאת עפ"י כותי לא תצא משמע להדיא דעתו ז"ל איפכא דבטביעה בעלמא הרי זה לא תצא והכ"מ הרגיש בזה וכ' שם דסמך על ולא עלה דרישא אבל הרי גם (פ"ז דנחלות דין ג') כ' מי שטבע במשאל"ס ובאו עדים שטבע בפניהם כו' אעפ"י שאין משיאין את אשתו לכתחילה הרי משמעות דבריו גם שם דבטביעה בעלמא אמרינן לכתחילה אין משיאין ומחומרא דרבנן בעלמא כמבואר בסוף דבריו שם ע"כ יותר נראה דקדוק לשון הרמב"ם דבתרא דגירושין דמ"ש שם בדין י"ט או שנטבע ביה"ג ומת וכן בדין כ' או במשאל"ס ולא עלה נקט הנך לישני לרבותא משום חומרא דלא תנשא ומשו"ה בסוף דין כ' גבי כותי שהסל"ת דקאי רק לענין דיעבד נקט טביעה לחוד וכן בפ"ז דנחלות והכ"מ לשיטתי' לפ"מ שהגיה שם דין י"ט דברי הה"מ קאי ומת אדיעבד דדוקא משום דאמר ומת משו"ה לא תצא אבל גם שם נראה עיקר כהגה"ה שהביא הכ"מ שם שמשיל"ס שאפשר לעמוד על בוריה של דבר כידוע שהה"מ הוא מתלמידי הרשב"א וכל דבריו בנוים עפ"י שיטת הרשב"א והרשב"א בחידושיו ליבמות גבי איבעיא דע"א במלחמה אחר שהביא דברי הרמב"ם דין י"ט כ' כתב שם להדיא ומדברי הרב ז"ל שכתב דבמשאל"ס או שטבע בים הגדול נראה דטעמא דע"א משום דבדדמי או במים שיל"ס שאפשר לעמוד על בוריה וכו' (ורצה לומר מדנקט בדין י"ט שטבע ביה"ג וכן בדין כ' בים או במשאל"ס אלמא דדוקא במשאל"ס הוא דחיישינן לבדדמי אבל לא במשיל"ס) ובימי רבינו הכ"מ עדיין לא נראה אורחי' הרשב"א יבמות לפיכך כ' שם על הגה"ה זו שטעות הוא ומה שהקשה הכ"מ דא"כ מאי קאמר מתבאר מדבריו והלא בפירוש כ' לעיל ואם נפל למים מקובצים לדידי לק"מ דבדין י"ו הרי לא איירי התם בדין בדדמי וא"כ איכא למימר דהתם מיירי שאומר בפי' ששהה עליו שיעור כך וכך ובכה"ג ל"ש בדדמי כדכתיבנא לעיל ואכתי לא שמעית מינה דבדאמר מת סתם נמי לא חיישינן לבדדמי במשיל"ס משו"ה דייק הה"מ מדנקיט בדין י"ט דדוקא שטבע ביה"ג דהיינו משאל"ס אלמא דבמשיל"ס לא חיישינן לבדדמי וכדדייק הרשב"א:

ומ"ש כת"ר דעיקר יסודי להתירה לכתחילה משום דנפל גובה שתי קומות לא ידעתי למה לא הוזכרו עדות שראהו בסימני מיתה וזה עיקר יסודי והנה כת"ר תפס שדברי העד מורים על מיתה ממש אלא שחשש לבדדמי ואני החמרתי בזה יותר דבדברי העד עדיין אין אומד ברור למיתה אבל על כל פנים רובא דרובא בכה"ג הוי וודאי למיתה נפקא לה מאיסורא דאורייתא כמו גבי גוסס דהוי רק חומרא בעלמא לענין . לכתחילה וכמו שהארכתי שם בדברים ברורים בס"ד דלא כהריב"ש:

וכת"ר מנה גברי בהדי הריב"ש דמחמרי טפי מיני' דכל היכא דאיכא מיעוטא בהדי חזקה אזלינן לחומרא והנה באמת לדינא דידן אין נפקותא כ"כ דהא כל עיקר שקלא וטרי' דידי לדינא הוא למימרא דנפקא לה מאיסורא דאורייתא ובדרבנן אית לן למסמך על שיעורא זוטא דמהרי"ט וזה ברור דאף הנך דחיישי למיעוטא בהדי חזקה היינו רק מדרבנן דאל"כ תקשה לדידן היאך עבדינן פרה אדומה דאיכא חזקת טומאה דגברא ושריפתה כשהיא שלמה (חולין ד' די"א ע"א) והרי מיעוט טריפות הריאה ודאי מצוי ולשיטת התוס' הרי היכי דהמיעוט מצוי חיישינן לחזקה (ולשיטת הרמב"ן והריטב"א וכן לשיטת הרשב"א ניחא) אלא האי חששא מדרבנן הוא והיכא דלא אפשר לא אפשר ואכמ"ל מה שיש לרצות בזה אבל זה ברור דחששא מיעוטא בהדי חזקה הוא רק מדרבנן וא"כ אינו נוגע כ"כ לדינא דידן:

האמת והברור כבר כתבתי דדינא דגוסס לא תלי כלל בדינא דמצרפין מיעוטא לחזקה ואטו הנך דחיישי למיעוטא דבהדי חזקה אטו מי לא מודו דבמשאל"ס לא חיישינן למיעוטא דידי' ומאן יימר דגוסס חמור ממשאל"ס ואדרבה מדברי התוס' יבמות (ד' קכ"א בד"ה ולא היא) וכ"ה בתוס' הרא"ש שם חזינן להדיא דמיעוטא דגוסס חשיב טפי לא שכיח ממשאל"ס גרידא אלא דמי' צורבא מרבנן במשאל"ס דאיכא נמי רובא דצ"מ קלא אית להו בהדי רובא דמשאל"ס וא"כ אף לשיטת התוס' דתלי טעמא דשריותא דמשאל"ס משום דמיעוטא דידי' לא שכיח נמי לא חיישינן למיעוטא דגוסס ומכש"כ דאין להביא שום ראי' מהא דר"פ האשה בתרא דפסקו שם הרי"ף והרמב"ם וטוש"ע דלא תנשא דהתם אי משום דחשבינן רובא דידי' דהוי רובא דתליא במעשה כמ"ש הרמב"ן בחידושי יבמות שם אי משום דלא חיישינן למיעוטא קמא אלא למיעוטא תנינא דמרע לי' לרובא הוא דחיישינן לצרופי בהדי חזקה וכמ"ש הרשב"א בכמה דוכתי וכן הוא בריטב"א קדושין וכבר הרגיש כת"ר בזה אלא שחשש לדעת הרמב"ן והריטב"א דלא נחתי להך חילוקא דמחלק הרשב"א אבל כבר כתבתי לעיל בקצרה דהרמב"ן והריטב"א נחתי לחילוקא אחריני אי אתעביד מעשה נגד חזקה וכמבואר בדברי הרמב"ן בקצרה יבמות והביאו שם גם הרשב"א בחי' וכן האריך הרשב"א במשמרת הבית בראיות ברורות דלאו כל מיעוטא מצרפינן לחזקה וכ' שם (בדף ח' ע"א) דלטעמא דהרמב"ן לא חיישינן לחזקה המסתלקת ע"י עסק שנתעסקו בה וכדאשכחן גבי שליא בבית דנסתלקה חזקת טהרה דבית ע"י לידת השליא שרובא אינה נימוק הולד בתוכה וכן הוא במלחמות בסוגיא דסבלונות וכ"ה בחי' הרמב"ן והרשב"א והר"ן נדה וריטב"א קדושין דמשו"ה נאדו מפי' רש"י גבי תינוק שנמצא בצד עיסה והיינו דאי ודאי נגע בעיסה כבר נסתלקה חזקת טהרתה ע"י מעשה דאתעביד בה. וזכינו לדין זה דה"ה גוסס נמי להרמב"ן והריטב"א כיון דאיעבד בה מעשה הגסיסה דרובן למיתה לא חיישינן לחזקה דידי' לצרופי בהדי מיעוטא וה"ה נמי כל היכא דאתעביד בו מעשה רובו למיתה ל"ח לחזקה דידי' לצרופי בהדי מיעוטא לשיטת הרמב"ן והריטב"א והדרינן לדידן דהריב"ש כמעט יחידאה הוא ולית הלכתא כוותי' אלא מחוורתא דכל היכא דרובו למיתה מדאורייתא אזלינן בתר רובא אלא חומרא דרבנן הוא למיחש למיעוט משום חומרא דא"א ובדיעבד לא מפקינן לה אי אנסובי וכן הוא בב"ש ס"ק כ"ב וכן עיקר לדינא:

ומ"ש במכתבי הראשון דלדידי דטעמא דלא אזלינן בתר רובא דלאבד גבי טביעה היינו משום דהך רובא הוי רוב שאינו גמור א"כ כד מצרפין ספיקא דנפילה להך רובא הוי לי' גמור וע"ז כ' כת"ר דאין זה רוב אלא ס"ס כו' וכבר צוח ככרוכיא בעל פ"י כו' והיינו מטעמא דס"ס גרע מרוב עכ"ד כת"ר:

הנה בס"ד כבר עמדתי על הפרט הזה ובארתי במק"א ותקצר היריעה מהכיל מאשר העליתי בזה בס"ד והמורם דלכתחלה ודאי אין להתיר עגונה ע"פ ס"ס לכל השיטות דאף אי נימא דס"ס עדיף מרובא מ"מ הא חזינן דלכתחילה חיישינן אף למיעוטא דמיעוטא דלא שכיח כלל כדאשכחן גבי צ"מ דטבע במשאל"ס דזולת דמשאל"ס גופא ל"ש מיעוטא דידי' איכא תו רובא דצ"מ קלא אית לי' אפ"ה לא משגיחינן להנך רובי דרובא וכמבואר שם (ד' קכ"א בתוס' ד"ה ולא היא) ובדיעבד תליא אי חשבינן ספיקא קמא לפלגא ממש כמ"ש המהרי"ט ופר"ח ומקורם ברוך מדברי התוס' בכמה דוכתי א"כ חשבינן ספי' וה"ז לא תצא אבל אי לא חשבינן ספיקא קמא לפלגא ממש וכמ"ש הריב"ש (סי' שע"ב) א"כ אפשר דלא חשבינן ס"ס לרובא ואכמ"ל יותר בחילוקי דינים אלו:

והיינו טעמא דידי דכל היכא דקרינן לה רובא אף אי הוי רוב שא"ג מ"מ ודאי ברור ופשוט דלא הוי בציר מפלגא והיכי דהוי פלגא ממש ודאי כד משכחינן מידי לאצטרופי בהדי הך פלגא הוי לי' רובא וזה ברור:

וגי' שמצא הכ"מ ספ"ט דט"מ ודאי גירסא דחוי' היא מהראיו' נכונות שהביא כת"ר וגם ברמב"ם גופי' במקומו הוא מוכרע שהרי מבואר להדיא שאף בעריות ושבתות אין הספק אלא מד"ס והרי שבתות ועריות הן הן חייבי כריתות וכי תיסק אדעתין דבלאו דמחמר איירי וכן בעריות כיוצא בזו אין זאת ובלי ספק דגירסא דחוי' היא וכן הרשב"א והר"ן הוו בקיאי טפי בגי' הרמב"ם ולא גרסי כן:

שוב ראיתי במהרי"ט שכ' ג"כ שהוא גי' איזה תלמיד וזה גי' ע"פ הראי' ראשונה שהביא כת"ר ומדכתב הרמב"ם בין בעריות ושבתות וכדכתיבנא יע"ש כת"ר דמדברי הרמב"ם (פ"ז דנחלות) ליכא למילף קולא לנ"ד דשאני התם ששמעו בו שמת כמ"ש הסמ"ע (סי' רפ"ד) לא ידעתי איזה חילוק הוא לענין להשיא אשתו בין שמעו שמת או לא לענין ירושה הוא דשייך לחלק בין שמעו שמת או לא אבל להשיא אשתו ודאי קול בעלמא לא מעלה ולא מוריד:

אחר הדברים והאמת שדברנו בס"ד עומד אני בדעתי ככחי אז כן עתה בכח דהתירא אחלי יכונו דרכי כת"ר לשמור משפטי צדק הראוי למופלא שבסנהדרין שלא לישא פנים בדין לחכמים שאני חולק עליהם בדין זה כי אף שתלמידיהם אנחנו ומימיהם הכינו לנו אלא שאין לנו פה לשתות בצמא דברי קדשם כראוי להם אמנם בתורה דכתיב בה אמת הלא בלתי אל האמת עינינו ותלמיד שאמר דבר הלכה אין מזיחין ואין מזניחין ואין מזחיחין ולזה שומעין שאמר כהלכה:

ודבר מה ישיבני כת"ר בזה אסלסלם ואחבקם ולא אזוז מחבב כל דבור ודבור על אפניו ואענדם עטרה על ראשי ומיני' ומינאי יתקלס עילאה ית"ש ברוך חכם הרזים שאין דעת בני אדם דומה זה לזה ואלו ואלו דברי אלהים חיים ובלבד שיכווין לבבינו להוציא הדין לאמיתה של תורה והוא ית"ש למען חותמו אמת יפקח עינינו להמציא לנו דרך האמת בתורה דכתיב בה אמת ושלום שלום כפלינא כנפש כת"ר ונפש החיים באאמ"ו מוהרי"ץ זצללה"ה ר"ח תמוז תקס"ב לפ"ק:

תוכן העניינים

חוט המשולש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה